פרשת וישב: לימוד חינוכי בפרשה- כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת וישב: לימוד חינוכי בפרשה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בפסוקים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם:[בראשית ל"ז, א-ג]

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מדגיש את ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען?

ב] מה היה הרקע  לקשר המיוחד שבין יעקב  ליוסף בנו?

תשובות.

ישיבתו של יעקב.

רש"י אומר: כי יעקב ביקש לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף.

הכוונה היא: כשצדיקים שואפים לשבת בשלוה בעולם הזה ,  אומר להם ה' : אינכם מסתפקים במנוחה המובטחת  לכם בעולם הבא ? ואתם מבקשים כבר לנוח בעולם הזה?

חז"ל מפרשים: יעקב בניגוד לאברהם ויצחק - שחייהם היו יחסית שקטים ורגועים –עבר חיים של תלאות ומאבקים. חכמי המדרש  ביטאו את המציאות הקשה הזו על הכתוב בספר איוב [ג, כ"ו]: "לא שלוותי, ולא שקטתי, ולא נחתי, ויבוא רוגז"

ההסבר:

 "לא שלוותי"- מעשיו.

"ולא שקטתי"- מלבן .

"ולא נחתי"- מדינה.

"ויבוא רוגז" - מיוסף.

הצרה הגדולה ביותר הייתה:  צרת יוסף  שהיא נמשכה זמן רב, יעקב נתבשר בידיעה הקשה: "טרוף טורף יוסף" [בראשית ל"ז, ל"ג] תקופה ארוכה עברה על יעקב בייסורים קשים. הוא היה משוכנע שיוסף נטרף על ידי חיה רעה.

במסכת מגילה [י"ז, ע"א] חז"ל מדגישים כי יוסף היה מרוחק מאביו במשך 22 שנה  [מגיל שבע עשרה עד גיל שלושים ותשע] והדבר מקביל להיעדרותו של יעקב מאביו למשך עשרים ושתיים שנה.

חז"ל רואים בכך עונש: מידה כנגד מידה. היות ובתקופה זו יעקב לא קיים מצוות כיבוד הורים, לכן נענש בכך שיוסף בנו האהוב לא עסק בכיבוד הורים  מספר  זהה של שנים.

 על פי המדרש : התורה מדגישה שתי נקודות: א] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" וזאת כדי לחפות על התקופה הארוכה שהיה מחוץ לבית ולא קיים את מצוות כיבוד הורים.

ב] "וישב יעקב בארץ כנען" על מנת לתקן את מצוות ישוב הארץ- מצווה שלא קיים אותה בתקופה הארוכה  בה נעדר מביתו.

דורשי רשומות: מוצאים במילים: "וישב יעקב" ראשי תיבות למילים- ויבקש יעקב שבת בשלוה, יוסף עליו קפץ ברוגזו....."

רבינו בחיי מביא שני פירושים:

א] נאמר על יעקב: "וישב" ולא נאמר: "ויגר" מהסיבה שנאמר  בסוף פרשת וישלח: "וישב עשיו  בהר  שעיר.."[בראשית ל"ו, ח]  והרי תולדות עשיו- המלכים והאלופים שיצאו ממנו  ישבו בארץ אחוזתם. היא האחוזה שלהם לעולם.

 לכן הכתוב מדגיש שיעקב התיישב בארץ הקדושה שהיא – ארץ מגורי אביו. כמו שאלוקים הבטיח לאבות, שנאמר: "וארא אל- אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר  גרו בה " [שמות ו', ב-ג]

ב] על פי המדרש: כל מקום שנאמר: "וישב" אינו, אלא לשון  צער.

דוגמאות:

1] בהתנהגות העם במעשה חטא  העגל  נאמר: "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" [שמות ל"ב, ו]

2] התנהגות  אחי יוסף בזמן השלכתו לבור: "וישבו לאכול לחם ויישאו עיניהם, ויראו.."    [בראשית ל"ז, כ"ה]

3] "וישב ישראל בשיטים ויחל לזנות .." [במדבר כ"ה]

אף כאן, יעקב מבקש לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף. יעקב ראה את האלופים  של עשיו נתיירא וחשב: מי יכול לעמוד כנגד כל אלה?

למה הדבר  דומה ? הנה  משל : גמלים היו עמוסים קש ,עמד הצורף ושאל- היכן ניתן לאכסן את כל הקש הזה? שמע זאת פיקח אחד ענה לו: מה אתה כל כך מתפלא? ניצוץ אחד - יכול לחסל את כל הקש הזה .

והנמשל: כאשר יעקב ראה את האלופים שיצאו מעשיו, נתיירא, אמר לו הקב"ה: ניצוץ אחד שלך יכלה אותם, כמו שנאמר:" והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום" [עובדיה א']

לכן כתוב : "אלה תולדות יעקב יוסף" ניצוץ אחד יוצא  מתולדות יעקב והוא יוסף - שעתיד לכלות את כל תולדותיו של עשיו.

יעקב ויוסף. הקשר ההדוק.

הכתוב מציין: "אלה תולדות יעקב יוסף.."

מדוע רק יוסף הוזכר ביחד עם  יעקב?

רבינו בחיי מציע שני פירושים:

על דרך הפשט: הוזכר  רק יוסף, לציין כי יוסף כולל את כל המעלות  של אחיו. וגם רז"ל מציינים: כל המעלות- מידות השבטים היו בו:

 בכורתו של ראובן, שנאמר: "ובחללו יצועי אביו בכורתו ליוסף" [דה"א, ה]

מלכותו של יהודה שנאמר: "ויוסף הוא השליט על הארץ" [בראשית מ"ב]

נבואתו של לוי, שנאמר:" ויהי כאשר פתר לנו כן היה" [בראשית מ"א]

חכמתו של יששכר, שנאמר: "אין נבון וחכם כמוך" [שם] דברי פרעה ליוסף כשראה כי בחכמתו פטר את חלומותיו.

על דרך המדרש: קישר את יעקב ויוסף יחד משום : שיוסף היה דומה בפניו ליעקב אביו,

כפי שנאמר:" כי בן זקונים הוא לו " שהיה זיו  איקונין שלו דומה לו.

כמו כן, היה דומה בכל מה  שעבר עליו :כשם שיעקב היה  נרדף על ידי עשיו שהיה שואף להורגו, כך גם  אחי יוסף רדפו אחריו  "ולא יכלו לדברו לשלום"

כשם שאמו של יעקב –רבקה  הייתה תחילה עקרה גם אמו של יוסף [רחל]  הייתה תחילה עקרה.

כשם שיעקב נולד מהול שנאמר: "ויעקב איש תם שאינו  נקרא תם אלא מי שמהול, שנאמר:

"התהלך  לפני והיה  תמים " [שם, י"ז] גם יוסף נולד מהול וההוכחה שנאמר: "יעקב יוסף"

אצל יעקב התקשתה אמו בשעת הלידה. גם אצל יוסף- אמו- רחל התקשתה בזמן  הלידה..

כמו שאצל יעקב –אמו ילדה שניים, גם אצל יוסף אמו ילדה שניים- יוסף ובנימין.

יעקב היה רועה, גם יוסף היה רועה. מה יעקב נשא את נשותיו בחוץ לארץ גם יוסף נשא את אשתו במצרים והוליד שם בנים.

מה יעקב  זכה לליווי  מלאכים, אף יוסף זכה שילוו אותו מלאכים.

א"ר ינאי: שלושה מלאכים התלוו את יוסף וזאת לומדים מהמילים:

 "וימצאהו איש", "וישאלהו האיש", "ויאמר האיש".

כשם שיעקב  נתעלה על ידי  חלום [סולם יעקב] גם יוסף התעלה  על ידי חלום.

כשם שיעקב נתברך כשהיה בבית לבן, כך יוסף התברך בבית פוטיפר.

 כשם שיעקב ירד למצרים לשבור את הרעב בארץ, כך גם יוסף ירד למצרים כדי לשבור את הרעב. יוסף נפטר במצרים  בדומה- לאביו יעקב שגם נפטר שם.

יעקב נחנט אחרי מותו וכך גם יוסף נחנט במצרים. גם יעקב וגם  יוסף העלו את עצמותיהם לארץ..

רש"י מביא שני הסברים לקשר בין יעקב ליוסף:

א] כפשוטו: הסיבה הראשונה שגרמה לשינוי מקום ישיבתם של יעקב ובניו-מעשה מכירת יוסף בידי אחיו.

ב] ומדרש אגדה: עיקר תולדותיו של יעקב הוא- בנו יוסף ,כי מטרת יעקב לעבוד אצל לבן הייתה לקחת את רחל  לאישה כדי להקים ממנה בן ושאר התולדות נמצאו בזכות יוסף.

רש"י  בדומה -לרבינו  בחיי - מזכיר את כל העניינים המשותפים בין יעקב ליוסף כנ"ל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להזכיר  את מסקנתם החינוכית של חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים.."[מסכת שבת ע"ב] לכן התובנה המתבקשת: ההורים חייבים לגלות יחס אהבה שווה לכל ילדיהם ללא הבדל.

אך מנגד אין להתעלם : כי כל ההתרחשויות בפרשה עם יוסף ואחיו יש בהם  בראש וראשונה מטרה אלוקית: לקיים  את השבועה של הקב"ה לאברהם: "ידוע תדע כי- גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" [בראשית ט"ו, י"ג].

יעקב יושב בכנען/שיר מאת: אהובה קליין(c)

יעקב יושב בכנען/ שיר מאת: אהובה קליין.

יעקב יושב בכנען

לנצח יחפוץ במען

עורג לשלווה  ומנוחה

לימוד מתוך שמחה.

 

חייו רצף מאורעות

מנוסה ירידה עליות

שורשיו טבועים בליבו

כסלע  מאדירים נפשו.

 

איש תם יושב אוהלים

 אהבה יתרה  לבן זקונים

 תסיט הגשמת תכניותיו

השרביט בידי אלוקיו.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת וישב [חומש בראשית]

ציורי תנ"ך/יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ציירה: אהובה קליין(c) ציור לפרשת וישלח.

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה."
[בראשית ל"ב,ד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

הטכניקה: שמן על בד.
Biblical  paintings
By Ahuva Klein
Jacob sends angels to Esau

פרשת וישלח- הנחייה לדורות- כיצד?

פרשת וישלח- הנחייה לדורות - כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ציירה:אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה  פותחת בשליחת מלאכים על ידי יעקב- אל עשיו:

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל- עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: ויצו אותם לאמור כה תאמרון לאדוני  לעשיו כה אמר עבדך יעקב  עם- לבן גרתי ואחר עד עתה: ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה  ואשלחה להגיד לאדוני  למצוא- חן בעינך" [בראשית ל"ב, ד- ה]

נראה שישנו קשר הדוק  בין פתיחת פרשה זו לבין סוף פרשת ויצא , שם נאמר: "ויעקב הלך  לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים: ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים" [בראשית ל"ב, ב- ג]

השאלות הן:

א]  מהיכן ההוכחה שהמלאכים לא היו בני אנוש ?

ב] מדוע חושב יעקב שבהודעתו :"עם לבן גרתי" עשוי הוא לפייס את עשיו?

ג] יעקב מדווח  לעשיו על רכושו, מדוע ? ומה רצה להשיג בכך?

שליחת מלאכים לעשיו.

רש"י מפרש: כי מדובר במלאכים ממש והוא מסתמך על סוף פרשת ויצא, שם נאמר שהמלאכים באו לקראתו, מכיוון שהתקרב  לארץ, מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו כדי ללוות אותו   ומסתבר שיעקב ראה שתי קבוצות של מלאכים, קבוצה של מלאכי חוץ לארץ שליוו אותו עד הכניסה לארץ ישראל ומחנה שני של מלאכים – שהם מלאכי ארץ ישראל הבאים לקראתו .

ועל כן מוכיח רש"י: כי המלאכים שנשלחו- היו אכן  מלאכים אמיתיים ולא בני אנוש.

חז"ל מסבירים: כי אין להעלות על הדעת שיעקב  שהיה צדיק ותמים - ישלח אנשים כדי שיסכנו את חייהם ,בו בזמן שהוא בעצמו חושש לחייו מפני עשיו. ולא ניתן לחזות מראש את התוצאות, מכאן המסקנה כי יעקב שלח מלאכי  שמים שאין חשש שיפגעו מרשע  זה.

האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה  מסביר: כי בזמן שיהודי נמצא בסכנה  וזקוק שיעזרו לו בדחיפות כדי שינצל- הוא בהחלט יכול להטריח את מלאכי המרום.

הצדיק רבי מאיר"ל  מפרימישלן  אמר  לחסידיו: נאמר במסכת אבות [ד, י"א]:"העושה מצווה אחת- קונה פרקליט אחד" מכאן שיעקב שלח מלאכים שנבראו ממעשיו הטובים ולכן היו אלה ממש מלאכים.

 ראשי תיבות של המילה: "ממש" הוא- מלאכים ממצוות עשה.

רבינו בחיי מפרש:  כי יעקב שלח מלאכים ממש עם שלוחי בני אדם – עבדיו ואנשי ביתו- כי רצה לפייס את עשיו ,אבל צרף אליהם גם מלאכים ממש מאותם שנפגש עימם כאשר באו לקראתו מלאכי ארץ ישראל.

 

הדבר דומה למעשיו של אברהם, כאשר שלח את עבדו אליעזר להביא ליצחק אישה ,אמר לאליעזר: "ישלח  מלאכו לפניך" ואכן המלאך הקדים את אליעזר על עין המים.

אור החיים מסביר: כי היו אלה מלאכים ממש, יעקב הטיל עליהם שליחות בדבר שאין בכוחות בני אדם לעשות כן, כי אם היה יעקב שולח שלוחי בשר ודם אל עשיו, שהוא אדם גדול, עשיו לא היה מעריך להשיבם, או עלול היה אפילו להכותם מבלי לתת  תשובה ליעקב ,אבל על ידי שיראה עשיו את המלאכים-  יפחד להרע להם.

הספורנו  מפרש: כי היו אלה ממש מלאכים. כי יעקב רצה לדעת מה בלב אחיו, מה הוא מתכנן לעשות לו?

המסר: "עם לבן גרתי"

רש"י מביא שני פירושים:

א] כוונת יעקב הייתה להגיד: כי הוא לא נעשה איזו אישיות חשובה, אלא גר ולכן לא כדאי לעשיו לשנוא אותו על  ברכות האבא ,שהרי  יצחק בירך את  יעקב בברכה: " הווה גביר  לאחיך.." וברכה זו לא התגשמה.

ב] המילה: "גרתי"- בגימטרייה- תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי מהתנהגותו הרעה.

אך כאן טמונה השאלה, מה זה  מעניינו של עשיו שיעקב שמר תרי"ג מצוות?

הדבר יובן על ידי מדרש : כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו : לבן היה רמאי ולמרות זאת ניצחתיו . בדרך זו יעקב מנסה להרתיע את עשיו מלהילחם בו,  כי אם הוא התגבר על לבן זה מוכיח את חוסנו  ובכך ששמר את תרי"ג המצוות זכות זו תעמוד לימינו של יעקב נגד כל מי שירצה  להרע  לו.

רבינו בחיי מסביר: כי כוונת יעקב הייתה להודיע לעשיו שלושה עניינים:

א] כי מה שהתרחק מאביו במשך כ"ב שנים לא היה מפחד ויראה ממנו מעשיו ,אלא דר עם לבן והיה עסוק בעבודה קשה.

ב] הודיע לו שהוא עשיר וה' העניק לו עושר בשכר לעמלו. ולכן עושרו לא ירושת אביו, אלא יגיע כפיו.

ג] הוא הודיע לעשיו: כי הוא דורש בשלומו ומבקש את אהבתו ושואל את חינו, לכן נאמר : "ואשלחה להגיד לה' למצוא חן בעינך"

"ויהי לי שור וחמור"

ה"כתב סופר" שואל: מדוע חושב יעקב  כי במידה ויודיע לעשיו כי יש ברשותו  רכוש רב –על ידי כך ימצא  חן בעיניו בזמן שעשיו שואף להתנכל לו עם הגעתו  ארצה?

התשובה לכך היא: מאז ותמיד עמי הארץ סבורים שתלמידי ישיבות – הם עצלנים וחפצים לחיות ללא מאמץ ועמל ולהיות תלויים בזולת, לכן יעקב חפץ לבאר לעשיו, כי במשך התקופה הארוכה בה שהה בחרן- הוא עמל בזיעת אפו וכך הגיע לכמות גדולה של רכוש ונתעשר.

רש"י מפרש: יעקב שאף להרגיע את עשיו אחיו בכך שברכות אביהם יצחק לא נתקיימה בו .לכן הודיע באמצעות המלאכים: " ויהי  לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה" והרי הברכה שאבא בירך אותי הייתה: "ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ" [בראשית כ"ז, כ"ח] אם כן  הרכוש שצברתי במשך התקופה הארוכה אצל לבן - " לא מן  השמים ולא מן הארץ"

וראיתי פירוש יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר- "אוצר התורה"-  המביא את דברי -

 המדרש רבה: כאשר  יעקב מודיע לעשיו: "ויהי לי שור וחמור.."- כוונתו: שור זה  - יוסף  שעליו נאמר: "בכור שורו הדר לו". חמור – זה יששכר שעליו נאמר: "יששכר חמור גרם בין המשפתיים"- ויש לשאול מדוע הזכיר יעקב את שני בניו אלה דווקא?

התשובה היא: כי שניהם עסקו בלימוד תורה.

החשש של יעקב היה:  מהשפעתו ההרסנית  של עשיו ופמלייתו על החיים הרוחניים של יעקב ומשפחתו . מטעם זה  שלח מלאכים ממש- כי רק להם ישנה את היכולת לעמוד מקרוב ולבחון את מצבו הרוחני של עשיו.

ומשום כך הודיע לעשיו כי שמר את כל המצוות בצידו של לבן הרשע, המשמעות היא שהוא צבר כוח רוחני רב.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק. כי כשם שיעקב הבין שהכוח מול האויב- איננו  רק  כוח פיסי ,אלא בעיקר כוח  רוחני-דהיינו  יראת שמים ולימוד תורה- מתכון זה מהווה חוסן מפני  כל האויבים השואפים לכלות את עם ישראל גם בימינו -  ימים בהם האויבים מרימים ראש במטרה לפגוע בעם ישראל, מן הראוי שנאמץ את המסר שיעקב  הבין וניישם את הפסוק:

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי אם על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" [דברים ח, ג]

יעקב שולח מלאכים/שיר מאת: אהובה קליין (c)

יעקב שולח מלאכים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב שב מחרן

בתום פרידה מלבן

פניו לכנען מועדות

פמליה עבדים ושפחות.

 

לעשיו שולח מלאכים

צחורים הדורים מהימנים

קלים נעים כנשרים

 מצוידים כלים רוחניים.

 

בוחנים לב וכליות

 לגלות סכנות ומזימות

בידם מעביר מסרים

מפריח  חששות ואיומים.

 

חושף  כוח פלאים

הנובע ממים חיים

לא על הלחם לבדו יחיה

על פי מוצא ה' יתעלה.

הערה: השיר בהשראת פרשת וישלח[חומש בראשית]

באר המים בתנ"ך ומשמעותה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

באר המים בתנ"ך ומשמעותה.

מאמר מאת: אהובה קליין.

כיום כאשר אנו  זקוקים למים – אנו ניגשים לברז וללא מאמץ מיוחד המים זורמים, בעוד שבימים קדומים היו  הולכים לשאוב מים מן הבאר.

אך גם על המים  הזורמים , אין להסתכל כדבר  מובן מאליו, הדבר תלוי במצבו הרוחני של עם ישראל, כמו שנאמר בקריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו..."

בתנ"ך אנו מוצאים את נושא הבארות- מספר פעמים.

כאשר הגר ברחה בפעם הראשונה משרה - אשת אברהם, היא הגיעה למדבר לבאר מים,  :" באר לחי רואי" שפירושו לפי רש"י - הבאר שהמלאך החי נגלה עליו, שם מגלה לה המלאך את כל העתיד  של ישמעאל:  "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת  בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עוניך: והוא יהיה פרא אדם ידו בכול ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון" על כך אומר רש"י: שידו  של ישמעאל תפגע בכולם.- הדברים ממש מצמררים לאור כל ההתרחשויות שקורות היום בעולם.

אברהם אבינו מוכיח את אבימלך על הודות באר המים אשר גזלו עבדיו.

על פי רש"י: היה ויכוח  ביניהם מי חפר את הבאר? ועל מנת להכריע ביניהם מי  אומר דברי אמת ? החליטו שיעמדו ליד שפת הבאר וכל מי שהמים יעלו לקראתו הדבר ישמש סימן לכך שהבאר שייכת לו. ואכן המים עלו לקראת אברהם, ואבימלך ועבדיו  הודו שהיא שייכת לו.

גם אצל יצחק חזר עניין הבארות וגרם למריבה בין עבדי אבימלך לבין יצחק. על כך אומר הרמב"ן: שיש בעניין הבארות משהו עמוק מאד: לפי שהוא רמז לעתיד לבוא- היות ובאר מים חיים משמש רמז לבית המקדש,  כמו שכתוב: "מקור מים חיים את ה' " [ירמיהו י"ז ]   והבאר הראשונה נקראה: "עשק"- רמז לבית ראשון שנתעשקו אתנו האויבים ועשו עמנו מחלוקות וגם מלחמות עד שלבסוף נחרב.

הבאר השנייה נקראה: "שטנה"- רמז לבית שני שנאמר: "ובמלכות אחשוורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים" [עזרא ד, ו]

והבאר הנוספת שיצחק חפר הייתה "רחובות" על שם הכתוב בבית שלישי לעתיד לבוא:  "ורחבה ונסבה למעלה, למעלה"[יחזקאל  מ"א, ז]

בית ראשון ובית שני נבנו על ידי בשר ודם, שלמה המלך וכורש, אבל בית שלישי יהיה מעשה אלוקים ולא ישלוט בו חורבן.

ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

מעניין לקרוא את שירת הבאר שאותה שרים בני ישראל בלכתם במדבר:

"אז ישיר ישראל את - השירה הזאת עלי באר ענו- לה" [במדבר כ"א, י"ז]

רבינו בחיי מסביר:  בני ישראל שרו על הניסים שהתרחשו בנחל ארנון:  דם האמוריים נשפך משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים זה לזה, המעבר  בין שני  צידי  הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו את הנחל נצא ממקום  מחבואינו ונתנפל עליהם בחיצים ובאבני בליסטראות.  באותו הרגע שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה לזה ומחצו את האויבים והם מתו כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד את אויביהם והם  לא ידעו זאת , עד שהבאר הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:

"עלי באר.."

על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.." והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו "נדיבי העם" ואלה היו כינויים של משה ואהרון שחפרו אותה בעזרת  המטה שלהם.

אור החיים מפרש:

כי השירה הזו נאמרה: על התורה שהיא נמשלה לבאר מים חיים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי התורה  נמשלה למים והמילים:" עלי באר"- מלשון עליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר: "עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים" שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]

"חפרוה שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות [בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם"  הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.

לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ישנו קשר עמוק ורוחני בין באר המים בתנ"ך- למקדש, לרוח הקודש  לתורה ולכל המהות של עם ישראל.   יהי רצון ויתגשמו דברי הנביא ישעיהו: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן ואמן.