יום שני, 13 באפריל 2015

פרשת תזריע -מצורע:מדוע מובא הנגוע בנגעים לפני הכוהן?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע – מצורע: מדוע מובא הנגוע בנגעים לפני הכוהן?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת תזריע ,בחלקה הראשון - דנה  בנושא לידת הילד , ברית מילה, הקורבנות שהיולדת מצווה להביא  אל הכהן.

ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בהמשך הפרשה עוברת לנושא הנגעים והבדיקה על ידי הכהן כפי שהכתוב מתאר:

"וידבר ה' אל משה  ואל אהרון לאמור: אדם כי יהיה בעור- בשרו שאת או ספחת, או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל- אהרון הכהן או אל-אחד מבני הכוהנים : וראה הכהן את- הנגע בעור- הבשר ושיער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו. [ויקרא י"ג, א-ד]

השאלות הן:

א] על אילו נגעים מדברת התורה- ובעבור מה הם באים?

ב] מה הקשר בין מצוות מילה לנושא הנגעים?

ג] מהו תפקידו של הכהן בעניין הנגעים- ומדוע?

התשובות:

סוגי נגעים וסיבת הופעתם באדם.

התורה מבחינה בכמה סוגי נגעים:

רש"י  מביא כמה דעות -ביניהם את דעת חז"ל- הסבורים כי: הנגעים הם כתמים בגוון לבן בעור ושמות הנגעים והלכותיהם תלויים בחוזק הלובן של הכתם:

בהרת: היא הלבנה ביותר כפי שהפסוק מתאר: "ואם בהרת לבנה היא" והפירוש- שהיא בדרגת הלובן –הכי לבנה. ושמה מבטא זאת באופן ברור.

ספחת: על פי הסברו של אור החיים: סוג שדומה לשאת-כי שאת הוא לבן כצמר נקי ואילו  הספחת לבנה כסיד ההיכל.

הסיבה להופעתם:

על פי "ספרוני" : סוג הנגעים שהתורה מונה- אין להם כל קשר לצרעת, אלה הן מחלות שלא כדרך הטבע והן נשלחות מכוח עליון  כעונש וכפרה על חטאיו.

על פי ה"עקדה" ישנה הוכחה ברורה כי נגעים אלו אינם משהו טבעי- כאשר  נמצא הנגוע בהסגר במשך שבוע ,או שבועיים  ,למרבה הפלא, מתרפא לגמרי.

 בזמן שידוע שכל מחלה שתוקפת אדם, הרי  באופן טבעי אם הוא  נמצא במקום סגור ללא אור- המחלה רק מחמירה ואין שום הקלה וריפוי. אך כאן היות ונגעים אלה הם אותות משמים לעורר את האדם החוטא  לחזור בתשובה, על כן  שיטת הריפוי היא למעלה מן הטבע- משהו רוחני.

האלשיך מסביר את סיבת הופעת נגעים אלה דווקא בימים קדומים כך:

תופעה זו הייתה רק בדורות הקדומים-כאשר כוח הקדושה היה כה גדול ששרר גם אצל החוטאים והיה יכול לדחוק החוצה את הטומאה. אך כיום כוח קדושה בממדים כאלה אינו קיים בעם ועל כן הנגעים אינם מופעים בגוף האדם.

"הכלי יקר" מסביר: כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת והתרפא חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.. "[מסכת ערכין  ט"ז, ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגיחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] וגזל- שאם ישנו נגע בקירות הבית על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

הקשר בין מילה לנגעים.

על פי ה"כלי יקר": נסמכה פרשת הנגעים לנושא מצוות המילה לומר לך- שהמילה דוחה נגעים. היות ובכל מקום המצווה המוקדמת דוחה את המאוחרת כמו הדוגמא: בפרשת וייקהל -שם התורה הקדימה את נושא השבת למשכן- להגיד לך שהשבת דוחה את מלאכת המשכן.

ועל צד הרמז נראה לפרש כפי שאמרו חז"ל[מסכת נדרים ל"א, ע"ב]

"גדולה מילה שדוחה את הנגעים, לפי שסתם מילה סיבה למילת ארבע עורלות ומכללם עורלת הפה, וכשהוא נימול מערלת הפה - לא יספר לשון הרע ואז לא יבוא לידי נגעים הבאים על לשון הרע[ערכין ט"ו, ע"ב]

תפקידו של הכהן בהקשר לנגעים.

 בדיקת הנגעים מתבצעת על ידי אהרון הכוהן, או בניו ונשאלת השאלה: מה הטעם לכך?

על כך עונים חז"ל: יש פעמים רבות שאדם מדבר לשון הרע על חברו מתוך אמונה שהוא מספר אך ורק את האמת ובכך אפילו מקיים מצווה בהבאת האמת לידיעת הציבור.

לכן התורה מצווה שהמצורע- יובא לפני אהרון הכוהן ,או בניו- לפי שאהרון  היה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום.

ועל ידי בואו של  המצורע אליו ילמד- שדווקא למען השלום בין חברו ,רשאי אדם לסטות מהאמת.

אהרון היה דואג להשלים בין איש לרעהו, במידה והיה רואה שהם מסוכסכים, היה פונה אל כל אחד מהם בנפרד והיה אומר: אתה יודע שחברך מעוניין להשלים אתך.

המסקנה: למרות שהאמת היא חשובה מאד, הרי השלום  גדול ממנה. מכאן שהמטרה שהמצורע ילמד מאהרון מידה טובה זו ויחזור בתשובה מעיסוק בלשון הרע וכך יתרפא מהנגעים.

השל"ה הקדוש אומר: כי מטרתו של האדם היא להפוך: "כותנות עור לכותנות אור"[שהרי בחומש בראשית מסופר: "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם"[בראשית ג, כ"א] –התכלית היא: לעדן ולקדש את כוחות הנפש והגוף , וכך  כותנות ה"עור" נעשים בגדי-יקר  בדומה לכוהנים שלבושם היה לכבוד ולתפארת- והיו מרוממים את עצמם  בנפש ובענייני הגוף-שהרי אכילתם הייתה בגדר עבודת קודש.  על ידי כך הפכו את כותנות ה"עור" לכותנות "אור" .

מטעם זה, היו מביאים את המצורע לפני הכוהן ,שהרי החוטא בחטאיו לא קידש את גופו ונפשו, אלא  השחית וטימא את "עורו"  הכוהן בכוחותיו היה מסוגל להפוך את "עורו" של אותו חוטא- ל"אור" וזאת כדי שידע וילמד את הלקח מחטאיו.[על פי- תורת משה]

לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי על האדם להימנע מלשון הרע ועליו להתחזק במידת השלום בין אדם לרעהו שהיא מצווה חשובה ויקרה. מי ייתן והשלום והאמת  ישררו בעם ישראל ובקרוב נזכה לבוא הגואל.

ציורי תנ"ך/ הכהן ניגש לבדוק נגעים בבית/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכוהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המצורע/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המצורע

שיר מאת: אהובה קליין©

הוא לא נצר את פיו

קיץ חורף סתיו ואביב

נטול מצפון ואחריות

הפיץ שקרים ורכילות.

 

לפתע מהנגעים  נדהם

חש בנפשו בוש ונכלם

בחיל ורעדה פוסע

בפני הכוהן מופיע.

 

הכוהן יאיר לו פנים

בזהירות יבחן הנגעים

יציב בפניו פתרון

נוסך  בנפשו ביטחון.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת [תזריע –מצורע, חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מבט על עולם החינוך בתנ"ך/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מבט על עולם החינוך בתנ"ך / מאת: אהובה קליין.

כידוע ,מאז ומתמיד, קיימת שאיפה להעלות ולשפר את רמת החינוך בארץ.

רבות הן התוכניות במערכת החינוך –כחול אשר על שפת הים- המשתנות, מתחלפות ,קמות ונופלות ,לעיתים גם בשל חילופי השלטון.

ישנם פסיכולוגים הטוענים: כי הילד נולד עם  יסודות הטבועים בו -מבטן ולידה והדבר משפיע עליו לאורך כל חייו לחיוב ,או לשלילה.

ויש  החולקים עליהם בטענה : כי הילד נולד כלוח חלק וכל החינוך נרכש במהלך חייו בסביבתו הקרובה.

ישנו גם ויכוח נדוש האוחז  בדעה כי: החינוך בעיקרו בא מהבית. ויש הסוברים אחרת: כי עיקר החינוך מקורו במוסדות החינוך.

אך המסקנה המתבקשת והברורה היא : שילוב של שני הדברים יחד .

ההוכחה כי הילד בא לעולם עם מטען מולד ולא כלוח חלק מתגלה בכתובים:

רבקה ,אשת יעקב , בהיותה נושאת   ברחמה את בניה-יעקב ועשיו. חשה כי הם מתרוצצים בקרבה ועל כן הלכה לדרוש את ה' שיגיד לה מה יהיה בסופה?

תשובת אלוקים הייתה: "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו.." [בראשית כ"ה, כ"ג]

ציורי תנ"ך/ רבקה ושני בניה:יעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש שדה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ואכן יעקב היה איש תם, יושב אוהלים ואילו עשיו איש ציד –איש שדה שפיו וליבו אינם שווים והיה מחניף  לאביו בשאלות מתוך עורמה, אביו אהב אותו. אולם רבקה אהבה את  יעקב - את יושרו.

האיבה  התגברה בין שני האחים בשל הברכות שקיבל יעקב מאביהם יצחק  ומאותו יום עשיו ביקש להרוג את יעקב אחיו.

נשאלת השאלה, מדוע ההורים לא  הצליחו לחנך גם את עשיו שילך בדרך ישרה בדומה לאחיו יעקב ?

על כך ישנה דעה :כי ההורים שגו בכך שלא התחשבו בהבדלים העמוקים בין האחים וכביכול דרשו משניהם את אותם  הדברים, היה עליהם לנקוט בהצעתו של שלמה המלך:" חנוך את הנער על פי דרכו"- כלומר להתחשב באופיים השונה ולהתאים את החינוך לכל ילד בהתאם לנטיותיו ואופיו.

רעיון זה אנו מתבקשים ליישם גם בליל הסדר, כאשר אנו נתקלים בארבעת הבנים ועלינו להשיב לשאלותיהם באופן שונה בהתאם לאופיים הנבדל איש מרעהו..

בנוסף ,מנקודה חינוכית שני ההורים חייבים ללכת בראש אחד, כי ברגע ששניהם נוטים לכיוונים מנוגדים הדבר פוגע בחינוך הילדים.

ציורי תנ"ך/"שאל אביך ויגדך.."/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


בפרשת האזינו הכתוב מלמדנו:" "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך...." [דברים ל"ב, ז]

כלומר ,הזקן -שבדרך כלל נחשב חכם- יכול ללמד את הצעיר ועל כן טוב יעשה הילד שיציית לזקן החכם ויפנה אליו בשאלות.

לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על מנת להצליח בחינוך הילד, יש להתחשב באישיותו ותכונותיו האופייניות  לו.

על ההורים לשמש דוגמא אישית באורח חייהם ודרך ארץ- לספק להם סביבה חיובית וטובה.

גם אמצעי התקשורת: הרדיו והטלוויזיה   ינהגו בתבונה אם ישדרו תכניות ללא אלימות פיסית ומילולית, אלא נושאים המעשירים את חינוך הנוער.

 בסופו של דבר המטרה : לשאת לראשנו :"כתר שם טוב" כפי שנאמר במסכת אבות: "שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה, וכתר שם טוב עולה על גביהן" [מסכת אבות ד, י"ג]

מי ייתן ונשכיל ליישם את הדרכים הנכונות להעלאת החינוך לנתיב הרצוי.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 7 באפריל 2015

ציורי תנ"ך/עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין. [פרשת שמיני]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"ואת אלה תשקצו מן העוף,לא יאכלו,שקץ הם:את הנשר ואת הפרס  ואת העזנייה: ואת הדאה ואת האיה למינה:  את כל עורב למינו"

הטכניקה: שמן על בד.



העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמיני-עופות הטמאים לאכילה- במה השפעתם על חיי האדם?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמיני- עופות הטמאים לאכילה -במה השפעתם על חיי האדם?


מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשה זו גדושת נושאים ופותחת בתיאור היום השמיני למילואים, ראש חודש ניסן היה, ביום זה משה קורא לאהרון ולבניו  ולזקני ישראל.

בני ישראל זוכים גם  לברכה ממשה ואהרון ואז כבוד ה' נראה לכל העם.


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/ציירה: אהובה קליין(c)


בהמשך ישנה אזהרה לעם ישראל: לא לאכול מאכלים אסורים: בעלי חיים  טמאים וגם עופות טמאים- כפי שהכתוב מציין: "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את – הנשר ואת הפרס ואת העזניה : ואת הדאה ואת האיה למינה :את כל- עורב למינו : ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף: ואת- התנשמת ואת הקאה ואת הרחם.."[ויקרא י"א, י"ג-י"ט]

השאלות הן:

א] מהו הסימן בעופות הטמאים?

ב] מדוע הדאה נמנית עם העופות הטמאים?

ג]  מה הטעם באיסור אכילת העופות הטמאים?

התשובות:

העופות הטמאים – הסימנים.

הרמב"ן אומר: כי נאסרו העופות הנזכרים בפרשה יחד עם עופות שהם שייכים לאותו סוג וזאת מהסיבה שהכתוב לא הזכיר סימן בעוף טמא לאיסור, או בטהור להיתר, אך הדגיש: "ואת אלה תשקצו מן העוף"

אך, רבותינו נתנו סימנים בעופות הטמאים [ מסכת חולין נ"ט] סימן ההיכר של העופות הטמאים הוא: הדריסה- הכוונה לעופות האוכלים בעלי חיים כשהם עדיין בחיים- וזו מידת אכזריות.

עוף מסוג זה לעולם טמא, כי התורה הרחיקה אותו מפני שדמו מחומם לאכזריותו-שחור וגס וגורם לאכזריות בלב.

ואין בכל העולם  עוף שידרוס מלבד העופות הנזכרים בפרשה.

יוצאים מן הכלל הם הפרס והעוזניה שאינם דורסים ולא חששו  לגביהם החכמים - מפני שאינם מצויים באזור מיושב [כפי שמצוין במסכת חולין] אלא באזורי מדבריות ויתכן מפני שהם  שוכנים במקומות יבשים-דמם נשרף ורע בדומה לדמם של העופות האחרים –הדורסים.

וחכמים  מציינים: כי עוף שיש לו זפק, אצבע יתרה וקורקבן נקלף, בידוע שהוא טהור ואינו דורס., אך אם יש לו רק שני סימנים מתוך הסימנים הנזכרים-אזי אסור לאכילה. דוגמת העורב יש בו רק שני סימנים: אצבע יתרה וקורקבן נקלף, קל וחומר שעופות אחרים שיש להם רק סימן אחד- ודאי טמאים.

 והנשר –אין לו אפילו סימן אחד מבין הסימנים המוזכרים.

אכזריותם של עופות אלה מתבטאת בכך שהם טורפים את העופות האחרים בעודם חיים.

גם החלב שלהם אין לו יכולת להתגבן - להיהפך לגבינה וזאת בנגוד לעופות הטהורים.

האוכל מעופות הטמאים, או בעלי חיים טמאים-עלול להיפגע בבריאותו.

רבינו בחיי מביא את  דברי הרמב"ן, אך מוסיף על כך : הטעם באיסור אכילת העופות הדורסים- לפי שהקב"ה אוהב את השפלות והמידות הטובות .ומנגד שונא אכזריות ומידות רעות. ולכן בחר גם בקורבנות תַּמוֹת ושְפֵלוֹת ואותם בעלי חיים גם מותרים לאכילה לבני ישראל.

וכשם שהקב"ה מתרחק מהעופות הדורסים כך מרחיק אותם ממאכל בני ישראל וכל זה בא ללמדנו: שהקב"ה שונא מידות רעות ואכזריות ואוהב את מידת הטוב והשפלות כולל התמימות.

ומטעם זה הנביאים ממשילים את הרשעים לעופות טמאים ודורסים, כפי שנאמר: "הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בצרה.[ירמיהו מ"ט]

וכמו שנאמר: "יישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר".

ועוד סיבה לאיסור עופות טמאים: לפי שהעוסקים במלאכת הניחוש היו משתמשים בעופות טמאים אלה, ועל כך אמרה התורה: "לא תנחשו" [ויקרא י"ט]

ולכן התורה אסרה עופות טמאים גם מצד הניחוש וגם מהסיבה שהם  דורסים.

הדאה נחשבת לעוף טמא.

הדאה נחשבת לעוף טמא ומעניין שבספר דברים [י"ד, י"ג] היא נקראת: "ראה" על עוף זה אמרו חכמים במסכת חולין [ס"ג, ע"ב]:"עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל"

הרב  זלמן סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" כותב: כדי להצליח לראות למרחקים דרוש כישרון מיוחד ומכיוון שהדאה  מנצלת כישרון זה לראיית: "נבילה"  ומתמקדת דווקא בארץ הקודש-ארץ ישראל- היא נכללת עם העופות הטמאים. עניין זה עשוי לשמש  ציון דרך לאותם אנשים השוהים בארצות מעבר לים ומשמיעים דברי ביקורת על ישראל. הם  בבחינת : "העומדים בבבל  ורואים נבילה בארץ ישראל" זוהי דרך פסולה בעיני התורה ,ובמקום להשמיע דברי גנאי על ארץ הקודש מוטב שיעלו אותם אנשים ארצה ויעזרו למעניקים לארץ מכוחם: "נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" [ישעיהו מ"ב, ה]

הטעם לאיסור בעלי חיים ועופות טמאים.

רבינו בחיי אומר: כי כל האוכל מאכלות אסורים הדבר גורם לטמטום "והטעם שהלב מִטַמְטֵם באכילת הדברים האסורים ואין רוח הקודש שורה בו"

כלומר- מתוך המילה :"ונטמתם בם" [ללא האות א']- ניתן ללמוד כי בעלי החיים והעופות הטמאים אוטמים את נפש האדם וגורמים לטמטום והדבר מבריח את רוח הקודש מאותו אדם, לפי שאין  הקדושה שורה בסביבה טמאה.

ויש כאן גם עניין של מידה כנגד מידה: אדם שמטמא את עצמו מלמטה - כנגד זה מטמאים אותו מלמעלה. אדם שמטמא עצמו בעולם הזה -מטמאים אותו בעולם הבא.

אברבנאל אומר: כי מאכלים אסורים מולידים דם טמא. ובנוסף מאכלים אלה קשורים לפולחן האלילים ישנם ארצות שהאנשים אוכלים  מיני תועבה למען עבודה זרה. לכן התורה קראה למאכלים אלה: "תועבה" זהו מונח המתייחס לעבודה זרה.

הרמב"ם  בספר המורה פרק ג' אות מ"ח- מוכיח כי מאכלים אסורים מזיקים לגוף האדם מבחינה בריאותית.

 הרד"צ הופמן אומר רעיון דומה לדברי האברבנאל: עצם האיסור על אכילת מאכלים טמאים מטרתה להרחיק את ישראל מעבודה זרה.

 המצרים היו מקדשים את צאנם לאליל שלהם וכנגד זה בני ישראל נצטווו לקחת מהצאן לקורבן  פסח.

יש הרואים באיסור האכילה- מטרה להבדיל את עם ישראל מהעמים האחרים.

אבל רד"צ  הופמן דוחה רעיון  זה, וטוען כי כאשר עם ישראל קיבלו את התורה  ונבחרו להיות ממלכת כוהנים  ,הותר להם לאכול רק אותם בעלי חיים טובים שהותרו לקורבנות- לפי שהם קרובים לטבע האדם.

רש"ר הירש -כותב בספרו  חורב: שמאכלים אסורים יכולים להשפיע על הנפש, הוא מסביר: "כמו שקדושת בית המקדש, מתחללת על ידי  טומאה-  כך מקדשך הפרטי"  על האדם לשמור שגופו ונפשו יהיו מקודשים .

על ידי אכילת המאכלים הטמאים, יגביר את הכוח הבהמי ויהיה נוטה להימשך אחרי הרוע.

רק הקב"ה יודע את היחס של המזון עם כוחות הגוף של האדם וכוחות הנפש ולכן  יש למלא את ציוויי ה'.

לסיכום לאור האמור לעיל:

התורה היא תורת חיים ובין שאר הציוויים - היא מדריכה  את עם ישראל לחיות באופן נכון ובריא-להתרחק מתועבה ועבודה זרה ולא לאכול עופות  טמאים-לפי שיש בהם רוע ואכזריות המפירים את האיזון הגופני והנפשי של האדם ואף נוטעים בו אטימות ורשעות.

מי ייתן ונזכה לילך בדרך התורה ונדבק במידות ה' ונזכה לכל הברכות והישועות. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עופות טמאים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

עופות טמאים/ שיר מאת: אהובה קליין ©

הנשר ניצב על סלע

לצדי עופות בטבע

נועד לכתר מלוכה

אך בשרו תועבה.

 

בעל תכונות מנוגדות

לגוזליו יתמסר רבות

אכזריותו גודשת שיאים

טורף בעלי חיים.

 

כמוהו העופות הדורסים

חסרי רגשות ורחמים

דוגמת העורב והתנשמת

אותם התורה פוסלת.

 

שמותיהם מצוינים בכתובים

את לב האדם אוטמים

רוע ואכזריות בדמם

כמוהם הרעים ברשעותם.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 30 במרץ 2015

ציור להגדת פסח/ קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"קדש ורחץ,כרפס,יחץ,מגיד,רחצה,

מוציא,מצה,מרור,כורך. שלחן עורך

,צפון,ברך הלל,נרצה"

קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)
הטכניקה: שמן על בד.
Drawing Passover- bowl
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר