‏הצגת רשומות עם תוויות שמואל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמואל. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 במרץ 2016

שבת זכור/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבת זכור


מאמר מאת: אהובה קליין.

 בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור  מתוך חומש דברים[כ"ה, י"ז- י"ט]

 בה אנו מצווים  לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל  בדרך כאשר יצאו ממצרים,

וזאת מהטעם :כי המן הרשע אשר   תכנן להרוג  ולהשמיד את  היהודים – ולא עלה בידו-היה מזרע עמלק.

וכך הכתוב מתאר את עמלק:

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.   אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָייֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים."[שם  כ"ה, י"ז- י"ח]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c)


השאלות הן:

א] מיהו עמלק?

ב] מה ניתן ללמוד  מההפטרה  לפרשת זכור - בספר שמואל- א, ט"ו- ב- ל"ד]

 

זהותו של עמלק.

עמלק הוא בנו של אליפז בן עשיו ותמנע  פילגשו. ממנו יצא עם הקרוי בשם זה.

מעניין כי: בנבואת בלעם-עם זה  מכונה בשם: "ראשית גויים"

זהו אויב מיוחד במינו אשר מצטיין בשנאה יתרה לעם ישראל ללא כל סיבה מוצדקת, הוא אורב לו בכל זמן  ועל סמך העבר ניתן להסיק כי הוא מתקיף במיוחד בעת שחלה ירידה רוחנית בעם, כפי שניתן  לראות זאת גם בפרשה:

לאחר שנעשים לעם ישראל ניסים  ונפלאות ביציאתו ממצרים, העם מגיע למקום בשם רפידים ושם הוא צמא למים וכשהצימאון גובר  הוא בא לפני משה  בטענה: "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת מקניי בצמא"?:[שמות י"ז, ג]

הכלי יקר אומר:  רעיון מעניין, כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה והם נופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית.

אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא- כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מאת ה' ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, ומטעם זה לא היה לעם מים ברפידים -לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו סתם מים.

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.

את עמלק ניתן לפגוש גם אחרי סיפור המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה, עמלק נלחם נגד ישראל. גם המן היה מזרע עמלק והציק רבות ליהודים, אך לאחר שעם ישראל חזרו בתשובה, המן הובס יחד עם עשרת בניו.

 הרמב"ן אומר: כי עונשו של עמלק כה חמור- היות והוא  בא כמתגבר על ה'- זהו מאבק  נגד ה' .

ודבר נוסף שיש ליחס אליו- עמלק מתעבר על ריב שאינו שייך לו- מבלי כל התגרות   מצד עם ישראל.

 המלבי"ם  מסביר: "שלא היה דרך מלחמה כנהוג, רק דרך כפירה נגד ה' ומשטמת נצח נגד מחצבתם, הנשמר בלבם דור, דור"

  ההפטרה לשבת זכור [ קוראים בספר שמואל-א ,ט"ו] .

מסופר על עם ישראל כשבראשם עמד המלך שאול- שנלחם בעמלקי, למרות ששמואל הזהיר את שאול להכות את עמלק ללא חמלה ולהשמידו. שאול בחטאו-חמל על אגג – מלך עמלק ועל הצאן והבקר.

כתגובה- שמואל בעצמו הרג את אגג והודיע לשאול על  הפסד מלוכתו היות ולא ציית לציווי ה'- להשמיד את עמלק כולו-כולל הצאן והבקר .כפי שנאמר: "ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך:...." [שמואל-א, ט"ו, כ"ח]

"וישסף שמואל את- אגג לפני ה' בגילגל " [שם, ל"ד]

תוקף הצו האלוקי של השמדת עמלק בתורה-  הוא המסביר את חטאו החמור של שאול אשר לא הקפיד על כל הפרטים במלחמה נגד אויב אכזרי זה.

 לכן  נושא זה נבחר  כהפטרה   לשבת זכור. כדי להצביע  מצד אחד על הקשר שבין הצו האלוקי להשמדת עמלק - שנכתב בתורה לדורות –לבין  הציווי   מאת ה' בפי  שמואל אל שאול המלך ומצד שני על השלמת מילוי הצו- על ידי אסתר המלכה ומרדכי- צאצאי שאול המלך במהלך התרחשות נס פורים.

 בקהלת רבה [וילנא] כתוב :," רשב"ל אומר: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן, ומניין שנעשה אכזרי במקום רחמן? שנאמר[שמואל-א, כ"ב]"ואת נוב עיר הכהנים הכה  לפי חרב "ולא תהא נוב כזרעו של עמלק, ורבנן אמרין: כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו שנאמר:[ שמואל –א, ל"א]"וימת שאול ושלושת בניו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל-  ניתן להסיק: כי  את הצו האלוקי: מחיית עמלק יש לקיים בכל דור ודור כאשר קמים עלינו לכלותינו.

ואין לרחם על אכזרים - כי מי שמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר  במקום שעליו להיות רחמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בינואר 2016

משפט צדק לאור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משפט  צדק- לאור התנ"ך

מאמר: מאת: אהובה קליין

נושא המשפט מעסיק אותנו  לעיתים קרובות , לא פעם קורה  שפסק דינו של אדם מסוים נחרץ על ידי  הציבור עוד בטרם יעמוד לדין , רק על סמך מידע המתפרסם בעיתונות או בטלוויזיה בלבד.

אדם זה נגרם לו עוול רב, כי כל עוד לא הוכרע דינו בבית המשפט - נחשב לזכאי אך מנגד הוא עובר ייסורים בשל הכפשת שמו.

 מתוך התבוננות בתנ"ך- ניתן ללמוד כי גם השופטים חייבים להגיע לבירור מעמיק בבית המשפט-טרם פסק הדין וזאת במטרה  להגיע לאמת וצדק.

כבר בחומש בראשית אנו קוראים על דור הפלגה אשר החליטו כביכול להגיע לשמים. אנשים אלה רצו למרוד בה' - אך בטרם בורא עולם יחרוץ את עונשם, נאמר: "וירד ה' לראות את העיר ואת - המגדל אשר בנו בני האדם" [בראשית י"א, ה]

והרי הדבר תמוה מאד, וכי הקב"ה אינו רואה ממקום מושבו את המתרחש על פני האדמה ? הרי הכול גלוי וידוע  לפניו ?

אלא יש כאן מסר לשופטים ודיינים - בשר ודם- עליכם לבדוק היטב את הראיות  טרם תפסקו וכנאמר: "לִפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ, יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים". [תהלים צ, ט]

מקרה דומה אנו מוצאים אצל אנשי סדום ועמורה:

 כפי שהכתוב מתאר : "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה"[בראשית י"ח, כ"א] 

למען האמת, אין התורה מפרשת בגלוי מה היו חטאיהם של אנשי סדום ועמורה, אלא רק מדגישה שהם היו כל כך רעים שהזעקה עלתה משם לשמים.
רש"י מפרש: כי מדינה שלמה חטאה והוא מתבסס על המילה: "הכצעקתה"-הנאמרת בלשון יחיד ואינה נאמרת: בלשון רבים: "הכצעקתם"- לכן הוא מסיק כי מדובר במדינה אחת אשר כללה את חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים  וצוער.
רש"י מביא גם את דעת חז"ל האומרים: כי ריבה אחת נתנה לעני כד ובו לחם, לפיכך נענשה על ידי אנשי סדום- היא צעקה היות והתעללו בה, מרחוה בדבש והעלו אותה על גג החומה ובאו דבורים ועקצו אותה.[סנהדרין ק"ט]
ויש דעה שונה בב"ר [מ"ט, ו]:נערה נתנה לחברתה כד קמח לפי שרצתה להצילה ממוות בהיותה במצב של רעב, בתגובה על כך- אנשי סדום שרפוה.
אכזריותם וקשיחותם של אנשי סדום כלפי העניים מוזכרת גם-
בתנ"ך: "הנה זה היה עוון אחותך, גאון שבעת-לחם ושלוות השקט היו לה ולבנותיה, ויד עני לא החזיקה"[יחזקאל פרק ט"ז].
גם במקרה זה  רש"י סובר:
כי יש כאן מגמה ללמד את הדיינים שלא יפסקו דיני נפשות, אלא על סמך ראייה מקרוב בלבד.

ואכן לבסוף אנשי סדום נענשו וזאת על אף תחנוניו של אברהם :"חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל- הארץ לא יעשה  משפט?[שם י"ח, כ"ה]

התורה  מתארת את משה שהיה מנהיגם של ישראל . בנוסף היה יושב גם על כס המשפט: "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן  הבוקר עד הערב"

ציורי תנ"ך / משה שופט את עם ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


משה ושמואל.

על פי מדרש חז"ל: על משה נאמר: כי במהלך המשפט- כאשר היה דן את האנשים היה יושב על כיסאו: "וישב משה לשפוט את העם" ואילו הם היו עומדים לפניו. מה תלמוד לומר: "מן הבוקר עד הערב"? אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית. שנאמר : "מן הבוקר עד הערב" ובמעשה בראשית כתוב [בראשית  א, ה] "ויהי ערב ויהי בוקר.." כלומר, משה היה שופט רק כמה שעות במשך היום, אך התורה רוצה ללמדנו כי כל  דיין שדן דין אמת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף למעשה בראשית של הקב"ה.

לעומת משה ,אצל שמואל  מסופר: כי על מנת לשפוט את האנשים היה טורח והולך ממקום למקום כדי שלא  יצטערו לבוא אליו כפי שנאמר: "וסבב בית אל והגלגל.." [שמואל א, ז, ט"ז] לפיכך אמר הקב"ה: אני בא עם האדם בדין וצדקה- כלומר אני נוהג מידה כנגד מידה. משה שהיה רגיל לשבת על כס המשפט כשהעם עומדים לפניו, יבוא אליי לאוהל  מועד לשמוע את הדיבור שלי, אך לעומת זאת, שמואל שהיה  מטריח את עצמו  בעיירות לדון את העם- אני  הולך בעצמי לדבר אתו  וזאת על מנת לקיים: "פלס ומאזני משפט לה' " [משלי ט"ז, י"א]

יהי רצון שהצדק והאמת  יהיו   נחלת  ארצנו תמיד  כדברי זכריה הנביא :"אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"

 [זכריה ה, ט"ז]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפתח  השנה החדשה- הבאה עלינו לטובה

אנו מייחלים לכלל ולפרט שזו תהיה שנה טובה מקודמתה: "תכלה שנה וקללותיה  תחל שנה וברכותיה".

כידוע: "תשובה תפילה וצדקה מעבירין  את רוע הגזרה"

התשובה חייבת  לבוא מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ  וכמוה - הצדקה:  עשיית חסד עם העני אשר זקוק לעזרה ומושיט את ידו, אין לעמוד מנגד, אלא להירתם ולסייע לו.

התפילה חייבת להיאמר מתוך כוונה טהורה ותחנונים, למען יקבל אלוקים את תפילתנו ובקשותינו

במידת הרחמים ולא במידת הדין.

ואכן ביום הראשון של ראש השנה , קוראים את ההפטרה בספר שמואל- א, א – על חנה ותפילתה .

מתוך עיון והתעמקות  בהפטרה ניתן ללמוד על חנה וגדולתה.

חנה - אשת אלקנה  אשר לו אישה נוספת בשם פנינה, נוהגת הייתה להצטרף לבני ביתה  וללכת עימם  מידי שנה - למשכן שילה ושם היה  אלקנה מתפלל, משתחווה וזובח זבחים לה',

ציורי תנ"ך/ אלקנה נותן לחנה מנה אחת  אפיים /ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

בעוד שחנה הייתה עקרה, פנינה הייתה אם לילדים -  מזלזלת ומקניטה אותה  על דבר עקרותה.

אלקנה מנסה לפייס את חנה ומאהבתו אליה נותן לה מהזבח- מנה אחת אפיים  בהשוואה לפנינה ולילדיה ובנוסף מנסה להרגיעה באומרו: "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"

אך חנה איננה מוותרת על שאיפתה להרות וללדת.

היא ניגשת אל היכל ה' ופותחת בתפילה מיוחדת  לנגד עיניו של עלי הכהן  - היושב בפתח:  "והיא  מרת נפש ותתפלל על  ה' ובכה  תבכה"  בנוסף נודרת נדר שאם תזכה בפרי בטן, תקדיש את הבן הילוד לה'-עם הבטחה:  "ומורה לא יעלה על ראשו"

עלי הכהן מתבונן בה לאורך כל תפילתה ומבחין כי רק שפתיה נעות, אך קולה אינו נשמע.

הוא תוהה, שמא שתויה היא, אך היא עונה לו: "אישה קשת- רוח אנוכי ויין ושיכר לא שתיתי ואשפוך את- נפשי לפני ה'.. " עלי  מבשר לה  שתלך לשלום וה' ימלא את משאלתה ,היא שבה "ופניה לא היו לה עוד " מתוך הבנה  כי תפילתה התקבלה במרומים.

כעבור תקופה היא אכן ילדה בן וקראה לו בשם: שמואל  "כי מה' שאלתיו" וכאשר  הילד נגמל מילאה את נדרה והביאה אותו אל בית ה'.

חנה מכריזה בנחרצות: "אל הנער הזה התפללתי  וייתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו"

איננה שוכחת להודות לה' ומתפללת: " ..כי שמחתי בישועתך"

תפילתה של חנה - היא ייחודית בכך שהיא  משתמשת בשני מוטיבים המאפיינים את  תפילת ראש השנה: תפילה להמתקת הדין וכן המלכת הקב"ה עלינו.

אשת חיל זו - הראשונה שמכנה את  האלוקים :"ה'  צבאות"

תפילה  מעין זו אשר יוצאת   מעומק הלב ומתוך בכי ותחנונים – עליה נאמר: שערי דמעה אינם ננעלים- כמו שכתוב  [בבא מציעא נ"ט ,א]:"אע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר: [תהלים  ל"ט, י"ג] שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה ,אל דמעתי אל תחרש"

תפילת חנה יכולה לשמש לנו דוגמא  לתפילה הנעשית מתוך כוונה יתרה-  ברמ"ח  אברים ודמעות שליש – יש בעוצמתה  להבקיע רקיעים – תפילה מעין זו נענית אצל האלוקים.

מי ייתן וגם תפילת עם ישראל תתקבל במרומים ביום קדוש זה  דוגמת תפילתה של חנה,

ובע"ה נזכה כולנו בשנה טובה ומתוקה- שנת שלום ושגשוג ובוא הגאולה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 2 בפברואר 2015

פרשת יתרו - משה יושב על כס המשפט- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




פרשת יתרו- משה יושב על כס המשפט - כיצד?


מאמר מאת: אהובה קליין.


[המאמר לעילוי נשמת אמי: חיה ז"ל בת בן ציון]

פרשה זו פותחת בתיאור איחוד משפחתו של משה,עם בואו של יתרו- חותן משה המשיב את ציפורה ובניה למשה. יתרו מצטיין בהכרת הטוב ומודה לה' על הצלת עם ישראל מיד פרעה ומצרים.

ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


בהמשך הפרשה , התורה מתארת את משה  גם כשופט  את עם ישראל :


"ויהי ממחרת   וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן-- הבוקר עד---הערב :וירא חותן משה את כל אשר- הוא עושה לעם ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל- העם ניצב עליך מן בוקר עד—ערב: ויאמר משה לחותנו כי- - - יבוא אלי העם לדרוש אלוקים: כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת—תורותיו: ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה: נבול תיבול גם אתה גם העם הזה כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך..."

יתרו מציע עצה למשה כדי להקל עליו את מלאכת השיפוט: "והזהרת אתהם  את - - החוקים ואת התורות והודעת  להם את  הדרך ילכו בה ואת את המעשה אשר יעשון: ואתה תחזה מכל -העם אנשי- חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי  בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות: ושפטו את העם בכל—עת." [שמות י"ח ,י"ג-כ"ב]

השאלות הן:

א] באיזה אופן שפט משה את עם ישראל?

ב] מה הייתה עצתו של יתרו למשה?

ג]  מה בין שמואל למשה?

התשובות :

משה שופט את עם ישראל.

רש"י סובר: כי לטענת יתרו ניתן להבין שמשה היה יושב בעת מלאכת השיפוט על כיסא , בעוד שהעם הבא לפניו היה עומד על רגליו.ולגבי משך זמן השפיטה: משה לא היה שופט במשך כל היום, אלא בשעות מסוימות ובזמן הנותר היה מלמד תורה, רש"י מבסס את דבריו על פי מכילתא: "וכי מן הבוקר עד הערב היה משה דן את ישראל? והלוא אין הדיינין דנין אלא עד זמן הסעודה [היא השעה השישית] ומה תלמוד לומר: "מן הבוקר עד הערב"? אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית. כתיב הכא: "מן הבוקר עד הערב" ובמעשה בראשית כתיב [בראשית  א, ה] "ויהי ערב ויהי בוקר.." כלומר, משה היה שופט רק כמה שעות במשך היום, אך התורה רוצה ללמדנו כי כל  דיין שדן דין אמת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף למעשה בראשית של הקב"ה.

ה"כלי יקר" אומר: כדברי רש"י - באמת משה לא היה שופט את העם במשך כל היום, אלא רק שש שעות, אך לאחר שפסק את הדין העם לא היה מקבל זאת ברוח טובה והיו נשארים לריב אתו עד  הערב, יתרו בדק האם יש לעם סיבה מוצדקת לריב עם משה, אבל  לא מצא איזה דופי במעשיו, לפיכך שאל אותו מה הוא עושה במשך כל היום עם העם? ומדוע הוא ממשיך , משה לא ענה לו. יתרו הסיק כי: אותם אנשים שיצאו מחויבים בדין היו מריבים עם משה.

לכן שאל יתרו: מדוע משה פועל לבדו? שהרי  אם היו לצדו עוד קבוצת דיינים לא היו יודעים האשמים מי בדיוק פסק להם את החיוב בדין וממילא  היו מתקשים לדעת  למי לכוון את כעסם.

לגבי עמידת העם, אומר ה"כלי יקר": כאן מתעוררות שתי שאלות:

א] התורה מקדימה את "העמידה" למילה "עם" ואילו יתרו הקדים את "העם" אל לשון "ניצב"

ב]  מדוע יתרו השתמש במילה: "ניצב" ואילו התורה השתמשה במילה: "ויעמוד"?

ונראה לבאר: כאשר נאמר שהם עומדים, הכוונה  למצב טרם הכרעת הדין, כמו  שכתוב: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" [דברים י"ט, י"ז] אך כאשר נאמר שהם ניצבים, הכוונה – לאחר מתן פסק הדין, כאשר התוצאה אינה מוצאת חן בעיניהם והם מתחילים לכעוס ולריב עם השופט, כמו שנאמר:"טרחכם ומשאכם וריבכם"[דברים א, י"ב]

ועוד מוסיף ה"כלי יקר" שבכל מקום שהתורה מזכירה את ישראל בלשון "עם", זהו שם כינוי לרשעים כמו שנאמר: "ויהי העם כמתאוננים"-על כך אמר רש"י כי אותם מתאוננים-רשעים היו.[במדבר י"א א]

נאמר: "..וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעינך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעינך כזכאין, לכשקבלו עליהם את הדין" [מסכת אבות  א, ח]  לאחר שהאדם קיבל את הדין יש להעריך שעשה כבר תשובה.  לכן כאן כשהתורה מתארת בתחילת הדין קודם ההכרעה במשפט : "ויעמוד העם" שהרי יתכן שלא היו רשעים, אבל העמידה שלהם בדין גרמה שיהיו דומים כרשעים, לכן התורה הקדימה את לשון העמידה למילה עם. אך כוונת יתרו לציין כי לאחר הכרעת הדין  אם היו מקבלים את התוצאה- היו נחשבים לצדיקים ,אבל כיון שקראו תגר על הדיין לכן כינה אותם רשעים.

עצת יתרו.

יתרו מציע: "ואתה תחזה"- אנשי חיל יראי ה', אנשי אמת ,שונאי בצע  ויש לשים על העם-שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות- שישפטו את העם בכל עת .את הדברים הקטנים ישפטו בעצמם ואילו את העניינים הקשים יותר יביאו לפני משה.

רש"י שואל: מדוע לא נאמר: "ואתה תבחר" ,אלא נאמר: "אתה תחזה" ? תשובתו מסתמכת על דעת מכילתא: משה היה צריך להיעזר ברוח הקודש כדי לבחור, ככתוב : "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" [שמואל א, ט"ז, ז]לכן היה צורך להשתמש במילה: "תחזה" שמשמעותה-לשון נבואה מלשון מחזה וחזון, בבחירה זו משה חייב להיעזר בכוח הנבואה.

אנשי חיל- הם העשירים בעלי הממון, "חיל"- לשון עושר כפי שנאמר: "עשה לי את החיל הזה"[דברים ח, י"ז]

אנשי אמת. גם כאן רש"י מבסס את הסברו על  מכילתא: "אלו בעלי אבטחה...כגון ר' חנינא בן דוסא וחבריו" [פ"ב] הכוונה לאנשים שמבטיחים וכדאי לסמוך על דבריהם ועל ידי כך יתקבלו דבריהם.

שונאי בצע: דברי מכילתא: "אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי יהושע, ר' אלעזר המודעי  אומר...אלו ששונאים ממון עצמם, ואם ממון עצמם שונאין קל וחומר ממון אחרים"

רש"י אומר: שהכוונה לשונאי בצע, עד כמה חייב הדיין להתרחק מהגזל? שאם תובעים מהם כסף בדין, הם מוותרים ומשלמים לפני בואם לדין, שמא יחויבו.

שרי אלפים: דברי רש"י - "הם היו  שש מאות  שרים לשש מאות אלף, שרי מאות-ששת אלפים היו.

שרי חמישים-י"ב אלף, שרי עשרות- שישים אלף"

בסופו של דבר נשאלת השאלה: האם משה אכן פעל על פי עצת יתרו? הרי נאמר:  שהוא בחר "אנשי חיל" בלבד?

ניתן ליישב קושי זה  על פי  דברי  בן- זומא: "איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" [תהלים קכ"ח] מכאן שמשה מינה אנשים השמחים בחלקם והרי אותו אדם השמח בחלקו- הדבר נובע מיראתו את ה' איש אמת ושונא בצע .מכאן שכאשר משה בחר: "אנשי חיל" הם היו בעלי כל המידות הטובות הדרושות לשופט בישראל כפי שהציע יתרו למשה.

משה ושמואל.

על פי מדרש חז"ל: על משה נאמר: כי במהלך המשפט- כאשר היה דן את האנשים היה יושב על כיסאו: "וישב משה לשפוט את העם" ואילו הם היו עומדים לפניו.

לעומת זאת ,אצל שמואל  מסופר: כי על מנת לשפוט את האנשים היה טורח והולך ממקום למקום כדי שלא  יצטערו לבוא אליו כפי שנאמר: "וסבב בית אל והגלגל.." [שמואל א, ז, ט"ז] לפיכך אמר הקב"ה: אני בא עם האדם בדין וצדקה- כלומר אני נוהג מידה כנגד מידה. משה שהיה רגיל לשבת על כס המשפט כשהעם עומדים לפניו, יבוא אליי לאוהל  מועד לשמוע את הדיבור שלי, אך לעומת זאת, שמואל שהיה  מטריח את עצמו  בעיירות לדון את העם- אני  הולך בעצמי לדבר אתו  וזאת על מנת לקיים: "פלס ומאוזני משפט לה' "[משלי ט"ז, י"א]

לאור האמור לעיל:

 ניתן ללמוד מהפרשה על גדולתו של משה כאיש אשכולות, הוא לא רק הנהיג את העם ,אלא היה  בעל רוח קודש, כך הצליח לבחור  את שרי האלפים והמאות .." הוא חזה אותם ברוח  הנבואה וכל זאת על אף הביקורת בדברי חז"ל  על משה: שהיה יושב בעת המשפט ואינו טורח כשמואל לנוע ממקום למקום.

אם כן, נשאלת השאלה האם אדם כמשה הידוע משכמו ומעלה, היה זקוק לעצת יתרו?

על כך עונה אברבנאל: משה עשה את כל מה שדרש ממנו אלוקים, אם כי, למראית עין קיבל את עצותיו של יתרו ואף הודה לו עליהן וזאת הייתה עוד אחת ממעלותיו של משה: הכרת הטוב לזולת. ולכן התורה גם קראה לפרשה על שמו של יתרו. וברור שהקב"ה ומשה לא נזקקו לעצות יתרו למען מוסד שיפוטי בעם ישראל.

לפי דעת אברבנאל: יתרו הוסיף רק פרשה בתורה אך לא עצה וחוכמה למשה ,שהרי הכול נמסר למשה בהר סיני. וקריאת הפרשה על שמו: היא הנצחת עצתו למשה ורצונו הטוב למען משה וישראל.

משה פעל על פי הוראות אלוקים הכול למען משפט צדק ואמת.

יהי רצון והצדק והאמת  יהיו   נחלת  ארצנו תמיד  כדברי זכריה הנביא :"אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשערכם"[זכריה ה, ט"ז]

ציורי תנ"ך/ההכנות  למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר