‏הצגת רשומות עם תוויות קורבנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קורבנות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 בספטמבר 2019

ציורי תנ"ך/ מקום המקדש והבאת הקורבנות / ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblica paintings by Ahuva Klein- Temple place

"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה". 
 [דברים י"ב, ה]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 במרץ 2017

משה מקדש כוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה מקדש כוהנים



שיר מאת: אהובה קליין ©

בתום ימי המילואים

 משה מצווה  ציווים

 לקדש אהרון ובניו

 לכוהנים במשכן החדש.



 יחיש צעדיו בין הסלעים

 בתוך חולות ואבנים

 יילווה פר ושני אלים

סל מצות סולת חיטים.



  השמים מאירים פנים

העבים מחול מחוללים

 מרבד הרקיע מתקדש

השכינה זורעת אש.



הערה: השיר בהשראת פרשת תצווה [פרשת יתרו חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 14 במרץ 2016

קורבנות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קורבנות

שיר מאת: אהובה קליין ©

למשה קרא אלוקים

כדרך  קריאת מלאכים

 בדבר קורבנות לכפרה

 אמת וכוונה טהורה.

 

איש, איש כיכולתו

מצווה להקריב קורבנו

 מתוך הכרה בחטאו

 חיש ישוב לבוראו.

 

 פיו וליבו שווים

חוסה בחסדי אלוקים

קורבן ריח ניחוח

למלך רחמן וסולח.

 

 באין מקדש היום

 תתקבל תפילה במרום

 תיישר הרים ומהמורות

 בכוחה לחולל נפלאות.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא-[ חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 7 באפריל 2015

פרשת שמיני-עופות הטמאים לאכילה- במה השפעתם על חיי האדם?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמיני- עופות הטמאים לאכילה -במה השפעתם על חיי האדם?


מאמר  מאת: אהובה קליין.

פרשה זו גדושת נושאים ופותחת בתיאור היום השמיני למילואים, ראש חודש ניסן היה, ביום זה משה קורא לאהרון ולבניו  ולזקני ישראל.

בני ישראל זוכים גם  לברכה ממשה ואהרון ואז כבוד ה' נראה לכל העם.


ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בעלי חיים כשרים  מותרים לאכילה ובעלי חיים טמאים האסורים/ציירה: אהובה קליין(c)


בהמשך ישנה אזהרה לעם ישראל: לא לאכול מאכלים אסורים: בעלי חיים  טמאים וגם עופות טמאים- כפי שהכתוב מציין: "ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את – הנשר ואת הפרס ואת העזניה : ואת הדאה ואת האיה למינה :את כל- עורב למינו : ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף: ואת- התנשמת ואת הקאה ואת הרחם.."[ויקרא י"א, י"ג-י"ט]

השאלות הן:

א] מהו הסימן בעופות הטמאים?

ב] מדוע הדאה נמנית עם העופות הטמאים?

ג]  מה הטעם באיסור אכילת העופות הטמאים?

התשובות:

העופות הטמאים – הסימנים.

הרמב"ן אומר: כי נאסרו העופות הנזכרים בפרשה יחד עם עופות שהם שייכים לאותו סוג וזאת מהסיבה שהכתוב לא הזכיר סימן בעוף טמא לאיסור, או בטהור להיתר, אך הדגיש: "ואת אלה תשקצו מן העוף"

אך, רבותינו נתנו סימנים בעופות הטמאים [ מסכת חולין נ"ט] סימן ההיכר של העופות הטמאים הוא: הדריסה- הכוונה לעופות האוכלים בעלי חיים כשהם עדיין בחיים- וזו מידת אכזריות.

עוף מסוג זה לעולם טמא, כי התורה הרחיקה אותו מפני שדמו מחומם לאכזריותו-שחור וגס וגורם לאכזריות בלב.

ואין בכל העולם  עוף שידרוס מלבד העופות הנזכרים בפרשה.

יוצאים מן הכלל הם הפרס והעוזניה שאינם דורסים ולא חששו  לגביהם החכמים - מפני שאינם מצויים באזור מיושב [כפי שמצוין במסכת חולין] אלא באזורי מדבריות ויתכן מפני שהם  שוכנים במקומות יבשים-דמם נשרף ורע בדומה לדמם של העופות האחרים –הדורסים.

וחכמים  מציינים: כי עוף שיש לו זפק, אצבע יתרה וקורקבן נקלף, בידוע שהוא טהור ואינו דורס., אך אם יש לו רק שני סימנים מתוך הסימנים הנזכרים-אזי אסור לאכילה. דוגמת העורב יש בו רק שני סימנים: אצבע יתרה וקורקבן נקלף, קל וחומר שעופות אחרים שיש להם רק סימן אחד- ודאי טמאים.

 והנשר –אין לו אפילו סימן אחד מבין הסימנים המוזכרים.

אכזריותם של עופות אלה מתבטאת בכך שהם טורפים את העופות האחרים בעודם חיים.

גם החלב שלהם אין לו יכולת להתגבן - להיהפך לגבינה וזאת בנגוד לעופות הטהורים.

האוכל מעופות הטמאים, או בעלי חיים טמאים-עלול להיפגע בבריאותו.

רבינו בחיי מביא את  דברי הרמב"ן, אך מוסיף על כך : הטעם באיסור אכילת העופות הדורסים- לפי שהקב"ה אוהב את השפלות והמידות הטובות .ומנגד שונא אכזריות ומידות רעות. ולכן בחר גם בקורבנות תַּמוֹת ושְפֵלוֹת ואותם בעלי חיים גם מותרים לאכילה לבני ישראל.

וכשם שהקב"ה מתרחק מהעופות הדורסים כך מרחיק אותם ממאכל בני ישראל וכל זה בא ללמדנו: שהקב"ה שונא מידות רעות ואכזריות ואוהב את מידת הטוב והשפלות כולל התמימות.

ומטעם זה הנביאים ממשילים את הרשעים לעופות טמאים ודורסים, כפי שנאמר: "הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בצרה.[ירמיהו מ"ט]

וכמו שנאמר: "יישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר".

ועוד סיבה לאיסור עופות טמאים: לפי שהעוסקים במלאכת הניחוש היו משתמשים בעופות טמאים אלה, ועל כך אמרה התורה: "לא תנחשו" [ויקרא י"ט]

ולכן התורה אסרה עופות טמאים גם מצד הניחוש וגם מהסיבה שהם  דורסים.

הדאה נחשבת לעוף טמא.

הדאה נחשבת לעוף טמא ומעניין שבספר דברים [י"ד, י"ג] היא נקראת: "ראה" על עוף זה אמרו חכמים במסכת חולין [ס"ג, ע"ב]:"עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל"

הרב  זלמן סורוצקין בספרו: "אוזניים לתורה" כותב: כדי להצליח לראות למרחקים דרוש כישרון מיוחד ומכיוון שהדאה  מנצלת כישרון זה לראיית: "נבילה"  ומתמקדת דווקא בארץ הקודש-ארץ ישראל- היא נכללת עם העופות הטמאים. עניין זה עשוי לשמש  ציון דרך לאותם אנשים השוהים בארצות מעבר לים ומשמיעים דברי ביקורת על ישראל. הם  בבחינת : "העומדים בבבל  ורואים נבילה בארץ ישראל" זוהי דרך פסולה בעיני התורה ,ובמקום להשמיע דברי גנאי על ארץ הקודש מוטב שיעלו אותם אנשים ארצה ויעזרו למעניקים לארץ מכוחם: "נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה" [ישעיהו מ"ב, ה]

הטעם לאיסור בעלי חיים ועופות טמאים.

רבינו בחיי אומר: כי כל האוכל מאכלות אסורים הדבר גורם לטמטום "והטעם שהלב מִטַמְטֵם באכילת הדברים האסורים ואין רוח הקודש שורה בו"

כלומר- מתוך המילה :"ונטמתם בם" [ללא האות א']- ניתן ללמוד כי בעלי החיים והעופות הטמאים אוטמים את נפש האדם וגורמים לטמטום והדבר מבריח את רוח הקודש מאותו אדם, לפי שאין  הקדושה שורה בסביבה טמאה.

ויש כאן גם עניין של מידה כנגד מידה: אדם שמטמא את עצמו מלמטה - כנגד זה מטמאים אותו מלמעלה. אדם שמטמא עצמו בעולם הזה -מטמאים אותו בעולם הבא.

אברבנאל אומר: כי מאכלים אסורים מולידים דם טמא. ובנוסף מאכלים אלה קשורים לפולחן האלילים ישנם ארצות שהאנשים אוכלים  מיני תועבה למען עבודה זרה. לכן התורה קראה למאכלים אלה: "תועבה" זהו מונח המתייחס לעבודה זרה.

הרמב"ם  בספר המורה פרק ג' אות מ"ח- מוכיח כי מאכלים אסורים מזיקים לגוף האדם מבחינה בריאותית.

 הרד"צ הופמן אומר רעיון דומה לדברי האברבנאל: עצם האיסור על אכילת מאכלים טמאים מטרתה להרחיק את ישראל מעבודה זרה.

 המצרים היו מקדשים את צאנם לאליל שלהם וכנגד זה בני ישראל נצטווו לקחת מהצאן לקורבן  פסח.

יש הרואים באיסור האכילה- מטרה להבדיל את עם ישראל מהעמים האחרים.

אבל רד"צ  הופמן דוחה רעיון  זה, וטוען כי כאשר עם ישראל קיבלו את התורה  ונבחרו להיות ממלכת כוהנים  ,הותר להם לאכול רק אותם בעלי חיים טובים שהותרו לקורבנות- לפי שהם קרובים לטבע האדם.

רש"ר הירש -כותב בספרו  חורב: שמאכלים אסורים יכולים להשפיע על הנפש, הוא מסביר: "כמו שקדושת בית המקדש, מתחללת על ידי  טומאה-  כך מקדשך הפרטי"  על האדם לשמור שגופו ונפשו יהיו מקודשים .

על ידי אכילת המאכלים הטמאים, יגביר את הכוח הבהמי ויהיה נוטה להימשך אחרי הרוע.

רק הקב"ה יודע את היחס של המזון עם כוחות הגוף של האדם וכוחות הנפש ולכן  יש למלא את ציוויי ה'.

לסיכום לאור האמור לעיל:

התורה היא תורת חיים ובין שאר הציוויים - היא מדריכה  את עם ישראל לחיות באופן נכון ובריא-להתרחק מתועבה ועבודה זרה ולא לאכול עופות  טמאים-לפי שיש בהם רוע ואכזריות המפירים את האיזון הגופני והנפשי של האדם ואף נוטעים בו אטימות ורשעות.

מי ייתן ונזכה לילך בדרך התורה ונדבק במידות ה' ונזכה לכל הברכות והישועות. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 17 במרץ 2015

פרשת ויקרא- מה הקשר בין העקדה לעניין הקורבנות?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא- מה הקשר בין העקדה לעניין הקורבנות ?

/ מאת: אהובה  קליין.



ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



הפרשה פותחת בפסוק:

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם:" [ויקרא א, א-ג]





ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)


השאלות הן:

א] מדוע התורה  פותחת במילים: "אדם כי יקריב" ולא במילים: נפש כי תקריב"?

ב] מהו קורבן עולה ומדוע הוזכר בתחילת הפרשה ?

ג] מה הקשר בין העקדה להקרבת קורבנות לה'?

התשובות:

"אדם כי יקריב"

רבי אברהם יהושע [בעל אוהב ישראל] אומר: כי הדגש כאן הוא: על –"האדם כי יקריב"- מפני שכאשר אדם מוכן  להקריב קורבן למען ה' יתברך בכל מאודו ומעצמו זה נחשב ל:"קורבן לה"  ומחשיבים לו כאילו הקריב בכל יום את חלבו ודמו לכבודו של הקב"ה, אך המקריב רק: "מן הבהמה  מן הבקר ומן הצאן"- כלומר  מי שמסתפק במתן תרומה כספית בלבד ואינו מתכוון למסור את נפשו לכבוד אלוקים עליו נאמר: "תקריבו את קורבנכם" זהו קורבן שלכם ואינו משתווה בערכו ואינו נחשב לקורבן לה'.

רעיון דומה אומר הספורנו: כל קורבן שהאדם מקריב מתוך הכנעה ולב שבור-  הוא הקורבן האמיתי, אך אם הקורבן לא נעשה בהכנעה  אין הקב"ה חפץ בקורבנו .

רש"י מוצא  בהזכרת ה"אדם" רמז לאדם הראשון - מה האדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכול היה שייך לו ,אף אתם, עם ישראל תזהרו לא  להקריב מן הגזל.

הרמב"ן אומר: כי כאשר האדם יראה שזורקים את דם הבהמה ושורפים את אבריה, יתאר לעצמו כי  בהתאם לדין -ראוי היה שהוא בעצמו יֵעשה לו כך מסיבת החטאים שחטא. אך הקב"ה עושה עמו חסד שלוקח תחתיו את קורבן הבהמה ככפרה – לכן הושם הדגש על האדם. כי למעשה הקורבן היה צריך להילקח מן האדם בעצמו והבהמה  באה במקומו ומכפרת על חטאיו.

האלשיך  מפרש: אם יש  יחיד שהוא מקורב יותר אל אלוקים  הרי זה :"מכם"  מתוככם מתוך כל כלל ישראל. ועל ידי זכויותיהם של עם ישראל - המנהיג שלהם מתעלה ומתקרב לה' עד שהוא בכבודו ובעצמו  בבחינת: "אדם כי יקריב"

קורבן עולה.

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על-- האש"[ויקרא א,ז]


חז"ל שואלים, מדוע הפרשה פותחת דווקא בקורבן עולה לפני הקורבנות האחרים?

רבינו בחיי אומר: כי חז"ל אומרים  בויקרא רבה[ ז, ג] תפקיד קורבן העולה הוא:

לכפר על הרהורי הלב- מחשבות שהן רעות ופסולות אצל האדם. והיות ובחיי האדם המחשבות מופיעות טרם העשייה, לכן התורה קבעה את עניין קורבן עולה בראש שאר הקורבנות.

הכלי יקר מפרט  את טעם  הבאת קורבן עולה: העולה באה -מזכר והחטאת -מנקבה, ושלמים בין זכר ובין נקבה, היות ועולה באה על הרהורים  שליליים, כפי שנאמר:". .והשכים  בבוקר והעלה עולות מספר כולם- כי אמר איוב אולי חטאו בניי וברכו אלוקים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים"[איוב, א, ה]


ציורח  תנ"ך/ סעודת מחלקי קורבן השלמים המותרים למקריב[לבעלים] ציירה: אהובה קליין (c)

"ונאכל בכל עיר [ירושלים] לכל אדם טהור"


קורבן חטאת : בא לכפר על חטא המעשה יוצא, אפוא, שאדם המהרהר על עבירה ולא עשה זאת בפועל- הוא נחשב לגיבור הכובש את יצרו. ולכן יקריב את הקורבן מזכר. אבל אדם החוטא בפועל - כוחו חלש כשל נקבה היות ולא היה בכוחו לכבוש את ייצרו- לכן קורבנו יבוא מהנקבה.

המשותף לחטאת ולעולה- שקורבנות אלה באים על חטא שמקורו מן הלב, כפי שכתוב:" ..לב  הותל  הטהו.."[ישעיהו מ"ד,  כ] כלומר הלב הטעה את האדם לעבור על החטא.

ולכן הרשעים הנשלטים על ידי ליבם  [מקום הלב בצד שמאלו של האדם]  שחיטת קורבנם בצפון , לעומת זאת קורבן שלמים אשר אינו עבור עוון, השחיטה שלהם יכולה  להתבצע בכל מקום בעזרה. וגם אין חילוק בין  אם הקורבן זכר, או הקורבן נקבה.

קורבן עולה: בא על חטא ההרהור  השלילי של האדם,  כשהוא מצליח לבלום זאת באמצעות-השכל –הוא משליט את השכל על הרגש ולכן יביא קורבן זכר והקורבן עולֶה גבוה -כנגד רוח האדם העולה גם כלפי מעלה וכך גם הקורבן עולֶה על המוקד-  היות ושאיפת האש להתרומם כלפי מעלה.

הקשר בין העקדה לקורבן.

ציורי תנ"ך/ ניסיון העקדה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הקב"ה מזמן לאברהם אבינו איל להקרבה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ר' יהודה נחשוני- אומר: כי אברהם אבינו עמד בניסיון גדול כאשר  היה מוכן להקריב את בנו- יצחק, אך הקב"ה עצר אותו וזימן לו אייל להקריב תחת בנו.  על עמידתו של אברהם בניסיון  זה -הייתה  כלפיו הערכה משמים וגם ניתנה בזכות זאת ברכה  לכל זרעו לעתיד לבוא, כפי שנאמר: "ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים: ויאמר כי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי"[בראשית כ"ב, ט"ו -י"ט]

לפי המסורת –- מקום העקדה הוא מקום המקדש- המצוין במקרא בשם: הר המוריה. ולכן המשך הקרבת הקורבנות במקדש ממחיש  את זכר עקדת יצחק. כפי שאברהם אבינו העלה את הקורבן כתמורה לאדם בציווי האלוקי.

אותם מפרשים האומרים כי  מטרת הקורבן היא- "נפש תחת נפש"  מביעים רעיון עמוק מאד. רעיון זה מזכיר ומדגיש כאחד -את ניסיון העקדה ומסירות הנפש  של אברהם- ראש האומה, שסלל את  עניין ההקרבה למען היהדות ולשרשרת הדורות בהמשך.

רעיון העקדה מופיע בויקרא רבה ג': "בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא: "צפונה לפני ה' " זוכר הקב"ה עקדת יצחק", כמו כן רמז על רעיון זה גם רבינו בחיי: "רמז זה קשור בפעולה ההקרבה הראשונה, שהוחלפה בבעל- חיים ונשארה לדורות סמל לקדושת בית ישראל"

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עניין הקורבנות- תכליתו לקרב את האדם לבורא עולם וקורבן הניתן מתוך כוונה טהורה- מתוך ליבו של האדם- הוא הרצוי בעיני ה'.

רעיון הקורבן מבטא את הקשר לעקדת יצחק- אברהם אבינו מוכן להעלות את בנו לעולה  לה' , מתוך מסירות נפש ועמידה בניסיון ובכך הוא תרם ברכה לכל הדורות.

מי ייתן ונזכה במהרה לגאולה שלמה ונחזה במו עיננו בהקמת בית המקדש השלישי והקרבת הקורבנות כמו בימים ימימה. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר