יום שני, 29 בינואר 2018

פרשת יתרו- מה רומזים שמות בני משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת יתרו - מה רומזים שמות בני משה ?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יתרו  משיב את ציפורה ובניה אל משה/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא  יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


פרשה זו הנקראת על שם יתרו - מספרת לנו  כיצד מחליט יתרו להשיב את  ציפורה ובניה אל משה  בתום הנס הגדול – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.  וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.  וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ, בָּא אֵלֶיךָ; וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ. [שמות י"ח, א-ז]

 השאלות הן:

 א] מדוע ציפורה ובניה שהו בבית יתרו?

 ב] מי היו בניו של משה?

תשובות.

ציפורה ובניה שוהים בבית יתרו.

רש"י מסביר: כאשר אמר ה' למשה : לשוב למצרים, לקח משה את אשתו -ציפורה ובניו אתו , יצא אהרון אחיו לקראתו ושאל : מי  אלה? ענה לו משה: כי זו אשתו שנשא במדיין ואלה שני בניו, שאל אותו אהרון: להיכן  אתה  לוקח אותם? ענה לו משה: כי הוא לוקח אותם למצרים, ענה לו אהרון וכי  לא די בצערם של בני ישראל השוהים במצרים היש להוסיף עליהם גם אותם ? הציע לו: שייקח את אשתו והבנים לבית אביה. לכן משה השיב אותם אל יתרו חותנו.

רש"י מבסס את דבריו על מכילתא: "--- בשעה שאמר הקב"ה למשה: לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים שנאמר: "ואתה אשלחך אל פרעה" באותה שעה נטל אשתו ושני  בניו והיה מוליכם למצרים, שנאמר: "וייקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים"

באותה שעה נאמר לאהרון [שם  כ"ז]:" לך  לקראת משה", יצא לקראת משה חיבקו ונשקו, אמר לו אהרן למשה היכן היית כל השנים הללו? אמר לו : במדיין אמר לו: מה טף ונשים אלו אמך? אמר לו: אשתי ובניי, אמר לו: ולאן אתה מוליכם? אמר לו: למצרים, אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם  באלו? באותה שעה אמר  לציפורה: לכי לבית אביך, ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר: אחרי שילוחיה"

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: היות ומשה הבין שיש לו תפקיד חשוב למלא את שליחותו  באופן אחראי - להנהיג את בני ישראל ולסייע להוציאם מעבדות מצרים - רצה להתמסר לשליחות זו באופן מוחלט - שילח משה, זה מכבר- את אשתו ושני בניו אל יתרו חזרה. ואין דבר זה פגע ביחסים ביניהם, יתרו נותר: "חתן משה" וציפורה נותרה: "אשת משה"

בני  משה.

רבינו בחיי מפרש את המשפט: "אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי-אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".   מן הראוי היה להגיד: ושם השני אֱלִיעֶזֶר? על כך כמה פירושים:

א] על דרך הפשט: זה מיוחד לאמו  וזה מיוחד לאמו, גֵּרְשֹׁם—שהיה בכור היה מיוחד לאמו ואליעזר היה מיוחד לאמו, לפי שמלה את ערלתו והצילה את משה ממוות, כפי שכתוב:

"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  וַתִּיקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּיכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת".[שמות  ד', כ"ד-כ"ז]

אליעזר היה מיוחד למשה- כי קרא לו בשם זה- כדי להביע תודה לה' - שהיה בעזרו והצילו מרצון פרעה להורגו במצרים.

ב] יתכן לפרש: שאצל אליעזר נאמר: "אחד"- כי  כוח הריבוי הוא מכוח האחדות- לפי שעתיד ה' להשפיע כוח הריבוי אצל אֱלִיעֶזֶר- שהיה רחביה כפי שנאמר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-אֱלִיעֶזֶר, רְחַבְיָה הָרֹאשׁ; וְלֹא-הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים, וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה".[דברי הימים-א'-כ"ג, י"ז] ועל זה דרשו רז"ל: "למעלה"- המשמעות= למעלה משישים ריבוא- לכן הזכיר בו לשון אחד- כדי להורות: על הריבוי שנבע מכוח אחד!

ג] על דרך המדרש: "וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר"- "אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה עוסק בפרשת "פרה אדומה" והיה אומר הלכה משמו של רבי אֱלִיעֶזֶר- עגלה ערופה בת שנתה ופרה אדומה בת שתי שנים,

אמר לפניו :ריבונו של עולם כל העליונים והתחתונים שלך ואתה אומר הלכה משמו בשר ודם ? אמר לו: עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ואליעזר שמו ועתיד לעסוק בפרה אדומה תחילה ואומר עגלה בת שנתה, פרה בת שתי שנים, אמר לפניו: ריבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיהיה מחלציי. אמר לו: חייך שהוא מחלציך, שנאמר: ושם האחד אֱלִיעֶזֶר  ושם אותו המיוחד" אֱלִיעֶזֶר"  .     

לגבי המילים: "וְאִשְׁתְּךָ--וּשְׁנֵי בָנֶיהָ, עִמָּהּ".

רבינו בחיי טוען: היה ראוי להגיד: ושני בניך כשם שאמר: "חותנך ואשתך" ,אלא, שדרך הכתוב ליחס  את הבנים לאישה, כמו שכתוב: "אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה".[בראשית  מ"ו, ט"ו] ואת הבנות מייחסים  לאב: כמו שנאמר: "וְאֵת, דִּינָה בִתּוֹ":[בראשית מ"ו, ט"ו]

רש"ר מציין: על פי שמות  בניו של משה ניתן להבחין, שמשה לא הסתיר את עברו ואף לא את קרבתו  לבני ישראל - המשועבדים  במצרים.

אליעזר נולד זמן קצר לפני שיבת משה למצרים ,לכן ניתן  להבין כי רק לבן הקטן  יכול היה משה לתת את  השם: אליעזר, שכן - כל עוד היה עליו לחיות בגלות מצרים –חרב פרעה הייתה תלויה מעל ראשו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי משה השאיר את אשתו ובניו אצל- יתרו  בתקופה בה היה עסוק  בשליחותו  במצרים - הן כדי שלא יסבלו בעבדות זו והן  מהטעם- שרצה להתמקד בשליחותו המיוחדת  ולהצליח. ומעניין במיוחד  ששמות בניו גרשום ואליעזר- רומזים על עברו של משה  ועל הסייעתא  דשמיא  שזכה בהצלתו  מפני פרעה שרצה להורגו.

יתרו והחלטתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


יתרו והחלטתו.

 שיר מאת: אהובה קליין ©


עת השחר הפציע

 את יתרו הפתיע

שמועת גבורות אלוקים

 לכל בניו האהובים.



חיש שינס מותניו

צירף בתו ונכדיו

להשיבם למשה הצדיק

המיטיב עמו להנהיג.



השמחה מרקיעה  שחקים

 להר הקודש הולכים

ההתרגשות עולה על גדותיה

להשיב ציפורה אחר שילוחיה.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת  יתרו [חומש שמות]

ציורי תנ"ך/ משה וקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/  משה מרים את מטהו  על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין_(c)

Biblical paintings


Moses and the stick  in  his hand over  the sea


 "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.  

וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ;



[שמות י"ד, ט"ו- ט"ז]

יום שני, 22 בינואר 2018

פרשת בשלח-"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)


פרשת  בשלח-"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"-כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  משה מרים את מטהו  על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין_(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: אהובה קליין(c)




העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

תוצאת תמונה עבור עמוד הענן
ציורי תנ"ך/ עמוד הענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (C)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסוף השליו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בפרשה  זו, סוף, סוף עם ישראל זוכה ליציאה  ממצרים בניסים גדולים,  לא לפני שמשה מכין את העם לקראת הנס הגדול:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם.  יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן". [שמות י"ד, י"ג- ט"ו]

ובהמשך ה' פונה אל משה ואומר לו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.  וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה".[שם, י"ד ,ט"ו- ט"ז]

ואכן משה מבצע את ציווי ה': "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם.  וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה.." [שם י"ד, כ"א- כ"ב]

 השאלות הן:

א] מה משמעות ההבטחה: "יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן"?

ב] הרמת המטה בידי משה - לשם מה?

 תשובות.

"יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".

רבינו בחיי מסביר  באמצעות שני פירושים את המשמעות:

א] ידוע שיש בכוחה של מידת הדין להחריב את הים, אך בתוך כך שהמצרים טבעו –פעלה מידת הרחמים עם מידת הדין בשיתוף - כי מידת הדין גרמה לכיליון מוחלט  של המצרים ואילו מידת הרחמים דאגה לקבורה שלהם באדמה, וזאת לומדים מהמילים: "נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ"- מתוך שירת הים.

הימין-  זו מידת החסד, וכך יהיה גם  באחרית הימים במלחמת גוג, כפי שכתוב: "וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב".[זכריה  י"ד, ג]

גם במאורע זה עתיד להיות שיתוף בין מידת הדין למידת הרחמים - למרות שהאויבים יושמדו- הם יזכו לקבורה כפי שנאמר: "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם-שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל" [יחזקאל  ל"ט, י"א]

ב] על פי ביאור הדרש: "יהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם" היות ובני ישראל ראו במכת בכורות שהקב"ה בכבודו ובעצמו – הוא המכה ולמרות זאת ,המצרים עדיין ממשיכים לרדוף אחריהם.

הרי אותם מצרים - אין כוונתם לבוא נגד עם ישראל - אלא כנגד אלוקים והיות וזו מלחמתו של הקב"ה - על עם ישראל לשתוק.

אפשר גם להסביר: עם ישראל יצטרכו לשתוק כדי שמידת הדין לא תתהפך אליהם ,לפי שבעבר  חטאו גם כן כמו המצרים - עובדי ע"ג ומגדלי בלורית.

רש"י מבהיר: בשני פירושים:

א] הכוונה שה' ילחם למען עם ישראל ולומדים אנו כי משה היה עומד ומתפלל, לכן פנה אליו ה' ואמר לו: אין אתה  צריך להתפלל ולהאריך בתפילה בזמן שישראל נתונים בצרתם.

ב] אמר ה': עלי הדבר תלוי ולא עליך. עליך לצוות את ישראל- לנוע קדימה!        היות שבזכות אמונתם ואמונת אבותיהם בה' יצאו ממצרים- ראויים הם שהים ינוס  מפניהם-ויתבצע נס קריעת ים סוף.

בעל הטורים אומר: ה' ילחם למען עם ישראל- ועליהם הוטל לשתוק ולא לצעוק- כי השתיקה מבטאת חוכמה  - המביעה את ביטחונם בה'.

רש"ר- [ר' שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר משה התפלל להצלחת העם לחצות את ים סוף, אומר לו ה':" מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ"- הכוונה: הישועה עדיין תלויה בעם - היות והצעד הראשון צריך לבוא מתוכם.

ראשית הם צריכים להוכיח שהם  ראויים לישועה, על ידי שיוכיחו את ביטחונם בה', ביטחון זה מביא לידי אומץ לב,  חוסר פחד במעשה, זריזות, תחילה ילכו  קדימה ויצעדו ללא חשש ,או דאגה, ורק אז תבוא ישועת ה'.

רבותינו בעלי המדרש- ממשילים את עם ישראל באותם רגעים- טרם נבקע ים סוף- ליונה אשר נמלטה מפני נץ טורף שרדף אחריה והסתתרה בתוך נקיק סלע- אך לרוע המזל- היה שם נחש המקנן לו בתוך הנקיק- בדומה לכך- היה מצבם של בני ישראל בעודם  מתרכזים על שפת הים, לשוב לאחוריהם לא היה ניתן - היות והמצרים רודפים אחריהם ,להתקדם קדימה- לא התאפשר- מפני גלי הים הקוצפים.

מכאן ניתן להבין מדוע אמר משה לבני ישראל: "אל תיראו......."

הרמת המטה בידי משה.

משה מתבקש להרים את המטה: "וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם—וּבְקָעֵהוּ"

רש"ר מסביר: כוונת ה' שלא הוא לבדו  יחולל את הישועה לעם ישראל, העם צריך לקחת חלק ולגלות אומץ לב ובטחון  בה' ואילו משה- המשמש שליח ה' - חייב לעשות את תפקידו בהרמת מטהו להעיד על טיבו של האירוע כמעשה ה' ותפקיד ה' לפעול ליצור את צורת האירוע- כך שהמצרים יעזו לבוא אחרי  משה לתוך הים.

כוח ה' ישמיד את  עוצמת פרעה וחילו –אשר רשעותו מאחדת אותו באמצעות אחד מיסודות הטבע-המים ואותו יסוד ישפיל את עצמו להביא ישועה לעם ישראל- חסרי הישע והעוון אשר שואפים לישועת ה' .

בהמשך רוח קדים בקעה את המים עד לקרקע, המים נחלקו לשני כיוונים ותפקיד הרוח היה ליבש את האדמה הרטובה וכך נסללה לפני בני ישראל הדרך ליציאה כאשר האדמה הייתה יציבה מתחת רגליהם.

על פי רש"י-  רוח קדים- היא  העזה שברוחות באמצעותה ה' נפרע מן הרשעים, שנאמר: "כְּרוּחַ-קָדִים אֲפִיצֵם"[ירמיהו י"ח, י"ז]ועוד נאמר: "יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהוָה" [הושע  י"ג, ט"ו]

ספורנו מסביר: שהיה צריך משה להרים את המטה אל רוח הקדים כדי שהיא תייבש את הים לחרבה. והיה צריך לנטות את ידיו על הים, כדי שיחצו המים לשני הכיוונים- על מנת לאפשר לבני ישראל  ללכת על היבשה.

למעשה משה עשה שתי פעולות נגדיות: "הרם"..."נטה" - לשני נסים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: בני ישראל  הצטוו לשתוק ולהביע את ביטחונם בקב"ה שיוציאם  - מאפלה לאורה ושתיקה זו ביטאה את חכמתם   חכמה זו  היא האמונה והביטחון בה' – דווקא בשעת סכנה  כאשר מאחוריהם המצרים ולפניהם הים הגדול ! הישועה הייתה בידי ה' מתוך עוצמת אמונת עם ישראל בו ומשה ,כשליח ה' -הצטווה להרים מטהו ורוח הקדים- העזה שברוחות, יבשה את האדמה לקראת יציאתם לחירות.

משה וקריעת הים./ שיר מאת: אהובה קליין.(c)


משה וקריעת  הים.

 שיר מאת: אהובה קליין ©


 בני ישראל  מתבוננים

 במי הים השוצפים

המצרים בעקבותיהם רודפים

יראה ופחד חשים.



כיונה הנסה מפני הנץ

אל תוך סלע- לה לרועץ

 בנקיק , נחש מאיים

ליבה נשבר אינו שלם.



למשה קורא אלוקים

מטהו חיש להרים

לנטות ידיו על המים

למען ישועת שמים.



אז יניף מטהו

רוח קדים תטלטלהו

אדרתו הצחורה נעה

כמניפה אנה ואנה.



לפתע נס לעיני כול

הגלים עוצרים מחול

הים נקרע לשניים

האויב נוחל  מפלה כפליים.

הערה: השיר בהשראת פרשת :בשלח [חומש שמות]

ציורי תנ"ך/ פרעה ומחלוקת עבדיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ציירה: אהובה קליין(c)

Biblical paintings

Pharaoh's servants disagree with him

 "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".

[שמות י, ז]