יום שני, 26 בדצמבר 2016

פרשת מקץ- מהו המפתח לעליית יוסף לפסגת ההצלחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)


פרשת מקץ.  מהו המפתח לעליית יוסף לפסגת ההצלחה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.
 הציורים שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/ יוסף פותר את חלומות פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ האחים נדהמים לגילוי גביע בנימין/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ האחים יורדים למצרים ולוקחים מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



פרשת מקץ , מהו המפתח לעליית יוסף לפסגת ההצלחה?

מאת: אהובה קליין.



פרשה זו מתארת  את המתרחש במצרים מהרגע שיוסף מובא לפני פרעה ומצליח לפתור לו את חלומותיו באופן מדהים!

וכך הכתוב מתאר את תגובת פרעה לפתרונות המחכימים שהציע יוסף:

וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.[בראשית מ"א,ל"ז-מ"ו]

השאלות הן :

א] כיצד מצטייר יוסף בעיני פרעה וכיצד זוכה להתעלות?

ב] לאילו כינויים זוכה יוסף במצרים?

ג] מי הייתה אסנת בת - פוטי פרע?

תשובות :

יוסף בעיני פרעה.

כדי להבין  את תגובתו של פרעה כלפי יוסף ,נתבונן תחילה כיצד ניסו החרטומים לפתור את חלומותיו:

על פי רש"י: חרטומי מצרים  ניסו לפתור את חלומות פרעה והעלו פתרונות שונים, אך לא השביעו את רצונו .

ולפי בראשית- רבה: הם הציעו פתרון כגון: שבע בנות פרעה מוליד ושבע בנות הוא קובר- פתרון זה לא היה מקובל עליו כלל.

בעקבות עצת שר המשקים לפרעה: פרעה קורא ליוסף: וניתן  לראות לראשונה את נקודת המפנה אצל יוסף  בטרם נושא את דבריו לפני מלך מצרים.

כפי שהכתוב מתאר: "ויריצוהו מן- הבור ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה"

יוסף יוצא מבית האסורים  - הנקרא: "בור" הוא מסתפר – מפני כבוד המלכות [בראשית רבה]  לכן מבחינה חיצונית ,כבר מעמדו של יוסף משתנה לטובה, רק לאחר שיוסף מדגיש לפרעה: "בלעדיי אלוקים יענה את שלום פרעה"- פה חל המפנה המשמעותי בעלייתו של יוסף לגדולה, ללמדך: שרק כאשר האדם בוטח בבורא עולם- הוא זוכה לסייעתא דשמיא ולא כאשר הוא מתגאה בהישגיו- כאילו רכש אותם בכוחו ובעוצם ידו.

ומנקודה זו , הוא זוכה לפתור - את החלומות לפרעה: הוא מדגיש כי שני החלומות - מסמלים דבר אחד:

"ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה:.....הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים: וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכילה הרעב את הארץ" [בראשית מ"א, כ"ה-ל"א]

כאשר יוסף מציע לפרעה למנות איש חכם ונבון על מצרים שיהיה אחראי לכלכל את מצרים באופן שהמזון יהיה בהישג יד לאורך כל הדרך- למרות הרעב שצפוי לאחר שנות השובע, תגובתו הראשונה של פרעה:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  "הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אלוקים בּוֹ"  !

פרעה אינו מסתפק בהצהרות מילוליות בלבד, אלא עובר לשלב של מעשים:

"וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל- צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". 

מעתה יוסף עומד בראש הנהגת מצרים ואילו פרעה- רק בדרגת כבוד יתעלה מעליו. שרק לו יקראו בשם מלך.

יוסף מתקדם לתפקיד רם מעלה כדוגמת הנאמר :"ולתתך עליון על כל הגויים" [דברים כ"ו, י"ט] הכוונה- כאשר עם ישראל הולך בדרך ה' הוא נעשה גדול וחשוב מעל כל העמים.[ לפי דעת רש"י]

מסירת הטבעת על ידי פרעה ליוסף – מסמלת  את עלייתו לדרגה השנייה בחשיבותה אחר המלך.

הבגדים - בגדי שש שניתנו ליוסף - הם בגדים בעלי חשיבות במצרים.

הרביד שניתן לו - שרשרת עשויה- טבעות, טבעות- לכן נקרא כך- לפי שכל דבר העשוי חלקים, חלקים ותלויים זה בזה- נקראים כך, כמו שמצאנו במקרא: "מרבדים רבדתי  ערשי" [ משלי ז, ט"ז]

יוסף זוכה לכבוד מלכות : וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ", זוהי מרכבה השנייה של המלך שנוסעת לצד מרכבת המלך.  



כינויי יוסף .

מעתה הכתוב מציין על התעלות נוספת של יוסף: "וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ"

על פי רש"י: כתרגומו באונקלוס: "דין אבא למלכא"-  הפירוש: זהו אב ביתו של המלך- אשר ממונה על צרכי בית- המלכות.

המילה: "אברך" מורכבת משתיים: אב-רך "רך" בלשון ארמית פרושו- מלך.

בלשון הגמרא בפרק "השותפין" [מסכת בבא בתרא ד] - "לא  ריכא ולא בר ריכא" הכוונה -  לא מלך ולא בן מלך וזו הכוונה לפירושו של אונקלוס-אב ביתו של המלך.

רבינו בחיי מביא כמה הסברים:

א] "אברך"- "משפטו הברך-אותיות אהו"י מתחלפות".

ב] רבינו בחיי מביא גם את דעת רז"ל: אברך- אב בחכמה ,רך בשנים, כמו שכתוב  אצל דוד המלך: "ואנוכי היום רך ומשוח מלך"[שמואל-ב, ג] ויש כאן שתי מילים: אב, רך. כמו: "פרחח- פרי- חוח". "עבטיט- עב- טיט"

ג] "אברך"- מלשון :אב ואדון, - לפי שבתחילה היה עבד ועלה למלכות.

הרב  שמשון רפאל הירש מפרש: "אברך"-"אני מצווה שכולם יכרעו ברך"-זו המשמעות שהוא משנה למלך.

פרעה קרא ליוסף:  בשם :"צפְנַת פַּעְנֵחַ"-

משמעות שם זה  לפי רש"י: מפרש צפונות, מגלה נסתרות. ואין למילה: "פענח" דוגמה דומה במקרא.

הרמב"ן מבהיר: "אמר ר' אברהם אם היא מילה מצרית לא ידענו פרושה. ואם מתורגמת לא ידענו שם יוסף"

ועל דעת הראשונים- הכוונה: מפענח נעלמים.

יתכן שפרעה קרא לו בשם נכבד - כמו שנהוג בלשון ארצו לאחר ששאל אותו על כך. או שפרעה היה יודע את שפת ארץ כנען הקרובה אליו -  ופירוש הכינוי הזה: מגלה  את הצפון. כדוגמת בת פרעה שקראה למשה בלשון עמו: "מן המים משיתיהו" [ שמות ב, י]

לפי  הרב שמשון רפאל הירש: משמעות הכינוי: "צפנת פענח" – אדם ששמורים אצלו דברים צפונים.- מי שבידו ישנו המפתח לדברים הצפונים- לסודות הכמוסים ביותר.

אסנת בת פוטי פרע

כתוב בפרשה:" וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה"

אסנת הייתה בתו של  פוטי פרע- שהוא פוטיפר שר הטבחים של פרעה ונקרא בשם זה :"פוטיפרע" מלשון: "פריעה" על שם שנסתרס - נעשה סריס מאליו [הכוונה לאדם בעל מום שנלקח ממנו דרך טבעו של הזכר] ועונש זה בא עליו, לפי שחמד את יוסף למשכב זכר. [על פי מסכת סוטה י"ג]

הרב רפאל הירש אומר: כי חלק  מהכנסת  יוסף לתפקידו החדש היה  גם נישואיו ורק אחרי שנשא אישה אז מונה לתפקידו החדש ,היות ובמצרים בתקופת שלטונו של פרעה- אדם שלא היה נשוי היה נחשב לחצי  בן אדם ואילו תפקידו של יוסף  דרש היותו אדם שלם.

מעתה יוסף המתפקד כמשנה למלך- בהיותו נשוי ובעל משפחה יכול לשמש דוגמא אישית בתור אדם המסתפק במועט ,לכך היה  דרוש שיהיה נשוי.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי למרות שעל יוסף  עברו ייסורים מרגע השלכתו לבור על ידי אחיו ועד  ירידתו למצרים וגם בזמן שהותו שם בבית האסורים- הוא  לא נטש את אמונתו ובטחונו בקב"ה והאמין שהכול  לטובה וכבר בפרשה הקודמת- "וישב"-  הכתוב מציין :

"וַיְהִי ה' אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ"[בראשית ל"ט, ב]על כך אומר רש"י: כי שם השם היה שגור בפי יוסף בכל עת.

ומכאן שהמפתח לעלייתו והצלחתו נבעו מהאמונה בבורא עולם ודבקותו בו.

על יוסף ניתן להגיד: "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא"

יוסף מצליח במצרים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


יוסף מצליח במצרים / שיר מאת: אהובה  קליין ©

ויהי מקץ שנתיים

נפתחו שערי שמים

יוסף  מגיח   ממעמקים

מתעצם מתעלה לגבהים.



לפרעה מפענח חלומות

גילוי צפונות ונסתרות

בדרכי אביו מתמיד

באלוקים  יבטח תמיד.



עולה בסולם ההצלחה

 במצרים מקים משפחה

זוכה לצבור בר

על פיו יישק דבר.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת מקץ [חומש בראשית]

יום שני, 19 בדצמבר 2016

פרשת וישב- מדוע שלח יעקב את יוסף אל אחיו- השונאים אותו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת וישב- מדוע שלח יעקב את יוסף אל אחיו-השונאים אותו?

מאמר מאת: אהובה קליין

ציורים שלי לפרשה:
העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ יעקב  יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה את צאן אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/   האחים מבחינים בהגעתו של יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חלום הכוכבים של יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת וישב- מדוע שלח יעקב את יוסף אל אחיו-השונאים אותו?

 מאת: אהובה קליין



הפרשה פותחת  בתיאור ישיבתו של יעקב- בארץ כנען ועל כך אומר רש"י : כי יעקב ביקש לשבת בשלוה לאחר ששב מגלותו לארץ מגורי אביו , הוא שאף מעט  להירגע ודווקא אז קפץ עליו רוגזו של יוסף שאותו אהב  מכל בניו כפי שהכתוב מציין: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" [בראשית ל"ג, ז].

למרות יחס האחים אל יוסף, יעקב שולח את יוסף אליהם - כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.  וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.  וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.  וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה--כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.  וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  יוַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". [בראשית ל"ז, י"ב-כ]

השאלות הן:

א] מדוע אהב יעקב את יוסף מכל בניו?

ב] מהי כותנת הפסים שיעקב עשה ליוסף?

ג] יעקב שולח את יוסף אל אחיו – מדוע ?

תשובות.

אהבת יעקב ליוסף.

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ.."

רש"י מסביר :  הסיבה לאהבתו היתרה של יעקב ליוסף הייתה: - כי יוסף בן זקונים- היינו - שנולד לו לעת זקנתו.

ואונקלוס מתרגם: "בר חכים הוא ליה"- יוסף היה בן חכם ליעקב, כל מה  שיעקב למד בבית מדרשם של שם ועבר  מסר ליוסף.

פירוש נוסף למילה: "בן זקונים"-שהיה יוסף: "זיו – איקונין", לאביו- פני יוסף היו דומים לפני יעקב.

"בעל הטורים"- אומר: אותיות "זקונים"- מרמזות על חמישה מששת סדרי משנה: ז'- זרעים- ק'- קודשים-נ'-נשים, י'-"ישועות"[כינוי לסדר נזיקין - שבת ל"א, ע"א]  מ'- מועד. וכאשר כותבים: את המילה-"זקונים" בכתיב מלא, הו"ו מרמזת על השישי בסדרי המשנה בסדר "טהרות"- מכאן המסקנה: שיעקב לימד את יוסף את התורה כולה....

ה"כלי יקר" מסביר: כי יעקב אהב את יוסף מכל בניו כי היה בן זקונים- שנאמר: "והוא נער את בני בלהה", שהיה עושה מעשה נערות בדומה להם, למרות זאת יעקב אהב אותו: "לפי שבהיותו אצלו היה מתנהג את עצמו כזקן ורגיל ופרקו נאה, ולא ידע הנהגתו שעם אחיו על כן אמר : כי בן זקונים הוא לו"

במילה "לו"- הוא הדגיש שדווקא לו - הוא היה בן זקונים ולא לאחיו - כי כאשר היה בחברתם של אחיו  היה עושה מעשה נערות כמותם, אבל כאשר היה אצל אביו הזקן, היה עושה מעשה זקנה, ואולי לא רצה לשנות מן המנהג וידע להתנהג עם כל אחד בהתאם לרמתו.

ה"כלי יקר" ממשיך ואומר: כי יש הסוברים: שכל מה שיעקב למד אצל שם ועבר- מסר ליוסף אך לא לשאר בניו - כי כל בניו מאסו בחכמות ולא התחברו אל אביהם כדי להקשיב לדבריו, לעומתם –יוסף היה נכסף אל אביו ותמיד היה מוכן לשמוע מה שלמד בבית מדרשם של שם ועבר.- לכן יעקב היה אוהב אותו.

והיה דומה ליעקב  בחכמה-"כי חכמת אדם תאיר פניו" ויש רמז  למה שאמרו  רז"ל : גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

כך הזכיר כאן את שלמות יוסף שהפסוק מתאר: שהוא היה רועה את אחיו בצאן  "למעט כל מיני רעיה אסורים", ואחיו לא אהבו אותו בגלל שהיה חכם ולמד הרבה תורה.

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: יעקב אהב את יוסף- כי היו לו תכונות אישיות בלתי רגילות - למרות כל חולשותיו , יעקב ראה בו כממשיך דרכו- הוא ראה בו את היורש לכל קנייניו הרוחניים.

הרמב"ן מסביר את אהבתו היתרה של יעקב ליוסף לפי שנראה לו, כי מנהג ידוע של זקנים, לקחת אחד מבניהם הקטנים  שישרתו  את הישיש כדי  שיוכל להישען עליו ולא להיפרד ממנו והוא נקרא:" בן זקונים" לפי  שמשרת אותו לעת זקנתו. ולכן יעקב לקח אותו לשרתו ומהטעם הזה יוסף מראש לא הלך לרעות את הצאן עם אחיו הרחק מהבית.

כתונת הפסים- המשמעות.

נאמר: "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"

רש"י מסביר: בשני אופנים:

א] כותונת זו הייתה  מצמר מובחר רך ונקי, ובדברי חז"ל- ניקרא בשם: "כלי מילת"[מסכת שבת  ל]

בלשון המקרא: נקרא "פסים"- כמו שנאמר במגילת אסתר[א', ו'] – "חור כרפס ותכלת" ובגמרא מפורש [מגילה י"ב]- "כרפס כרים של פסים"- ולבישת כותונת זאת מסמלת דרך של חשיבות,  וכמו כותונת הפסים המוזכרת אצל מעשה של תמר ואמנון [שמואל-ב, י"ג, י"ח] שם נאמר: "ועליה כותונת פסים כי כן תלבשן [תלבשנה] בנות המלך" – זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] מדרש אגדה: דורש את האותיות של המילה: "פסים"- רמז למה שמתרחש עם יוסף בעתיד: על פי ראשי תיבות: שנמכר לפוטיפר, נמכר לסוחרים, ולישמעאלים  ונמכר למדיינים.

רבינו בחיי  מביא כמה פירושים.

א] זה היה  בגד מעולה –כמו שכתוב: "וכותונת תשבץ" [שמות כ"ח] ועניין זה גרם לקנאה מצד האחים, ומעניין זה דרשו חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם את בנו בן הבנים"

הכותונת הזאת הייתה אחת ה מהסיבות הראשונות שבעטיה נתגלגלו למצרים לצורך שיעבוד ויותר מאוחר מות עשרת  הרוגי מלכות, "כי כן –הגוף -  כותונת הנפש"

ב] במדרש נאמר על בגד הפסים: "משום שהכותונת הייתה גדולה ומכסה את שתי ידיו".

ג] פסים- על שם שהטילו ביניהם [גורלות] באיזו מיתה ימיתו  אותו מתוך ארבע מיתות בית –דין.

וההוכחה, שנאמר: "ויתנכלו אותו להמיתו" ומכוון שהם מכרו אותו הטילו פיס ביניהם, מי  יוביל את הכותונת לאביהם ולבסוף נפל הפיס על יהודה, כמו שנאמר בכתובים: "הכר נא" [בראשית ל"ח]הכר נא למי החותמת. באותו רגע כאילו פסקו חייו של יעקב לכן פסקו חיי בניו מן העולם- הכוונה לער ואונן- כפי שנאמר בירמיהו: "ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם"

ד] יעקב פסק ליוסף סוד- כ"ב אותיות. והכוונה שיעקב הלביש את יוסף כ"ב אותיות – חכמה שלמד מפי שם ועבר.

 ה"כלי יקר" מביא הסבר מעניין: לאחר שראובן בלבל את יצועי אביו יעקב לקח ממנו את הבכורה והעבירה ליוסף ולכן תפר לו כותונת פסים לפי -  שהעבודה בבכורות-היה הבכור כהן לאל עליון ולכן התקין גם ליוסף בגד שמטרתו- כבוד ותפארת הדומה לבגדי כהונה –שהרי לכוהנים היה בגד מכובד ומשובץ אבנים. ואולי גם מסיבה זו נאמר על יוסף:" בן זקונים" כאילו היה הזקן והבכור מכל בניו. לכן אחיו אמרו לו:"המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו"- היות והבכור נוטל פי שניים בכל אשר מגיע לו ואף לו מיועדת הבכורה, כמו שנאמר: "ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז"- הכוונה מלכות.

לפי הרב שמשון רפאל הירש: זה היה בגד מיוחד שהיה לו עיטור בקצוות,  עיטור שנעשה בכל בגד- כדי  לציין את חשיבות האישיות.

יעקב שולח את יוסף לאחיו.

כאן נשאלת השאלה: מדוע יוסף נשלח לראות את אחיו בשדה?

 על כך אומרים חז"ל במדרש תנחומא:"לכו חזו מפעלות אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו',אמר רבי יודן היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת . "ידוע תדע"- והביא עלילה לכל  דברים אלה-כדי שיאהב יעקב את יוסף וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידוהו מצרימה" והסיבה הראשונה לכל העלילות אחריה: דברי  יעקב: "ויאמר ישראל ליוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם":

 ההבטחה שניתנה בברית בין הבתרים  מתקיימת באמצעות מילות  יעקב ליוסף.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה מוכיחה לנו כי הבטחת ה' בברית בין הבתרים מתקיימת הלכה למעשה, אך בד בבד היא מלמדת אותנו עד כמה יש להימנע משנאת אחים והשנאה  היא, היא שגורמת את הרעה , למרות הגזירה שהייתה כבר מראש[ דברי הנצי"ב]

מה גנוז במספר השמיני- על פי התנ"ך?/ מאמר מאת: אהובה קליין .


מה גנוז במספר השמיני-על פי התנ"ך?

מאת: אהובה קליין

את חג החנוכה אנו חוגגים במשך שמונה ימים, מעניין מה ייחודו של מספר זה בתנ"ך?

העלאת תמונות

ציור לחנוכה/ נס כד השמן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציור לחנוכה/ בימים ההם בזמן הזה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

 ציור לחנוכה/ חנוכיית זהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


מתוך התבוננות בכתובים ניתן ללמוד על סיפרה זו - שהיא מתאפיינת בשלמות ובכוח שמעל הטבע ובדרך כלל גם מייצגת נס, בניגוד לסיפרה שבע המייצגת את הטבע - שבעה ימים בשבוע.

התורה מצווה אותנו  לערוך ברית מילה דווקא ביום השמיני כפי שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" [ויקרא  י"ב, ב]

מחקרים מדעיים גילו כי בגיל שמונה ימים לתינוק יש רמת קרישת דם הטובה ביותר לכן ניתן להבין מדוע זה הזמן המדויק של עריכת ברית המילה.

מתוך קריאת המקרא ,אנו לומדים כי ביום כלות משה להקים את המשכן.... ויקריבו נשיאי ישראל...המופיע בפרשת נשא [במדבר ז' א-ב] היה ראש חודש  ניסן והוא: יום חנוכת המשכן , היום השמיני למילואים , אהרון הכהן הצטער על כך שלא השתתף בחנוכת המשכן עם הנשיאים. מיד ניחם אותו הקב"ה ואמר לו: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" [ע"פ רש"י]

הרמב"ן סובר : שהכוונה לנרות חנוכה וכך הוא מפרש : "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני על ידי  חשמונאי כהן גדול ובניו"

ומכאן שבפרשת בהעלותך [חומש במדבר] מדובר על המנורה  שהייתה במשכן אך נרמז בה גם עניין הדלקת נרות החנוכייה לדורי דורות.

נשאלת השאלה מדוע היה צערו של אהרון כה עמוק?

התשובה לכך : מסתבר שבחנוכת המזבח הוקרבו קורבנות מיוחדים בהתאם להוראת שעה. הנשיאים הקריבו קורבן חטאת וגם קטורת בנדבה. קורבנות אלו מיוחדים הם - לפי שאינם  מוקרבים על ידי כל איש שנדבו ליבו, אלא על פי נבואה מיוחדת , מכאן ניתן להבין את כאבו וצערו של אהרון הכהן שלא  השתתף בחנוכה זו. על כן הקב"ה ניחם אותו באומרו: "שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" כלומר, יש כאן  רמז להדלקת המנורה במקדש ובהמשך הדלקת נרות החנוכה לדורי דורות. 

הרמב"ן שואל: מדוע הקב"ה ניחם את אהרון דווקא בהדלקת נרות המנורה ולא בעבודה אחרת, כגון: מעשה הקטורת בעבודת יום הכיפורים ושאר עבודות הקודש  שכשרות רק לכוהנים?

אלא , כאן ניתנת לאהרון הבטחה נצחית: שגם בעתיד לבוא כאשר בית המקדש יחרב - אהרון וצאצאיו- ימשיכו להדליק את נרות החנוכה, שהרי  החשמונאים היו מצאצאי אהרון הכוהן ובנוסף זכה אהרון -בברכת  כוהנים - שהיא נצחית.

הסבר זה מובא במדרש רבה  [ט"ו, ו] בזו הלשון:  "אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון: אל תירא ! לגדולה מזאת אתה מתוקן [מיועד] הקורבנות- כל זמן שבית המקדש קיים- הם נוהגים, אבל בנרות [נרות חנוכה] - קיימים לעולם וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני ישראל"- הכוונה לברכת כוהנים  - שהכוהנים מברכים את ישראל גם בימינו.

לפי דברי רבינו בחיי: רוב נושאי המשכן והמקדש סובבים סביב המספר שמונה: לכוהן הגדול היו שמונה בגדי כהונה והם: ציץ ,חושן ,אפוד ,מעיל ,כותונת תשבץ, מצנפת, אבנט ומכנסי בד.

ירבעם המלך קובע חג בחודש השמיני: "ויעש ירבעם: חג בחודש השמיני בחמישה עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל על המזבח: אשר עשה בבית אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדא מלבו ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר" [מלכים א י"ב, כ"ב-כ"ג]

שלמה המלך סיים לבנות את המקדש: "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני כלה הבית לכל-דבריו ולכל משפטיו ויבנהו שבע שנים".

[מלכים-א, ו, ל"ח]

השנה השמינית –היא השנה לאחר השמיטה: "וזרעתם את השנה השמינית, ואכלתם מן התבואה ישן: עד השנה התשיעית.."[ויקרא כ"ה, כ"ב]

שמינית-הוא כלי נגינה עתיק שהיו לו שמונה מיתרים: "למנצח בנגינות על השמינית"[תהלים ו, א]

המשיח הוא אחד משמונה נסיכי אדם: "והיה זה שלום אשור, כי יבוא בארצנו וכי ידרוך בארמונותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי עולם"

האות ח'- בגימטרייא =8 והיא מופיעה במילה: משיח, חירות, חשמונאי.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה: כי המספר ה"שמיני" יש בו כוח מיוחד והוא אוצר בתוכו רבדים של קדושה וקשר הדוק בין הבורא למאמיניו. הוא מספר מעל הטבע ומסמל את הכוח הניסי.

שמיני בגימטרייה = "שמע"- ראשי תיבות: שאו מרום עינכם..."

ובע"ה נזכה לניסים ונפלאות, כנאמר: "ישועת ה' כהרף עין".

יוסף נשלח אל אחיו/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


יוסף נשלח אל אחיו.

שיר מאת: אהובה קליין ©

ויהי עת השחר הפציע

 יעקב את יוסף הפתיע

לגשת אל אחיו דרש

לראות שלומם מה חדש?



יוסף עטור כותנת פסים

כמלבוש תפארת כוהנים

הנארג סודות ורזים

תחזית נבואת אלוקים.



 עת הבחינו בו אחיו

זממו להורגו עם חלומותיו

השנאה הרקיעה  שחקים

 המוות ריחף באוויר.



נורא עלילה על בני אדם

 תכניות רקומות אצל בורא עולם

קורמות עור וגידים

 פרי "ברית בין הבתרים".

הערה: השיר בהשראת: פרשת וישב[ חומש בראשית]

יום שני, 12 בדצמבר 2016

פרשת וישלח/ מה הקשר בין-הכנות יעקב לקראת עשיו- לאמירת:"שמע"?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת וישלח- מה הקשר בין -הכנות יעקב לקראת עשיו- לאמירת: "שמע" ?



 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב ועשיו נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל לה' - טרם פגישתו עם עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר יבוק/ציירה: אהובה קליין(c)


 בפרשה זו הכתוב מתאר לנו : כי יעקב שולח מלאכים אל עשיו-  כדי להודיע לו שהוא גר עם לבן ויש לו שור וחמור.....

כאשר המלאכים חוזרים משליחותם, הם מבשרים לו כי עשיו יוצא  לקראתו עם ארבע מאות איש.

תגובת יעקב היא:

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק:  ה' הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.  קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.  וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.  וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו.  עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.  גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.  וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.  וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר:  כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.  וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב-- מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ".

[בראשית ל"ב, ח-כ]

השאלות הן:

א] מה חש יעקב  כשקיבל את בשורת המלאכים?

ב] כיצד  הגיב יעקב-בפועל ?

תשובות.

 תחושתו של יעקב.

כפי שהכתוב מתאר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ"- מתברר שיעקב נלחץ מכך שעשיו  יוצא  לקראתו עם ארבע מאות לוחמים.

 רש"י מבהיר: כי  מכפל הלשון: "וירא" ו"ויצר"- ניתן להסיק: כי יעקב פחד שמא הוא ומשפחתו יהרגו, אך מנגד  היה גם דואג ומצטער, שמא הוא יהרוג את עשיו ואת ארבע מאות האיש שהתלוו אליו.

בבראשית רבה נאמר:" אמר יעקב: כל השנים הללו הוא[עשיו] יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא אלי מכוח ישיבת ארץ ישראל!"

 הרב שמואל מוהליבר [מראשי תנועת "חובבי ציון" בסוף המאה ה י"ט]

שואל:  לכאורה תמוה שיעקב  אשר מצהיר: "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי"[דברי רש"י] חושש מפני עשיו  הרודף אחריו  - מהטעם  שקיים מצוה אחת- מצוות ישוב ארץ ישראל?

אלא כאן ניתן ללמוד  שמצוות ישוב ארץ ישראל- אשר מקיים אותה אפילו עשיו הרשע-  היא יכולה להיות שקולה כנגד כמה מצוות שאותה מקיים יעקב.

ומכאן שאפילו יהודי היושב בארץ ישראל שאינו מקפיד על שאר קיום המצוות- ישיבתו מקובלת ויקרה מאד בעיני בורא עולם.

וחז"ל אומרים: "אמר הקב"ה הלוואי והיו בני עמי בארץ ישראל, אף-על- פי שמטמאין אותה" [ילקוט שמעוני, איכה  ג]

"העמק דבר" מפרש: כי היה צר לו על עצם העניין שחש פחד בליבו.

כמה מגדולי החסידות מסבירים: צר היה לו ליעקב בכך שהיה צריך לבצע הפרדה בין המחנות, מפני שידע שכל עוד כולם מלוכדים אין יד עשיו יכולה לשלוט על ישראל ,אך דווקא עכשיו - הדבר מעלה חשש לקראת בואו של עשיו לקראתו.

הרמב"ן מסביר: כי ברגע שיעקב קיבל את הבשורה מהמלאכים- כי עשיו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש ,הדבר גרם לו לפחד- לפי שהבין שאין עשיו לוקח עימו ארבע מאות איש ללא מטרה, אלא להילחם כנגדו.

הרמב"ן מוסיף ואומר: כי כנראה עשיו לא התייחס כלל אל המלאכים, אולי אפילו לא הספיק לקבל את פניהם, או לא אישר להם לבוא לפניו- לפי שהכתוב אינו מספר דבר על  התעניינותו ביעקב, אבל כנראה המלאכים חקרו במחנה והבינו שעשיו הולך לקראת יעקב עם לוחמיו.

שליחים אלו הביאו ליעקב את המסר:  כי עשיו לא מסר ליעקב דרישת שלום והולך לקראתו עם צבא שלם וזה הוסיף ליעקב- פחד על פחדו, ורבותינו אמרו: [בראשית רבה  ע"ה, ד]בעוד שיעקב בא לקראת עשיו כאח , לא כן עשיו ,הוא מתנהג כעשיו ממש,[ברשעותו]

 הכלי יקר נותן הסבר מעניין: על סמך[מסכת סוטה מ"א, ע"ב]:"אמר רבי אליעזר כל המחניף לחברו לסוף נופל בידו וכו' " וכאן יעקב חש שחטא בכך שהחניף לעשיו הרשע ואמר: "כה אמר עבדך יעקב".

 רז"ל אומרים: יעקב עשה קודש חול וקרא לעשיו: "אדוני" וזה מתוך חנופה שהחניף לרשע, לכן היה יעקב מתיירא ,הוא הבין שכול מי שמחניף לרשע -התוצאה הסופית שיפול בידו ,לכן נאמר:" "וַיִּירָא יַעֲקֹב" הוא ידע שיש לו הרבה זכויות, אך עוון זה עלול להזיק  ולפגוע בזכויותיו וצר היה לו שינכו לו מזכויותיו על ידי שה' יצילהו מיד עשיו אחיו,

לכן גם נאמר: "וַיֵּצֶר לוֹ".

תגובתו של יעקב.

 יעקב מתכונן בשלושה מישורים: דורון, תפילה, מלחמה.

"שפת אמת" -מסביר: שלושת הדברים האלו  שיעקב נקט- טרם פגישתו עם עשיו מרומזים בפרשת "שמע " - המלמד את היהודי כיצד להתעלות  למדרגה גבוהה בעבודת ה' :"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכול מאודך"[דברים ו, ה]

"בכל לבבך"- זוהי העבודה שבלב-והכוונה לתפילה.

"ובכל נפשך"- זו מלחמתו המתמדת של האדם כנגד יצר הרע.

"ובכל מאודך"- הכוונה לדורון.

"עקדת יצחק "מביא הסבר יפה:

כאן התורה באה ללמד אותנו  כי לא די להסתפק באמונה, אלא חייבים לנקוט גם בהשתדלות טבעית יחדיו. המילים: "הנה עין ה' אל יראיו להציל ממות נפשם"[תהלים] –מועילות  בתנאי שהאדם עושה גם את ההשתדלות שלו ואינו יושב בחיבוק ידיים.

בעל העקדה מצטט דברי מדרש ,"שוחר טוב": נאמר בתהלים[כ"ג]:

"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך". "יכול אפילו יושב בטל ?תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עשה- הריהו מתברך, ואם לאו אינו מתברך". כשם שאדם לא יסמוך רק על ניסים, מצד שני אסור שיבוא לידי ייאוש, אלא יפעל בכל מאודו להשגת המטרה ויקווה  כי ה' ישלח לו את הישועה.

הוא מביא דוגמאות  לדבריו:

 שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך, פן שאול יתנכל לו להורגו.

על כך ה' יעץ לו תחבולה טבעית: "עגלת בקר תיקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי"[שמואל-א, ט"ז]

גם דוד המלך לא סמך רק על ניסים, אלא עשה השתדלויות, הרי ה' הבטיח לו: שינצל מכל האויבים ולמרות זאת הוא לא סמך רק על הניסים, אלא בעת הליכתו של אכיש מלך גת, עשה מה שהיה ביכולתו לפעול, התהולל, הוריד רירו על זקנו ושינה טעמו, פשוט ביזה את עצמו ובלבד שיצליח להשיג מפלט טבעי. ואז רק אחרי השתדלותו בכך, התפלל אל ה' וביקש הצלחה:" הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה' " [תהלים קמ"ב]

לפעמים שאדם עושה את כל השתדלויותיו ונדמה לו שאין מנוס מהגזרה, אז לפתע רואה את ישועת ה' !

 רבינו בחיי אומר: "ודע כי יש בפרשה הזאת ביאור למה שארע ליעקב עם עשיו אחיו ורמז גם כן לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשיו"

וממשיך  ומבהיר רבינו בחיי: ראוי שגם עם ישראל  יתקין עצמו באופן דומה ליעקב בשלושת הדברים: תפילה דורון , מלחמה - כאשר נקלע למצב של איומי מלחמה:

"למלחמה"- שכתוב:"ויחץ את העם אשר אתו", וכתוב: "אם יבוא עשיו..."

"לתפילה"-שיעקב התפלל: "אלוקי אבי אברהם.. הצילני נא"

"לדורון"- "עיזים מאתיים..." ומהכנותיו של יעקב למד גם המלך חזקיהו וגם התקין עצמו  בשלושת דברים אלו –כלפי  סנחריב מלך אשור, כפי שהכתוב מתאר: "וייתן חזקיהו את כל הכסף"[מלכים-ב, י"ח]

וכתוב: "וייתן שרי מלחמות על העם" [דה"כ , ל"ב]

ועוד נאמר: "ויתפלל חזקיהו לפני ה' "[מלכים –ב,י "ט]

לסיכום, לאור האמור לעיל, התורה מעבירה לנו מסר לדורות כיצד עלינו להתנהג בעת סכנה מפני איומי מלחמה ממשיים.

ומדהים  במיוחד להיווכח כיצד מסר זה קשור  גם ל"קריאת שמע"- לקבלת עול מלכות שמים.

מי ייתן ונזכה  לישועת ה' במהרה, כדברי ישעהו הנביא:

"לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו, ב', ד']

יעקב מתכונן לפגישת עשיו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


יעקב מתכונן לפגישת עשיו.


 שיר מאת: אהובה קליין©



עת קיבל יעקב הבשורה

ממלאכים יודעי טוב ורע

כי פני עשיו לתגרה

חדרי ליבו  צר ויראה.



 שינס יעקב כהרף עין

בנחישות ועוז מותניים

נקט בשלושה אמצעים:

 דורון ,תפילה   ומבצעים.



נשא  לבורא תחנונים

למען יצילו  מאיומים

הכין  שי בעלי חיים

ערך קבוצות לוחמים .



זהו  מסר לדורות הבאים

אין סומכים על הניסים

בשלושה דרכים נערכים

עד ישועת אחרית הימים.



הערה: השיר בהשראת: פרשת וישלח [חומש בראשית]