‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting ציורי תנ"ך. אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting ציורי תנ"ך. אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 בדצמבר 2017

ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Eisav and his wives


"וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, הוּא אֱדוֹם.   עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו, מִבְּנוֹת כְּנָעַן:  אֶת-עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי.  וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל, אֲחוֹת נְבָיוֹת"

[בראשית ל"ו, א-ג]
העלאת תמונות

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 10 באוקטובר 2016

פרשת האזינו-על מה מביע משה תימהון בשירת האזינו/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת האזינו- על מה מביע משה תימהון בשירת האזינו?

מאת: אהובה קליין
ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים.."/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שאל אביך  ויגדך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "כנשר  יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

פרשה זו- מיוחדת בסגנונה- לפי שנכתבה בצורת שירה והיא מרומזת כבר בפרשת וילך, שם נאמר למשה: "ועתה כתבו לכם את—השירה הזאת ולמדה את – בני – ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" [דברים  ל"א, י"ט]

 על כך אומר רש"י: הכוונה לדברי השירה: "האזינו  השמים" - עד המילים: "וכיפר אדמתו עמו"

בתוך השירה מופיעה שאלה  מעניינת: "הלה' תגמלו- זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך : זכור ימות עולם בינו שנות דור- ודור שאל אביך ויגדך  זקנך ויאמרו לך" [דברים, ל"ב, ו-ח]

השאלות הן:

 א]  מהו תימהונו של משה?

ב]  מי הם: "אביך", "זקנך"?

תשובות.

תימהונו של משה.

רש"י  מסביר: משה  תמה על עם ישראל כיצד מכעיסים הם את הקב"ה בזמן שיודעים שרק בו טמון הכוח להענישם על חטאם ,או להיטיב עימם בזמן הליכתם בדרך הישר.

 הספרי : מתאר שני משלים  כדי  להמחיש את הדרך המעוותת בה הולכים עם ישראל:

משל ראשון: "משל לאחד שהיה עומד וצוהב[מכעיס] כנגד בלייסטוס [המושל, או השר] בשוק, אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם כנגד בלייסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את כסותך ולחבושך בבית הסורים אתה יכול לו"?

משל שני: משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו, אמרו לו: שוטה שבעולם כנגד מי אתה עומד וצוהב, כנגד אביך? שמע כמה עמל בך וכמה יגיעה יגע בך"

לפי המשל הראשון:   ישנה תמיהה על אדם שמכעיס גורם עליון בזמן שהוא יכול להיענש דווקא על ידו.

ולפי המשל השני :מדובר  בכפיות טובה - לפי שמדובר בלהכעיס גורם מעלינו שלאורך כל הדרך  רק מיטיב עמנו ורוצה בטובתנו.

לכן לפי  המשל הראשון: "תגמלו"- הכוונה= תעשו.

לפי המשל השני: "תגמלו"- תשלמו.    

כנגד המשל הראשון, העם מכונה בשם :"ולא חכם"- כי אינו מבין  שיש בכוחו של ה' להענישו על מעשיו הרעים.

 וכנגד המשל השני העם  מכונה: "נבל" היות ושכח את כל הטובות שהיטיבו עימו.

 רבינו בחיי מסביר: הרי ה' עשה לעם ישראל חסדים וכך הם גומלים לו?

 הרמב"ן סובר: "עם נבל ולא חכם"- עם ישראל שכחו את הטוב שעשה להם אלוקים ואינו חכם לראות את הנולד.

ועל פי אונקלוס: העם שנלאו בעשיית התורה ולא  נעשים חכמים להבין שהתורה רק מועילה להם.

 הרמב"ן מוסיף ומסביר: "העושה טובה חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עימו יקרא נבל, כפי שאומר ישעיהו הנביא: "לא יקרא עוד  לנבל נדיב  כי הוא הפכו" [ישעיהו ל"ב ,ה]

על כן אמרו על נבל הכרמלי כי שמו מבטא את היותו  נבל ונבלה עמו, היות ודוד המלך עשה לו טובה גדולה ושמר על כל מה שהיה לו והוא סירב לשלם  לו על כך גמול.

ספורנו  מסביר: כיוון שאלוקים רצה לתת את עם ישראל עליונים על כל הגויים, האם ראוי שהם יחטאו לו ובכך יגמלו לו רעה  ובכך  ימנעו ממנו  להשיג את התכלית?  ומאין כי זו   התכלית של ה' לתת את ישראל עליונים על הגויים? ההוכחה לך היא בפסוק: "נעשה אדם  בצלמנו כדמותנו" [בראשית ,א, כ"ו]

"שאל אביך ויגדך, זקנך ויאמרו לך"

 חז"ל אומרים: אברהם, יצחק ויעקב-אבות  האומה- נתברכו  באריכות ימים.

על אברהם נאמר: "ואברהם זקן בא בימים"[בראשית כ"ד, א]

על יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" [שם  כ"ז, א]

על יעקב  נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן" [שם מ"ח, י]

 רעיון זה נרמז בדברי  משה:" שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך"

 וכוונתו הייתה אם ברצונך ללכת בדרך הנכונה והרצויה- על כך  שאל   את אבות  האומה שזכו לאריכות ימים. תקבל תשובה.

בדומה לכך אומר  רש"י :"שאל אביך" אלו הנביאים שנקראים: "אבות" כמו שנאמר על אליהו הנביא על ידי אלישע: "אבי, אבי ,רכב ישראל" [מלכים –ב, ב, י"ב]

חז"ל אומרים [במסכת קידושין דף ל"ב] :"אין "זקן" אלא זה שקנה  חכמה.

רבי משה יצחק דרשן["המגיד מקלם"] אומר: כי בדורות הראשונים נתקיימו דבר הכתוב: "שאל אביך ויגדך" כי אז האבות היו  בקיאים בלימוד התורה ,אבל כעת כאשר ישנה ירידת הדורות  ואב לא תמיד יודע לענות לשאלות  בנו בתורה מחוסר ידע ,במצב זה ילך הבן לשאול את סבו הבקי היטב בחומר כי רק הזקנים  בעלי ידע תורני רב יענו לו נכון לשאלותיו.

 לסיכום, לאור האמור  לעיל, בדברי השירה ישנו דגש רב על ההאזנה והשמיעה  להאזין זה בבחינת: "אוזן שומעת  ועין רואה"

 הקב"ה מצפה מעם ישראל שישמש אור לגויים-  היינו -  ילך לאור התורה הקדושה ויקיים הלכה למעשה את המצוות ולא  יהיה   כפוי טובה על כל החסדים שהרעיף עלינו ה'  בעבר ובהווה.

ויהי רצון ויקוים בנו דברי שלמה המלך:

"ואוזן חכמים תבקש דעת" [משלי י"ח ט"ו]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 29 בפברואר 2016

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקהל- מה הקשר בין חכמה למעשים?

 מאמר מאת: אהובה קליין

 פרשה זו  פותחת במילים: "ויקהל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִווָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם"

משה חוזר באוזני עדת בני ישראל על התרומה הנחוצה למשכן, וסוקר באופן מפורט את כל חלקי המשכן והכלים שלמענם נועדו התרומות של עם ישראל. העם נענה ותרם  בעין  יפה את כל החומרים הנחוצים למשכן ולכליו,  עד כי כבר לא היה צורך לתרום יותר, כפי שאמרו  זאת החכמים העוסקים בכל מלאכת הקודש אל משה: "ויאמרו אל משה לאמור מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה אשר  ציווה ה' לעשות אותה "  ובהמשך נאמר: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מלהביא" [שמות ל"ה, ה-ו] בעקבות הקול שהעבירו במחנה- זרם התרומות פסק.
 ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה מתואר  מזבח העולה וכליו  ומעניין שהתורה מדגישה  מבין חכמי הלב את בצלאל בן אורי בן חור .

לגבי מזבח העולה נאמר: "ויעש את מזבח העולה עצי שיטים.. ויעש את כל כלי המזבח את - הסירות ואת היעים ואת המזרקות ואת המזלגות ואת המחתות כל כליו עשה נחושת.[שמות  ל"ח, א-ד]

 השאלות הן:

 א]  מדוע הוצרך משה להקהיל את כל העם?

 ב] מהו מזבח העולה ובמה ייעודו ?  

 ג]  מה הקשר בין החכמה לפועלו של בצלאל בן אורי?

 משה  מקהיל את העם.

רבינו בחיי  מפרש על פי המדרש: "תבוא קהילת משה ותכפר על קהילת אהרון דכתיב  [שמות ל"ב] "ויקהל העם על אהרון" והכוונה כי על ידי שמשה  מקהיל את העם הוא מכפר על  התאספות העם בחטא העגל.

ובהמשך אמירת משה: "ויאמר אליהם משה"-  מכפרת על אמירת אהרון שנאמר במעשה העגל: "ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים" והמילים: אצל משה: "אלה הדברים" מכפרות על דברי העם בזמן הסגידה לעגל הזהב: "אלה אלוהיך ישראל" והזהב  שנתרם למען המשכן - יכפר על הזהב שממנו  נוצר העגל.

המלבי"ם אומר רעיון דומה: כאשר התורה ניתנה על הר סיני כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד בתחתית ההר והראיה  לכך, שכתוב בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר" [שם י"ט, ב]

 אבל בזמן חטא העגל,  השטן המקטרג גרם לפירוד ומחלוקת בקרב עם ישראל.   המשכן בא  לכפר  על מעשה העגל, לכן משה אסף את כל עם ישראל אליו להשיבם – לעם מאוחד ומלוכד סביב נושא המשכן , ממש כמו בזמן מעמד  הר סיני.

 חז"ל אומרים : כי יש קשר בין  תחילת פרשת כי תישא לתחילת  פרשת  ויקהל  כאשר אצל משה מתקהלים מתוך אחדות  שבלב - מצליחים לעמוד מאוחדים מול כל סוג של אויב. ומתקיים בהם הפסוק: "כי  תישא את ראש בני ישראל"

מזבח העולה ותכליתו.

מזבח העולה – היה מיועד להקרבת קורבנות ונקרא גם בשמות נוספים, כגון: מזבח החיצון- מעצם היותו  ממוקם בחצר המשכן, ובלשון פשוטה כונה  - מזבח, בתקופת המשכן נקרא גם:  מזבח הנחושת, ומזבח אדמה, היה עשוי מעצי שיטים ומצופה בנחושת, שימש כאחד מכלי הקודש המרכזיים במשכן ובהמשך בשני בתי המקדש - ראשון ושני.

היה בנוי בצורת ריבוע ,רוחבו - חמש אמות  אורכו - חמש אמות וגובהו - שלוש אמות, בארבע הפינות למעלה היו ארבע קרנות המזבח. סביב המזבח היה מכבר בצורת רשת נחושת.  בארבע הקצוות של הרשת היו ארבע טבעות שבעדם השחילו את הבדים שהיו עצי שיטים מצופים נחושת- כדי שיהיה אפשר לשאת את המזבח ממקום למקום.

למזבח היה מחובר כבש  בצורת שיפוע ששימש לעליית הכוהנים  לגג המזבח -   וזאת מהטעם שהיו צריכים לשמור על  צניעותם - שנאמר: "לא  תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו " [שמות כ", כ"ב],בדופן הצפונית של הכבש, אומני המשכן, חרצו  חריצים כנגד בליטות שהיו ביסוד המזבח- במטרה לחבר את הכבש באופן מדויק ביותר למזבח.

לצורך עבודת הקורבנות -אומני המשכן יצרו חמישה כלי שרת שתכליתם הייתה: ניקוי ,קבלת הדם, היפוך הבשר על האש ונטילת גחלים-  כלים אלה היו עשויים מנחושת.

הקשר בין  המחשבות  למעשה אצל  בצלאל בן אורי .                                 בנוסף לרוח אלוקים, החכמה, התבונה והדעת שהיו טבועים בבצלאל בן אורי, נאמר עליו : "ולחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת ובחרושת.. ולהורות נתן בליבו.."

 בגמרא [מסכת ברכות דף י"ז] נאמר: כי  תכלית החכמה היא: תשובה ומעשים טובים. הכוונה - שלא ייווצר  מצב שאדם ילמד את כל ההלכות ואחר כך בועט באביו ,באמו, ברבו ובמי שהוא  גדול  בחכמה ובמניין , שנאמר: "ראשית  חכמה יראת  אלוקים  שכל טוב לכל  עושיהם" [תהלים]

 לכן מטרת הלימוד: היא אינה רק הרחבת הידיעות ,אלא, תכלית החכמה -  שיפור  ומי שלומד ,  אך אינו מיישם בפועל את ידיעותיו- עדיין לא הגיע לתכלית החכמה.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל  אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

 מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

 על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה לו גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  ואין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת -ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

 לסיכום, לאור  האמור לעיל, ניתן להסיק  כי עם ישראל - לאחר חטא העגל  מתאחד מחדש כאיש אחד בלב אחד- במטרה להקשיב לדברי משה בנושא המשכן  ששימש מרכז רוחני לכל עם ישראל.                                             ולזכותם של בני ישראל יאמר :כי  בנוסף להקשבתם לציוויים - נרתמו יחדיו  לתרום חומרים למען המשכן - ביד רחבה, עד שהיה צורך לעצור בעדם, בנוסף ניתן ללמוד גם על חכמי הלב, שמלבד חוכמתם  היו אנשים ישרים ומצאו זמן וצורך להודיע  זאת למשה, ומשה עצמו שהיה איש רוח וצדיק - לא לקח לעצמו מהחומרים העודפים.

 עם ישראל זוכה לאומנים משכמם ומעלה  בעלי כישרון מיוחד- מתנת אלוקים העושים את מלאכתם קודש נאמנה ובצלאל בן אורי אשר שרוי  בצלו של אלוקים- דמות פלאית - מצליח לתרגם את מחשבותיו ליצירות הקודש. הוא מיישם באופן נפלא את  הנאמר במסכת אבות: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. [אבות, ג, ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר