‏הצגת רשומות עם תוויות שלום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שלום. הצג את כל הרשומות

יום שני, 7 במאי 2018

פרשת בחוקותיי- המתכון האמיתי להשגת שלום!/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בחקותי המתכון האמתי להשגת  שלום !

מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשה:
העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ש אם בחוקותיי תלכו"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן עלבד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ועץ השדה ייתן פריו"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/


מעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  "והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם"/ציירה: אהובה קליין(c)




בפרשה זו מגלה לנו התורה: מהו המתכון האמתי להשגת שלום: "אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת- מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"  ..........וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם, אֶת - אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב". [ויקרא כ"ו, ג-ט]

השאלות הן:

א] המתכון להשגת שלום- מהו ?

ב] ברכת שלום , מהי ?

תשובות

המתכון להשגת השלום .

רש"י מסביר: "אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ"- שתהיו עמלים בתורה , לשמור ולקיים את מצוותיה - הלכה למעשה, כפי שנאמר: "..,. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם; וּלְמַדְתֶּם אֹתָם, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם".  [דברים כ"ו, ג]

רש"ר  מבהיר: למעשה ישנם שני מישורים: "החוקות נצרכות לטהרתו המוסרית של האדם, "והמצוות" קובעות: לאדם את תפקידיו"

הוא  חייב לקיים תפקידים אלה מתוך שמירת  הציווי שהופקד בידיו מאת ה', וחייב ללמוד אותם בשכלו ולעמוד על המשמר במצפונו- שניהם  קרויים: "שמירה" ולקיימן בעשייה נאמנה".

רש"ר מסביר: אם נלך  בחוקות ה' ונקפיד לשמור את המצוות, הרי בכך אנו מקיימים את כל הנדרש מאתנו על ידי ה' -במטרה לכונן את ההישגים הגשמיים החברתיים והמדיניים – כל היתר יגיע מהקב"ה.

אם נהיה טהורים מבחינה מוסרית ומתוך שנשכיל נקיים  ונדקדק בקיום המצוות נקיימם הלכה למעשה וכן את הצדק והחסד בעולם- בזכות דרכינו, זו הטובה -ה' ישחרר מעלינו את כל  המערכת המדינית של העולם - כך- הקב"ה ישרה שלום- בין השמים לארץ. שום מכשול לא יעמוד בדרכינו והקב"ה ידאג להצלחתנו. ואם ההצלחה תשרה בארצנו הדבר ישפיע על כל העולם סביבנו.

על פי פירוש "מלא עומר": אם עם ישראל יהיו עמלים בתורה ,קל יהיה להם להתרחק ממצוות  לא  תעשה –כי עצם העיסוק בתורה- מציל את האדם מן היצר הרע  כפי שאומרים חז"ל:

"בעידנא דעסיק בה אגוני ומצלא" [כשעוסק בתורה היא מגינה ומצילה אותו]

 ר' משה- ליב מססוב מבהיר  באמצעות משל: אדם הנכנס לארמונו של מלך ומתייצב לפניו כדי לבקש בקשה - הוא  חש יראה ופחד. לא כן, כאשר מגיע  בעל מלאכה אל הארמון ועליו לבצע פעולה מסוימת בהתאם לדרישת המלך, אילו היה עושה זאת מתוך יראה ואימה- הדבר היה מפריע לו לבצע את מלאכתו כראוי.

הנמשל: כאשר אדם מקדיש את כל פעולותיו למטרת התורה הוא חש חירות כדברי חז"ל: "אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה"

אך, אם אדם עוסק בעניינים גשמיים- גם אם עושה תפקידיו לשם שמים, עליו לאורך כל הדרך לנקוט בזהירות מתוך מורא מתמיד- כדי שלא יעשה עיסוקיו למען  תועלתו בלבד, זוהי דרך הדורשת עמל רב- כדי לא להיכשל בדרך האמת והיושר. לכן משמעות המילים: "שתהיו עמלים בתורה" - לעמול רבות כדי שכל הפעולות יותאמו לתורה הקדושה.

בעל "חידושי- הרים"- מביא הסבר יפה: כל אדם נועד לשם מילוי שליחות ספציפית לתקן דבר שאין בכוחם של אחרים לבצע. ולכן הוא חייב לבטל את עבודתו שלו בפני כל ישראל- בלי ביטול בפני הכלל אין אפשרות  לקיים את שליחותו המיוחדת, כפי שנאמר: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני" [מסכת אבות ו, י"ד] הכוונה: את השליחות שלי מישהו אחר לא יוכל למלא, אך מנגד כשאני לבדי בלי הכלל- לא אוכל לפעול מאומה.

וזהו  הסבר המדרש:" בכל יום ויום הייתי מחשב למקום  פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך" הייתי מחשב איך אבצע את שליחותי הבלעדית-"והיו רגליי מוליכות אותי לבתי כנסיות"- אך רגליי הוליכו אותי לכלל ישראל שאם לא כך ודאי לא הייתה בי היכולת למלא את תפקידי.

 בעל הטורים מסביר: "אִם- בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ"-הכוונה ללכת בדך האבות .

ברכת שלום

רש"י מבסס את הסברו על  תורת כוהנים: "שמא תאמרו: הרי מאכל והרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר: "ונתתי שלום בארץ- מכאן שהשלום שקול כנגד הכול. משום כך נאמרה ברכת השלום אחר ברכת השובע, מפני שהשלום הוא שקובע את ברכת השובע וללא שלום ודאי שאין משמעות לשובע. מכאן שברכת השלום משלימה את ברכת השובע.

רש"ר מסביר: כי מדובר בשלום פנימי והמשמעות – שרק על ידי  קיום התורה בארץ תהיה שביעות רצון בקרב יושביה ושלום בין איש לרעהו כך יתברכו כל עם ישראל בשלווה ושמחה - מתוך  ברכת ה'.

אור החיים הקדוש ומפרשים נוספים אומרים: הכוונה לשלום בתוך העם- בין הפלגים השונים, ,אם יהיה שובע ואושר בארץ - השלום בתוך העם יהיה יציב יותר. ואם אין שלום בעולם- אין שלום בארץ, התורה מבטיחה: כי למען השלווה בארץ ישמר גם השלום העולמי.

"מלאכת מחשבת" לר' משה חפץ מגביל את השטח, שלום יהיה בין הגויים מסביב -  הם לא יסתכסכו בינם לבין עצמם, ועל ידי כך לא יהיה פחד ואימה בארץ. והשלום  של  עם ישראל ייתן השפעתו גם על האויבים סביב.

"החת"ם סופר" מבהיר: "ונתתי שלום בארץ"- הכוונה שאנשים יסתפקו במה שיש  להם  ולא תהיה להם שאיפה אחר הישג נוסף של דברים גשמיים.

"בעל ליקוטי כתר": - "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"- הכוונה להבטחת השלום בקרב היסודות  הטבעיים  של אדמת הארץ- והמשמעות: שלא תתרחש רעידת אדמה והארץ  תקבל את  שלוותה.

והשלום הזה -  מבטא גם את הרעיון: "וגר זאב עם כבש" – כלומר גם בין החיות ישרור שלום.

ה"כלי חמדה" מביא רעיון מעניין: חז"ל מספרים: שדוד המלך מעולם לא ראה חלום טוב מהטעם שכל ימיו ידע מלחמות -  והן גזלו את מנוחתו גם בלילות מכאן  למדים: שהאדם בזמן שלום נם את שנתו בשלווה ואינו חולם חלומות רעים - הגורמים  לו לחוסר מנוחה בשנתו.

לפי דברי ר' שמעון : השלום הוא גם השלום המובטח: "וגר זאב עם כבש" השלום גם שורה על  החיות והבהמות.

ובתהלים נאמר: "שאלו שלום ירושלים"- הקב"ה נתן את השלום לירושלים. ברגע שהשלום ישרור על  עיר הקודש, בוודאי יתפשט על כל שטחי ישראל.

רעיון נוסף: הקב"ה מבשר  לירושלים שיהיו נגאלים בעזרת השלום, כנאמר: "מה נאוו על ההרים רגלי  מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה" [ישעיהו נ"ב, ז]

לסיכום לאור האמור לעיל: ישנה הבטחה לעם ישראל – שאם ילך  בדרך התורה- הלכה למעשה- יזכו לכל הברכות – כולל ברכת השלום המובטחת: ויפים דברי  דוד המלך: "שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁלָ֑‍ִם יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ" [תהלים קג"ב, י]

יהי רצון שיתקיימו במהרה - ובא לציון גואל.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 27 במרץ 2017

פרשת ויקרא- מהו הקשר בין השלום לקורבנות?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




פרשת ויקרא- מהו הקשר בין השלום לקורבנות?

 מאמר מאת: אהובה קליין

ציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורח  תנ"ך/ סעודת מחלקי קורבן השלמים המותרים למקריב[לבעלים] ציירה: אהובה קליין (c)

"ונאכל בכל עיר [ירושלים] לכל אדם טהור"



ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות\

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





הפרשה פותחת בפסוקים הבאים: "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם.  אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה"  [ויקרא א ,א-ד]

מדובר , בקורבן עולת נדבה - העשיר מקריב בקר, הבינוני יקריב צאן ואילו העני יקריב מן העוף כפי שהכתוב מתאר: "וְאִם מִן-הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ, לַיהוָה:  וְהִקְרִיב מִן-הַתֹּרִים, אוֹ מִן-בְּנֵי הַיּוֹנָה--אֶת-קָרְבָּנוֹ". [שם ,א, י"ד]

 השאלות הן:

א] מדוע מקריבים בהמה ולא חיה?

ב] מדוע התורה פותחת דווקא בקורבן עולה?

ג] אילו תורים, או אילו יונים יש להקריב לה' ?



קורבן מן הבהמה.

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים:

א] ה' בחר  דווקא בבהמות ולא בחיות לקורבן - היות והבהמות בדרך כלל נרדפות על ידי החיות ופסל את החיות מפני שהן רודפות ומהעניין הזה ,דרשו רז"ל: "הווי מן העלובין ולא מן העולבים מן  הנרדפים ולא מן הרודפין"

ובמיוחד התורים ובני יונה הם הכי נרדפים ולכן הכשיר אותם הכתוב למזבח. ומכאן המסקנה : כי ה' הכשיר את הבהמות והעופות משום שהם  נרדפים.

רז"ל מבססים את דבריהם  על הפסוק: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" מכאן  שהכתוב מדמה את אוהביו [הנעלבים] לשמש - לפי שהשמש הייתה עלובה  כשקטרגה הלבנה ואמרה: אי אפשר ששני מלכים ימשלו תחת כתר אחד.

וכשם שה' דימה את עלבונם לעלבון השמש - כך את זכות אורם –לזכות אור  השמש.

ב] הטעם השני: שהכתוב הכשיר את הבהמות להקרבה על המזבח - כדי ללמד על מידת התמימות ,מידה שראויה לבני אדם שיתנהגו בה, היות והבהמות מסמלות  תמימות, משכנם של הבהמות במקום מיושב ובהם בחר גם יעקב אבינו, וההוכחה לכך היא: שרבקה - אמו אמרה לו: "לך נא אל הצאן", ויעקב היה בוחר תמיד בדרך השלום ועל כן נקרא: "איש תם" שתרגומו: איש שלום. גם התורה שניתנה לזרעו כולה - שלום כמו שכתוב: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" [ משלי ג]

וישראל מכונים בשם: "שולמית" כמו שכתוב בספר שיר השירים: "שובי,שובי השולמית" , עם ישראל מסמל את השלום -שדר בתוכו, לכן ה' בחר  בסוג זה של קורבנות- היות והם מסמלים את השלום בעולם. ואילו את החיות שהם מסמלים רשע – אלוקים פסל להקרבה על המזבח.

עשיו הרשע היה איש שעיר ,חי במדבר והיה מרוחק ממזרח השמש  בגבורתו כמו שנאמר :"..יודע ציד, איש שדה" הוא בחר דווקא בחיות - שמשכנם במדבר אזור שיממון וחורבן. מצב זה מנוגד  למידת השלום. מטעם זה התורה מצווה לבנות את המזבח מאבנים וללא אבני גזית – כי חרבך הנפת עליה .

החרב – הוא ירושה לעשיו כפי שהדבר מתבטא בפסוק: "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן  גָּזִית:  כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ".[שמות כ, כ"א]  מכיוון שתכלית המזבח: להאריך ימים ואילו החרב מקצר את הימים , דרשו רז"ל: שאין זה מן הדין שיונף המקצר על המאריך.

הרמב"ן  טוען : שאין מקריבים חיות -כי זה לאו הבא מכלל עשה כשמקריב חיה כמו  שנאמר בזבחים פרק שלישי [ל"ד]: "המעלה אברי חיה רבי יוחנן אומר: עובר בעשה"

הרב שמשון רפאל הירש מדגיש שהקרבת חיה פסולה - אפילו בדיעבד והוא מבסס את דבריו על הפסוק: "בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה" [זבחים ל"ד] מכאן שרק אותן הבהמות אשר יכולות על פי טבען לשתף פעולה עם האדם כשרות לייצג את  אישיותו בקרבן שהוא מקריב.

 קורבן עולה.

רבינו בחיי מסביר: מדוע התורה מקדימה את קורבן עולה לשאר הקורבנות?

על דרך הפשט: המחשבה היא ראשית הכול ואם חשב על  החטא תחילה -מכאן שיבצע את החטא גם בפועל-דהיינו שיעבור ממחשבה שלילית למעשה שלילי שהוא החטא. מטעם זה הכתוב הקדים את קורבן העולה.

ומדוע הכתוב מזכיר תחילה פר ואחר כך צאן ובסוף את העוף?

 ותשובתו: כי פר מוקרב על ידי העשיר- היות  ואדם זה- בעל לב גס , גאוותן ובוטח בעושרו בלבד, לכן חויב להביא פר.

אדם במעמד בינוני שאין ליבו גס ואין  הוא נוהג לחטוא תמיד-מביא קורבן מן הצאן.

אדם עני שליבו נכנע והוא שפל, לעומת שאר בני אדם מביא קורבן מן העוף - לפי שהשווי הכספי של הקרבן אינו כרוך בממון רב.

משום כך, קורבנו של כל אחד ואחד על פי גודל חטאו.

ועל דרך הקבלה: התורה הקדימה את העולה - כנגד הבינה, ולכן סידור הפרשיות כגופי הקורבנות:

ראשית, קורבן עולה.

בשלב הבא- קורבן שלמים ואחר כך- פר כהן משיח שהוא חטאת וזה כמו סדר שלושת השמות שמצויים בשלוש עשרה מידות.

העולה- היא למעלה מן המידות.

קורבן השלמים למכריע ביניהם כדי להשלימם.

פר כהן משיח –הוא החטאת לכנסת ישראל כפי שהכתוב מציין: " וחטאתם לפני ה' " [ויקרא ט"ז] חטאת לכנסת ישראל.

הרב שמשון רפאל הירש מסביר: את מהות השם: "עולה" שנגזר מן הצורך והרצון  לעלות ולהתקדם, אדם שמביא קורבן "עולה" מבין שעליו לעלות  קדימה לעבר הטוב האלוקי. ויש לו הכוח לבצע זאת.

אדם זה מגיע לידי הבנה: שהוא נכשל במילוי חובתו ומטרת קורבן העולה להזהירו מכישלונות עתידיים. ועל כן קורבן עולה- מסמל את העלייה וההתקדמות בדרך  הרוחנית.

 תורים ובני יונה.

רבינו בחיי מסביר בשני אופנים:

על דרך הפשט: התורה בחרה דווקא את הגדולים בתורים מהטעם של הדבקות והמסירות שיש בהם, כי ידועה שהנקבה שבהם המאבדת את בן זוגה, לא תדבק בבן זוג אחר לעולם. וכך הם עם ישראל תמיד דבקים בה' ואינם נוטשים את דבקותם בו - לטובת  אלוהים אחרים.

לכן התורים כשהם קטנים - פסולים להקרבה קודם בשלותם  לזווג.

לעומת זאת אצל היונים - התורה פסלה את הגדולים שבהם מפני שהם קנאים לכל אחד ובסופו של דבר באים לידי פירוד לכן בקבוצה זו –נבחרו דווקא הקטנים טרם יגיעו לידי בשלות לזווג.

את התרנגולים התורה כלל לא הכשירה, לפי שהם נחשבים לבעלי זימה.

על דרך הקבלה: התורים יסודם מים ולכן התורה הכשירה דווקא את הגדולים- וזאת כדי לרמוז שהחסד דרוש  בכמות גדולה בעולם בכל דבר.

לעומתם , היונים –יסודם אש, כמו שכתוב: "ואברותיה בירקרק חרוץ, כי זהב ירוק גון האש" [תהלים ס"ח] לכן נפסלו היונים הגדולים והוכשרו הקטנים.

לסיכום לאור האמור לעיל ניתן להסיק : כי התורה מתחשבת במעמדו של המקריב ועל כן, העשיר מקריב מן הבהמה, המעמד הבינוני -מקריב צאן ואילו העני - יקריב עוף.

מעניינת גם ההבחנה שהתורה עושה בין תורים ליונים.

על פי הכשרת סוגי הקורבנות: בהמות ולא חיות, בעופות- תורים גדולים וביונים דווקא -הוכשרו הקטנים- המשותף לכל הקורבנות שהוכשרו להקרבה - הוא סמל השלום והנאמנות,  המסמל את עם ישראל- עם השלום.

בימינו לא ניתן לקיים את הקרבת הקורבנות מכל סוג שהוא ועל כן התפילה ממלאת את מקומה.

 מי ייתן שלא נחטא עוד ונזכה בקרוב לבניין המקדש ועבודת הכוהנים.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 20 בפברואר 2017

הקדם רפואה למכה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


הקדם רפואה למכה.

 שיר מאת: אהובה קליין ©



זהו סוד עתיק יומין

 גנוז בספר הספרים

 מתכון בדוק ומנוסה

מקדים רפואה לחולה.



לא עוד עבודת אלילים

לא חיפוש אחר קסמים

תמים תהיה עם אלוקיך

דעהו בכל דרכך.



והיה אם שמוע תשמע

כל מחלה תמנע

הענן  ימטיר רביבים

רגבים יעלו יבולים.



לאורך ימים ברכות שמים

 בדגן בלחם ובמים

לא משכלה ועקרה

אלא  שלווה ואורה.

 הערה: השיר בהשראת  פרשת משפטים[ חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

פרשת לך-לך,על מה נחלקו רועי לוט ורועי אברהם?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת לך-לך, על מה נחלקו רועי לוט ורועי אברהם ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ "לך-לך" ציווי ה'  לאברהם/ ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ אברהם ופמלייתו  שבים ממצרים  לארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/מלכי-צדק מוציא לחם ויין לאברהם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים  לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





פרשת לך- לך , פותחת  את תולדות אבותינו - אברהם יצחק ויעקב והתורה מייחדת לכל תולדות האבות  עשר  פרשיות עד סוף חומש בראשית.

בפרשתנו התורה מתארת גם את לוט- בן אחיו של אברהם ועל פי התנהגותו ניתן ללמוד רבות על אופיו: לראשונה לוט מוזכר בסוף  פרשת  נח: "ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן והרן הוליד את- לוט" [בראשית י"א, כ"ז]

ובהמשך התורה מתארת: "וייקח תרח את- אברם בנו ואת לוט בן הרן בן- בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו  עד חרן וישבו שם:"

לוט היה אחיינו של אברהם ואברהם אהב אותו מאד והתייחס אליו כאל אח.

בזכות אברהם לוט התעשר כפי שנאמר: "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים: ולא- נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי- היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו ויהי ריב בין רועי מקנה- אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"

השאלות הן:

א] על מה נחלקו רועי לוט  ורועי אברהם?

ב] מדוע לוט בחר להתיישב  דווקא בכיכר הירדן?

תשובות.

המחלוקת בין רועי אברהם לרועי לוט.

רש"י  מדגיש: כי כל עושרו של  לוט היה בזכות הליכתו עם אברהם.

עיקר הריב נוצר, היות והמרעה לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי  לוט וגם לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט:  רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם ,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי  ליורשו  ומטעם זה - אין חדירתם לשדות זרים נחשבת לגזל.

על טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת הארץ הייתה  שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]

על כן , רועי לוט לא צדקו בדבריהם.

הרמב"ן בנוסף לדברי רש"י  נותן הסבר  נוסף לסיבת המריבה: היות וללוט ואברהם היה רכוש רב- לא נשאה אותם הארץ ורועי לוט נאלצו להכניס את מקניהם לשדות אחרים שלא בבעלותם.

חז"ל  מסבירים את הקשר בין הריב שהתרחש בין שתי הקבוצות- רועי לוט ורועי אברהם  לכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"

התורה מלמדת אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ועלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.

ה"כלי יקר" מפרש: כי כוונת הכתוב בהזכרת הפריזי  והכנעני- הייתה: להדגיש כי הם היו אומות  גדולות וחיו בשלום ביניהם ללא מריבות – זאת בהשוואה לרועי לוט ואברהם שלא הסתדרו ביניהם  לשבת יחדיו בארץ.

מעניינת במיוחד תגובתו של אברהם אל  לוט: "אל- נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו"

רש"י  מביא על כך שני פירושים:

א] אנשים אחים- זהו כינוי לאנשים קרובים.

ב] מדרש אגדה: חז"ל  דרשו: שלוט ואברהם נקראו אחים- היות והיה דמיון ביניהם מבחינה חיצונית בפניהם.

לוט ובחירתו בכיכר הירדן.

אברהם מציע פתרון ללוט ליישב את הסכסוך ביניהם:





ציורי תנ"ך/ אברהם מיישב את הסכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

"הלוא כל- הארץ לפניך הפרד מעלי אם- שמאל ואימינה ואם- הימין ואשמאילה: ויישא- לוט את- עיניו וירא את- כל כיכר הירדן כי כולה משקה לפני  שחת ה' את- סדום ואת- עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואכה צוער: ויבחר לו לוט את-כל- כיכר הירדן וייסע לוט מקדם וייפרדו איש מעל אחיו": [שם י"ג, ח-י"ב]

רש"י מסביר את הצעת אברהם ללוט, הכוונה: שאברהם ישב תמיד בקרבתו של  לוט, בין מימין בין משמאל ואם יזדקק לעזרה, אברהם יבוא לעזרתו ובהמשך אכן אברהם קיים את הבטחתו  וסייע ללוט  כשנשבה במלחמת המלכים, כפי שהכתוב מתאר:

"וישמע אברם כי נשבה אחיו.."[שם י"ד, י"ד]

לוט מתבונן בכיכר עבר הירדן והמקום מוצא חן בעיניו מאד, הוא שם לב כי במקום ישנם נחלי מים רבים וכך יוכל להשקות את השדות ועדריו. המקום היה כה פורה- בדומה לגן עדן שבו היה "כל עץ נחמד למראה וטוב  למאכל"[שם ,ב, ט]

האדמה הייתה פורייה וטובה לזרעים בדומה לארץ מצרים אשר מקבלת את מימיה מהנילוס.

רש"י אומר: על המילים: "בואך צוער- כי הכיכר הזו הכוללת את כל הטוב שבה – הייתה עד העיר צוער, זהו לפי פשוטו.

לפי מדרש אגדה: סיבת בחירתו של לוט את המקום , כיוון שיושבי המקום היו  פרוצים בעברותיהם ולכן החליט לשבת בשכונתם.[כך מבואר במסכת הוריות [דף י:]

לגבי התנתקותו של לוט מאברהם, אומר רש"י: כי לוט עזב את אברהם שהיה במזרח והלך לכיוון מערב- למערבו של אברהם.

ומדרש אגדה: על פי חז"ל, לוט הסיע את עצמו מהקב"ה שקדם לעולם ,כי כאשר נפרד מאברהם אמר: אינני רוצה באברהם ולא באלוקיו.[רא"מ]

לוט הקים אוהלים לו ,לרועיו ולמקנהו עד גבול סדום.

הכתוב מציין כי אנשי סדום היו: "רעים וחטאים"- על כך אומר רש"י: שלושה ביטויים נאמרו על אנשי  סדום:

א]רעים – בגופם

ב] חטאים בממונם[סנהדרין ק"ט]

 ג]"לה' מאד "- למרות שהכירו בבורא עולם-  היו מתכוונים למרוד בו.

ישנו קשר הדוק בין תיאור אנשי סדום והתנהגותם הרעה וכאן הכתוב בא  לדבר בגנותו של לוט שלמרות שידע שבני המקום היו רשעים- הדבר לא הרתיעו וחז"ל לומדים מזה: "ושם רשעים יירקב" [משלי י, ז] והכוונה: כשמזכירים שם רשע  גם מגנים אותו והיות והתורה הזכירה את  סדום באותה נשימה הדגישה שהם היו רעים וחטאים.

עוד מוסיף רש"י :כי כל עוד לוט  היה בקרבתו  של אברהם השכינה פרשה מאברהם, אבל לאחר שנפרד מלוט, השכינה שבה אל אברהם.

רבינו בחיי מדגיש: כי התורה גם באה ללמדנו כי זכותו של אברהם, שלא נפל גורלו במקום של רשעים, אלא במקום של ארץ קדושה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: לוט לא היה כלל צדיק , עיקר המחלוקת שפרצה בין רועיו לרועי אברהם הייתה -על רקע רעיית העדר בשדות זרים  ואברהם שהיה צדיק וישר לא הסכים שלוט ייהנה מהגזל, אך בכך שלוט בחר את כיכר עבר הירדן, ניתן להסיק שהוא היה אדם מאד גשמי ועניין הרוחניות ממנו והלאה.

ולעניות דעתי ניתן להגיד עליו- לאור זה שלא נרתע לשבת בקרבת סדום ועמורה החוטאים: "אוי לרשע ואוי לשכנו" או במילים אחרות: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".

כמו כן, כל עוד לוט הרשע היה בקרבת אברהם ,השכינה הייתה מרוחקת מאבי האומה והיא שבה אליו אך ורק לאחר שלוט נפרד ממנו.

מי ייתן ונלך בדרכו של אברהם אבינו :בתורה, במידות טובות ,בהשכנת שלום ובדרך ארץ.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר