יום שני, 5 באוקטובר 2020

דוד המלך והתורה / שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

דוד המלך והתורה

 שיר מאת אהובה קליין. ©

אנעים זמירות ישראל

קירבת אלוקים שואל

אוחז בספר תורה

מקור ברכה ואורה.

 

עולה במעלות קדושה

עליו שכינה שורה

מואס בכסף וזהב

חמדת ההבל בז. 

 

נושא עיניו למרום

מבקש ממלך עליון

לשבת בבית אלוקים

לבקר בהיכל קדושים.

 

חש אושר ואהבה

מרווה צימאונו בחדווה

ממצוותיה שואב חכמה

עץ חיים היא למחזיקים בה.

הערה: בהשראת פרשת וזאת הברכה ושמחת תורה.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 1 באוקטובר 2020

חג סוכות וענני הכבוד- מהי המשמעות?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

חג סוכות וענני הכבוד –מהי  המשמעות?

מאת: אהובה קליין.

  יצירותיי  בנושא: חג הסוכות:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל וסוכת ענני הכבוד/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קישוט הסוכה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c)

" וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.   הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ--לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה.."
[דברים ל"א,י- י"ד]

ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ סוכות במגבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/  יהודי מברך על ארבעת המינים/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת"

 /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שמחת בית השואבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/שאיבת המים בשמחת בית השואבה/ציירה: אהובה קליין,[שמן על בד]

כידוע, חג סוכות נקרא:  זמן שמחתנו . שמחת חג הסוכות  מוזכרת שלוש פעמים בתורה:

א] ויקרא כ"ג, ל"ט- מ]

"אך בחמישה עשר יום לחדש השביעי.. ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעה ימים"

ב] דברים ט"ז, י"ג- י"ד]

"חג  הסוכות תעשה לך....ושמחת בחגך..."

ג] שם, שם, ט"ו]

".....והיית אך שמח"

השאלות הן:

א] מה מייחד את חג סוכות  משאר המועדים?

ב] כיצד נבטא את שמחת החג?

ג] הישיבה בסוכה –מהי המשמעות ?

תשובות.

ייחודו של חג הסוכות.

נאמר: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ". [ויקרא ט"ו, י"ג- ט"ז]

הסוכה מייחדת את חג הסוכות משאר חגי ישראל- היא נחשבת לבית ארעי הסכך מכוסה בענפים, הסוכה משמשת ליהודי בית במשך כל שבעת ימי החג. ובה הוא נוהג לאכול ולישון, בהיות הסכך עשוי מן הצומח הוא ממחיש את ארעיות הסוכה - לפי שאין היא מגינה על היהודי מפני הגשם- כמו ביתו במהלך השנה.

נאמר: "..בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת.  לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, מ"ב- מ"ד]

ישיבה זו בסוכות מזכירה לנו את כל הקשיים  והייסורים שעם ישראל עבר בדרכו לעצמאות - הליכתו במדבר, מעמד הר סיני  והישיבה בסוכות במדבר.

בגמרא מובאת מחולקת לזכר מה אנו בונים סוכה בחג הסוכות?   תניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר,

ר' עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם. נמצאנו למדים מדברי הגמרא - שישנה מחלוקת מה הטעם שיושבים בסוכה בחג הסוכות.

לדעת ר' אליעזר: זכר לענני הכבוד שה' הושיב את בנ"י בצאת ממצרים,

לדעת ר' עקיבא זכר לכך שבנ"י ישבו בסוכות במדבר.

בהיות הסוכה - דירת ארעי - מרמזת היא: על הגלות של העם. והדינים הקשורים לחג - מסמלים את קשייו של היהודי בזמן היותו בגלות.   על פי הדין הסכך  אינו יכול להיות מחובר לקרקע – הדבר מרמז על תלישותו של היהודי בגלות, בדומה לסוכה כשרה שגובהה אפילו עשרה טפחים בלבד.  כך עם ישראל הנחשב לנמוך בעיני הגויים.

ישנו דין  נוסף  לגבי הסוכה: "תעשה ולא מן העשוי"- הדבר מסמל: היהודי צריך ליצור כל דבר בעצמו ובכל פעם - עליו להתחיל מהתחלה ,כך הם נדודיו של היהודי לאורך הגלויות ורמז לכך: יושבים אנו בסוכתנו שהקמנו בעצמנו ומתפללים ומייחלים: שהרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

מבחינה חינוכית- הישיבה בסוכה מלמדת אותנו להסתכל על העולם בו אנו חיים כיושבים אנו בדירת ארעי. ויפים דברי רבי יעקב:

"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין": [מסכת אבות ד, ט"ז]

כלומר היהודי צריך בעולם הזה לעסוק בתורה ומצוות – כדי  להכין את הקרקע לקראת הטרקלין בעולם הבא – לאחר מותו.

" חג הסוכות שונה מיתר החגים: והדבר מתבטא בדברי הנביא זכריה: "וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל- הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת" [זכריה י"ד, ט"ז].

בזמן שהמקדש היה קיים  היינו מקריבים  שבעים פרים כנגד שבעים  אומות העולם- כדי לכפר עליהם על מנת שירדו גשמים בכל העולם. וזאת מהטעם: שבחג הסוכות נידונים על המים.[מסכת סוכה נ"ה, ע"ב]

באחרית הימים בבוא משיח צדקנו - הסוכה תיבחר לשמש מבחן לאומות העולם בקיום מצוות התורה [ על פי   דברי התלמוד, מסכת עבודה זרה [דף ג, ע"ב]

המדרש מספר: "מעשה בגוי אחד, ששאל את רבי יהושע: אנו יש לנו מועדות ואנו שמחים בהם, אתם יש לכם מועדות ואתם שמחים בהם.. איזה יום שאנו ואתם שמחים יחדיו? אמר לו רבי יהושע: זה יום ירידת הגשמים שנאמר: "לבשו כרים הצאן, ועמקים יעטפו-בר" מה כתוב אחריו? "מזמור הריעו לה' כל הארץ" [בראשית רבה]

כלל זה נובע: מתוך שמחתנו בתקופה זו- חג האסיף- שהוא גם שם נוסף לחג הסוכות- לפי שבעונה זו אנו אוספים את כל היבול מהשדות- ואנו מודים על כך לאלוקים ,מתוך שמחה ושמחה זו משותפת לכל הבריות ולכן  חג הסוכות מהווה חג לכל האנושות בתבל.- שמחה של היבול. משום כך בעתיד - בהגיע הגואל- משיח צדקנו- ישמש חג הסוכות לא רק לישראל, אלא לכל האומות ויביא גם את האהדה של הגויים לירושלים כפי שכתוב:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם". [ישעיהו ב, ב-ד]

כידוע, חג סוכות נקרא גם בשם: חג האסיף - היות ובתקופה זו כאשר האיכר אוסף את יבולו, צריך להיזהר ,לא לתלות את הצלחתו בכוחותיו  בלבד, ואל  יגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" לכן  בזמן הזה היהודי נדרש לשבת בסוכה שהיא - דירת ארעי  כדי להמחיש לעצמנו: שכל חיינו כאן ארעי.

שמחת החג.

על מנת שנשמח בחג זה, בנוסף לקיום המצוות הקשורות בחג, ישיבה בסוכה, מצוות ארבעת המינים- נקיים בהידור את מצוות הישיבה בסוכה כהלכה- סוכה נאה!- מקושטת!

במכילתא דרבי ישמעאל – בפרשת בשלח  נאמר: "זה אלי ואנוהו" ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוֹת  לקונו? אלא אנווה לו במצוות, אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפילה נאה (תפילין נאות).[1]

פירוש בעל הטורים [דברים פרק ט"ז פסוק י"ג ]: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" – רמז לנוי  סוכה לעטרה בשיבולים".

מעניינים דבריו של-רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שאמר : "ריבונו  של עולם, יהי רצון שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השרשראות ומן הפנסים, ומן הציורים ומן העיטורים, שמקשטים שלומי אמוניך את סוכתך, וימליצו טוב בעדנו לכפר על כל חטאותינו".

בנוסף, בחג הסוכות., כביכול, המלך-שהוא הקב"ה - בכבודו פותח לפנינו את השערים , ומזמיננו לחסות בצל כנפיו. לכן הסוכה מוגדרת בזוהר הקדוש כ"צילא  דמהימנותא", צל האמונה, ואנו מוזמנים לחסות בצילה במשך שבעה ימים.  ואם אנו נמצאים בסוכה- תחת כנפי השכינה. ברור שעלינו- כמה שיותר ליפות ולהדר  את הסוכה.

משמעות  הישיבה בסוכה

א]  אנו יושבים בסוכה לזכר  ישיבתנו בסוכות - בהיותנו במדבר

כדברי הרמב"ם: "יצא מן הבתים לשכון בסוכות כמו שיעשו השרויים בצער, שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניינו בתחילה" [מורה נבוכים ג', מ"ג]

הרמב"ן סובר: "כי ציווה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששכן אותם בענני  כבוד בסוכה" להגן עליהם"

[רמב"ן, ויקרא כ"ג, מ"ב]

כן דעתו של הרשב"ם: "למען תזכרו- כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא ישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן נחלה ובתים מלאים כל טוב" [רשב"ם, ויקרא, כ"ג, מ"ב]

רבי יצחק עראמה סבור: "אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני הכסף, אשר- לכסף- לכסף, ואשר לזהב- לזהב, סחורות ורוב תבואות, וכל דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה אשר אין בה, רק  ארוחה יום ביומו, ועל הרוב- מיטה ושולחן וכיסא ומנורה, שהוא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי, לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה שהוא דירת ארעי"

רבינו אפרים [תלמידו של המהר"ל מפראג מתאר בספרו: "כלי יקר" ] ציווה ה' לצאת מדירת קבע לדירת ארעי כדי שיכיר בפחיתות ערכו שאינו בעולם הזה, אלא גר, על פי פרשנים אלה: המסקנה: כשם שישיבתם של ישראל בסוכות בהיותם במדבר הייתה ישיבת ארעי, כך ידע כל יהודי שגם  חייו - הם משהו חולף והסוכה בה ישב במשך שבעה ימים תזכיר לו זאת.

מצאתי עוד הסבר יפה[בספרו של הרב מאיר צבי גרוזמן: "על המועדים"] בהיות עם ישראל עבדים במצרים היו הם גם  שבויים בתרבות המצרית שהעריצה את האומנות שלהם, פירמידות, ספינקס ואובליסקים- אשר נחשבו בעיניהם למשהו נצחי. המלכים שם נחשבו לאחר מותם לאלים. ואילו האדם לעומתם נחשב לבן מוות ולכן לא זכה ליחס האנושי הראוי לו.

תפקיד היהדות- לנפץ את התרבות המצרית –הסגידה לאלים ובנייני האבן, וזה נעשה בחג הסוכות -כאשר בני ישראל הושבו במדבר במבנים ארעיים ולא קבועים יש  כאן אמירה של הקב"ה - שבני ישראל לא רק יצאו מעבדות גשמית- אלא גם מעבדות רוחנית - תרבות מצרית קלוקלת .

 לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: עצם ישיבתנו בסוכה במשך שבעה ימים, היא זכר לישיבתנו בסוכות במדבר, בנוסף עלינו לזכור : כשם שישיבתנו בסוכה- בדירת עראי- כך גם חיינו הם ארעיים, ועלינו מצד אחד להודות לה' על  הטוב שמעניק  לנו, כל החיים, היבול בשדה ולא להתגאות במעשינו כלל, בנוסף להשריש בתוכנו: כי כל התרבות המצרית בה  חיינו כעבדים מכל הבחינות- היא  פסולה והכל בידי ה':

ככתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ". [דברים, ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סוכת ענני כבוד/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

סוכת ענני כבוד

שיר מאת: אהובה קליין ©

 חג סוכות  מתנת אלוקים

 זוכר לבניו חסד נעורים

 לכתם בארץ לא זרועה

 ככלה אחר חתנה.

 

מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת,

נוצר מנחשים וחיות

מגש כסף להם מגיש

מן זך כשלג מרעיף.

 

על חולות מדבר

מתגלה שֵם דָבָר

סוכת ענני כבוד צחורים

נופת צופים מגדנות , מעדנים.

 

לדירת עראי נכנסים

עטורים מלבושים  הדורים

מודים על  חסדי שמים

בתפילת עֲרִיכַת שְׂפָתַיִם.

 

נשמתם חדורת אמונה

עליהם השכינה שורה

שמחתם עולה על גדותיה

משרה עליהם  סגולותיה.

 הערה: השיר בהשראת: חג הסוכות .    

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

פרשת האזינו- מה מגלה לנו השירה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת האזינו -  מה מגלה לנו השירה?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מסירות ה' לעמו-כמשל הנשר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings


 A land that sits on a rock and gives honey and milk



"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,    וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  
 חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,"



ציורי תנ"ך/ דרכי אלוקים/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/הנשר מעיר את גוזליו/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת האזינו]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
" כנשר יעיר קנו"
[דברים ל"ב,י"א]



Biblical paintings By Ahuva Klein
Eagle wake his chicks slowly
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




Biblical painting

Rain falls from sky as the Torah



" יערוף  כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי"[דברים ל"ב,ב]

הטכניקה: שמן על בד

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


פרשת האזינו נקראת ב"שבת שובה" - שבת שלפני יום כיפור הבעל"ט.

כך פותחת הפרשה במילות שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. "  [דברים ל"ב, א]

"כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; 

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". [שם ,ל"ב, ט-י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד בנויה - "שירת האזינו" ?

ב] התייחסות ה' לעם ישראל וציפיותיו - כיצד?

ג] מהו משל ה"נשר" ? כנשר יעיר קנו ....

תשובות.

מבנה "שירת האזינו"

דעת מקרא מסביר:

שירה זו , מילותיה נאמרות בכפילות לשון: וגם אופן כתיבתה כפול, שיטותיה חלוקות לחצאים, וחצאיה, הדלתות, כתובות זו כנגד זו, הדברים כפולים, דוגמת הכפילויות הבאות:

"הַאֲזִינוּ" וכנגד: המילה: "וְתִשְׁמַע"

"וַאֲדַבֵּרָה";   וכנגד המילה: "אִמְרֵי-פִי".

בדומה לסגנון כתיבה זו אנו מוצאים גם בדברי דוד המלך: 

"אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים" [תהלים  י"ט ד]

בתוכן השירה - משה מציב את השמים כנגד הארץ, ונשאלת השאלה: מה תפקידה של כפילות זו? וכי לא היה די במילה אחת, או דיבור אחד?

אלא שסגנון כפילויות זה נאמר במטרה: שיכנסו תוכנם ללב  המאזין וישמרו היטב בליבו. אך יתכן ששירה זו נקראה בשני אנשים, או שתי קבוצות.

יש לדעת כי בלשון השירה יש כמה משמעויות למילים, וכך גם לגבי  הדברים המליצות, הוראות, הבנות ורמזים עד כמה שניתן.

יחסו של ה' אל בניו:

רבינו בחיי  מבאר:

"ודע כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית עד אחרית את כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין המשיח וזהו שאמר:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר" [שם ל"ב, ז]

על פי דברי רבינו בחיי, משה בימיו האחרונים מנבא לעם ישראל את עתידו על פי מעשיהם.

בהמשך הוא מבהיר: כאשר ה'  הנחיל את  אומות העולם והפריד את לשונם,  בחר לחלקו את עם ישראל בלבד -  זו הכוונה במילים: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ": 

שמר עליהם במדבר – מפני חיות רעות -  כאישון עינו - עשה עמהם חסדים רבים, אך הם הכזיבו אותו לפי ששכחו זאת ובכך התגלו ככפויי טובה.

במדרש  מסופר:  אמר ה' למשה: אמור לעם ישראל: התבוננו בשמים שבראתי שמא הם שינו את מידתם ? שמא טענה החמה: שאינה עולה יותר מהמזרח להאיר את העולם? התבוננו בארצכם-שמא שינתה את מידתה, זרעתם בה ולא הצמיחה צמחים, זרעתם חיטים  והעלתה שעורים? או שמא סירבה הפרה לבצע את תפקידה ואמרה: איני חורשת ואיני דשה היום? או שמא יגיד החמור: טוען ואיני הולך היום?

יש כאן קל וחומר מה אלו שזוכים- אין מקבלים שכר ואם חוטאים- אינם מקבלים עונש ונשארו לעשות תפקידם הטבעי. אבל אתם עם ישראל ,אם אתם מקיימים את המצוות- זוכים ומקבלים שכר, אבל אם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה.

מכאן, שעם ישראל -שהוא בעל בינה ודעת - חייב להבין שאם הדברים הטבעיים שה' ברא - מקיימים את תפקידם הטבעי באופן מסודר, דוגמת הים שלעולם אינו פורץ את גבולותיו  וכך אינו מחריב את העולם, קל וחומר שעם ישראל אינו צריך להפר את הברית עם הקב"ה- ולהפר את התורה ומצוותיה.

רשי"י  מפרש את המילים: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" : חלקו של יעקב- היה כבוש עם אנשי דור הפלגה- יעקב היה שלישי באבות- המשולש בשלוש זכויות, זכות סבו- אברהם, זכות אביו- יצחק וזכותו שלו- סה"כ שלושה דורות. בחבל זה שמורכב  משלושה גדילים- ולא כלולים בו- ישמעאל- בנו של אברהם ולא עשיו- בנו של יצחק,

הספרי מציין: "מה חבל זה  משולש שהוא עשוי בשלושה גדילים –  היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם"- כחבל המורכב משלושה גדילים, כל גדיל הוא משני חוטים- כנגד אברהם ושרה, יצחק ורבקה.

ראיתי בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן :כביכול כל עם ישראל קשורים באמצעות חבל אל מקורם - אל ה'.

רבינו בחיי טוען: כי ה'  בחר את ישראל מכל אומות העולם – להבדילם שיהיו בחלקו ואילו על אומות העולם ממונים י"ב מזלות כמספר  שבטי ישראל- מה שאין כן אצל  עם ישראל- כי הם מעל המזל והכוכבים-  ולמעלה זו לא זכתה שום אומה בעולם!

רש"ר מסביר: יעקב היה נדחה על ידי מועצת העמים - בגלל עוניו ומראהו הדל וכך כביכול נפל בחלקו של ה', ולעומתם שהם היו עובדי אלילים- יעקב קיבל את התורה ,לפיכך רק הוא נועד להכריז בפני  האומות על גדולת ה' ועל הכנעתו שלו  על ידי קיום המצוות לה'.

הצדיק- רבי משה מקוברין אמר על הפסוק: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"  סגולתו של חבל עבות- שהוא מורכב  מכמה חוטים וגם עם חוט אחד יחסר- עדיין החוזק של החבל אינו נפגם ניתן להמשיך איתו הלאה וגם לא תמיד מבחינים שחסר משהו ממנו, או נפגם איזה חוט. והוא הנמשל גם לגבי עם ישראל- כאשר הם מאוחדים ומלוכדים יחדיו, הם עומדים בפני האויבים המנסים להשמידם, חלילה.

משל הנשר.

נאמר::"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". 

מנקודת מבט  מדעית: ידוע כי הנשר שייך לסוג העופות הדורסים, אוכל נבלות ומקורו בנוי  בצורה מעוקלת. צווארו ארוך ,רגליו קצרות וחזקות, מכוסות  פלומה לבנה.

בתנ"ך, הנשר מוזכר 28 פעמים, הנשר נחשב למלך העופות, המקור לכך מופיע בגמרא: ".... מלך שבחיות: ארי, מלך שבבהמות: שור, מלך שבעופות: נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו" (חגיגה, י"ג ע"ב).

הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים:

"ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם , את הנשר..." [ויקרא י"א, י"ג]

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף ,מהירות  ורעבתנות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" [שמות י"ט ,ד]

במשנה -מסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז  כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי.." [אבות  ה, כ]

על שאול ויהונתן נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" [שמואל-ב, א, כ"ג]

שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" [משלי כ"ג, ה]

עוד אומר שלמה : "שלושה המה נפלאו  ממני דרך נשר בשמים" [משלי ל, י"ח]

באיוב נאמר על הנשר : "באשר חללים שם הוא" [איוב ל"ט, כ"ח]

"ופני הנשר לארבעתן" [יחזקאל א, י]

הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" [ישעיהו, מ, ל"א]

בפרשתנו: הנשר מוזכר  כעוף הדואג  ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" [דברים ל"ב, י"א]

רש"י מסביר:  כי הקב"ה מתייחס לבניו  כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו אינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בספרי נאמר: "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה  בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל- לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא מארבע רוחות." כלומר-  גם הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים.

דעת מקרא מסביר: כשהנשר רוצה להעביר את הקן למקום אחר, הנשר ניגש בעדינות אל גוזליו וטוענם על כנפיו ,משום כך מרחף מעל הקן ופורש את כנפיו כדי שהם יעלו  לשם ,וכך הוא נושא אותם למקום אחר שבחר.

זהו משל: על יציאת מצרים שהסיע אותם משם ונחה אותם במדבר על ידי משה ואהרון-  דאג להם לאורך כל הדרך ושמרם מכל מיני אויבים והעבירם -

כמו שנאמר:" לשלום וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה".[דברים א,ל"א]

לסיכום ,לאור האמור לעיל,  השירה מתארת לנו את כל אהבת ה' אל עם ישראל ומסירותו הרבה לאורך כל הדרך, את צפיותיו מעם נבחר זה  ומגלה דברי נבואה עתידית             - חזון אחרית הימים.

"שבת שובה"



ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ההפטרה:

 השבת שחלה בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. בשבת זו מפטירים את הפטרת "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 

(הושע י"ד)


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר