‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שבת. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 2 במאי 2023

פרשת אמור: שבת –כלכלה ומקדש - מה הקשר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת אמור: שבת –כלכלה ומקדש - מה הקשר?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ היום השביעי/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שמירת שבת/ אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך בזכות  שמירת 2 שבתות- זוכים לגאולה/ אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ נרות שבת ברקע ירושלים/ ציירה: אהובה  קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ושמרו בני ישראל את השבת..." / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ערב שבת- תפילת אשת החיל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ שבת קודש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה".




ציורי תנ"ך/ השבת בבית ובשדה/ ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ קערת חג הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי  תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הבאת מנחת העומר למקדש / ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ עם ישראל מביאים עומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מועדי ישראל ושבת/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)



יורי תנ"ך/ חג השבועות-המנהג לקשט את בתי הכנסיות בירק/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מנהג מאכלי  חלב בחג השבועות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים/ ציירה אהובה קליין (c)


בפרשה זו מופיעים מועדי ה' ,אך בראשם מופיעה השבת: וכך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל- מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל- בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר- תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ--אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי.  שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא- קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:  שַׁבָּת הִוא לַיהוָה, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם".  [ויקרא פרק כ"ג, א'- ד']

השאלות הן:

א] במה חשובה שמירת השבת לכל יהודי?

ב] מניין כי יש קשר בין השבת לפרנסה?

ג] מה הקשר בין השבת למקדש?

תשובות.

חשיבות השבת לכל יהודי

על פי מדרש חז"ל: מוצאים אנו כי נאמר – בתורה, נביאים וכתובים - שהשבת שקולה - כנגד כל המצוות שבתורה.

אמר להם הקב"ה לישראל: אם תזכו לשמור שבת, מעלה אני עליכם - כאילו שמרתם את כל המצוות שבתורה ואם חיללתם אותה - מעלה אני עליכם - כאילו חיללתם את כל המצוות.

עוד מדרש יפה: "אמר  רב חיסדא, אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל- צְבָאָם.  וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל- מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר- בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת".

שני מלאכי - השרת מלווים  לו לאדם בשובו מבית הכנסת לביתו - כדי להסב לסעודת שבת - מניחים את ידיהם על ראשו ואומרים: "וְסָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר"׃ [ישעיהו ו', ז']

קיים קשר  הדוק בין השבת למועדים:

מבאר רש"י:" ללמדך, שכל המחלל את המועדות - מעלים עליו כאילו חילל את השבתות: וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את השבתות" בכך הכתוב קישר את השבת למועדים - במטרה להשוות את תוקפם של המועדים הנקבעים על ידי בית הדין [על ידי שקובעים ומקדשים את החודש -כפי שמופיע במסכת ב"ב, קכ"א.] לתוקפה של השבת שקיימת עוד מימי ששת ימי הבריאה-לעד.

הגאון רבי אליהו מווילנא מביא רעיון מעניין במיוחד:

לדבריו ניתנו לעם ישראל שבעה ימים טובים: ראש השנה, יום הכיפורים , היום הראשון של חג הסוכות , שמיני עצרת. ראשון של חג הפסח, האחרון - שביעי של פסח וחג שבועות. בסך הכול  שבעה ימים טובים.

לכן נאמר: "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון"

שהרי  במשך שישה ימים טובים ישנו התר לבשל ולאפות, כפי שהדבר מוזכר במסכת ביצה[פרק ה, ב] אך ביום הכיפורים שהוא יום שבתון וודאי  שמלאכת: "אוכל נפש" אסורה בהחלט בנוסף לשאר האיסורים.

רבינו  בחיי - מביא  פירוש:

"הזכיר השבת בכלל המועדים כי יום מועד הוא..."

מדרש יפה מספר: מעשה בחסיד אחד שירד מנכסיו  ומכר את  פרתו לנוכרי אחד . חרש בה הנוכרי במשך ששת ימי השבוע ובשבת הוציא אותה לשדה- להמשיך במלאכת החרישה, אך היא רבצה תחת העול וסירבה לעבוד, הצליף הנוכרי - בה את מכותיו, אך היא לא זזה ממקומה. הלך הנוכרי אל אותו חסיד ואמר לו : בוא קח את פרתך חזרה - היא סירבה לעבוד ביום השביעי!

החסיד הבין שפרתו הייתה רגילה לא לעבוד בשבת- כפי שהרגיל אותה למנוחה ביום קדוש זה.

אמר החסיד לנוכרי: אני אפטור את הבעיה, לקח את הפרה אליו ואמר לה: הוי פרה, פרה! כשהיית אצלי - בשבת היית נינוחה, אך בגלל עוונותיי נאלצתי למוכרך  לנוכרי - בבקשה מעתה - שאת אצלו עשי כרצונו!

מיד  עמדה הפרה על רגליה ובשבת הקרובה  עשתה את מלאכתה.

הנוכרי התפלא על השינוי שחל אצל הפרה ושאל את החסיד : האם כישפת אותה?

ענה לו החסיד: אני שוחחתי עם הפרה וסיפרתי לה  שהיא ברשותו של נוכרי והיא חייבת לעבוד בשבת.

הנוכרי הזדעזע וחשב: פרה זו שאין לה כוח דיבור ולא דעת ותבונה הכירה  את בוראה? קל וחומר שאני שאלוקים ברא אותי בצלמו והעניק לי  כוח דיבור- בינה ודעת - לא אכיר את בוראי? מיד התגייר וזכה ללמוד תורה והוא נקרא בשם: "רבי יוחנן בן תורתה" [בן הפרה זכר לאותה פרה שגרמה לו להתגייר]

 

הקשר בין השבת לפרנסה

במסכת ביצה [ט"ז, א'] מובא: כי כל הוצאותיו של האדם, קצובים  לו מראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב, אם  הוא פוחת [לכבוד שבת] - פוחתים לו, ואם מוסיף - מוסיפים לו. מכאן, שאם היה מאמין באמונה שלמה בדברי חז"ל לא היה חס על הנר, השמן והפתילה ובאמת אינו מרוויח כלום במה שמקמץ על השבת - כיון שאם פוחת - פוחתים לו, כפי שנאמר בגמרא - בקטנות האמונה נדמה לו שחס על הנר, זהו שאמרה המשנה: "כחס" - הוא חושב שהוא חוסך- אך למעשה אינו מרוויח מכך דבר!

משל יפה שראיתי: שמירת שבת  צריכה להיות קלה על היהודי והוא שיבטח בה' - שאין לה' מעצור להושיע גם ללא עבודה בשבת וישב בטל וינוח אחרי שבמשך ששת ימי השבוע עמל , ויבטח בה' שיכלכלו לפרנסתו דוגמת בטחונו של דוד המלך בה'  באומרו: "הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִיתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק" [תהלים נ"ה]

מעשה בעני שהיה הולך ברחוב ונושא חבילה על שכמו ,המשא היה כבד במיוחד והנה לפתע  , הבחין בסוחר אחד נוסע במרכבה רחבה, פנה הסוחר אל העני והציע לו: "עלה נא על המרכבה" , העני  נענה, עלה והתיישב ,אך  במהלך הנסיעה - הסתובב  הסוחר לאחוריו והבחין שהעני  אמנם יושב ,אך את משאו סוחב על כתפו  כפי שסחב טרם עלותו למרכבה.

שאלו הסוחר: מדוע אתה סוחב את המשא על כתפך הניחהו בעגלה והקל מעליך. ענה לו העני: לא  די לך שאתה סוחב את משא גופי - ותסחוב גם את החבילה שעל כתפי ? הסוחר החל מתגלגל מצחוק ואמר לו: "סכל שכמוך, הלוא גם בזמן שהמשא על שכמך מי יישא אותך ואת משאך- הרי זה אותו משקל בין אם אתה מניח על שכמך, או בתוך העגלה.

הנמשל:

כל הברואים כביכול עמוסים בעולם, כדברי ישעיהו הנביא: "..אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל..," [ישעיהו מ"ו, ד'] לכן אין לאדם לחשוש להניח את משאו בכל מקום שיחפוץ כפי שנאמר:

"הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִיתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק" [תהלים נ"ה, כ"ג'] כלומר כל אחד יניח משאו, יבטח בה' שיישא איתו את המשא ובמילים אחרות - ה' ידאג לפרנסתו. [מתוך ספר "משלי יעקב"/ הרב יעקב מדובנא]

הקשר בין השבת למקדש.

הגאון רבינו  אליהו מווילנא מסביר:

המילה "טוב" נאמרה על תענוג גופני של האדם ואילו המילה: "חמדה" נאמרה על העונג  הרוחני שלו . בעוד שבמשך ששת ימי החול – האדם רודף אחר  דברים גשמיים - הון, ממון, הרי שבשבת הוא מתענג באכילה ושתייה - וזה עניין של קודש כדוגמת אכילת הקורבנות במקדש!

במסכת שבת, אומרת הגמרא: ''אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים"  כאשר כל עם ישראל ישמרו שתי שבתות, תבוא גאולה לעם ישראל כולו.

נאמר בילקוט שמעוני:

".......וכבוד השבת נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר: והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה ,אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך .ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל? באור הצדקה שנאמר: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת? תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן :''דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות". נאמר: בגמ' בשבת (לג, ב): שני בדי הדס, א' - כנגד זכור ואחד- כנגד שמור. אולי זו הסיבה שאמר רבי יוחנן בשם רשב"י (שבת קי"ח, ב) אם ישמרו בני ישראל שתי שבתות מיד הם נגאלים. ולא אמר שבת אחת, ולא שלש שבתות, אלא שתי שבתות דווקא . לפי שכל מעשה השבת כפול, וגם זה הוא אחד כנגד זכור- ואחד נגד שמור".

לסיכום, לאור האמור לעיל- לומדים אנו מה חשיבותה של השבת שהיא אחת מעשרת הדיברות - בזכות שמירתה - זוכים אנו לברכות ושפע רוחני וגשמי בשאר ימות השבוע ובע"ה -  מובטחת  לנו גאולה  - בשמירת שתי שבתות ברציפות - לכל עם ישראל-נזכה לראות את בית המקדש השלישי, אמן ואמן. ונזכור- כי השבת היא ברית נצחית - בין אלוקים לעם ישראל, כנאמר:

"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹורֹותָם בְּרִית עוֹלָם" [שמות ל"א, ט"ז]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הַשַּׁבָּת מְקוֹר הַבְּרָכָה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַשַּׁבָּת מְקוֹר הַבְּרָכָה

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 שְׁעַת בֶּן הַעַרְבָּיִם

 מַחֲזֶה נָדִיר בִּירוּשָׁלַיִם

 שַׁבָּת      תִּפְרֹשׂ כְּנָפַיִם    

 עַנְנֵי שְׁכִינָה  מוֹחֲאִים כַּפַּיִם.

 

עֲצֵי זַיִת בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ

חָשִׁים בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ-

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

מְחַבֵּק בָּנָיו הָאֲהוּבִים.

 

יַחְדָּו הַכֹּל מִתְקַבְּצִים

בְּלֵב וּנְשָׁמָה  מִתְאַחֲדִים

יוֹם קָדוֹשׁ חוֹגְגִים

בִּמְעוֹנָם נֵרוֹת דּוֹלְקִים.

 

 הַשַּׁלְווָה נִכֶּרֶת בִּפְנֵיהֶם

 שׁוֹכְחִים טִרְדוֹת יְמֵיהֶם

 הַשַּׁבָּת בְּרִית עוֹלָם

 אוֹצָר גָּנוּז לָעָם.

 

מְקוֹר מִחְיָה  מִשָּׁמַיִם

בְּרָכוֹת זוֹרְמוֹת כַּמַּיִם

נֵרוֹת צִיּוֹן מִתְעַלִּים

פְּנֵי הַמִּקְדָּשׁ מְאִירִים!

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת אָמוּר [חֻמַּשׁ וַיִּקְרָא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 19 באוקטובר 2022

פרשת בראשית- מה גנוז בשמירת השבת לפרט ולכלל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  בראשית- מה גנוז בשמירת השבת לפרט ולכלל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c}



ציורי תנ"ך/  וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מלאכת המים ביום השני/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום החמישי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אלוקים מברך ומקדש את השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)

'וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ":


ציורי תנ"ך/ נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים  והעופות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ קין והבל  וקורבנותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹועֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"

/ ציירה: אהובה קליין (c) 



פרשת בראשית הפותחת  את חומש בראשית - מתארת את מעשה  הבריאה.  הכתוב מתאר את שביעות רצון ה' מהבריאה כך:

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי.[בראשית א, ל"א]

בהמשך : הכתוב מתאר את הופעת השבת:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.  וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.  [בראשית ב', א'- ד']

השאלות הן :

א] מה רומזות לנו  המילים: "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" ?

ב] כיצד ה' קיבל את השבת ?

תשובות :

היום השישי בבריאה.

נאמר: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי".

רש"י שואל : בכל ימי הבריאה לא נוספה האות ה"א למספר היום : אלא נאמר: יום שני ולא נאמר: 'יום השני', נאמר: יום שלישי ולא נאמר: 'יום השלישי' אם כן, מה השתנה ביום השישי שנוספה האות ה"א ליום שישי  "השישי" ?

רש"י עונה על כך  באמצעות שני פירושים:

א] ה' הוסיף את האות ה"א  ליום שישי ונאמר: יוֹם הַשִּׁישִּׁי

היום הזה הוא - בגמר מעשה בראשית לפי שה' העמיד תנאי לכל מעשה בראשית : שהוא  יוצר הבריאה ומקיים אותה - רק במטרה שעם ישראל יקבלו על עצמם את חמישה חומשי התורה ואם חלילה לא יקיימוה, ה' ישיב את כל העולם למצב שקדם לבריאה, היינו, תוהו ובוהו!

על כך רומזת האות ה"א -  כמניין חמישה חומשי תורה.

ב] "יוֹם הַשִּׁישִּׁי" בתוספת  ה"א הידיעה מרמז: שכל מעשה  בראשית חלויים ועומדים, כלומר - עדיין אין להם זכות קיום עד אותו יום השישי הידוע שהוא: ו' בסיון המוכן ליום מתן תורה.

רש"ר [ רבי שמשון רפאל הירש ] מסביר את תוספת האות ה"א ליום השישי:    "אמר רבי יודן, זו שעה יתרה שמוסיפין מחול אל הקודש" [ הכוונה שמקבלים את השבת קודם הזמן, או בסיום השבת מוסיפים עוד שעה להארכתה.]

מוסיף ואומר הרש"ר: הרי נאמר:

"וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁישִּׁי". ה"א הידיעה מהווה משמעות ברורה שזהו יום מיוחד - שכל הימים שקדמו לו - הכינו לקראתו - כל מעשי בראשית הובילו ליום השישי - היום שמביא לבריאה את מטרתה ופסגתה - זה היום שהעניק לימים הקודמים את מטרתם והשלמתם.

היום השישי הביא אל האדמה את האדם – כלומר: ביום זה ניתן שליט על האדמה.

היום השישי מהווה חותם שמעטיר את הבריאה וגם מתעלה ונכנס לתחום השבת, אך הוא חותם את העולם החומרי והוא חשוב מאד לקיומו, לעומתו  היום השביעי הכרחי לבריאה האצילית ביותר של היום השישי, היום השביעי מביא אל האדם - בחיר הנבראים הגשמיים -  את ההכרה  בנצחיות העולם הרוחני.

לכן יש משמעות חשובה  לפתיחת  הקידוש בערב שישי: "יום השישי ויכולו..."

אופן קבלת השבת על ידי אלוקים.

נאמר: " וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

שואל רש"י: וכי ה' כילה מלאכתו ביום השביעי? הרי ביום זה כבר ה' שבת מכל מלאכתו? היה צריך להיות כתוב: "ויכל אלוהים ביום השישי"?

תשובתו-בשני הסברים :

א] "רבי שמעון אומר: אין דומה מידת מלך מלכי המלכים למידת בשר ודם , כיון שאינו יודע לצמצם את עיתיו ורגעיו ולדייק בזמנו תכלית הדיוק, הרי שבבוא יום השבת הוא צריך להוסיף מחול  על הקודש ולפסוק ממלאכתו מעט קודם כניסת השבת - כדי שלא יבוא לידי עשיית מלאכה בשבת"

המשמעות: שאדם אינו מסוגל לדייק בזמנים, כמו בורא עולם!

אבל הקב"ה שיודע לדייק עיתיו ורגעיו תכלית הדיוק, עשה מלאכתו עד הרגע האחרון של יום השישי ועד בכלל ונכנס בו כחוט השערה - מכאן, ששעת סיום המלאכה הייתה על גבול היום השביעי בדייקנות  עד שהיה נדמה ונראה כאילו כילה את  מלאכתו בו ביום השביעי.

ב]  השלמת הבריאה הייתה אכן ביום השביעי - בו נבראה המנוחה, עד שלא באה השבת היה חסר משהו לעולם ומהו ? המנוחה. מכיוון שבאה השבת –הגיעה המנוחה לעולם.

לכן נאמר: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". דווקא-כי רק כאשר הגיעה המנוחה לעולם, אז כלתה ונגמרה המלאכה בשלמות.

נאמר:"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ": 

רש"י מבאר: אלוקים נתן ברכה וקדושה ביום השבת ואת שני היסודות האלה אנו מוצאים בירידת המן בדור המדבר:

ברכו במן - לפי שכל ימות השבוע הייתה ירידת המן בכמות:

"עומר לגולגולת "ואילו ביום שישי - בערב שבת היה יורד להם  לחם משנה - מנה כפולה - אחת ליום השישי ואחת לשבת.

זו הכוונה לברכה - לפי שלא היה צורך ללקוט שוב ליום השבת וה' קידש במן שלא ירד בשבת - וזו הכוונה לקדושה לפי שלא הוצרכו בני ישראל לטרוח בענייני פרנסה בשבת. למרות שבתקופה זו במדבר עדיין לא  ניתנה להם מצוות השבת ,הרי המקרא הזה העוסק בקדושת השבת נכתב  על שם העתיד. שידעו ישראל כאשר  יצטוו על מצוות השבת יזכו לברכתה וקדושתה.

עוד  מתעוררת שאלה מעניינת: מדוע נאמר: "אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" [לשון עתיד] ולא נאמר: 'אשר ברא אלוקים  ועשה' [לשון עבר]?

תשובת רש"י: בעצם גם היום השביעי נועד לעשיית  מלאכה - אלא שאותה מלאכה שהייתה ראויה לעשות בשבת הקדים אותה ה' וכפל אותה כבר ביום השישי - במטרה שלא תעשה שום מלאכה בשבת.[כפי שמוסבר בבראשית-רבה]

הגר"א [הגאון רבנו אליהו מוילנא] מבאר:

כל מה שברא ה' בששת הימים הראשונים הכול היה בכוח בלבד, אך בפועל הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומוציאם  לפועל וזו הכוונה:

"אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת"

הרשב"ם  אומר על המילים::"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי": כשהגיע זמן השבת כבר ברא ה' את כל צרכי הבריות ומזונותיהם ויצא שהשבת הייתה מבורכת בכל טוב.

על פי מדרש  חז"ל: מעשה במטרונה [בגברת נוכרייה ]אחת ששאלה את רבי חלפתא: לכמה ימים ברא ה' את העולם?

אמר לה: לשישה ימים "כי ששת ימים עשה  ה' את השמים ואת הארץ" [שמות ל"א, י"ז]

שאלה אותו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?

אמר לה: ה' יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני.

אמרה לו: וזוהי אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה שפחות וכמה  עבדים שיש לי, אני יכולה לזווגם ! בזמן קצר.

אמר לה: אם בעינייך קלה כל כך מלאכת הזיווגים – הרי אצל ה' היא קשה כקריעת ים סוף!

הלך לו רבי יוסי בר חלפתא.

הלכה הגברת  אספה אליה אלף עבדים ואלף שפחות, העמידה אותם שורות, שורות ואמרה: פלוני יישא את פלונית ופלונית תינשא לפלוני: ובלילה אחד  זיווגה את כולם.

למחרת באו אליה כולם בטענות: זה היה ראשו פצוע – השני עינו פגועה וזה רגלו הייתה שבורה - שאלה אותם: מה לכם? זאת אומרת: איני רוצה באיש וזה טוען: איני חפץ באישה זו!

מיד הגברת  שלחה וקראה לרבי חלפתא שיבוא ואמרה לו:

"אין אלוקים כאלוקיכם ,אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת וכל מה שאמרת- יפה אמרת"!

ה'אור החיים' סובר: שהעולם היה רופף ורועד עד שבאה השבת ואז נתקיים העולם - מהטעם שביום השבת ה' ברא את נפש העולם , זו הכוונה למילים:וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".כי בשבת ניתנה הנפש בעולם ולכן נאמר:

"וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" מהטעם שרק ביום השביעי ברא ה' את נפש העולם.

בזוהר הקדוש נאמר:

כי ברית המילה נעשית ביום השמיני מהסיבה - שתעבור השבת על התינוק ועל ידי זה הוא יהיה בעל נפש.

מכאן ניתן להבין מדוע נוהגים[ על פי הרמ"א [יורה דעה סימן רסה, סעיף י"ב]

" נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר" ונהגו לקרוא לסעודה זו: "שלום זכר"

מהסיבה: כי בשבת נשלם הזכר על ידי שקיבל את הנפש. לכן נוכל להבין , מדוע  עושים סעודה זו דווקא בליל שבת? משום שבשבת נשלם נפש  הזכר. [מתוך ספר :"אור שלום" מאת: הרב שלום  ברגר ממישקולץ]

ה"חפץ חיים" אמר: כל ימי ששת המעשה יונקים מן הקללה שהתקלל האדם הראשון: "בזיעת אפיך תאכל לחם" פרט לשבת שהיא אינה כלולה בקללה זו והקב"ה בירך את השבת וקידש אותה!

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק :

כמה מצוות שמירת השבת , המופיעה גם בעשרת הדיברות -  כה חשובה ומועילה - הן לשלום העולם - הן לכל יהודי -  לפי שיהודי השומר שבת מתברך  ומתקדש  כי השבת היא מקור הברכה! עלינו לראות נגד עיננו את דברי הכתוב:

"שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.  וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.  בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם:  כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".

[שמות ל"א, ט"ו- י"ח]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר