‏הצגת רשומות עם תוויות . . . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . . . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 10 ביוני 2020

פרשת שלח- תפילת משה על המרגלים- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - תפילת משה על  המרגלים - כיצד?

 מאת  אהובה קליין.

מיצירותיי לפרשה זו:



ציורי תנ"ך/ המרגלים נושאים עימם מפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) 

[שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תני"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך/ בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) 


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ צייאנ: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נופלים על פניהם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) הפרשה פותחת בסיפור המרגלים : כאשר המרגלים שבים  מהארץ  הם חוטאים בלשונם ומגלים כפיות טובה – על כל הטוב שהקב"ה מעניק לעם ישראל  ודואג להם לאורך כל הדרך, בין בגלות מצרים ובין  דאגתו למלבושם  וכלכלתם  באופן נסי במדבר, למרות זאת, אינם יראים  להוציא את דיבת  הארץ רעה! ומכעיס במיוחד שאותם נשיאים לא למדו מוסר השכל -מעונשה של מרים עבור חטאה בלשון הרע! והדבר  נורא הוא! 

אך מנגד שניים מהנשיאים שהיו  בעלי רוח אחרת וראו רק את הטוב בארץ , השניים הם : יהושע בן נון וכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה:

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ". [במדבר  י"ג, ל] ובהמשך נאמר:

"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.  וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד.  אִם-חָפֵץ בָּנוּ, יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל-תִּירָאֻם". [שם י"ד, ו -י]

תגובת כל העדה: "וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים  " [שם, י"ד, י]

"וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [שם י"ד, ה]

תגובת ה' הייתה: כעס רב!

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.  אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ". [שם, י"ד, י"א- י"ב]

 אך משה -  מנהיג כה נאמן, ביקש רחמים על העם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה:  וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.  וְאָמְרוּ, אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה:  אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.  וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר.  מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר.  יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  סְלַח-נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה". [שם, י"ד, י"ג- כ]

השאלות הן:

א] מה הייתה  תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה?

ב] כיצד  ניסה משה לבקש רחמים על עם ישראל-ומה ענה ה'?

תשובות

תגובת יהושע וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה

א] האגדה מספרת:

"ויוועץ העם לשוב מצרימה ויאמרו: הבה נשימה עלינו את דתן ואבירם ראשי העם והיו לנו תחת משה ואהרון, ושמעו יהושע וכָלֵב את הדבר הזה  ויקרעו  בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמור: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה מאד, מאד. גם את יושבי הארץ אל תראו כי ה' אתנו! וישמע העם את דבריהם ויוסיפו לקצוף עליהם ועל משה ואהרון וייקחו אבנים וישליכון אליהם כי אמרו: נרגמה אותם באבנים   ולא יהיו עוד  למוקש".

רש"י מתייחס לדברי  כָּלֵב האומר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ".

עָלֹה נַעֲלֶה " – נאמר בכפילות, כדי להדגיש: את אמונתו במשה המנהיג - "עלה נעלה" לכל מקום אפילו בשמים!

ובהמשך מסופר שיהושע וְכָלֵב קרעו את בגדיהם מרוב צער- "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם". 

אם כן, מדוע הם קרעו את בגדיהם ואילו משה ואהרון שדרגתם הייתה גבוהה יותר- - רק נפלו על פניהם?-שנאמר: "וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם"! על כך פירוש יפה: יהושע וְכָלֵב היו מן התרים את הארץ- הם  כבר היו בארץ ישראל וכלל הוא בידנו: אדם הבא לארץ ישראל- זוכה להתעלות בגדולה- בחכמה ובקדושה ובכך הם עלו באמת  בידיעתם על משה ואהרון.  [על פי אמרי- שפר לגאון רש"ק ז"ל]

הרש"ר [ רבי שמשון רפאל הירש] מסביר: מעניין הדבר, כי אלוקים העריך את  יהושע וכָּלֵב - שנקטו גישה חיובית לארץ ישראל, ולכן אמר ה' על כָּלֵב: שהייתה לו רוח אחרת- הייתה לו נאמנות ללא מורא למען האמת האלוקית ולכן זכה להיקרא: "עבד ה" זהו התואר הגבוה ביותר לאדם הפועל  למען ה'.

בקשת משה ותגובת ה'

על פי האגדה מסופר: "וירא ה' את הדבר הזה ויאמר: יראה נא כבודי בענן וחדל העם מעשות  את הדבר הרע הזה.

ובהגלות כבוד ה' בענן ויסר החושך- וירא כל העם את האבנים התלויות בענן- ויאמר ה' אל משה: עד אנה יקציפני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו? הבה אשמידה אותם ואעשה אותך גוי גדול.

ויהי כשמוע משה את דברי ה' אשר אמר על בני ישראל להשמידם, ויכמרו אליהם רחמיו עד מאד וימהר ויתייצב לפני ה' לבקש ממנו  על נפשם ויאמר: אנא, ה', ארך אפיים ורב חסד! סלח נא לעוון העם הזה ואל תשחת רחמיך ועשית עימם חסד חינם כדרכך  תמיד. ואף  גם זאת בהשמידך את העם הזה לא יקום דבריך אשר דיברת לאברהם, יצחק ויעקב לאמור: לזרעכם אתן את ארץ כנען!

ויען ה' את משה ויאמר: האינך מבני אברהם, יצחק ויעקב? הנני אשמיד את הגוי החוטא הזה והפריתיך והיית לגוי  גדול!

ויאמר משה: הן כיסא בן שלוש רגליים [הכוונה לעם שיצא מאברהם, יצחק ויעקב] ולא  יוכל עוד עמוד לפניך בעת אפיך [ בזמן שאתה ה' כועס] ואף כי כיסא בן רגל אחד? ויהי  כראות משה כי לא פנה ה' אל תחינתו ויוסף לדבר אל ה' ויאמר: הן שמוע ישמעו המצרים כי השמדת את העם אשר הוצאת בכוחך הגדול ממצרים, ואמרו יושבי הארץ: מבלתי יכולת לכלכלם [לספק מזונם] ולהביאם אל ארץ כנען וישחטם במדבר!

ויאמר ה': איכה יאמרו המצרים הדבר הזה והם ראו את כוחי הגדול, אותותיי ומופתיי אשר שמתי בארץ מצרים ואשים את הים לחרבה?

ויאמר משה: אומנם ידוע ידעו את פלאך, ה', אולם יאמרו: התגבר  אלוקי העברים על מלך אחד, וידו קצרה מעשות מלחמה עם שלושים ואחד מלכים ועתה יגדל נא כוח ה' בעיני כל יושבי תבל- והארכת אפך לעם ישראל!

ויען ה' ויאמר: הן רשעים הם!

ויאמר משה: הן זאת תהילת ה' ותפארתו כי יאריך אפו גם לרעים גם לטובים! ויאמר ה': סלחתי כדבריך!"

הסבר יפה ראיתי בספר: "מטה שמעון"

על מילותיו של משה- בתפילתו אל ה': "יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע"!

במילים אלה מתעורר קושי מסוים, נאמר בפרשת "כי תצא" [כ"ד, ט"ז]: כי לא יומתו אבות על בנים [בגלל חטא הבנים]  ובנים לא יומתו על אבות [חטאם של אבות] לכן השאלה היא: מדוע אשמים הבנים בחטא אבותם? ועוד עליהם לסבול מכך?  וגם אם הבנים חוטאים שיסבלו מעוונם ולא בעוון אבותיהם?

על כך משל יפה:

[מתוך ספר משלי שועלים]  מעשה בזאב אחד שהיה רעב מאד וחפץ היה  לטרוף שועל שראה, אמר לו השועל: מה ייתן לך ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה עומד שם אדם שמן וגדול מוטב שתאכל אותו ותיהנה ממנו יותר. השיב הזאב: הלא אסור לנו לאכול בשר ודם, וסופי להיענש על כך, אמר לו השועל: אל לך  לחשוש מזה - כי העונש לא יבוא  עליך, אלא על בניך, שכן כתוב:

"אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי ַבָּנִים תִּקְהֶינָה". [יחזקאל  י"ח, ב]

התפתה הזאב לדברי השועל והלך  ופנה לכוון אותו אדם, אך תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול צעקותיו של הזאב, מיהר השועל אל הבור, צעק אליו הזאב ואמר: שקרן  שכמוך, הלא אמרת כי בניי יענשו על כך, נענה השועל והשיב לו: שוטה שכמותך, עונש זה – שבא עליך, אינו בגלל חטאתך, אלא בגלל חטאיו של אביך אשר טרף בשעתו.,

צעק  הזאב בקול מר: היתכן שעלי לסבול בגלל חטאיו של אבי? השיב לו השועל: הרי גם אתה היית מוכן לטרוף בן אדם, למרות שידעת שבניך עתידים לסבול, לכן כעת אתה מוכרח לסבול בגלל חטאי אביך.

מכאן, מובן שהבנים נענשים בגלל חטא אבותיהם שהרי הם גם חוטאים ,למרות ידיעתם כי יגרמו סבל לבניהם אחריהם, לכן ראויים לסבול בגלל חטאי אבותיהם - מידה כנגד מידה אם אוחזים במעשה אבותיהם בידיהם. זו המשמעות: של "פוקד עוון על בנים " [מתוך מעיינה של תורה]

לפי האגדה-  התוצאה הסופית הייתה: "והאנשים  מוציאי הדיבה מתו במגפה לפני  ה' ותבאש [העלתה ריח רע] גופתם ותרם [הוציאה רימה] לשונם תולעים. ויהי כל הרואה אחריתם ויאמר: הן לא הוציאו האנשים האלה דיבה, בלתי, אם על הארץ, ויעש להם ה' ככה ואף כי יוציא איש דיבה על רעהו" ומכאן שגם דיבור לשון הרע – איש על רעהו  אסור מהתורה!

תשובת ה' למשה הייתה: ַ"ויֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. וְאוּלָם, חַי-אָנִי:  וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ.  כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת- אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ.  וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה".[שם, י"ד, כ- כ"ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה היה משה ענו ובעל מסירות נפש ,הוא התחנן והתפלל אל ה' – ברמ"ח אבריו -למען יסלח לעם הזה על הוצאת דיבה על ארץ ישראל, אך  דור המדבר נענשו - לא זכו להיכנס לארץ ישראל, אלא רק צאצאיהם ויהושע  וכָּלֵב בן יפונה ובמספר הימים שתרו –המרגלים- את הארץ ארבעים יום - נענשו בני ישראל-ללכת במדבר ארבעים שנה ובכיים שהיה לריק - השאיר עקבות לדורי דורות ובכל שנה בתשעה באב  בוכים אנו על חורבן הבית.

יהי רצון שנישמר  לא לדבר בגנות הארץ הקדושה ונתרחק מלשון הרע גם על הבריות. נודה לה' על כל הטוב  שעשה ועושה לבניו ונזכה לחסות בצלו לעד כדברי  דוד המלך:

"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב". [תהלים צ"ד, י"ד]


מתוך ההפטרה:
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים עד סוף שהותה מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of Israel waiting       

for Miriam


"וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם."
 [במדבר י"ב, ט"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 26 במאי 2020

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The  tribe of Judah


"וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב".

[במדבר  ב', ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 20 במאי 2020

פרשת במדבר- מיהו יהודה, במה חשיבותו ומה לו ולדגל ירושלים?/ מאמר מאת : אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר, מיהו שבט יהודה ,במה חשיבותו-ומה לו ולסמל ירושלים?

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה זו:




ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/  מחנה לוויה במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות


ציורי  תנ"ך/ שבט  נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות




ציורי  תנ"ך/ שבט יהודה ודגלו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







חומש במדבר- הוא הספר הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה - בפי חז"ל נקרא: "חומש הפקודים"  מהטעם שבראשיתו הוא פותח במפקד עם ישראל במדבר וגם סמוך לסיומו ישנו מפקד.

בפרשת במדבר הפותחת ספר זה :מתואר סדר חניית השבטים כפי שהכתוב מתאר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב.  וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר.  ו וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת. מַטֵּה, זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ, וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאַרְבַּע מֵאוֹת.  ט כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ". [במדבר ב', א-י]

השאלות הן:

א] מי היה יהודה ובמה חשיבותו?

ב] מדוע זכה לחנות  במזרח - קרוב למשכן?

תשובות.

 יהודה וחשיבותו.

 יהודה היה הבן הרביעי של  לאה- אחרי ראובן, שמעון ולוי כפי שהכתוב מתאר: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" [בראשית  כ"ט, ל"ה]

נשאלת השאלה: מדוע דווקא אחרי שלושה בנים שילדה לאה, היא החליטה להודות לה' על  לידת  יהודה?

רש"י עונה : האימהות - היו נביאות וידעו  שעתידים לצאת מיעקב י"ב שבטים ויעקב יישא ארבע נשים . יוצא אם כן שלפי חלוקה שווה – הייתה כל אחת מהן עתידה ללדת שלושה בנים , לכן אמרה לאה לאחר לידת שלושת הבנים הראשונים : שלא יהיה לה פתחון פה כלפי ה', שהרי את חלקה כבר קיבלה,. מוסיף ואומר רש"י: בקריאת רוב השבטים נאמר:  "ותקרא שמו" חוץ משלושה בנים - לוי, יהודה ודן - עליהם נאמר:" על כן ,קראה שמו"  כל מי שנאמר בו: "על כן" רמז לכך: כי יהיה שבט גדול במספרו. חוץ משבט לוי, למרות שנאמר  "על כן" הוא לא התרבה  בקהל שלו - כי ארון הברית- שתפקידם היה לשאת אותו ממקום למקום בזמן נדידתם במדבר- גורם  היה להם להתמעט – מהטעם:  שהיו נכשלים בכבודו ובחומר קדושתו ונענשו  על כך בעונש מוות.

מעניין לשים לב להתנהגות יהודה  בזמן  שאחיו  השליכו את יוסף לבור  ובאדישותם יושבים וסועדים לחם.   תגובתו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו". [בראשית  ל"ז, כ"ו- כ"ז]

רש"י  מסביר  על כך:  התכוון יהודה להגיד לאחיו: איזה ממון הם ירוויחו מכך שיהרגו את יוסף? ויסתירו את דבר הריגתו? לכן הצעתו הייתה למכרו לישמעאלים שעברו שם. ואכן אחיו קיבלו את הצעתו.

גם בהמשך  הדרך יהודה לוקח אחריות – כאשר בעקבות מציאת הגביע אצל  בנימין, יוסף  מחליט להשאירו במצרים - בניגוד לדעת יתר האחים, היחידי שנלחם למען בנימין, הוא: יהודה, כפי שהכתוב מציין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּך..." [בראשית מ"ד, י"ח]

כאשר יעקב אוסף אליו את בניו  טרם מותו  ומברכם  הוא קורא לו: יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ...." [בראשית מ"ט,  ח-ט]

נאמר בדברי הימים (ה, ב) "כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו". ואמנם, בני יהודה היו מצוינים בגבורתם עד  כדי כך שאמרו במדרש (אסתר רבה א, יז): "עשרה חלקים של גבורה ירדו לעולם – תשעה ביהודה ואחד בכל העולם".   בנוסף לכך מסופר בתלמוד: כי כבר בצאת ישראל ממצרים עמדו גיבורי יהודה בראש היוצאים, ובן שבטם נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ אל הים "ולפיכך זכה לעשות ממשלה בישראל" (סוטה לז.).

בספר "כל אגדות ישראל" מסופר רבות על גבורת יהודה:" ויהי בשנת המאה וחמש שנים לחיי יעקב- היא השנה התשיעית לשבת יעקב ובניו בארץ כנען, בבואו מפדן ארם, וייסע יעקב ובניו בימים ההם מחברון וילכו ויבואו עיר שכם  וישבו בחלקת השדה אשר קנה מאת חמור- אבי שכם לפני הכות שמעון ולוי את העיר.

וישמעו כל מלכי הכנעני והאמורי - כי שב יעקב ובניו שכמה וישבו בה. ואמרו: המעט הכותם אז את יושבי העיר- כי ישבו לרשתה ולהכות את שלוש מאות האיש והאישה היושבים בה לרשתה? ויתקבצו כל מלכי כנען ויבואו כולם יחד להילחם עם יעקב ובניו, וישלח ישוב- מלך תפוח גם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל אילון מלך  געש ואל..... ".ובהמשך  מסופר:" ויהי  כאשר החל ישוב לירות את חיציו השנונים אל יהודה, ויפליא ה' לעשות וישובו החיצים ויפלו בליבות אנשי  צבאו, וירא ישוב כי כן, ויתמה מאד ויאמר: אקרבה אל יהודה והמתיו בחרבי, ויהי כאשר היה בינו ובין יהודה מרחק שלושים אמה, וירץ אליו יהודה בחמת כוחו וירם אבן גדולה וכבדה עד מאד ויך את ישוב בכוח על מגנו ויחרד ישוב חרדה גדולה עד מאד וייפול מעל סוסו והמגן אשר הכה - בו יהודה באבן- נשמט מידי ישוב ויושלך מכובד המכה חמש עשרה אמה וייפול לפני המחנה שנית, ויראו המלכים את מעשה יהודה הגדול וייבהלו מאד ויתקבצו אל מחנה ישוב להבהיל את יהודה וליראו, וישלוף יהודה את חרבו ויך במחנה ישוב ארבעים האיש אשר סבוהו ותיפול אימת יהודה על מחנה ישוב וינוסו ויפוצו"

חשיבות שבט  יהודה הייתה : בעיקר  - בערכים המדיניים והרוחניים-הדתיים, שנוצרו על אדמתו. מארץ יהודה יצאה מלכות דוד, אשר בימיו ובימי שלמה -  הקימו בני ישראל- ממלכה גדולה וחזקה,  ששלטה בכל  האזורים הסמוכים והכול יראו מפניה.

חניית שבט יהודה.

שבט מחנה  יהודה חנה בראש המחנה- בצד  מזרח וכל אחד  מקבוצת המחנות היה נקרא על שם השבט המוביל והחשוב שבתוכם - כלומר: כל השבטים שחנו תחת דגל זה חנו לפי השבט שהשתייכו אליו.

נשיא שבט יהודה היה: נחשון בן עמינדב. השבטים שהיו כפופים  לשבט יהודה היו: יששכר וזבולון .

רבי זלמן סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" כותב: כדי להבטיח את השלום בתוך שבטי ישראל היה הכרח לסדר שבכל מחנה במדבר היו שלושה שבטים שהשתייכו לאם אחת, האוהבים איש את רעהו, לכן  בראש  המחנה האחד היה יהודה שנועדה לו המלוכה וצמודים אליו יששכר וזבולון –אחיו - גם בני לאה..

הרלב"ג :[ רבי לוי בן גרשום  ] טוען: שצד מזרח נחשב למקום בעל  חשיבות רבה - מול פתח אוהל מועד וקדשי הקודשים ולכן חנו בצד זה: משה, אהרון ובניו, שבט יהודה שנחשב לשבט המלוכה וצמודים אליו אחיו: יששכר וזבולון – גם בני לאה- שנולדו אחריו.

ר' אברבנאל  מתבונן על אופן סדר החנייה מבחינת  אסטרטגית - שהיא כמו סדרי הצבא שבימיו -  מגמתה- לשמור שמירה טובה לכל המחנה, צד מזרח נחשב לחזית המחנה ,לכן  במקום זה חונה שבט יהודה שהיו בו סך הכול- יחד עם אחיו 186,400 איש - הוא נחשב למחנה הגדול והמשמעותי ביותר אשר  מאפשר בלימת התקפה של האויב מכוון החזית .

לעומת  הצד המזרחי, הרי בדרום ובמערב שמהם אין נשקפת סכנה גדולה – הם נחשבים לצדדים המשניים- שכנו שני מחנות קטנים: ראובן ואפרים בצד  צפון - ישב שבט  דן - שנחשב לשבט המאסף. זהו מחנה שהיה תפקידו להבטיח את העורף.

סמל האריה מופיע על דגל ירושלים והטעם הוא:

האריה הנחשב למלך  החיות – משמש  כשומר על חומת העיר , כמו כן, את זיקתה של עיר הבירה שהייתה בנחלת שבט יהודה . ידוע כי יהודה זכה לברכת אביו יעקב: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ--יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"

יהודה זכה גם  שסמלו: האריה  הוא אחד הסמלים היהודיים השכיחים אשר עיטרו תשמישי  קדושה -כמו הפרוכת ודלתות  ארונות בתי הכנסת - עד היום הזה.

האריה מסמל גם חוזק , אומץ לב ומלוכה..

לסיכום, לאור האמור לעיל. ניתן להסיק על חשיבותו של שבט יהודה לאורך כל התנ"ך, מארץ יהודה יצאה מלכות דוד שבימי דוד ושלמה  שלטה על אזורים רבים.

יעקב  האוסף את בניו טרם מותו ,כנראה רואה ברוח הקודש - את עתידו  של שבט יהודה לקראת הדורות  הבאים ולכן בירך אותו  בכתר מלוכה ויפים דברי הנביא: יואל:


"וִיהוּדָ֖ה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וִירוּשָׁלַ֖‍ִם לְד֥וֹר וָדֽוֹר"  [יואל ד, כ]

מילים אלו מקבלות  עוצמה מיוחדת ביום חגה של ירושלים - בימים אלה ממש , יום ירושלים הבא עלינו לטובה.


מיצירותיי לכבוד: יום ירושלים:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ".
[ישעיהו ס]


ציורי תנ"ך/ חתונה יהודית בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ דוד המלך  על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)  [מתוך ההפטרה: ישעיהו  מ"ט,י"ח]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים בגאולה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין (c)


"צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה- לו אימו ביום חתונתו.." [שיר השירים ג,י"א]


"על הר גבוה עלי- לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל- תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם.."[ישעיהו מ,  ט-י]

הטכניקה: שמן על בד.




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 13 במאי 2020

לחם לשובע/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לחם לשובע

 שיר מאת: אהובה קליין ©

הם בני מלכים
פת לשובע סועדים
בארצם בבטחה יושבים
ארץ חלקת אלוקים.   

להנאתם בצל העצים
שמחים ,מתהלכים חוגגים
מחיק הטבע נהנים
על טוב וחסד מברכים.

דבש וחלב תחת לשונם
עץ החיים מנת חלקם
יומם וליל בוטחים
במלך מלכי המלכים.

גם אם פת בסלו
לא על הלחם יחיה האדם לבדו
כי על כל  מוצא פי השם
חוקים ומצוות יקיים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת בחוקותיי [ חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר