‏הצגת רשומות עם תוויות . אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . אהובה קליין Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 באפריל 2020

ציורי תנ"ך/ משה מזהיר את אהרון ובניו הנותרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by  Ahuva Klein- Moshe warns Aaron the Cohen and HIS  remining sons


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו    .....
וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ    "

 [ויקרא י, ו-ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 בפברואר 2020

פרשת תרומה- תכלית המשכן והעוסקים בהקמתו/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה-תכלית המשכן והעוסקים בהקמתו.

 מאמר מאת: אהובה קליין. 


היצירות שלי  לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הקמת המשכן בידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך / ציירה: אהובה קליין (c)



"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל--איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי:"
[שמות  כ"ה,ב]


ציורי תנ"ך/ "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) 
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציור מתוך ההפטרה לפרשת תרומה/שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)



 [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]



ציורי  תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה]




נאמר בפרשה זו: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". [שמות כ"א, ח-ט]

 השאלות הן:

א] לשם מה נועד המשכן?

ב] במה ייחודם של אומני המשכן?

תשובות.

תפקיד המשכן.

האגדה מספרת: משה רבינו הלך אל בצלאל בן אורי בן חור ואמר לו: ה' ציווני לעשות משכן, שאל בצלאל את משה: מה  חפץ לה' במשכן?

ענה לו משה: אלוקים מתכנן לשכן את קדושתו בו וילמד שם את בני ישראל – את התורה הקדושה. שאל בצלאל את משה: היכן נניח את התורה?

ענה לו משה: כאשר  נסיים לבנות את המשכן  נעשה ארון המיועד לתורה. ענה בצלאל: אל נא תקל התורה הקדושה בעיננו! קודם נבנה את הארון ואחר כך  נעשה את המשכן.

בהמשך מסופר: בצלאל בנה את המזבח, את השולחן ואת הארון ועשה לכולם זרי זהב. אחר כך אמר: את זר הזהב לא ייקחו בלתי אם כוהנים - והיה להם כתר כהונה: וזר השולחן ייקחו המלכים אשר ימלכו בישראל והוא ישמש להם כתר מלכות: אולם לזר הארון אשר תהיה בו התורה-אין אדונים. מי האיש החפץ בכתר תורה יבוא נא הלום וייקחהו!

כל מלאכת המשכן נעשתה  בדרך ישרה, ללא ניצול לרעה של התרומות שהביאו בני ישראל למשה ועל כך האגדה מספרת:

"ויהי כאשר כלו לעשות המשכן, ויאמר משה אל בני ישראל: הנה נתתם למלאכת המשכן כסף וזהב ותכלת וארגמן.. על כן אמרתי: האספו נא כולכם וחישבתי [אעשה עמכם חשבון],ויבואו בני ישראל וישבו לפניו ויחשבו אתו [עשו חישובים] ויראו בני ישראל והנה חסר ממשקל הכסף :אלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל, ויאמרו אל משה: ואיה השקלים הרבים האלה? ויצר למשה מאד [התעצב משה] ויאמר אל לבו: אויה לי, עתה יוסיף העם לדבר בי לאמור: לקחתי את כסף התרומה ואשים אותו בכליי, ויאר ה' את עיני משה ויתבונן היטב אל כל מלאכת המשכן, וירא את הווים העשויים לעמודים [עמודי המשכן] ויאמר: הן לקחו השקלים הרבים האלה למעשה הווים: ועתה מנו [ספרו] את העמודים ווויהם וראיתם כי לא החסרתי מהשקלים גם אחד. וישקלו בני ישראל את הווים ויספרום, ויראו כי נעשה הכול באמונה"

כתוצאה ממסקנה הזו - בני ישראל כיבדו את משה על יושרו.

על פי המדרש:

"אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם את התורה, לפרוש  הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה, איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים - בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר:

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.." [מ"ר]

על פי מדרש זה: אם הקב"ה  מעיד על עצמו - שאינו יכול לפרוש ממנה, מן הראוי שאנחנו  נתייחס באופן דומה לתורה - דוגמת אדם חכם שיושב ולומד את התורה הקדושה - הוא עושה זאת מתוך דחף ידיעת האמת - שהיא תורת ה', אך זה לא יכול להיות ללא הפסק - אלא רק אצל יחידי סגולה - שיראתם קודמת לחכמתם - יהיו מתמידים בכל רגע בתורה. למרות זאת, מן הראוי שגם אנחנו נשאף להגיע לדרגה נעלה זו ולא נפריד בין הנותן - לתורתו. וכל הזמן נתרכז בדבקות  התורה – שהיא  רצון ה' כפי שהיה נוהג הרמב"ם להגיד: בחיבורו –        " היד החזקה " [ספר שכתב] בתחילת דבריו: "ציוונו ה' יתברך..." כלומר הדבר מחייב אותנו לא להפריד בין הקב"ה- לתורה : עלינו לראות נגד עינינו את התורה כרצון ה'. [דברי  רבי אברהם יצחק בלוך מטלז]

[ע"פ ספר  "משולחן גבוה" - על פרשיות התורה]

על פי הגאון  מוילנא: כל האותיות היו כלולות במשכן ממש כמו בתורה הקדושה    שהיא  מתחילה באות : ב'- היינו – בראשית וכלולים בה כל כ"ב האותיות העבריות כך גם   בית המקדש  פותח באות ב' וכלולים בו כל כ"ב האותיות:

בבית המקדש היו ג' טורי גזית  וטור כרותות ארזים ומהם נעשה הבית הרי לנו- א,ב,ג, שהם: ארזים, בית גזית. דביר, היכל,ו' צורת הוו המפרידה בין היכל לדביר, זהב- מצופה זהב, חלונות, ט'- האולם כמו האות ט', יציע, כבש למזבח השיפוע המוביל למזבח, כרובים, כפורת, כיור, כותרות לעמודים, לולים. מזוזות, מזבחות, מנורה, נרות, סיפים, עורות, עליות, עמודים, פתחים, צלעות, קורות,  רהיטים, שולחן, תאים- הוא קרקע הבית – התחתית הוא נווה הקודש – שהוא הדירה בתוכה- והוא חלל הבית - נווה לשכינה.

לפי הרמב"ם: [יד החזקה הלכות בית הבחירה ה"א] המצווה הזו:  "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" –צו לדורות: לבנות את בית הבחירה.

ייחודם של אומני המשכן.

לגבי אומני המשכן הכתוב מציין: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".[שמות ל"ה, ל- ל"ה]

רבי חיים מוולוזי'ן מסביר:

בשלושה דברים נבראו כל העולמות: חכמה, תבונה, דעת.

 כפי שכתוב: "יְהוָה--בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ;    כּוֹנֵן שָׁמַיִם, בִּתְבוּנָה.

  בְּדַעְתּוֹ, תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ"; [משלי  ג, י"ט]

מאחר שהמשכן וכליו וגם המקדש –נעשו גם הם בתבנית ובצלם כל העולמות העליונים לכן גם את בצלאל מילא ה' – ברוח אלוקים, חכמה ,תבונה ודעת.

לכן אומרים חז"ל [מסכת  ברכות, נ"ה, א]:"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"- היות ובניית המשכן היא מעין בריאת העולם.

הרידב"ז  סובר: אומני המשכן וכליו - בצלאל בן אורי  ואהליאב בן אחיסמך לא היו רק בעלי דעת, חכמה ותבונה,- היו יכולים להשתמש בכישרונותיהם לא רק  בסוג אחד של מלאכה- אלא בכולם- הייתה להם הבנה במחשבה- כיצד להוציא את האומנות  מהכוח אל הפועל. לכן הם נקראו גם חכמי לב.

החת"ם סופר מסביר : כי הייתה  לבצלאל גם את הסגולה להורות את אומנותו לאחרים.  אין הדבר מובן מאליו שהרי ישנם אנשים מוכשרים בעלי ידע רב בחכמה ובינה ,אך אין להם את הכישרון ללמד אחרים.

אור החיים טוען רעיון דומה:  הייתה לו ברכה מיוחדת להוציא את החכמה מהלב לפועל, מלבד הכישרון  יש צורך גם בנדיבות.

ישנם חכמים שיש להם ידע רב ,אך אין הם מסוגלים לרדת אל העם ולהסביר את הרעיונות בשפתם. נאמר על קהלת: "יותר שהיה קהלת חכם עוד  לימד דעת את העם"  יש כאן דברי שבח על   כישרונו של קהלת - ללמד ולהעביר הלאה את מה שהוא  למד בעצמו - לעם.

הרמב"ן התפעל מאד מאישיותו של בצלאל שנחשב לכליל השלמות ואמר עליו : "פלא זאת שראוי להתפעל עליו"

 ה"חפץ חיים" סובר:  כי מכוחם של אומני המשכן ניתן להבין: יסוד גדול בעבודת ה'- שאם אדם נושא ליבו למשימה קדושה בתחום התורני  ומנסה להגיע למטרה נעלה רבה יותר מכפי כוחו, הוא  זוכה לסיוע אלוקי –היינו את הכוח החסר לו להשלמת מעשיו ועליו להכיר בזאת- שהוא זוכה לחכמה בליבו מאת בורא עולם והיא  אך רק ממנו.

רבי אברהם מנחם רפא בפירושו: "מנחה בלולה" מסביר: יש אדם שיודע לחשוב  מחשבות, הכוונה היא - שמתכנן שרטוטים ומגיש אותם לאנשי  מעשה שיודעים להוציאם  לפועל , אולם אינם יודעים לתכנן ולשרטט.

מנגד- בצלאל היה מסוגל לחשוב  מחשבות ולתרגם זאת  למלאכה  בפועל  כמו שנאמר: "לעשות  בזהב ובכסף ובנחושת".

על פי ספרי החסידות: "ולחשוב  מחשבות"- הכוונה  שבצלאל  היה יודע את מחשבתו של כל אחד מהתורמים והיה  מתאים את התרומות לפי  הכוונות שלהם ומחשבותיהם, מי שהיה חושב  בעת מסירת התרומה- מחשבה טהורה- בצלאל הקדיש זאת לארון, ותרומה במחשבה צדדית - הקדיש לאדנים וכך הלאה.

 לסיכום, לאור הנאמר לעיל:

 צו הקמת המשכן הוא לדורות - למען הקמת בית הבחירה בעתיד והעוסקים במלאכת המשכן- היו: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחסימך- שהצטיינו בדעת, חכמה, תבונה וחכמת הלב ותרגום כישרונותיהם בפועל- הלכה  למעשה.

 יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה והקמת  בית המקדש השלישי.

ודברי הנביא ישעיהו  ירקמו עור  וגידים בימנו:

"וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". [ישעיהו נ"ו, ז]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 19 באוקטובר 2019

ציורי תנ"ך/ "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" / ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



Biblical paintings by Ahuva Klein- The Torah comes down as Rain

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" [דברים ל"ב, ב]

ציורי  תנ"ך/ "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 9 באפריל 2019

פרשת מצורע- הנזקים הגשמיים והרוחניים של המצורע?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מצורע - הנזקים הגשמיים והרוחניים - של המצורע?

מאת: אהובה קליין

הציורים שלי  לפרשה: 

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ציירה: אהובה קלייו(c) [שמן על בד]




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הצרוע יושב בדד מאחורי המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 פרשה זו  העוסקת במצורע היא המשך של הפרשה שלפניה - [פרשת תזריע].

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. [ויקרא י"ד, א'-ה]

השאלות הן:

א]   במה ייחודה  של מחלת הצרעת?

ב]  מה המיוחד בכהן לאבחן  את הנגע?

תשובות

מחלת הצרעת וייחודה.

כידוע מחלה נוראה זו, הייתה באה על יהודי שלא נזהר בלשונו שהרי כבר אמר שלמה המלך:  "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ".[משלי י"ח, כ"א]

והיא נכללת באותה קטגוריה עם העבירות החמורות ביותר:

עבודה זרה,

גילוי עריות.

שפיכות דמים.

המדבר לשון הרע- מטמא את פיו וגם אם אומר דברי תורה—הם נטמאים ונופלים לתוך כוחות הטומאה.

דוד המלך מזהיר:

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".  [תהלים ל"ד,- י"ט-ט"ו]

מכאן: שאין ערך לעשיית מעשים טובים- אם בו בזמן עוסקים בלשון הרע באופן זה, אין הטוב מגיע למקום המתאים. אך מהרגע שהמצורע חוזר בתשובה ונטהר, רק אז דברי התורה, או המעשים הטובים שעשה בעבר- באים על תיקונם- נזקפים כעת לזכותו.

"אור החיים"  אומר על  בעל – לשון הרע: "מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא". המשמעות היא: רק  באותה עת- ביום טהרתו-  לימוד התורה שלו  יכול לגרום לרפואתו.

ב"חובת הלבבות" [לרבינו בחיי] כתוב: בזמן שאדם מדבר לשון הרע על חברו - ניטלות ממנו כל הזכויות שצבר על עשיית המצוות במשך חייו והדבר נזקף לטובת אותו אדם  שהוא מרכל עליו!

בספר החינוך נאמר:

"משרשי המצווה, לקבוע בנפשותינו –כי השגחת ה'  היא פרטית על כל אחד ואחד מבני האדם וכי עיניו [של הקב"ה] פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב:  "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה". [איוב ל"ד, כ"א] לכן עלינו לדעת שמחלה זו נגרמה  כתוצאה  מהחטא שחטאנו.

מעניין, כי הנגע בעור ,או בשיער מקבל  גוון לבן, הרי הלבן בדרך כלל מסמל טהרה, כמו שכתוב:

"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינו -  אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיו"ּ.[ישעיהו א', ח']

וביום הכיפורים הכהן השתמש בלשון של זהורית:    שהיא- רצועת צמר מתמשכת הצבועה בצבע אדום המופק מתולעת .

הכהן היה קושר את לשון הזהורית על קרני השעיר וכולם היו מצפים ומייחלים ללשון הזאת- שתלבין ואז ישמש להם הדבר הוכחה שנמחלו החטאים.

אם כן מדוע הנגע בעור, או בשיער - דווקא לבן?

התשובה לשאלה זו: שגם אם אדם עושה מעשים טובים ומצוות והוא נחשב  בגדר של לבן- קדוש וטהור- והכל עושה בקדושה למען אלוקים, אבל באותו זמן הוא פוגע בזולת כגון: שמדבר דברים רעים על חברו- מכיוון שכך, הרי כל הלובן במעשיו חסרי ערך הם  והוא יקרא: טמא! ["באר הפרשה"- מאת: רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א]

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

"אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל, הייתי מבקש לפני ה' שיברא לאדם  שני פיות, אחד שיהא עמל בתורה ואחד שיעשה לו בכל צרכיו, חזר ואמר רשב"י: ומה שיש לאדם פה אחד, אין העולם יכול לעמוד ממלשינות שלו, אילו היו שניים, על אחת כמה וכמה- שאין העולם יכול לעמוד בכך" [ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א]

כוחו  המיוחד של הכהן.

רבי ישראל מאיר מראדין  בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע.  אלא טהרתו תלויה בכהן !

מתברר כי טהרתו של המצורע  תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן]  אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים  חז"ל : כי  הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה  מהטעם: של מידה כנגד  מידה.

 נאמר [ערכין ט"ו] כי הצרעת אינה באה על האדם במקרה, אלא  על פי רוב-בעבור עבירת לשון הרע. לכן  ישנו צורך לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים וברגע שהמצורע יתבונן במכפר -היינו בכהן- עשוי להגיע להרהורי תשובה ואף יפשפש במעשיו, אך יש וייסגר פעמים מחוץ למחנה- שמא  הרהר בתשובה, אלא שזו לא הייתה מטרה של עשיית  תשובה שלמה לגמרי.

על דרך משל, ניתן להסביר שאדם חשב להשיב מחצית מכסף שגזל מרעהו ואז אלוקים יחדש לו כמה סימנים ועקב כך - יוסגר בשנית למען ישלים  את תשובתו ויהיה טהור לגמרי.

מסופר על מנהג מעניין של בית הלוי:

היה ברשותו קופסת טבק ובכל עת היה מתבונן על קופסא זו, משנשאל לפשר העניין? הראה לשואלים- שחקוקות אותיות על המכסה: "שמו ,שמנ" , ר"ת   הכוונה למילים: "שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו" ,הוא כתב את הסימן הזה- על מנת שיזכור בכל רגע ורגע לנצור את  לשונו.

החפץ חיים כתב [שער הזכירה פ"ו]: שאומנם בימינו כבר לא קיימת מחלת הצרעת- אך במקומה קיימת עניות נוראה.

על פי "אהל יעקב": המצורע הנבדק אצל הכהן, נוכח לדעת כמה משקל יש למילים- שהרי מילה אחת בפי הכהן עשויה להכריע  את גורלו, כי כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טמא"- הוא איננו טמא ולמרות שהנגע בולט לעין, כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טהור" הוא  לא נחשב לטהור וזאת שלמראית עין - נרפא הנגע. מעוצמת מילותיו של הכהן ילמד בעל לשון הרע- כמה כוח יש לדיבור והדבר ישפיע עליו לא להגיד מילים  שאינן טובות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי החיים והמוות בידי הלשון ובחכמה ינהג האדם אם יחשוב היטב- טרם יוציא מילה מפיו.

שבת הגדול.
השבת נקראת: שבת הגדול- מכמה טעמים:

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים- בני ישראל לקחו את קורבן הפסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל שלהם.

בשבת זו מפטירים בספר תרי עשר- מלאכי: נאמר:

ציורי  תנ"ך/ אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם...."

 [מלאכי  ג,- כ"ג- כ"ד]


 ועוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שנצטוו  הם נהפכו-ל "גדול" לעם המוחויב לקיים מצוות.השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

וישנה עוד הבטחה  בהפטרה זו:

העלאת תמונות

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי". [מלאכי, ג, י]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

יש שם הבטחה:

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי.."

העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר