‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציורי תנ"ך. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

פרשת נח- מה זכה נח לשמוע בתום המבול?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח - מה זכה נח לשמוע בתום המבול ?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)







ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)



 
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)




     "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו , מעבירה אותנו לאורך תקופה של עשרה דורות - היינו: מנח עד אברהם , אך אין  התורה מפרטת  את קורות התקופה שבין נח לאברהם, אלא מתמקדת בעיקר בתקופה קצרה של שנת - חמה אחת ומתארת מאורע אדיר : המבול – במטרה: להעלים את הדור שהיה כה מושחת- ואחרי המבול להתחיל מבראשית לבסס עולם טוב ומתוקן יותר.

על פי הכתוב במסכת אבות:

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל". [אבות ה, ב]

על פי הנאמר בתורה, ראשית המבול היה:

"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".  [בראשית  ז', י"א]

התורה מציינת גם  אימתי הסתיים  המבול: "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ--יָבְשָׁה, הָאָרֶץ". [שם ח', י"ד] לפי חדשי הירח-  המבול נמשך במשך שנה ואחד עשר ימים ולכן הגיעו חז"ל למסקנה: שמשפט דור המבול: ערך שנה תמימה,היינו:365 ימים.

כבר בסוף פרשת בראשית התורה מציינת: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה". [שם , ו', ח]

לפיכך אין להתפלא-אפוא - כי נח נבחר  בציווי ה' לבנות  את התיבה טרם המבול.

בתום המבול, נח הקים מזבח והקריב קורבנות לה' מכל הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. נאמר: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה; וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה, וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר, וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ.  וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [שם, ח, י"ד]

נח ובניו זוכים לברכת ה':

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ".  [שם, ט, א-ג]

השאלות הן:

א]  מדוע –נח מצא חן בעיני אלוקים?

ב]  מה משמעות הבטחת ה'- לא לקלל את האדמה ולא להכות כל חי?

ג]  מהות הברכה שהתברכו נח ובניו מפי ה'-כיצד?

תשובות.

נח מצא חן

רבינו בחיי מסביר:

הרשעים- ראויים להיענש ולהימחק מן העולם ואילו נח שנחשב לצדיק בדורותיו, ראוי להינצל  על ידי ה'- כי מצא חן בעיני ה' וכאן נתבאר העונש והשכר באופן מפורש: העונש לרשעים: להימחק באמצעות מי המבול. ומנגד שכר לנח בהצלה ובמציאת חן .על כך אמר שלמה המלך:


"נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". [משלי כ"ב, א]

 הרלב"ג מסביר: "נבחר שם מעושר".

עדיף שיהיה לאדם- שם טוב מאשר כסף וזהב – כי שמו הטוב-  יהיה לו מחסה מהרעות -יותר ממה שיוכל לחסות בכספו וזהבו כמו שיאמר: משל הדיוט - יותר טוב איש אהוב בשוק מזהב בארגז, במילים  אחרות: שם טוב שיש לאדם- יכול להגן עליו במצבים קשים הרבה יותר מאשר כספו וזהבו.

הרב חיים ליב  שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר": "אמרו חז"ל: "אפילו נח שהשתייר מהן לא היה כדאי [להינצל] אלא, שמצא חן בעיני ה'"  [ב"ר  כ"ט, א, מסכת סנהדרין ק"ח, א, ]

מכאן ניתן ללמוד את הערך של מציאת חן בעיני ה' ,שהרי אם נח לא היה מוצא חן בעיני ה',  היה הולך לאיבוד עם שאר העולם - ולא הייתה מועילה לו זכות האבות וזכות כלל ישראל ומלך המשיח שעתידים לצאת ממנו ולא ניצל בעבורם- אלא רק בזכות מציאת חן שלו בעיני ה'.

דוגמא נוספת למציאת חן, מצאנו אצל משה - גדול הנביאים:

 משה ביקש מה': "וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה."  [שמות ל"ג, י"ג]

ועל כך פירש רש"י: "למען אכיר כמה שכר מציאת חן" והקב"ה נענה לו:

"גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" [שם  פסוק, י"ז], הרי בקשתו הצנועה של משה הייתה ,רק למצוא חן בעיני ה' [למרות שבקשתו הייתה לא בעד עצמו, אלא עבור עם ישראל] מכאן ניתן להבין: עד כמה מעלת מציאת החן - היא רבת ערך.

המשמעות של "מציאת חן " בעיני ה'- היא: שאדם זוכה לקרבת חסד ה' למעלה מן הראוי לו. השגת מציאת החן בעיני ה' – היא אחד הדברים הנעלמים-  כפי שאמר שלמה המלך:

"וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן" [קהלת ט', י"א]- מצד החכמה- אין שום דרך למצוא חן, אך מן הכתובים התגלו לנו שני מסרים הגורמים למציאת חן- בעיני ה':

א] הענווה:. "וְלַעֲנָוִים  יִתֶּן -חֵן ". [משלי ג, ל"ד]- ע"פ הגמרא [סנהדרין צ"ב, א] "ואמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים"

רש"י מפרש: תהיה עניו ותחיה - "קבל לשון אפל, עשה עצמך ושפל" מכאן שמידת הענווה יכולה להציל את האדם מהטעם - שמי שהוא עניו –ייתן ה' לו חן. ומכוח מציאת החן שיש לאדם - הוא מסוגל להינצל מכל רע. גם אם חטא וראוי להיענש - הרי  החן בא להגנתו, כדברי חז"ל: [מסכת ברכות ז, א]

"וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן"- אע"פ שאינו הגון.

ב] "אַיֶּלֶת אֲהָבִים,    וְיַעֲלַת-חֵן": [משלי ה', י"ט]- העוסק בתורה- בזמן  הלימוד נדבק בו החן וכך התורה תגן עליו ולא יינזק.

אם כן, גם משה וגם נח זכו למצוא חן בעיני ה' - בגלל שהיו בהם: ענווה וגם תורה.

הבטחת ה'.

האגדה מספרת: כי בצאת נח ופמלייתו מן התיבה בתום המבול- נתמלא פחד ואמר לה': "ה' אלוקיי הנה אנוכי ובניי יוצאים מן התיבה והיה בהיוולד לנו בנים ובנות ופרו בארץ ורבו בה- והבאת שנית מבול מים ושיחת אותם..... על כן אנוכי מחלה את פניך, ה' לאמור: אל נא תביא עוד מבול ! ויאמר ה': בי נשבעתי, כי לא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר!" רק בתנאי הבטחה זו- יצא נח וכל אשר אתו - מן  התיבה.

שואל רש"י: מה ראה נח להקריב דווקא קורבנות,

מכל הבהמות הטהורות? לפי שאמר בלבו: לא לחינם ציווה אותי  ה' להכניס מאלו הטהורים  שבעה, שבעה ולא שניים, שניים, אלא כדי שיספיק להקריב קורבנות  לה' מהם.

 נאמר:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

רש"י מסביר:

יש כאן שתי הבטחות:

א] אלוקים  מבטיח לא לקלל עוד את האדמה.

ב] מבטיח לא להכות עוד את כל החי. והיות והכתוב לא כלל את הבטחות אלה  באמירה אחת  אלא אמר פעמיים: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

"וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי.." לכן הדבר בבחינת שבועה. הדבר מוזכר בדברי ישעיהו הנביא: "....אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.." [ישעיהו נ"ד, ט]

דרשו חכמים במסכת שבועות [דף ל"ו] : כל כפל  לשון-דינו כשבועה.

הברכה.

נאמר: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ.  וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם..."

 רש"י שם את הדגש על המילים: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם"

"וְחִתְּכֶם"- פירושו: ואימתכם- הפחד שלכם, כפי הדוגמא בספר איוב:  "...תִּרְאוּ חֲתַת, וַתִּירָאוּ".[איוב. ו, כ"א]- כלומר החיות יפחדו ממכם.

מדרש אגדה: דרשו חז"ל: נקט הכתוב לשון "חִתְּכֶם" הדומה למילה-חיות ורמוז: שרק  כשאדם חי הוא מטיל את מוראו על חיות הארץ, שהרי כל עוד תינוק בן יומו חי, למרות שהוא קטן וחלש - אין צורך לשמור עליו מפני עכברים  לפי שהם יראים מאדם חי, אך לאחר מותו אינם פוחדים ממנו, ואפילו אם הוא ענק כעוג מלך הבשן ומת- יש צורך להגן עליו מפני עכברים . מכאן המסקנה: אימתי יהיה וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם על החיות? רק כל זמן שאתם חיים.

"תפארת  שלמה" מפרש:- לפי מידת מוראכם מפני ה'- כך תהיה מידת מוראכם על החיות ,אותה יראת  שמים שיש לכם מפני ה'-אותה יראה תטיל פחד גם על החיות.

רש"ר מבאר:  כעת האדם לאחר המבול במצב חדש, מתברך פעם שנייה גם כאן בשני אמירות:  "ויברך", "ויאמר" הברכה - תפקידה להעניק לאדם את הכוחות הדרושים ומצוות פרו ורבו ["ויאמר"] מטילה עליו חובות: להוליד בנים ולחנך אותם – כפי שנאמר לאדם:

"וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ".

[בראשית א, כ"ח] התורה חוזרת כאן על הברכה שנאמרה לאדם בכוונה- כי במקום שברכת ה' שרויה- שם אין הקללה מצויה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, נח אשר מצא חן בעיני ה' וגם היה צדיק בדורותיו  מילא שליחות חשובה להצלת  החי בעולם - בתום המבול, זכה לשבועה אלוקית: שאלוקים לא יוסיף עוד לקלל את האדמה ואת החי ואף זכה לברכות נצחיות- לדורות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 15 באוקטובר 2020

פרשת בראשית

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית - ראשית בריאת העולם - כיצד?

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/  וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ הנחש וחוה בגן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ אדם וחוה מגורשים מגן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ קין והבל  וקורבנותיהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה"

/ ציירה: אהובה קליין (c) 





פרשת בראשית - מתארת את ראשית בריאת העולם על ידי אלוקים: ספר בראשית נקרא בפי הנביאים: "ספר הישר" – כפי שנאמר במסכת ע"ז [כ"ה, א] על פי שני מקראות: "הלא היא כתובה על ספר הישר" [יהושע י", י"ג] "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" [שמואל- ב, א, ח]

על כך אומר רבי יוחנן: כי ספר זה - הוא על האבות: אברהם, יצחק ויעקב שהיו ישרים, כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים"

נאמר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.." [בראשית א, א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע התורה פתחה דווקא  בנושא בריאת העולם?

ב] מה המשמעות: "וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְרוּחַ אֱלֹהִים...."?

תשובות

בריאת העולם.

רש"י  מסביר את  המילה "בראשית" בטעמים הבאים:

א] מילה זו אינה באה לפרט מה נברא  בראשונה ומה נברא אחר כך, אלא מטרתה לספר בשביל מה נברא העולם? ולכך שתי תשובות:

העולם נברא בשביל עם ישראל, שנאמר: "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" [ירמיהו ב, ג]

וגם נברא למטרת קיום התורה, כפי שנאמר: "ראשית דרכו" [משלי ח, כ"ב]  לפיכך  השמים והארץ נבראו למען ישראל שיקיימו את התורה.

ב] עיקר תיאור הבריאה הוא:  לספר על בריאת האור שהיה קיים כבר ביום הראשון.

ג] רש"י מתרץ מדוע התורה פתחה בסיפור הבריאה ולא פתחה במצווה הראשונה שעלייה נצטוו עם ישראל: "החודש הזה לכם" ? שאם יבואו אומות העולם ויגידו: כי הארץ  מיועדת להם, ויתלוננו כי   עם ישראל כבש זאת מידיהם.

תשובת העם תהיה: כי הקב"ה ברא את העולם וההחלטה בידו למי  להעניק את הארץ הזאת.

רשי מבסס את תשובתו על הפסוק בתהלים: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" [תהלים   קי"א, ה.]

הגר"א - [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר: על פי ספר הקבלה כל המצוות רמוזות  בפרשת בראשית, דוגמת-מצוות פדיון הבן :"בראשית"- ראשי תיבות = בן ראשון אחר שלושים יום תפדה"

רעיון נפלא נוסף:

"בראשית" מפורש בזוהר הקדוש: "ברא - שית" הכוונה לאבן השתייה שנבראה משש קצוות - כי העולם נברא מהצדדים וכל הקצוות פונים לאמצעיתו - והעולם נברא בשש אותיות: א, ב, ג, ד, ה, ו. כמרומז במילה: "ברא- שית"

 כאשר מתבוננים בסיומת של כל  אות הכתובה  במלואה, מתגלה דבר נפלא:

 האות- אלף בכתיב מלא- מסתיימת באות : פ. [אלף]

 וזה נופל על אמצעיתה של אבן השתיה, האות ב' מסתיימת באות: ת' שהיא על אמצעיתה של האבן  השתייה.

 האות גימל- מה יפול בסופה?- האות: ל'- על האבן האמצעית והאות ד' במלוא אותיותיה- מסתיימת באות: ת ובסוף האות ה'- תיפול האות י' ["בשם רבינו האות ה'- במלואה נכתבה "הא" ואילו כאן הובא משמו: "הי" מהאות וו- הנאמרת בכל אותיותיה תיפול האות הסופית:ו' על אמצעיתה של האבן.

 עתה נצרף את כך האותיות האלה- נגלה שמסך כל האותיות הנ"ל שמהם נברא העולם- נופלת על אבן השתייה –זו המילה: "תלפיות" . זה מה שנאמר בשיר  השירים[ ד' 'ד]:

"כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת"

עוד מסר נהדר: כעס כולל שלוש מידות רעות: כעס, עצב, שנאה – היפוכו -

רצון, אהבה, שמחה . יש שלוש מידות טובות שהם היפוך מן הכעס - והם: בטחון, יראה, תוחלת. –זהו שנאמר: "בראשית" רא"ש, בי"ת [ר"ת של ששת המידות הטובות הנ"ל]

 

רבינו בחיי מתייחס למילה: "ברא" ואומר כי העולם נברא יש מאין ומביא את פירושו של ר' נחמיה ולפיו: כבר ביום הראשון ברא ה' את כל העולם ולמה הדבר דומה? לאדם שזרע  שש שעורים בבת אחת ואחר כך   זה יצא ביום הראשון  וזה יצא ביום השני וכן הלאה במשך שישה ימים.

לפי זה מכל החומר שנברא ביום הראשון - נבראו כל הנבראים במשך שישה ימים. כלומר : הכול יצא מהכוח אל הפועל.

"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"

רש"י מסביר: "תֹהוּ"- לשון שממה - זו שממה שאדם תוהה ומשתומם - כל מי שמתבונן נדהם ומשתומם על עוצם  ה"בֹהוּ" שבה - כלומר- הריקנות שבה.

נאמר בהמשך: " וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם" [בראשית  א, ב]  על פני המים שעל הארץ הם נקראים כאן: תהום ועליהם היה חושך.

"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"  - כיסא הכבוד היה  כביכול עומד באוויר ומרחף על פני המים שמלאו את כל היקום. ולמה נקרא: רוח אלוקים? מפני שהיה מרחף באוויר ברוח פיו של ה' ובמאמרו - בדומה ליונה המרחפת על הקן.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]  מבאר:  הארץ היום כפי שהיא עומדת בפנינו  על שלל בריותיה השונות וכל הפרטים הייחודים - בעבר  הייתה: "תוהו  ובוהו", המילה: "תוהו"- "תהה": היא: הרושם הנעשה לאדם ממצב שאיננו ברור ואינו רצוי, לא מצב כפי שהוא באמת ,אלא כפי שהוא מצטייר על פי תפיסתנו זהו מצב של ערבוביה מוחלטת שאין אנו מסוגלים בייחודם של דברים.

ואילו "בהו"- מציין מצב של ערבוביה - בלתי נתפס בעיני עצמו הכולל מלא סתירות ומאבקים.

לכן "תוהו ובוהו" הוא מצב מעורפל ומעורבב, לא בהיר ולא מובחן. הוא בעצם ההפך הגמור של השם "ארץ" המייצגת כעת את המצב הנוכחי של הארץ: לכן הארץ שמוציאה עכשיו יצורים רבים למיניהם - כל סוג שונה ממשנהו, הייתה  קודם - גוש חומר מעורפל ומעורב שאינו מובחן.

"תְהוֹם"- הכוונה לשאגת הים וזעם גליו ,הארץ כללה מוצקים ונוזלים בערבוביה ומעל כל זה פרוש החושך ,והאור עדיין לא היה קיים כדי שיעורר את הנבטים באדמה.- לחיים. "

"וְרוּחַ אֱלֹהִים"- הכוונה לרוח פיו של אלוקים שהיום היא שזורה בכל החומר הארצי ומוציאה ממנו חיים- הייתה אז מרחפת על פני המים ולא בתוך המים.,

בספר האגדה  מתואר:

"וממעל הרקיע, העשוי אבן יקרה ומרגליות המאירות כשמש בצהרים, תלוי באוויר כיסא הכבוד, וה' יושב על כיסאו הרם והנישא ועטרה  נתונה בראשו וכתר שם  ה'  על מצחו, צדק ומשפט מכון כיסאו, חיים מימינו, מוות משמאלו, ושרביט אש בידו, והדום רגליו אש וברד, ומתחת לכיסא כאבן ספיר, ואש גדולה מתלקחת מסביב לו ושבעת ענני  אש וברק סובבים אותו, ומקול זעקת גלגלי המרכבה, יוצאים ברקים ורעמים,  ונראים ונשמעים מקצה העולם ועד קצהו וארבע מחנות מלאכים עומדים ומהללים את שם ה'..... וקראו זה אל זה ואמרו: קדוש, קדוש ה' צבאות- מלוא כל הארץ כבודו, וכל החיות והמלאכים והשרפים והכרובים האוחזים את רגלי כיסא הכבוד - אינם יודעים את מקום כבוד ה' ובשומעם את דברי השרפים וענו ואמרו: "ברוך כבוד ה' ממקומו"

והמים גברו מאד ויבואו עד כיסא כבוד ה', ותרחף על פניהם רוח אלוקים......."

לסיכום, לאור האמור לעיל:  הבריאה נוצרה על ידי אלוקים - יש מאין - על פי דיבורו של הקב"ה – ויש במעשה הבריאה – אוצרות גנוזים השמורים לבורא עולם בלבד- ואין  בשר ודם  יכול להיכנס לעומקם של דברים, אלא, עליו לדעת: כי אין עוד מלבדו! אלוקים לא רק ברא את העולם , אלא שולט עליו במלוא עוזו ועל פיו יישק דבר-בכל עת.

יפים הם דברי המשנה:

"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת? אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת": [מסכת אבות, ה, א]נֵי הַמָּיִם"/ ציירה: אהובה קליין(c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר