ציורי תנ"ך/ אהרון מברך את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) - ציור לפרשת שמיני.

"וישא אהרון את- ידו אל העם ויברכם.."
[ויקרא  ט,כ"ב]
 הטכניקה: שמן על בד.



כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

פרשת שמיני- מדוע לא נאמר לכהנים ,בלשון ציווי ,לברך את ישראל ? / מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת שמיני - מדוע לא נאמר לכוהנים בלשון ציווי  לברך את ישראל ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת : "שמיני" מפני  שהיא מתארת בתחילתה את יום השמיני למילואים שחל   בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן בשנה השנייה  ליציאת בני ישראל ממצרים ומאותו זמן הייתה שורה השכינה על  ישראל.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ שבת פרה/ ציירה: אהובה קליין (שמן על בד](c)

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בתחילת הפרשה התורה מתארת כי ביום השמיני למילואים - בו הוקדשו אהרון ובניו לתפקידי הכהונה במשכן - משה קורא לאהרון ולזקני  ישראל, כפי שכתוב: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל.." [ויקרא ט, א]

בהמשך הפרשה: "וישא אהרון את ידו אל העם ויברכם" ,בהמשך  משה רבינו מצטרף ושניהם מברכים את העם: "ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם"  [ויקרא  ט, כ"ב-כ"ד]

 השאלות הן:

א] מה מאפיין את היום השמיני למילואים?

ב] מדוע בנוסף לאהרון ובניו  קורא משה גם לזקנים?

ג] מה המשמעות של ברכת אהרון את העם ?

 תשובות

 היום השמיני  למילואים.

על פי רש"י: היום השמיני  למילואים היה בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן , הרי שבעת  ימי המילואים החלו לפני ר"ח  ניסן  ועל אותו יום נאמר [במדבר ז, א]"ביום כלות משה"- ביום מיוחד זה נמשלו עם ישראל ככלה הנכנסת לחופה וגם היום עצמו לבש חג ונטל עשר עטרות.

 ומה הן עשרת העטרות?

 על פי  תורת כוהנים:

א] "ראשון למעשה בראשית"

- כלומר לבריאת העולם, שאחד בשבת היה.

ב] "ראשון לנשיאים"-כלומר להקרבת נשיאים לחנוכת הבית..

ג] "ראשון לכהונה"- אותו היום ראשון לעבודת אהרון ובניו, עד עכשיו היה בבכורות.

ד] " ראשון לעבודה" - לסדר עבודת ציבור, תמידין ושאר קורבנות של תרומת הלשכה.

ה] " ראשון לירידת האש" – שירדה האש על המזבח.

ו] " ראשון לאכילת קודשים"- במחיצה ועד עכשיו היו נאכלים בכל מקום.

ז] "ראשון  לשכון שכינה".

ח] " ראשון לברך את עם ישראל".

ט] "ראשון  לאסור את הבמות".- כלומר מעכשיו נאסרו.

י] " ראשון לחודשים".

 רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: קריאה זו של משה לאהרון ובניו: "שכך אמר לו משה לאהרון, אחי - הקב"ה רוצה למנותך כהן גדול אמר לו אהרן : אתה יגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול ? אמר לו משה : אע"פ שאתה נעשית כהן גדול שמח אני כאילו נעשיתי אני, שכשם ששמחת בגדולתי כך אני שמח בגדולתך, ואימתי בשעה שאמר לו הקב"ה [שמות ג]  "ועתה לך ואשלחך אל פרעה, אמרתי לו :"שלח נא ביד תשלח "- תעביר מעלי השליחות שאחי גדול ממני, אמר לו אעפ"כ, "וראך ושמח בליבו"

 על כך אמר רבי שמעון בר יוחאי: הלב ששמח בגדולתו של אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר: "ונשא אהרון את משפט בני ישראל על ליבו"[שמות, כ"ה] לכן במשך כל שבעת ימי המילואים היה משה מתעסק עם המשכן , היה זורק את הדם ומקטיר קטורת. אמר לו ה': מה אתה סבור שאתה  תהיה  כהן  גדול? קרא לאחיך אהרון שיקבל את תפקידו בתור כהן גדול, לכן כתוב: "קרא משה לאהרון ולבניו..".

הקריאה גם לזקנים.

רש"י מסביר: כי משה קרא לזקנים כדי להשמיעם - כי על פי  דיבור ה' למשה -אהרן  נכנס לשמש בכהונה גדולה וזאת במטרה למנוע מהם ,שמא יגידו כי אהרון נכנס לכהונה מאליו.

אור החיים אומר: כי היה צורך לקרוא גם לזקנים לבצע את הכתרת אהרון לכוהן גדול בפומבי בפני רבים ונכבדים - במטרה להוכיח על שלמות הרצון לפעול על פי רצון אלוקים.

 על פי מדרש חז"ל:

"אמר רבי שמעון בר יוחאי: בכמה מקומות מצינו, שהמקום [ה'] חולק כבוד לזקנים? במצרים: שנאמר: "ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל" [שמות ג, י"ח]  בסנה: "לך ואספת את זקני ישראל" [שם ג, ט"ז]  בסיני: "עלה אל ה', אתה  ואהרון, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני ישראל"[שם כ"ד, א]  באוהל מועד[ביום השמיני למילואים]: קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" אף לעתיד לבוא [באחרית הימים] הקב"ה חולק כבוד לזקנים, שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד" [ישעיהו כ"ד, כ"ג]

 ברכתו של אהרון.

 רש"י אומר : כי  אהרון בירך את העם ברכת  כוהנים  כפי שכתוב בחומש במדבר  [ו', כ"ד]

"יברכך ה' וישמרך : יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"

פירוש "שער בת רבים"  מתייחס לכך שכתוב בלי האות יוד:" ויישא אהרון את ידו" ולא נאמר: "ידיו". אלא שהוא באמת נשא את שתי ידיו  ,אבל הצמיד אותן כך  שנראו כיד אחת, ולכן כתוב: "ידו"

 מכאן ניתן  ללמוד רמז מדברי  המקובלים הטוענים : כי למרות שהכוהנים חייבים לשאת את שתי ידיהם בברכת הכוהנים,  יד ימין צריכה להיות גבוהה במקצת מיד שמאל. [על פי בית יוסף]

ישנו מדרש- לפיו: באותה שעה שאהרון בירך את העם- זכה במתנות  כהונה וזכה בנשיאת כפיים לו ולדורותיו עד  תחיית המתים.

 הרי לכוהנים לא היה שום רכוש משלהם, על כן כל מחייתם הייתה ממתנות הכהונה ,לכן לא היה יאה  להם  לברך את עם ישראל, אלא נראה  שאינם אומרים את הברכות  מתוך כוונה לברך את עם ישראל אלא למען עצמם. כי תלויים בעם  ונהנים מהברכה השורה  על העם.

אבל כעת משברך אהרון את העם מיוזמת עצמו ומתוך רצונו הטוב- על ידי  כך הוכיח שטבעו הוא- לברך את עם ישראל ולכן זכה במתנות כהונה ובנשיאת כפיים-  לו ולדורותיו עד תחיית המתים.[דברי שערי  חיים]

 והאדמו"ר רא"ם מגור זצ"ל הביא הסבר מעניין  לשאלה- מדוע לא  נאמר  ציווי בשום מקום בתורה - לכוהנים לברך את עם ישראל? אלא נאמר בפרשת נשא [ במדבר]  "כה  תברכו את בני ישראל.."

 וזאת מהטעם: שהכוהנים הם בעלי  מידת  חסד  ומרצונם רוצים לברך את עם ישראל ולא היה  צורך לצוות אותם על כך. אלא להגיד להם כיצד לברך: "כה  תברכו.."

 לסיכום, לאור האמור לעיל:

 ניתן ללמוד: כי יום השמיני למילואים היה יום מיוחד במינו  ואהרון אשר ביוזמתו יצא לאחר  שירד מהמזבח, לברך את עם ישראל- עשה זאת  משום מידת החסד שבו  - ובמידה זו מצטיינים  כל הכוהנים לדורות – ולכן  לא  היה צורך בציווי שיברכו את עם ישראל.

 יהי רצון ועם ישראל יתברך תמיד בהשראת ברכת הכוהנים. אמן ואמן.

אהרון מברך/שיר מאת: אהובה קליין (c)

אהרון הכהן מברך

/ שיר מאת אהובה קליין©

 בראש חודש ניסן

 הוקם ,הושלם המשכן

אורה ושמחה  מסביב

ראשית עונת האביב.

 

השמים  התהדרו בעננים

יצאו במחולות משחקים

מהם ניבטת השכינה

אל עם חדור אמונה.

 

 אהרון הכהן נחפז

נחרץ כנמר עז

יברך את כל העם

בקול נישא ורם.

 

עטור בגדי כהונה

לכבוד ותפארת העבודה

בעל חסד וענווה

ברמ"ח  אבריו אהבה.

 

כאיש אחד מתאספים

לברכה הכול נכספים

על פניהם שביעות רצון

הבעת תודה לכהן גדול .

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]

ציורי תנ"ך/ משה לוקח את שמן המשחה אל המשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת צו]

"ויקח משה את- שמן המשחה וימשח את- המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם"
[שמות ח,י]

 הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

פרשת צו- במה מועילה הזריזות לאדם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת צו - במה מועילה הזריזות לאדם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 פרשה זו מפרטת את שמות הקורבנות שהוזכרו בפרשת ויקרא, אך בסוף הפרשה התורה מתארת לנו בפרטי פרטים את הטקס המיוחד בו משה מקיים את  ציווי ה' - הקדשת אהרון ובניו לעבודת הקודש - במשכן.

כפי שהכתוב  מתאר: "וידבר ה' אל משה לאמור: קח את אהרון ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר החטאת ואת שני האלים ואת סל המצות: ואת כל- העדה הקהל אל פתח אוהל מועד: ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו ותיקהל העדה אל פתח אוהל מועד" [ויקרא, ח, א- ה]

ובהמשך התורה  גם מתארת את משה לוקח את שמן המשחה אתו: "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אותם: ויז ממנו על- המזבח שבע פעמים.. ויצוק משמן המשחה על ראש אהרון וימשח אותו לקדשו.."[שם ח, י- י"ב]
ציורים מתוך הפרשה:

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים במים/ציירה: אהובה קליין [שמן על בד] (c)

ציורי תנ"ך/ משב חוגר את האבנט לכוהנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סומכים ידיהם על האיל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים סועדים בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין זריזות לציוויי המצוות?

ב]  הקהלת העם בזמן הכתרת הכוהנים מול פתח אוהל מועד, מדוע?

ג]  מה היה תפקידו של שמן המשחה שלקח אתו משה אל המשכן?

 תשובות.

 הקשר בין זריזות לציוויים.

 רש"י אומר: כי המילה :"צו"- משמעותה- לשון זירוז ,מיד ולדורות ורבי שמעון אומר : במקום שיש חסרון כיס - שם יש צורך בלשון זירוז.

אלא שבימינו כאשר אין בית מקדש - אזי על ידי התעסקות בלימוד תורת הקורבנות - נחשב כאילו  הוקרבו  הקורבנות ממש, כפי שנאמר בגמרא: "מאי  דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת.." [מסכת מנחות  קי, א]

ראיתי הסבר יפה של הרב אליהו שלזינגר בספרו :"אלה הדברים": אחרי חורבן הבית שאין באפשרותנו להקריב קורבנות, יש לנו שני תחומים:

א] השרשת האמונה בה' והתרחקות  מעבודה זרה.

ב] עצם לימוד תורת הקורבנות נחשב ללומד כאילו עלה בידו להקריב את הקורבן. והרי  תפקיד הכוהנים היה להורות לישראל, כפי שכתוב: "יורו משפטיך ליעקב.." [דברים ל"ג, י] ועוד נאמר: "כי  שפתי כהן ישמרו דעת.."[מלאכי ב, ז], יוצא ,אפוא - שעל ידי כך שהכוהנים ילמדו את העם  דעת ותורה - הם יגרמו לכך שעם ישראל לא יחטא וילך בדרך הישר וכתוצאה מכך הם לא יצטרכו להביא קורבנות, הדבר עשוי  לפגוע בכוהנים מבחינה כלכלית- היות ולא יהיה להם מהקורבנות רווח, דבר זה עלול להשפיע עליהם –שיסרבו לעסוק בתפקידם- היינו  - הוראת התורה. לכך התכוון רבי שמעון להגיד: כי  משמעות המילה: "צו" לשון זירוז מיד ולדורות במקום שיש בו חסרון כיס, וזאת מהטעם שמקור מחייתם של  הכוהנים הוא מהקורבנות- שהם מוקרבים ככפרה על חטאים- לכן ישנו  את הציווי לכוהנים, למרות חשש זה-  להמשיך  להורות את דברי התורה - זוהי ההלכה.

הצורך להקהיל את העם.

 ה' מצווה למשה להקהיל את העם מול אהל מועד בזמן הטקס המיועד להכתרת הכוהנים. רבינו בחיי מסביר: כי עצם עניין התקהלות כל העם- מעשה נס היה. "וזה אחד מן המקומות שהחזיק המעט את המרובה"

מצב דומה  התרחש במעשה  מי המריבה, שנאמר: "וייקהלו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע"[במדבר כ,י'] ונאמר במדרש: כאשר ה'  ציווה את משה להקהיל את העם, אמר משה אל ה': כיצד אני יכול לאסוף שישים ריבוא אנשים ושישים ריבוא בחורים- כיצד באפשרותי לאוספם אל מול פתח אוהל מועד? ענה לו הקב"ה: על זה אתה  מתפלא? הרי השמים בשבילי הם כדוק- [ככיסוי], שאני  מתחתי אותם מסוף העולם ועד סופו, כפי שנאמר: "הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת"[ישעיהו מ] וגם במעמד הר סיני  נגלה הקב"ה לעיני עשרים ושניים אלף מרכבות של מלאכי השרת. כפי שכתוב: "רכב אלוקים ריבותיים  אלפי שנאן,.." [תהלים ס"ז] ובהר סיני התרחש נס: שהקב"ה  היה אומר להר להתרחב כדי לקבל את בני האמונים [מקבלי התורה] וכאשר בני ישראל עברו את הירדן- נכנסו כל בני ישראל בין שני בדי הארון ,שנאמר: "ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלוקיכם"  [יהושע ג] וגם לעתיד לבוא כל הדורות שיצאו מהאדם הראשון עד תחיית המתים יהיה להם מקום, לפי שעתיד ה' להרחיב את ירושלים, כפי שנאמר: "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותיך" [ישעיהו נ"ד]   ועוד נאמר:" ורחבה ונסכה למעלה  מעלה"  [יחזקאל מ"א]

אור החיים מסביר: יתכן שכאשר עם ישראל ראו איך משה מכתיר את אהרון ובניו  לכוהנים התקהלו בעצמם לראות את הדבר. או שקרה כאן נס שהמקום  החזיקם על פי המדרש.

תפקיד שמן המשחה.

שמן המשחה היה מיועד לסוך בו את המשכן וכליו – כדי להקדישם לעבודת הקודש ,   שמן זה נעשה על ידי משה בכבודו ובעצמו, לאחר שנצטווה על כך, כפי שנאמר : " וידבר ה' אל משה לאמור: ואתה קח- לך בשמים ראש מר- דרור חמש מאות וקינמן - בשם מחציתו חמישים ומאתיים וקנה בושם חמישים ומאתיים: וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין: ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח מרקחת מעשה רוקח שמן משחת קודש יהיה: ומשחת בו את - אוהל מועד ואת ארון העדות.." [שמות ל, כ"ב-ל"ד]

הכלי יקר מדגיש : כל מצוה שראויה שתתייחס אל משה נאמר בה: "ואתה" וכך נאמר גם בשמן המשחה - שהרי משה עשוי למשוח בו את המשכן וכליו, אהרון ובניו, כל הכוהנים הגדולים ומלכים .ואמרו  שהשמן שמשה עשה הוא  קיים לנצח  כנאמר במסכת הוריות [דף י"א, ע"ב] הוכחה שכתוב: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" וכל זה רמז למה שנאמר [דברים ל"ג, כ"א]  "וירא ראשית לו" שהרי דרשו על משה שהיה  ראשית והתחלה לכל הנביאים, כוהנים ומלכים וכל מיני שררה הואצל ממשה, כפי שאמרו רז"ל: "אין הקב"ה משרה את שכינתו, כי אם על גיבור ,חכם ,עשיר ועניו וכל מי שבא אחריו קיבלו את האצילות ממשה וצריכים היו  להידמות לתכונותיו- כי הוא  היה בישורון מלך ובשמים היה ראש לכל הבשמים- כי עליו נאמר: "ראשית.." וממנו יושפע נר השררה ונר הנבואה, כפי שנאמר בתהלים [קל"ב, י"ז]: "ערכתי נר למשיחי"   ולכן  משקל הבשמים היה חמש מאות ומחציתו מאתיים וחמישים כנגד פעמיים שני הנרות שיצאו ממנו.

וממקור זה יודלק כל נר שהוא נצחי-כי פני משה כחמה המאירה את העולם לנצח באופן קבוע לכן אמר לו ה': אם אתה רוצה ששמן משחה זה יהיה לעד- אז אתה בעצמך תעשה אותו ולא על ידי שליח, כי בך קיימת הסגולה שכול מה שבא ממך - הוא נשאר תמיד- ממש  כמו השמש, ולכן  ניתן ליחס גם את התורה שהיא נצחית כחמה ממש - למשה . לעומת משה- פני יהושע כלבנה מפני שהוא הנחיל לעם ישראל את הארץ, ומתנה זו אינה קבועה- היא ניתנת לשינויים כמו הלבנה שמשנה  את צורתה, ועל כן נאמר: "שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" מכאן למדו  רבותינו שהשמן בשלמותו קיים לעתיד לבוא והמילה: זה" בגימטרייה- 12- שהם היו  12 לוגים [שמות ל, ל"א]

אך עם כל זה התורה מזהירה: "על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם: איש אשר ירקח כמוהו ואשר ייתן ממנו על  זר ונכרת מעמיו"  כלומר אסור מן השמן הזה לסוך על אדם סתם כך, ואין לעשות שמן אחר. 

 לאור האמור לעיל , ניתן להסיק כי, כשיש חסרון כיס - יש  "צו"  שהוא לשון זירוז.

ואכן נראה שמשה  קיים את כל הציוויים  שנצטווה בנאמנות ובזריזות ובכך שימש דוגמא אישית לכוהנים ולכל עם ישראל ,מכאן נלמד כמה מועילה  מידת הזריזות אצל האדם- הן מבחינה גשמית  והן מבחינה רוחנית, ויפים הם דברי רבי יהודה בן תימא האומר: "הווי עז כנמר וקל כנשר וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" [מסכת אבות ה, כ]

משה מקיים ציווים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

משה מקיים ציווים

שיר מאת: אהובה קליין. ©

 

עת שמע משה הציווים

 בדבר טקס המילואים

חיש שינס מותניו

לאוהל מועד החיש צעדיו.

 

בידיו שמן המשחה

תכלית נשגבה  ושמחה

מעשה ידיו להתפאר

יצירתו לנצח תישאר.

 

שמן  נדיר בהרכבו

 על פי הוראות בוראו

סגולותיו לקדש הכלים

 משכן ,כוהנים ומלכים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת צו[חומש ויקרא]

ציורי תנ"ך/ מרדכי היהודי מאזין לדברי הסריסים/ציירה: אהובה קליין (c)[ציור מתוך מגילת אסתר]

"בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש"
[מגילת אסתר[ב, כ"א]

 הטכניקה: שמן על בד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

מדוע מרדכי היהודי הציל את המלך אחשורוש?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

מדוע מרדכי היהודי הציל את המלך אחשוורוש?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים מתוך מגילת אסתר:



 

ציורי תנ"ך/ מרדכי יושב בשער המלך/ [מתוך מגילת אסתר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ אחשורוש מושיט  את שרביטו לאסתר המלכה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מרדכי רכוב על הסוס והמן מוביל אותו בחוצות שושן/ציירה: אהובה קליין (c)

 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משלוח מנות בפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ציורי תנ"ך/ אסתר המלכה מצביעה  אל עבר המן הרשע במשתה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ "בלילה ההוא נדדה שנת המלך"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ "והעיר שושן צהלה ושמחה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]מגילת אסתר מתארת לנו באופן נפלא את הנס שהתרחש ליהודים בשושן הבירה בתקופת אחשוורוש- מלך פרס ומדי – שלא היה מזרע המלוכה , הוא מלך בשנת 3392 ליצירה שהייתה בסוף שבעים שנה לחורבן בית ראשון .     עצם פתיחת המגילה  במילה:" ויהי בימי ..." כבר רומזת לנו על צרה המתרחשת לבוא, כך על פי דעת חז"ל: אמר רבי שמואל בר נחמני: בחמישה מקומות נאמר: "ויהי בימי..."וכולם לשון צרה. "ויהי  בימי אמרפל-  זוהי מלחמת המלכים כנגד אברהם :"ויהי בימי אחז"- ארם מקדם ופלישתים מאחור, נגד ישראל: "ויהי בימי יהויקים"-"ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו": "ויהי בימי שפוט השופטים"- רעב גדול: "ויהי בימי אחשוורוש- גזרת המן להשמיד, להרוג ולאבד"

מרדכי היהודי  מתגלה באותו זמן כאיש משכמו ומעלה, לפי חז"ל הוא היה שקול  בדורו כנגד משה רבינו בדורו, את זאת לומדים מהמילים: "איש יהודי היה.." [מגילת אסתר  ב, ה] ועל משה נאמר: "והאיש משה עניו מאד" כפי שמשה עמד תמיד להגנת עם ישראל, כך גם מרדכי עמד להגן על היהודים שנאמר עליו: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו"

אך מעניין במיוחד, מדוע רצה גם להגן על אחשוורוש מפני מזימת שני סריסיו שזממו להורגו, כפי  שמתואר במגילה: "בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש: ויוודע הדבר למרדכי.." [שם ב, כ"א-כ"ב]

ומדוע קצפו בגתן ותרש ועל מה?  על פי חז"ל:  הם כעסו על אחשוורוש  שהעביר אותם מתפקידם בתור יועצי המלך ומינה תחתם את מרדכי היהודי. וזאת מהטעם: שאסתר אמרה לאחשוורוש : מדוע אינך נוהג כיתר המלכים  שנוהגים להיעזר ביועץ יהודי ? וכששאל אותה המלך, אם היא מכירה יהודי טוב שימלא את תפקידו נאמנה, היא ענתה לו: כי ישנו יהודי טוב וישר ושמו מרדכי היהודי. מיד  מינה המלך את מרדכי ליועצו הראשי.

הם חשבו בערמומיותם : כי לאחר שמרדכי היהודי נתמנה ליועצו הקרוב של המלך במקומם ,זה הזמן המתאים להתנקש בחיי המלך, שהרי הכול יאמרו: כל זמן שבגתן ותרש  שמשו כיועצי המלך, איש לא  העז  לפגוע במלך לרעה, אך כעת כאשר  יש לו שומר ראש ויועץ יהודי הוא נהרג.

בגתן ותרש  שוחחו בשפה הנקראת: "טרסית" ובהיות מרדכי יושב בשער  המלך, הם לא שיערו בנפשם שמרדכי עלול להבין את שפתם ולכן לא נזהרו  לדבר על מזימתם  בדבר כוונתם להרוג את המלך. הם לא העלו בדעתם

שמרדכי מבין את שפתם כי היה מיושבי לשכת הגזית [סנהדרין] שהיו יודעים שבעים שפות. ויש אומרים: כי הדבר נתגלה למרדכי היהודי ברוח הקודש. אך מעניין מה הניא את מרדכי  להציל את  אחשוורוש  ממזימתם של הסריסים?  על כך ישנה סברה: כי אחשוורוש נתן את הסכמתו לבניית בית המקדש - לכן מרדכי רצה להצילו ממוות.

ויש הטוענים שמרדכי רצה להקדים רפואה למכה, שמא יאמרו אחרים: כל זמן שהמלך היה נשוי לנשים  שאינן יהודיות לא הרגוהו. אך עכשיו  שנשא אישה יהודייה נהרג.

ויש האומרים: כל זמן שגויים היו שומרים עליו לא נפגע משום רעה, אך כעת שיהודי שומר עליו, לא שמר עליו כראוי ולכן המלך מת.

כאשר מרדכי גילה זאת לאסתר המלכה, ביקשה המלכה מהמלך:  "ויבוקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך"

 רש"י  אומר: כי אסתר עמדה על כך שהטובה הזו שעשה מרדכי  ייכתב בספר דברי הימים.

ואילו לגבי מרדכי: הוא דאג שהידיעה הזו תבוא דווקא מפי אסתר המלכה ולא ממנו ישירות- כדי שהיא תמצא יותר חן בעיני המלך .

אם כן, ניתן ללמוד כי מרדכי היהודי  סיכל באופן מבריק את הריגתו של המלך ולכך הייתה שותפה גם אסתר המלכה, לכן, לא ייפלא , אפוא שהמגילה נקראת על שמה ואילו מרדכי היהודי פעל  מאחורי הקלעים.

שניהם שימשו יחדיו בשליחות  חשובה בהצלת המלך ממזימתם של בגתן ותרש ובהמשך בהצלת העם היהודי ממזימתו של המן שהיה מזרע עמלק.

"בכל דור ודור  עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"

מרדכי מסכל מזימה/שיר מאת: אהובה קליין (c)

מרדכי מסכל מזימה/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

מרדכי היהודי יושב בשער

ברוח  קודשו יחוש צער

לפתע יבחין בסריסים

 בשיחתם מזימה   אורגים.

 

את שפתם מבין

כי שימש בסנהדרין

מאזין לכל מילה

יקדים רפואה למכה.

 

שקועים  הם  בעורמתם

על המלך קוצפים בחוצפתם

מרדכי יסכל   תוכניתם

בחטאם   ימצאו מותם.

ציורי תנ"ך/ זכור את אשר עשה לך עמלק/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לשבת זכור]

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם  ממצרים"
[דברים כ"ה, י"ז]

 הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ עונשו של עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשת ויקרא: מה תכלית הקורבנות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא: תכלית הקורבנות

 מאמר: מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא פותחת במילים: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד: לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם" [ויקרא א, א-ב]

 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/   סעודת קורבן שלמים/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 השאלות הן:

 א]   מדוע לא נאמר: "וידבר ה' אל משה"?

ב]   מה תכלית הקורבנות?

תשובות

"ויקרא אל משה"

מובא במדרש : כי ישנו קשר בין פרשת פקודי – האחרונה בחומש שמות לבין פרשת ויקרא שהיא הראשונה בחומש ויקרא: הרי נאמר בפרשת פקודי: "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד" [שמות מ, ל"ה]  כלומר- משה לא יכול היה לגשת אל המשכן- כאשר השכינה הייתה  באוהל מועד- והענן היה מכסה את המשכן- על כן, מתי  בכל זאת ,היה יכול משה לבוא לשם?

התשובה היא: כאשר ה' קרא למשה, רק אז יכול היה לגשת לשם וזאת כדי לעודד את משה להמשיך במילוי תפקידו כמי שמקבל את  תורת אלוקים לעם ישראל.

 האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה  סובר :כי בפתיחה מיוחדת זו של הפרשה, נרמז כי משה היה עניו מאד והדבר  מתבטא באות א' הקטנה במילה: "ויקרא"

למרות שהקב"ה  קרא לו, משה לא התגאה בכך, אלא נשאר צנוע ובעל ענווה.

משל למה הדבר  דומה : לאדם העולה לפסגת ההר וכאשר הוא למעלה, הוא עלול לחשוב שהוא אדם רם ונישא  בהשוואה לכל המתגוררים למטה, אבל אם הוא חכם. הוא מבין כי כל מה שנשקף לנגד עיניו באופן כה קטן - נובע  מעצם עלייתו לראש ההר.

 כך משה – למרות שזכה להתרוממות רוחנית כה  גבוהה- הוא לא התגאה בעצמו אלא, נשאר צנוע.

 רש"י  מביא שני  פירושים:

פירוש א]  כל זמן שהיה הענן מעל המשכן ,משה לא יכול היה לבוא לשם, אלא רק כאשר נסתלק הענן מהמקום, משה היה  בא אל המשכן, מלמד שהקול  נפסק ולא היה יוצא מחוץ לאוהל, אך אם משה כבר היה בתוך האהל, מדוע היה צורך לקרוא לו?

אלא שקריאה זו אין מטרתה לקרוא למשה לבוא בדומה לאדם הקורא לחברו כאשר הוא רחוק ממנו.  אלא היא משום לשון חיבה. זוהי שפה שמלאכי השרת משתמשים בה.  שכתוב: "וקרא זה אל זה.." כשם שאצל המלאכים אין מושג של רחוק וקרוב הקריאה היא לשון שמקדימה את האמירה: "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש, קדוש.."

לעומת זאת, לנביאי אומות העולם, ה' נגלה אליהם בלשון טומאה, או לשון עראי, דוגמא לכך אנו מוצאים אצל בלעם, שנאמר: "ויקר אלוקים אל בלעם" [במדבר כ"ג, ד] לשון מקרה או קרי.

 פירוש ב]  נושא הקריאה אינו ה', אלא עצם הקול עצמו, כאילו נכתב: "ויקרא קול אל משה" כמו שנאמר אצל ישעיהו: "קול קורא במדבר" [ישעיהו מ', ג]  או "וינועו אמות הספים מקול קורא" [שם ו, ד']  לפני דיבור  מיוחד ולפני אמירה ,או ציווי הייתה קריאה וההפסקות היו- משמשות פנאי למשה להתבונן בין עניין לעניין, או בין פרשה לפרשה, על כך אומרים חז"ל: כי להפסקות אלו הייתה מטרה: שאין אדם צריך לסמוך על חריפות שיכלו ועל מוחו הצלול ואל יחשוב כי תמיד הוא מסוגל לתפוס דברים באופן זריז ובקלילות ללא מאמץ, מפני שדווקא במקרים של פזיזות  ישנן תקלות ושגיאות  הנובעות מתוך פזיזות יתרה ,לכן מרעיון ההפסקות אצל משה ניתן ללמוד שיש לעשות רווח בין פרשה  לפרשה וגם בין עניין לעניין.  ההפסקות נותנות זמן  לחשוב על הדברים לעומק.

 תכלית הקורבנות.

ראיתי בספר: "אלה הדברים "על התורה: מאת הרב אליהו שלזינגר שליט"א: הרמב"ם בספר נבוכים [ח"ג פמ"ו] מפרש את הטעם להבאת הקורבנות לה' :"כי בעבור שהמצרים והכשדים אשר ישראל היו גרים ותושבים בארצם  , היו עובדים לבקר  ולצאן, כי המצרים עבדו למזל ולטלה, והכשדים – לשדים הנראים  להם כשעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר בגלל שעובדים אותם, ולכן ציווה לשחוט הבקר והצאן לה' הנכבד, כדי שיוודע שהדבר שהיו חושבים שהוא תכלית העבודה, הוא אשר יקריבו לה', כי כן יתרפאו האומנות הרעות שהם מדווי נפש, כי כל מדווה וכל חולי לא יתרפאו כי אם בהפכן" 

 במילים אחרות: הרמב"ם אומר שמטרת הקרבת הקורבנות היא באה לשלול את מעשה המצרים וכשדים  ובניגוד לזאת  בא הציווי על הקרבת הקורבנות לה' כדי שהכול ידעו: וכל המחלות לא יתרפאו  על ידי העבודה הזרה, אלא רק על ידי האמונה בה' והקרבת הקורבנות אליו בלבד- בזמן המשכן ומאוחר יותר במקדש.

 הרמב"ן חולק על הרמב"ם ואומר כי נח בימיו הקריב  קורבנות בזמן יציאתו מן התיבה ובאותה  תקופה לא  היו  לא מצרי ולא כשדי וזה מצא חן בעיני  ה'. שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח"  וכאשר הבל הקריב מבכורות צאנו נאמר: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" וגם  נאמר: "את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוח.." כדי שלא יהיה בהם  תועלת ורצון רק שלילה מדעת השוטים שמקריבים לעבודה זרה, ואצל בלעם: הוא אמר:" את שבעת המזבחות ערכתי.." וזאת עשה מהטעם להתקרב אל ה' כדי שיחול עליו הדיבור.  ויותר מזה מן הראוי להסביר: כי מעשה בני אדם היוצאים לפועל  נובעים כתוצאה של מחשבה ודיבור.

לכן כאשר אדם מגיע למעשה- לעשיית חטא, עליו להביא קורבן לה' ולסמוך ידיו על הקורבן וזאת כנגד המעשה הרע שעשה ועליו להתוודות כנגד הדיבור, ועליו לשרוף ולהקטיר את הקרב והכליות שהם מסמלים את כלי המחשבה והכרעיים- הם כנגד ידיו ורגליו שמבצעים את המעשה, ויזרוק  את הדם על המזבח כנגד  דמו בנפשו. וזאת שיחשוב שבעבור חטאיו היה ראוי שיישפך דמו ויישרף גופו, וכמה חסדים ה' נוהג עם החוטא שלוקח ממנו  תמורה וכופר הקרבן שישמש נפש  תחת נפש- וזה ממש חסדי ה'. ואחרי שיראה  בהקרבת  הקורבן את כל התהליך הארוך בבהמה, יגיע לידי מסקנה שעליו להתרחק מחטאים.

 ובספר "משך חכמה" לגאון רבי מאיר שמחה מדוינסק זצ"ל בתחילת פרשת ויקרא: אמר על דברי הרמב"ם והרמב"ן - אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

 לכן קורבנות במה - כדוגמת הקורבן שנח הקריב לה' – תפקידם להרחיק את הלבבות מעבודה זרה ולכן נאמר במסכת זבחים [קי"ג] לא קיים ריח ניחוח בקורבנות מסוג זה.

 לעומת זאת קורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש- תפקידם לקרב העולמות ולחבר  את הדודים- כלומר לגרום להשראת השכינה ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים. ולכן נאמר בתהלים: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה.." ובהמשך נאמר: "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה כליל אז יעלו על מזבחך פרים" כלומר  קורבנות במה עליהם נאמר: "לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא  תרצה"- כי אין בהם ריח ניחוח אבל קורבנות שבזמן בית המקדש- בהם ה' חפץ כי יש בהם ריח ניחוח.

 מכאן  ניתן ללמוד את ההבדל בין תפילה במניין- בבית הכנסת לבין  תפילת יחיד בביתו. היום שבית המקדש עדיין עומד בשיממונו אומרים חז"ל: "ונשלמה פרים שפתינו"- הכוונה שהתפילה באה במקום הקורבנות. במקום הקרבת קורבנות, אנו מתפללים לה', לכן תפילה של יחיד בביתו- משולה להקרבת קורבנות במה  שאין בה ריח ניחוח לה' . אך תפילה בציבור בבית הכנסת משולה להקרבת קורבנות במקדש עם ריח ניחוח לה' .

 לאור האמור לעיל

 תכלית הקורבנות היא  לכפר על החטאים שאדם עשה בעבר ולקרבו לבורא עולם.  אך בימינו  באין מקדש, אנו שמים את הדגש  על התפילות והן מועילות יותר – כאשר נאמרות בציבור   בבית הכנסת בדומה להקרבת הקורבנות בזמן בית המקדש שהיה להם ריח ניחוח לה'.

 יהי רצון שנזכה  במהרה לבניין בית המקדש השלישי. ושם נקריב קורבנות כבימים ימימה.