פרשת נח - מדוע נענשו החוטאים-דווקא-במבול?
מאת: אהובה קליין
ציורים לפרשה:
ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נח והיונה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הקשת בענן/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
הפרשה קרויה על שמו
של נח - שנבחר על ידי ה' להמשיך את קיום
המין האנושי ,בזמן שהקב"ה גזר גזירה להביא כליה על העולם.
בסוף פרשת בראשית
נאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום:
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו: ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני
האדמה מאדם עד - בהמה עד רמש ועד - עוף השמים כי ניחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני
ה'" [בראשית ו, ה-ח]
בפרשתנו
יש המשך לדברים: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת
הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ."
השאלות הן_
א] במה השפיעו חטאי הדור על הנהגת ה' ?
ב] מדוע ה' החליט
להעניש את החוטאים במבול דווקא?
תשובות
חטאי הדור והנהגת ה'.
על פי רש"י:
כשראה ה' את רעת פני הדור ההוא, נאמר : "וינחם ה' כי
עשה את האדם בארץ"- כלומר התנחם במשמעות- נחמה , הקב"ה התנחם שברא את
האדם רק על פני האדמה שאילו היה האדם בעליונים היה עשוי להשפיע על שאר העליונים
לרעה וגורם להם למרוד בה' - באופן שהמריד את הברואים על הארץ.
אונקלוס אומר על המילים: "ויתעצב
אל ליבו" ה' ביקש לייסר את האדם ולהביא עליו עצבון.
רש"י מביא פירוש שונה: ה' שינה את דרך הנהגתו- מהנהגה בדרך מידת הרחמים להנהגה במידת הדין ובדרך זו החליט ה' באיזה דין ומשפט
יש לנקוט כלפי האדם על מנת להענישו. והחלטתו הייתה להביא את עונש המבול וכאן המילה
:"וינחם" - כאילו ה' נמלך בדעתו
וכביכול שינה את דעתו. בדומה לכך נאמר:
"וינחם ה' על הרעה" [שמות ל"ב, י"ד] ה' שב מן העונש שרצה
להעניש את עמו.
אך בניגוד לבני אדם
שהם עשויים לשנות את דרכי מחשבתם, הרי כאן הכוונה לשינוי בדרכי ההנהגה של ה' ממידת
הדין למידת הרחמים, או ההפך.
כתוצאה מכך שה' החליט
להאביד את האדם התעצב ה' והתאבל- כפי
שנאמר על דוד המלך: "נעצב המלך על בנו" [שמואל-ב' י"ט, ג] התאבל
דוד המלך על מות בנו- אבשלום.
את הפירוש של עצבות
באופן של אבלות מביא רש"י כנגד תשובה לכופרים שטוענים: שה' טועה וחוזר בו
מהחלטותיו, כפי שמסופר במדרש הבא: "גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה :האם
אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד-אמר לו רבי יהושע: הן , אמר לו והא כתיב:
"ויתעצב אל ליבו". אמר לו , נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו הן, אמר לו
ומה עשית? אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, אמר לו ,לו היית יודע שסופו למות ? אמר לו
בשעת חדותא חדותא ובשעת אבלא אבלא,אמר לו:
כך מעשה הקב"ה אף- על- פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן ,לא נמנע מלבראן,
בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם: במילים אחרות: הגוי התכוון להגיד ליהושע בן
קרחה: הרי אתם מודים שהקב"ה צופה ויודע את תחזית העתיד , אך ברגע שראה שהם
חטאו הוא התחרט על שברא את האדם ואם אכן הוא היה יודע זאת מראש שהאדם יחטא לא היה בורא אותו בכלל? וכששאל רבי יהושע את
אותו גוי מה היה עושה כשנולד לו בן? ענה לו הגוי: כי שמח מאד ושימח גם את סביבתו,
ענה לו הרבי: מדוע שמחת ,בזמן שידעת שהוא בן תמותה וממילא בסוף מצטערים, ענה לו הגוי: בשעה שהתינוק
נולד-שמחים ובמותו- אבלים. ענה לו הרבי:
כשם שהשמחה בזמן הלידה איננה סותרת צער המיתה - כך ה' נוהג, למרות שידע בזמן בריאת
האדם והיה גלוי לפניו על אותם רשעים שיחטאו, בכל זאת ה' לא מנע את בריאת האדם - היות ורצה לברוא אותו למען אותם צדיקים שיקומו לעומתם.
ענישת החוטאים
באמצעות מבול.
רש"י מסביר: הכתוב אינו משתמש בלשון של השמדה והרס ,אלה נוקט בלשון "מיחוי" במילה "אמחה"
פירושו- שחיקת דבר ופירורו במים והטעם
לכך, לפי שחלקו הגשמי של האדם עשוי מעפר ולכן ה' החליט דווקא להביא את המבול כדי שימחה
אותו ממש כעפר הנמחה ומתפורר במים.
הבהמות גם נענשו:
א] לפי שגם הם השחיתו
את דרכם וחטאו [לפי בראשית רבה]
ב] רש"י מפרש: היות
וכל בריאת בעלי החיים הייתה למען האדם והיות והוא ימחה במבול- ממילא אין צורך
בבעלי חיים שישרתו אותו.
רבינו בחיי מסביר: כי במבול ישנה ראיה ברורה על עניין חידוש העולם וההשגחה . כי
אומנם מצד אחד הקב"ה מעניש את הרשעים
ומכלה אותם מן העולם ,אך לעומת זאת מחייה את הצדיקים- דוגמת נח ובניו.
ה"כלי יקר" מבאר: כי טעם העונש- לפי
שדור זה חטא בעבודה זרה , גילוי עריות וגזל, ובעבודה זרה- נאמר בירמיהו: "אותי
עזבו מקור מים חיים לחצוב בארות ,בארות נשברים אשר לא יכילו המים" [ירמיהו ב,
י"ג]
בעוון גילוי עריות
אמרו רז"ל: כי העונש על כך- חנק
ונאמר בגמרא [מסכת כתובות ל, ע"א] אע"פ שבטלו ארבע מיתות בית דין , דין
ארבע מיתות לא בטל. לכן מי שנחייב בחנק אפשרי שיטבע בנהר. מכאן שדור המבול שחטאו
בגילוי עריות ועונשם- למות בחנק הדין הוא שיטבעו במים. כפי שכתוב: "על זאת
יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" [תהלים
ל"ב, ו] מכאן היות והאדם אינו ניצל מחטא זה יגיעו אליו שטף מים רבים.
ובעוון הגזל- לפי שהגוזל- נכנס לתחום חברו על כן
העונש להביא עליו מים , היות ואין טיפת מים נוגעת בחברתה ואף איננה פולשת לתוך
גבולה. ומאין לומדים שכל טיפה היא יחידה בפני עצמה? התשובה לכך: לפי שבגשמי ברכה
נאמר: "מי פלג לשטף תעלה [איוב
ל"ה, כ"ה] מכאן לומדים במסכת : בבא בתרא ,[ס"ט, ע"א]- שכל
טיפת מים יש לה את השטח שלה ולא נכנסת לתחום חברתה.
ואילו זה החוטא בגזל – נכנס ונכנס לתחום חבירו דין הוא- שגשמי ברכה- יהפכו עליו למבול- מידה
כנגד מידה.
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן להסיק: כי מאחר ודור המבול חטא בשלושה דברים: גזל, גילוי עריות ועבודה
זרה, ה' עבר ממידת הרחמים למידת הדין והענישם בעונש המבול- בהיות האדם עפר מחה ה' אותם וגם מהטעם שעזיבת דרך התורה – נחשבת
להתנתקות ממקור מים חיים- יש בכך מידה
כנגד מידה - בעזיבת מים חיים חטאו ובמים נענשו.
