‏הצגת רשומות עם תוויות Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 במאי 2020

חג השבועות- ייחודו ובמה קשור לפרשת נשא?/ מאמר מאת: אהובה קליין. ציורים/ מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
חג השבועות- ייחודו  ובמה קשור לפרשת נשא?
 מאמר מאת: אהובה קליין .


חג שבועות חל בתאריך: ו' בסיוון  והמקור לכך הוא: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.  וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--





ציורי תנ"ך/  רות ובועז בשדה/ציירה: אהובה קלייו(c).

בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם.  וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". [דברים  ט"ז, ט- י"ג]

[כלומר מתחילת עונת הקציר ממחרת יום ראשון של חג הפסח] תחל  לספור שבעה  שבועות ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"

[דברים ט"ז, ח- י]

 השאלות הן:

 א] במה ייחודו של החג ומהן שמותיו?

ב]  מה הקשר בין חג השבועות לפרשת נשוא?

 תשובות.

 ייחודו של חג  השבועות ושמותיו.


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/"ועשית חג שבועות לה' אלוקיך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

א] חג שבועות: התורה איננה מציינת את התאריך המדויק  של החג - כפי  שהיא נוהגת לעשות כן בציון יתר החגים, וזאת מהסיבה: כי חג פסח וחג שבועות קשורים זה בזה – לפי שחג הפסח מציין את גאולתנו ממצרים ומיום שני של חג הפסח אנו  סופרים שבע שבתות עד חג  שבועות - כפי שהתורה מציינת: [ויקרא  כ"ג] "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"

וכך מסביר ספר החינוך: " משרשי המצווה, על  צד הפשט, לפי  שכל עיקרן של ישראל אינו, אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו -ממצרים"  וכמו שאדם מצפה  למשהו טוב ומשמח - סופר את הימים לקראת האירוע החשוב- כך ישראל סופרים את הימים כדי להגיע ליום המיוחל והאהוב כדי לחגוג אותו בשמחה.

ב] חג מתן תורה: בחג השבועות הקב"ה כרת ברית עם ישראל ונתן להם את התורה, מעמד מיוחד במינו - בו עם ישראל ראה את הקולות וחזה בכבודו  ובעצמו מראה גדול ונורא- כפי שהכתוב  מציין:

"וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". במעמד  נשגב זה – עם ישראל מתבקש להיות עם קדוש - כפי שהכתוב  מתאר:

"וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל- הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.  וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.  וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ":[ שמות  י"ט, ג-י]

במילים אלו - מוכח: כי אלוקים הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות- לחירות- במטרה: להעלות את עם ישראל לרמה  גבוהה בהשוואה ליתר העמים -  אלוקים  כורת עם -עם ישראל- שהם בניו , ברית- והם מקבלים על עצמם לקיים את התורה  ככתבה ולשונה - זוהי ברית נצחית - העוברת מדור לדור כפי שנאמר:

"לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". [דברים כ"ט, י"ב- י"ד]

קיום הברית של  קבלת התורה -   על ידי עם ישראל יגרום לו להיות מבורך לאורך כל הדרך ומנגד-  הפרת הברית, חלילה- תגרום  לאי שקט וחוסר יציבות בעם ישראל בכל ההיבטים.



ציורי תנ"ך/ ההכנות למעמד הר סיני[כיבוס הבגדים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ציירה: אהובה קליין (c)

ג] חג הביכורים: חג שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ,לפיכך – היו עולים לרגל לבית המקדש  בחג זה ומביאים ביכורים- כהודאה לקב"ה על כל הטוב שגומל לנו , יש בכך הכרה- כי אין האיכר זוקף את כל התוצרת בשדהו על  עמלו- כפי שהתורה  מזהירה:  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח],י"ז]

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/אישה נושאת  סל ביכורים על ראשה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ צייערה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ד] חג הקציר: כפי שנאמר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"; [שמות כ"ג, ט"ז] וכן נאמר:

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" [שם ל"ד, כ"ב]

העלאת תמונות
ציור למגילת רות/ ערפה נפרדת מנעמי ורות/ ציירה: אהובה קליין (c




  ציור  למגילת רות/ רות ונעמי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רות בשדה שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג הקציר/ ציערה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"

ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c ...
ציורי  תנ"ך/  חג הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

 אחת הסיבות שקוראים את  מגילת רות בשבועות- כי אף היא נחשבת  כמגילת הקציר.

 לפי שהיא  מתרחשת בעונת הקציר כמו שכתוב שם:

"וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּיה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים".[מגילת רות, א', כ"ד] בהמשך  יורדת לשדה ללקט שיבולים- כפי שהמגילה  מתארת:

"וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז, לְלַקֵּט--עַד-כְּלוֹת קְצִיר-הַשְּׂעֹרִים, וּקְצִיר הַחִטִּים; וַתֵּשֶׁב, אֶת-חֲמוֹתָהּ".

[שם, ב', כ"ג]

ה] עצרת: המקור לכך נמצא במשנה [תורה שבעל פה] מסכת ראש השנה  פ"א מ"ב: "בארבע פרקים העולם נידון... ובעצרת על פירות האילן"

כלומר זהו יום מיוחד שבו נידונים פירות האילן, ומכאן השם עצרת.

הקשר לפרשת נשא:



ציורי  תנ"ך/ ברכת הכוהנים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)

א] לרוב, פרשת "נשא" נקראת בשבת אחר חג השבועות, מעניין,  היא  הגדולה ב- נ"ד פרשיות התורה. היא  כוללת:176 פסוקים- שמונה פעמים כמספר האותיות הא"ב – בדומה לכך ניתן למצוא גם בספר תהלים- מזמור ק"ט- הוא הארוך בק"ן המזמורים שבספר. הוא כולל:176 ומפליא הדבר שגם בתורה שבע"פ: מסכת בבא בתרא היא הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ומספר הדפים בה הם:176

 חז"ל מסבירים: אין זה מקרה: כי  דווקא פרשת "נשא" הארוכה במיוחד  נקראת: אחרי  חג השבועות, עם ישראל ראה את האורות  והברקים וההתרגשות במתן תורה הייתה  עוצמתית עד כי  השתוקקו במידה רבה להשביע את נפשם  -בעוד ועוד דברי תורה ואחת ההוכחות לכך: אורכה המיוחד של פרשת נשא.

ב] בחג מתן תורה עם ישראל קיבל את התורה כאיש אחד בלב אחד- כלומר כולם היו מאוחדים.

כפי שכתוב: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" [שמות י"ט, ב].

 גם בפרשת נשא- ישנו דגש על האחדות  בנושא - ברכת הכוהנים:

מתחיל  בלשון רבים וממשיך בלשון יחיד: "כה  תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך....."

 [ במדבר ו, כ"ג]- מכאן, אם עם ישראל מתאחדים כאיש אחד בלב אחד, רק אז תחול עליהם הברכה.

 לכן במעמד הר סיני נכתב בלשון יחיד: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל"- לפי שחנו כאיש אחד בלב אחד.

 חז"ל אמרו [סוף מסכת עוקצין] לא מצא הקב"ה- כלי  מחזיק ברכה לישראל, אלא שלום, שנאמר:

"יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם".[תהלים כ"ט, א]

 מכאן שעם ישראל חייב לקיים את מצוות:"... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה". [ויקרא י"ט, י"ח]

ובאופן זה, כאשר עם ישראל מאוחדים מתוך אהבה איש לרעהו , למה הדבר דומה? למצב בו המשקה מוכנס אל חבית וחבית זו מורכבת מלוחות רבים של עצים הדבוקים ומחוברים זה לזה וכך המשקה נשמר בתוכו, לא כך יהיה כאשר ישנם סדקים בחבית- כי אז המשקה יישפך החוצה ,לכן הכלי המחזיק את הברכה לישראל- הוא השלום,

 משום כך נאמר לכהנים להגיד בלשון יחיד:

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.."במצב זה הברכה תשרה בתוך עם ישראל ולא תצא החוצה.[על פי ספר " מטה שמעון"]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על החשיבות המיוחדת  של חג זה –זמן  שבו עם ישראל  מתאחד סביב התורה- והעת היא עונת   הקציר – השדה מבורך ונותן יבולים לעם ישראל. ובזמן המקדש היו עולים לרגל להודות לה' על כל היבולים בירושלים- ומביאים ביכורים.

בעת הזאת, עם ישראל מגיע לידי הכרה: כי עליו להיות עם סגולה ולשמש אור לגויים לאורך כל הדורות.

 בתנאים אלה  הוא ראוי גם להתברך בברכת הכהנים- ברכה המופיעה בפרשת נשא. יהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדיר ולהתברך בברכת הכוהנים במהלך כל השנה:

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.ישָּא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם,.
 עוד מיצירותיי לפרשת נשא:


ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנזיר מגיש קורבן לכוהן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  קורבנות הנשיאים ביום  חנוכת המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בינואר 2020

ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסףרביד זהב

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- Pharaoh gives Joseph a gold necklace


" וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ".  
 [בראשית מ"א, מ"ב]



ציורי תנ"ך/ פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 7 באוגוסט 2019

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות




ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים לתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


 המרגלים  בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים  מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים- שנהפך בכי לדורות, ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מצווה לנטוש את המדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נוחלים את  הארץ המובטחת/ 

 ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו פותחת את החומש החמישי – חומש דברים- הנקרא  גם בשם: "משנה תורה"- שם זה מופיע בספר זה בפרשת: שופטים -בנושא מצוות המלך:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". [דברים י"ז, י"ח]

 ומופיע  שנית בספר יהושע בהקשר למזבח שבנה יהושע בהר עיבל: "וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  [יהושע, ח,ל"ב]

גם בתלמוד במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]  – מופיע  שם זה בשאלה: – האם מברכים ברכת התורה –על התוכחה?

 "ספר משנה תורה"  מופיע  בבראשית רבא [פרשה ב', ה]

כמו שכתוב: "ויקרא אלוקים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה  שמלא הלכות רבות"

שם נוסף  ניתן לחומש זה :"אלה הדברים" על שם תחילתו ,אך  במשך הזמן קיצרו את השם: "דברים"- תוכן  זה נאמר על ידי משה עצמו-מפי ה' בצורת נאום אל עם ישראל.

הרמב"ן סבור: כי החומש החמישי   הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ,יש כאן בספר הדרכה רוחנית  למתנחלי ארץ הבחירה.

בפרשה זו:

משה מזכיר לעם ישראל את נושא ירושת הארץ ומאשים  את עם ישראל על כך שדרשו לרגל את הארץ טרם הכניסה  לשם.

כדברי הכתוב: "רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת-הָאָרֶץ:  עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת.  וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט". [דברים א, כ"א-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן ירשו עם ישראל- את ארץ ישראל?

ב] כיצד  ביקש העם לרגל את הארץ?

 תשובות.

ירושת הארץ.

 דעת מקרא מזכיר: את הבטחת הארץ  מתוקף ההבטחה- לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב כפי שנאמר בפרשה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".  [במדבר  א, ח]

 ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל- אין היא נחלת זרים –אלא נחלת אבות שניתנה  להם בשבועה- ועם ישראל באים לקחתה מדין ירושה.

לאברהם נאמר:

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]

ליצחק נאמר:

"כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל"[  שם כ"ו, ג-ד]

וליעקב:

"וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [ שם ,כ"ח, י"ג]

רש"י מסביר :כי  כוונת ה'  שישראל רואים בעיניהם את ארץ ישראל ואין הדבר נובע מתוך שמועה ואילו היו בוטחים בדברי ה' ולא שולחים מרגלים לא היו נזקקים לכלי נשק כדי להילחם נגד האויבים.

שלושת האבות מוזכרים- כדי להוכיח שכל אחד מהם ראוי בפני עצמו לרשת את הארץ.

בקשת העם לרגל את הארץ.

רש"י: עורך השוואה בין  הזמן בו התאספו עם ישראל – אל משה לאחר  מעמד הר סיני - ובין הזמן בו התאספו אליו בבקשתם לרגל את הארץ.

כשבני ישראל  ניגשו אליו לבקש לרגל את הארץ- הם  עשו זאת  בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את ראשי השבטים.

 ואילו לאחר מעמד הר סיני נאמר:

"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם.  וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ..." [דברים ה, כ] שם הילדים היו מכבדים את הזקנים והזקנים מכבדים את ראשי השבטים שילכו לפניהם.

דעת מקרא מסביר: עניין הזכרת המרגלים על ידי משה- במטרה להוכיחם על חטא המרגלים.

הוא מביא את דברי הספרי הסובר : כי כל הדרישה לרגל את הארץ הייתה באופן של  מהומה והתקהלות.

הערבוביה הזו רמוזה בתחילת פרשת "שלח לך" שם נזכרו לפי הסדר רק השבטים הראשונים בלבד: ראובן, שמעון, יהודה, יששכר ואילו הנשיאים שאחריהם אינם מופיעים באופן מסודר.

נשאלת השאלה, אם בזמן מתן תורה התקרבו עם ישראל אל משה בצורה הוגנת ,מדוע  קירבה זו מוזכרת כעת מול החוטאים העושים מהומה בעת בקשתם לרגל את הארץ?

בעל חידושי  הרי"ם מסביר: משה הוכיח את עם ישראל גם על  אותה קירבה. בזמן    שמיעת דברי תורה, מן הראוי להידחף ולהידחק-  כדי לשמוע טוב ולקבל יותר.

אך עם ישראל נהג הפוך, במקום שראוי היה להידחף- כולם נהגו במתינות  ובהוגנות  וכיבדו איש את רעהו, לעומת זאת במעשה המרגלים כולם התקרבו אל  משה בערבוביה ,בדחיפה ובדחיקה, כלומר, להקשיב לדברי תורה- התקרבו במתינות- אך לחטוא – עשו בלהט ההתלהבות!

מסופר בספר: "שארית יוסף": פעם שר של גויים ראה - כיצד יהודים באים לקנות קורבן פסח- באופן שהיו  נדחפים זה בזה. והצעירים היו דוחפים זקנים, כאשר העיר להם על התנהגותם, ענו לו: "בפני הקב"ה אין מיוחסים- הכל שווים בעשיית מצווה"

" וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם"

ספורנו מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם",- למרות שהיו להם ראשי שבטים- הם באו כולם!

בעניין זה של המרגלים, ביקש משה להוכיחם, כי עצם העניין שבקשו לרגל את הארץ -מראה כי אמונתם בה' נחלשה וזאת למרות שהוליכם במדבר ועשה להם ניסים גדולים .

המלבי"ם טוען :בפרשת שלח הכול נכתב בעת ההתרחשות והכל ידעו איך השתלשלו העניינים ,אבל כעת משדור המדבר מתו וקם דור חדש - היו יכולים לחשוב: כי שליחת המרגלים הייתה מצוות ה' ולא נתינת רשות לשליחות. על כן, משה הוצרך לספר כיצד התרחשו  באמת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: משה מוכיח  את עם ישראל על אופן בקשתם לרגל את הארץ- התנהגות בלתי הולמת  שורשה - חוסר אמונה בהבטחת הארץ הטובה לישראל ולעניות דעתי – הבקשה אשר התנהלה מתוך מהומה וחוסר כבוד איש אל אחיו - נבעה  מתוך שנאת חינם  שתוצאותיה נותנת את אותותיה  גם בימים אלה -בהם אנו מבכים את חורבן בתי המקדש- ראשון ושני ומתענים בתשעה באב.

ההפטרה:
 "חזון ישעיהו בן אמוץ"
 קטע מההפטרה:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.   שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.   הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר.  עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי.   מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן".

 [ישעיהו  א,א-ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר