המיילדות העיבריות/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המיילדות העבריות במצרים

שיר מאת: אהובה קליין ©

בצאת המיילדות למשימתן

יראת אלוקים בנשמתן

חכמה ותבונה כמעיין

נלחמות כלביאות לצדקתן.

 

פרעה מלך מצרים

יפקוד עליהן באובניים

לטשטש בעורמה ראיות

למען השמיד תינוקות.

 

ברשעותו פועל כנחש

אינו בוחל בכחש

נחוש  לקטוף הצלחות

לבולל בטומאה עבריות.

 

ביד אלוקים משמים

נוחל מפלות כמים

מידה כנגד מידה

נידון בים למיתה.

 

סוף המיילדות להטבה

מלכות, כהונה ,לוויה,

בזכותן נגאלים ישראל

בשרביט ידי  גואל.

הערה: השיר  בהשראת  פרשת שמות[חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סעודה ושמחה בתנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סעודה ושמחה בתנ"ך.

מאמר מאת: אהובה קליין.

ישנם דברים המרוממים נפשו של אדם ומוציאים אותו מחיי השגרה ,מעלים את רוחו במעלות השמחה  וזאת כאשר הוא לוקח  חלק  פעיל   באירועים משפחתיים ,או ממלכתיים. דוגמת : ימי הולדת, חתונות, בר מצווה ,או אירועים ממלכתיים אחרים.



ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה  ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

 תוך כדי עיון בתנ"ך  ניתן למצוא פסוקים המתארים אירועים מעין אלה. בחומש בראשית  מסופר על משתה ושמחה שערך אברהם אבינו  ליצחק בנו במלאות לו שנתיים.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור ואנשים חשובים כגון : שם , עבר  ואבימלך [בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול בלידת יצחק, בנוסף גם העושר שהיה בבית אברהם , שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות אתו ברית ".

כלומר, עצם הולדת יצחק הביא אור גדול ,שמחה ואושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו חשובי אותו הדור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה- היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, הרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם  שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט]

ועוד נאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת = ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

גם על יצחק מסופר שערך משתה לאבימלך - מלך גרר  כאשר באו אליו להתפייס עמו לאחר סכסוך שהיה ביניהם.

וכאשר יצחק שאל אותם: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ושלחוני מאתכם"? תשובתם הייתה: "ראה ראינו כי - היה ה' עמך ונאמר תהי אלה בינותינו ביננו ובינך ונכרתה ברית עמך" [שם כ"ו, כ"ז- כ"ח]  כלומר זה היה  טקס של ברית שלום בין יצחק לאבימלך מלך גרר ושר  צבאו.

גם אצל יוסף מסופר כי ערך  מסיבה לאחיו במצרים - לרגל איחוד המשפחה מחדש, והכתוב מתאר: כי אכלו לחם ושתו יין אבל באופן נפרד מהמצרים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם- כי לא יוכלון המצרים לאכול את - העבריים לחם.. וישתו וישכרו עמו" [בראשית  מ"ג, ל"ב]  כלומר האכילה הייתה בקדושה טהורה.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו עורכים סעודת קורבן שלמים בירושלים, כפי שהכתוב מתאר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"ז, ז]

הנביא ישעיהו אומר: "והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות" כוונתו: לא לאכול מתוך תאווה גשמית והנאת הרגע, אלא לחשוב גם על הרוחניות  על חיים מתוך קדושה.

 מכאן שהאכילה והשתייה בתנ"ך נעשית בקדושה, כמו שהכתוב מצווה את עם ישראל: "קדושים  תהיו"

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי גם כאשר אדם עסוק בסעודה, אל ישכח  את בורא עולם שהעניק לו את כל הטוב ועל כן

יקפיד לברך ברכות הנהנין וברכת המזון ויתבל את הסעודה בדברי תורה שיוסיפו נופך של קדושה בקרב הסועדים.

על כך נאמר במסכת אבות: "רבי  חניניא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב ליצים.

שנאמר  בתהלים: "ובמושב לצים לא ישב," [תהלים א, א]אבל שניים שיושבין ויש ביניהן דברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי  שמו.." [מלאכי ג, מ"ז]

יהי רצון שירבו שמחות בישראל. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף ואחיו במות אביהם/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יוסף ואחיו במות אביהם.

שיר מאת: אהובה קליין ©

במות יעקב אבי המשפחה

חששו האחים ממשטמה

יוסף בממלכת מצרים

השב ישיב להם אפיים.

 

שליחים שלחו לפניו

לרכך להמתיק הרהוריו

בקשת מחילה ורחמים

לפשע וחטאת נעורים .

 

עתה ילכו בעצמם

לשטוח רצון ליבם

יוסף עומד בתוכם

בחכמה ינסה להרגיעם:

 

חשבתם עלי רעה

אלוקים חשב לטובה

מאתו הכול מתוכנן

להיטיב לעם מחונן.

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת ויגש]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויברך יעקב את פרעה"

[בראשית ,מ"ז, מ"ז ז]

 הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings
By Ahuva Klein
Jacob blesses Pharaoh in Egypt

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש- מדוע יעקב בירך את פרעה במצרים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש- מדוע  יעקב בירך את פרעה במצרים ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך /יהודה ניגש אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו  יורדים למצרים/ציירה: אהובה קליין(c)

 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו..וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה.א-ב]

ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

   בפרשה זו סוף סוף , כל משפחת יעקב השסועה מתאחדת במצרים, וזאת לאחר הבטחתו של ה' ליעקב: "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב, יעקב ויאמר הנני: ויאמר אנוכי האל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם: אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו  על עינך" [בראשית ,מ"ו, ב]

יעקב מגיע למצרים עם  פמלייתו וגם כל המקנה והרכוש שרכש בארץ כנען.

פרעה מקבל את המשפחה בסבר פנים יפות ואומר ליוסף שיושיב אותם בארץ גושן, יוסף מביא את יעקב אביו לפני פרעה ומציג אותו לפניו, כפי שהכתוב  מתאר: "ויבא יוסף את- יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה: ויאמר פרעה  אל  יעקב כמה ימי שני חייך: ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגוריי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את- ימי שני חיי אבותיי בימי מגוריהם: ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה" [שם מ"ז, ז- י"א]

 השאלות הן:

א] מדוע אלוקים התגלה ליעקב בדרך למצרים ?

ב] באיזו ברכה בירך יעקב את פרעה ומדוע ?

ג] כיצד יעקב מתאר את שנות חייו  בפני פרעה ?

תשובות.

אלוקים מתגלה אל יעקב במראות הלילה.

לפי רש"י: יעקב היה מצטער על שנזדקק לצאת מארץ ישראל ולרדת מצרימה, לפיכך רצה הקב"ה להרגיעו כדי שלא יתיירא מעניין זה. הקב"ה  נתן לו הבטחה : כי לאחר מותו יעלו את עצמותיו לארץ ישראל ולא יהיה קבור באדמת מצרים.

הספורנו  מפרש: כי הקב"ה מודיע ליעקב כי ליצחק אביו  אמר: "אל תרד מצרימה" אך כעת אין מה לדאוג מהירידה למצרים, היות ושם יתרבו לגוי גדול, אילו היו נשארים בארץ היו עשויים להתחתן עם גויי הארץ ולהתערבב איתם, אך במצרים לא תתרחש התבוללות, כפי שכתוב: "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם  כי תועבה הוא למצרים" [בראשית מ"ג, ל"ב] בנוסף ה' מבטיח ליעקב: שלא יצטרך להתעסק עם המצרים כי יוסף כבר ידאג לו.

אברבנאל שואל: מדוע יעקב נבהל לפתע ,לפני ירידתו למצרים הרי הוא בעצמו אמר לפני כן: "אלכה ואראנו בטרם אמות", אלא שיעקב חשש לעזוב את גבולות הארץ אחרי עקדת יצחק , בליבו של יעקב היו ארבעה סוגים של פחדים :

א] שמא המצרים ירצו להרוג חלק ממשפחתו וכך ימעיטו את מספרם.

ב] ארץ מצרים מלאה בעבודה זרה ולכן קיים חשש שהשכינה לא תשרה שם.

ג] חשש שמא לאחר מותו- יקבר במצרים ולא יזכה שיעלו את עצמותיו לקבורה בארץ הקודש.

ד] היה ירא, שמא יוסף ימות  עוד לפניו ולא יהיה מי שידאג לו ולבניו.

נגד ארבעה חששות אלה קיבל תשובה מהקב"ה- שהם ארבעה  הבטחות. כנגד הפחד הראשון נאמר לו: "אל תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול אשימך שם". כנגד הפחד השני נאמר לו: "אנוכי ארד עימך". כנגד הפחד השלישי נאמר לו: ואנוכי אעלך  גם עלה". וכנגד פחדו הרביעי הובטח לו: "ויוסף ישית ידו על עינך" באופן זה הקב"ה סילק את כל המכשולים שעמדו בפני יוסף.

העמק דבר  מפרש בדומה לספורנו: יעקב חשש מהתבוללות במצרים הוא סבר שהנקודה היהודית משתמרת אך ורק בארץ ישראל.

בעל המשך חכמה סובר: כי כעת שיעקב הולך לראות את יוסף בנו, פנים  אל פנים במצרים ושם הוא יהיה זקוק לתמיכתו, לפתע  הוא נזכר כי הוא לא כיבד את אביו במשך כ"ב שנים, ולכן זבח זבחים "לאלוקי אביו יצחק", במטרה - לכפר על חטאו זה -ושלא ייענש במידה כנגד מידה , אלא יוסף יכבדו כראוי כפי שיש לכבד הורים.

 יעקב מברך את פרעה.

לפי דברי רש"י: בפעם ראשונה כאשר הכתוב מציין: "ויברך יעקב את פרעה"- זו לא הייתה ברכה  ממש ,אלא אמירת שלום מתוך נימוס ודרך ארץ. כפי שנהוג לעשות שכאשר באים  לעיתים מזדמנות דורשים בשלום המלך. אך בפעם השנייה כאשר נאמר: "ויברך יעקב את פרעה" אז בירך אותו באמת כדרך שנוהגים כל היוצאים מלפני אנשים חשובים מברכים אותם ומבקשים רשות להיפרד מעימם. יעקב בירך: שמימי הנילוס יעלו לקראת פרעה מפני שבמצרים אין שותים מי גשמים כי שם בדרך כלל אין הגשם  היורד להשקות את השדות, אלא הנילוס משקה את האדמה. והחל מברכתו של יעקב היה פרעה בא אל הנילוס בכל פעם שרצה והנילוס היה עולה לקראתו ומשקה את אדמת מצרים.

רבינו בחיי מסביר: יעקב בירך את פרעה בעושר והתנשאות מלכותו, כי כך נהגו הזקנים והחסידים בבואם אל המלכים לברכם. רבינו בחיי מביא דוגמאות לכך: אצל דוד נאמר: "יחי אדוני המלך דוד" [מלכים-א, א, ל"א] ואילו כאן יעקב בירך את פרעה פעמיים.

הספורנו מדגיש: כי יעקב בירך את פרעה, אבל לא השתחווה לו , לא  בבואו ולא ביציאתו.

יעקב מתאר  את שנות חייו.

על פי דברי רש"י : יעקב  מתאר כי כל ימיו -היה  דומה לגר בארץ , היות והיה חי חיי עמל וצער. ולא השיג חיים טובים בדומה לאבותיו.

רבינו בחיי מתייחס לנקודת מבטו של פרעה, לפרעה היה נדמה שיעקב זקן  בהרבה  משאר בני דורו ולכן  שאל אותו: "כמה ימי שני חייך"? ויעקב ענה לו: "ימי שני מגוריי." ולא אמר "שני חיי" ,כפי ששאלו פרעה- אלא התכוון לומר: הימים שהוא גר בעולם הזה מאה  ושלושים שנה, כך דרך הצדיקים שחושבים שהם  נחשבים לגרים בעולם הזה, רק אחר  כך דיבר על איכות חייו שהיו חיי צער, אבל לגבי אבותיו שלא סבלו מצער עד כדי כך -הזכיר בהם את איכות החיים תחילה ואחר כך את לשון מגוריהם.

ה"כלי יקר"  שם את הדגש על שאלתו של פרעה ליעקב: "כמה ימי שני חייך"?- פרעה שואל שאלה זו -לפי שנודע לו כי כאשר יעקב הגיע למצרים היה הנילוס עולה  לקראתו , ולכן הדבר שימח אותו מאד וחשב: כל עוד שיעקב חי הנילוס ימשיך לעלות לקראתו וכך יהיה שפע של מים במצרים ויתאפשר להשקות את השדות., אבל כאשר ראה  פרעה את יעקב במו עיניו - כי הוא רזה מאד ונראה כה זקן, חשב  שימיו כבר קצרים., לכן שאל לפשר גילו. לפיכך השיב לו יעקב: "ימי שני מגוריי.. מעט ורעים, כוונת יעקב הייתה – כי מראהו הזקן נובע לא מחמת גילו המופלג, אלא מחמת מגור  ופחד מסביב שעברו עליו במשך חייו מאה ושלושים שנה –  רצופים צרות ולא הגיעו עדיין לשנות אבותיו, אך יש לו תקווה עוד להגיע לגילו של אביו יצחק- מאה  ושמונים שנה וזאת  למרות שגם לאבותיו  היה מגור מסביב ,בכל אופן האריכו ימים-  מסיבה זו יעקב נקט  בלשון "מגוריהם" גם לגבי אבותיו- אברהם ויצחק.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יעקב בירך את פרעה בכך: שהנילוס יעלה לקראתו - כי מקור המים במצרים הוא הנילוס וודאי חשב יעקב שהכלכלה חייבת להיות מוצלחת  ומבורכת לאחר שירד למצרים עם משפחתו בגלל הרעב בארץ.  לעניות דעתי, יש טעמים נוספים לברכה זו:

יעקב הכיר טובה לפרעה לאחר שראה שכיבד את יוסף ומינה אותו למשנה למלך. הוא גם  העריך את  נכונותו של פרעה  להעניק לו  ולכל פמלייתו את מיטב ארץ מצרים ,כפי שאמר פרעה ליוסף: "... אביך ואחיך באו אליך: ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואחיך ישבו בארץ גושן.."[שם מ"ז, ה-ו] ודאי חש לכבד אותו ולברכו.

ואכן הברכה התקיימה, כפי שנהוג לומר: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב מברך את פרעה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב מברך את פרעה

שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב יורד למצרים

ליבו נחצה לשניים

געגועים לבן זקונים

פרידה מארץ מחמדים.

 

בליבו מחול פחדים

שמא בניו מתבוללים

במראות הלילה הבטחה

אותו תלווה השכינה.

 

בהגיעו לארמון המלכים

מתקבל בסבר פנים

פרעה נועץ בו עיניים

יעקב יברכהו כפליים.

 

הברכה מרקיעה שחקים

הכול מתברכים ונהנים

מי הנילוס מתרבים

לקראת פרעה עולים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וייגש[חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בתום חלומותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת מקץ]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויהי בבוקר ותיפעם רוחו וישלח ויקרא את- כל חרטומי מצרים ואת כל - חכמיה ויספר פרעה להם את - חלומו ואין פותר אותם לפרעה"

[בראשית מ"א,ח]

הטכניקה: שמן על בד.





*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב יושב בארץ כנען/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת וישב]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"


[בראשית ל"ז,א]


הטכניקה: שמן על בד





Biblical paintings


Jacob settled in the land of Canaan
By Ahuva Klein* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב: לימוד חינוכי בפרשה- כיצד?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת וישב: לימוד חינוכי בפרשה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בפסוקים: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם:[בראשית ל"ז, א-ג]

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מדגיש את ישיבתו של יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען?

ב] מה היה הרקע  לקשר המיוחד שבין יעקב  ליוסף בנו?

תשובות.

ישיבתו של יעקב.

רש"י אומר: כי יעקב ביקש לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף.

הכוונה היא: כשצדיקים שואפים לשבת בשלוה בעולם הזה ,  אומר להם ה' : אינכם מסתפקים במנוחה המובטחת  לכם בעולם הבא ? ואתם מבקשים כבר לנוח בעולם הזה?

חז"ל מפרשים: יעקב בניגוד לאברהם ויצחק - שחייהם היו יחסית שקטים ורגועים –עבר חיים של תלאות ומאבקים. חכמי המדרש  ביטאו את המציאות הקשה הזו על הכתוב בספר איוב [ג, כ"ו]: "לא שלוותי, ולא שקטתי, ולא נחתי, ויבוא רוגז"

ההסבר:

 "לא שלוותי"- מעשיו.

"ולא שקטתי"- מלבן .

"ולא נחתי"- מדינה.

"ויבוא רוגז" - מיוסף.

הצרה הגדולה ביותר הייתה:  צרת יוסף  שהיא נמשכה זמן רב, יעקב נתבשר בידיעה הקשה: "טרוף טורף יוסף" [בראשית ל"ז, ל"ג] תקופה ארוכה עברה על יעקב בייסורים קשים. הוא היה משוכנע שיוסף נטרף על ידי חיה רעה.

במסכת מגילה [י"ז, ע"א] חז"ל מדגישים כי יוסף היה מרוחק מאביו במשך 22 שנה  [מגיל שבע עשרה עד גיל שלושים ותשע] והדבר מקביל להיעדרותו של יעקב מאביו למשך עשרים ושתיים שנה.

חז"ל רואים בכך עונש: מידה כנגד מידה. היות ובתקופה זו יעקב לא קיים מצוות כיבוד הורים, לכן נענש בכך שיוסף בנו האהוב לא עסק בכיבוד הורים  מספר  זהה של שנים.

 על פי המדרש : התורה מדגישה שתי נקודות: א] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" וזאת כדי לחפות על התקופה הארוכה שהיה מחוץ לבית ולא קיים את מצוות כיבוד הורים.

ב] "וישב יעקב בארץ כנען" על מנת לתקן את מצוות ישוב הארץ- מצווה שלא קיים אותה בתקופה הארוכה  בה נעדר מביתו.

דורשי רשומות: מוצאים במילים: "וישב יעקב" ראשי תיבות למילים- ויבקש יעקב שבת בשלוה, יוסף עליו קפץ ברוגזו....."

רבינו בחיי מביא שני פירושים:

א] נאמר על יעקב: "וישב" ולא נאמר: "ויגר" מהסיבה שנאמר  בסוף פרשת וישלח: "וישב עשיו  בהר  שעיר.."[בראשית ל"ו, ח]  והרי תולדות עשיו- המלכים והאלופים שיצאו ממנו  ישבו בארץ אחוזתם. היא האחוזה שלהם לעולם.

 לכן הכתוב מדגיש שיעקב התיישב בארץ הקדושה שהיא – ארץ מגורי אביו. כמו שאלוקים הבטיח לאבות, שנאמר: "וארא אל- אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר  גרו בה " [שמות ו', ב-ג]

ב] על פי המדרש: כל מקום שנאמר: "וישב" אינו, אלא לשון  צער.

דוגמאות:

1] בהתנהגות העם במעשה חטא  העגל  נאמר: "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" [שמות ל"ב, ו]

2] התנהגות  אחי יוסף בזמן השלכתו לבור: "וישבו לאכול לחם ויישאו עיניהם, ויראו.."    [בראשית ל"ז, כ"ה]

3] "וישב ישראל בשיטים ויחל לזנות .." [במדבר כ"ה]

אף כאן, יעקב מבקש לשבת בשלווה וקפצה עליו רוגזו של יוסף. יעקב ראה את האלופים  של עשיו נתיירא וחשב: מי יכול לעמוד כנגד כל אלה?

למה הדבר  דומה ? הנה  משל : גמלים היו עמוסים קש ,עמד הצורף ושאל- היכן ניתן לאכסן את כל הקש הזה? שמע זאת פיקח אחד ענה לו: מה אתה כל כך מתפלא? ניצוץ אחד - יכול לחסל את כל הקש הזה .

והנמשל: כאשר יעקב ראה את האלופים שיצאו מעשיו, נתיירא, אמר לו הקב"ה: ניצוץ אחד שלך יכלה אותם, כמו שנאמר:" והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום" [עובדיה א']

לכן כתוב : "אלה תולדות יעקב יוסף" ניצוץ אחד יוצא  מתולדות יעקב והוא יוסף - שעתיד לכלות את כל תולדותיו של עשיו.

יעקב ויוסף. הקשר ההדוק.

הכתוב מציין: "אלה תולדות יעקב יוסף.."

מדוע רק יוסף הוזכר ביחד עם  יעקב?

רבינו בחיי מציע שני פירושים:

על דרך הפשט: הוזכר  רק יוסף, לציין כי יוסף כולל את כל המעלות  של אחיו. וגם רז"ל מציינים: כל המעלות- מידות השבטים היו בו:

 בכורתו של ראובן, שנאמר: "ובחללו יצועי אביו בכורתו ליוסף" [דה"א, ה]

מלכותו של יהודה שנאמר: "ויוסף הוא השליט על הארץ" [בראשית מ"ב]

נבואתו של לוי, שנאמר:" ויהי כאשר פתר לנו כן היה" [בראשית מ"א]

חכמתו של יששכר, שנאמר: "אין נבון וחכם כמוך" [שם] דברי פרעה ליוסף כשראה כי בחכמתו פטר את חלומותיו.

על דרך המדרש: קישר את יעקב ויוסף יחד משום : שיוסף היה דומה בפניו ליעקב אביו,

כפי שנאמר:" כי בן זקונים הוא לו " שהיה זיו  איקונין שלו דומה לו.

כמו כן, היה דומה בכל מה  שעבר עליו :כשם שיעקב היה  נרדף על ידי עשיו שהיה שואף להורגו, כך גם  אחי יוסף רדפו אחריו  "ולא יכלו לדברו לשלום"

כשם שאמו של יעקב –רבקה  הייתה תחילה עקרה גם אמו של יוסף [רחל]  הייתה תחילה עקרה.

כשם שיעקב נולד מהול שנאמר: "ויעקב איש תם שאינו  נקרא תם אלא מי שמהול, שנאמר:

"התהלך  לפני והיה  תמים " [שם, י"ז] גם יוסף נולד מהול וההוכחה שנאמר: "יעקב יוסף"

אצל יעקב התקשתה אמו בשעת הלידה. גם אצל יוסף- אמו- רחל התקשתה בזמן  הלידה..

כמו שאצל יעקב –אמו ילדה שניים, גם אצל יוסף אמו ילדה שניים- יוסף ובנימין.

יעקב היה רועה, גם יוסף היה רועה. מה יעקב נשא את נשותיו בחוץ לארץ גם יוסף נשא את אשתו במצרים והוליד שם בנים.

מה יעקב  זכה לליווי  מלאכים, אף יוסף זכה שילוו אותו מלאכים.

א"ר ינאי: שלושה מלאכים התלוו את יוסף וזאת לומדים מהמילים:

 "וימצאהו איש", "וישאלהו האיש", "ויאמר האיש".

כשם שיעקב  נתעלה על ידי  חלום [סולם יעקב] גם יוסף התעלה  על ידי חלום.

כשם שיעקב נתברך כשהיה בבית לבן, כך יוסף התברך בבית פוטיפר.

 כשם שיעקב ירד למצרים לשבור את הרעב בארץ, כך גם יוסף ירד למצרים כדי לשבור את הרעב. יוסף נפטר במצרים  בדומה- לאביו יעקב שגם נפטר שם.

יעקב נחנט אחרי מותו וכך גם יוסף נחנט במצרים. גם יעקב וגם  יוסף העלו את עצמותיהם לארץ..

רש"י מביא שני הסברים לקשר בין יעקב ליוסף:

א] כפשוטו: הסיבה הראשונה שגרמה לשינוי מקום ישיבתם של יעקב ובניו-מעשה מכירת יוסף בידי אחיו.

ב] ומדרש אגדה: עיקר תולדותיו של יעקב הוא- בנו יוסף ,כי מטרת יעקב לעבוד אצל לבן הייתה לקחת את רחל  לאישה כדי להקים ממנה בן ושאר התולדות נמצאו בזכות יוסף.

רש"י  בדומה -לרבינו  בחיי - מזכיר את כל העניינים המשותפים בין יעקב ליוסף כנ"ל.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להזכיר  את מסקנתם החינוכית של חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים.."[מסכת שבת ע"ב] לכן התובנה המתבקשת: ההורים חייבים לגלות יחס אהבה שווה לכל ילדיהם ללא הבדל.

אך מנגד אין להתעלם : כי כל ההתרחשויות בפרשה עם יוסף ואחיו יש בהם  בראש וראשונה מטרה אלוקית: לקיים  את השבועה של הקב"ה לאברהם: "ידוע תדע כי- גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" [בראשית ט"ו, י"ג].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)