‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שני, 18 בדצמבר 2017

ציורי תנ"ך/ יוסף יושב במרכבת המשנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

 Joseph is sitting in  the second carriage in Egypt

" וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". 

[בראשית מ"א, מ"ג- מ"ד]


העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 27 בנובמבר 2017

פרשת וישלח- מדוע עשיו התחתן בגיל ארבעים?/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישלח - מדוע עשיו התחתן בגיל ארבעים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי על הפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ציירה:אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בפרשת וישלח התורה מתארת לנו מלבד יעקב - גם את תולדותיו של עשיו.

כפי שהכתוב מציין: "וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, הוּא אֱדוֹם.  עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו, מִבְּנוֹת כְּנָעַן:  אֶת-עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי.  וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל, אֲחוֹת נְבָיוֹת.  וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו, אֶת-אֱלִיפָז; וּבָשְׂמַת, יָלְדָה אֶת-רְעוּאֵל.  וְאָהֳלִיבָמָה, יָלְדָה, אֶת-יעיש (יְעוּשׁ) וְאֶת-יַעְלָם, וְאֶת-קֹרַח; אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו, אֲשֶׁר יֻלְּדוּ-לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.  כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם--מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם.  וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם". [פרק ל"ו  א']

 השאלות הן:

 א] מי היו נשותיו של עשו ?

 ב] מדוע כתוב "וילך אל ארץ" בתחילה- ולא מיד לאן הלך ?

תשובות.

נשותיו של עשו.

על פי רש"י: עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִיתִּי-  היא בשמת בת אילון אשת עשו  –והייתה נקראת: "בשמת"- על שם שהייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה והיא מוזכרת כבר בפרק [כ"ו, ל"ד] ושם מסופר כי עשו נשא אישה בגיל ארבעים, שואל רש"י: מה הייתה הסיבה שהוא חיכה לגיל הזה?, מתברר  שהייתה לו כוונה להראות כאילו שהוא צדיק וכשר, לפיכך נמשל לחזיר כפי שכתוב:"  יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר;    וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה".[תהלים פ, י"ד] ובעצם - למה יכרסם החזיר את  הגפן? זהו משל על עמלק : שהוא מזרעו של עשיו - שמטרתו להכרית ולאבד את ישראל. כמעשה החזיר- כך גם דרכו של עשיו – החזיר, כאשר  הוא שוכב פושט את ציפורני פרסותיו- וזאת במטרה להכריז: תראו כמה שאני טהור, הרי אני  מפריס פרסה!

אך למעשה הוא מרמה – היות ואינו מעלה גרה- לפיכך אינו כשר.

כך גם ילדיו וזרעו של עשיו - הם תמיד גוזלים וחומסים- אך מראים את עצמם  כאילו הם כשרים. וכך גם לגבי עשיו עצמו במשך ארבעים שנה היה צד נשים- היה מפתה אותן לסטות מבעליהן  והיה מציק להן, וכשמלאו לו ארבעים שנה, עשה עצמו צדיק, ואמר: אבא בהיותו בן ארבעים ,נשא  אישה, אף אני נוהג כן. אך הנשים שהוא  נשא ,היו עובדות עבודה זרה- דבר שהיה מכעיס מאד את הוריו. מאור עיניו של יצחק אביו נחלש בגלל עשן הקטורת של נשות עשיו כאשר היו עוסקות בעבודה זרה. ומהטעם שעניין זה מאד ציער את יצחק גרם לו ה' שיתעוור – כדי שלא ימשיך לראות את התנהגותן הפסולה ויצטער.

 רש"י מביא עוד שני  טעמים נוספים  לעיוורונו של יצחק:

א] כאשר נעקד על המזבח  ואביו רצה לשחוט אותו- בכו מלאכי השרת  ודמעותיהם פגעו בעיניו- והחלישו  את ראייתו לעת זקנה.

 ב] הקב"ה  גרם ליצחק להיות עיוור לעת זקנתו מהטעם שלא יבחין בין יעקב לעשו -בהבאת הברכות וכך יעקב יזכה בברכה ראשון.

אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִווִּי- היא יהודית בת בארי- אשת עשו שגם הוזכרה לעיל  [שם  כ"ו, ל"ד] עשו כינה אותה  בשם:" יְהוּדִית"- כדי  לומר שהיא כופרת בעבודה זרה- לפי שכל מי שכופר בעבודה זרה- נקרא: 'יהודי' והוא נהג כך כדי לבלבל את אביו - כדי שיחשוב שהיא אישה כשרה.

שואל רש"י: מה הכוונה: "בת-צִבְעוֹן הַחִוּוִי"- וכי היא הייתה בת שני אבות? שהרי  אם היא: בת ענה, הרי לא יתכן שתהיה גם בת  צבעון?

התשובה: ענה היה בנו של צבעון ,מלמד שבא צבעון על כלתו -אשת בנו -ענה ונולדה מבין שניהם , אהליבמה  - לא ידוע  בת מי היא?

אך הכתוב בא לספר לנו זאת- כדי להודיע  על גנותן , שכל משפחת עשו בני ממזרות היו.

ספורנו מפרש: שהיא הייתה מבני שעיר החורי ובעקבותיה הלך עשו לשעיר. כפי שהכתוב מתאר:" וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר" ובניו אחריו השמידו את החורי. בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל: היא נקראת גם בשם: מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל.

מסופר במדרש אגדה [שמואל, י"ז, א]

"ג' מוחלים להן עוונותיהן- גר שנתגייר, והעולה לגדולה, והנושא אישה"- ומאין ניתן ללמוד שהנושא אישה מוחלים לו על עוונותיו? את הרעיון לומדים משמה של בשמת שנקראה גם מחלת- לפי שנמחלו עוונותיו של עשו כאשר נשא אותה לאישה.

רש"ר- הרב שמשון רפאל הירש טוען: כי אין לתמוה על השמות השונים של נשות עשו - כי עלינו לזכור שמות רבים כפולים בקרב משפחתו של אברהם, כגון: אברם- אברהם, שרי-שרה, עשו- אדום, יעקב- ישראל, בנימין-בן-אוני.

ַ"ויּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו"

רש"י מסביר: כי אין התורה בתחילה -מזכירה לאיזו ארץ הלך עשיו? וזאת מהטעם שלא נתכוון ללכת לארץ מסוימת, אלא הכוונה העיקרית שלו הייתה- להתרחק מיעקב והלך לגור במקום אשר ימצא.

ומדרש אגדה- מדוע עזב? כי לא יכלה הארץ להספיק למרעה- לפי שהצאן של יעקב ועשו היה מרובה.

מתברר שעשיו הלך מארץ כנען מפני יעקב אחיו- בעקבות  שטר החוב של  גזירת הקב"ה לאברהם כפי שנאמר בברית בין הבתרים: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". [בראשית  ט"ו, י"ג] הבטחה זו נועדה לזרעו של יצחק, ובעבור רק מי שישתעבד במצרים הוא עתיד לרשת את ארץ כנען, מטעם זה אמר עשיו: "אלך לי מכאן, אין לי נחלה לא במתנה שנתנה  לו הארץ הזאת ולא בפירעון השטר"- [שפרושו  לרדת למצרים תמורת נחלת הארץ]

טעם נוסף לעזיבתו את הארץ: מפני הבושה שמכר ליעקב את בכורתו. [על פי בראשית רבא.]

חז"ל מביאים עוד פירוש: עשיו הציע ליעקב לחלק את כל הירושה שירשו מאביהם לשני חלקים והיות והוא הבכור- ממילא ראוי שהוא יבחר ראשון, לכן יעקב חילק את הרכוש לשני חלקים כל מה שהביא יצחק - השאיר לחלק אחד ואילו את ארץ ישראל לחלק השני. בעקבות זה הלך עשיו  למדבר כדי להתייעץ עם ישמעאל- כיצד לנהוג?

ענה לו: האמורי והכנעני בארץ והרי יעקב  בוטח בתמימותו על דברי ה' שיזכה בירושת הארץ,  לכן הציע לעשיו : לקחת כל מה שיצחק השאיר ואז לא יישאר ליעקב דבר.

שמע עשיו לעצת ישמעאל, לקח את כל מה שהשאיר יצחק אביו - ואילו את ארץ ישראל, כולל  את מערת המכפלה בה קבורים האבות והאימהות נתן ליעקב-ערכו ביניהם חוזה לנצח [עשו ויעקב] שלפיו לא ניתן להפר את ההסכם שנחתם ולכן לקח עשיו את  כל  פמלייתו והלך אל שעיר מפני יעקב אחיו.

רבינו בחיי מסביר: הר שעיר היה בקרבת ארץ  כנען ,שנאמר: "וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי-עֵשָׂו, הַיֹּושְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר";[דברים ב, ח] ועוד כתוב:

"אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר" [דברים א', ב] וכיום ארץ שעיר זו אינה אותה ארץ שבה שוכנים אדום ואין אותה ארץ ,אלא יוון.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על עשיו כמה נהג בעורמה לאורך כל הדרך ,אפילו את נשותיו נשא בגיל ארבעים -על מנת שידמה  לאביו בצדקותו שאף  יצחק נשא את רבקה בגיל ארבעים, גם נשותיו של עשיו לא היו צדיקות אלא, עסקו בעבודה זרה- דבר שציער את הורי יעקב ועשיו. בפרשה זו ניתן לראות בברור את הבטחת ה' לרבקה כיצד מתקיימת לעד:

ו"ַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר" [בראשית כ"ה, כ"ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 בנובמבר 2017

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציור מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ ציירה: אהובה קליין(c)


Biblical paintings

Lot sits at the gate of Sodom

 "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט..."

[בראשית  י"ט, א]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

פרשת בראשית-היום השלישי-- מה המיוחד בו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין  ,שמן על  בד (c).


ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/

 ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם/"בזיעת אפיך תאכל לחם"/

ציירה: אהובה קליין (c)

היום השלישי בבריאה-הוא יום מיוחד וכך נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". [בראשית א, ט-י"ג]

השאלות הן:

א] "יקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"- מה הכוונה ?

ב] "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"- מה המשמעות?

ג] מדוע נאמר:   פעמיים: " כִּי-טוֹב"?

תשובות :

"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד"

רש"י מסביר: המים היו מפוזרים על כל הארץ- והקב"ה  ריכז את המים למקום אחד – לים הגדול.

על פי:"אמרי שפר": המילים "וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"-מיותרות בפסוק, אך כאן ישנו רמז לדברי חז"ל: עוד בזמן הבריאה הקב"ה הציב תנאי עם הים שייקרע לפני  בני ישראל: "וישב הים  לאיתנו, לתנאו הראשון" וזו הכוונה למילים: יִקָּווּ הַמַּיִם.." כלומר- בעתיד  בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים- למענם תתגלה היבשה אפילו במקום שמראש מיועד למים – לים.

אכן כך התרחשה קריעת ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה והמים היו מימינם ומשמאלם.

רבינו בחיי  מסביר: הוצרך לגרום לכך שהמים ירדו למטה שהם יקוו מתחת  השמים שהם גבוהים -אל מקום נמוך למטה והעפר יעלה למעלה וכך ניתן יהיה  לראות את היבשה ובני אדם יוכלו להקים עליה מקומות ישוב. אך למעשה שני המצבים האלה – הם בניגוד לטבע, הרי  במציאות, טבעם של המים לצוף למעלה ואילו האדמה שהיא כבדה באופן טבעי שוקעת למטה.

ועכשיו בורא עולם גזר  על המים-שהיו ממלאים את כל העולם- שירדו למטה- דבר שהוא דווקא  אופייני לעפר, כמו שכתוב:" כָּאֶבֶן, "מַיִם יִתְחַבָּאוּ"  [איוב  ל"ח, ל] ואילו על העפר ה' גזר שיעלה למעלה - דבר שאופייני למים, כמו שנאמר:"  לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".    [תהלים קל"ו, ו] כי  זה החסד שה' עושה עם הנבראים ומאפשר להם לחיות על היבשה. ועל כך נאמר:" צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה".[תהלים ל"ז, ז]

עצם הנס  הוא: שאלוקים גרם לכך שהמים בניגוד לאופיים ירדו לתהום והעפר  עלה למעלה- כדי לאפשר לנבראים לחיות על גבי היבשה.

ועוד פירוש:  היבשה נקראת בשמה זה על סמך היובש שבה, כי כל זמן שהאדמה  נשארת לחה, אינה יכולה להוציא פירות.

וביום השלישי נגמרה מלאכת המים והיבשה נראתה ,אמר הקב"ה: "כי טוב" ולפי המדרש: עשה מידה למים- ה' נתן חצי מהמים ברקיע וחלק אחר באוקיינוס.

ועוד פירוש: ה' אמר:  יקוו לי המים שאני עתיד באמצעותם להביא מבול ולשטוף את העולם, משל למלך שבנה ארמון והושיב בתוכו, דיירים אילמים, דרשו בשלומו של המלך, אמר המלך לעצמו : אם דיירים אילמים דורשים בשלומי על ידי תנועות ידיים ומתעניינים בשלומי ברמיזה, אילו הושבתי דיירים חכמים שמדברים ,קל וחומר שידרשו בשלומי, וכך עשה, הושיב דיירים חכמים, עמדו בארמון ותפסו שליטה עליו וטענו: הארמון הזה אינו שייך למלך, אלא ,לנו!

מיד החזיר המלך את הארמון למצבו הקודם, כך בתחילתה של הבריאה, היו השבחים של ה' עולים מן המים, כפי שנאמר: "מקולות מים רבים" ,עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. מיד סילק אותם והעמיד את המים במקומם, היינו, הביא מבול לעולם.

"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"

 על פי רש"י: הכתוב כפל במילים: עץ פרי", "עושה פרי" כוונת אלוקים הייתה: שטעם כל העץ יהיה כטעם הפרי עצמו, אך האדמה לא מילאה אחר ציווי זה, אלא הוציאה עצים שאין להם טעם  כמו הפרי, לכן נאמר: "עץ עושה פרי"- לפיכך כאשר האדם הראשון חטא באכילת הפרי ונענש על חטאו - באותו זמן נענשה גם האדמה על עוונה כפי שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך"

ה"כלי יקר"  מביא כמה פירושים:

א] הוא שואל: מדוע לא נענשה האדמה מיד על שסירבה לקיים את ציווי ה', היינו שטעם העץ יהיה כטעם הפרי?

והתשובה: עיקר הקללה של האדמה הייתה: שתוציא יתושים ופרעושים שהם מזיקים לאדם, לכן כל עוד שהאדם לא חטא, גם הקללה של האדמה לא יצאה לפועל, ולכן רק כאשר האדם חטא, נענשו שניהם כי היו ראויים לקללה זו.

ב] כתוב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ".[ויקרא י"ח, כ"ה]

מכאן שרצונו של אלוקים היה: שהאדמה תעניק לנבראים חומר דק וזך, אך היא נתנה חומר גס ועב, אילו הייתה עושה את רצון הבורא, היה כל עץ  כטעם פריו, ואז גם האדם לא היה  נוטה יותר מידי לגשמיות וממילא לא היה בא לידי חטא. והיות והאדמה נתנה דווקא חומר גס - גרמה לכך שרק לפרי יש טעם, ולא לכל העץ והדבר הזה גרם לאדם  לדבוק בחומריות ומכוח זה חטא, לכן כאשר האדם חוטא גם האדמה נענשת על ידי ה'.

ג] הנחש ראה שהאדמה לא מילאה אחר ציווי ה', היינו, בניגוד להוראה להוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, היא הוציאה עץ שהטעם מצוי רק בפרי ובכל זאת לא נענשה!

ניצל זאת הנחש בערמומיותו ואמר לאישה: אל תפחדי לאכול מהפרי למרות  האיסור של אלוקים, עובדה שהאדמה לא מילאה אחר רצון ה'  ולא נענשה!

אמר הנחש לאישה: למרות שאמר אלוקים: "לא תאכלו מכל עץ הגן" וכי ראוי העץ לאכילה? אז השתכנעה חווה ואמרה: מפרי עץ הגן נאכל. היא טענה שהאיסור  חל רק על העץ ולא על הפרי  והחליטה לאכול ממנו ובכך כמובן חטאה.

פעמיים: "כִּי-טוֹב". 

רש"י מסביר: ביום השני לבריאה, לא נאמר כלל: "כִּי-טוֹב".  והתשובה לכך: שהקב"ה התחיל במלאכת המים ביום השני לבריאה ,אך היא לא הסתיימה ביום שני, אלא רק ביום השלישי וזאת בנוסף לבריאת הצמחייה ביום השלישי –לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כִּי-טוֹב".   פעם אחת כנגד השלמת מלאכת המים ופעם שנייה כנגד  בריאת צמחיה.

רש"ר מוסיף ואומר: שהיום השני מסמל את המחלוקת, לפי שהופרדו המים העליונים שהם מעל הרקיע למים התחתונים שהם מתחת הרקיע, אך לא תמה המלאכה וזוהי מחלוקת ללא מטרה ידועה, אך מחלוקת שיש לה מטרה ותכליתה לקדם את הטוב - עליה נאמר ביום השלישי: "כִּי-טוֹב". 

במיוחד הוא מביע התפעלות  מתהליך מחזור המים בטבע שהוא דבר  שנעשה לתכלית של הטוב בבריאה.

 לעניות דעתי, היום השלישי הוא יום מיוחד גם מבחינת מספרית: שלוש. בתורה אנו מוצאים  אירועים  ומועדים הכרוכים במספר זה, הנה כמה דוגמאות:

שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

 שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

החודש השלישי על פי התורה: חודש סיון -  שבו ניתנה התורה לעם ישראל.

ובברית בין הבתרים נאמר: "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת" ואיל משלש ותר וגוזל"

לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת.

אברהם מארח את שלושת המלאכים.

ובמשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"[ מסכת אבות. א, ב]

מכאן נראה: שמספר שלוש מסמל הרמוניה ושלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, היום השלישי מצטיין כיום מיוחד –בו נאמר פעמיים: "כי טוב" –הן  על השלמת מלאכת המים מיום שני והן על בריאת הצמחייה , ולאור  הדוגמאות הנ"ל ,המסקנה: שיום זה מבורך כפליים ומייצג הרמוניה רוחנית ושלמות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בספטמבר 2017

ציורי תנ"ך/ משה מגיש את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings-

Moses gives the holly Torah to the Levites to  keep it in the ark
" וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.  וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר.   לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד".
[דברים ל"א, כ"ד- כ"ו]

הטכניקה" צבעי שמן על בד.
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 בספטמבר 2017

ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי"/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ "לא תתעב מצרי/ ציירה: אהובה קליין (c)

 Ahuva Klein

Biblical  paintings 

 Do not hate the  Egyptian   remember  the good  things


"לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ".

[דברים, כ"ג, ח]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 14 באוגוסט 2017

פרשת ראה- חציית הירדן- הברכה והקללה- הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- חציית הירדן-הברכה ולקללה-הקשר?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

 הציורים שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השמדת עבודת האלילים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך /עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה  קליין(c)[שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חציית  מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
פרשה זו, שמה דגש על הראיה של עם ישראל ומבהירה כיצד עליו להתנהג בעת הכניסה לארץ ישראל והיכן ממוקמים הר הברכה והר הקללה.
"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם". [דברים י"א, כ"ט]
השאלות הן:
א] מדוע התורה הזכירה את מעבר הירדן בהקשר לברכה ולקללה?
ב] עניין הברכה והקללה נאמר בלשון הווה-מה הטעם לכך?
תשובות.
מעבר הירדן – הקשר לברכה ולקללה.
נאמר: "כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ". 
כדי להבין כיצד  חצו בני ישראל את הירדן, נעיין בספר יהושע:
שם ישנו תיאור מפורט- כיצד נבקעו מי הירדן לשניים ובכך התאפשר לעם ישראל, בגדר נס, לחצות את מקור המים במטרה להגיע- אל ארץ כנען, בקיעת הירדן הייתה אות שנתן ה' לכך שיוריש לבני ישראל את ארץ כנען: "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר. וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ" — [ספר יהושע, פרק ג', פסוקים ט"ו-ט"ז]
על פי תיאור זה, ניתן להבין מה היה גודל הנס בחציית נהר הירדן, כשהכוהנים נשאו עימם את ארון הברית – יבשו המים במקום ורק כשאחרוני הכוהנים יצאו  מהדרך שנפתחה לפניהם - חזר הנהר לקדמותו.
רש"י מסביר: "כִּי"- מוסב לנאמר בהמשך הכתוב ומשמעו יהיה: לשון - דמיון והיקש, כשם שתראו ניסים על הירדן- כך תראו ניסים בכיבוש הארץ.
פירוש דומה לזה ניתן למצוא בדברי ישעיהו הנביא: "כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ".[ישעיהו מ"ד, ג]
ההסבר הוא: כמו שאלוקים יוצק מים על הצמא כך יצוק רוח על זרעו של ישראל   במקום נוסף נאמר: "כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם..." [ישעיהו נ"ה, ט]
לעניות דעתי: מכאן  ניתן להבין  את משמעות המילה: "ראה"- שהיא גם שם הפרשה:
משמעות הראייה- היא גם חכמה- כי אדם נבון המביט בניסים שהקב"ה עשה לישראל לאורך כל הדרך ובמיוחד טרם הכניסה לארץ - מבין  כי יש  תמיד לבטוח בה' ובהמשך גם בתוך הארץ ומכאן יגיע למסקנה - שעדיף שיבחר בהר הברכה ולא בהר הקללה ועל כן עליו להתמיד בשמירת המצוות תמיד כדי לזכות לחיים טובים.
דוד המלך מדבר  על ראייה זו שהיא חכמה: " יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ. מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;  וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה".[תהלים ק"ז, מ"ב- מ"ג]  כוונתו של דוד המלך היא : כאשר אדם רואה  את הניסים בעולם - כיצד למשל: הקב"ה יכול להפוך מדבר לאגם מים - למקום פורה, או כיצד יכול להפוך מצב של רעב –למצב של שובע, כנאמר: "כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה;    וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב".[שם]- אזי אם אותו אדם אכן נבון - מתוך ראייה יזכור את חסדי ה' לאורך כל הדרך ויבטח בו.
רעיון זה מופיע גם בחומש דברים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ".[דברים ד', ל"ה]
המילה: ראיה- היא  בהיפוך אותיות: "יראה", על כך אומר דוד המלך: " רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת יְהוָה--  שֵׂכֶל טוֹב, לְכָל-עֹשֵׂיהֶם; תְּהִלָּתוֹ, עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים]
דעת מקרא מסביר: המילה: "ראה" היא: לשון זירוז ומשמעותה : לראות בעין של בשר ודם ומתוך כך להבין דברים. נאמר: "ראה"- בלשון יחיד: כי אלוקים  פונה לכל אחד ואחד"
בעל הטורים מביא כמה  פירושים, הנה כמה מהם:
א] "ראה"- הפניה לכל יחיד ויחיד [בדומה לפירוש דעת מקרא].
ב] יש מפרשים: כי הפנייה היא אל יהושע לפי שאלוקים הזהירו לברך את עם ישראל כשיעברו את הירדן.
ג] נאמר :"ראה" בלשון יחיד:  לפי שגם הברכות והקללות נאמרו בלשון יחיד, כמו שנאמר:[מסכת מגילה ל"א]
התורה מתארת את המיקום של הר הברכה והקללה:
"וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה". 
אחד מהפרשים מסביר: "מבוא השמש"- זוהי הדרך ממערב לירדן שבה הלכו בני ישראל לאחר שעברו את הירדן עד שנגד עיניהם נשקפו שני ההרים: הר גריזים - שהוא הר הברכה והר עיבל- שהוא הר  הקללה- כנראה באזור שכם. יתכן שהר גריזים נבחר להר הברכה היות והיה ירוק ופורה, לעומתו הר עיבל הר הקללה - היה שומם וסלעי.
לפי אחת הסברות: אֵלוֹנֵי מֹרֶה- הוא חורשת אלונים באזור שכם.
 נושא הברכה והקללה.
רבי אליהו מווילנא מסביר: מדוע נאמרו הברכות  והקללות- בלשון הווה? מהטעם שכוח הבחירה של האדם, אם לבחור בטוב ,או ברע- נתון לו  במשך כל יום וכל שעה וכל עוד האדם חי- הוא מצוי בעולם של פיתויי יצר הרע ועליו להיות עם אצבע על הדופק ולהיאבק תמיד נגד הכוח הרע ולבחור בדרך הישרה.
כפי שאמר הלל הזקן: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" [מסכת אבות ב, ה]      כוונת הלל: שאדם לא יסמוך על הישגיו בעבר ויכנס לאופוריה, אלא יביט כאן, עכשיו ולעתיד ויגלה ערנות בהתמדה- למען יצליח להתגבר על יצר הרע ויבחר תמיד בטוב. ובדומה לכך אומר משה לעם ישראל:  "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" [דברים י"א, כ"ו].
מתוך כך יש להבין כי כוח הבחירה ניתן לאדם לאורך כל חייו וכל יום עליו לבחור בן טוב לרע.
לסיכום, לאור האמור לעיל, הזכרת נס מעבר הירדן מבהירה  לעם ישראל: כשם שהקב"ה מביא ניסים על הירדן- כך גם בארץ ישראל מתרחשים ויתרחשו תמיד ניסים - בתנאי שכל אחד ואחד יראה ויבין כי אין עוד מלבדו, על כן מכוח קיום המצוות הלכה למעשה- נזכה לחסדי ה' בארץ הנבחרת לאורך כל הדרך.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר