ציורי תנ"ך/ הכהן והשעיר המשתלח למדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) - ציור לפרשת אחרי מות.

"ונשא השעיר עליו את על--עוונותם אל ארץ גזרה ושלח   את השעיר במדבר"

[ויקרא ט"ז, כ"ב]

 הטכניקה: צבעי שמן  על בד.

 *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

פרשת אחרי מות- הקשר בין שני השעירים ליעeב ועשיוו/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת אחרי מות – הקשר בין שני השעירים ליעקב ועשיו- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין

הפרשה עוסקת בהטלת גורלות על שני השעירים - ביום הכיפורים

"והקריב אהרון את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד- חי לפני ה'  לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה" [ויקרא  ט"ז, ט-י]

לגבי השעיר שגורלו  נחרץ להישלח למדבר נאמר: "וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם על ראש השעיר ושלח ביד—איש עיתי המדברה: ונשא השעיר עליו את כל—עוונותם אל—ארץ גזרה ושילח את השעיר במדבר: [שם ט"ז, כ"א-כ"ג]

 השאלות הן:

א] למי נועדו שני השעירים?

ב] מי היה משלח את השעיר למדבר?

ב]  באיזה אופן היה משתלח- ולשם מה?

 התשובות
 ציורים לפרשת אחרי מות:

 ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין () [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן ושני השעירים לגורלות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ רחיצת הרגליים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הכהן הגדול מקטיר קטורת/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קחליין (c)

שני השעירים.

רבינו בחיי מסביר: שני השעירים היו לפני הטלת הגורלות ואחרי הטלת הגורלות- מתנה לה'.  ההוכחה לכך: שהכתוב מציין: בשני השעירים את המילים: "לפני ה' " פירושו של דבר- שגם השעיר המשתלח לעזאזל היה נותנו לה', בעוד שהשעיר האחד היה נשחט- לפי שהכתוב מציין : "ועשהו חטאת" השעיר השני לא נשחט כלל, אלא משתלח על פני המדבר, מכאן שבנושא הקורבנות יש לכוון כלפי ה' ולכן שני השעירים היו מתנה לה'.

משום כך הטיל הכהן גורלות על השעירים מהטעם: "לפי שהדבר הנחלק על ידי גורל הוא החלק הבא מאת ה'- כפי שכתוב: "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" וכך יוצא שהקב"ה הוא הבוחר את גורלות השעירים.

 גם אונקלוס אומר :- גורל אחד לה'. ובמסכת יומא: אמרו רז"ל: שאם הכהן לא היה מטיל גורלות על השעירים- לא עשה כלום.

 שילוח השעיר המדברה.

על פי רש"י:  היה השעיר  משתלח על ידי:" איש עיתי"- המוכן לכך מיום האתמול, רש"י מסתמך על-  מסכת יומא דף מ"ו.

 בתלמוד ירושלמי[ ו, ג]: יש  הסבר דומה: "עתי"- שיהא עתיד- כלומר שיהא מוכן ומזומן- כפי שמצאנו  במגילת אסתר,[ח, י"ג]: שם נאמר: "ולהיות היהודים עתידים ליום זה"

על פי תרגום יונתן: היו מכינים את השעיר המשתלח- זמן רב לפני יום הכיפורים על ידי :"איש עיתי" אך אין לכך אישור בספרות חז"ל.

 הרשב"ם מפרש: "ביד איש עיתי"- הכוונה לאיש המכיר היטב וגם בקי  במסלולים ומדבריות. ורגיל בכל פעם שנשלח למדבר.

הרד"ק [רבי דוד קמחי] מפרש: ב"ספר השורשים" : "איש עיתי"- הוא איש חכם היודע לעשות כל דבר בעתו.[על פי אסתר א', י"ג ודברי הימים א', י"ב, ל"ב]

במגילת אסתר נאמר: "ויאמר המלך לחכמים יודעי העיתים.."

ובדברי הימים-ב, נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל.."

חז"ל במסכת יומא [ס"ו, ע"א] מדייקים מתוך ההתבוננות במילה "איש" כי: "איש עיתי" למעשה יכול להיות כל אדם מישראל המוליך את השעיר ל"עזאזל". כפי שנאמר במשנה שם[ו', ג']: "הכול כשרים להוליכו [כלומר-  מן הדין גם הישראלים כשרים ולא רק הכוהנים- להוליך את השעיר לעזאזל]:אלא שעשו הכוהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו" ולכן המסקנה כי השעיר היה נשלח למדבר אך ורק על ידי הכהן.

אופן שילוח השעיר לעזאזל- והמטרה.

 במסכת יומא נאמר:[ו', ד']:"מיקירי ירושלים היו מלווין אותו [ מחשובי העיר ירושלים היו מלווים בכל שנה את האדם שהוליך את השעיר למדבר] - עד סוכה הראשונה" [ הכוונה: לסוכה הראשונה מתוך עשר הסוכות שהוקמו לאורך המסלול של מוליך השעיר לעזאזל והסוכה הראשונה הייתה במרחק של אלפיים אמה מירושלים- שהוא "תחום שבת"- שיש היתר לעבור בו ביום הכיפורים]

רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש [מחכמי ירושלים במאה הזאת]אומר: בעצם תמוה מאד להתבונן באותם אנשים מתוך עם ישראל- שהעדיפו ללוות את הכהן הלוקח עמו את השעיר למדבר –מחוץ לחומות ירושלים. ולא לשהות במקדש ולשאוב קדושה  מהמעמד הנעלה של עבודת הכהן הגדול ביום  הכיפורים שם . אלא להנעים לכהן את הדרך וללוות אותו ואת השעיר, אין פלא ,אפוא, על כך שחז"ל מכנים את אותם אנשים בשם: "יקירי ירושלים" מכאן המסקנה: שמידת החסד בין אדם לחברו גדולה יותר מלהיות במחיצת הכהן ביום  הכיפורים במקדש.

 הרמב"ם [במורה נבוכים חלק ג', מ"ו] רואה בנושא השעיר המשתלח, פעולה של התעוררות ותשובה, כפי שאומר: "החטאים אינם משאות, שייעתקו מגב  איש אחד לאחר, אבל אלה המעשים כולם משלים להביא מורא הנפש, עד שתתפעל לתשובה"

 הרד"צ  הופמן בספרו על חומש ויקרא, אומר: שכל מה שנאמר על עניין השעיר המשתלח למדבר- הוא עניין סמלי ומשל- שהחטאים חייבים להימחק מכל שטח של ישראל. והקב"ה נותן לחוטאים  אפשרות לחזור בתשובה ולתקן את  דרכיהם.

 הכתב והקבלה אומר: כי  הקהל הרואה שמעמיסים את כל החטאים על השעיר המשתלח ומפילים אותו מצוקים גבוהים - עד למטה באופן שמתרסק -מתרשם כמה  תיעוב יש בעבודת האלילים המתבטאת בזבחים לשעירים, התוצאה היא: "ונשא עליו כל עוונותם" הזוהמה של העבודה הזרה עוזבת את נפשם והם מתחברים לה'.

 גם הרמב"ן אומר: כי  מטרת התורה להרחיק את עם ישראל מטומאת האלילות ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים.

"עקדת יצחק" מסביר: כי נושא השעיר לעזאזל מבטא את הזלזול בעבודת  אלילים ושעירים. ומנגד חינוך העם לעבודת ה'.

מעניין כי ישנם מפרשים המוצאים קשר בין השעיר המשתלח לבין הר שעיר:

אברבנאל אומר: כי שני שעירי יום הכיפורים מגלמים למעשה את המאבק הנצחי  בין יעקב לעשיו שנולדו כאחים תאומים ליצחק ולרבקה, אך נפרדו דרכיהם- יעקב לחיי עולם ועשיו - לדיראון עולם. וכל זה , בעוד שבאופן טבעי נועדו שני האחים לגדול ולהתחנך יחדיו. אלא שעל ידי ההשגחה העליונה נפל בחלקו של יעקב  להיות עמו ונחלתו  של הקב"ה ,ואילו השעיר השני- עשיו הורחק מנחלת ה' ונשלח לארץ תוהו ושממה ולכן כל התכלית של עבודת הכהן עם השעירים ביום הכיפורים היא: תפילה לה' שכך יגמר המאבק המתמשך בין השניים- יעקב ועשיו- ממש כמו פעולת השעירים- כך  יצא לפועל גם בחיים עצמם . כאשר הכהן הגדול מתוודה על השעיר לעזאזל-  מורה  כי כל החטאים והפשעים הולמים את עשיו, ואילו בני יעקב  מחובתם  להיות נקיים מהחטאים – בתוקף עם נבחר.

 ישנו עוד פירוש באברבנאל ובספר העקידה: כי כל הפעולה של השעירים ביום הכיפורים מסמלת את שני הכוחות: של הטוב והרע באדם שהושרשו  בו מיום היוולדו- כמטרה לבחירה חופשית  שבידו הגורל- לבחור מהי הדרך שלו ? האם דרך ה' שמשמעותה- :"ובחרת בחיים", או הדרך של העזאזל- חלילה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, עבודת הכהן עם השעירים ביום הכיפורים, יש בה  גם סמלים חינוכיים וגם תפילה לגורל טוב יותר לעם ישראל ומעניין הקשר בין שני השעירים לבין שני האחים –יעקב ועשיו .

יה"ר ונזכה במהרה לגאולה שלמה , לבניין בית המקדש השלישי ויתגשמו דברי הנבואה: "ועלו מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְיתָה לה'  הַמְּלוּכָה. [עובדיה א, כ"א]

שעיר לעזאזל/שיר מאת: אהובה קליין (c)

שעיר לעזאזל / שיר מאת אהובה קליין©

מתוך שני השעירים

נחרץ גורלו לסלעים

בלב מדבר  וישימון

נועד  לחידלון  ודיראון.

 

על גבו נושא חטאים

 משא  עתיר פשעים

 לעם נבחר אלוקים

ישמש כפרה לתוהים.

 

הכהן ילווהו לפסגות

 בחרדת קודש לבאות

לעבר צוקים חדים

 משם ידורדר למעמקים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת אחרי מות- [חומש ויקרא]

ציור להגדת פסח/ מאת: אהובה קליין (c)

"רבן גמליאל היה אומר:
 כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן:
פסח, מצה ומרור.
[מתוך הגדת פסח]

 הטכניקה: שמן על בד.

 * כל הזכויות שמורות  לאהובה קליין  על היצירה(c)

ליל הסדר, מה גנוז במילים: פסח, מצה ומרור?/מאמר מאת: אהובה קליין.

ליל הסדר- מה גנוז במילים: פסח, מצה ומרור?

 מאמר מאת: אהובה קליין

ליל הסדר- הוא חג משפחתי -  כולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד - סביב השולחן הערוך בחגיגיות מהודרת - כשבמרכזו קערת פסח עם סימני החג = ארבע  כוסות וכוסו של אליהו הנביא.

ציורים לחג הפסח:

ציור להגדת פסח- כנגד ארבעה בנים דיברה  תורה/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ כוסו של אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציור תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה  קליין [שמן על בד](c)

 ציור לחג הפסח/ קערת ליל הסדר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין /שמן על בד(c)

ציורי תנ"ך/אכילת המצות וקורבן  פסח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בלילה מיוחד זה  קוראים את הגדת הפסח ובכך  אנו מקיימים  הלכה למעשה את המצווה  מן מהתורה : "והגדת לבנך".

 מעניינים במיוחד : דברי  רבן גמליאל - הנקראים במהלך הסדר:

 "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא  יצא ידי  חובתו, ואלו הן:

פסח, מצה ומרור.

אף הרמב"ם פסק: "כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בליל חמישה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח, מצה ומרור  ודברים אלו כולן נקראים הגדה"

 משמעות דברי הרמב"ם: שכול מי שלא אמר  את שלושת הדברים שהם מדיני "המגיד"  - לא יצא ידי חובתו באמירת ההגדה.

פסח- "על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים.."

יש לתמוה, מדוע בני ישראל היו צריכים לשים סימן  מדם הקורבן על  המשקוף בזמן מכת בכורות וכי אלוקים אינו יודע היכן  מתגוררים הם?

אלא, על כך אומר המדרש: ישראל היו צריכים להיענש בכליה - היות ועבדו עבודה זרה, אלא שהיה עליהם לימוד זכות  שלא עשו זאת מרצונם החופשי, אלא מתוך אונס ולאחר שהורגלו בעבירה זו, היה להם קשה להתנתק מכך, לכן בשאר המכות לא היו  צריכים שום סימן. מה שאין כן במכת בכורות.  הרי זו הייתה המכה האחרונה והם ראו את יד ה' בכל המכות שה' הביא על מצרים ובכל זאת לא התנתקו מעבודת הכוכבים.

ועל כן היה עליהם כעס גדול בשמיים, משום כך היו צריכים  לבצע פעולות   המורות על ביטול עבודה  זרה - כמו לקיחת השה ולקושרו למיטה  וכל זה נגד עיני המצרים בזמן שהצאן בעיניהם היה אליל.

ועל "שום שפסח"- ידועים דברי חז"ל האומרים: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" שהרי תמיד הקב"ה  רואה כשאנחנו פותחים לו פתח, אך לעומת זאת לא כך היה במצרים, שם ה' פסח על פתח זה וגאל אותנו מתוך רחמים עלינו.

בימינו שאין בית המקדש קיים –"ואמרתם זבח פסח הוא לה' "- הכוונה:

 "פה, סח " מצווים אנו להידבק בה' באמצעות – תורה ותפילה הנאמרים בפה.

מצה: הקב"ה ראה  מראש- את עתיד בני ישראל שיגורשו ממצרים- לכן ציווה את עם ישראל לאכול מצה טרם יציאתם.

חז"ל אומרים במסכת פסחים:  [ל"ח, ע"ב] "דברים הבאים לידי חימוץ –אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, אבל דברים שאינם באים  לידי חימוץ אין אדם יוצא  בהם והטעם שהרי אכילת מצה- הוא זכר לחיפזון ודבר שאינו בא לידי חימוץ אין בו זכר לחיפזון- שהרי גם בלי חפזון לא היה מחמיץ .לכן טעם אכילת מצה- הוא זכר לחיפזון שעם ישראל יצאו ממצרים.

 מרור- נאכל מהטעם שנאמר : "וימררו את  חייהם..."- לפי שהמרור הוא ירק מר מן השדה..

ובהתאם לדברי הפוסקים: יש להדר באכילת החזרת- שתחילתה טעם מתוק ורך ובסוף -  טעמה  קשה ומר ,  רמז לכך שתחילה המצרים העבידו את ישראל בפה רך ולבסוף מיררו את חייהם בעבודה קשה.

לסיכום לאור האמור לעיל- הרי סיפור יציאת מצרים מורכב משתי מצוות:

א] סיפור יציאת מצרים.

ב] אכילה לזכר יציאת מצרים.

מכאן שאכילת פסח, מצה ומרור - מהווים חלק  ממטרת סיפור יציאת מצרים  בליל הסדר.

ויהי רצון שנקיים את המצווה בשמחה ובהודאה לה' ונזכה במהרה לגאולה שלמה, אמן ואמן.

פסח , מצה ומרור/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

פסח מצה ומרור/ שיר מאת: אהובה קליין©

בליל הסדר כולנו מסובים

ביציאת מצרים יחדיו משיחים

ליל שימורים זרוע כוכבים

מזקן ועד טף  כאחד ערים.

 

קערת הפסח במלוא הדרה

במרכז השולחן עטרת תפארה

פינו מילות הודיה ורננים

בל נשכח שלשה דברים.

 

פסח מצה ומרור

זמן   יצאנו  לדרור

קרבן פסח ניסי  ניסים

אלוקים פסח על  הבתים.

 

אכילת מרור זכירת  מרורים

עת השתעבדנו בחומר ולבנים

 מצה נאכל לאות זיכרון

 טרם יציאתנו  נאכל בחיפזון.

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בבית/ ציירה אהובה קליין (c) [שמן על בד]- ציור לפרשת מצורע.

"וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות ,או אדמדמות ומראיהן שפל מן- הקיר"
[ויקרא י"ד, ל"ז]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

Biblical paintings

By Ahuva Klein

Leprosy on the walls of the house

פרשת מצורע- החוטא בלשון הרע- עובר על חמשת חומשי תורה- האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת מצורע- החוטא בלשון הרע-  עובר על חמשת חומשי תורה-האמנם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת מצורע פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה לאמור: זאת תהיה תורת המצורע  ביום טהרתו והובא אל  הכהן" [ויקרא  י"ד, א]

ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ציירה: אהובה קלייו(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הכהן בודק את הנגעים באדם/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ אישה מביאה קורבן ביום השמיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

התורה מזכירה מיני צרעת ונגעים ואת דרכי הטהרה- כשהכהן תופש תפקיד נכבד בכל ענייני הבדיקה וההיטהרות.

בין סוגי הצרעת, התורה מתארת גם את הצרעת בקירות הבית: "וידבר ה' אל משה ואל אהרון לאמור: כי תבואו אל ארץ כנען, אשר  אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" במקרה זה הכהן מצווה: לפנות הבית,  לאחר פינוי הבית הכהן בא לבדוק מקרוב את הנגעים שעל קירות  הבית.

השאלות הן:

א] מאין כי החוטא בלשון הרע על חברו - עובר על כל חמשת חומשי תורה?

ב] מדוע טהרתו של  המצורע תלוי בכהן ולא ברופא?

ג]  מהו הגורם לנגעים בבית?

 תשובות.

החוטא בלשון הרע.

נאמר במדרש ויקרא רבה [ט"ו, ו]  :"חמש "תורות" כתובות במצורע: "זאת תורת נגע צרעת"[ויקרא י"ג, נ"ט]:"זאת תורת אשר בו נגע צרעת"[י"ד, ל"ב]:"זאת התורה לכל נגע הצרעת"[י"ד, נ"ד]:"זאת תורת הצרעת" [י"ד, נ"ז]:והקיף [-וכלל]:"זאת תהיה תורת המצורע"- תורת המוציא שם רע[ הכוונה למספר לשון הרע] ללמדך, שכל האומר לשון הרע עובר על חמישה חומשי  תורה.

חז"ל שואלים: הרי  אפשר היה להסתפק באזכרה אחת של: "תורה" לגבי המצורע וגם אז ניתן היה להסיק- כי העוסק בלשון הרע על חברו- עובר על כל התורה כולה ! אלא שעניין לשון הרע מופיע בכל אחד מחמשה חומשי התורה- בין באופן ברור, בין בדרך הרמז:

א] בחומש בראשית- מסופר על חטאו של הנחש ועונשו, על כך אומרים חז"ל: כי הנחש דיבר לשון הרע על הבורא באומרו: "מן העץ אכל וברא את העולם"

לכן נענש באופן קשה, ארור הוא מכל הבהמה וחיית השדה, על גחונו ילך כל ימי חייו עפר יאכל, אין לו בעיות פרנסה, כי בעיני ה'  תפילתו אינה רצויה ועוד נאמר עליו: "ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" [בראשית  ג, ט"ו]

ב] בחומש שמות  ,פרק ג'- מסופר על שני העברים הניצים, שמשה נתקל בהם ולפי החכמים הקדמונים, אנשים  אלה היו דתן ואבירם, שהלשינו על משה על שהרג את המצרי, ומתי נענשו על כך? במחלוקת קורח  ועדתו - באו על עונשם. כפי שהכתוב מתאר: "ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם שאולה ותכס הארץ ויאבדו מתוך הקהל" [במדבר ט"ז. ל"א- ל"ד]

ג] בחומש ויקרא נאמר באופן ברור :"לא  תלך רכיל בעמך" [י"ט, ט"ז]

ד] בחומש במדבר מסופר על מרים שחטאה בלשון הרע על משה ונענשה בצרעת, כנאמר: " והנה מרים מצורעת כשלג" [י"ב, י]

ה] בחומש  דברים: משה מזהיר את בני ישראל: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט]

מתוך קריאת הפסוקים בחמשת חומשי התורה- אנו לומדים: שבכל הספרים ישנה אזהרה לעם ישראל באופן מפורש וגם במרומז- לא להיכשל בחטא איסור לשון הרע.

מכאן המסקנה: כי אדם העוסק ברכילות על חברו- כאילו עבר על כל התורה כולה.

טהרת המצורע בידי הכהן.

רבי ישראל מאיר מראדין  בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע.  אלא טהרתו תלויה בכהן !

מתברר כי טהרתו של המצורע  תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן]  אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים  חז"ל : כי  הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה  מהטעם: של מידה כנגד  מידה.  

 

 

הטעם לנגעים בבית.    

על פי חז"ל : רוב חטאי האדם הם: לשון הרע, גסות רוח, מדנים, צרות עין ועוד.

העונש בא בשלבים: תחילה נגע בבית, אחר כך בבגד , הדבר בא להזהיר את החוטא כדי שלא יבטח יותר מידי בנכסיו ולא יתנשא על הבריות ,שיתרחק מהרכילות שהיא מזיקה מאד.  חז"ל מדגישים: כי הנגע בבית נובע מצרות עין.

הנצי"ב  בהעמק דבר מסביר: כי כנען הייתה מסמלת את חיי המסחר ולשון הרע היה תמיד מושרש בחיי הסוחרים,  חז"ל אומרים [מסכת ערכין ]שהנגעים באים רק על לשון הרע, לשון הרע שאינה מזיקה, יש לה כפרה על ידי מעילו של הכהן הגדול. לשון הרע שהיא מזיקה – נפוצה רק  אצל תגרנים, אך אינה נפוצה בקרב עובדי אדמה, לכן התורה אומרת בהדגשה: "כי תבואו אל ארץ כנען" ללמדך שנגעי הבתים נפוצים אצל התגרנים שבם - הרחוקים מעבודת האדמה. ויתכן שהתורה רוצה ללמד: להפסיק  לרדוף אחרי מותרות על ידי  תגרנות , אלא לחיות באופן  טבעי עם אדמתו  בדרך של קדושה וטהרה. תפקיד הצרעת להזהיר את האדם על הסיכון המוסרי בכך שהוא מתמסר לנוחיות מוגזמת. כי אז  אבני ביתו הן עדי חמס ויעידו לרעתו לכן הצרעת בבתים- תפקידה לנקות  את העם מגזל , אונאה- כלומר ממעשים שבחוסר תום לב וחוסר צדק, ולהביא את העם  להתרגל לחיות בצניעות - חיים ללא מרמה, לשון הרע וגזל, הימנעות מדרך רעה זו תגרום לעם  להינצל מכל הנגעים..

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד: כי איסור  רכילות ולשון הרע הוא כל כך  מזיק- עד כי  העוסק בעבירה זו -  נאמר עליו : שעבר על כל התורה כולה.

 מי ייתן ונלמד  לשמור על איסור לשון הרע ויפים דבריו של רבי שמעון בן גמליאל: "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה"

צרעת בבית/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

צרעת בבית

שיר מאת: אהובה קליין©

גסות רוח הייתה דרכו

דרור נתן ללשונו

התהלך בגאווה ויהירות

התנשא תמיד על הבריות.

 

התעלם מיד ההשגחה

החזיק ברכושו בתאווה

לפתע הבחין בנגעים

את כתלי ביתו מכסים.

 

 הכהן מביט ומצביע

על הצרעת מתריע

בעל הבית בוש ונכלם

חש שעליו חרב העולם.

 הערה: השיר בהשראת פרשת מצורע[חומש ויקרא]

כוחה של נתינה ודאגה לזולת- בעין התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין.

כוחה של נתינה ודאגה לזולת - בעין התנ"ך.

 מאת: אהובה קליין.

עם פתיחת עונת האביב צועדים  אנו  לתוך פריחה משכרת וריח ניחוח - "ניצנים נראו בארץ עת זמיר הגיע" ברקע השמש מחייכת ושולחת  את קרניה החמימות – הציפורים מצייצות  וכולם שמחים ..

אווירה אופטימית נפלאה זו  מלווה אותנו  בעודנו  עסוקים בניקיונות לחג הפסח, מפנים דברים שאין לנו עוד  צורך בהם. חשים  רצון להתחדש בביגוד, הנעלה, או רהיטים לבית לכבוד חג  החירות הממשמש ובא.

אולם בד בבד -עלינו לעצור ולחשוב גם על הזולת , שמא  הוא נצרך למזון, או  לביגוד, זוהי הזדמנות נפלאה לתרום  לנזקקים, ,ממון, ושאר דברים.

אחת המצוות המוזכרות  בתורה היא :התייחסות לאיש העני [דברים, ט"ו, ז-ט]

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא  תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך.."

הכוונה בכפילות הלשון : "פתוח תפתח" היא : שעל ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא רק לאחרים, אלא גם לעצמך.

בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- בשעה שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפשך  - ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסיך אתה.

אור החיים  אומר: כשאדם נותן צדקה לעניים-  פותחים לו  משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון" –הכוונה- פתח את ידך.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל  תורמים חומרים  לחכמי הלב- עבור המשכן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

באופן זה כאשר אנחנו חושבים על   הזולת -  אנו חשים  אחריות – עם  ישראל ערבים זה לזה, כולם נרתמים לתרום למען  הזולת , ערבות הדדית מעין זו ראינו בזמן הקמת המשכן שקדם לבניית המקדש ,עם ישראל מגיע בהמוניו ותורם חומרים שונים בעין יפה - למען המשכן וכליו, על אומני המשכן נותר רק לקחת מתוך  תרומה זו את כל החומרים, כפי שנאמר: "והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן.." [שמות  כ"ח, ה] הדבר גורם להתלכדות העם סביב מטרה מרכזית אחת. עם ישראל אינו קובץ של יחידים שכל יחיד דואג  לעצמו, אלא כל אחד חייב למלא את שליחותו נאמנה למען  כלל ישראל  ולעבודת ה' וקידוש שמו בארץ ובעולם. כך כל אחד אחראי על הכלל, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית. התנהגות זאת של התלכדות העם  מביאה לאחווה ושלום בין איש לרעהו.

במדרש קהלת רבה ז, נאמר: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שייתקן אחריך".

 על ידי שאדם מיטיב את מעשיו- דואג לנצרך-  הוא מתקן את העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים.

הרי הקב"ה ברא את האדם כנזר הבריאה , האדם  מעל כל היצורים ובמעשיו יש לו השפעה על הבריאה כולה. אדם ההולך בדרך ישרה ועושה מעשים טובים- גורם לתיקון העולם הזה וגם את כל העולמות העליונים , אך כאשר הוא חוטא חלילה ועושה מעשים רעים ,ההשפעה  מגיעה  לכל הרבדים. מכאן ילמד האדם לנהוג באחריות כלפי מעשיו וכלפי הכלל.

לאור האמור לעיל- הבה נתלכד כאיש אחד בלב אחד ונתרום בעין יפה לנצרכים.

 ויהי רצון  שיקוים בנו הפסוק:" כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת." [ישעיהו נ"ו, א]

ציור לפרשת תזריע- ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וביום השמיני ימול בשר עורלתו"
[ויקרא, י"ב,ד]

הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

פרשת תזריע- מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת תזריע

מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?

מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור לשבת החודש:

ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשה זו פותחת במצוות ברית המילה: " וביום השמיני ימול בשר עורלתו" [ויקרא י"ב,  ג]  מכאן שביום  השמיני  ללידתו, התינוק -  נכנס בבריתו של אברהם אבינו.

 השאלות הן:

 א] במה חשיבותה של ברית המילה?

ב]  מצוות ברית המילה הוזכרה כבר בפרשת לך- לך, מדוע   מוזכרת שוב?

 ג] מה המיוחד במספר השמיני?

 תשובות

 חשיבותה של ברית המילה.

במשנה במסכת נדרים [דף ל"א, ע"ב]:"רבי אומר: גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים". ובגמרא שם בדף [ל"ב, ע"ב] כתוב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים ארבעים ושלושה אברים [כמניין אברם] ולבסוף המליכו על מאתיים ארבעים ושמונה איברים, אלו הן: שתי עיניים ושתי אוזניים וראש הגויה"

והר"ן מסביר: שבתחילה הקב"ה המליך את אברהם על איבריו שהם ברשותו ויש ביכולתו להיזהר בהם מעשיית עבירה ,אך עיניו ואוזניו של אדם אינן ברשותו שהרי בין אם רוצה ובין אם אינו רוצה , לא תמיד יראה דברים  שהוא חפץ לראותם וגם השמיעה אינה בשליטתו.  אך כאשר אברהם  נימול הקב"ה נתן לו את האפשרות-  לשלוט גם על  איברים אלו וכך הגיע למצב ששמע וראה דברים הקשורים למצוות.

מכאן אנו לומדים מה כוחה של מצוות "המילה" ומה טמון בה.

אברהם נימול בגיל  תשעים ותשע, ועד אז הוא היה עמל על  מידותיו  ומעשיו הטובים ובזכות זה הפך לעמוד העולם בתחום  האמונה והחסד  ושימש  אור לגויים.   המעלה שאליה הגיע אברהם- היא מעלה  כה גדולה- שהוא הצליח להגיע לכוחות על אנושיים ובעזרתם היה  מנתב את כוחותיו לתחום המעשים הטובים והמצוות.

באמצעות מצוות "המילה"-  האדם מקבל כוחות עצומים המרוממים אותו לדרגה שמימית ורוחנית גבוהה  במיוחד.

בעצם, זה קשר עמוק שנקשר על ידי היהודי לקב"ה במסגרת  הברית, כי האדם נעשה בן בריתו של ה' וכך הוא זוכה להגנה גדולה והקב"ה טומן בו כוחות מיוחדים שלא היו לו לפני כן. ה' מגן עליו ומכוון את דרכו בחיים ומסייע לו להתמודד עם ניסיונות שונים במהלך חייו.

בספר "נתיבות שלום" בפרשת לך-לך: ישנו פירוש על סמך מדרש : הערל  נחשב לבעל מום לפני הקב"ה.

ישנו שוני בין אומות העולם – ליהודי :  בתחום הנפש,  הנשמה של היהודי מרוממת וקדושה ביחס לאומות העולם, גם מבחינה גופנית ישנו  הבדל: והוא מתבטא ב"מילה" .אדם שלא עבר ברית מילה, נחשב כבעל מום רוחני ואין הוא קדוש . על ידי ברית המילה הוא מצטרף  להיות חלק  מעם ישראל וזוכה  לקבל את קדושת ישראל המיוחדת אשר מבדילה אותו  מהגויים.

מצוות המילה המופיעה בפרשה

המפרשים שואלים: מדוע באמצע ביאור דיני טומאה וטהרה של היולדת מופיעה  מצוות ה"מילה"- ובמיוחד כאשר מצווה זו הוזכרה כבר בחומש בראשית- פרשת לך- לך, הרי את הפרטים הנוספים על ה"מילה" ניתן היה להזכיר גם שם?

יש האומרים שכוונת חז"ל לומר: "וביום השמיני.." שאפילו יום השמיני  להולדת התינוק חל בשבת ,מצווה זו דוחה את השבת. וטעם זה לא ניתן היה להזכירו בפרשת לך-לך- היות ועדיין אברהם לא נצטווה על שמירת השבת.

 ניתן להסביר כי אדם שנולד  וחי בקרב בעלי חיים- המחקרים מוכיחים- כי  היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג  כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי?

על כך בגמרא- מסכת יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם" התורה ולימוד התורה- הופכים  את האדם מחיית אדם למצב של צלם אנוש.

התורה משנה את האדם בהתנהגותו ביחס לשאר בעלי החיים.

 אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו- רק אז רואים את השינוי  בינו לשאר היצורים. – כי התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.

 הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם  לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש- כי רק התורה , קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה-  גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו של האדם מופיעה רק לאחר נושא- הבהמה ,החיה ועוף.

 מכאן ניתן להבין את האמרה  במדרש רבה  בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו : יתוש קדם לך"

 המיוחד במספר השמיני.

מתברר כי המספר שמונה: הוא  מעל הטבע ,מכיוון שהעולם נברא בשבעה ימים  שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע ,גנוז בו  כוח אין סופי  לשרוד באופן  ניסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.

 

רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני של המילואים- הטקס של ההכנות להשלמת המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר  זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן, אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.

הבשמים- מהם הורכב שמן המשחה- היו גם שמונה.

גם הבדים במשכן היו  שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן, ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,

 הקורבנות  הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים.

 גם השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו  בו שמונה  מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן.

על כן אין זה פלא כי גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עצם כניסתו של הרך הנולד ביום השמיני להיוולדו בבריתו של אברהם -  מעניקה לו  דרגה נשגבה בהשוואה ליתר הברואים- הן מבחינה  רוחנית והן מבחינה גופנית. מעתה  הוא משתייך לעם היהודי  כבן בריתו של אלוקים.

וכל הטקס  נערך ביום שמיני דווקא, לסמל את הכוח הנצחי והעל טבעי של העם היהודי  לאורך כל  הדורות- המתבטא במספר מיוחד זה כאמור שהוא מעל הטבע.