‏הצגת רשומות עם תוויות שליחות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שליחות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 באוגוסט 2022

פרשת ראה - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול./ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ראה  - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול.

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי  לפרשה וההפטרה:



ציורי תנ"ך/ הר גריזים- הר הברכה/ ציירה: אהובה קליין .(c)

- Biblical paintings

BY Ahuva Klein



Mount Gerizim and Mount Eival



"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה".

[דברים  י"א, כ"ט]


ציורי תנ"ך / הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "ראה  
אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם.."/ ציירה: אהובה קליין (c) 


 


ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט על   הגויים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  ומשלת בגויים רבים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ חציית  מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך איבוד עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מצוות השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ושמחת בחגך"- מצוות ניסוך המים בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ איש תחת גפנו  ותאנתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שילוח העבד העברי ואשתו -לחופשי- ונתינת מתנות/ ציירה: אהובה קליין(c)



:
ציורי תנ"ך תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ "אריה שאג- מי.."?/ ציירה: אהובה קליין (c)

אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]





הפרשה מתחילה במילים:  

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--

הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  לא כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"  [דברים י"א, כ"ו -  ל"ב]

השאלות הן:

א] מהי חשיבות הראיה ומה הקשר לר"ח אלול?

ב] "וָהיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" - מה           המסר ?

תשובות.

משמעות הראיה.

מתברר כי יש קשר עוצמתי בין הראיה לחכמה - הראיה היא חכמה והחכמה היא ראיה.

אצל הקב"ה - הראיה היא ראיית אמת וחכמה אמתית כפי שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" [דברים ד', ל"ה]

כאן הקב"ה – שהוא מקור האור האין סוף פונה לכל יחיד ורומז לו: תחשוב היכן אתה נמצא . תחשוב על מעשיך - האם אתה בדרך הנכונה ? האם הצבת  לעצמך מטרה בחיים - שאליה אתה שואף להגיע ?

יש בדברים אלה רמז גם לחודש אלול שהרי – בשבת הקרובה ויום ראשון שאחריו - חל השנה ר"ח אלול וארבעים יום טרם יום כיפור  בהחלט זמן מתאים ביותר לראות ולבדוק את עצמנו - האם אנחנו  בצד הנכון?

הרי  נאמר: "...אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" – לא כעונש ,אלא כבחירה, נאמר שלוש פעמים את המילה:ַיּוֹם". 

א] "לִפְנֵיכֶם — הַיּוֹם"

ב] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם"

ג] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם": 

כל אדם רואה - לפי השכלתו ודעותיו. מסתבר - כשם שהקב"ה מסתכל ומתבונן בכל אחד ואחד- שהרי נאמר: "אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט"? [תהלים צ"ד, ט'] - כך מעוניין שיכירו בגדולתו שהוא ה' כמו שנאמר :"וְרָאוּ, כָּל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה" [יחזקאל כ"א, ד]

והרי בניגוד לראיית בני אדם- ראייתו של ה' היא בלתי מוגבלת ואין מישהו שיכול להסתתר מפניו כמו  שאומר ירמיהו הנביא:

"אִם- יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא- אֶרְאֶנּוּ? נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה". [ירמיהו  כ"ג, כ"ה]

[על פי "ספר התמצית"/ מאיר ינאי]

ה"נתיבות שלום" מביא הסבר מאד מעניין[ בשם האר"י הקדוש]:  כל אדם שונה מרעהו וצריך שיראה מה השליחות שה' הטיל עליו -  שבעבורה - ירדה נשמתו לעולם הזה,  וכיצד יבדוק מה שליחותו? על ידי שיבחין מה הם התנאים והכישורים שה' העניק לו שרק באמצעותם יוכל לממש את שליחותו בפועל - לתקן תחום מסוים בעולם הזה- ואת אותו תיקון אף אחד לא יוכל לבצע- היות ולכל אדם אחר העניק ה' תנאים מתאימים לשליחותו ואם האדם מגלה- מה שליחותו האמתית בעולם זה ואף יממש אותה בפועל- אזי הוא זוכה לברכה בשליחותו המיוחדת לכך.

אך אם אינו מגלה - מהי שליחותו  שבעבורה ירד לעולם הזה- הרי זו קללה.

 ואם האדם פועל בשליחותו הייחודית במסירות נפש, זו ההוכחה שהוא מקיים את שליחותו שנועדה לו בלבד לתקן בתחום המיוחד שלו - את העולם.

זוהי הברכה שאליה זוכה, אך אם אינו מגלה מהי שליחותו שנועדה רק לו - זוהי  קללה.

הגאון מוילנא – מסביר: כי  בתחילה ה' פונה לכל אדם בלשון יחיד: "רְאֵה", אך מסיים בלשון רבים: "לִפְנֵיכֶם"

הרב בן ציון מוצפי מסביר את דברי הגאון מווילנא: הכוונה ל"תופעת העדר" ישנם אנשים שפועלים  מתוך השפעת האנשים שבסביבתם וכאשר נשאלים: מדוע הם נוהגים כך? תשובתם: "כולם עושים כך"

כגוון:  כולם לובשים כך, או כולם אוכלים מזון  מסוים. לכן התורה פונה אל כל יחיד: "רְאֵה" - תשקול מחדש אם ראוי שתנהג בדרך הזו, שמא הדבר סותר את ההלכה! עליך ללכת רק עם האמת!

"קדושת הלוי" מסביר: על היהודי לראות ולהתבונן בגדולת הבורא ויבין שאפילו המלאכים עושים באימה את מלאכתם וידוע שאדם העובד את ה'- הוא מכונה בשם: שופר - מלשון: שפרו את מעשיכם, תקעו- מלשון: "וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ"-נאמר  כאשר יעקב נאבק עם שרו של עשיו  [בראשית ל"ב, כ"ו]

עבודת ה' אצל היהודי צריכה להיות תקועה  תמיד בלב היא צריכה להיות חדשה כמו  כאילו  לא התחיל לעבוד את בוראו קודם לכן וזה מתבטא במילים:

"שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ.." [תהלים צ"ו, א]

על פי כל נושא הראיה וההתבוננות של היהודי על עבודתו ושליחותו בעולם הזה  מאד ראוי להתעורר כדי לראות נכון - לקראת בוא חודש אלול, בע"ה ,בקרוב.

מעלת ארץ ישראל.- מצוות ישוב ארץ ישראל.

נאמר: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"

עוד נאמר: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" [להן י"ב ,כ"ט]

בספרי נאמר: מהכלל שנאמר:" וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

הכוונה: תירש את נחלות הגויים בכנען ותשב בעריהם ובבתיהם - הייתי חושב שאינך רשאי להוסיף על הבניין של הכנענים בארץ - תלמוד לומר, "וישַׁבְתֶּם -בָּהּ"  כל מקום שיהודי מעוניין לבנות - שיבנה!

מעשה ברבי אליעזר בן שמוע ואבי יוחנן הסנדלר- שהיו הולכים לנציבים שבבל אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד אתו תורה .הגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל זקפו את עיניהם ובכו וזלגו מעיניהם דמעות ומרוב צער שהצטערו שיצאו מתחום ארץ ישראל קרען בגדיהם וקראו את הפסוקים: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

מיד שבו חזרה לארץ ישראל - שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

המילים האלה: "שקולה מצוות ארץ ישראל נגד כל המצוות שבתורה" מהווים את היסוד להגדרה של מצוות כיבוש ארץ ישראל.

הרמב"ן טוען: כי זוהי מצוות עשה שישבו בארץ וירשו אותה בכל הדורות והנסיבות.

הר"ן בסוף מסכת כתובות מביא בשם  הראב"ד: שאף נשים חייבות במצוות ישוב ארץ ישראל ואפילו  עבדים כנענים יכולים לכוף את רבם להעלותם לארץ ישראל וכך פסקו בעניין העלייה שאר הפוסקים.

הרב  חיים לייב שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר" את ציווי ה' לעם ישראל:

"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א, ז-ט]

 נהר פרת אינו מארץ ישראל, אך היות ונזכר יחד עם ארץ ישראל חשיבותו גדלה ולכן הכתוב  קראו בשם: " הַנָּהָר הַגָּדֹל "

מכאן ניתן ללמוד: קל וחומר על ארץ ישראל שהיא גורמת חשיבות לכל מי שנמצא בה.  שהוא זוכה לעליה רוחנית גבוהה - כשהוא מצוי בה.

כמו שנאמר: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב" [בראשית ב, י"ב]

"אין תורה כתורת ארץ ישראל [מדרש רבה] אותם אנשים הלומדים בארץ ישראל – תורתם מעולה יותר והמסר מתבטא גם בפסוק:

"כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר ־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם"׃[  ישעיהו ב', ג]

כמו כן, נאמר: שאין הנבואה נגלית, אלא בארץ ישראל לכן יונה הנביא ברח לתרשיש - כדי שהנבואה לא תשרה עליו.

יש להתפלא שאנו הגרים בארץ ישראל אין אנו מרגישים כפי שהיה צפוי מהשפעתה עלינו ,עניין זה לומדים אנו מדברי חז"ל [דברים  רבה,  פ"ב: ח]: "אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם- עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני אינני נכנס? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו- לא נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי" [בראשית ל"ט, י "ד] ולא כפר אלא אמר:

"כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" [בראשית מ, ט"ו] אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך כיצד? בנות יתרו אומרות:" וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים"; והוא שומע ושותק.."

ברגע שבנות יתרו אמרו לאביהן: "איש מצרי" הייתה  הכחשה על יהדות משה, והוא הרי שמע ושתק! ולא מצאנו על כך שום תביעה עליו, אך יתכן שהוא חשש להודות ביהדותו 'אך משום שלא הודה בארץ בשתיקה - לכן נענש ולא זכה להיקבר  בארץ ישראל.  בעבור זה לא הועילו לו כל  הבקשות שהיו לו אל ה',

כי "מי שלא הודה בארצו - לא נקבר בארצו" מכאן נלמד את  ערכה הרוחני של ארץ ישראל שעשויה להשפיע עלינו לטובה –כמו שכתוב:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]מכאן נלמד על  החשיבות להודות על ארצנו הקדושה ורק על ידי זה- נזכה לספוג מהשפעתה המיוחדת.

הרמב"ן סובר שמי שקונה חלק באדמת ארץ ישראל – הוא כקניית  חלק לעולם הבא.

 יעקב  אבינו קנה חלקת אדמה בשכם: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה".מכאן: מי שיש לו חלק בארץ ישראל- נחשב  כחלק  לעולם הבא.

בנות צלופחד ראויות לשבח בזכות  שבקשו ממשה: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים לא להיכנס לארץ - לפי שהן היו מחבבות את ארץ ישראל. הן בקשו  חלק בה.

לסיכום לאור האמור לעיל, המילים: "ראה" , ראיה, יראה, אלול וארץ ישראל-   הן כאגודה אחת ויש בהן  הרבה מן המשותף: אופן  הראיה  של האדם- נובעת מתוך  החכמה  והראיה-גורמת ליראת שמים- וכל אדם על פי חכמתו ורמתו, ארץ ישראל שונה מכל הארצות- היות וה' רואה ומביט בה  באופן מיוחד כפי שנאמר:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

וההוכחה שהחכמה נובעת מתוך היראה מתבטאת בדברי דוד המלך:

"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים קי"א ]

כן מדברי שלמה המלך:"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה". [משלי ט', י'] וטוב יעשה כל יהודי שהחל מחודש אלול יחזק את ראייתו ואת יראת השמים שבו - יתקן את דרכיו

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 5 באוקטובר 2021

פרשת נח- שליחותו של העורב- והמסר./ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח - שליחותו של העורב - והמסר.

מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ נח משלח את העורב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]


ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)




    "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בניית מגדל בבל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשת נח - מתואר המבול - אחד האירועים הקשים בהיסטוריה של העולם.   בתום המבול -  כאשר נח היה סבור שהכול נרגע ,שלח את העורב לבחון אם אכן - העונש על חטא האנושות תם.

כך התורה מתארת את  מעשיו של נח:  "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה; וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל-הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.  וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם; וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם, מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.  וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט.  וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.  וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּיבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ".  [בראשית ח', א-ח]

השאלות הן:

א] נאמר: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ, וְאֵת כָּל-הַחַיָּה ..."מה משמעות זכירה זו?

ב] מה הייתה שליחות העורב - וכיצד הגיב?

תשובות.

אלוקים זוכר את נח.

רש"י מסביר:   "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים"- מידת הדין נהפכת למידת הרחמים על ידי תפילתם של  הצדיקים מנגד - הרשעות של הרשעים - הופכת את מידת הרחמים  למידת הדין כפי שנאמר:

"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ.......

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"-  זו מידת הדין. רש"י מסתמך על דברי בראשית רבה:

ב"ר : "אמר רבי שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם הופכים מידת הרחמים למידת הדין, בכל מקום שנאמר: ה'- זו מידת הרחמים דוגמת הפסוק:

"וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, יְהוָה ,יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" [שמות ל"ד, ו']

אשריהם הצדיקים שהם הופכים מידת הדין למידת הרחמים ובכל מקום שנאמר:

"אֱלֹהִים"-זה מידת הדין שנאמר: "אֱלֹהִים, לֹא תְקַלֵּל" [שמות  כ"ב, כ"ז]

או: הפסוק: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ" [שם, ב', כ"ד]

דרשו חז"ל: [בראשית רבה פל"ג] מה זכר ה' לנח ? שהיה זן ודואג לכל הבהמות, העופות והחיות בתיבה במשך כל תקופת המבול, אך דברי חז"ל תמוהים, הרי כבר הכתוב תיאר את נח בתחילת הפרשה - כאיש צדיק , "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו" ועל כן מדוע  נאמר שאלוקים זכר את נח במעשה טוב זה? ,אלא כיון שנח לא התפלל על דורו [על פי זוהר חדש כ"ג, א..] נמצא שמידת החסד הייתה חסרה לנח - לפי  שאנו מוצאים שאפילו אם אדם מתפלל על עצמו - זו מידת החסד – כמו שפירש"י [במסכת שבת קכ"ז, ב']:  "ועיון תפילה- היינו בכלל- גמילות חסדים -לפי שכתוב: "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ, אִישׁ חָסֶד"

[ משלי  י"א, י"ז]

נפש -  זוהי תפילה וההוכחה לך בתשובת חנה לעלי הכהן על אופן תפילתה: "וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה".  [שמואל- א-א, ט"ו] מכאן שכל שכן - תפילה על אחרים- בוודאי היא: עניין של גמילות חסדים.

ידוע שלוט זכה להצלה ממהפכת סדום ועמורה וכאשר באו המלאכים לזרזו שינוס משם ,טרם האסון אמר לוט למלאכים:

"הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי.." [בראשית י"ט י"ט]

שואלים חז"ל [בראשית רבה] מה זכירה נזכר ללוט?  התשובה: השתיקה של לוט כאשר היה עם אברהם במצרים ושמע שאברהם אומר - על שרה אשתו שהיא אחותו, למרות שלוט ידע את האמת - הוא שמר על שתיקה!

מכאן, שלוט ניצל בזכות שעשה גמ"ח - מנגד, נח שלא עשה חסד ולא התפלל על דורו לכן הוא נזקק לזכירה - לפי "שזן ופרנס אותם בתיבה"

באמצעות מעשה טוב זה — שהוא נחשב לחסד גדול - נח  ניצול מהמבול.

מתוך מעשה החסד של נח נוכל להבין את שדרשו חז"ל - אפילו נח שנותר חי  מכל אלו  שהיו בתיבה - לא היה ראוי להינצל - כי לא הייתה בידו מידת החסד- שהרי לא נשא תפילה להצלת דורו - אך , משום שהיה זן ומפרנס את החיות והבהמות במהלך המבול - זכה להינצל.

 ניתן לרמוז על מסר זה גם באמצעות הפסוק:

"נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". כלומר-  התנהג באופן טוב ביותר כלפי ה' ולכן "בדורותיו"- נחשב צדיק , רק בדורו- "ואילו בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לכלום" , אך יש לזכור: כאשר בתום המבול יצא נח מהתיבה המצב השתנה –שהרי נח ניצל , ובזכותו ניצלו  הדורות הבאים    לפי שה' קיבל את תפילתו כפי שהכתוב מתאר ואלוקים הבטיח שלא יוסיף להכות עוד כל חי:

"וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּיקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי"[בראשית ח, כ-כ"א]  [מתוך ספר "באר משה על  התורה" / ר'  משה יחיאל הלוי אפשטיין]

הרבי מלובלין סובר: כאשר ה' זוכר את הצדיק  להושיעו - בתוך כך הוא מביא ישועה גם לאנשים פשוטים השרויים בדרגה נמוכה יחד עם החיות והבהמות- משום "אֲשֶׁר אִתּוֹ"- לפי שהם מחוברים לצדיק ונכנעים לפניו.

שליחותו של העורב והתנהגותו.

האגדה מספרת:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָפֵץ נֹחַ לְדַעַת הֵקַלּוּ הַמַּיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְיֵלֵךְ וַיָּבוֹא אֶל הָעוֹרֵב וַיֹּאמֶר לוֹ: עוּף נָא דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֲשֶׁר פָּתַחְתִּי –הֵקַלּוּ הַמַּיִם אִם לֹא! וַיֹּאמֶר הָעוֹרֵב: הִנֵּה רָאִיתִי, כִּי ה' שׂוֹנֵא לִי, כִּי לֹא צִיווה לְהָבִיא מִמֶּנִּי כי אִם שְׁנַיִם... וְגַם אַתָּה חָפֵץ בְּרָעָתִי, כִּי לֹא צִפּוֹר אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם אוֹתִי. וְעַתָּה אָנֹכִי אֵלֵךְ מְעִמְּךָ וּפְגָשַׁנִי שַׂר צִינה, אוֹ שַׂר חַמָּה וֶהֱמִתָנִי - וְחָסַרְתָּ מֵהַתֵּבֵל אֶת מִינִי?!

וַיֹּאמֶר נֹחַ: הָעוֹלָם  לֹא יִתְעַצֵּב בְּחַסְרוֹ אוֹתְךָ כִּי מָה בֶּצַע [אֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת] בְּךָ? הֵן צִפּוֹר טְמֵאָה אָתְּ אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ אוֹתָהּ קָרְבָּן לָהּ' וְלֹא יֹאכְלוּ אֶת בְּשָׂרָהּ! וַיְהִי כִּי חָזְקוּ דִּבְרֵי נֹחַ עַל הָעוֹרֵב וְיָעָף מִן הַתֵּיבָה וְיָרֵא וְהִנֵּה גּוּפַת אִישׁ מֻשְׁלֶכֶת עַל רֹאשׁ הָעֵץ- וַיַּעַט [וְיָעַף] אֵלָיו וְיֹאכַל אֶת בְּשָׂרוֹ,,,,, וְלֹא אָבָה נֹחַ לְקַבֵּל אֶת הָעוֹרֵב הַשָּׁב אַחֲרֵי כֵן אֶל הַתֵּיבָה, כִּי נִבְזֶה בְּעֵינָיו וְנִמְאָס מְאֹד, וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ: הָבֵא אֶת הָעוֹרֵב אֵלֶיךָ, כִּי אֶמְצָא בּוֹ חֵפֶץ בַּיָּמִים הַבָּאִים, וְאָמַר נֹחַ: מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיַּעַן ה' אֶת נֹחַ וַיֹּאמֶר: בְּעוֹד אֶלֶף וְשָׁלוֹשׁ מֵאֵת וַחֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע שָׁנִים, יַעֲצֹור צַדִּיק אֶחָד אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְשָׁלַחְתִּי אָז אֶת  הָעוֹרְבִים לְכַלְכָּלֵהוּ".

על פי רש"י: העורב לא הרחיק מן התיבה לחפש לו מקום ,אלא היה עף ומקיף מסביב לתיבה ללא שום תועלת ולא קיים את שליחותו של נח לבדוק - אם אכן הקלו המים – מהטעם שהעורב חשד בנח ששילח אותו מן התיבה  מתוך כוונה לבוא על בת זוגו של העורב בהעדרו של העורב. [סנהדרין  ק"ח]

ממשיך רש"י להסביר את משמעות הפסוק:

"וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ":

בשני פירושים:

א] פשוטו של מקרא - משמעו: ששב העורב לתיבה עד שיבשו המים.

ב] מדרש אגדה: אומנם שליחות זו לא קיים העורב בפועל- אך היה מוכן לקיים שליחות אחרת בעתיד בשעת "יבושת המים"- שהיא עצירת גשמים בתקופתו של אליהו הנביא שאז כן קיים העורב את שליחותו כפי שנאמר:

"וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.  וְהָעֹרְבִים, מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר, בָּעָרֶב; וּמִן-הַנַּחַל, יִשְׁתֶּה".

 [מלכים א י"ז, ו]

בהשראת התלמוד: בלשוננו נפוץ הביטוי "עוֹרְבָא פָּרַח" [זהו כינוי למשהו לא מציאותי] הלקוח מהסיפור התלמודי [מסכת ביצה כ"א, ע"א]: מעשה בחכם שהטריד את רב הונא בשאלות שונות, עד שרב  הונא  נלאה מדבריו והשיאו לעניין אחר בקריאה:

"עוֹרְבָא פָּרַח"!

רבי חיים סולובייציק מסביר: את הביטוי: "עוֹרְבָא פָּרַח" על  בסיס דברי חז"ל-  העורב מעל בשליחותו של נח: וכשם שהעורב שנשלח מן התיבה השתמט מן השליחות שהוטלה עליו ולא הביא  תשובה לשאלת נח - אשר המתין לו בתוך התיבה – כך  הקורא: "עוֹרְבָא פָּרַח" כוונתו לומר: אין לך לצפות לתשובה ממשית ממני...

"חיזקוני" מסביר את הטעם לכך שנח שלח תחילה ,דווקא, את העורב –לבדוק את המצב בחוץ -מהסיבה : כי העורב רגיל לאכול נבלות ואם אכן קלו המים אז ימצא אנשים  מתים מושלכים על פני שפת המים . המעניין שלמרות שלא נראו המאורות - השמש או הירח באופן בולט , בכל זאת  המשיכו   בתפקידם- אלא שהאור שלהם לא היה ניכר.

ההוכחה להסבר זה שנאמר: "נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים". 

"ספורנו" סובר: כי מאחר שכבר נראו ראשי ההרים ,שלח נח את העורב לבדוק האם  האוויר בחוץ כבר יבש - באופן שהעורב מסוגל לסבול - אך העורב יצא ושב- כי עדיין לא יכול היה לסבול את מזג האוויר בחוץ.

לעניות דעתי, דבר מעניין הוא: שנח לא התפלל ,טרם המבול - על הדור שלו   שיחזרו בתשובה ואלוקים ירחם עליהם -  בניגוד לאברהם שהתפלל והתחנן לה' על אנשי סדום.

אולם, לנח הייתה אפשרות לתקן את  הדבר על ידי שהאכיל את כל בעלי החיים והעופות בתיבה – במסירות נפש וכאשר יצא  בסוף המבול הכתוב מתאר  כי נח הקים מזבח וה' הבטיח: לא להכות עוד את האדמה..

במקביל לנח: העורב לא  הועיל לנח בשליחותו - אך בעתיד עשה מעין תיקון שדאג להאכיל את אליהו הנביא! 

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  לכל אדם ישנה שליחות פה בעולם והוא חייב למלא את שליחותו כראוי ועל ידי כך יכול להציל את האנושות כולה- ובמעשיו הטובים - יכול לגרום לשנות את מידת הדין למידת הרחמים,

בדומה לכך - לכל בעל חיים, או עוף -ישנה שליחות בעולמנו וגם אם אינו מקיים זאת בזמן - יכול לתקן את מעשיו בעיתוי מאוחר יותר  קל וחומר אדם בשר ודם.

יפה תפילת דוד המלך המבקש מה':

"הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי;   וְכָל- עֲוֺנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים;    וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" [תהלים נ"א, י"א, י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר