‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Biblical painting. הצג את כל הרשומות

יום שני, 11 ביוני 2018

פרשת קורח- מה היה המניע למחלוקת קורח?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - מה היה המניע למחלוקת קורח?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי  לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ קורח  לוקח את עצמו וחבריו  לצד המחלוקת-כנגד משה ואהרון/ציירה: 

אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו- כנגד משה ואהרון/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת  ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך, משה. דתן  ואבירם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד] 

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ טקס פדיון הבן הבכור /ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך/ לפני עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)


[ציור מתוך ההפטרה: שמואל- א, י"א]

פרשה זו פותחת בתיאור המחלוקת של קורח ואנשיו- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי[ רְאוּבֵן.  וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו"  [במדבר, ט"ז, א-ה]

השאלות הן:

א] מי היה קורח - ומי היו שותפיו?

ב] מה היה המניע  למחלוקת  קורח?

תשובות.

קורח  ושותפיו.

"קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי "במילים אלה הפסוק מתאר מיהו קורח.

רש"י שואל:  מדוע הכתוב לא הזכיר את יעקב אבינו? הרי  לוי היה  אחד מבניו של יעקב?

התשובה היא: יעקב שראה ברוח הקודש את המחלוקות בעתיד בתוך העם, ביקש ששמו לא יוזכר  על מחלוקתם, את דבריו אלו, מבסס רש"י על סמך דברי תנחומא: שמצטט את דברי יעקב:

"בְּסֹדָם אַל- תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל- תֵּחַד כְּבֹדִי" [בראשית  מ"ט, ו] 

פירוש:" בְּסֹדָם אַל -תָּבֹא נַפְשִׁי"- אלו הם המרגלים. בִּקְהָלָם אַל- תֵּחַד כְּבֹדִי"- זה קורח ומחלוקתו. ביקש  יעקב אבינו מהקב"ה: ריבונו של עולם לא במרגלים ולא במחלוקתו של קורח ייזכר שמי יחד עם אותם רשעים- שעתידים להכעיס, אך כן  יצטרף שמי אליהם כשהם מתיחסין ועומדים על הדוכן, כנאמר :"בֶּן-יִצְהָר, בֶּן-קְהָת, בֶּן-לֵוִי, בֶּן-יִשְׂרָאֵל". [דברי הימים-א, ו, כ"ג]

רש"י מסביר לגבי דתן  ואבירם,: הם היו שייכים לשבט ראובן  ושבט זה שכן  בצד דרום  סמוך לקהת ובניו – הם השתתפו עם קורח ומחלוקתו  מכאן לומדים: "אוי לרשע ,אוי לשכנו ! וכתוב בהמשך-"בְּנֵי רְאוּבֵן"- הכוונה- השותפים המוזכרים היו משבט ראובן. 

בהמשך הצטרפו עוד מאתים וחמישים איש - אנשים מכובדים , כפי שהכתוב מכנה אותם: "נְשִׂיאֵי עֵדָה. קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם"

רש"ר מבהיר: קורח היה היוזם והמסית למרד, לפיכך לקח אתו את דתן, אבירם ואון בן פלת שהצטרפו אליו כמסיתים נוספים , ארבעה אלה קמו לפני משה -לאחר שרכשו את ליבם של מאתיים וחמישים איש נוספים אשר תמכו בהם כאספסוף מרדני-

כפי שכתוב: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן"

אופן המחלוקת וצמיחתה.

רש"י מתייחס למילים הראשונות בתחילת הפרשה: "וַיִּקַּח קֹרַח"-הכוונה שקורח לקח את עצמו לצד אחד לחלוק בפני משה ואהרון לעורר על הכהונה, את דבריו אלה מבסס רש"י על פירושו  של תנחומא: קורח משך אחריו את  כל גדולי ישראל והסנדראות - "וייקח"- זוהי לשון פליגה. הסבר זה בא בעקבות שקשה היה לרש"י: מה לקח קורח? הרי הכתוב אינו מציין זאת, ועל כן הפירוש: קורח נלקח על ידי ליבו לצד השני כדי לחלוק  בפני משה ואהרון.

רש"י מביא פירוש ב']: הכוונה שקורח לקח למחלוקת את  מאתיים וחמישים איש.

אבן עזרא סובר: שפרשת מחלוקת קורח - נכתבה לא במקומה ,אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה, סערת הרוחות התפרצה בזמן החלפת הבכורים בלוויים.

הם באו בדרישה להשיב להם את כבודם שהיה טרם חטא העגל, הם חשדו במשה שהוא עשה את הכול  על דעת עצמו - למען הענקת גדולה לאחיו- אהרון למשפחת קהת ולכל  בני השבט. היות וקורח היה בכור וגם נשיאי העדה שהצטרפו אליו- וכאשר אמרו למשה ואהרון:

"כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"? כוונתם הייתה  לצו: "קדש לי כל בכור" אך בסוף התקבלה התשובה האלוקית :כי זו הייתה בחירה  שלו בלבד! ה' בחר באהרון והלוויים- וגם ציווה שהם יקריבו ולא הבכורים.

למחלוקת זו הצטרפו-  דתן ואבירם ואון בן פלת -מבני ראובן היות וגם להם הפריע  חילולה של הבכורה - העברת הבכורה מאביהם- ראובן  שהיה הבכור- אל יוסף- נראה להם גם כן ,כי משה פעל מתוך רצונו ודעתו - כדי להעדיף את יהושע שהיה מזרעו של יוסף.

לכן משה אמר להם: "בזאת  תדעו כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה"- כלומר להעמיד את הלוויים במקום הבכורים ולהעביר בעקבות כך- את הבכורה  מראובן [הבכור] ליוסף.

הרמב"ן מסכים , כי בין המתקוממים נגד משה ואהרון – היו אלה שחשו שקיפחו את זכויותיהם, אך הרמב"ן מתמקד בגורם העיקרי שלדעתו  הצמיח  את עניין המחלוקת  וזה- העונש הקשה על חטא המרגלים.  דור המדבר- נענש בכיליון ואיבד את זכות כניסתו לארץ ישראל והנשיאים נענשו במגפה- מתוך כך פרצה החוצה המרירות שהצטברה  בתוך ליבם - שהיו מאוכזבים מהציפיות ועד כה לא העזו לצאת כנגד משה ,אך כעת כאשר המצב היה כל כך נואש בעיניהם- הם ניצלו את הרגע- לבוא בתרעומות כנגד משה ואהרון וזה ,למרות שכל אחד היה לו את הכעס הספציפי  האישי שלו.

קורח היה מאוכזב בגלל נשיאותו של אליצפן וקינא בכהונת אהרון,

דתן ואבירם התרעמו על עצם היציאה ממצרים במטרה להמיתם במדבר. הבכורים - כעסו על עצם הרחקתם מעבודת האלוקים.

כול הקבוצה  הזו התלכדה- מתוך אכזבה וייאוש כאיש אחד נגד משה ואהרון.

חז"ל אומרים: "איזו מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו" ולא כתוב: "קרח ומשה" מהטעם שקורח ועדתו היו מפולגים בינם ובין עצמם- אך מאוחדים בדעותיהם כנגד משה.

ספורנו מסביר את חוצפתם של דתן ואבירם באומרם: "אף לא אל ארץ  זבת חלב ודבש הביאתנו"- הם התכוונו כי משה  נתן להם ארץ ישראל של מעלה ולא ארץ ישראל של מטה- כלומר נתן להם רק מצוות בהליכות של שדה וכרם הכול רק מבחינה רוחנית ,הבטחות של דמיון, אך לא הבטחות מתגשמות באופן מוחשי.

האדמו"ר מליובאוויטש טוען: כי טעותם של המרגלים הייתה במחשבתם : שאם עולים לארץ ישראל ,הרי שם  כל החוקים משתנים, אין יותר לחם מן השמים אלא- הם  כביכול-  יורדים ממדרגתם השמימית- אל עולם המעש.

משה שכנע אותם כי הדרך הנכונה היא: לרדת לעולם המעשה ולקדש את העבודה על ידי תורה ומצוות.

ראיתי רעיון יפה בספר: "באר משה על התורה"- הוא ממשיך את  הרעיון של קדושת עולם המעשה בחיי היום יום של היהודי ולהמחשת הרעיון  מביא את  סמל מנורת הזהב במשכן ומאוחר יותר במקדש , למרות שהייתה עשויה מקשה אחת של זהב- היה צורך להשתמש בה עם הקורנס- כדי ליצור  את צורתה והדבר מרמז על:   היגיעה הרבה של כל עם ישראל כולל אנשי המעלה שהרי הנשמה קרויה :"נר" - כמו שנאמר: "נר ה'  נשמת אדם" [משלי כ', כ"ו] על כן גם אנשים רמי מעלה -בדומה למנורת הזהב  זקוקים לעמל רב כדי לנסוק לשלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  מחלוקת קורח צמחה  מתוך שורש של כעס, תסכול, קנאה ותאווה בעקבות עונשם של המרגלים -ולא הייתה לשם שמים!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המקושש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

 The  man who gathers trees in the desert on 

the Sabbath

וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". 
 [במדבר ט"ו, ל"ב]

ציורי תנ"ך/ המקושש- במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 ביוני 2018

פרשת שלח- מי היה המקושש ובמה נענש?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ובמה נענש ?

מאת: אהובה קליין.

הציורים  שלי  לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך המרגלים חוזרים אל המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים ליד נחל אשכול, ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין (c) [\שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]

בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו  אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]

השאלות הן:

א] במה נחלקו המפרשים על  סיפור המקושש?

ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?

תשובות.

דעות המפרשים -  סיפור המקושש.

רש"י  מפרש: כי  על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.       

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.

בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי  שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר-  והוא [המקושש] ראה  מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!

רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם  העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל  במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס  לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם  התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר  על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.

 רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :

א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה  יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו  מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.

משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך  במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב  מיתה אפילו במדבר.

ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן  חפר.  ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר  כ"ז, ג]

אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?

התשובה- התורה מדגישה את המילים:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";

חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים  היה משקה  ומעלה  גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .

אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"-   הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים  חז"ל: אמר  משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל  את השבת וכך עשו.

"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז   מצאו את האדם המקושש.

המקושש- חטאו ועונשו.

רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים  מה הכוונה "המקושש"?

א] היה  ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן" [שמות  ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא  : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו  ז, י"ח]

ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא  היכל הקודש.

רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:

א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"

ב] להרים מלשון- "למשש"

כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא  המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?

אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת:  עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי  העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול  וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.

הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!

רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת  דיבה  על הארץ הטובה-  נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך  הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא  המקושש  וחילל שבת  - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]



לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין  שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת  סנהדרין ע"ח  " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"

 בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה  מוות בסקילה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חטא המתאוננים ועונשם/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings 

The punishment of the complainants

 "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.   וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ".

[במדבר י"א, א-ב]


ציורי תנ"ך/ המתאוננים/עונשם ותפילת משה.(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 28 במאי 2018

פרשת בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

מאת: אהובה קליין

 הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים תוקעים בחצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשם של המתאוננים ותפילת משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן   במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עבודת הלוויים באוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלוויים בנשיאת כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים יושבת מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב להצעת משה-  להישאר בארץ/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת בהעלותך- גדושה בנושאים רבים, אחד מהם הוא: חטא המתאוננים ועונשם ובעקבות זה - תפילת משה אל ה', כפי שהכתוב מתאר:  "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה". [במדבר, י"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מה היה עיקר  חטאם של המתאוננים?

ב] מה היה עונשם ומדוע?

תשובות.

חטאם של המתאוננים.

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

מנגד, כאשר ה'  אומר: "עמי" הכוונה לכשרים שבהם, כמו שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר"  [שמות ז, ט"ז] כך מצטווה   משה על ידי ה' להגיד לפרעה.

"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי".[ מיכה ו', ג]

רש"י מתייחס למילה: "כְּמִתְאֹנְנִים"-  בהתאם להסברו של הספרי ומסביר: שבני ישראל היו מתרעמים  ומבקשים סיבה איך לפרוש מה'.

וזאת בדומה לשמשון שרצה לשאת אישה פלישתית: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא--כִּי-תֹאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים" [שופטים  י"ד, ד]

אונקלוס מפרש: לשון עלילה ותואנה.

 רש"י מוסיף ואומר: כי המתאוננים- עלילתם הייתה רעה בעיני ה' - לפי שהיו מעוניינים שישמע את תלונתם וה' יכעס עליהם ,הם התלוננו על הליכתם במדבר במשך שלושה ימים רצופים  לפי שלא עלה בידם לנוח מעינויי הדרך.

על פי ספרי: "מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע  את המקום",  היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר , אמרו לו: "שתוק שלא ישמע המלך", אמר להם: "מי יאמר  לכם שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו" . אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום" [פ"ה]

רבינו  בחיי סובר: כי אדם  מתוך ישראל חייב ללכת אל ארץ ישראל - מתוך שמחה ובטחון ואמונה בה' וגם כשהדרך קשה ורצופת  מכשולים- אל יתייאש- והנה למרות שהם ידעו כי הם הולכים לארץ  הייחודית- הם נפלו ברשת של צער ועצב – בגלל קשיי הדרך והמזון שלא היה לטעמם, לכן ה' כעס עליהם מאד.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

חידושי הרי"ם טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה- נקנים בייסורים. ובמקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה' .

ראיתי הסבר יפה בספר: "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו והנה  במקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא ,בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

עונשם של המתאוננים.

נאמר: "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

רש"ר מסביר: האש שהייתה אמורה לכלותם - הזכירה להם את קיומם ואת ערך חייהם ועדיין לא הייתה להם  זכות להתאבל  על עצמם.

האש התחילה לבעור בקצה אחד של  המחנה במטרה לכלות את כל המחנה. רק לאחר שהעם צעק אל עבר משה והוא התפלל אל ה' שיצילם- האש שקעה באותו מקום שהחלה בוערת.

רש"י מסביר את המילים:

"וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

על  כך מביא רש"י  שני פירושים:

א] האש פרצה תחילה  אצל הערב רב.

ב] [על פי רבי שמעון בן מנסיא]: האש פרצה דווקא אצל הקצינים שלהם, אנשים הגדולים  בקרבם.

" וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה"; משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, ובנו הלך אל  ידיד אוהב של אביו ואמר לו: לך תבקש רחמים מאבי - עליי. הנמשל: כך הלכו בני ישראל אל משה  ואמרו לו: בקש  מה' רחמים עלינו ,מכאן שצעקת העם לא הייתה מכוונת אל משה באופן אישי, אלא כוונתם הייתה שמשה יתפלל  עבורם לה'.

המלבי"ם מביא גם את דעת הרמב"ם: כעס ה' מגיע בעיקר על עבודה זרה ומשמע  שהאש התפשטה בכל המחנה, אלא שהיא הזיקה רק בקצה המחנה,  לאלה שהם  פחותים  ועל כך נאמר:(תהלים ע"ח) "לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל", שגדר העבירה  גורם לכך שכעס ה' מתפשט גם על אלו שלא חטאו,  האש פגעה בעיקר ביעקב- שהם הפחותים  ואכלה אותם ,אך האש התפשטה גם אל ישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י הכעס  שהתפשט גם אל עבר אלה שלא חטאו!

דעת מקרא סובר: כי העונש של האש -  זו מידה כנגד מידה. כי תלונתם של המתאוננים - הייתה כאש לוחשת באוזני ה' בדומה לגחלים לוחשות ולא כאש גלויה, כשלהבת המתרוממת אל מרכז השמים האש הזאת הייתה בעוכריהם והיא אשר  גרמה להם לעונש - אלא שהיא הייתה מצומצמת ולא כללה את כל המחנה.

מעניין, שההצלה של עם ישראל הייתה יוצאת מן הכלל בעוד שטיבה של האש לעלות כלפי מעלה- היא שקעה באדמה.

 ספורנו מדגיש: שהאש שקעה בניגוד לטבע האש לשקוע - למען יראו שזה היה פלא בלתי טבעי.

החזקוני מבאר: שהאש שבערה בקצה המחנה - הייתה מידה כנגד מידה לפי שהציצו במראה כבוד השכינה שהיא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני: "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".[שמות כ"ד, י] אך הם נענשו כאן!

לסיכום, לאור האמור לעיל: שורש חטאם של המתאוננים היה: שהם היו כפויי טובה – הכעיסו  את ה' ולכן נענשו- מידה כנגד מידה- ובערה בהם אש ה'.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר