‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת עקב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת עקב. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 5 באוגוסט 2020

פרשת עקב- האם ישנו שכר על קיום מצוות?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  עקב-האם ישנו שכר על קיום מצוות?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה זו:


 

BiblicaL paintings by Ahuva Klein- The blessed

Land

" וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ".

 [דברים ז,י"ג]


ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  מפרי הארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יבול הארץ/ ציירה אהובה קליין(c)



[שמן על בד]

העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ החיסון הרוחני כנגד  כל חולי [כולל- מגפה]/ ציירה: אהובה קליין (c)


קישורים לפרשת שבוע

ציורי תנ"ך/  "והיה עקב תשמעו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים,/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על ]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות"[ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

פרשה זו פותחת   בהסברים- כיצד ניתן להתברך במיטב הברכות מאת: בורא עולם? וכיצד אף אפשר להגיע  לבריאות טובה – והדבר בהחלט מהווה חיסון רוחני כנגד מחלות- טרם ימציאו המדענים תרופות כנגד המגפה הנוראה:

וכך נאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים:  לֹא-יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ.  וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ.  וְאָכַלְתָּ אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ, עֲלֵיהֶם.."

 [דברים, ז, י"ב- י"ז]

 השאלות הן:

א] " והָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.."-מה המשמעות?

ב] מה השכר שהתורה מבטיחה עבור  קיום המצוות-ואימתי?

תשובות

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"

הרר"ב מפשיסחה מסביר:

משל למה הדבר דומה?  לבן שאביו פונה עליו ודורש ממנו שירצה ללמוד תורה, ואם יסרב-  אביו ילקנו- עד שהבן ייכנע ויגיד: "רוצה אני" ברור שהיה רצוי שהבן ירצה מיד לכבד את רצון אביו - כדי לחשוך את המלקות.

 באופן זה פונה גם משה רבינו אל בני ישראל ואומר: "וְהָיָה עֵקֶב.."

 הרי בסופו של דבר,  "תִּשְׁמְעוּן" תהיו מוכרחים לשמוע ,שהרי יכפו עליכם  לציית לדברי ה' לכן מוטב שתשמעו לאלתר!

על פי "אור- צדיקים" בשם הה"ק רמ"ל מססוב:

לפני כל צעד שאדם הולך לעשות, עליו לעצור ולחשוב: האם הדבר הוא בהתאם לרצון ה'? ואם- לא, שלא יעשה זאת. לכן הכוונה במילה: " תִּשְׁמְעוּן" תשמעו תחילה, אם הדבר שאתם חושבים לעשות- הוא לרצון ה'? ואם הדבר נוגד  את רצון הקב"ה- אז אין לקיים זאת!

 חז"ל אומרים: המילה –" והָיָה"- זוהי לשון שמחה.

"אורח חיים" סבור: עתידה להיות שמחה גדולה בשמים "עקב"- כאשר בתום ימי הגלות, בעקבתא דמשיחא"

  יבואו ניסיונות קשים  על היהודי מישראל ולמרות זאת עם ישראל יקיים את : "תִּשְׁמְעוּן"

 עם ישראל ימשיך לשמוע בקול ה' ולשמור את התורה ומצוותיה-

אז ישמח ה' שמחה גדולה.

"משך חכמה" מתייחס למילים: "...תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים"

 ושואל: מה הוא הטעם שהכתוב מזכיר כאן רק את "המשפטים"

 והתשובה: בני ישראל שנדדו במדבר היו "דור דעה"-  אשר במשך ארבעים שנות נדודים במדבר- עברו הרבה ייסורים ועמדו בניסיונות קשים מאד ולכן מצוות התורה השתרשו אצלם נעשו חלק מן "האני" שלהם באופן אפילו החוקים – היו להם למשפטים,  כי כלל לא יכלו להבין אחרת ונפשם הגבוהה השיגה גם את החוקים כמו המשפטים.

הבטחת שכר המצוות.

על פי "תולדות פרץ" [ספר "מטה שמעון"]

 שכר המצוות שמורים לאדם לעולם הבא- אך כדי שנוכל גם ליהנות בעולם הזה, צריכים לקיים את המצוות בשמחה- לכן כתוב: "והיה " – והמילה הזו מרמזת על שמחה. היות ושכר שמחת מצווה מקבלים בעולם הזה,

 ישנה חשיבות גדולה מאד- בעבודת ה' מתוך שמחה- לפי שכתוב:

"תַּחַת, אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב--מֵרֹב, כֹּל.  וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹויְבֶיךָ" [דברים כ"ח, מ"ז]

"וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה", [קהלת ח, ט] הכוונה לשמחה המלווה עשיית מצווה- שאין השכינה שורה- לא מתוך עצלות ,מתוך עצבות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ודברים בטלים.- אלא מתוך שמחה  של מצווה, לפי שנאמר:

"ְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה". [מלכים ב', ג', ט"ו]

 מילים אלו נאמרו על הנביא אלישע היות וכעס על יהורם בן אחאב .

ועוד נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע[אל יהורם ] אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ";

[שם י"ג] ובעבור שכעס לא חלה עליו הנבואה-

 

כי אין הנבואה שורה ,אלא  מתוך שמחה, לכן כאשר החל לנגן שרתה עליו רוח הנבואה ועוד נאמר: כי מיום שנסתלק אליהו הנביא- רבו- לא שרתה עליו רוח  הנבואה- כי עדיין היה באבל אבל כעת – "כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן"- שרתה עליו רוח הנבואה.,
 ועוד נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ";

[שם י"ג]

 חז"ל אומרים: שאומנם שכר מצווה בעולם הבא- אבל  בעניין שמיעה- יש גם שכר בעולם הזה כפי שכתוב:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"

 מכאן לומדים: כי חייבים לשמוע דברי תורה, תוכחות ומוסרים  תלמידי חכמים. כפי שנאמר על אברהם אבינו. בזמן שהיה רעב בארץ ויצחק בנו –הלך לגרר ומשם רצה ללכת למצרים, אמר ה' ליצחק:

"וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.   עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" [בראשית כ"ו, ב'-ו']

 ועוד נאמר:

"וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ". [שמות ט"ו, כ"ו]

 על פי דוגמאות אלה- לומדים אנו : שאם שכר מצווה בעולם הבא, הרי שכר שמיעה בעולם הזה.

 יש לשים לב, כי הפרשה פותחת בלשון  רבים ומסיימת  בלשון יחיד.

ארז"ל  [ בתורת כוהנים כ"ו, ח] אינו דומה המצב בו   רבים מקיימים את המצווה - למצב שבו מעטים העושים את המצווה.

 רש"י [בפרשת שלח] "משא שמרים אדם לבד, אינו אלא שליש המשא שמסיעין אותו להרים"

 וכך גם בלימוד תורה: ישנה סגולה יותר- כאשר קבוצה גדולה ,היינו- רבים מצטרפים ללימוד., אך בעניין קבלת שכר- הדבר משתנה מיחיד ליחיד- כל אחד ואחד נוטל שכר באופן נפרד- כפי מידת הכוונה שלו בלימוד- שהרי אין הכוונה זהה אצל כולם במידה שווה.

 כפי שנאמר במסכת אבות:

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר, שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א,), וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.

אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם". [מסכת אבות ג, ב]

 אבל גם אדם שלומד תורה לבדו- לשמה- גם הוא מקבל שכר על הלימוד.

 [על פי: אבות דרבי אליעזר]

 ועל כך משל: "אחד שהיה לו בן קטן, השאיר אותו בביתו והלך לשוק, לקח הבן את המגילה –היה מניחו על ברכיו- יושב ולומד. כשחזר אביו מן השוק, אמר: הנה בני  הקטן על דעת עצמו למד תורה- שכרו ודאי מתקבל בשמים וזוהי הכוונה: שה' קובע לו שכר.

ואחד הדברים החשובים בחיי האדם : הבריאות שאלוקים מבטיח- למקיימי המצוות:

"וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ".   [דברים ז, ט"ו]

 רבינו בחיי מסביר בשני פירושים:

א] החולי הוא ממנהגו של עולם  וכל מדווי  מצרים היו מחוץ למנהגו של עולם.

ב]  כל חולי שבא מחוץ לגוף, כגון השינוי מזג האוויר  וקלקולו.

 וכל מדווי מצרים- מחלות הנובעות- מתוך גופו של האדם- אלוקים לא ישים על יהודים- המקיימים את התורה – ומצוותיה.

 הרמב"ם סבור: כי לגבי הבטחת הברכות החומריות- מטר ארצכם ועוד כיוצא בזה- - אין זה מתן שכר- אלא- הבטחה מה': שייתן את התנאים המתאימים -כדי  שאפשר יהיה לקיים תורה ברוגע, שהרי, מחלות וייסורים מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ישנה חשיבות גדולה  לקיום מצווה מתוך שמחה, כי שמחת המצווה- גורמת לאדם להיות  שרוי באושר   וליהנות מזיו השכינה, למעשה- השכר האמיתי על המצוות- יקבל  היהודי- בעולם הבא, אך בעולם הזה-  יזכה תמורת קיום המצוות- בתנאים גשמיים טובים- כולל בריאות טובה ואיתנה- רוגע ושלווה- אשר יאפשרו לו – להמשיך ללמוד בהנאה. ויפים דברי המשנה:

"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" [מסכת אבות ד', ט"ז]


ההפטרה:

ישעיהו מ"ט:

קטע מתוך ההפטרה:

 יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי.  טו הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. טז הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד.  יז מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. יח שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה.  יט כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ:  כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.  כ עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ:  צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה.  כא וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.  {פ}
כב כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה.  כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי.




ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו:"שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך"/ציירה: אהובה קליין (c)


" כי ניחם ה' ציון ניחם חרבותיה ןישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון 


ושמחה ימצא בה וקול זמרה"


[ישעיהו נ"א, ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 4 באוגוסט 2020

שמחת חיים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחת חיים

 שיר מאת אהובה קליין ©

 עם חכם ונבון

 יודע מבין  נכון

 תמים עם אלוקיו

 לשמים נושא עיניו.

 

 זוכר נדודי מדבר

 נסים נפלאות עבר

 אבות יצאו ממצרים

 חצו יבשה ומים.

 

שואף להיות בשמחה

 נטול חולי וצרה

מדפדף בלוחות ליבו

מזור מגלה  לנפשו.

 

עקב  ישמע משפטים

זוכה   לברכות וחסדים

 מבורך בכל צעד ושעל

מוגן מה'  לעד - ממעל.

 

 אהבה לזולת יעניק

 שנאת חינם ירחיק

 שמחה תניס אפלה

 ממנו   תסור מחלה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת "עקב"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 28 באוגוסט 2019

ציורי תנ"ך/ ארץ מבורכת בדגן,תירוש ויצהר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

BiblicaL paintings by Ahuva Klein- The blessed Land

" וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ".
 [דברים ז,י"ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 20 באוגוסט 2019

פרשת עקב- מידה כנגד מידה בפרשה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת עקב- מידה כנגד מידה בפרשה.

 מאמר מאת: אהובה קליין..

 היצירות שלי לפרשה.



ציורי תנ"ך/ ברוך תהיה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ ברכת דגן,תירוש ויצהר../ ציירה: אהובה קליין (c)

"וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.." [דברים ז,י"ב- י"ג]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  "והיה עקב תשמעון את המשפטים...."/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/  מפרי הארץ /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יבול הארץ/ ציירה אהובה קליין(c)



[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ /"ואספת דגנך.."/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קריעת ים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים,/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על ]




ציורי תנ"ך/ ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות"[ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 הפרשה פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.  בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים": [דברים  ז, י"ב]

השאלות הן:

א] מהם הכלים  שבאמצעותם ישמור היהודי את המצוות?

ב] מהי ברית החסד?

תשובות.

הכלים לעבודת ה'

הרב  אביגדור הלוי נבנצל  מסביר [בספרו: "שיחות לספר דברים"]:

רק על ידי שני דברים חשובים: האהבה והיראה - אפשר לקיים את המצוות – כמו שכתוב: ו"ְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".  היראה- היא הבסיס הראשוני ואחריה תבוא אהבת ה' וזה גם הדבר הראשון שאלוקים מבקש:  "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".  [דברים, י, י"ב]

היראה- משמרת את האדם לבל יגלוש לתחומים  האסורים, אהבת ה' – היא השאיפה- לקיים את המצוות בפועל, לדבוק בקדושה. היראה קודמת לאהבה- היא משמשת בסיס עיקרי לאמונה- את זאת ניתן היה לראות במעמד הר סיני כשאמרו  בני ישראל- פה אחד: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" 

אלוקים הקדים לו את היראה- שלושת ימי פרישה של כל עם ישראל מביתו, לא ניתן היה להגיע להר עצמו - אלא לצפות ממרחק מסוים, כמו שהתורה מתארת:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם--עַל-הַר סִינָי.  וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמות  י"ט, י-י"ג]

אור החיים מדגיש: כי השלב הראשון בקיום המצוות- הוא היראה, כמו שנאמר בפרשתנו: "וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" [דברים י', י"ב]

 לא ניתן להגיע לאהבת ה' – במצוות "עשה" ללא בסיס היראה.

" סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב"[נאמר בתהלים ל"ד, ט"ו] ראשית יש להתרחק מהרע ורק  אחר כך ניתן לעשות טוב- אך כל זה  אינו קודם ליראה.

לעניות דעתי:  ליראה קודמת הראייה- ההתבוננות במעשי ה' וכך אומר דוד המלך: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה  יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכׇל ־עֹֽשֵׂיהֶ֑ם  תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד"׃ [תהלים קי"א ,י]

דוד המלך סבור: כי המתבונן במעשה ה' וגדולתו  רואה, כיצד אלוקים יכול להפוך מצב מסוים שהוא טוב- למצב קשה ועצוב וכיצד יכול להפוך מצב עגום למשהו טוב ושמח - זה דבר שרק החכם יראה יבחין ויבין מהם חסדי ה' !

"וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי;    וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ;    וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה;    וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה" [ תהלים ק"ז, מ"א-מ"ג].

הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו מבהיר: כיצד להתגבר על הכעס - ומשם להגיע למידת הענווה ובשלב הבא: היראה!

".....וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָוה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב, ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִיתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד...."

הרמב"ן מציין- כי בעקבות התגברות על הכעס ורכישת מידת הענווה - תבוא היראה.

אברהם אבינו שגילה את מציאות ה' בעולם ועמד בכל עשרת ניסיונותיו כולל – הניסיון הקשה: עקדת יצחק, אלוקים שיבח אותו במילים:

"...אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". [בראשית כ"ב, י"ב]

אברהם אבינו  שירד לגרר, נאלץ לרמות  את  אבימלך כי אשתו- היא אחותו מהטעם-שהבין כי במקום זה - אין יראת אלוקים- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־ יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃" [שם  כ, י"א]

 נאמר במסכת אבות:

"...וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ: עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין..." [מסכת אבות, ב, א]

מתוך  ראייה והתבוננות בדברים  אלה- יגיע  האדם  לענווה ויראה –ויירתע מלחטוא חטאים.

מידת השמחה- מאד חשובה לקיום המצוות והתורה מזהירה: כי ,חלילה, הקללות  עלולות לבוא על היהודי שאינו עובד את ה' מתוך שמחה:

".....תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".  [דברים  כ"ח, מ"ז]

על כך אומר דוד המלך:

  "מִזְמוֹר לְתוֹדָה:   הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.  עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים" [תהלים, ק, א-ג]:

 ראיתי משל יפה בספר "פנינים משלחן הגר"א ":

 מעשה  בעשיר אחד שנולד לו לעת זקנתו בן  ובהמשך-יצא לתרבות רעה, התחיל  האב לגעור בו, אך הדבר לא הועיל, רכש האב רצועה והיה מכה אותו, בתגובה, הבן חדל ממעשיו הרעים  כי היה מתיירא מהרצועה, אך לא מהאב. והנה הגיע תקופה שאביו נסע מעבר לים כדי לעסוק במסחר, כיון שכך הצטער האב וחשב- מי ישגיח כעת על הבן שלא יסטה  מדרכו הרעה? הבן הרגיש כעת חופש מוחלט ושב למעשיו הרעים.

הנמשל, אנו נקראים: בנים לה' ומסתבר שאנו מתייראים מהרצועה- היינו מהייסורים ואין אנו מתייראים מאוחז הרצועה - שהוא אבינו שבשמים ומדוע? כי אין אנו שמים לנגד עיננו את ה', לכן היראה נפסקה, אך אצל אלוקים נתווספה היראה- שלא נצא  לתרבות רעה, לכן זו הכוונה במילים: "את ה' אלוקך תירא" עם היראה של ה' - תירא ממנו, היהודי חייב להיות ביראה תמידית ללא הפסקה- כמו שמידת הדין אינה פוסקת לעולם.

ועוד מתוך הספר "פנינים משלחן הגר"א"

ישעיהו הנביא אומר: "יִרְאַת יְהוָה, הִיא אוֹצָרוֹ"- בדרך כלל המלך עושה אוצר-  מדבר חשוב  ויקר במדינתו, אך דבר שיש בידו בכמות גדולה, איננו נחשב בעיניו  לעשיית אוצר, כך הקב"ה שברא את הכול אינו מחשיב את כל זה- לעשות ממנו אוצר. כי הכול שייך לו, מלבד  היראה – כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים לכן "יראת ה' היא  אוצרו":

ברית החסד.

דעת מקרא סובר: כיון שאלוקים שומר את הברית והחסד לאוהביו  ולשומרי מצוותיו ,לכן גם עם ישראל  ישים אל ליבו  לשמור מצוותיו וחוקיו.

אלוקים  מבטיח לקיים את השבועה שהבטיח  לאבותינו, כמו שנאמר:

"כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם".[דברים ד', ל"א]

מוסיף דעת מקרא:  לאחר ההבטחה של ה' לשמור את הברית והחסד למען אוהביו ומקיימי המצוות –הכתוב מפרט שאלוקים יאהב את עם ישראל- מידה כנגד מידה- כנגד אהבת ישראל את ה', ה'  יגמול אהבתו לבניו : פרי בטן- בנים ובנות שירבו לעם ישראל ומפירות האדמה: דגן- זו תבואה הגדלה בשיבולים-כגון: חיטה, שעורה, והכוונה שיהיה  די לחם  לכולם- תירוש- הוא יין, ויצהרך- שמן -כמו שכתוב:

"אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ.." [מלכים ב', י"ח, ל"ב]

דוד המלך אומר על כך: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד"  [תהלים ק"ד, ט"ו]. ומכאן ניתן להסיק- כי תהיה בהם ברכה –והכל יהיה בשפע- בקר וגם צאן.

בגמרא  [מסכת קידושין ל"ט] שואלים: הרי על  קיום מצוות מקבלים שכר בעולם הבא? מדוע התורה מבטיחה כאן שכר? אלא מתברר שיש שכר גם בעולם הזה בעניין השמיעה, כפי שנאמר:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן,.." והוא שמירת  החסד לך-  כפי הבטיח ה'  לאברהם.

 מכאן שחייבים לשמוע  דברי תורה ודברי מוסר מפי החכמים.

יש סגולה גדולה ללמוד בקבוצות- דברי תורה- אבל בעניין נטילת שכר- כל אחד נוטל כפי כוונתו במצווה זו. שהרי ישנו שוני בין איש לרעהו בעניין כוונת הלימוד.

ספורנו מסביר את  המילה: "וַאֲהֵבְךָ": בהיות עם ישראל "בנים" לה'  כדמותו  בצלמו כפי שאומרים חכמים:  חביבין בממון לחיי שעה ובכך ה' ייטיב את החסד עם העם, כפי שהבטיח שיחיו בארץ באופן מאושר.

 לסיכום, לאור האמור לעיל ,ניתן לראות בבירור  מידה כנגד מידה, אם עם ישראל משמרים את  המצוות באמצעות- יראה, אהבה ושמחה-- ייהנו  מברית חסדו של ה' בכול, מכול, כול.

יפים דברי דוד המלך: "וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם;  וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ.

בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--  וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ;הַלְלוּ-יָהּ." [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]

ההפטרה:

ישעיהו מ"ט:

קטע מתוך ההפטרה:

 יד וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲזָבַנִי יְהוָה; וַאדֹנָי, שְׁכֵחָנִי.  טו הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן-בִּטְנָהּ; גַּם-אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. טז הֵן עַל-כַּפַּיִם, חַקֹּתִיךְ; חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי, תָּמִיד.  יז מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ. יח שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; חַי-אָנִי נְאֻם-יְהוָה, כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים, כַּכַּלָּה.  יט כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ, וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ:  כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ.  כ עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ, בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ:  צַר-לִי הַמָּקוֹם, גְּשָׁה-לִּי וְאֵשֵׁבָה.  כא וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ, מִי יָלַד-לִי אֶת-אֵלֶּה, וַאֲנִי שְׁכוּלָה, וְגַלְמוּדָה; גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל--הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.  {פ}
כב כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל-גּוֹיִם יָדִי, וְאֶל-עַמִּים, אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל-כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה.  כג וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ--אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ; וְיָדַעַתְּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-יֵבֹשׁוּ קֹוָי. 

ציורי תנ"ך/ חזון ישעיהו:"שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו- לך"/ציירה: אהובה קליין (c)


" כי ניחם ה' ציון ניחם חרבותיה ןישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון 


ושמחה ימצא בה וקול זמרה"


[ישעיהו נ"א, ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר