‏הצגת רשומות עם תוויות קורח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קורח. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 13 ביוני 2023

פרשת קורח- מחלוקות ותלונות בעם- כאז כן עתה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח-   מחלוקות ותלונות בעם- כאז כן עתה?

 מאמר  מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי  תנ"ך/ קורח ועדתו/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)





ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך, משה. דתן  ואבירם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד] 



ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ עדת ישראל  מתלוננים לפני משה ואהרון על מות קורח ואנשיו/  ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)





ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

 יצירותיי להפטרה בספר שמואל א, [פרקים: י"א- י"ב]



ציורי תנ"ך/ העם זובחים זבח בגילגל ושמואל מציג את שאול/

ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/שמואל ושאול בגלגל, שמואל נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c


בפרשה זו , לומדים על מחלוקת קורח שלא הייתה לשם שמים התוצאה הייתה: עונש כבד מאד, כפי שנאמר:

"... וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת- פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל -הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל- הָרְכוּשׁ.  וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל- אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.  וְכָל -יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן- תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.  וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת". [במדבר ט"ז, ל"ב- ל"ד]

לאחר מות החוטאים ובתוכם קורח, נאמר על אלעזר הכהן שלקח את מחתות הנחושת שבהם הקריבו המאתיים  וחמישים איש - קטורת ועמדו בפתח אוהל מועד ונבלעו על ידי האדמה אשר פצתה את פיה.

יתר עדת בני ישראל שלא נכללו בעונש הזה ברחו משם מחשש - שמא גם הם יבלעו , חלילה, באדמה.

אלעזר בן אהרון הכהן הצטווה להרים את המחתות של כל האנשים שהשתמשו בהם  לפני רדתם שאולה - והיה  עליו לעשות אותם ריקועי פחים לציפוי  המזבח.

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ.  זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא -יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְהוָה; וְלֹא -יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ" [להלן .י"ז, ד'-ו']

מיד אחרי זה – כל העדה באים להתלונן כנגד משה ואהרון כנאמר:

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה.  וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל -אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד יְהוָה.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל- פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד". [להלן, י"ז, ו'-ט]

השאלות הן:

א] מה הייתה  מטרת המחתות לאחר עונשם של החוטאים?

ב] מדוע התלוננו עדת ישראל - כנגד משה ואהרון?

תשובות.

מטרת מחתות – מקריבי הקטורת .

אלעזר הרים את המחתות השרופות שהיו כעת קדושות לפני שהחוטאים , קודם ענישתם, הקריבו בהם קטורת לפני ה', למרות שהקטורת לא  התקבלה – המחתות היה להם אחר כך - שימוש קדוש.

כדברי הרמב"ן: למרות שהקטורת של החוטאים לא התקבלה, המחתות קודשו להיות לאות לבני ישראל.

על פי ספורנו: מאחר והמחתות האלה הוקדשו - לא יאה להניח אותן בביזיון.

התכלית הייתה  לעשותם ריקועי פחים - לרדד אותם באופן שיותאמו לציפוי המזבח.

דעת מקרא מסביר: הן תשמשנה סימן ואזהרה לבני ישראל שלא

יקטיר זר - קטורת!

ה"חיזקוני"  מסביר את  הכתוב:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל -אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת- עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת -עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת- אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל -הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל- כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל- הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא -יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם -אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא - יִקְרַב אֲלֵיכֶם".[במדבר, י"ח- א' ה']

ה' אמר את הציווי למשה שיגיד לאהרון  לשמור שלא יתקרב זר אל המקדש  והרי כבר בעבר -  ה' הודיע בפרשת במדבר - שהלוויים  מצווים לשמור שלא יכנס , או לא יתקרב - זר אל המקדש. אבל הכתוב חוזר על הציווי כאן בשנית , בשביל הדבר שהתחדש בו "אתה ובניך ובית אביך.." ובשביל שהציווי הזה מופיע לאחר דברי קורח שערער על הכהונה ומופיע לפני קיום מתנות הכהונה בהמשך פרשה זו, היינו - החידוש הזה נמצא בין ערעור קורח על הכהונה  - לבין נושא מתנות הכהונה שמופיע בהמשך..

תגובת עם ישראל בעקבות עונשם של קורח ואנשיו - ותלונתם.

כתוצאה מהעונש הקשה של קורח ועדתו בני ישראל נסו מרוב פחד- כמו שהכתוב מציין: "כָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם.."

דעת מקרא סבור: שבני ישראל נבהלו מהקולות בעת שהחוטאים נבלעו באדמה.

 

רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: בני ישראל היו שומעים את קולם של היורדים למעמקי האדמה – צועקים: משה אמת ותורתו אמת"! וידוע כי כך משפט הרשעים בגיהינום לצעוק מתוך ייסורים ולהצדיק עליהם את הדין.

מעשה שהיה: אמר רבה בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי ערבי אחד שאמר לי : בוא ואראה לך היכן נבלעו קורח ואנשיו

והנה התגלו לפניי - שני בקעים שיוצא מהם עשן, לקח הערבי גיזת צמר הרטיב אותה במים שם אותה בראש החרב והכניס זאת לשם והחרב נחרכה, זה הוכיח כמה לוהט היה אותו מקום ,אמר אותו ערבי בוא תקשיב לקולות והנה נשמע: "משה אמת ותורתו אמת" המשיך אותו ערבי ואמר: כל  שלושים יום הגיהינום מחזיר אותם למקום זה בדומה לבשר שמתבשל בסיר ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת" והם בדאים - כלומר בהתנהגות שלהם כשחטאו- הם שיקרו.! [גמרא, מסכת סנהדרין ק, י]

בנוגע לתגובת עדת ישראל כלפי משה ואהרון נאמר :

"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה". 

דעת מקרא סובר: כי קשה להבין את התלונה המחודשת מאלה שברחו ממקום האסון, כיצד יש להם שוב  את התעוזה לבוא ולהתלונן? כבר ממחרת?

אלא נראה שלא באו להתלונן  על דתן ואבירם וקורח - כי הבריאה שברא  ה' הייתה משכנעת לגמרי – לפי שהם הומתו בידי ה' כיוון שחטאו.

אבל מאתיים החמישים איש שמתו כשהקטירו קטורת לה', הרי הם –לדעתם - הוכשלו על ידי משה ואהרון – בכך שנתנו להם הצעה להקטיר קטורת- בו בזמן שידעו את התוצאה מראש. האנשים האלה –רצויים לה'- נפלו ברשת שלכם - לא באשמתם ועוד ניתן להגיד כי ציפוי  המזבח במחתותיהם נראה בעיניהם כזכות גדולה למקטירי הקטורת - והטעה אותם לחשוב - כי היו אלה אנשים רמי מעלה –חפים מפשע - לכן נראה שמיתתם נגרמה על ידי הטעיה! מכאן נראה כי משה ואהרון הם אשמים!

שלבי ההתרחשויות אחרי תלונה מחודשת זו - דומים מאד לשלבי מחלוקת קורח ועדתו , הייתה כאן התקהלות  ונראה שהייתה גם עויינת ומטעם זה נדרשה הופעת כבוד ה' באוהל!

ה"חיזקוני " סבור: שעדת ישראל האשימו את אהרון ומשה כשאמרו להם: "על ידכם נטרדו חמישים ומאתיים בכורים המוקדשים לעבודה מיציאת מצרים" ואסור היה לכם לפסול את הבכורות ובמקומם להכניס את הלוויים!

האגדה מספרת:

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת,אַחֲרֵי שָׂרוף אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, וְיָלוּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'! וְיִקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּרְא כָּבוֹד ה' וּתְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד,וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם בָּרֶגַע!

וּכְדִבֶּר ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וְיִזְכֹּר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מָה-יַעֲשֶׂה אָדָם וְעָצַר מַגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָליהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹורֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכִפַּרְתָּ עֲלֵיהֶם וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, אָחִי? הֵן הִקְרִיבוּ שְׁנֵי בְּנֵי נָדָב וַאֲבִיהוּא אֵשׁ זָרָה וְיָמוּתוּ לִפְנֵי ה', וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר אֱלֵי: "הוֹצִיאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ הַחוּצָה!? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: יָדוּעַ תֵּדַע, אָחִי, כִּי בְּרֶגַע דְּבָרְךָ אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיְהִי  אַךְ אָמַר משה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיִתְעוֹרֵר אַהֲרֹן מְאֹד וְיֹאמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי כִּי תְּלוּאִים חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וְעַתָּה אַמְהָרָה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרְךָ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וְאֶלֶף אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ יָמוּתוּ, וְאֶל יִפֹּל מְשערת אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה. וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּעַשׂ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּיעָצַר הַמַּגֵּפָה.

אָז נִדְבְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ: אָמוּר אָמַרְנוּ: מָוֶת בַּקְּטֹורֶת, כִּי עַל כֵּן נִשְׂרְפוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הָאִישׁ, וְעַתָּה רָאִינוּ כִּי בְּהֵחֵל הַנֶּגֶף וַיִּפֹּל הָעָם כְּעָמִיר אֲחֹרֵי קּוֹצֵר- וְיָבֹא אַהֲרֹן אֶת הַקְּטֹרֶת וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה".

לסיכום, לאור האמור לעיל- ולעניות דעתי : ניכר כי משה היה מנהיג – רם מעלה - ברוך כישרונות, למרות שספג מחלוקות ותלונות רבות בכל זאת קיבל סייעתא דשמיא לאורך כל תקופת מנהיגותו והחזיק מעמד, אומנם היו גם  הרהורי שבירה - כדרכו של אדם בשר ודם דוגמת מילותיו:

"הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו" [במדבר י"א, י"ב] יש לציין שבסוף נענש היות והיכה על הסלע - לכן- לא זכה להיכנס לארץ המובטחת כדוגמת אהרון, יש מהפרשנים הסבורים, כי שליחותו של משה הייתה להנהיג את העם רק במצרים ובמדבר ואילו להעלות אותם לארץ זאת הייתה כבר שליחותם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אך כדאי לשים לב, מה נאמר על משה בסוף ימיו:

"וּמֹשֶׁה, בֶּן - מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת - מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה".[דברים ל"ד, ז'-ח']

נראה לי, כאז כן עתה, העם מצפה מהמנהיג לנהוג על פי דרישותיו ומחשבותיו וכאשר הדבר מתנהל אחרת מיד נוקטים בהפגנות ולא תמיד  המחלוקות – הן לשם שמים!

יהי רצון שנשוב להתאחד כאיש אחד בלב אחד כדוגמת הנאמר בהר סיני , בזמן  מתן תורה:

וַיִּֽחַן ־ שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" [שמות י"ט, ב']- לא נאמר "ויחנו" אלא "ויחן" בלשון יחיד - לפי שהיו כולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד!




*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 9 ביוני 2021

פרשת קורח- במה זכו הכוהנים והלוויים במשכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח-  במה  זכו הכוהנים והלוויים במשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)




 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

.


 ציורי תנ"ך: שמואל מציג את שאול המלך בפני עם ישראל/ציירה: אהןבה קליין(c) [מתוך ההפטרה]

בפרשה זו – לאחר מעשה קורח ואנשיו ועונשם הכבד על התנהגותם - ה' מודיע לאהרון על מהות תפקיד הכהונה המיועד לו, לבניו וללוויים במשכן ומאוחר יותר במקדש, את אחריותם הגדולה בהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ואת התרומות שיקבלו בתמורה לשליחותם הנעלה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.  וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל-הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא-יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם-אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא-יִקְרַב אֲלֵיכֶם.  ה וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת, מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. [י"ח, א-ה]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי:  לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק - עוֹלָם זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ:  כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל - אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל-זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה-לָּךְ וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק - עוֹלָם:  כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ.  כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים". [במדבר  י"ח, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה תפקידם החשוב של הכוהנים?

ב] מדוע זכו הכוהנים למתנות הכהונה?

תשובות.

שמירת המשכן וכליו

השמירה על המשכן וכליו והעבודה בו נמסרה לאהרון ובניו וגם ללוויים. ישנה אזהרה אל הכוהנים והלוויים :  שמא, לא ימלאו את תפקידם כמצווה עליהם  היה צורך באזהרה זו במיוחד- לאחר האסונות שעברו על עם ישראל. התורה מזהירה ומזכירה את העונש הצפוי לכוהנים וללוויים ומתארת בפרטי פרטים את חלוקת התפקידים ואת האחריות עליהם וזאת כדי להרגיע את עם ישראל מן החשש והיראה  לגבי עתידם.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן"  רש"י מבאר: כאן ה' אמר  את הדברים למשה שיאמר לאהרון כדי להזהיר על תקנת ישראל - שלא יכנסו למקדש.  אתה ובניך ובית אביך-- שהם בני קהת - אבי עמרם.

"תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ": עליכם ה' מטיל את עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים והמסורים  לכם -הכוונה: לאוהל מועד, הארון, השולחן וכלי הקודש.-עליכם לשבת ולהזהיר את כל הזר המגיע וכוונתו לגעת בדברים הקדושים. אהרון ובניו הכוהנים- יישאו את עוון כהונתם שאינה  באחריות ההלוויים. וגם עליהם מוטל התפקיד להזהיר את הלוויים השוגגים שלא יגעו בעבודות  שהם בתחום עבודת הכוהנים.

עוד נאמר: גם בני גרשון ובני מררי יתחברו אליכם אתם הכוהנים - עליכם מוטל להזהיר את הזרים מלהתקרב אל הקודש.

על פי דעת מקרא: הדבר נדיר מאד- כאשר התורה פונה דווקא רק לאהרון ללא משה, ועל כך תשובת הספרי:

ספרי מבאר: "למי שהדבר מסור- אותו הזהיר" כאשר התורה רוצה לדבר על נושא המעשר ללוויים - היא מתחילה בדיבור חדש ואז  פונה אל משה.

התורה מזהירה את הכוהנים שרק הם בעצמם ולא הלוויים - יעסקו בעבודת הכהונה- ואם הם לא יעסקו בכך- הם יישאו את עוונם!

אך ישנו הסבר נוסף: הציווי מופנה ישירות לאהרון – על מנת לחזק את מעמדו.

בנוגע לחשיבות שמירת המקדש ראיתי הסבר יפה [ספר: "תורה לדעת" / הרב מתתיהו בלום]:

"שמירת המקדש - מצוות עשה ואע"פ שאין פחד מאויבים ולא מליסטים, שאין שמירתו, אלא כבוד לו - אינו דומה פלטרין [ארמון] שיש עליו  שומרים לפלטרין [ארמון] שאין עליו שומרים [רמב"ם] שצוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו לאהרון: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת".

ראוי לומר - אתם תהיו לפני תמיד.. - גדולה למקדש שיש עליו שומרים ואינו  דומה פלטרין שיש עליו שומרים וכו' עיי"ש. ואם בטלו שמירה, עברו בלא תעשה-שנאמר: "ושמרו אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"- ולשון שמירה-אזהרה היא, הא למדת ששמירתו מ"ע, וביטול שמירתו מצוות ל"ת".[רמב"ם פ"ח, הלכות בית הבחירה  ה"ג]

מצוות השמירה על המשכן וכליו-בסדר הבא: הכוהנים שומרים מבפנים והלוויים מבחוץ. בכל לילה ישנה שמירה של כ"ד  איש ותמיד, ב:כ"ד [24] מקומות-  הכוהנים ב:שלושה מקומות ואילו הלוויים ב: כ"א [21] מקומות.

על פי דברי הרמב"ם וספר החינוך- מקום שהיו הכוהנים  שומרים, לא היו הלוויים שומרים כלל. בנוגע לזמני השמירה על המשכן וכלי הקודש: הרמב"ם סבור: "ושמירתה זו מצוותה כל הלילה.

ישנה דעה: שהשמירה - בין ביום ובין בלילה.

 בנוגע לאופן השמירה: היו מעמידים איש אחראי אחד על כל משמרות השומרים והוא נקרא בשם: "איש הר הבית" , הוא היה מפקח על כל משמר- במשך כל הלילה- כשבידו אוחז אבוקות דלוקות  וכל משמר שאינו עומד  אומר לו: "איש הר הבית שלום עליך" סימן היה שהוא נרדם בשמירתו והיה המפקח הזה חובט במקלו והיה לו רשות לשרוף את כסותו - עד שהיו אומרים בירושלים: "מה קול בעזרה, קטל בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים - שישן על משמרתו" [מידות א:ב,רמב"ם,שם ה"י]

יש המביאים הוכחות - כי שמירה זו התרחשה גם ביום ולא רק בלילה: כפי שכתוב:"

"...מִשְׁמָר, לְעֻמַּת מִשְׁמָר.  לַמִּזְרָח, הַלְוִויִּם שִׁשָּׁה, לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה, לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה" [דברי הימים-א, כ"ו, י"ז] הדגש כאן הוא על המילה: "ליום"

או כדברי: ישעיהו הנביא: עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה " [ישעיהו ס"ב, ו]

מתנות הכהונה.

רש"י מבסס את דבריו על פי "ספרי" ואומר על המילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי- ְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה.." וכאן הכוונה: "הנה"- לשון שמחה- כדוגמת אהרון היוצא לקראת משה ושמח בליבו כמו שנאמר:

"אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

כלומר: מה שהוא מבטיח לכוהנים - זה מתוך שמחה - דוגמת  שמחתו של אהרון ההולך לקראת משה כאשר משה מגיע למצרים למלא את ייעודו - להנהיג את עם ישראל- אהרון שמח לקבל את פניו ואינו מקנא בו.

משל- למה הדבר דומה?

למלך  שהיה לו מישהו שהוא אוהב אותו והעניק לו חלקת שדה במתנה- אך לא ערך בכתב חוזה המוכיח שאכן השדה שלו .בא מישהו אחר ותבע את השדה -בטענה שלא קיים מסמך המאשר את  שייכות השטח לאדם שקיבל חלקה זו,

 מה עשה המלך? מיד הסדיר את שייכות השדה באמצעות חוזה לאיש שקיבל זאת במתנה.

הנמשל הוא: כשם שקורח בא לערער על  הכהונה  כנגד משה ואהרון, אמר הקב"ה: כל מי שירצה יבוא ויערער על הכהונה?-  פנה ה' אל אהרון ואמר לו: בוא אני כותב וחותם שהכהונה שלך. לכן  נאמרה פרשה זו על הכוהנים סמוך לתיאור טענותיו של קורח.

"בעל הטורים" מביא הוכחה: כי הכהנים זוכים ל: כ"ד [24] מתנות כהונה כפי שכתוב:

"וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם": 

ובפסוק ט "נאמר: זה –"יִהְיֶה לְךָ":

פעמיים המילה: "זה" – שווה- כ"ד - רמז ל: כ"ד מתנות כהונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו על-התפקיד המכובד לשמור את המשכן וכליו – על ידי הכוהנים והלוויים ועל  חשיבות  הכהונה – המעמד והשכר - המתנות שהיו זוכים להם.

יפים דברי :שמות רבה [א', י"ז]  "כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים" (שמ' א': כ"א) 

"רב ולוי. חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה - משה ואהרן. בתי מלכות - ממרים, לְפִי שֶׁדָּוִד - בָּא מַמרים",

מכאן אנו למדים  מה השכר הגדול שקיבלו המיילדות העבריות –על מלאכת הקודש במצרים-שכר לדורות.

יהי רצון  שנזכה במהרה לגאולה - לבניין בית המקדש השלישי – אליו ישובו הכוהנים והלוויים לעבודתם הקדושה וברכת הכוהנים תחול תמיד על עם ישראל.

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר