יום שני, 30 ביולי 2012

פרשת ואתחנן-האם תחנוני משה הועילו/מאמר מאת: אהובה קליין.

 פרשת ואתחנן-האם תחנוני משה הועילו? / מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת בתחנוני משה אל ה' בבקשה להיכנס לארץ הקודש, וכך נאמר בלשון הכתוב:
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור: ה' אלוקים אתה החילות להראות את- עבדך את – גודלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך?
אעברה- נא ואראה את – הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב  הזה והלבנון.." [דברים ג,כ"ג-כ"ה]
ותשובת ה' הייתה:"...רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר  הזה עלה לראש הפסגה ושא עינך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעינך, כי לא תעבור את הירדן  הזה.." [שם,ג,כ"ו-כ"ט]
השאלות הנשאלות כאן הן:
שאלה א: מדוע חפץ משה מאד להיכנס לארץ הקודש?
שאלה ב: באיזה אופן התחנן משה אל ה' על-מנת שימלא לו את בקשתו?
שאלה ג:  מדוע משה  מדגיש את נושא: הזמן: "בעת  ההיא"?
שאלה ד:  האם תחנוני משה הועילו?
התשובה לשאלה א: מעניין כי בשאלה זו דנה גם הגמרא:" מפני מה נתאווה משה להיכנס לארץ וכי לאכול  מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא, כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מקיימין, אלא בארץ ישראל- אכנס לארץ ישראל כדי שיתקיימו כולן על ידי" [סוטה י"ד]
כוונת הגמרא: האם משה שהוא ברמה רוחנית כה גבוהה - זקוק לפירות ארץ ישראל כדי להירגע ולרומם את רוחו?
 אלא, מטרתו הייתה לקיים מצוות שאין אפשרות לקיימן בחוץ לארץ, אלא רק בארץ ישראל .
התשובה לשאלה ב: לפי מה שמסופר במדרש רבה לפרשת:" וזאת הברכה"-  התפלל משה חמש מאות  וחמש עשרה תפילות ואם נוסיף למניין  אותיות אלה- את מניין אותיות הויה = 26- נגיע לסכום של 541= בגימטרייא-"ישראל"- מכאן  לומדים: כי כאשר עם ישראל דבק באלוקים  תפילתם- מתקבלת במרומים,
חז"ל מוסיפים כי המילה :"ואתחנן" בגימטרייא- תפלה, שירה,- מכאן מסיקים -כי רצוי מאד שנתפלל מתוך שירה וזימרה , כפי שכתוב בתהילים:"כל עצמותי תאמרנה" [תהילים ל"ה,י]
ויש אומרים כי הדבר מרמז על: יד וראש- כלומר תפילין.
ויש דעה שאומרת: משה התפלל תפילה שהיה משוכנע שהיא לא תשוב ריקם,
הכוונה-  לתפילת י"ג מידות של רחמים,
בתפילתו  תחילה משבח את  הקב"ה ורק אחר כך שוטח את  תחנוניו, כפי שכתוב:"אתה החילות להראות את עבדך את גודלך" משה טוען כי הוא אמר תפילת י"ג מידות- שהרי הובטח לו שאינן  שבות ריקם, כעת משה מבקש שאכן בקשות אלה תתממשנה .
אך מנגד, אלוקים  נשבע למשה שלא יכניסו לארץ-
 כפי שכתוב: " ויאמר ה' אל- משה ואל אהרון: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא  תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"
[במדבר כ, י"ב]
מסיבה זו ה' ביקש את משה להפסיק להוסיף עוד תפילות.
ומכאן ניתן ללמוד יסוד חשוב, כי יש ערך למילה  ולשבועה וכאשר מבטיחים יש גם לקיים.
התשובה לשאלה ג: משה אומר:" בעת ההיא" - והוא מתכוון לתקופה  בה התנהלו מלחמות ישראל נגד מלכי עבר הירדן המזרחי ולכן מאחר שמשה נלחם בסיחון – מלך האמורי ובעוג מלך הבשן- חשב שאולי-
 " הותר הנדר" והוא יוכל להשתתף בכיבוש ארצות שבעה גויים - ממערב לירדן וזאת על פי הפתגם:
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"[ירושלמי פסחים: ה]
לכן משה כיוון תפילתו דווקא לזמן ההוא.
התשובה לשאלה ד: האם תחנוני משה הועילו:
על כך עונה:הצדיק רבי שמואל מסוכאצ'וב, בעל "שם משמואל": משה ביקש שתי בקשות:
א]לעבור את הירדן.
 ב] לראות את ארץ ישראל ממערב לירדן,
 על כך אמרו חז"ל: ש"תפילה עשתה מחצה" [ויקרא רבה י,ה] גם במקרה זה תפילתו הועילה  רק לקבל מחצית הבקשה- לראות את הארץ הקדושה זכה, אבל לא זכה להיכנס אליה.
ומדוע ה' ביקש ממשה לא להוסיף להתפלל? התשובה לכך היא: כי מעתה המנהיגות הוטלה על יהושע ותפקידו של משה תם ולא היה ערך שמשה יכנס לארץ ויראה איך יהושע תלמידו ינהיג את העם.
לסכום: ניתן להסיק "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם  – אל ימנע עצמו מן הרחמים".[דברי הגמרא]
גם במצב של משה: אומנם ה' נשבע שלא יכנס לארץ וכבר נתמנה יהושע למנהיג, אך בזכות תחנוני משה- לפחות זכה במחצית המשאלה: לראות את ארץ ישראל!

יום שבת, 28 ביולי 2012

הגולים ושוביהם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

הגולים ושוביהם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

הגולים יושבים בצל הערבות
כגשמי זעף הדמעות זולגות
מתמזגות בשקשוק המים
פותחות שערי שמים.

שוביהם מתגרים בכאבם
כלהב חודרים לליבם
לשירי ציון מתחננים
למען ישפילו הנשבים.

המה מאנשי הלווים
מועקה זורמת בעורקים
לייאוש אינם  נופלים
בכיליון עיניים לגאולה מצפים.

הערה: השיר בהשראת: תהלים מזמור קל"ז.

יום חמישי, 26 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם,באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה.." [דברים א,ל"ג]

הטכניקה: שמן על בד.h7onjrlw135hnur7l2p0.jpg

יום רביעי, 25 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל[הארץ המובטחת]/ציירה: אהובה קליין(c)

"ראה נתתי לפניכם את- הארץ,בואו ורשו את-הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם,לאברהם,ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם"
 [דברים  א,ח]

הטכניקה: שמן על בד.

la96y7ng1talfhe2p5ke.jpg

פרשת דברים-האם ארץ ישראל מובטחת לנו לעד?/אהובה קליין.

פרשת דברים- האם ארץ ישראל מובטחת לנו לעד?
/ מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת דברים נאמרת הבטחת ארץ ישראל לעם ישראל:
"ראה נתתי לפניכם את הארץ,בואו ורשו את-הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם,לאברהם,ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם:"[דברים,א,ח]
השאלות הן:
א] האם ההבטחה האלוקית –ארץ ישראל לעם ישראל- נצחית ?
ב] במה שונה ארץ ישראל  לעומת יתר הארצות בעולם?
התשובה לשאלה א]
תוך כדי התבוננות בחומש בראשית בסיפור הבריאה,שואל רש"י : התורה הייתה צריכה להתחיל דווקא עם המצווה  הראשונה שנצטוו עם ישראל:"החודש הזה לכם" שהרי עיקר התורה היא מצוותיה,אם כן מדוע התורה פותחת בסיפור הבריאה תחילה?
על כך עונה רש"י: משום שהקב"ה שברא את העולם ,הוא אשר נתן לעם ישראל את נחלתו כמו שנאמר:"כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים[תהלים קי"א,ו] וזאת כדי להודיע: שאם בעתיד-  יבואו ויאמרו אומות העולם לישראל:"ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים הם" התשובה תהיה: כי הקב"ה שברא את העולם -הוא נותן את הארץ למי שישר בעיניו.
הבטחת הארץ ניתנת לאברהם:"וה' אמר- אל-אברם אחרי היפרד לוט מעימו שא נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה:כי את כל-הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד- עולם" [בראשית  י"ג,י"ד-ט"ז]
הקב"ה חוזר על הבטחתו  לאברהם סמוך לברית בן הבתרים:"ויאמר אליו אני  אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את—הארץ הזאת לרשתה:"[שם  ט"ו,ז]
ובברית בן הבתרים הקב"ה חוזר על הבטחת הארץ כמו שנאמר:"וביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את- הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר-פרת..." [שם  ט"ו ,י"ח-כ"א]
כשאברהם בן תשעים ותשע שנים וה' משנה את שמו:מאברם לאברהם-נאמר:"כי אב המון גויים נתתיך..והקימותי את- בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך:ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את-כל—ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"
[שם "ז,א-ט] כאות לברית זאת- הקב"ה מצווה את אברהם לקיים את מצוות ברית המילה:"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך הימול לכם כל- זכר:ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם"
ומי שלא מקיים את האות הזאת נחשב כמפר את הברית,כמו שנאמר:"וערל זכר אשר לא- ימול את- בשר עורלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את-בריתי הפר"[שם י"ז,י"ד]
יותר מאוחר,שרה-אשת אברהם מבינה כי ישמעאל לא יירש את הארץ ולכן היא אומרת לאברהם:"..גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן-האמה הזאת עם-בני עם יצחק"[שם כ"א,י]
אברהם נבוך והדבר אינו מוצא חן בעיניו,אך מיד הקב"ה אומר לו:"..אל ירע בעינך על- הנער ועל- אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע  בקולה כי ביצחק יקרא  לך זרע"
גם לאחר עקדת יצחק,נאמר לאברהם:"...וירש זרעך את שער אויביו"[שם כ"ב,י"ז]
כאשר אברהם שולח את אליעזר עבדו להביא אישה ליצחק בנו,הוא מזהיר את העבד באומרו:"..הישמר לך פן- תשיב את בני שמה: ה' אלוקי השמים  אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר—לי ואשר נשבע לי לאמור לזרעך אתן את- הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם"[שם כ"ד,ו -ז]
יצחק- בנו של אברהם נקלע למצב של רעב בארץ ולכן  נאלץ ללכת לגרר-למלך פלשתים,ה' מתגלה אליו ואומר לו:"...אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך:גור בארץ הזאת ואהיה עימך ואברכך כי לך ולזרעך אתן—כל—הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך:והירבתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ:עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותיי ותורתיי"[שם כ"ו,ב-ו]
רש"י מאיר את עינינו  לגבי המצוות שאברהם קיים: אילו מצוות שכליות,כגון:איסור גזל ושפיכות דמים,חוקים:איסור אכילת חזיר ולבישת שעטנז.."ותורותיי-תורה שבכתב ותורה שבע"פ.
כאשר יצחק שולח את יעקב לארם לקחת לו אישה הוא מזהירו:"..לא—תיקח אישה מבנות כנען: קום לך פדנה ארם ביתה בתואל- אבי אימך וקח-לך משם אישה מבנות לבן אחי אמך ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והייתה לקהל עמים:וייתן- לך את- ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את—ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם:"[שם כ"ח,א-ה]
הבטחת הארץ ניתנת גם ליעקב:במהלך  חלומו- על הסולם המוצב ארצה וראשו בשמים, ומלאכים עולים ויורדים,ה' מתגלה  לפניו ואומר:"..אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך: והיה זרעך כעפר הארץ...והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם-עשיתי את אשר- דיברתי לך:"
[שם כ"ח,ט"ו]
בתום תקופת שהותו של יעקב אצל לבן,ה' מודיע לו:"שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עימך"[שם ל"א,ג]
בעקבות זאת יעקב אוסף את נשותיו ורכושו ועוזב את המקום.
בהמשך הדרך ה' מתגלה אל יעקב ואומר לו:"..שמך יעקב לא-יקרא שמך עוד יעקב כי אם-ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל:ויאמר לו אלוקים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו:ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך את- הארץ:"[שם ל"ה,י-י"ג]
לאור האמור לעיל: ניתן לראות כי הארץ הובטחה  לאבותינו: אברהם,יצחק ויעקב ולכל הדורות אחריהם- כאחוזת עולם.
תשובה לשאלה ב]
ארץ ישראל היא מיוחדת בהשוואה ליתר הארצות כפי שהתורה מתארת לנו:"כי הארץ אשר אתה בא-שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם,אשר תזרע את-זרעך והשקית ברגלך כגן ירק:והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות,למטר השמים תשתה-מים ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה,תמיד עיני ה' אלוקיך בה,מראשית השנה ועד אחרית שנה" [דברים י"א,י-י"ג]
ארץ ישראל היא מיוחדת בכך- שהיא זקוקה למטר כדי שהכול יצמח בה,היא איננה כארץ מצרים ששם הנילוס משמש כמקור מים.
הקב"ה מביט בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ובוחן את התנהגות בניו.
ומשום כך עם ישראל היושב בה -חייב לקיים את כל המצוות:מצוות בן אדם למקום ומצוות בן אדם לחברו,כמו שנאמר:"ואהבת את ה' אלוקיך ושמרת משמרתו וחוקותיו ומשפטיו ומצוותיו כל-הימים"[דברים י"א,א]
אם עם ישראל,חלילה לא ילך בדרך התורה,הוא צפוי להיענש:"וחרה אף-ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה,ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה..." [שם י"א,י"ז]
התוצאה של אי קיום המצוות תהיה חמורה ביותר,עם ישראל ילך לגלות ובאותה  תקופה הארץ תהיה שוממת. כמו שנאמר:"והשימותי אני את-הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה"[ויקרא  כ"ו, ל"ב]
אך גם  בכך עדיין ה' לא ייטוש עמו,אלא בסופו של דבר ישיב אותם ארצה, בינתיים האויבים שישבו בארץ- לא ייהנו מטובה,כי היא תהיה שממה. .
לסכום,ניתן להסיק כי ארץ ישראל  מיועדת לעם ישראל עוד מימי בראשית, מסיבה זו התורה פותחת בסיפור הבריאה[לפי דברי רש"י]
ההבטחה האלוקית  ניתנה לאבותינו: אברהם יצחק ויעקב.
ארצנו מיוחדת במינה :"ארץ זבת חלב ודבש"[שמות ג,ה] על מנת ליהנות ממנה-יש לזכור כי אלוקים מתבונן בה תמיד.
יהי רצון שנשכיל לשמור על ארצנו,נקפיד בשמירת המצוות  ואז מובטח לנו:
"ולמען תאריכו ימים על- האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם,ארץ זבת חלב ודבש" [דברים י"א,ט]

פרשת דברים-קשר מדהים לתשעה באב-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת דברים-קשר מדהים לתשעה באב- כיצד?
מאמר  /מאת: אהובה קליין.

בפרשת דברים- משה נושא דברי תוכחה לעם:
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין- תופל ולבן וחצרות ודי זהב.."
[דברים א,א]
ובהמשך הנאום אומר משה:"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם.." [שם א,י"ב]
השאלות  הן:
א]מה הם סוגי התוכחה השונים ובאיזה סוג תוכחה- נוקט משה ?
ב] מי היו הנביאים הנוספים שניבאו בלשון:"איכה"?
ג] מה הקשר בן דברי משה לתשעה באב?
התשובה לשאלה א]
על כך עונים חז"ל: יש שלושה סוגים של תוכחות:
תוכחה1- שנאמרת לפני החטא במטרה להזהיר – את העם לבל תהיה התדרדרות למעשה  החטא- הדבר עשוי להשפיע על העם בגדר:"מכת מנע".
תוכחה 2- נאמרת בזמן שהעם כבר נמצא במצב של התדרדרות עמוקה בתוך החטא, המטרה להשיב את החוטאים חזרה אל דרך הישר ולהזהירם-  בטרם  יתרחש אסון כבד מאד  לכל האומה.
תוכחה 3- תוכחה זו נאמרת לאחר החטא וגם העונש.
משה נוקט בדוגמא ראשונה- הוא מזהיר את עם ישראל טרם יכנסו לארץ ישראל – הוא  מזכיר להם את העבר- כדי שילמדו  מתוך כל הניסיונות  שהתנסו- הם ואבותיהם במשך תקופת  הנדודים במדבר.
תשובה לשאלה ב]
הנביאים שניבאו בלשון:"איכה" הם:
משה אמר טרם החטא:"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם"?
ישעיהו ראה אותם בעת התרחשות החטא ואמר:"איכה הייתה  לזונה קריה נאמנה".
ירמיהו אמר  את דבריו אחרי החטא וקונן על החורבן שהעם הביא על עצמו במו ידיו :"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
לגבי העבר-אם נתבונן על משה ותגובתו - נגיע  למסקנה שמשה  הוכיח את העם  תמיד לאחר החטא- בכל המקומות בהם חטאו בני ישראל.
בניגוד לכך, כאן בפרשת דברים- משה משנה את שיטתו והוא מוכיח את העם ללא קשר ל"חטא", טרם יכנסו לארץ ולפני מיתתו.
משה פוסל את דברי התוכחה הראשונים שנאמרו בתום החטא ומוכיח את העם ולכן התורה אומרת:"אלה הדברים אשר דיבר משה"
 ["אלה" ולא נאמר:"ואלה"]
התשובה לשאלה ג]
משה מזכיר את חטא המרגלים בנאומו:"וייטב בעיניי הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט.." לפי שהוציאו דיבת הארץ רעה, בכך גרמו לדור יוצאי מצרים- אסון כבד.
ועל כך אמרו חז"ל:  כי הגזרה  שהקב"ה גזר- שימותו במדבר ולא יזכו להיכנס לארץ ישראל-התרחשה  בערב תשעה באב.
במסכת  תענית[כ"ט,ע"א] נאמר על הפסוק:"ויבכו העם בלילה ההוא" [ במדבר י"ד,א]
מסתבר שאותו לילה- ליל תשעה באב היה, אמר להם ה': כי בכו בכיית שווא- ללא סיבה מוצדקת- היה בזה פגם באמונה לפי שלא בטחו בקב"ה שהבטיח להם את הארץ- העונש  על כך שעם ישראל יבכה לדורות- בליל תשעה באב- יום אבל על חורבן המקדש.
דוד המלך היטיב לתאר את  בכי הגולים על חורבן הבית :"על נהרות בבל שם ישבנו גם  בכינו בזכרינו את ציון.."[תהלים קל"ז,א]
השבת שבה נוהגים לקרוא את פרשת דברים- נקראת:"שבת חזון"
לפי שקוראים  בה את ההפטרה:נבואת התוכחה של ישעיהו:"חזון ישעיהו בן אמוץ"
מי ייתן והגאולה  תגיע  במהרה וימי התענית יהפכו לימים טובים לישראל.אמן ואמן.

יום שלישי, 24 ביולי 2012

משה נושא דברים/שיר מאת: אהובה קליין(c)

משה נושא דברים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


משה  נושא דברים בפיו
בפני כל העם סביב
שמים כחולים מטים אוזן
רגבי עפר מאזינים לתוכן.

דברי תוכחה ונשכחות
אירועים ניסים נפלאות
ארבעים שנות  נדודים
אלוקים לא נטש בנים.

בכי המרגלים בליל
 מהדהד היום עדיין
תשעה באב חורבן ירושלים
דמעות הגולים  מרעידות  שמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת דברים[חומש דברים]

פרשת דברים-רמז מדהים ל-ל"ו צדיקים בפרשה/מאת: אהובה קליין.

פרשת דברים- רמז מדהים ל- ל"ו צדיקים בפרשה
/ מאמר מאת אהובה קליין
פרשת דברים היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש דברים-  שהוא החמישי מבין חמישה חומשי תורה.
החומש נקרא בפי הקדמונים:"משנה תורה".
הפרשה פותחת במילים: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל --ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב..."
מה פירוש :"אלה הדברים"?
 ישנן כמה תשובות:
א] החכם רבי חיים יוסף דויד אזולאי[החיד"א] אומר: כי המילים :"אלה הדברים"- הכוונה לאלה  המנהיגים, כי המילה-"אלה"= בגימטריא: 36= ל"ו ובכך רומז הכתוב שבכל דור ודור ישנם ל"ו צדיקים שבזכותם קיים העולם והדבר מוזכר גם במסכת סוכה דף מ"ה שאין פחות מ36 צדיקים בכל יום שמקבלים את השכינה. אם  נתבונן ב"תיקוני הזוהר" פרק כ"א:  נסיק כי בכל דור ישנם בארץ ישראל- ל"ו צדיקים ובאותו זמן יש גם ל"ו צדיקים בחוץ לארץ.
ב]חז"ל אומרים על המילה:"אלה"- ראשי תיבות של:  אבק לשון הרע, כאן התורה מרמזת לנו כי משה הדגיש את חטא לשון הרע של העם  סמוך לפטירתו.
 במסכת : בבא בתרא [קס"ה, ע"א] מסופר כי המיעוט עסק בעריות והרוב בגזל וכולם עסקו באבק לשון הרע, מכאן ניתן להסיק שעניין לשון הרע נפוץ במיוחד אצל העם ולכן משה דיבר על כך בדגש מיוחד.
ג] הר' ישראל מרוז'ין אומר: על:"אלה הדברים" – כי משה ביקש להזכיר את כל המאורעות שעברו על עם ישראל תוך כדי שילובם עם דברי מוסר ויש כאן מסר עצום למנהיגי העתיד הרוצים להטיף מוסר לעם- ישלבו זאת בתוך מאורעות, מעשיות ואגדות- כך ניתן למשוך את הלבבות ותוך כדי האזנה לסיפורים יקלטו גם דברי מוסר.
ד]"אלה הדברים"- על כך אמר ר' לוי מברדיצ'ב- סנגורם של ישראל- משה היה משמיע דברי תוכחה ומוסר כאשר היה פונה ישירות לעם, אך כאשר היה פונה לקב"ה לא היה מזכיר את חטאם של עם ישראל, אלא היה מרבה לדבר בשבחם. בזוהר הקדוש[חלק א  רנ"ד] אנו קוראים על גדעון בן יואש  השופט מבני מנשה[שופטים ו-ח] לא היה צדיק בן צדיק, אלא דיבר דברי שבח על עם ישראל, אמר לו ה' "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"[שופטים ו,י"ד] לעומתו הנביא ישעיהו שאמר על ישראל:"עם טמא שפתיים"
[ישעיהו ו,ה] נענש בחומרה כפי שהדבר מצוין במסכת יבמות[מ"ט ע"ב]
לסיכום: נמצאים אנו בימי בן המצרים – ימים קשים לעם ישראל ,עם ישראל כואב את חורבן בית המקדש.
ידוע שבית המקדש השני נחרב בעבור שנאת חינם, חייבים אנו לתקן את מעשינו ולהרבות באהבת חינם ,להקפיד על שמירת הלשון!
לייחל שאכן נשוב אל דרך האמת- היא דרך היראה והתורה, קיום המצוות בן אדם למקום ובין אדם לחברו.
כך נזכה בע"ה במהרה בימנו לבוא משיח צדקנו. אמן.

ציורי תנ"ך/ געגועי גולי בבל לירושלים/ציירה: אהובה קליין (c)

"על נהרות בבל  שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את  ציון..." [תהלים קל"ז,א]

הטכניקה: שמן עך בד.qi3spuuv2c3q60nmtpl7.jpg

יום שני, 23 ביולי 2012

אגדת שיח החסידות[לילדים] /מאת: אהובה קליין

אגדת שיח החסידות / מאת אהובה קליין (c)
הסכיתו  ושמעו קוראים  יקרים,
עת התרחשה אגדה זו באחד הימים,
איש היה בכפר קטן – סמוך לירושלים.
שמנמן וגוץ ושמו אפרים.
צנוע ועניו מאד.
אוהב את הבריות.
משרת בארמון שלמה – מלכנו הנבון
עובד בנאמנות –,מלאכתו בחיפזון.
בכל יום מחדש, היה מתפעל מחוכמת אדונו,
כי הבין שאין עוד מלך שישווה לו בכישרונו!
באחד הימים, בעודו עוסק בעריכת השולחן-
הבחין לפתע, בחסרון המלך הנאמן.
התחיל לחפשו בכל החדרים,
במרפסות , באולמות המפוארים!
פנה ושאל את כל העבדים והשומרים-
לפשר העלמות המוזרה, לראשונה זה שנים.
אך לשווא! לא הועילו המאמצים!
לא נראו בשטח כול סימנים.
אפרים נחרד חרדה גדולה,
כיצד זה נעלם – אדונו רם המעלה?
את עיניו שפשף  בפראות.
שאל עצמו , אם הדבר חלום או מציאות?
הוא חש –חסר אונים-
הרי לאלוקים הפתרונים.
לפתע הגיע לאוזניו רשרוש קל מכוון החצר
בשמעו את הרחש,אל המקום  מיהר,
שלמה המלך, נעמד ליד זוג חסידות,
מאזין- לגילוי מדהים של סודות
עושה רושם- שהוא מבין עניין .
לשמע דבריהן- פניו מרצינות, הוא אף נדהם!
" אוי לא, אוי לא!"-  זעק בצער
ומייד  התקדם אל עבר השער.
נושא את עיניו לשמים
מתפלל לה' ושופך ליבו כמים.
אפרים משנס מייד מותניו,
אל עבר המלך – מחיש צעדיו.
"הוד מלכותו"- שואל את מלכו בתימהון.
"שמא עומד להתרחש איזה אסון"?
ענה לו המלך: "הלוואי והגזרה תתבטל,
לשם כך – עלינו הרבה  להתפלל!
אפרים התקרב  אט, אט אל הוד רוממותו,
מרגע לרגע – גברה סקרנותו.
המלך החליט לגלות סודו חיש-
בתנאי שמשרתו לא יגלה זאת לאיש!
אכן, אפרים הבטיח לאדונו,
כי ינצור את פיו ולשונו.
סיפר המלך, בקול רועד, את נבואת החסידות,
אשר באוזני אפרים – היו מצמררות!
"דברו על לב ירושלים..."
"כי לוקחה מיד ה' כפליים..."
נחמה אחת השמיעו לאוזניו-
כי חורבן בתי המקדש- לא יתרחשו בימיו!
כעבור תקופה ארוכה- נבואת הזעם התגשמה!
ירושלים- עיר הקודש אכן נחרבה.
מאז,  מידי שנה בשנה- בתשעה באב,
עם ישראל צם ומתפלל ומבכה את גורלו- אך לא לשווא!
בעתיד – נרבה תשובה ואהבת חינם – בינינו
בוא תבוא , בע"ה, גאולתנו
בית המקדש השלישי -יבנה בימנו!

גלות בבל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

גלות בבל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

גלות בבל האיומה
חרב חדה בנשמה
עיניים דומעות כנחלים
לב רוגש כגלים.

הגולים מעלים זיכרונות
על העצים נתלים כינורות
ציון יציירו בדמיונם
נחשול געגועים בליבם.

בארץ ניכר
גרונם ניחר
יישאו תפילה לאלוקים
שיגאלם במהרה ממעמקים.

הערה : השיר בהשראתימי בין  המייצרים.

יום ראשון, 22 ביולי 2012

השבי/שיר מאת: אהובה קליין (c)

השבי/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

השבי  הינו קשה מנשוא
שולל חיי אדם וחירותו
כיצור העומד לטבוע בים
רגליו כבולות פיו נדם.

ישנו שבי מצוו עליון
הפוגע באנשי ריב ומדון
דוגמת המדיינים שנאתם עזה
לעם קדוש ללא סיבה.

ישנו שבי זועק לשמים
חייל תמים זך כמים
בעבור משא ומתן מדיני
פגיעה והשפלה בעם חופשי.

הערה: השיר בהשראת פרשת  מטות חומש  במדבר.
[וכן בהשראת שבוי ישראלי שבחסדי ה' השתחרר בריא ושלם]

יום שבת, 21 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/המדיינים נלקחים בשבי/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וישבו בני- ישראל את-נשי מדיין ואת-טפם,ואת כל בהמתם ואת כל- מקניהם.." [במדבר  ל"א,ט]
הטכניקה: שמן על בד.n70rd02pnsjd89rijsdt.jpg

יום שישי, 20 ביולי 2012

פרשת מטות-מדוע אין משה נוקם במדיינים בעצמו/ מאמר: מאת: אהובה קליין

פרשת מטות- מדוע  אין משה נוקם במדיינים בעצמו?
 מאת:אהובה קליין.

התורה מתארת את נושא נקמת מדיין:"וידבר ה' אל משה לאמור: נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל—עמיך :וידבר משה אל—העם לאמור היחלצו מאיתכם אנשים לצבא ויהיו על-מדיין לתת נקמת- ה' במדיין אלף למטה, אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו צבא...וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת—פינחס בן—אלעזר הכהן לצבא  וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו...ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדיין הרגו על---חלליהם..וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת-כל—מקניהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבותם ואת כל טירותם שרפו באש וייקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה.."
השאלות הן:
א] מדוע משה אינו נוקם במדיינים בעצמו כפי שנצטווה מאת ה'?
ב] כיצד יתכן שמשה משנה את דברי ה', ה' אומר לו:"נקום נקמת בני ישראל" ואילו משה אומר  לבני ישראל: לתת "נקמת ה' במדיין"
ג] מדוע  קצף משה על פקודי החיל בלבד ולא  על פינחס, הרי פינחס היה המוביל במערכה נגד מדיין?
התשובה  לשאלה א]
חז"ל  במדרש רבה אומרים שתי סיבות:
1] כי היות ומשה בעצמו גדל במדיין לא רצה  להיות כפוי טובה, כמו שהמשל אומר: בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן!
לכן לא  לקח חלק במלחמה.
2] פינחס התחיל במצווה,בכך שהרג את החוטאים:והרג את כוזבי בת צור [במדבר כ"ה,ז-ח] וידוע כי המתחיל במצווה – אומרים לו גמור.
ולכן  עליו לסיים  מלחמתו במדיינים.
התשובה לשאלה ב]
ישנו מדרש שלפיו: כוונתו של משה הייתה להוכיח שכל השנאה כלפי עם ישראל היא על רקע דתי, היות ועם ישראל אינו ערל, אינו עובד עבודה זרה, אלא דבק בתורה שקיבל בסיני –  סובל משנאה ורדיפה של אויבים- לפיכך המלחמה היא של ה' שנתן את  התורה לעם ישראל.
אברבנאל אומר: כי היו כאן שתי נקמות:
אחת מצד ה' על כך - שהסיתו בני ישראל לעבוד עבודת אלילים.
והשנייה: נקמת עם ישראל, היות ובגלל חטא זה מתו כ"ד אלף מתוך עם ישראל.
הכלי יקר  אומר: הקב"ה היה מוחל  על כבודו ושם דגש על נקמת כבודם של ישראל, אך משה פעל הפוך, על כבוד ישראל וויתר ,אך על כבוד ה' לא וויתר.
המלבי"ם אומר: כי למעשה בפועל, ישראל  ניהלו את המלחמה בשטח, אך הייתה כאן יד ה' כי המעטים ניצחו את הרבים, הרי לצבא הלכו  סך הכול י"ב אלף מתוך עם ישראל, זו הייתה מערכה   ניסית.
"מלאכת מחשבת" אומר: רצונו של ה' היה שישראל יתאמצו בעצמם וילחמו ולא יסמכו על ניסים, כמו שכתוב:"וברכתיך בכל אשר תעשה"
לעומת זאת, משה שאף כי הנקמה תבוא מכוח עליון, כמו שנאמר:"ה' ילחם לכם ואתם  תחרישון"
ואכן ישראל נלחמו למטה ומלמעלה באה הישועה.
התשובה לשאלה ג]
על כך עונה רבי שמעון בן לקיש: כי כל אדם הכועס- חוכמתו מסתלקת ממנו, הוא כעס על שרי האלפים ושרי המאות ששבו ממלחמת מדיין,מתוך הכעס  הגיע לטעות.
רש"י אומר: כי משה כעס דווקא על אנשי פקודי החיל  כי הם היו אחראים על הצבא  וברגע שלא הכול התנהל לפי צווי ה' האשמה עליהם.
השל"ה הקדוש שואל: הרי הם לא נצטוו מתחילה  להרוג את הנקבות,
אם כן מדוע משה כעס עליהם כעת?
אלא, מכאן ההוכחה כי כאשר ישנו דבר שחייב להתבצע היות והשכל וההיגיון מחייבו, יש להוציאו לפועל ואין חובה להמתין לפקודה.
לסיכום, מתוך כל האמור לעיל, משה מתגלה בזמן משבר מנהיג משכמו ומעלה ונזהר לא להיות כפוי טובה כלפי מדיין, אינו שוכח את הסביבה ממנה  בא.
מן הראוי שישמש דוגמא למנהיגות הראויה לשבח לכל המנהיגים אחריו ולא לחינם נאמר: לא קם ממשה עד משה.

פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים-כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת מטות מסעי- מסר למנהיגים- כיצד?/ מאת: אהובה קליין

פרשת מטות  פותחת בנושא נדרים ושבועות:"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור:: זה הדבר אשר ציווה ה' איש כי ידור נדר לה" או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] מה ההבדל בין נדר  לשבועה?
שאלה ב] מדוע התורה מדגישה כי בנושא הנדרים והשבועות – ישנה  פניה  תחילה אל ראשי המטות דווקא?
שאלה ג] מה הכוונה:"לא יחל דברו" ?
התשובה  לשאלה א]
נדר: הכוונה כאשר אדם לוקח על עצמו לעשות דבר ,או לא לעשות דבר לגבי  חפץ מסוים, בהקשר לכך אומר הרמב"ם כי יש הבדל בן נדר: 'אסר'- בו האדם מתחייב להתנזר  מדברים מסוימים שבדרך כלל כן מותרים לו.
לבן נדר שיחייב את עצמו להקריב קורבן בו בזמן שאינו חייב להקריבו, אלא כאן הכוונה לנדרי הקודש.
לעומת זאת: שבועה:- אדם מתחייב לעשות, או לא לעשות דבר מסוים, השבועה חלה על האדם ולא על חפץ.
תשובה לשאלה ב] מעניין הדבר-  כי התורה מדגישה את פנייתה תחילה בנושא השבועות והנדרים לראשי המטות, הרי ממילא ידוע שכל המצוות נאמרות תחילה לראשי העם:יש לכך סיבה:
 לפי הגאון רבי משה סופר[ בעל חת"ם סופר"]- מנהג העולם הוא שמנהיגים טרם כניסתם לתפקיד המכובד-  מבטיחים הבטחות ונודרים מיני נדרים לגבי מעשיהם בעתיד, אך לאחר שמתמנים לתפקידם- ההבטחות לחוד והמעשים לחוד ויש ולא יקיימו כלל את הבטחותיהם.
על שחיתות שלטונית מעין זו נאמר:" אם בארזים  נפלה השלהבת- מה יגידו אזובי הקיר"?
אם המנהיג אינו משמש דוגמא חיובית לעמו- מה נצפה מכל העדה כולה?
לדעתו של האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל: התורה מדגישה כאן את ראשי המטות- כי עליהם לדעת להיות קשובים לרחשי העם ולהשתדל לפעול לטובת הציבור.
דוגמא יפה יש לנו בפרשה- על הנהגתו של משה כמנהיג אמת- מבטיח ומקיים:
שבט גד וראובן בקשו ממשה את ערי הגלעד, אך משה ביקש מהם כי עליהם להירתם תחילה  לעזרת יתר השבטים  במלחמה והם הבטיחו:"ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.."
לאחר שעמדו בהבטחתם קיבלו את מבוקשם:" וייתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת
עוג מלך הבשן..."
ובהמשך הם זוכים לבנות את עריהם כפי שכתוב:"ויבנו בני גד את דיבון ואת- עטרות ואת ערער..." [במדבר ל"ב,ל"ד- ל"ה]
התשובה לשאלה ג] המשפט:"לא יחל דברו" [במדבר ל,ג]- המנהיג הנכנס לתפקידו יקפיד לא לחלל את דבריו, אלא  יקפיד למלא את הבטחותיו.
מוסיף על כך: רבי יהודה לייב מגור- "בעל שפת אמת": כי פרשת:"לא יחל דברו" נסמכה לסוף פרשת פינחס ששם מדובר על תמידים ומוספים.
ללמדנו: כי התפילות נקבעו במקום  קורבן- ועל האדם לנצל פיו לתפילה
ולהרבות  בלימוד התורה, כמו שנאמר:" הקול קול  יעקב"
ולא במקרה פרשה זו נאמרה בתקופת בין המייצרים- ללמדנו- כי ניתן להינצל על- ידי תפילה ולימוד  תורה, כמו שנאמר:" מן המייצר קראתי יה ענני במרחביה" [תהילים קי"ח,ה]
מי ייתן והמנהיגים שלנו ישמשו דוגמא חיובית לעם  וישכילו לקיים את הבטחותיהם ובמיוחד בתקופה זו: בין המייצרים- עם ישראל יעסוק בקיום מצוות התורה וירבה  בתפילה.
מטות- ראשי  תיבות: מעשים טובים ותלמוד תורה.
יהי רצון ונרבה במצוות ומעשים טובים-  למען גאולה שלמה בקרוב ממש בע"ה.
אמן ואמן.

גד וראובן מצפים לעושר/שיר מאת: אהובה קליין (c)

גד וראובן מצפים לעושר/שיר מאת: אהובה קליין (c)

שבטי גד וראובן
התמקמו בעבר הירדן
בה ראו פנינת זהב
ציפייה לעושר רב.

מעיינות נחלים ואגמים
מרבדי דשא ירקרקים
מקורות שובע לכבשים
מימוש חלומות גשמיים.

משה מציב תנאים
יד לאחוות אחים
ארץ ישראל נקנית בייסורים
משכן השכינה לנצח נצחים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת מטות מסעי[חומש במדבר]

יום רביעי, 18 ביולי 2012

ציורי תנ"ך/בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויבנו בני-גד את-דיבון ואת-עטרות ואת ערוער....." [במדבר ל"ב,ל"ד]

הטכניקה: שמן על בד.d0mvyjri9x5hthsl9yx1.jpg

ציורי תנ"ך/נחלתם של בני גד וראובן/ציירה: אהובה קליין (c)

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את-ארץ יעזר ואת--ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה"[במדבר ל"ב,א]
הטכניקה: שמן על בד.nv3sxu3jzkrmb9f751db.jpg

יום שני, 16 ביולי 2012

פרשת מטות -מסעי:מהו עושר אמיתי?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת מטות מסעי- מהו עושר אמיתי?
מאמר/ מאת: אהובה קליין .

אחד הנושאים בפרשה: דרישת בני גד וראובן להתנחל דווקא בעבר הירדן ולא בתוך ארץ ישראל- כי המקום מאד פורה ומתאים לגידול המקנה הרב שברשותם:
עניין זה ניתן ללמוד מהפסוקים הבאים:
"ויבואו בני – גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמור:"...הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה:ויאמרו אם –מצאנו חן בעינך יותן את—הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעברנו את- הירדן." [ל"ב,ב-ו במדבר]
תשובת משה:"...האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תנואון את- לב בני ישראל מעבור אל—הארץ אשר נתן להם ה'? [שם ל"בו-ח]
ובהמשך משה מזכיר להם את חטא המרגלים ומדגיש כי בתוכם היו שני אנשים צדיקים:כלב בן יפונה ויהושע בן-נון אשר היו נאמנים לה' ולא הוציאו דיבה על ארץ ישראל.
משה כועס באומרו לשבטי גד וראובן:"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים.." [שם ל"ב,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע משה כעס על גד וראובן ומכנה אותם:"תרבות אנשים חטאים"?
ב] כיצד הצליחו שבטים אלה לשכנע את משה בבקשתם?
ג] מהו עושר אמיתי באמת, והיכן מוצאים לכך תשובות במקרא  ובמשנה?
תשובה  לשאלה א]
משה כעס על שבטים אלו מכמה סיבות:
1] הוא הבחין שיש בהם חמדת ממון- מחשבה גשמית בלבד והיא מוליכה אותם להשגת המטרה,היינו- ראשית דאגה לצאן ורק אחר כך למשפחה.
חז"ל מדברים על נקודה זו באומרם- כי ניתן לראות הבדל  מובהק בין אברהם אבינו לשבטי גד וראובן.
אצל אברהם נאמר:"ואברהם כבד מאד  במקנה" ואילו אצל השבטים הנ"ל כתוב:"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"
להם היה חשוב הממון  בעיקר- משום כך העדיפו לוותר על התנחלות בארץ ישראל למען ישיבתם בעבר הירדן-מקום פורה ומשגשג  אשר התאים להם לגידול הצאן.
לא כך היה אברהם,הוא דאג תחילה לבני ביתו.
במדרש רבה ,חז"ל מדגישים את חמדנותם של בני גד וראובן ואומרים: כי יש שלוש מתנות שנבראו בעולם:
א] גבורה.
ב] חוכמה.
ג] עשירות.
מתנות אלה יש להן ערך רק  כאשר הן מתנות שמים,ומושגות מכוח התורה.
,אך גבורה,עושר של בשר ודם -אין להם ערך כאשר ישנה התעלמות  מוחלטת מיראת שמים,מבורא  עולם.
שהרי גיבור אמיתי –הוא זה שכובש את ייצרו-ועשיר אמיתי-הוא אדם השמח בחלקו[כפי שאנו  לומדים מתוך מסכת אבות]
חז"ל מביאים לדוגמא שני אנשים: האחד: המן  הרשע שהיה שייך לאומות העולם והשני מישראל- קורח.
שניהם עשירים היו,אך נאבדו מהעולם,לפי שעשירותם לא באה מעם הקב"ה ,אלא הם חטפו זאת בעצמם.
בדומה קרה גם לבני גד וראובן שהיו חומדים את הממון והעדיפו לשבת בעמק הירדן,לכן הם גלו לפני יתר  השבטים ובעיקר מפני שהם פרשו מעם ישראל בגלל קניינים.
אך לא ברור אם  הסתכלות חז"ל  באופן שלילי על עשירותם של שבטים אלה, נבעה מהסיבה:של  חדוות הממון,שבעטייה העדיפו את הישיבה  בעבר הירדן ובכך  חשפו את עצמם  לסכנות ביטחוניות,או  בשל  קבלת אדמתם מחוץ לארץ ישראל על פי דרישתם בלבד ולא על-ידי חלוקה לפי דין תורה- בשעת חלוקת הארץ על פי הגורל.
2] מאסו בארץ חמדה, הם לא העריכו כיאה את ארץ ישראל-הארץ המובטחת.
"ארץ זבת חלב ודבש" בדומה להתנהגות המרגלים.
3] הם פרשו מכלל עם ישראל, במקום להתאחד יחדיו-כאיש אחד בלב אחד.
הרי נאמר במסכת אבות[ב,ד]
:"אל תפרוש עצמך מן הציבור"
על כך אומר רש"י:יש להשתתף עם הציבור כולו בזמן צערם כדי שיוכלו בבוא העת גם לשמוח איתם יחדיו.
וכבר דיבר על כך הנביא ישעיהו:"שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" מכאן שכל מי שלא משתתף עם הציבור בזמן צער ,אינו זוכה להשתתף בנחמתו של הציבור.
"ואינו רואה סימן ברכה לעולם"
התשובה לשאלה ב]
השבטים הצליחו בדבריהם ,כנראה, לשכנע את משה בכך שיאות למלא את  דרישתם- להתיישב בעבר הירדן המזרחי מחוץ לגבול ישראל.
הם אמרו:"....ואנחנו ניחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם-הביאונום
אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני יושבי הארץ: לא נשוב אל—בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו:כי לא ננחל איתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה." [שם ל"ב,ט"ז-כ]
בכך הצליחו בני גד וראובן לשכנע את משה בדבריהם:הם נחלצו חושים למען אחיהם.וכך קדושת הארץ חלה גם על נחלתם.כמו שנאמר:
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"
התשובה לשאלה ג]
העושר האמיתי של האדם הוא:
א] להסתפק במועט  כשהוא בריא בגופו ובנפשו.
מסיבה זו נדר יעקב נדר לאחר חלומו:"סולם יעקב"-כפי שהתורה מתארת:"וידור יעקב נדר לאמור אם-יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל- בית אבי והיה ה' לי לאלוהים" [בראשית  כ"כ,כ-כ"א]
יעקב אינו מבקש במהלך הנדר,כסף,או זהב, אלא בגד ללבוש ולחם לאכול ולשוב בשלום אל בית אביו,היות והוא מסתפק במועט ומבין כי העושר האמיתי –הוא להיות בריא בגופו וברוחו וכאדם בריא –הוא יוכל להשתמש בבגדיו ותהיה באפשרותו לאכול, מה שאין כן אדם חולה-אינו יכול ליהנות מלבושו ואין הוא יכול גם לאכול לחם וממילא אם יש ברשותו זהב וכסף  אין באפשרותו ליהנות מכך.
ב] דויד המלך אומר בתהלים: כאשר האדם הוא ירא ה'- נהנה מיגיע כפיו – זה העושר והאושר האמיתי [ולא אחרים נהנים מעמל כפיו],כמו שכתוב:
"שיר המעלות,אשרי כל ירא ה',ההולך בדרכיו: יגיע כפיך כי תאכל,אשריך וטוב לך.." [תהלים קכ"ח]
ג] האדם העשיר חייב להיות מודע כי כל עושרו מאת הבורא.
כמו שהתורה מזהירה בעניין זה:"ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי, עשה לי את החיל הזה :וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.."
 [דברים  ח,י"ז]
גם הרמב"ן באיגרתו המפורסמת אומר:"אם בעושר-"ה' מוריש ומעשיר"
מכאן ניתן להסיק כי אדם עשיר- הוא אדם המסתפק במועט,זוכה לאכול מיגיע כפיו וכל זה כאשר הוא ירא אלוקים ומודה לה' על הכול.
על ההסתפקות במועט נאמר במסכת אבות[ ו,ד]:"כך היא דרכה של תורה:פת במלח תאכל,ומים במשורה תשתה...."
לסיכום,לאור האמור לעיל,אנו מסיקים:כי משה התרעם על בני שבט גד וראובן,בעיקר בגלל תאוות הממון והסגידה לעושר,וחוסר הערכתם לעוצמתה וקדושתה של ארץ ישראל,ועל  התרחקותם מכלל העם.
רק לאחר ששכנעו את משה בהבטחתם לבוא לעזרת אחיהם,משה נתרכך והסכים למשאלתם-להתנחל בעבר הירדן המזרחי.
אך העושר שאליו ערגו,לא היה אמיתי,אלא בא מתוך תאווה לממון.
יהי רצון וכולנו ניישם את דרך  התורה: להסתפק במועט,כמו שנאמר:
"איזהו עשיר השמח בחלקו"[אבות ד,א]

יום ראשון, 15 ביולי 2012

פרשת פינחס-מי ראוי להנהיג את העם?/מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשת פינחס/ מי ראוי להנהיג את העם? / אהובה קליין.

פרשת פינחס גדושה בנושאים רבים, אחד מהם: מינוי מנהיג לעם ישראל בסוף ימיו האחרונים של משה.
הדבר מתרחש-לאחר שהקב"ה מודיע למשה כי עליו לעלות על הר העברים כדי לראות את ארץ ישראל טרם  מותו.
משה  פונה בבקשה אל ה': למנות מנהיג  לעם ישראל, כפי שהתורה מתארת זאת: "וידבר משה אל ה' לאמור: יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא  תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" [במדבר כ"ז,ט"ז]
תשובתו של ה' איננה מאחרת לבוא:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר- רוח בו, וסמכת את ידך עליו" [במדבר כ"ז, י"ח[
מתעוררות כאן כמה שאלות:
א] מדוע משה מבקש דווקא עכשיו למנות  מנהיג לעם ישראל-
ואינו מתחנן להיכנס  לארץ ישראל?
ב] מאין לנו-  כי משה ציפה למנות את בניו כיורשי הנהגתו?
ג] אילו תכונות נדרשות  למנהיג?
ד] מדוע נבחר דווקא יהושע להנהיג את העם בהמשך?
התשובה לשאלה א: משה תובע   למנות מנהיג - היות והוא עומד להיאסף אל עמו וקרוב  לימיו האחרונים .הוא רואה חובה לדאוג לחיים תקינים בקרב עמו על ידי מנהיג ראוי - במטרה:"ולא תהיה עדת ישראל כצאן אשר אין להם רועה"
כוונתו במשפט זה ,שעם ישראל יקבל  מנהיג אחראי כדוגמת רועה האחראי על
הצאן.
בשלב זה אין הוא שם  דגש על רצונו להיכנס  לארץ ישראל, אלא הדאגה לעם היא העיקר.
התשובה  לשאלה ב: כיוון שראה שבנות צלופחד ירשו את אביהן, משה הבין- אם בנות יורשות את אביהן [כשאין בנים] קל וחומר שבניו ראויים לרשת אותו וינהיגו אחריו את ישראל.
התשובה  לשאלה ג: תכונות  המנהיג- שמשה מעלה הן:
א] המנהיג  חייב לעמוד בראש  העם ואם הכרחי לצאת למלחמה – הוא יצא
בראשם, עליו לשמש דוגמא אישית לעמו.  למען הסדר הטוב ולדאוג שלא יהיו כצאן ללא רועה.
ב] המנהיג חייב ללכת בדרך ה'- עושה את רצון בוראו ואינו הופך את פניו אל העם כדי  להנהיגם על  פי רצונם,תמיד יהיה "לפניהם".
התשובה  לשאלה ד: יהושע נבחר להנהיג את העם בהמשך, ולא בני משה, אומנם גם הם  התאימו  לתפקיד ,אך יהושע התעלה עליהם.
ההנהגה שונה ממלכות וגם מכהונה, בעוד שכהונה עוברת בתורשה וגם מלכות עוברת בדרך כלל מאב  לבנו, הרי יש כתר מיוחד – כתר תורה - יכול לזכות בו רק כל מי שעוסק - ועמל בתורה ואכן כזה היה יהושע, הוא היה מרבה  לעסוק  בתורה ולא מבזבז  זמנו לריק.
וכמו שנאמר במסכת אבות :"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה....ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך..." [אבות ו,א] מכאן שאדם שעמל בתורה כדוגמת יהושע – זוכה לתבונה מיוחדת ומתמצא גם  בדברים של הנהגה.
ואכן  הגמרא מעידה על יהושע, שכאשר  משה עלה  להר סיני  לקבל את התורה- יהושע היה נוטה לו אהל לרגלי ההר- וכל זה על מנת לקבל את פני רבו- משה ראשון- למען יספוג ממנו דברי תורה  וירווה מהמצוות והחידושים.
כמו כן היה משרת אותו, היה מסדר את הספסלים במקום התכנסות  תורה-
על מנת ללמוד.
נאמר: "וזרח השמש ובא השמש: [קהלת א,ה]כל עוד לא שקעה שמשו של משה- [לפני שירד משה מגדולתו כמנהיג]הייתה זורחת שמשו של יהושע.
בנוסף יהושע היה איש רוח- הכוונה מנהיג המבין את הלך הרוח שלכל אחד ואחד, כמו שאמר הקב"ה  למשה:"קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" [במדבר כ"ז,י"ח]
יהי רצון ועם ישראל יזכה למנהיג בעל סגולות מיוחדות- כדוגמת משה ויהושע.