‏הצגת רשומות עם תוויות ראשית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ראשית. הצג את כל הרשומות

יום שני, 27 באוגוסט 2018

פרשת כי תבוא-'ביכורים- "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"-מדוע ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תבוא- ביכורים- "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"-מדוע ?

 מאמר  מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ביכורים- משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הגשת הביכורים לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ברוך תהיה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הברכה על הר גריזים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכניסה לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך, ברכת פריה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ניצחון עם ישראל על אויביו, בחסדי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים על פי דברי ישעיהו הנביא[בהפטרה]/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/"והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"[ישעיהו ס]
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 הפרשה פותחת במצוות  הבאת  ביכורים ובתיאור  אופן הכנת המצווה:

"וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם".

 [דברים כ"ו, א-ג]

השאלות הן:

 א] ממתי  התחייבו ישראל להביא ביכורים לבית המקדש?

 ב]  מה החשיבות בהבאת ביכורים מראשית הפירות – דווקא?

 תשובות.



מצוות  הבאת ביכורים.

על פי דברי הספרי: ישנה הוראה לעם ישראל להביא ביכורים לבית המקדש  -

 ובשכרה יכנסו לארץ.

 המלבי"ם מסביר:  לא התחייבו ישראל להביא ביכורים ,אלא לאחר שהתיישבו כבר בארצם- "לאחר ירושה וישיבה" ועצם העניין שעם ישראל קיבלו עליהם כבר מעכשיו לקיים את מצוות הבאת הביכורים לכשיכנסו לארץ המובטחת – הדבר היווה זכות בידם- להיכנס לתוך ארץ הקודש.

 על פי דעת מקרא: "וְהָיָה, כִּי"-הכוונה כי כבר נהיה כמו שכתוב:

"וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו".[שמואל-ב, ז', א']

 כלומר- לאחר שעם ישראל המליכו עליהם מלך- כמו שנאמר במסכת סנהדרין:

"תניא: רבי יוסי אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זכרו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק", הווי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין 'כסא' אלא מלך, שנאמר (דהי"א כ"ט, כג) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ".

רש"י מסביר על סמך הגמרא [קדושין ל"ז]  שישנן שתי מצוות בלבד שעם ישראל התחייבו בהן רק אחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה והן: מצוות הבאת ביכורים והמלכת מלך עליהם. וההוכחה לכך שבשתי מצוות אלה נאמר:

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". [דברים י"ז, י"ד]

 בעל העקדה טוען: שלאחר שעם ישראל יכנסו לתוך הארץ המובטחת ויהיו יושבים בה כבר ימים רבים ,קיים החשש שהם יזקפו את כל הצלחת  פירות ארץ ישראל לזכותם וכוחם הבלעדי- בבחינת- כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שמא ישכחו  את הדברים הנפלאים והניסים שעשה עימם ה' , לכן בכך שהתחייבו לקחת ביכורים  לאחר שהשתקעו בארץ - הדבר יזכיר להם- כי לה'  הארץ ומלואה והוא אשר העניק לנו את מתנת ארץ ישראל והוא אשר משפיע על כל הצלחת העם.

 בעל הטורים מפרש את המילה: "וְלָקַחְתָּ"- בגימטריא- "בשבעה מינין"

 רבינו בחיי אומר בדומה לדברי רש"י: מצוות ביכורים חלה על עם ישראל לאחר שירשו את הארץ והתיישבו בה- היינו- לאחר כיבוש וחילוק הנחלות.

     " וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה "  

על פי דברי רש"י:  נאמר: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית ..." ולא  כל ראשית- אין כל הפירות חייבים במצוות ביכורים- אלא- שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל,

 כגון זית- זית משובח- דבש- תמרים משובחים.

 וכיצד מבצע היהודי את המצווה- הלכה למעשה? על כך מתארת לנו המשנה:

"כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים.

ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע".

 [מסכת ביכורים פרק ג, א]

 דעת מקרא מבהיר: כמו שנאמר: "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ " [שמות כ"ג, י"ט] הכוונה לפירות משבעת המינים- מובחרים.

 וכאשר עם ישראל כבר  מיושבים בארצם ,עליהם לזכור שפירות אלה הם מתנה מה' ויניחו את הפירות בטנא כפי שמסביר אונקלוס: לשם כבוד- כמו שמובילים שי למלך- אל בית המקדש ששם נמצא ארון הברית- ושם שורה השכינה.

וראיתי בספר: "מטה שמעון" הסבר דומה לדברי רש"י- שמביאים  ביכורים אך ורק משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל,  כמו שנאמר:

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ".[דברים ח, ח]

 ובהמשך מספר מקרה מעניין:

 על פי מסכת תענית: "פעם אחת גזרה מלכות על ישראל שלא יביאו עצים למערכה,ושלא יביאו ביכורים לירושלים, והושיב שומרים על הדרכים כדרך שהושיב יורבעם בן נבט- שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו עשרין של אותו הדור ויראו חטא? הביאו כלי ביכורים וחיפום בקציעות [כלומר- כיסו את הביכורים בתאנים יבשות] ונטלום ועלי על כתיפהן [הכוונה- מכתש] וכיון שהגיעו אצל השומרים, אמרו להם השומרים: להיכן אתם הולכים? אמרו להם: לעשות שני עיגולי דבלה במכתשת שעל כתיפנו, כיון שעברו מהן, עיטרום בסלים והביאום לירושלים" עולי הרגל כאשר ראו שהשומרים בדרכים –כוונתם להערים עליהם מכשולים במצוות הבאת ביכורים- הסבירו להם: שהם  לוקחים איתם מכתש ,שני עיגולים של תאנים מיובשות וכך הצליחו לעבור את הביקורת של שומרים אלה.

 רש"ר מוסיף ואומר: נאמר:

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ"

 כשם שהמילה: "מראשית" מורה על מבחר מפירות הארץ, הרי המילה: מארצך

מורה: יש להביא מפירות שבעת המינים הצומחים בחבלי הארץ המתאימים  ביותר לגידול פירות אלה.

בעל הטורים מסביר: כל "ראשית – מיועדת לה' כמו שנאמר:

"ֹקודֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" [ירמיהו ב, ג]

 רבינו בחיי אומר: מכאן ניתן ללמוד: שכל מצווה וכל דבר שנועד לאלוקים- צריך שיהיה מן המובחר כמו  שהתורה מתארת את הבל הצדיק - שהביא קורבן מן המובחר כפי שמתואר:

"וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן" [בראשית, ד, ד]

 "שפת אמת" מסביר רעיון יפה: אומנם כיום אין מקיימים מצוות ביכורים, אלא ישנה תפילה לה', ואותה צריכים לתת ראשית בכל יום כמו הביכורים, שהרי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל יום יש להסתכל על  הבריאה בצורה מחודשת, למרות שכלפי חוץ קיימת קליפה המסתירה את ההתחדשות הזו כמו שנאמר:: "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" [דברי שלמה המלך, קהלת ,א, י"ט] האדם חייב למצוא בכל יום מחדש את התגלות האור וכך כל אדם צריך לזכור את הראשית שלו מחדש- את שורשיו ואת כל מה שעשה ה' למען עם ישראל  כאשר הוציאם ממצרים.

 באופן זה יגלה את  האור- ואין אור אלא שמחה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק- כי מצוות ביכורים נועדה להזכיר לעובד האדמה: כי כל ההצלחה בפירות שגידל- היא הודות לה'  ואין אדם רשאי לזקוף זאת להצלחתו הבלעדית ומתוך כך ילמד לראות  את ההתחדשות בחיי היום- יום- להתחבר אל בוראו ולהתמקד באור הגנוז במעשה הבריאה ויזכה לשמחה.-

ויפים דברי דוד המלך:

"עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה." [תהלים, ק, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 19 ביוני 2017

פרשת קורח- פדיון בכורות- מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

מאת : אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ טקס פדיון הבן/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)



פדיון בכורות, מוזכר בפרשתנו וכך הכתוב מתאר את הנושא: "כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ:  אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.  וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" [במדבר  י"ח, ט"ו- י"ז]

 השאלות  הן:

א] מהו פדיון בכור אדם?

ב] מה ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה?

ג] מהי מהות קדושתו של הבכור?

ד] מהו ערך פדיון הבכור?

פדיון בכור אדם.

על פי הנאמר  בפרשתנו ,התורה מצווה אותנו לפדות בכור אדם ובכור בהמה טמאה כגון חמור ואילו על בכור בהמה טהורה נאמר  בשמות י"ג  לקדש כל בכור בהמה ולא לפדותו [אלא אם כן נפל בו מום]

ספורנו מסביר:  "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר  כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולא הפדיון היו אסורים לעשות כלן מלאכת חול"

הרמב"ן מבהיר: כי הציווי של קדושה- הוא מהווה צו מיוחד לקדש כל בכור  הנמצאים היום בישראל וזאת מהסיבה :שה' פדה את הבכורות ממוות בזמן מכת הבכורות במצרים. לכן ה' מצווה שהבכורות - יהיו קדושים לו , על מנת לעבוד את ה' בכל מה שיצווה אותם.

צו הפדייה ניתן רק אחרי שה' ציווה להחליפם בלוויים. אז נצטווו בפדיון עודפים, מטעם זה נאמר בחומש שמות [י"ג, י"א]: והיה כי יביאך.." וכל בכור מאדם בבניך תפדה" כאשר  בני ישראל יכנסו לארץ- אז יחויבו  כל בכורי אדם ובהמה טמאה - בפדיון.

על פי דברים אלה, היו קדושים רק אלה שהיו בכורים באותה שעה, ונפדו רק העודפים שלא היו להם חילופין בלוויים.

הרשב"ם מסביר: מצוות "תפדה" היא  חלה לאחר שנתקדשו הלוויים תחת כל בכור, בשנה השנייה להקמת המשכן. לפי זה חל הציווי לקדש את הבכורים, קדושה זו אינה תלויה באדם המקדש - לפי שהבכור קדוש בזכות עצמו. כפי דברי המכילתא המסתמך על הכתוב: "באדם ובבהמה לי הוא" למרות זאת הצטוו עם ישראל- לקדשם- כפי שמסביר המכילתא: "הקדישו שתקבל שכר" מטעם זה נאמר: "והעברת כל פטר רחם"

ועל כך אומר רש"י: "והפרשת" מלשון -"והעברתם את נחלתו לבתו".

רבינו בחיי מסביר: שתעביר מהם תורת חולין, לפי שהם קדושים מאליהם מרחם אימם.

בעל אוזניים לתורה  מפרש: שכאן לראשונה התורה  נותנת לישראל לעשות מחול – קודש, בדומה למועדים, כך מסר הקב"ה למשה את היכולת לקדש את המשכן וכליו, את אהרון ובניו ואת פנחס - לאחר שפעל מתוך הקנאה לאלוקים. בדומה לזה מסר אלוקים למשה לקדש  בדבריו את הבכורים - עד דור אחרון וזאת למרות שמצווה על הבעלים לקדש את הבכורים - כפי שנאמר במסכת  [נדרים י"ג]: שלמעשה הם קדושים מרחם על ידי שנצטווה משה: "קדש לי כל  בכור"

למעשה מאז מכת בכורות במצרים –והתרחשות הנס בבכורות ישראל שניצלו ממכה זו - נצטוו על קדושתם. אבל לאחר בחירת הלוויים בא הציווי לפדות את הבכורים.

 ההבדל בין  בכור אדם לבהמה.

בעל "אוזניים לתורה" סובר: ישנו הבדל בין בכור אדם לבכור בהמה והדבר מודגש בתורה,  בבכור בהמה נאמר: "אני זובח" ולעומת זאת בבכור אדם  נאמר בלשון עתיד: "וכל בכור בני אפדה" והמשמעות היא: שזביחת בכור בהמה נוהגת אך ורק כשעם ישראל   בארץ ישראל  והמקדיש היה קיים.  אך לעומת זאת ,פדיון בכור אדם נוהג לעד.

בפרשתנו ישנו הבדל בין בכור האדם לבכור  הבהמה והכתוב  מדגיש את פדיון בכור האדם כאפשרות יחידה, כפי שכתוב: "אך פדה תפדה את בכור האדם" וכנגד זה בבכור בהמה טמאה כתוב: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" הפדייה בבכור בהמה טמאה אינה האפשרות היחידה לפי שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"

"משך- חכמה" נותן דיוק אחר:  בעניין בכור האדם כתוב: "פדה תפדה"- בכפילות ואילו בבהמה נאמר: "תפדה"- פעם אחת בלבד והוא  מפרש את השינוי לפי הדין.

חז"ל במס' בבא מציעא טוענים: "השב תשיב" אפילו מאה פעמים - וזה הדין בבכור אדם. שאם מעות הפדיון הלכו לאיבוד עוד לפני שהגיעו לידי הכהן, ישנה חובה לפדות שוב את בכור האדם עד שהמעות יגיעו אל הכהן ,אין הדבר כך בבכור בהמה מפני שפדה אותו פעם אחת בשה, וזה גם במקרה שמת השה- טרם הגיע לידי הכהן- הוא נחשב פדוי.

קדושת הבכור.

אברבנאל טוען: כי קדושת בכור האדם נובעת מתוך הזיכרון שחייבה תורה לזכור נסי יציאת מצרים,

שהרי בכורי ישראל היו ראויים להיענש  כמו בכורי מצרים - עבדו לטלה, אך מתוך רחמים הקב"ה הציל את בכורי ישראל והיכה רק את בכורי מצרים.

לכן בפרשת בא - ישנה שרשרת של מצוות הקשורות בזיכרון זה:

מצה- על שם הבצק שלא הספיק להחמיץ.

קרבן פסח- כסמל לניסים שעשה הקב"ה באלילים של המצרים וביטל מזל טלה.

קידוש הבכור - על שם הנס שנעשה לבכורי ישראל.

גם ספורנו מביא אותו רעיון: גם בכורי ישראל היו ראויים להיענש , כמו שנאמר: "פן תספה בעוון העיר" והקב"ה הצילם במה שהקדישם לו ולעבודתו כנזירים ואסורים בעבודת הדיוט- משום כך יש את עניין הפדיון- כדי להתירם בעבודת חול.

לעומת זאת ספר החינוך סובר: כי עניין הבכורות- הוא הקדשת ראשיתו של אדם לה' וחביבה על האדם ראשית פריו וכאשר האדם מביא מראשית פריו לה'- הוא מכיר בכך שהכול מאת: בורא עולם. ועל כן הוא חייב להודות לו.

"בעל ליקוטי קודש בשם הקדמונים"- מסביר בנוסף לרעיון - לזכר  ליציאת מצרים -באמצעות  פדיון בכורות- באה התורה להוכיח לנו: כי יש ראשית לעולם בניגוד לכופרים- הטוענים: כי העולם הוא קדמון. לכן קובעת התורה: שכול ראשית - הוא בגדר - קודש.

כגון: ראשית דגנך, ראשית הגז, ראשית פרי האדמה, והבכור הוא ראשית פרי הבטן. ישראל גם נקראים בשם: "ראשית" משום שהם ראשיתה של אמונה טהורה מכאן ניתן להבין את הדגשת הכתוב: "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהי, אני ה' " [במדבר ג', ג]  והמסקנה: ישנה התחלה להווייה- והקב"ה הוא ברא את העולם כולו.

ערך  פדיון בכורות.

ערך הפדיון של הבכור הוא: בסך חמישה סלעים. את ההסבר לכך נותנים חז"ל בירושלמי [שקלים פ"ב, ה"ג] בראשית רבה פרק פ"ד ובספר במדבר רבה, פ"ד, ס"ה,- כך הייתה מכירתו של יוסף בעשרים כסף. ויוסף היה הבכור של רחל.

הרב פירר בספרו: "הגיונה של תורה" מסביר: "אילולא דמסתפינא" הייתי אומר טעם אחר לשיעור זה של חמישה סלעים בפדיון הבן  והוא:  כי זה ערכו של בן חודש, שנאמר: "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמישה שקלים כסף" [ויקרא כ"ז, ו], דוק: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמישה שקלים".- זהו השיעור של בן חודש בערכין"

רש"י מסביר: כי הבכור חייב  בפדיון רק מגיל חודש- כי עד אז הוא נחשב לנפל.

המכילתא טוען :כי אדם חייב בכמה דברים יסודיים- רוחניים וגשמיים- כלפי בנו: "מן התורה חייב אדם למול את בנו, לפדותו, ללמדו תורה, ללמדו אומנות ולהשיאו אישה, ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט, רבי אומר :אף ישוב מדינה".

 לסיכום.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי מצוות  פדיון הבן – חלה על כל בכור יהודי מגיל חודש - לזכר הניסים שקרו להם בזמן מכת בכורות במצרים ,  שהם לא נענשו, למרות חטאם - וזאת מפני רחמיו של  ה' עליהם,  בנוסף : מצווה זו מסמלת את גדולת ה' כבורא עולם ויש  בה מטרה חינוכית  להחדרת האמונה :  

                 כי יש ראשית לעולם והכל מאתו יתברך.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר