יום רביעי, 17 ביוני 2020

אהרון והקטורת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אהרון  והקטורת.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

ישראל  מעלים חרון
כנגד משה ואהרון
דרור ללשונם  נותנים
במוות אותם מאשימים.

אלוקים צופה ומאזין
דברים בספר נכתבים
נחוש להענישם מהרה
חיש לנגפם במגפה!

מלאך המוות נזעק
פועל לְלֹא כְּחַל וּשְׂרַק
חרמש קוצרים מניף
בשר ודם מכחיד.

אהרון וקטורת בידו
רץ כאיל, כְּאֵב בליבו
בין המתים לחיים נעצר
כהרף עין הנגף  נגמר!
הערה: השיר בהשראת פרשת קורח [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך- משה מבקש רחמים על המרגלים ועל העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Moses prays


for the spies and the people of Israel

"סְלַח-נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה".
 [במדבר  י"ד, י"ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 10 ביוני 2020

פרשת שלח- תפילת משה על המרגלים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - תפילת משה על  המרגלים - כיצד?

 מאת  אהובה קליין.

מיצירותיי לפרשה זו:



ציורי תנ"ך/ המרגלים נושאים עימם מפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תני"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) 


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ צייאנ: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נופלים על פניהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) הפרשה פותחת בסיפור המרגלים : כאשר המרגלים שבים  מהארץ  הם חוטאים בלשונם ומגלים כפיות טובה – על כל הטוב שהקב"ה מעניק לעם ישראל  ודואג להם לאורך כל הדרך, בין בגלות מצרים ובין  דאגתו למלבושם  וכלכלתם  באופן נסי במדבר, למרות זאת, אינם יראים  להוציא את דיבת  הארץ רעה! ומכעיס במיוחד שאותם נשיאים לא למדו מוסר השכל -מעונשה של מרים עבור חטאה בלשון הרע! והדבר  נורא הוא! 

אך מנגד שניים מהנשיאים שהיו  בעלי רוח אחרת וראו רק את הטוב בארץ , השניים הם : יהושע בן נון וכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ". [במדבר  י"ג, ל] ובהמשך נאמר:

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם". [שם י"ד, ו -י]

תגובת כל העדה: "וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים  " [שם, י"ד, י]

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שם י"ד, ה]

תגובת ה' הייתה: כעס רב!

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.  אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ". [שם, י"ד, י"א- י"ב]

 אך משה -  מנהיג כה נאמן, ביקש רחמים על העם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה:  וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.  וְאָמְרוּ, אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה:  אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.  וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר.  מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר.  יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  סְלַח-נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה". [שם, י"ד, י"ג- כ]

השאלות הן:

א] מה הייתה  תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה?

ב] כיצד  ניסה משה לבקש רחמים על עם ישראל-ומה ענה ה'?

תשובות

תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה

א] האגדה מספרת:

"ויוועץ העם לשוב מצרימה ויאמרו: הבה נשימה עלינו את דתן ואבירם ראשי העם והיו לנו תחת משה ואהרון, ושמעו יהושע וכָלֵב את הדבר הזה  ויקרעו  בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה מאד, מאד. גם את יושבי הארץ אל תראו כי ה' אתנו! וישמע העם את דבריהם ויוסיפו לקצוף עליהם ועל משה ואהרון וייקחו אבנים וישליכון אליהם כי אמרו: נרגמה אותם באבנים   ולא יהיו עוד  למוקש".

רש"י מתייחס לדברי  כָּלֵב האומר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ".

עָלֹה נַעֲלֶה " – נאמר בכפילות, כדי להדגיש: את אמונתו במשה המנהיג - "עלה נעלה" לכל מקום אפילו בשמים!

ובהמשך מסופר שיהושע וְכָלֵב קרעו את בגדיהם מרוב צער- "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם". 

אם כן, מדוע הם קרעו את בגדיהם ואילו משה ואהרון שדרגתם הייתה גבוהה יותר- - רק נפלו על פניהם?-שנאמר: "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם"! על כך פירוש יפה: יהושע וְכָלֵב היו מן התרים את הארץ- הם  כבר היו בארץ ישראל וכלל הוא בידנו: אדם הבא לארץ ישראל- זוכה להתעלות בגדולה- בחכמה ובקדושה ובכך הם עלו באמת  בידיעתם על משה ואהרון.  [על פי אמרי- שפר לגאון רש"ק ז"ל]

הרש"ר [ רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מעניין הדבר, כי אלוקים העריך את  יהושע וכָּלֵב - שנקטו גישה חיובית לארץ ישראל, ולכן אמר ה' על כָּלֵב: שהייתה לו רוח אחרת- הייתה לו נאמנות ללא מורא למען האמת האלוקית ולכן זכה להיקרא: "עבד ה" זהו התואר הגבוה ביותר לאדם הפועל  למען ה'.

בקשת משה ותגובת ה'

על פי האגדה מסופר: "וירא ה' את הדבר הזה ויאמר: יראה נא כבודי בענן וחדל העם מעשות  את הדבר הרע הזה.

ובהגלות כבוד ה' בענן ויסר החושך- וירא כל העם את האבנים התלויות בענן- ויאמר ה' אל משה: עד אנה יקציפני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו? הבה אשמידה אותם ואעשה אותך גוי גדול.

ויהי כשמוע משה את דברי ה' אשר אמר על בני ישראל להשמידם, ויכמרו אליהם רחמיו עד מאד וימהר ויתייצב לפני ה' לבקש ממנו  על נפשם ויאמר: אנא, ה', ארך אפיים ורב חסד! סלח נא לעוון העם הזה ואל תשחת רחמיך ועשית עימם חסד חינם כדרכך  תמיד. ואף  גם זאת בהשמידך את העם הזה לא יקום דבריך אשר דיברת לאברהם, יצחק ויעקב לאמור: לזרעכם אתן את ארץ כנען!

ויען ה' את משה ויאמר: האינך מבני אברהם, יצחק ויעקב? הנני אשמיד את הגוי החוטא הזה והפריתיך והיית לגוי  גדול!

ויאמר משה: הן כיסא בן שלוש רגליים [הכוונה לעם שיצא מאברהם, יצחק ויעקב] ולא  יוכל עוד עמוד לפניך בעת אפיך [ בזמן שאתה ה' כועס] ואף כי כיסא בן רגל אחד? ויהי  כראות משה כי לא פנה ה' אל תחינתו ויוסף לדבר אל ה' ויאמר: הן שמוע ישמעו המצרים כי השמדת את העם אשר הוצאת בכוחך הגדול ממצרים, ואמרו יושבי הארץ: מבלתי יכולת לכלכלם [לספק מזונם] ולהביאם אל ארץ כנען וישחטם במדבר!

ויאמר ה': איכה יאמרו המצרים הדבר הזה והם ראו את כוחי הגדול, אותותיי ומופתיי אשר שמתי בארץ מצרים ואשים את הים לחרבה?

ויאמר משה: אומנם ידוע ידעו את פלאך, ה', אולם יאמרו: התגבר  אלוקי העברים על מלך אחד, וידו קצרה מעשות מלחמה עם שלושים ואחד מלכים ועתה יגדל נא כוח ה' בעיני כל יושבי תבל- והארכת אפך לעם ישראל!

ויען ה' ויאמר: הן רשעים הם!

ויאמר משה: הן זאת תהילת ה' ותפארתו כי יאריך אפו גם לרעים גם לטובים! ויאמר ה': סלחתי כדבריך!"

הסבר יפה ראיתי בספר: "מטה שמעון"

על מילותיו של משה- בתפילתו אל ה': "יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע"!

במילים אלה מתעורר קושי מסוים, נאמר בפרשת "כי תצא" [כ"ד, ט"ז]: כי לא יומתו אבות על בנים [בגלל חטא הבנים]  ובנים לא יומתו על אבות [חטאם של אבות] לכן השאלה היא: מדוע אשמים הבנים בחטא אבותם? ועוד עליהם לסבול מכך?  וגם אם הבנים חוטאים שיסבלו מעוונם ולא בעוון אבותיהם?

על כך משל יפה:

[מתוך ספר משלי שועלים]  מעשה בזאב אחד שהיה רעב מאד וחפץ היה  לטרוף שועל שראה, אמר לו השועל: מה ייתן לך ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה עומד שם אדם שמן וגדול מוטב שתאכל אותו ותיהנה ממנו יותר. השיב הזאב: הלא אסור לנו לאכול בשר ודם, וסופי להיענש על כך, אמר לו השועל: אל לך  לחשוש מזה - כי העונש לא יבוא  עליך, אלא על בניך, שכן כתוב:

"אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי ַבָּנִים תִּקְהֶינָה". [יחזקאל  י"ח, ב]

התפתה הזאב לדברי השועל והלך  ופנה לכוון אותו אדם, אך תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול צעקותיו של הזאב, מיהר השועל אל הבור, צעק אליו הזאב ואמר: שקרן  שכמוך, הלא אמרת כי בניי יענשו על כך, נענה השועל והשיב לו: שוטה שכמותך, עונש זה – שבא עליך, אינו בגלל חטאתך, אלא בגלל חטאיו של אביך אשר טרף בשעתו.,

צעק  הזאב בקול מר: היתכן שעלי לסבול בגלל חטאיו של אבי? השיב לו השועל: הרי גם אתה היית מוכן לטרוף בן אדם, למרות שידעת שבניך עתידים לסבול, לכן כעת אתה מוכרח לסבול בגלל חטאי אביך.

מכאן, מובן שהבנים נענשים בגלל חטא אבותיהם שהרי הם גם חוטאים ,למרות ידיעתם כי יגרמו סבל לבניהם אחריהם, לכן ראויים לסבול בגלל חטאי אבותיהם - מידה כנגד מידה אם אוחזים במעשה אבותיהם בידיהם. זו המשמעות: של "פוקד עוון על בנים " [מתוך מעיינה של תורה]

לפי האגדה-  התוצאה הסופית הייתה: "והאנשים  מוציאי הדיבה מתו במגפה לפני  ה' ותבאש [העלתה ריח רע] גופתם ותרם [הוציאה רימה] לשונם תולעים. ויהי כל הרואה אחריתם ויאמר: הן לא הוציאו האנשים האלה דיבה, בלתי, אם על הארץ, ויעש להם ה' ככה ואף כי יוציא איש דיבה על רעהו" ומכאן שגם דיבור לשון הרע – איש על רעהו  אסור מהתורה!

תשובת ה' למשה הייתה: ַ"ויֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְאוּלָם, חַי-אָנִי:  וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ.  כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת- אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ.  וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה".[שם, י"ד, כ- כ"ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה היה משה ענו ובעל מסירות נפש ,הוא התחנן והתפלל אל ה' – ברמ"ח אבריו -למען יסלח לעם הזה על הוצאת דיבה על ארץ ישראל, אך  דור המדבר נענשו - לא זכו להיכנס לארץ ישראל, אלא רק צאצאיהם ויהושע  וכָּלֵב בן יפונה ובמספר הימים שתרו –המרגלים- את הארץ ארבעים יום - נענשו בני ישראל-ללכת במדבר ארבעים שנה ובכיים שהיה לריק - השאיר עקבות לדורי דורות ובכל שנה בתשעה באב  בוכים אנו על חורבן הבית.

יהי רצון שנישמר  לא לדבר בגנות הארץ הקדושה ונתרחק מלשון הרע גם על הבריות. נודה לה' על כל הטוב  שעשה ועושה לבניו ונזכה לחסות בצלו לעד כדברי  דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


מתוך ההפטרה:
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה וזעקתו/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה וזעקתו.


 שיר מאת: אהובה קליין ©


משה ניצב על הסלעים

מתפלל  זועק לאלוקים

נרעש נפחד מבקש רחמים

על עוון העם והמרגלים.



כואב כישלון שליחותם

כפויי טובה חטאו בלשונם

נתנו דרור לחזיונות  ותעתועים

חיש העם למצרים מתגעגעים.



 חסדי ה' שכחו

 נשאו קולם ובכו

 בכיים נשמע למרחקים

 זורע אש בשדה קוצים.



 משה מנגן על מיתרי הלב

 מבקש רחמים מאב אוהב

 מלך מלכי המלכים מקשיב

 מנהיג דגול אותו יחשיב.



אלוקים  מתרעם על העדה

 מכבד נבחרי ההנהגה

במדבר ימותו מוצאי הדיבה

ולישראל יעלו מוקירי הטובה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שלח [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים עד סוף שהותה מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of Israel waiting       

for Miriam


"וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם."
 [במדבר י"ב, ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 3 ביוני 2020

פרשת בהעלותך- מידה כנגד מידה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך - מידה כנגד מידה - כיצד?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

''




ציורי תנ"ך/ הכוהנים תוקעים בחצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)




Biblical paintings 

The punishment of the complainants

 "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.   וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ".

[במדבר י"א, א-ב]



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן   במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם  לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הלוויים בנשיאת כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ עונשה של  מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



''
ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב להצעת משה-  להישאר בארץ/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו הרומזת בשמה   -  "בְּהַעֲלֹתְךָ"- היא הציפיה מאלוקים-  כלפי  כל יהודי שישאף לעלות ולהתעלות בסולם הרוחני וממילא תשרה עליו הברכה בכל ההיבטים.

אך  למרות  ציפייה זו, אנו מבחינים בשתי ירידות - מעידות  בפרשה, אחת: של המתאוננים והשנייה: חטאה של מרים הצדיקה בדיבור לא רצוי שעליו נענשה, וכך התורה מתארת את  חטאה של מרים והתוצאות:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח.  וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה.  וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.   וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.?  וַיִּחַר- אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.  וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה:  בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.  אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ"  [במדבר  י"ב, א- י"ד ]

בהמשך כתוב: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם". [ שם, י"ב, ט"ו]

השאלות הן:

א] במה חטאה מרים וכיצד?

ב] מהי  תגובת ה', העונש ותפילת משה?

ג] מדוע זכתה מרים לכבוד כה רם- מאת העם?





התשובות

חטאה של מרים.

נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי- אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח". 

האגדה מספרת:

"וילכו הזקנים ויבואו אל אהליהם ויספרו לנשותיהם לאמור: ה' בחר בנו להיות זקני העם! ותשמענה נשותיהם את הדבר הזה ותעלינה נרות ויאירו את המחנה., ויהי בעת ההיא ותאמר מרים אל צפורה: הגידי נא, אם ידעת מה ראו הנשים כי העלו את הנרות האלה? ותען ציפורה את מרים לאמור: שמעו הנשים כי היו בעליהן זקני העם ותשמחנה ויהי להן היום הזה לחג. ותאמר מרים: אשריהן כי ראו את בעליהן הולכים הלוך וגדל. ותאמר ציפורה: אוי להן בגדולת בעליהן! ותשאל מרים את צפורה לאמור: מדוע   ככה אמרת? ותען צפורה ותאמר: ידוע תדעי כי מיום גידל ה' את משה אחיך, נפרד מעלי ויחדל לדעתי! ותשמע מרים את הדבר הזה ותלך ותבוא אל אהרון ותגד לו את כל דברי צפורה. ותדבר מרים ואהרון לאמור: הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו  דיבר, ובכל זאת לא רם לבבנו ולא חדלנו מהיות כמשפט כל בני ישראל! וישמע משה את דברי אחותו ואחיו ויתאפק ולא ענה אותם דבר, לא הוכיחם, כי היה משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה". כך האגדה מתארת את חטאה של מרים - שחטאה בלשונה. שהדגישה שהיא ואהרון גם מנהיגים ולא רק משה והם בניגוד למשה לא הגיעו  לגאווה!

גדולת משה הייתה. שהוא התאפק ולא ענה למרים על  דבריה.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי - המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, מכאן לומדים אנו: ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח ,בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י - התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה !

תגובת ה', העונש ותפילת משה?

 אלוקים מדגיש: כי משה הוא מעל כל הנביאים:

"לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר ְּבעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"?

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר:  משה שונה בדרגתו משאר הנביאים, הוא בדרגה גבוהה יותר  מנביא ,הוא עובד את ה' באופן  קבוע והוא מרומם ,הכול גלוי לפני משה – בעוד שממשלת ה' אינה גלויה לשאר בני אדם-  מנגד היא גלויה למשה וכל זה באופן ישיר – ללא תיווך.

ואין דבר נסתר מעיניו!

 מרים נענשה בצרעת, כפי שהכתוב מציין:  "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת". 

תפילת משה  על מרים, הייתה קצרה  מאד: "  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ"

על כך מספרת האגדה: כאשר עם ישראל הקשיב לתפילתו  הקצרה של משה על מרים אחותו, הם הסיקו מכך : כי עם ישראל יקרים לו יותר מאשר אחותו, כי כאשר היו מידי פעם נתונים בצרה, משה היה מרבה בתפילה ובתחנונים למענם ואילו על אחותו – תפילתו הייתה- קצרה- מילים ספורות וקצרות.

 מרים זוכה לכבוד רב- מהעם.

הכתוב מציין בפרשתנו: "וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם".

בעוד מרים הייתה מסוגרת מחוץ למחנה במשך שבעה ימים-  כשהיא מצורעת –זכתה לכבוד גדול מצד העם.

האגדה מספרת: באותו זמן שמרים הייתה מצורעת ובעונשה נאלצה להיסגר מחוץ למחנה. אמר אלוקים: זכור אזכור למרים , עת עמדה על שפת היאור ושמרה על משה הקטן בתיבה – צפתה בו מרחוק כדי להגן עליו ,לכן כעת שמרים נענשה , ציווה ה' את העם להתעכב במשך שבעה ימים עד להחלמת  מרים, משום כך לא מש הארון והמשכן והכוהנים והלוויים וכל  ישראל ושבעת ענני הכבוד ממקומם עד שנרפאה  מרים.

רבינו בחיי מבהיר: כך דרשו  רבותינו ז"ל, במסכת סוטה נאמר: "במידה שאדם מודד בה, מודדין לו"

מדדו לה מידה כנגד מידה, היא המתינה למשה שעה אחת בזמן שהיה מוסתר ביאור לכן נתעכבו בני ישראל והמתינו לה שבעה ימים  ומביא על כך דוגמאות של מידה כנגד מידה בתנ"ך- הן לרע והן לטוב:

א]  שמשון בעקבות– שנתן את עיניו בדלילה הפלישתית ,התוצאה הייתה שבסוף - היא  גילתה לפלישתים את מקור כוחו והם ניקרו לו את עיניו בטרם נפטר.

ב] אבשלום היה מתגאה בשערו, לפיכך ניתלה בשערותיו בעץ האלה.

ג] יוסף זכה  בעצמות אביו, לפי שנאמר: "וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם". [בראשית נ', ז]


ובשל גדולתו של יוסף שנהג כבוד באביו

הוא זכה שמשה  עסק בעצמות יוסף, לפי שנאמר: "ַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ"

משה כנגד זה -  בשל גדולתו , זכה שיקבר בעזרת השכינה, שנאמר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב" [ דברים ל"ד, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד  מהכבוד  לו זכתה מרים, בכך שעם ישראל המתינו לה  בעודה בסגר במשך שבעה ימים –כי זה המופת של השגחה הפרטית בשכר ובעונש ומנתיבות הצדק והמשפט של בורא עולם - שנוהג עם בני אדם: מידה כנגד מידה- לטוב, או לרע , יהי רצון שנרבה במעשים טובים ואלוקים ישמח את עם ישראל- כדברי דוד המלך:

"כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ;    בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן". 

 

 ההפטרה השבת הזאת:

 [מתוך ספר זכריה, ב- ד]
 הנה כמה קטעים מתוך הפטרה זו:

 רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה.  טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.  טז וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.  יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ   


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן/ ציירה: אהובה קליין (c)




וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.   וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ.  וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ:  אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ.   וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר:  מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי.   וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:  לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.  מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ". 

ציורי תנ"ך/ זכריה  הנביא רואה  בחזונו את סמל המדינה/ ציירה: אהובה קליין (c)



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר