‏הצגת רשומות עם תוויות תוכחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תוכחה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 באוגוסט 2019

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים- באיזה אופן ביקש העם- לרגל את הארץ?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות




ציורי תנ"ך/ בני ישראל דורשים לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים לתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)


 המרגלים  בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המרגלים  מוציאים את דיבת הארץ רעה/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיים של המרגלים- שנהפך בכי לדורות, ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מצווה לנטוש את המדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נוחלים את  הארץ המובטחת/ 

 ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הר שעיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשה זו פותחת את החומש החמישי – חומש דברים- הנקרא  גם בשם: "משנה תורה"- שם זה מופיע בספר זה בפרשת: שופטים -בנושא מצוות המלך:

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם". [דברים י"ז, י"ח]

 ומופיע  שנית בספר יהושע בהקשר למזבח שבנה יהושע בהר עיבל: "וַיִּכְתָּב-שָׁם, עַל-הָאֲבָנִים--אֵת, מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".  [יהושע, ח,ל"ב]

גם בתלמוד במסכת מגילה [ל"א, ע"ב]  – מופיע  שם זה בשאלה: – האם מברכים ברכת התורה –על התוכחה?

 "ספר משנה תורה"  מופיע  בבראשית רבא [פרשה ב', ה]

כמו שכתוב: "ויקרא אלוקים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה  שמלא הלכות רבות"

שם נוסף  ניתן לחומש זה :"אלה הדברים" על שם תחילתו ,אך  במשך הזמן קיצרו את השם: "דברים"- תוכן  זה נאמר על ידי משה עצמו-מפי ה' בצורת נאום אל עם ישראל.

הרמב"ן סבור: כי החומש החמישי   הוא שימושי לכובשים את הארץ ואינו מכיל חידוש על מה שנמסר על הר סיני- אלא לדור שה' מטיל עליו את המשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות ,יש כאן בספר הדרכה רוחנית  למתנחלי ארץ הבחירה.

בפרשה זו:

משה מזכיר לעם ישראל את נושא ירושת הארץ ומאשים  את עם ישראל על כך שדרשו לרגל את הארץ טרם הכניסה  לשם.

כדברי הכתוב: "רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--אֶת-הָאָרֶץ:  עֲלֵה רֵשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ--אַל-תִּירָא, וְאַל-תֵּחָת.  וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם, וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ; וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ, דָּבָר--אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ, וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן.  וַיִּיטַב בְּעֵינַי, הַדָּבָר; וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט". [דברים א, כ"א-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן ירשו עם ישראל- את ארץ ישראל?

ב] כיצד  ביקש העם לרגל את הארץ?

 תשובות.

ירושת הארץ.

 דעת מקרא מזכיר: את הבטחת הארץ  מתוקף ההבטחה- לאבותינו: אברהם, יצחק ויעקב כפי שנאמר בפרשה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".  [במדבר  א, ח]

 ארץ ישראל היא ירושה לעם ישראל- אין היא נחלת זרים –אלא נחלת אבות שניתנה  להם בשבועה- ועם ישראל באים לקחתה מדין ירושה.

לאברהם נאמר:

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". [בראשית ט"ו, י"ח]

ליצחק נאמר:

"כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל"[  שם כ"ו, ג-ד]

וליעקב:

"וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ". [ שם ,כ"ח, י"ג]

רש"י מסביר :כי  כוונת ה'  שישראל רואים בעיניהם את ארץ ישראל ואין הדבר נובע מתוך שמועה ואילו היו בוטחים בדברי ה' ולא שולחים מרגלים לא היו נזקקים לכלי נשק כדי להילחם נגד האויבים.

שלושת האבות מוזכרים- כדי להוכיח שכל אחד מהם ראוי בפני עצמו לרשת את הארץ.

בקשת העם לרגל את הארץ.

רש"י: עורך השוואה בין  הזמן בו התאספו עם ישראל – אל משה לאחר  מעמד הר סיני - ובין הזמן בו התאספו אליו בבקשתם לרגל את הארץ.

כשבני ישראל  ניגשו אליו לבקש לרגל את הארץ- הם  עשו זאת  בערבוביה, ילדים דוחפים את הזקנים והזקנים דוחפים את ראשי השבטים.

 ואילו לאחר מעמד הר סיני נאמר:

"וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כָּל-רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם.  וַתֹּאמְרוּ, הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת-כְּבֹדוֹ..." [דברים ה, כ] שם הילדים היו מכבדים את הזקנים והזקנים מכבדים את ראשי השבטים שילכו לפניהם.

דעת מקרא מסביר: עניין הזכרת המרגלים על ידי משה- במטרה להוכיחם על חטא המרגלים.

הוא מביא את דברי הספרי הסובר : כי כל הדרישה לרגל את הארץ הייתה באופן של  מהומה והתקהלות.

הערבוביה הזו רמוזה בתחילת פרשת "שלח לך" שם נזכרו לפי הסדר רק השבטים הראשונים בלבד: ראובן, שמעון, יהודה, יששכר ואילו הנשיאים שאחריהם אינם מופיעים באופן מסודר.

נשאלת השאלה, אם בזמן מתן תורה התקרבו עם ישראל אל משה בצורה הוגנת ,מדוע  קירבה זו מוזכרת כעת מול החוטאים העושים מהומה בעת בקשתם לרגל את הארץ?

בעל חידושי  הרי"ם מסביר: משה הוכיח את עם ישראל גם על  אותה קירבה. בזמן    שמיעת דברי תורה, מן הראוי להידחף ולהידחק-  כדי לשמוע טוב ולקבל יותר.

אך עם ישראל נהג הפוך, במקום שראוי היה להידחף- כולם נהגו במתינות  ובהוגנות  וכיבדו איש את רעהו, לעומת זאת במעשה המרגלים כולם התקרבו אל  משה בערבוביה ,בדחיפה ובדחיקה, כלומר, להקשיב לדברי תורה- התקרבו במתינות- אך לחטוא – עשו בלהט ההתלהבות!

מסופר בספר: "שארית יוסף": פעם שר של גויים ראה - כיצד יהודים באים לקנות קורבן פסח- באופן שהיו  נדחפים זה בזה. והצעירים היו דוחפים זקנים, כאשר העיר להם על התנהגותם, ענו לו: "בפני הקב"ה אין מיוחסים- הכל שווים בעשיית מצווה"

" וַתִּקְרְבוּן אֵלַי, כֻּלְּכֶם"

ספורנו מתייחס למילה: "כֻּלְּכֶם",- למרות שהיו להם ראשי שבטים- הם באו כולם!

בעניין זה של המרגלים, ביקש משה להוכיחם, כי עצם העניין שבקשו לרגל את הארץ -מראה כי אמונתם בה' נחלשה וזאת למרות שהוליכם במדבר ועשה להם ניסים גדולים .

המלבי"ם טוען :בפרשת שלח הכול נכתב בעת ההתרחשות והכל ידעו איך השתלשלו העניינים ,אבל כעת משדור המדבר מתו וקם דור חדש - היו יכולים לחשוב: כי שליחת המרגלים הייתה מצוות ה' ולא נתינת רשות לשליחות. על כן, משה הוצרך לספר כיצד התרחשו  באמת.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: משה מוכיח  את עם ישראל על אופן בקשתם לרגל את הארץ- התנהגות בלתי הולמת  שורשה - חוסר אמונה בהבטחת הארץ הטובה לישראל ולעניות דעתי – הבקשה אשר התנהלה מתוך מהומה וחוסר כבוד איש אל אחיו - נבעה  מתוך שנאת חינם  שתוצאותיה נותנת את אותותיה  גם בימים אלה -בהם אנו מבכים את חורבן בתי המקדש- ראשון ושני ומתענים בתשעה באב.

ההפטרה:
 "חזון ישעיהו בן אמוץ"
 קטע מההפטרה:

"חֲזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה.   שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר:  בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי.  יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן.   הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר.  עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי.   מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן".

 [ישעיהו  א,א-ז]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 20 ביולי 2015

פרשת דברים- המשפט בימינו ובאחרית הימים- לאור חזון ישעיהו/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים –המשפט בימינו ובאחרית הימים-
 לאור חזון ישעיהו.

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת דברים הראשונה מבין פרשיות חומש דברים הקרוי גם בשם: "משנה  תורה"- לפי שחוזרים ונשנים בו  נושאים ומאורעות שמופיעים בחומשים קודמים - "שמות"  ו"במדבר".

הפרשן יהודה ליב מגור-בעל "שפת אמת" אומר כי חומש דברים נחשב בבחינת "תפילין של יד "- לפי שכל הפרשיות מופיעות בבית אחד.

מנגד החומשים הקודמים- בראשית, שמות, ויקרא, במדבר- הם בבחינת  "תפילין של ראש" בהן ערוכות ארבע פרשיות בארבעה בתים.

חומש דברים נקרא - "דברים" מהטעם שהוא פותח בדברי תוכחה ומסיים בדברי תוכחה. וכל זה במטרה לקרב ולחבר את לב עם ישראל לתורה הקדושה. ממש כמו התפילין של יד שבאמצעותו מקיימים: "וקשרתם " שהוא  כנגד הלב.

ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


"אלה הדברים אשר דיבר משה את כל- ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין- פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" [דברים א, א]

השאלות הן:

א] מה הקשר בין פרשת דברים להפטרה: "חזון ישעיהו.."

ב] מה דורש משה בנושא המשפט?

ג] כיצד מתייחס הנביא ישעיהו לנושא המשפט והצדק?

תשובות.

הקשר להפטרה -"חזון ישעיהו"

בפרשת דברים, משה פותח בדברי תוכחה, חלק מהנושאים מופיעים בצורת רמז ולא בגלוי, מפני כבודם של עם ישראל.

כגון: הזכרת המקום: "במדבר"- הכוונה לערבות מואב היות והכעיסו את ה' באומרם: "מי ייתן מותנו במדבר"

"תופל  ולבן"-  רש"י מביא את דברי רבי יוחנן הטוען שלא נמצא בכל המקרא מקום כזה בשם: "תופל ולבן", אלא מסתבר שכאן ישנה תוכחה לעם שהם התלוננו [תפלו] על המן שצבעו  לבן וירד מהשמיים באומרם:  "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"

ציורי תנ"ך/ המרגלים מתלוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)



מדבר פארן- מרמז על חטא המרגלים.

המקום בשם: "חצרות" מרמז :

א] על מחלוקת קורח ואנשיו.

ב] משה רצה להוכיח את העם שהם היו צריכים ללמוד מהעונש בו נענשה מרים בחצרות- שעסקה בחטא לשון הרע  ובני ישראל לא למדו מזה  דבר,  והמרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה.

"די זהב"- כאן ישנו רמז  לחטא העגל- עגל הזהב- חטא שנעשה מפאת הזהב הרב שהיה ברשות עם ישראל, כפי שאמר  על כך הושע [ב, י] "וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל"

נושא המשפט והדיינים בעיני משה.

ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


משה אומר לעם ישראל: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם: הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם  ואשימם בראשכם.."[דברים א, י"ב- י"ג]

רש"י מפרש: משה  מסביר לעם כי הוא חייב למנות שופטים ואין ביכולתו לשפוט בעצמו את העם מפאת העונש המוטל על הדיין כאשר מחייב שלא כדין. ומצד שני גם אם משה ידון כדין- לא יקבל על כך שכר.

"טרחכם"- על כך אומר הרמב"ן: כי הייתה טרחה רבה ללמד את יוצאי מצרים את החוקים והתורות ויתר הפרטים.

ולפי רש"י- בני ישראל היו מטריחים את השופט, "היה  אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין ,היה אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינים"

"משאכם" הכוונה שהיה צריך להתפלל עליהם.[לפי הרמב"ן]

ולפי רש"י :בני ישראל היו מתנהגים כאפיקורסים, אם משה היה מקדים לצאת, היו מתלוננים: מה בן עמרם הקדים ביציאתו- שמא אינו שפוי בתוך ביתו?

 ואם היה מאחר, היו אומרים: שהיה יושב ויועץ עצות רעות וחושב עליהם מחשבות.

ובגמרא יש הסבר  על האפיקורס- זה אחד שמבזה תלמיד חכם.

משה מזכיר את עצתו של יתרו שפנה אליו ואמר לו שלא ישפוט את העם לבדו, שמא  ייבול וכוחו לא יעמוד לו יותר.

אומר על כך רבי פינחס הורוביץ מפרנקפורט- בעל ה"הפלאה": כי כאשר  משה שמע את עצתו  של יתרו, למרות שבתור מנהיג היה עליו לבחור בעצמו את  שרי האלפים ושרי המאות- מתוך צניעות וענווה ,קרא לבני השבטים וביקש מהם שיבחרו  את השרים והשופטים לפי השיקול שלהם.

רבי שמשון רפאל הירש מסביר: יתרו הציע למשה לבחור אנשים בעלי מידות טובות למטרת השיפוט-"יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע", אבל ,משה יודע כי ללא  תורה  אין מידות טובות לכן הוא פנה לבני העם שהם יבחרו "אנשים חכמים ונבונים" מפני שרק כאלה הבקיאים בתורה- הם מגיעים לעידון המידות וראויים להנהיג ולשפוט את עם ישראל.

הרמב"ם בהלכות סנהדרין[כ, ז] מונה שבעה דברים החייבים להופיע אצל השופטים והדיינים

א] חוכמה[בקיאות בתורה], ב] ענווה, ג] יראת שמים.  ד] שנאת ממון, ה] אהבת האמת. ו] אהבת הבריות. ז] בעלי שם טוב.

 וכל הנקודות האלה  מופיעים בפרשת יתרו [חומש שמות י"ח, כ"א]

משה אומר בהמשך דבריו כי ציווה את השופטים לשפוט משפט  צדק.

לא להכיר פנים והכוונה שאינם רשאים לפסוק את הדין על פי הבעות הפנים של בעלי הדין ולא על פי המראה החיצוני, אלא להוציא פסק דין על פי עובדות בדוקות .[רבי ליבוש חריף]

דברי הנביא ישעיהו על נושא המשפט והצדק.

"שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם"...אך לעתיד לבוא כל המצב בתחום המשפט ישתנה לטובה, כפי שאומר הנביא:

"ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה : ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"

בתלמוד נאמר: "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל, שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנאמר: "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו: בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה: ראשיה בשוחד ישפטו וכוהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל ה' ישענו"[מיכה ג, ט- י"ב]

ישעיהו הנביא שפותח בתוכחה על עולם המשפט שאינו נוהג בצדק וביושר- מסיים בחזון של תיקון והפיכת המצב לעולם של צדק באחרית הימים.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי  גם משה וגם הנביא ישעיהו מוכיחים  את עם ישראל על החטאים בכלל וגם על העוונות בעולם המשפט,

הנביא ישעיהו מנחם את עם ישראל כי לאחר תיקון הדרך הכול יתהפך לטובה ויבואו ימים טובים וירושלים תיקרא: "עיר הצדק הנאמנה"

יהי רצון שנזכה במהרה לחזות  בדברי חזונו של הנביא וישראל תשמש אור לגויים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר