יום רביעי, 20 במאי 2020

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבט יהודה


 שיר מאת: אהובה קליין ©

לאה מודה לאלוקים

להולדת בן מחמדים

רביעי  מתוך השבטים

משמים, הגיח בנסים.



יעקב ברוחו מנבא:

יהודה  גור אריה

בעורקיו  דם מלוכה

עצמותיו אש גבורה.



הכול יראים מפניו

אויבים נלכדים בידיו

יש ואפסו כוחותיו

חיש קם על רגליו.



יהודה חי וקיים

דגלו מתנוסס לעולם

כאריה  רובץ על החומות

לגאולה  צופה - ימים כלילות.

הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ברכת- אכילה לחם לשובע/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Eating bread for satiety


 "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". 

 [ויקרא  כ"ו, ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 13 במאי 2020

פרשת בהר- בחוקותיי -"ואכלתם לחמכם לשובע"- המשמעות?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר בחוקותי - " וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"- המשמעות?


מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שמירת שבת/  ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/  שבת בבית ובחוץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:
 אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שילוח עבד  עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ העבד ואישתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ברכת הפריון- עם ישראל מתרבה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)  



ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי  תלכו "/ ציירה: אהובה קליין (c)


בהר-כי ימוך אחיך 001
ציורי תנ"ך/ "וכי ימוך אחיך/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ברכת השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

''
ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם.."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


''
ציורי תנ"ך/ "וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך / "ואכלתם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם". [ויקרא  כ"ו, ה]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)




''
ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]   
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה .."/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת בחוקותי פותחת במילים: "אִם - בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת - מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה ייִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם".[ויקרא  כ"ו, ג]

השאלות הן:

א] מה משמעות הברכה: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"?

ב] היכן מוצאים דוגמאות נוספות להזכרת הלחם בתנ"ך?

תשובות.

 "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"

רש"י מסתמך על תורת כוהנים: "אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קמעא והוא מתברך במעיו"

 כעניין שנאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּך". [שמות כ"ג, כ"ה]

 ב] אפשרות אחרת להסביר את האכילה לשובע: שאתם אוכלים. אבל עדיין שבעים מהאכילה הקודמת.

רבי שמשון רפאל הירש: מוצא קשר בין הברכה של הישיבה לבטח בארצנו ובין הברכה: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"  לא נאמר:  וישבתם "בטח" בארצכם, אלא נאמר: "לבטח" ומכאן שאופן ישיבתנו  בארץ ישראל תעניק לנו בטחון, ותגרום לכך שלא נזדקק לכלי הגנה שונים מפני אויבים. או מיני אמצעי בטחון כדי להגן על התבואה בשדות. וכל זה יבוא עלינו בתנאי שאופן  ישיבתנו ואכילתנו  תהיה על פי הציווי - "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".   הארץ יכולה לקבל אותנו אם נקיים את המצוות ,אבל  יכולה חס ושלום להקיא אותנו מתוכה - אם לא נמלא  אחר החוקים והמשפטים..

חז"ל אומרים:  "אכול שליש ושתה שליש והנח שליש, שאם תכעוס תעמוד על מילאוך" [מסכת גיטין, ע ] פירוש הדבר: אל יאכל אדם–אכילה גסה, אלא יניח בצד שליש מסעודתו, כדי שלא יסתכן כאשר לפתע יותקף בכעס.  כי הכעס והרוגז- עלולים להזיק לבטנו המלאה.

הכעס והרוגז הם גם קללה אופיינית של הגלות כפי שנאמר: "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז.." [דברים כ"ח- ס"ה] ועל כך מעירים  חכמים "בבל כתיב" [הכוונה לגלות בבל] [מסכת נדרים]

לכן אומרת התורה: "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" בארצכם תוכלו לאכול את לחמכם לשובע  ,ללא חשש שתבואו  לידי כעס - כי  נאמר גם: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" ואז לא תבואו לידי כעס  ורוגז [על פי  תפארת יהונתן]

 נאמר: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר". [משלי י"ג- כ"ה]

הצדיק שאינו רגיל לכעוס - אוכל את לחמו לשובע ללא חשש, לעומתו הרשע שבדרך כלל  מרבה לכעוס , עליו לאכול מעט כדי שיחסר בבטנו  מהחשש, שמא הכעס יזיק לו. [שם]

הבעש"ט מפרש את הפסוק: "יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨וים   וְיִשְׂבָּ֗עוּ" [תהלים כ"ב- כ"ז] רק אנשים ענווים שלעולם לא באים לשלב של כעס יכולים לאכול לשובע ואין להם חשש שאם  הם יכעסו הדבר יזיק לבטנם.

לעומתם, בעלי הגאווה שהם  נוחים לכעוס, חייבים להיזהר שלא יאכלו  לשובע. [על פי  דגל מחנה אפרים]

חז"ל אמרו: "לא גלו עשרת השבטים, אלא על ידי ריבוי יין, שנאמר:" הַשֹּׁותִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלֹא נֶחְלוּ, עַל-שֵׁבֶר יוֹסֵף. [עמוס ו'-ו. ז]

מתוך כך אנו למדים: שריבוי שתיית יין - גורמת לגלות. לכן אומר אלוקים: גם אם אתן לכם ברווח מכל טוב, לחם, יין,- "וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר" למרות זאת, אל תרבו בשתיית יין – "וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע"- רק לחם תאכלו כאוות נפשכם  ואז: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" לפי שלא תתחייבו בחובת גלות מפאת שתיית יין מופרזת. [מתוך ליקוטי – ריצבא]

רוב המפרשים טוענים: אם המצב הכלכלי בארץ הוא טוב ואוכלים לחם לשובע, ניתן  ליישב את הארץ מתוך שלווה ואין צורך לחפש ארץ אחרת כדי לרדת אליה. ובזמן כזה של רווחה כלכלית- ישנה גם רגיעה חברתית, ויש שלום  בין איש לרעהו. אבל בזמן של עוני וחוסר פרנסה ,חלילה, ישנם אנשים שבאים לידי קנאה - איש ברעהו  ויתכן שיהיה גם אדם שמתוך קנאה יבקש להוציא את פרוסתו מבין שיניו של זולתו.

 רש"י קושר את נושא השלום לאכילה ואומר: "שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ"  במילים אחרות: מצב של חוסר שקט, שלום ושלווה - אין טעם גם באוכל של האדם.

על כך אומרים חז"ל: לפיכך אלוקים מביט באופן רציף על עם ישראל- שהם בניו משום שהם מחמירים על עצמם להתמיד בברכת המזון  אפילו אם אכלו כמות- כזית  וזאת למרות שנאמר בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ.." [דברים, ח, י] והרי אין אנו חייבים לברך, אלא אם אנו באמת  רק נאכל לשובע. [מסכת ברכות כ']

דוגמאות להזכרת הלחם בתנ"ך.

א] לראשונה  נושא הלחם מוזכר בהקשר לעונשו של האדם הראשון -  בגן עדן כאשר חטא באכילת  פרי עץ הדעת:

וכך נענש ואמר לו ה': "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג', י"ט]

ב] כאשר אברהם מציל את לוט משביו ,הוא מתקבל בכבוד מלכים ואחד מהם היה: מלכי צדק: "וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן" [בראשית י"ד, י"ח- י"ט]

ג]  כאשר יעקב הולך לחרן   ובדרך חולם על :סולם  ומלאכים - עולים ויורדים .כאשר קם משנתו, הוא נודר נדר: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".[בראשית כ"ח, כ]

מדוע לא ביקש יעקב, כסף וזהב, אלא הסתפק- במועט , רק בלחם לאכול ובבגד ללבוש?

תשובה לכך: יעקב ביקש שישוב לביתו בריא ושלם בגופו ובנפשו – כי ידע בחכמתו - שגם אם אדם זוכה לעשירות גשמית- כסף זהב ... אין הוא יכול ליהנות ממנה, אלא אם הוא בריא, אדם חולה, אינו יכול לאכול ואינו יכול ליהנות ממלבושיו שכן הוא רתוק למיטת חוליו.

 ד] יעקב ולבן כורתים ברית ביניהם טרם יעזוב יעקב עם נשותיו את חרן: "וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר, וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם, וַיָּלִינוּ בָּהָר". [בראשית ל"א, נ"ד]

ה] אחי יוסף משליכים אותו לבור וברוב אדישותם יושבים וסועדים: "וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.  כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד" [בראשית ל"ז, כ"ד- כ"ה]

ו] כשעם ישראל יוצא ממצרים זוכה בדרך נס ללחם מיוחד משמים ,שכל האוכל ממנו מרגיש את הטעם הייחודי האהוב עליו במיוחד- וזה היה:  מאכל ה"מן" מן השמים המכונה גם בשם: "לחם אבירים"

"לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע". [תהלים ע"ח, כ"ה]

על כך אומר: "בעל הטורים:  כאשר בני ישראל אכלו  במדבר לחם נאמר: "לשובע" [שמות ט"ז, ג], אך בתהלים  כנ"ל, נאמר: "צֵידָה" ומדוע ? אלא כאשר הם במקום יישוב- נאמר "לחם לשובע" , אבל לעומת זאת- כשהיו במדבר שלח להם את הלחם כצידה לשובע.[וזוהי גם סברתו של רש"י]

ז]  ובאותו עניין הכתוב מתאר: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא". [שמות ט"ז, ג- ה]

בהמשך  נאמר:

"וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵיהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה". [שם  ט"ז, ט"ו]

ח]  בהקשר לנושא ה"מן"

נאמר: "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם".[דברים ח, ג]

ט] - בתנ"ך-  איש מספר חלום על לחם-  וגדעון מקשיב:

"וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל": (שופטים פרק ז פסוק י"ג)

י] "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר". [משלי י"ג- כ"ה]

י"א] ולעתיד לבוא מבטיח לנו הנביא עמוס: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְהוָה". [עמוס ח, י"א]

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:כי אכילת הלחם לשובע מובטחת לעם ישראל- בתנאי שיחיו על פי ערכי התורה והמצוות- אז יזכו לכל הברכות ,ישיבה לבטח ואכילת לחם לשובע. ללא דאגות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לחם לשובע/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לחם לשובע

 שיר מאת: אהובה קליין ©

הם בני מלכים
פת לשובע סועדים
בארצם בבטחה יושבים
ארץ חלקת אלוקים.   

להנאתם בצל העצים
שמחים ,מתהלכים חוגגים
מחיק הטבע נהנים
על טוב וחסד מברכים.

דבש וחלב תחת לשונם
עץ החיים מנת חלקם
יומם וליל בוטחים
במלך מלכי המלכים.

גם אם פת בסלו
לא על הלחם יחיה האדם לבדו
כי על כל  מוצא פי השם
חוקים ומצוות יקיים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת בחוקותיי [ חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנפת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The Cohen lifts the Omer in the temple

" וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן"

 [ויקרא כ"ג, י"א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 6 במאי 2020

פרשת אמור- הקשר בין הנפת העומר- לספירת העומר והתכלית/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת אמור- הקשר בין הנפת העומר- לספירת העומר והתכלית.
 מאמר מאת: אהובה קליין(c)

         יצירותיי לפרשה:                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  ציורי תנ"ך/ הבאת קורבן לפני הכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)                                                                                                                                                                                                            

:

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c ...
ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין(c ...

ציורי תנ"ך/ הבאת העומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) - TheMarker Cafe
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות:למען ידעו דורותיכם כי 

בסוכות 

הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" [ויקרא  כ"ג,י"ג-י"ד]





ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/הבאת המקלל לפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c) - TheMarker ...

ציורי תנ"ך/ הבאת המקלל לפני  משה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

בראי התנ"ך: ינואר 2012
ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


אחד  מנושאי הפרשה: הבאת העומר ממחרת החג הראשון    הפסח - אל הכהן בבית המקדש- כפי שהכתוב מתאר: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת- הָעֹומֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹונְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן"  [ויקרא  כ"ג, י'- י"א]
בהמשך נאמר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". [שם כ"ג, ט"ו]
השאלות הן:
א] מה  משמעות הנפת העומר בידי הכהן?
ב] מה גנוז בספירת העומר?
ג] תלמידיו של רבי עקיבא מתו בימי ספירת העומר- מדוע?
תשובות.
הנפת העומר בידי הכהן במקדש.
רש"י מסביר: הכהן מניף את התבואה החדשה - מוליך ומביא לצדדים - לעצור רוחות רעות, מעלה כלפי מעלה ומוריד כלפי מטה - כדי לעצור טללים רעים [טללים- טל- בלשון רבים] – הכהן מניף לארבע רוחות השמים.
נאמר בגמרא:"א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מוליך ומביא - לפי שהרוחות - שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו.."
על דברי הגמרא אומר רש"י:  שעל ידי התנופה של העומר- יש משום בקשה ותפילה על התבואה שלא תינזק. בדומה להסבר זה, ישנה דעה האומרת:
כי הנפת העומר על ידי הכהן לארבע רוחות השמים ,למעלה ולמטה -  מסמלת לנו: כי הקב"ה שולט על כל העולם.
בזוהר הקדוש נאמר: [בשלח ס"ב] על האדם מוטל להתפלל לה' יום, יום לפרנסתו וגם מי שיש לו מזון, יתפלל לה' , בכך הוא גורם שה' ישפיע שפע רב בכל העולמות וגם על עצמו.
במסכת סוטה [מ"ה] נאמר: "רבי אליעזר  הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל למחר ? אינו אלא מקטני אמונה"
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: שלא התחייבו להביא את העומר טרם הכניסה לארץ ישראל ,אלא רק כאשר  נכנסו לארץ וזכו לעצמאות לאומית ולחירות - ביושבם על אדמתם ,אז מתוך הקציר הראשון היו מצווים להביא את העומר לכהן במקדש - כמות  שיש בה די מזון לאדם ליום אחד.
מנחת הביכורים של ראשית הקציר אינה קרבה שיבולים, היא מוקרבת משעורה הבשלה ראשונה כפי שמוכח מהשם: "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה, את השעורה שנקצרה בשדה לא הניחו להתייבש בשדה, אלא הביאו אותה כשהיא עדיין לחה בגבעולים אל המקדש ושם חבטו בה עד שיצאו הגרעינים מהשיבולים, קלו אותם באש ואז שטחו אותם  בעֲזָרָה , הרוח הייתה מנשבת  בהם ,היו בוללים קמח שעורה בשמן עד שנוצרת עיסה – היא כללה - סולת שמן ולבונה.
תנועות התנופה מתייחסת למזון החומרי - סולת, שמן ולהנאת החושים - לבונה אשר הם מופיעים בעומר מטרתם לטהר תופעות גשמיות מכל אנוכיות  ארציות - ומקדישות אותן לה' ולציבור.
"העלאה וההורדה - מבטאים את התחייבות האדם להקדיש את החפץ ואת כל המטרות הארציות לשמים"
הדבר מסמל שראוי שהאדם ייהנה מן האושר -  בתנאי שהוא נקי מאהבה אנוכית ורק אם הוא שמור לה' ולציבור- אליהם הוא מכוון את חושיו, מחשבותיו ,רצונו, כוחו ושאיפותיו ,במילים אחרות  יש לאדם זכות להיות שמח בתנאי  שה' והציבור מצטרפים גם הם  לשמוח בו.
לעניות דעתי, יש כאן  התרחקות ממידת הגאווה שהיא מידה רעה , מנגד- התקרבות למידת הענווה וההכנעה שהיא מידה טובה כשמופיעה במינון הרצוי והנכון.
הגנוז בספירת העומר.
הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר בספרו ["שיחות לספר ויקרא"]: מיד עם תחילת ספירת העומר ממחרת יום ראשון של חג הפסח- ספירה זו מביאה זיכוך לעם ישראל לקראת יום החמישים- חג  מתן תורה.
עם ישראל שיצאו ממצרים עדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה ושואפים לתקן את מידותיהם ,לכן התורה מצווה לספור את העומר על מנת שבמשך ימי הספירה - ירכשו לעצמם כלים לקבל את התורה.
"וספרתם לכם...." -
"משורש ספיר ויהלום, נקו ולטשו עצמכם – עד שתהיו מזוככים כספירים - כי רק כך תוכלו  לזכות בתורה "  בתקופת הקמת המקדש, אמר ה' למשה: "....וּבְלֵ֥ב כׇּל־ חֲכַם־ לֵ֖ב - נָתַ֣תִּי חׇכְמָ֑ה..." [ שמות, ל"א, ו']  וכן נאמר: "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" [ דניאל  ב, כ"א] הפירוש: ה' נותן חכמה לחכמים ובינה לנבונים,
מכאן הסיקו חכמים: שאין הקב"ה נותן חכמה, אלא  למי שיש בו חכמה [מסכת ברכות, נ"ה.] משמעות הדבר- הקב"ה מעניק חכמה רק לאדם שיש לו כלים  מתאימים - על מנת לשמר את החכמה.
 כמו שנאמר: "..וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה.." [שמות  לא, ו']- הכוונה- בלב מי שברשותו כלים להכיל חכמה, רק לו – "נָתַתִּי חָכְמָה" שאם אין לו כלים לכך- מה יעשה עם החכמה? אדם  כסיל - הוא אינו דווקא  אחד שמנת המשכל שלא נעדרת,  או שהוא  חסר  ידע מסוים- אלא הכוונה שחסרים לו כלים לשימור וניצול נכון לחכמתו .
נשאלת השאלה, אילו כלים דרושים לקבל את התורה  ולשימורה?
התשובה : תיקון הנפש וזיכוכה, יש לצייד את הנפש  במידות המתאימות, משום כך היוצאים ממצרים צריכים  להקריב את העומר - שסגולתו גורמת לאדם  לרומם את רוחו   - להעלות אותו מהדרגה הנמוכה  שהוא מצוי בה – במשך  ארבעים ותשעה ימים  להמשיך  ולהוסיף  מ"ט קבין של טהרה ובאופן זה במשך ימי הספירה עד יום החמישים - יגיעו לזיכוך הראוי לקבלת התורה.
המקובל  רבי חיים ויטל - תלמידו של האר"י הקדוש  שואל: מדוע אין בתורה ציווי לגבי מידותיו  של האדם?
הטעם לכך: צריכים לדעת מתי יש להשתמש  במידה מסוימת ומתי יש להימנע ממנה , חוץ  ממידת הגאווה ומידת הכעס  שהרמב"ם מרחיק אותן עד הקצה הסופי [הליכות דעות ב', ג'] יתר המידות  צריך האדם לדעת איך ומתי ובאיזו מידה להשתמש בהן. חייב אדם לדעת באיזה לשון יפנה אל רעהו.
למשל לגבי היחס אל האויב נכון לנגיד: מתי להישמר  מהאויב ומנגד מתי יש ליטול סיכון.
תלמידו של האר"י: מסביר מדוע אין התורה מצווה  על מידות הנפש: והוא עונה: כי המידות קודמות לתורה. כמו שנאמר: "דרך- ארץ קדמה לתורה" [ויק"ר ט,, ג]
לכן אדם הרוצה ללמוד תורה, ראשית ירכוש לעצמו  מידות טובות - ללא מידות אלה - אין יכולת להכיל את התורה.
על כן נוהגים בימי ספירת העומר ללמוד גם את מסכת אבות - מידי שבת פרק אחד.
הגאון רבי חיים ליב שמואלביץ זצ"ל בספרו: "שיחות מוסר" טוען שברוב המידות אין בעצמותן - טוב או רע,  כל מידה במקומה יכולה להיות טובה וכאשר אינה במקומה היא רעה!
כמו שנאמר בגמרא [מסכת פסחים [נ"ב]: "יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד, הרי שמידת הזריזות פעמים שהיא למעליתא ופעמים לגריעותא, [לפעמים - מעלה ולפעמים - מגרעת] וכן במידת הקנאה, שהיא אחת מ- ג' דברים המוציאים את האדם מן העולם [מסכת אבות ד'] ומ"מ במקומה טובה היא, שהרי אמרו בגמרא [ב"ב כ"א, א]: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה"
מידת הענווה היא מאד חשובה, אך כאשר אינה במקומה – גורמת לנזק.
כך היה אצל שאול המלך, הענווה אפיינה אותו וזו מידה נעלה מאד, אך במלכותו לא  הוצרך להשתמש במידה זו , היות והיה עניו שלא במקום, למעשה איבד את המלוכה. שהרי היה צריך להרוג את אגג העמלקי, אלא שמרוב ענווה לא פגע בו לרעה  ולכן הפסיד את מלוכתו ,לפי שלא קיים את ציווי ה' טרם יצא נגדו למלחמה.
בנוגע להשגת החכמה אומר הרב  שמואלביץ: אדם השואף להיות חכם צריך שתהיה לו תשוקה רבה  לכך.
שלמה המלך  ביקש רק חכמה מה' כאשר הבין  כי נבחר להיות מלך. הוא וויתר על עושר ואריכות ימים ואכן האושר בחיים הוא חשוב גם כן, אבל שלמה המלך ידע - כי חיים ללא חכמה- חסרי ערך הם!
לכן ביקש שלמה המלך רק חכמה ואלוקים העניק לו זאת. היות ותשוקת החכמה - היא המזכה את בעליה בחכמה ולכן אדם שיבקש חכמה- נקרא: "חכם לב" ויזכה לכך - דוגמת אמני המשכן.
גם יהושע בן נון נבחר למלא את מקומו של משה משום שהיה מבקש חכמה כפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". [במדבר כ"ז, י"ח]
תלמידי רבי עקיבא מתו בימי ספירת העומר
הרב נבנצל מסביר:
ידוע היה רבי עקיבא ,כאדם גדול בתורה ,שהרי  שימש כבסיס לתורה שבעל פה, עד שאמרו שאילולא הוא- הייתה תורה משתכחת מישראל [ספרי ,שם, מ"ח] ויתכן שדווקא בגלל ייחודו של הרב- דקדקו עם תלמידיו שתפקידם היה להעביר את התורה שבע"פ לישראל, אך לא יתכן שתורה חשובה זו תועבר באמצעות כלים פגומים! ולכן מתו כ"ד אלף תלמידיו של רבי עקיבא, לפי שחסרו כלים מתאימים לרכוש תורה.
עד שרבי עקיבא שמידותיו קדמו לתורתו (היה "צנוע ומעולה" עוד בטרם למד) - מצא לו חמישה תלמידים הגונים שהם היו מסוגלים להעביר הלאה את התורה. יתכן שדווקא בגלל המידות  הפגומות של  תלמידיו פגעה בהם הגזרה.
נאמר במסכת יומא: "לא זכה - נעשה לו סם מיתה"
ובמה חטאו? לפי-"שלא נהגו כבוד זה לזה"- לא נהגו כבוד- זה בתורתו של זה!
מנהגי האבלות נוהגים בימים אלה:
לפי  הסבר הגמרא :
"שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת [הכוונה לחג השבועות]..מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.[גמרא ,יבמות, ס"ב]
ומעניין  כי במשך ההיסטוריה  התרחשו עוד אירועים קשים לעם ישראל, דווקא בתקופה זו.  גם בימינו  אנו  נמצאים בתקופה של מגפה קשה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: הקשר בין ספירת העומר להנפת העומר במקדש - הוא  להניס את הרוחות הרעות מארבע  רוחות השמים , לתקן את המידות ולהתכונן  בימי הספירה לחג מתן תורה - על מנת להיות ראויים להתכבד בה.
יהי רצון שעם  ישראל ירבה באהבת חינם וקיום התורה – כדברי הנביא ישעיהו: "...כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [י"א, י"ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר