‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמחה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 31 בינואר 2023

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בשלח - אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

מאת: אהובה  קליין.

יצירותיי לפרשה



ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך מרים  יוצאת בתופים ומחולות עם הנשים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c) 





ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים אל ה' /ציירה: אהובה קליין (Cׁ




 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין


 (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹות /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



פרשת בשלח נקראת גם בשם : "שבת שירה" על שם שירת הים שבה.

שירה זו נקראת גם בשביעי של פסח - שבו אירע נס קריעת ים סוף.

השירה פותחת במילים:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, 

לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  סוּס  וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה;  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......." [ט"ו, א-ג]

בסוף השירה, הכתוב מתאר את שירת הנשים ובראשן מרים:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת- הַתֹּוף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". [להלן  ט"ו, כ-כ"ג]

השאלות הן:

א] בזכות מה זכו בני ישראל לרוח הקודש?

ב] לא נאמרה שירה מיום בריאת העולם  בפי האדם - קודם שירת הים - מדוע?

ג] כיצד יצאו הנשים בתופים ובמחולות?

תשובות.

בני ישראל זוכים  לרוח הקודש.

"הנתיבות שלום" מביא את דברי  מכילתא: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה; שנאמר: "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת"

אך נשאלת השאלה: הרי כבר בזמן שיצאו בני ישראל ממצרים השיגו את דרגת האמונה כפי שנאמר:" וַיַּאֲמֵן, הָעָם" , אך שם הם עדיין לא אמרו שירה ולמה רק בקריעת ים סוף מכוח – המשפט: וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"?

אלא  מתברר שישנן שלוש מדרגות באמונה:

א] אמונת המוח, ב]  אמונת הלב, ג] אמונת האברים - הנחשבת למדרגה הגבוהה ביותר.

ההסבר – האמונה מתמזגת בכל האברים והם אינם נבהלים משום דבר -היות והם חשים בהשגחה העליונה. שלמות האמונה היא: כאשר מתקיימת בשלושת מדרגות אלה והדבר מתבטא בדברי דוד המלך: "לִבִּי וּבְשָׂרִי- יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי". [תהלים פ"ד, ג']

דויד המלך חש את האמונה בליבו ובשרו על ידי שהאמונה חדורה אצלו בתוך כל האברים - הם ירננו אל ה', וכך אומר דויד המלך: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה " [שם  ל"ה, י']  אפילו בעצמות שהם המקום המגושם ביותר  בגוף - גם בהן חדורה האמונה. עד שכל עצמותיו תאמרנה: ה' מי כמוך, כל כולו חדור אמונה מכף רגל עד ראש!

לדרגה המושלמת הזאת הגיעו  בני ישראל רק בקריעת ים  סוף שאז  נאמר :

" וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" כי אז קפצו למים היות והאמונה הייתה חדורה בכל האברים ובלשון המכילתא נאמר: "גדולה האמונה שהאמינו ישראל בה'...." ופירש : שהגיעו עד הדרגה הגדולה של אמונת האברים.

כדברי  חז"ל:" ראתה שפחה  על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא , כל ישראל ראו:" זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  אֱלֹהֵי  אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ......."הם הגיעו שם למדרגה הגבוהה ביותר ובזכות זה שרתה עליהם רוח הקודש. בזכות דרגה זו של אמונה  כה גבוהה - אמרו שירה - היות והגיעו לשלמות האמונה. מה שאין כן בזמן יציאת מצרים שנאמר שם : "וַיַּאֲמֵן, הָעָם"- אך זו הייתה רק מדרגה פשוטה של אמונה - מטעם זה בזמן יציאת מצרים לא אמרו שירה.

אולם ,  יש קושי מסוים במדרש זה לפי שכתוב:  במפלתו של סנחריב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ - חָג" [ישעיהו ל, כ"ט] מכאן שאומנם הייתה שירה בליל יציאת מצרים ,אלא שהיא הייתה רק במוח ובלב ,אך לא חדרה לאיברים ולא נשמעה בפה - בפועל!

במסכת סנהדרין א' נאמר: ראוי היה המלך  חזקיהו להיות משיח, אלא שלא אמר שירה במפלתו של סנחריב.

הרמב"ן כתב: [סוף פרשת בא] אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שאנחנו נאמין שכל מה שקורה לנו - הוא בגדר נסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. בקריעת ים סוף הגיעו ישראל למדרגה הגבוהה ביותר באמונה שהלכו בתוך הים בבחינת אמונת האברים שכל האברים היו ספוגים באמונה הזאת.

השירה נאמרה בפי אדם רק מזמן קריעת ים סוף!

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש [שמו"ר כ"ג, ד']

"מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה, אלא ישראל. ברא אדם ראשון- ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.. וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו  ישראל לים ונקרע להם ,מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר:

"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר:  אָשִׁירָה לַיהוָה"

אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה . היינו , אז הגיעו לעשות שיא הנחת רוח  למעלה שלאלו הייתי מצפה"

למה לא אמרו אבותינו שירה?

התשובה כי הם הכירו בגדלות ה' והיו בעלי ענווה גדולה בבחינת : מי אני ומה אני לשיר לפני בורא עולם אשר מלוא כל הארץ כבודו? זה אמור רק לגבי יחיד -לפי שמרגיש את אפסותו בהשוואה לגדולת אלוקים. אבל בקריעת ים סוף זו הייתה שירה בציבור, לפי שבכוח הרבים רשאים להגיד שירה. מכאן לומדים חז"ל את חשיבות התפילה בציבור.

חז"ל אומרים: "כל האומר שירה בכל יום זוכה ואומרה לעולם הבא"

מרים והנשים יוצאות בתופים ובמחולות.

נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת - הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

רש"י  מעלה שאלה: מדוע נאמר דווקא - מרים הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן ולא נאמר  אחות משה:

תשובתו: בשני פרושים:

א] לפי שמרים התנבאה כאשר הייתה אחות אהרון ,לפני שנולד משה ואמרה: עתידה אמי שתלד בן זכר  כפי שנאמר במסכת סוטה.

ב] אחות אהרון - לפי שאהרון מסר נפשו עליה כשחלתה בצרעת - לכן נקראה על שמו.

רבינו בחיי מסביר: א] על דרך הפשט נאמר: אחות  אהרון כדי ששלושת האחים: משה, אהרון ומרים יהיו מוזכרים בשירת הים.

ב]  דרכו של הכתוב ליחס אדם  על גדול מהאחים וכאן זה היה אהרון.

על הכתוב: "וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת"

מכילתא מסביר: "וכי מנין להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא הצדיקים היו מובטחים, ויודעים שהמקום עושה להם נסים וגבורות עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים ומחולות"

רש"י מסביר בעוד שמשה אומר שירה לאנשים - הוא שר והם עונים אחריו. הרי מרים אמרה שירה לנשים.

ה"כלי יקר" מבאר: ברגע שמרים לקחה את התוף ויצאה במחולות עם הנשים עכשיו הייתה נעשית נביאה - היות ובמעמד זה  זכו גם הנשים לראות את פני השכינה  לפי שאמרו   כולם :"זה אלי.." כדברי חז"ל: "ראתה שפחה על הים..."

הנבואה החלה אצל מרים וכל הנשים  הלכו בעקבותיה , במעמד  זה זכו גם כן לנבואה ולפי שאין השכינה שורה, אלה  מתוך שמחה ,היות ולנשים יש צער לידה – לכן לקחה מרים את התוף בידיה והן יצאו אחריה בתופים ובמחולות- כדי שתשרה עליהן רוח הקודש מתוך שמחה.

רז"ל דרשו: במסכת מגילה: "שבע נביאות הן - אלו הן:

שרה, מרים, חנה, דבורה ,חולדה, אביגיל, אסתר.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: "אֲחוֹת אַהֲרֹן" – מעמדה של מרים בין הנשים דמה למעמדו של אהרון בין האנשים -באופן שהפיץ אהרון את דברי ה' למשה כך נהגה גם מרים בין הנשים.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  ניכר שישנו קשר הדוק בין השירה לרוח הקודש: שירת הים על ידי משה והעם – בקריעת ים סוף - הופיעה  בעקבות  הגעתם לדרגה הגבוהה ביותר באמונה - לראשונה מאז בריאת העולם  ובדומה לכך שירת הנשים ובראשן מרים היוצאות  בתופים  ובמחולות – הגיעו לשמחה אדירה  שהביאה עליהן את רוח הקודש בעקבות  מרים הנביאה

מכאן : שאין השכינה שורה - אלא מתוך שמחה!

מתוך ההפטרה: שופטים

פרק  ד'- ה]



ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ דבורה וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 14 בספטמבר 2022

פרשת כי תבוא- מהי שמחה אמיתית- ומה הקשר להפטרה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת כי תבוא- מהי שמחה אמיתית- ומה הקשר להפטרה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל בפתח ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל נכנסים לארץ הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[מן על בד]



ציורי  תנ"ך/ "ברוך בואך"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]







Biblical paintings by Ahuva Klein- The people  of  virtue

 

 

"וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְלִשְׁמֹר, כָּל-מִצְוֺתָיו".  [דברים כ"ו, י"ח]




 Biblical paintings

 First fruits from the  tree

" וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.   וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא;"
 [דברים כ"ו, א-ב]

ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים  בשלושת הרגלים / ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן במקדש / ציירה: אהובה קליין.(c)

"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל -המקום אשר יבחר ה' אלוהיך לשכן שמו שם ובאת אל הכהן..." [דברים כ"וב-ג]

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורים מתוך ההפטרה :[ישעיהו ס]





ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד] [מתוך ההפטרה  בספר :ישעיהו.




ציורי תנ"ך/  כולם שבים אל ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"[ישעיהו ס' ,ד']




ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך "[ישעיהו ס]

ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בבד]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/  אור ה' על ציון זורח/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה: ישעיהו  ס]


פרשה זו פותחת  בפסוקים הבאים: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".  [דברים  כ"ו, א- י"א]

השאלות הן:

א] מה תכלית מצוות הבאת הביכורים?

ב] כיצד ניתן להגיע  למידת השמחה?

ג] מה הקשר להפטרה?

תשובות.

תכלית מצוות ביכורים.

חז"ל מדגישים את המטרה החינוכית המופיעה  במצוות הזאת:

רבי אהרון  הלוי  ב "ספר החינוך" מבאר : "משורשי המצווה כדי  להעלות את דבר ה' על ראש שמחתנו ונזכור ונדע כי מאתו ברוך הוא - יגיעו לנו כל הברכות בעולם"

תכלית מצוות ביכורים: לעקור מלב האיכר את הדמיון והתחושה של: " וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח, י, ז] בשעה שאוסף את יבול שדהו.

הרמב"ם מסביר - קו דומה  : המטרה במצוות הבאת  ביכורים היא: ההכנעה וההשתעבדות אל ה' ושבירת מידת הגאווה והתאווה.

החכם עזריה פיגו בספרי "בינה לעיתים" מבאר: התועלת הבאה במצוות בכורים היא: לשבור מידת הגאווה ותאוות האכילה שכן , אף על - פי שעברה שנה תמימה שבעל השדה לא אכל פרי חדש וכשרואה בעיניו את התאנה הראשונה שביכרה הרי היא  חביבה  עליו - מכול מקום ,הוא כובש יצרו ותאוות גופו ואינו אוכלה, אלא כורך עליה גמי [קנה- עשב- כמובא במשנת ביכורים ג, א']כמו שכתוב: "קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים".

 בזה הוא מדריך את עצמו שלא להיות זולל וסובא: שכן תאווה היא: מידה מגונה מאד-כמאמר חז"ל:

"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם":  [מסכת אבות פרק ד', כ"א]

האדם שהיה מביא את הביכורים ,היה שובר בעצמו את מידת הגאווה - כי גם אדם גדול ומכובד דוגמת שר שעומד  בראש כמה עיירות וישובים וגם מלך ישראל בכבודו ובעצמו - היה חייב להראות את מידת הענווה - באופן שהיה הוא לוקח את טנא הביכורים על כתפו ונושאו מהר הבית עד העזרה- [חצר המקדש] בכבודו ובעצמו ולא נעזר על ידי שליח - הוא מביא לכהן שנמצא באותו זמן במשמר ולמרות שהכהן הזה היה עני ופרנסתו ממנו - למרות זאת היה המלך עןמד מול הכהן  - מתוך ענווה ושפלות רוח והיה קורא לפניו את פרשת ביכורים ועל ידי זה היה שובר את מידת  הגאווה ונעשה בעל ענווה ובמידה זו היו ידועים אברהם, משה, אהרון ודויד המלך.

ה"נתיבות שלום" מסביר [על פי רש"י,- שמות ל"ד וספורנו בפרשתנו] הרי נאמר:

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא";

"ראשית"- הכוונה לפרי המשובח והמובחר ועוד יש לדעת כי מביאים ביכורים מתוך שבעת המינים - שהשתבחה בהם ארץ ישראל, אם כן,  מתעוררת  השאלה: מדוע לא נאמר: "ולקחת משבח פרי האדמה?

במדרש [בר"ר] נאמר: שבזכות מצוות ביכורים נברא העולם. ואין ראשית, אלא  ביכורים, שנאמר:

"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ " [שמות  ל"ד, כ"ו]

ומעניין: מהי המעלה הגדולה של מצוות ביכורים - שכל הבריאה נבראה בזכותה? ובמיוחד שהיא מצווה קלה  שאינה עולה ממון רב וגם מענייו שהוא צריך להשתחוות לה' ולא מצאנו  דבר כזה בשאר  הבאת הקורבנות למקדש.

בהמשך מביא ה"נתיבות שלום" מה שנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף"

שהוא מקשה: שהקב"ה הוא נצחי: היה, הווה ויהיה. וגם המצוות הן נצחיות, אך כעת שאין מקדש ואין מצוות הבאת ביכורים, האם, חלילה, בטלה  מצווה זו?

התשובה: המצווה הזו : המצווה: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" כוללת: הכול - כל ענייני האדם והנאותיו-שמכל דבר- תיקח הראשית ותביא לה' אלוקיך.

וכמו שיש לאדם הנאות רבות ומגוונות - חוש הראיה, השמיעה והמישוש.. הרי בכל הנאות שבאדם- ימצא להביא ראשית לה' ומכאן נסיק:

שכל התורה כולה - נכללת במצוות ביכורים שמכל דבר שיש לו - ימסור את הראשית לה'.

עוד כתוב : "יְהוָה--יִסְפֹּר, בִּכְתוֹב עַמִּים"[ תהלים  פ"ז, ו']

הכוונה: כאשר  אדם כותב מספרים  -  כותב שורה של אפסים. זה לבד לא נחשב למספר, אך כאשר מוסיף מספר בראש האפסים המרובים - זה מגדיל את החשבון למספר גדול מאד.

כך זה מבחינה רוחנית:  אם  יהודי מוסר לה' ראשית מכל דבר בעולם הזה - הרי על ידי כך הוא מעלה את כל ענייני  העולם הזה – לקב"ה.

הכוונה: "בכל דרכיך דעהו" שכל מעשיו של היהודי – יהיו לכבוד ה'- שכל פעולה את  תחילתה יעשה לה' ואז ממלא  הכול בהמשך נמשך אחרי ההתחלה.

כך גם לגבי מעשרות – שנאמר: "ראשית  דגנך"- וגם יהודי מתחייב לתת מצוות חלה שנאמר: "ראשית עריסותכם" בזכות – מצוות אלו של ראשית - ברא ה' את העולם ,כל הבריאה -  נבראה  עבורן ויוצא מזה שכך בכל הנאותיו ימסור את ראשיתן , באופן זה - הוא מרומם את כל ענייני העולם! וגם זו הסיבה להשתחוות לה'.

ההגעה למידת השמחה.

נאמר:"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". [להלן כ"ו, י"א]

רבי משה ליב מסאסוב מסביר: מתי יהודי יכול לשמוח בכל טוב? רק כאשר מקוים בו הפסוק :" אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" כאשר הוא מבין שה' מעניק לו שפע מהמרומים והוא אינו נזקק לעזרתם של  הבריות "כי עדיף קב אחד הבא בשלווה ובנחת מאת ה'- מעשרה קבים - המושגים בעמל וביגיעה מידי אדם.

רבי נחמן מברסלב [נינו של הבעל שם טוב] מסביר את אופן השמחה: שאפילו הבכיות של אדם לפני ה'- צריכות להיות  מתוך שמחה- ולא מתוך עצבות והוא מוצא לכך רמז בראשי תיבות של המילה: " בִּכְיָה" :"בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם" [תהלים פ"ט, י"ז]

הגאון מווילנה מסביר: נאמר: חייב אדם לברך על הרעה כשם  שמברך על הטובה, שנאמר: "ואהבת את.. "- בכל מידה ומידה שהוא מודד לו" [מסכת ברכות נ"ד א]

עוד  אמר הגר"א מווילנא: שאם תבוא לאדם איזו רעה - ידמיין לעצמן שהיא טובה, והטובה היא לפי ערך הרעה כגון: שאם אבד ממנו  סלע  אחד, ידמה בעצמו שמצא סלע אחד, ואם אבד שני סלעים- ידמה בעצמו כאילו מצא שני סלעים וכך בכל דבר רע ידמה לעצמו שהרעה  היא בעצם טובה - ולפי ערך הרעה - כך היא ערך הטובה.

על פי "תפארת שלמה" אדם שמקבל מתנה מן המלך , הוא אינו שמח על ערך המתנה כפי שהוא שמח שהמלך העניק לו את המתנה - כלומר החשיבות של נותן המתנה - היא גורמת לו לשמוח.

לכן נאמר: "ְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב" לא רק בגלל שזה טוב ,אלא בעיקר מפני: "אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"- כי מי שנותן את המתנה - זה אלוקים בכבודו ובעצמו.

לכן גם בתפילה אומרים: "שמחנו בישועתך" [תפילת שבת] השמחה היא: כי הישועה נובעת  מישועתך...

רש"י מסביר: נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

מכאן אמרו [במסכת פסחים ל"ו, ע"ב] מכאן למדו: שאין קוראים מקרא ביכורים, אלא בזמן שמחה: מעצרת ועד  החג , שאדם מלקט את תבואתו, פירותיו ויינו ושמנו, אך מן החג ואילך - מביא ואינו  קורא.

בעל הטורים מסביר: שבשביל  המעשר שהיהודי נותן - ישמח בכל הטוב - כפי שדורשים: "עשר בשביל שתתעשר"

הקשר להפטרה.

קוראים בספר ישעיהו פרק: ס. להלן קטע מתוך דברי הנביא:

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה.  וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.  שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה.  אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ:  כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ". [ישעיהו ס, א-ו']

לאור האמור לעיל: נראה: כי הקו המקשר בין הפרשה להפטרה - זוהי מידת השמחה והשכינה.

במצוות ביכורים התכלית להדבק בקב"ה - להודות לו על כל הטוב ומתוך כך להגיע למידת השמחה - כאשר יהודי מבין שכל השפע שהוא מקבל- מאת ה', לכן כאשר מביא ביכורים למקדש - הוא שמח בכל אשר ה' מעניק לו וכך ביתר המצוות.

בהפטרה - הנביא מתאר את הגאולה ואת השמחה של ציון - כאשר היא רואה שכולם באים אליה וכבוד ה' עליה זורח.

"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יְהוָה, עָלַיִךְ זָרָח.  כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה".   

יהי רצון שנזכה במהרה  לגאולה שלמה ודברי הנביא יתגשמו במלואם.

יפים דברי דוד המלך:

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי--    בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ--    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם. יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה--    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו".[תהלים קכ"ב[


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר