‏הצגת רשומות עם תוויות ציווי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציווי. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 29 בינואר 2017

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בא- מה הקשר בין מכות מצרים לאמונה בה' ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי על הפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך:"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה:




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים-אינה פוגעת בישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





פרשה זו פותחת בפסוקים הבאים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי".[שמות י', א-ד]

השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר למשה: "לך אל פרעה" אלא "בֹּא אֶל-פַּרְעֹה" ?

ב] מה הכוונה במילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."?

תשובות

"בֹּא אֶל-פַּרְעֹה"

רבי חנוך צבי מבנדין [חתנו של ה"שפת אמת"] בספרו: "יכהן  פאר" מסביר:      ה' כביכול מרגיע את משה לקראת השליחות הקשה שהטיל עליו - לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל -מהעבדות באופן שאומר למשה: אתה אינך לבד אני מתלווה אליך.

הצדיק רבי מנחם מנדל מקוצק מבהיר: כי אין הקב"ה נוקט במילה: "לך אל פרעה"  מהטעם: כי לעולם אין מתנתקים מהקב"ה ואין האדם יכול להתרחק מן הקב"ה  שהרי כתוב: "מלוא כל הארץ כבודו" [ישעיהו ו, ג]    לכן ה' אומר למשה: בוא אתי אל פרעה ואני אצטרף עליך.

ראיתי הסבר מעניין ב"ספר התמצית" של מאיר ינאי - למילה:" בֹּא" - מלשון ציווי .  ה' אומר למשה: בא איתי כדי לבטל את התוקף לפרעה. מכאן ניתן ללמוד: כי הקב"ה בכבודו ובעצמו מוביל - הוא גם מביא ומוציא כמו שנאמר: "באו ימי פקודה" [הושע, ט, ז]"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה'  עלייך זרח" [ישעיהו ס, א]   יש כאן גם רמז   למטרה הסופית: יציאה מן המיצר ולכך תמיד יש להתפלל לבורא עולם שימלא את הבקשה: "ה' ישמור צאתך ובואך" [תהלים קכ"א, ח]

עוד הסבר מעניין: " בֹּא"- אותיות: אב - אבינו מלכנו ,אב הרחמן אשר משגיח עלינו בבואנו ובצאתנו -  שהרי אין האדם יכול לעבור מכשולים וקשיים ללא עזרתו ועמו אפשר לבוא לכל ההיכלות.

המילה:" :" בֹּא"- בגימטרייה 3 שהם שלוש פעמים א' ר"ת: "אהיה אשר אהיה" [דברים ג, י"ד] ,  כמו כן, האות א' מזכירה לנו שלושה פסוקים של הכנעה ודבקות באלוקים: "אל אלוקים אקרא" [תהלים נ"ה, י"ז]  "אמרתי אלוקיי אתה" [תהלים ל"א, ט"ו]   "אלי אתה אשחרך" [תהלים ס"ג, ג]



כוונת המילים:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."

ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את  העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה.          רעיון זה אנו לומדים מרבי  יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"[ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'  ". 

חכמי המסורה  אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען"  בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב"   כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה  כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.

רבינו בחיי  שם את הדגש  על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט -  יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' וילמדו גם את המוסר.

כמו  שמוזכר  בעניין הפלישתים שעיכבו ארון הברית אצלם [שמואל-א, ו, ו]       שם נאמר:" "וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.."

ועוד פירוש של רבינו בחיי:" הִתְעַלַּלְתִּי"- מלשון עילה כי המעשים הנעשים בעולם הזה יקראם הכתוב בשם: "עלילות"- כמו שנאמר: "הודיעו בעמים עלילותיו" [תהלים ק"ה]

ועוד כתוב  בתפילת חנה: "אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה ,גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' , ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. [שמואל-א, ב, ג]

דויד המלך אמר:" לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹקים;  נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.[תהלים ס"ו, ה] וכל הפעולות נקראות עלילות - כי כולן נמשכות ונאצלות מן העילה הראשונה.

והכתוב מבאר: כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו של ה' במצרים - הראה עצמו עילה כלומר מתוך  כל מה שהקב"ה חולל במצרים - נתפרסם אלוקותו בעולם ועל כך  אמר הנביא הושע: "וְאָנֹכִי  ה'  אֱלֹקיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כִּימֵי מוֹעֵד".[הושע  י"ב, י] כוונת הנביא שעל ידי  המכות במצרים נודע שמו הגדול של ה' בקרב המצרים והגויים -  שיש בכוחו של ה' לשנות את הטבע לניסים גדולים.

ועל דרך המדרש:   כמו שהמצרים עוללו את הכרם של ה' [את עם ישראל] כך ה' מעולל אותם מן העולם.

רש"י מסביר את המילה: "הִתְעַלַּלְתִּי"- שחקתי.

הרמב"ן מבהיר:- "הִתְעַלַּלְתִּי"-"כי אני מצחק בו" - שאני  מכביד את ליבו ועושה בו נקמות.

הרב  שמשון רפאל הירש מסביר:  כי כוונת המילה: "עלילה"  לא פעולה בודדת אחת, אלא  סידרה של פעולות, כוונת ה' להתגלות לעיני כל - על ידי סידרת פעולות ההולכת ומתקדמת- באמצעות פעולות אלה ה' מוכיח את כוחו וגבורתו לכול.

כוונת ה' במילים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ",-שאין להסתפק לספר את כל אשר ה' חולל במצרים באופן שטחי, אלא יש  לספר זאת מתוך פניה ללב השומע כדי שיקשיב לכך  וייקח את הדברים לתשומת ליבו.

אור החיים מתמקד במטרה  של סיפור המכות במצרים- אין  המטרה נקמה בפרעה, אלא: "לחזק את האותות – שהם עיקר האמונה בלב ישראל "-כדי שהדבר ירשם ולא ישכח לנצח!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק:

א] כאשר מנהיג הולך בדרך הרצויה לה' והוא קשוב לרצון ה'- אזי הוא זוכה לסייעתא דשמיא לאורך כל הדרך - כדברי דוד המלך: "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה'  צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ". [תהלים קכ"ה, ה]

ב] לאור כל מה שה' עולל למצרים ולפרעה בראשם -ניתן ללמוד וללמד את הדורות הבאים- שיעור באמונה-כי הקב"ה באמצעות הניסים הגדולים במצרים- הוכיח את גדולתו וגבורתו –הנצחית הבלעדית על  כל היקום.

ועל כן לא ייפלא, אפוא - כי עם ישראל  האמין בה' ובמשה עבדו אחר אירועים אלה, כפי שנאמר:  "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

ועל כן, אנו מזכירים את יציאת מצרים יום יום בתפילה. מי ייתן ודברי הנביא מיכה יתגשמו במהרה: "כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת".[מיכה ז, ט"ו]  אמן ואמן.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 22 בפברואר 2016

שמן המשחה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמן המשחה

שיר מאת: אהובה קליין  ©

ציווי  למשה משמים

רקיחת   בשמים בידיים

מלאכת  קודש נאצלת

 למען תכלית נבחרת.

 

  אוסף שוקל חומרים

שוקד ברמ"ח איברים

עליו תשרה  השכינה

 יצירת שמן המשחה.

 

לסוך מלכים וכוהנים

 מזבח משכן וכלים

 סגולת קודש קודשים

 לעד ולנצח  נצחים.

הערה: השיר בהשראת פרשת כי תישא [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 8 בפברואר 2016

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציווי התרומה / שיר מאת: אהובה קליין



שמים זוהרים אור בוהק

משה לקול אלוקים מזדעק

ציווי  מקבל משמים

לקחת תרומה מנקיי כפיים.

 

למען הקמת המשכן

מעשה ידי אומן

ע"פ חכמה  תבונה ודעת

עין רואה  אוזן שומעת.

 

המשכן  בלב כל אחד

דבוק ביחיד והמיוחד

שרשרת פניני חוכמה

מהתורה שואבת כוחה.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת תרומה [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 23 במרץ 2015

פרשת צו-כוחם של ציוויים מאת ה'-כיצד?מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת צו- כוחם של ציוויים מאת ה'- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשת צו ישנו המשך  לנושא הקורבנות השונים שכבר הוזכרו בפרשת ויקרא,

והם: עולה, מנחה, חטאת, אשם ושלמים.

כבר בתחילה מתואר ציווי: "וידבר ה' אל משה  לאמור: צו את אהרון ואת בניו לאמור: זאת תורת העולה.."[ ויקרא ו, א] ולבש הכוהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח: ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה,,[ויקרא, א-ד]

בפרק ח', מתואר טקס חגיגי של הקדשת אהרון ובניו לעבודתם במשכן:

ציורי תנ"ך/  הכוהן הגדול/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


"ויעש משה כאשר ציווה ה' אותו ותיקהל העדה אל- פתח אוהל מועד.."[ויקרא ח, ד]


ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


הפרשה  חותמת בציווי אל הכוהנים לאכול את הבשר והלחם בפתח אוהל מועד: "ויאמר משה אל אהרון ואל בניו בשלו את הבשר פתח אוהל מועד אשר בסל המילואים כאשר ציוויתי לאמור אהרון ובניו יאכלהו " [ויקרא ח, ל"א.]



ציורי תנ"ך/ אהרון ובניו סועדים בפתח  אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


השאלות הן:

א]  מה מהותו של הציווי?

ב] מדוע התורה הקדימה את אהרון לבניו בציווי הראשון בפרשה, בעוד    שבעבודתם במשכן - הקדימה את בניו?

ג] מה תכלית בגדי הכהונה ומהו האבנט?

התשובות.

מהות הציווי.

הקב"ה המצווה ציוויים, נותן ציווים וגם משגיח עליהם, כפי שכתוב:

"כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד" [תהלים ל"ג, ט]

בציווי הראשון אנו  נתקלים בחומש בראשית. כפי שנאמר: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור, מכל עץ הגן תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל" אך האדם הראשון הפר ציווי זה ועד ימינו התוצאה נותנת את אותותיה בחיי האנושות.

מי שבוטח בהקב"ה ומתפלל אליו בבקשות ותחנונים, מאמין באמונה שלמה: "כי מלאכיו יצווה לך לשומרך בכל דרכיך"[תהלים צ"א ,י]

על  נח שנחשב צדיק בדורותיו נאמר: "ככול אשר ציווה אותו אלוקים כן עשה" [בראשית ו, כ"ב]

אברהם אבינו שמילא את הציווי בעקדת יצחק - זכה לברכה עבורו וגם עבור הבאים אחריו, כפי שנאמר "ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך יחידך :כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו"[בראשית כ"ב, ט"ו-י"ח]

ירושלים עיר הקודש ובירתה של ישראל נחשבת למרכז העולם, כמו שנאמר: "כי שם ציווה את הברכה חיים עד עולם"[תהלים קל"ג, ג]

"צו"- בגימטרייא- סוד ה'.

"צו" – מלאכה, התפילה היא כמלאכה.

מעניין להתבונן בפרק צו- בתהלים, המזמור פותח במילים: "שירו לה' שיר חדש, שירו לה' כל הארץ" מכאן ניתן ללמוד: כשם שהקב"ה מחדש מעשה בראשית כל יום מחדש, כך גם האדם, חייב להתחדש , להוסיף אור חדש בכל יום, בהעשרת   חייו הרוחניים וידיעותיו  בלימוד התורה- הלכה למעשה.

על פי רש"י – צו -  לשון זירוז  מיד ולדורות.

רבינו בחיי אומר: כי קורבן עולה הוא הנכבד ביותר מכל הקורבנות וכפרתו  עצומה, אך עם זאת על האדם לזכור לעבוד את בוראו. אדם חייב להרגיל עצמו להיות כנוע ושפל בפני ה' ולהתהדר  בזמן תפילתו וקיום המצוות ויכיר בעצמו כי הוא סך הכול בשר ודם, כפי שאמר אברהם אבינו: "ואנוכי עפר ואפר"[בראשית י"ח]

ודוד המלך אמר:"ונבזה בעיניו נמאס"[תהלים, ט"ו]

ופרשת צו- כשמה כן היא, גדושה ציוויים רבים למשה ולכוהנים.

התכלית של הציווי- היא להתקרב אל ה', בזמן המשכן ויותר מאוחר בזמן המקדש- הקרבת הקורבנות הייתה נוהגת במטרה להתקרב לקב"ה, אך היום באין מקדש -התפילה משמשת לאותה מטרה וכל יהודי יחשיב את ליבו כמזבח שעל מוקדו אש. והיא אש אהבת  ה' באמצעות התפילות וקיום המצוות.

הציווי לאהרון ובניו.

ציורי תנ"ך/ ויסמכו אהרון ובניו את ידיהם על ראש האיל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


רבינו בחיי אומר: כי הכתוב הקדים את אהרון לבניו בציווי הראשון בפרשה, לעומת  תיאור העבודה במשכן ששם נאמר: "וזרקו בני אהרון" ,"וערכו בני אהרון" ואילו אהרון לא הוזכר שם וזאת מהטעם שלקח  חלק בחטא העגל, לפיכך הורחק על כך.

פנה משה ואמר לה' : "ריבונו של עולם באר שנואה ומימיה חביבין, אם לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם דתנן כל העצים כשרין למערכה חוץ משל זית וגפן, קל וחומר לאהרון בשביל בניו, לכך נאמר: צו את אהרון  ואת בניו-הקדים אהרון לבניו"

כלומר לפי הסבר זה: פנה משה אל ה' ואמר לו: האם אפשרי לשנוא באר שמימיה חביבים וטובים?

והנמשל הוא: אם הקב"ה מקרב את בני אהרון אליו, כיצד יתכן שירחיק את אביהם?

 והרי הקב"ה אתה נתת כבוד לעצים שמשתמשים בהם במערכה  על המזבח, כפי שנאמר: "כל העצים כשרים למערכה[תמיד ב, ג] חוץ משל זית ושל גפן"[לפי שפירותיהם  משבעת המינים ונועדו למטרת קדושה] ולאהרון אינך  חולק כבוד בשביל בניו? ענה לו ה': "חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, כלומר אהרון מוזכר לפני בניו.

בגדי הכהונה והאבנט.

רבינו בחיי מפרש: כי בגדי הכהונה הם בעלי חשיבות רבה. אפילו בהרמת הדשן חייב הכוהן ללבוש בגדי כהונה-על פי מידתו, כי אסור שיהיה דבר חוצץ בין גופו לכותנתו.

ואם עבד עם מכנסיים והם קצרים-עבודתו פסולה.

,מכאן שהכוהן הדיוט האוסף את הדשן חייב בארבעה בגדים ואילו כוהן גדול לובש שמונה בגדים.

היות והכוהן עובד  לפני ה' לכן גם בהרמת הדשן יקפיד להיות לבוש בבגדי הכהונה, ומכאן נלמד דרך חיים, שכל מי שמתקרב אל ה', הן בתפילה הן בשאר מצוות יתהדר לפניו וישפיל כבודו לכבוד ה'.

אומנם יהיה לבוש באופן מכובד, אבל לא יתגאה, אלא ישפיל עצמו לפני מלך מלכי המלכים.

כמו שאמר דוד המלך: "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר..." [תהלים נ"ז]

הכוונה כי אין כבודו של אדם חשוב כלל אצל כבוד ה' "

לגבי סדר לבישת הבגדים: תחילה, כותונת ,מכנסיים, אחר כך- אבנט ,מעיל, אפוד, חושן, מצנפת ציץ הזהב.

האבנט -שימש כחגורה על הכותונת שלבשו הכוהנים בעבודתם במשכן ויותר מאוחר במקדש.

לדברי רבי לוי: "היה אורך האבנט של הכהן- ל"ב אמה והיה מעקמו לכאן ולכאן

[ירושלמי יומא פ"ז, ח] ורוחבו היה –כשלוש אצבעות.

לדברי ר' ענני בר שושן: מדי הכוהנים היו מכפרים כמו הקורבנות, והאבנט מכפר על הרהור הלב.[ערכין ט"ז]

ר' סימון אומר: כי האבנט מכפר על גונבי דעת הבריות.

כשחוגרים אבנט חדש, נוהגים לברך: "ברוך אוזר ישראל בגבורה"

ונוהגים לומר זאת בברכות של שחרית.

האבנט היה עשוי מחוטי פשתן הטווים יחד עם חוטי צמר, הצבועים בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על חשיבותם של הציוויים מאת ה', ומנגד את נכונותם של הבריות לקיים את המצוות ככתבם ולשונם.

בגדי הכהונה מסמלים מצד אחד את הכבוד שיש לנהוג כלפי ה', בעת מילויי המצוות וקיום התפילות, אך מנגד יזכור האדם, שהוא חייב להיות כנוע לפני בוראו, רק בדרך זו יזכה להתברך בברכת שמים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"..ותאמר אליו הנה עשיו אחיך מתנחם לך להרגך: ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל- לבן אחי חרנה"[בראשית  כ"ז, מ"ב-מ"ג]
הטכניקה: שמן על בד.


Biblical painting

Rebecca commanded Jacob to flee to Haran



By Ahuva Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר