‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שמות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 בינואר 2020

ציורי תנ"ך/ יוכבד ומשה הקטן בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein- Jocheved and Moses in the ark

 "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד",
[שמות ב, ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 15 בינואר 2020

פרשת שמות- מהו הנס הפלאי בלידת משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות – מהו הנס הפלאי בלידת משה?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך / הכניסה למצרים- יעקב וכל פמלייתו מגיעים למצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על  בד]


העלאת תמונות

  "וְלֹא    יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר

 וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד"  [שמות ב, ג]




 * כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

תוצאת תמונה עבור המיילדות העבריות- תמונות"

ציורי  תנ"ך/ המיילדות העבריות בפעולת הצלת התינוקות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בת פרעה ונערותיה מגלות את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)

תוצאת תמונה עבור ציורי תנ"ך-בנות יתרו
ציורי  תנ"ך/ משה הקטן נמסר לבת פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)



תוצאת תמונה עבור ציורי תנ"ך-בנות יתרו
ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)


תוצאת תמונה עבור ציורי תנ"ך- בנות יתרו
ציורי תנ"ך/ משה וציפרה ובניהם- בדרך למצרים / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

תוצאת תמונה עבור בני ישראל  שואלים  כלי כסף וזהב
ציורי  תנ"ך/ בני ישראל שואלים- כלי כסף וזהב טרם צאתם ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת שמות- היא הפרשה הראשונה בחומש שמות המתארת לנו את לידתו של משה רבינו- מושיעם של ישראל:


"וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.  וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.  וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.  וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, .."מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.  [שמות  ב, א – ז]

השאלות  הן :

 א] מי הייתה משפחתו של משה?

 ב] מהו הנס בלידת משה?

התשובות :

משפחתו של משה:

האגדה מספרת: "איש לוי היה בארץ מצרים ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן יעקב, ויקח האיש את יוכבד דודתו לו לאישה, ותהר יוכבד ותלד בת ותקרא שמה: מרים לאמור: ממררים במצרים את חיי בני ישראל, ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון, ויהי מקץ שלוש שנים ותהר יוכבד בפעם השלישית ורוח ה' הייתה על מרים ותתנבא בתוך הבית לאמור: בן ייוולד לאבי ולאימי והוא יושיע את ישראל מיד מצרים ובשנים עשר חודש, הוא חודש אדר, בשבעה ימים בו מלאו ימי יוכבד ללדת  ותלד בן".

דעת מקרא מסביר את מהות השם: יוכבד- מורכב מלשון חצי ההוי"ה וכבוד, אשתו של לוי – בן יעקב - ילדה אותה  במצרים בכך השלימה מניין שבעים שעד אז היו רק שישים ותשע.

על פי חז"ל : נולדה יוכבד בין החומות [מסכת סוטה י"ב, ע"א] ויתכן ששאר בני יעקב, חוץ  מיוסף לא הולידו אחר ירידתם למצרים ,פרטים נוספים על יוכבד מתוארים  כאן בפרשתנו:

רבינו בחיי מסביר: כי מהמילים: "ויקח את בת לוי" ניתן ללמוד : כי עמרם בעלה של יוכבד פירש ממנה- משום הגזירה:

"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן"

 [שמות א. כ"ב]

ועל כך דרשו רז"ל" :שיוכבד הייתה בת מאה ושלושים שנה כאשר ילדה את  משה במצרים ונהיו לה סממנים של אישה צעירה.

על פי רש"י:

"וילך איש מבית לוי- להיכן הלך?

אמר רבי יהודה: בר זבינא: שהלך בעצת בתו –מרים.

תנא: עמרם גדול הדור היה והיו כולם נשמעים לדבריו, כיון שגזר פרעה הרשע:  "כל הילוד- היאורה תשליכוהו" אמר: לשווא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגירשו את נשותיהם, אמרה לו ביתו [מרים]: אבא, קשה גזירתך יותר  משל פרעה... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם: "וייקח- "ויחזיר..

אמר ר' יהודה מר זבינא:  שעשה  לה מעשה  ליקוחין"-  הכוונה שהחזיר אליו את יוכבד שנחשבה לגרושתו.

בזוהר הקדוש הסבירו את המילה: "בַּת- לֵוִי".  "בַּת"- - מכאן שבת קול יצאה מן השמים והורתה לעמרם לשוב ולקחת את יוכבד לאישה - כפי  שהציעה מרים- אחות משה.

עמרם היה בנו של קהת ונכדו של לוי.

בעל הטורים מתייחס למילים: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי" ומסביר: גם במגילת רות נאמר: "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו" [רות, א, א] על ידי אותה הליכה – בא גואל ראשון ועל ידי אותה הליכה יבוא הגואל האחרון שהוא- משיח בן דוד.

על פי מדרש גדול: משמעות השם יוכבד הוא: פניה היו דומים לזיו  הכבוד.

אברבנאל סבור : כי יוכבד ובעלה עמרם שהיו משבט  לוי- נחשבו  בעלי  מזג שווה שהוא תכלית ההצלחה בנישואין.

על פי מדרש רבה: "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חוכמה, מהו שכר היראה?- תורה. שלפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה, העמיד ממנה- משה שכתוב בו: כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו.."[שם, כ]

שוחר טוב מפרש: "חכמות נשים בנתה ביתה"[משלי]- זו יוכבד לפי שזכתה להעמיד שלושה מנהיגים צדיקים: משה, אהרון ומרים.

בזכות משה – היה מזון מן השמים לעם ישראל-המן.

בזכות אהרון  - בני ישראל חסו בצל ענני הכבוד.

בזכות מרים - זכו לבאר מים במדבר. שלושתם היו נביאים.

נס לידת משה.

האגדה מספרת: "ורוח ה' הייתה על מרים ותתנבא בתוך הבית לאמור:  בן יוולד לאבי ולאמי והוא יושיע את ישראל מיד מצרים, ובשנים עשר חודש, הוא חודש אדר בשבעה ימים בו מלאו ימי יוכבד ללדת בן, ובהיוולדו וימלא הבית אורה גדולה ונעימה באור השמש, וישתאו הוריו מאד וישתוממו: ויביטו החוצה ויראו והנה כלו העננים הכבדים המכסים את השמים וילכו, והאור היוצא מן הבית ממלא את כל העולם מן הקצה עד הקצה, אז ידעו כי לא נולד עוד כילד הזה מיום ברוא ה' שמים וארץ, וייגש עמרם אל מרים ביתו וישק לה ויאמר: אשרייך ביתי  כי בא דברך, ויקר הילד להם עד מאד ותצפינהו אמו שלשה ירחים.

שוטנשטין מבהיר:  את המילים: "כִּי-טוֹב" בשני פירושים:

א] כשנולד משה התמלא כל הבית באור [דברי רש"י   מסכת  סוטה י"ב] רעיון זה נלמד מן הנאמר בתורה: "וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב.." [בראשית א, ד]

כמו שנאמר על האור: "כִּי־ט֑וֹב.." כך גם מילים אלה- המופיעות בפסוק כאן, מורות על ריבוי האור בזמן לידת משה.

ב] המילים :"כִּי־ ט֑וֹב.." מלמדות אותנו: כי משה נולד מהול ,לפי שהעורלה באדם הוא מצד היצר הרע הדבק באדם מטבע יצירתו, ולהפך, כאשר העורלה מוסרת מהאדם הוא נקרא: "טוב" [מהרש"א] מסיבה זו נהוג להגיד בברית מילה:

"הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב  כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".[תהלים קל"ו, א']

כי המילה קרויה: "טוֹב"

האגדה מספרת: כי בחודש השלישי- הוא חודש סיון[לפי התורה] בשישה ימים בו, לא הייתה יכולה  עוד, יוכבד –להסתיר את משה הקטן בביתה מהטעם  שהיו באים המצרים בכל יום אל בית עמרם לחפש את הילד שנולד לו, לכן הכניסה יוכבד את משה הקטן לתוך התיבה  וציפתה את התיבה בזפת מבחוץ ומבפנים  בחימר. היות ולא רצתה שבנה יריח ריח זפת רע  לתוך אפו ואחר כך הניחה את הילד בין קני הסוף על היאור ומרים  - אחותו ,שמרה עליו מרחוק באותו רגע התייצבו מלאכים בשמים ומתחננים אל ה': אלוקי השמים והארץ: רחם נא על הילד הזה ואל תאפשר לו למות במים -שהרי אתה ה' אמרת: הנה ימים באים ואתן את התורה למשה בחודש השלישי-ו' סיון. מיד יצא ציווי מאת: ה' היום הזה היה בוער כתנור, ומרים אשר עמדה להשגיח על משה הקטן בתיבה, כשכר על מסירות ליבה, אמר ה': יבוא יום ויחכו לה שש מאות אלף איש והכוהנים לא  ימושו  מארון ה' ושבעת ענני הכבוד  יהיו במקומם גם בזמן שבעתיד תהיה מצורעת- ולא יעתיקו את מקומם ,אלא עד אשר תתרפא ויהיה לה כוח ללכת.

הגאון רבינו אליהו מוילנא מסביר: כי אפילו בת פרעה בהגיעה אל היאור, הבחינה שהשכינה שורה  על משה הקטן, כפי שמסופר גם בגמרא: "אמר רבי יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו [מסכת סוטה,, י"ב, ב]ושם  פירש רש"י: בת -פרעה ראתה את השכינה עמו.

אך, הגאון רבינו אליהו מוילנא טוען: כי נאמר על בת פרעה  שפתחה את התיבה -כשהבחינה בה על שפת היאור ככתוב: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ"

היה צריך להיות כתוב :ותרא- והאותיות: "ה.ו' "- הן מיותרות מכאן ההוכחה שבת פרעה ראתה את השכינה על פני משה הקטן.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: מתברר: כי משה  נולד בנסי נסים,מרגע לידתו הובחן – כי האיר לסביבתו ,לעם ישראל ,ולעולם כולו ואכן הוא היה מנהיג ראוי לעם ישראל.


ההפטרה:


 ישעיהו  כ"ז]

קטע מתוך ההפטרה:
" וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ, בִּירוּשָׁלִָם...".     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הולדת משה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הולדת משה

 שיר מאת: אהובה קליין ©


עת ילדה אשת עמרם,

האיר   מגדלור- עולם

נבואה  קרמה עור וגידים

משה הגיח בנסים.



יוכבד מתבוננת  ביילוד

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב

מגזירת פרעה חוששת

בתיבה אותו  עוטפת.



מבחינה כי אורו פניו

שליחות קדושה לפניו

הוצאת ישראל ממיצר

דרך מסלולי מדבר.



ינחיל לעם תורה

ינהיגם   ביד רמה

יניס  אפלה ותקלות

יובילם בנתיב ישועות.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת שמות, [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 24 בדצמבר 2018

פרשת שמות- רמז לגאולה העתידית- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שמות- רמז לגאולה העתידית- כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין 

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך / הכניסה למצרים- יעקב וכל פמלייתו מגיעים למצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ פרעה  מלך מצרים- המלך החדש, ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וכאשר יענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יוכבד מגישה את משה הקטן לבת פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה  בדרך  למצרים- לידו- ציפורה והבנים רכובים על החמור/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת שמות- היא הפרשה הראשונה הפותחת את חומש שמות ומתארת את משה  מתחילת דרכו  ועלייתו ההדרגתית- לקראת מנהיגות ברוכה וגדושה במעשים וציוויים- ובשליחות מופלאה ונשגבה  מאת ה':

וכך התורה מתארת את שובו של משה אל מצרים יחד עם ציפורה אשתו וילדיו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם:  כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים, אֶת-נַפְשֶׁךָ. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה; וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם.  וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.  וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ--הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.  וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה, וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.  וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע, לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר, כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי.  וַיִּרֶף, מִמֶּנּוּ; אָז, אָמְרָה, חֲתַן דָּמִים, לַמּוּלֹת".

 [שמות ד, י"ט-כ"ו]

השאלות הן:

א] מדוע הגיע העת לשובו של משה למצרים?

ב] באיזה אופן  שב משה למצרים?

ג] מה הטעם לרצון ה' להרוג את משה בדרך לשליחותו החשובה?

 תשובות.

משה שב מצרימה.

רש"י מסביר: הרי משה גדל במצרים, אך כאשר ראה שני  עברים נצים הוא   ברח ממצרים- למדיין, כפי שמתואר :

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.  וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל.  וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.  וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי?  וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.  וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר".[שמות ד, י"א-ט"ז]

ומי היו אותם אנשים נצים? התשובה: דתן ואבירם הם היו חיים, אלא שירדו מנכסיהם- והעני חשוב כמת.

 לגבי העני- ההוכחה היא בפרשה זו, לפי שנאמר:

"כִּי-מֵתוּ, כָּל-הָאֲנָשִׁים"[ נדרים ס"ד]

רש"י מסתמך על דברי   חז"ל: "תניא: ארבעה חשובים כמת, עני ,מצורע, סומא ומי שאין לו בנים.

לכן ,משה יכול לשוב כעת למצרים- לפי ציווי ה' .

 הרמב"ן מסביר: כי בהיות משה עדיין במדיין –ציווה אותו ה' לשוב למצרים ואל יפחד שם  - כי מתו כל מבקשי רעתו.

ספורנו סובר: משה יכול לחזור למצרים- לפי שמתו המלך ועבדיו- אשר בקשו להרגו כפי  שנאמר:

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל- הָאֱלֹקים, מִן-הָעֲבֹדָה". [בראשית ,ב, כ"ג]

האופן- בו שב  משה למצרים.

 הכתוב מתאר:

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ".

 משה שב מצריימה  ,לוקח את אשתו- צפורה ושני בניו הקטנים ,כשהם רכובים על החמור.

 רש"ר מסביר : כנראה שלמשה הייתה בהמת משא אחת בלבד שעליה חשב לרכב, אלא שעתה הרכיב את אשתו ואת ילדיו "על החמור" והוא עצמו היה הולך ברגל עם המטה בידו.

 רש"י מבהיר: כי החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק - עליו עתיד להתגלות גם מלך המשיח שנאמר:

 "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִים הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר  [זכריה ט', ט']

 רש"י מבסס את פירושו זה על פי "פרקי דר' אליעזר"

"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו.."

 [בראשית כ"ב, ג'] הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים שנאמר:

ו"ַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו.." – הוא החמור שעתיד בו דוד לרכוב עליו" [כפי שנאמר בספר זכריה]

מוסיף רש"י ואומר: הליכתו של משה למצרים מתוך  מסירות נפש ,מקורה באברהם אבינו וזוהי גם המסירות נפש שתביא את הגאולה העתידה.

 רעיון מסירות הנפש המוליך והמביא את הגאולה- נמשל לחמור  שנושא על גבו את המשיח.

הכתוב מציין שמשה לקח אתו את המטה האלוקים.

 שמות רבה מסביר את הציווי  אל משה: "רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה"  מהם מופתים אלה?- זה המטה שהיו כתובים עליו המכות- ראשי תיבות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב "

 "חזקוני" סבור: שהמטה נקרא בשם:" מַטֵּה הָאֱלֹהִים"- מהטעם- שעדיין לא נקרא המטה  על שמו של משה- מפני שעד אותו זמן לא עשה בו נס.

 בנוגע ללקיחת אשתו צפורה ושני בניו הקטנים-

מסביר "חיזקוני": היות והבנים עדיין היו קטנים הושיב משה את האם- ציפורה-תחילה  ואחר כך את הקטנים בחיקה, אבל  לגבי יעקב כאשר ירד למצרים,  ובניו היו גדולים  -לקח את בניו תחילה ואחר כך את הנשים ,שנאמר:

"וַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים". [בראשית ל"א, י"ז]

,משה המשיך לבדו למצרים שהרי מיד כאשר ה' פגש במשה, אז נימול בנו- אליעזר ובאותו מקום משה הניח אותם והלך לבדו למצרים, ואילו כאשר נתרפא אליעזר ממילתו שבה ציפורה אל בית אביה עם שני בניה, כמו שכתוב:

"וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.  וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".[ שמות י"ח, ב-ג]

רצון ה' להמית את משה בדרך.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש ] שואל: כיצד יתכן שאחרי שהוטלה על משה משימת השליחות בהוצאת בני ישראל ממצרים- שליחות כה נעלה, רצון ה' לפתע להמיתו?

 הטעם לכך: היות ומשה התרשל מלמול את בנו, הרי  משה יוצא למצרים כדי להיות שליח בהבאת הגאולה לעם ישראל- עם   שייחודו שעבר ברית מילה וכעת משה בעצמו  עומד להכניס לתוך עם ישראל במצרים- את בנו הערל? לכן היה ה' סבור: שעדיף שמשה ימות מאשר יישם את שליחותו עם דוגמא כה רעה.

 גם רש"י סבור שהקצף של ה' כלפי משה – נבע מהכעס עליו שהתרשל למול את בנו.

חז"ל [ במסכת נדרים  ל"א] סבורים: משה לא התרשל בקיום במצוות המילה לבנו, אלא הוא ראה  את  עצמו מחויב לגאולת ישראל, אילו היה מל את בנו היה חייב להמתין שלושה ימים - עד שהקטן יצא מכלל סכנה ורק בתום זמן זה, היה יכול עם שפחתו- לצאת לדרך. הוא הזדרז לקראת  מילוי שליחות קודש זו.

אבל לאחר שה' ראה שמשה השתהה בבית המלון ומנגד לא חשש משה לעקב את גאולת ישראל- אז נענש  בעקבות  שלא מל כעת בנו.

 ועדיין הוא צריך ללכת למצרים קיימת סכנה  לילד.

רבי אליהו מזרחי :סובר שהמרחק  ממלון זה עד מצרים – היה יום אחד ובדרך  כה קצרה – לא היה קיים  חשש לנזק לילד הקטן.

 אבן עזרא מסביר: שהיה הצורך  למול את אליעזר בדרך, אלא שאין למול את הילד במקום סכנה .

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק :כי משה היה נחוש ברמ"ח אבריו ללכת למצרים לגאול את עם ישראל- ויש בכך גם רמז לגאולה העתידית לעם ישראל.

 יהי רצון שנזכה במהרה לבוא גואל, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

[כדברי זכריה  הנביא ח,י"ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר