‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת מטות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת מטות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 23 ביולי 2019

פקודי החיל ותרומתם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)



פקודי החייל ותרומתם.


 שיר מאת: אהובה קליין ©


פקודי החיל ספגו עלבונות

דברי משה היו כדורבנות

במוחם התעוררו  מחשבות

חציית מכשולים ומהמורות.



עתה התגברו על ייצרם

הסיטו הצידה טעותם

יחד בנתיב חדש צעדו

בפני משה ואלעזר ניצבו.



 פניהם זרחו כחמה

 עיניהם ברקו כלבנה

 בידיהם שלל מיני  זהב

לתרומת המשכן הנשגב.


 הערה: השיר בהשראת פרשת: מטות [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 9 ביולי 2018

פרשת מטות- מסעי/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות  מסעי - במה חטאו בני גד וראובן?

 מאת: אהובה קליין.

 היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נחלתם של בני גד וראובן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ניפוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פינחס הכוהן נלחם במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי הצבא/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחד הנושאים שבפרשה: שאיפתם  של  בני גד וראובן להתנחל בעבר- הירדן וזאת  בעקבות  ראייתם את  המקום - הנראה להם מתאים למטרותיהם.

כפי שהכתוב מתאר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן.  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל--אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה.  וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה:  אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן". [במדבר  ל"ב]

השאלות הן:

א]  מאין היה לשבטי גד וראובן - מקנה רב ?

ב]  איזו ראייה הייתה לשני שבטים אלה ?

ג]   במה חטאו ?

תשובות

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד"

דעת מקרא מסתמך על דברי אונקלוס ומסביר: כי בעקבות מלחמת מדיין הייתה חלוקת שלל וגדל המקנה מאד בקרב שבטי ישראל, לכן החלוקה הייתה על  פי הכללים בתקופת דוד המלך : "וַיֹּאמֶר דָּוִד: .... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה, וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים--יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ". [שמואל-א, ל, כ"ג- כ"ד] וניתן להסיק: כי שבטים אלה שהיו מתמסרים במיוחד בגידול המקנה רכשו מקנה רב  משאר השבטים.

יש לציין, כי רק כאן בפסוק זה – מופיע תחילה שבט ראובן מהטעם שראובן הבכור, אך במהלך יתר הפסוקים מופיע תחילה, דווקא שבט גד-כי יתכן שהם היו עשירים יותר וגם גיבורי חיל משופעים בהשראת ברכתו של משה: " וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד:  כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף- קָדְקֹד". [ דברים ל"ג, כ]

 הרמב"ן טוען: כי שבט גד מופיע בהמשך תמיד בראש, היות והם העלו את הרעיון של ההתנחלות בעבר הירדן  וגם ניהלו משא ומתן בעניין זה עם משה.

הנציב מוולוז'ין [רבי נפתלי צבי יהודה ברלין] מסביר: מדוע דווקא שבט גד היו המובילים בהצעת ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי,  בפנייתם אל משה- הרי כתוב: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד", לכן צריך לשים את הנקודה אחרי השם "לבני ראובן, וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד". מכאן ששבט גד היה עשיר יותר בצאן ובקר משבט ראובן, לכן היו זקוקים לשטחי מרעה  נרחבים.



הראייה של בני גד וראובן.

החכם באדם- שלמה המלך מסביר:

"נַחֲלָה מבחלת [מְבֹהֶלֶת] בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ".[ משלי, כ, כ"א]                  על פי "מצודת דוד": בחירת נחלה מתוך  בהלה-חיפזון- ללא שיקול דעת- סופה שאין בה ברכה!

לעניות דעתי, ראייתם של שבט  ראובן וגד הייתה שטחית -  זה היה מבט חומרי - אל עבר הירדן- מקום פורה עשיר במים ובצמחיה מתוך התרשמות שהמקום מתאים לצרכיהם- היינו -לצורך מרעה הצאן שלהם –זה היה מבט  גשמי ,ללא נגיעה רוחנית.

הדבר מזכיר את לוט המתבונן על אזור סדום ומתרשם מהמקום מבחינה חומרית .

כפי שהכתוב מתאר: " וַיִּשָּׂא- לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן",[בראשית י"ג, י -י"א]

אין הוא מתעמק  בטיב החברה השוכנת שם ,אינו חושב על עתיד חינוך ילדיו , לכן התוצאה הייתה  הרסנית ולוט איבד בסופו של דבר את אשתו ונכסיו.

אחד הפרשנים האחרונים מתאר את ההבדל בין אברהם שהיה לו מקנה רב לבין שבטים אלה. אצל  אברהם נאמר: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה" [בראשית י"ג, ב]- הכתוב הקדים את אברהם למקנה, ואילו כאן הכתוב הקדים את המקנה  לשמות השבטים:

"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד...."

מכאן שבני גד וראובן - הקדימו את דאגתם לגדרות הצאן ולא לדאגה על ילדיהם, לא כן אצל אברהם, מכאן שהייתה להם הסתכלות חומרית לחלוטין על  אזור עבר הירדן.

חטאם של שבטי גד וראובן:

על פי רוב הפרשנים חטאו בני ראובן וגד בארבעה  חטאים  עיקריים:

א] השתעבדות מופרזת לחומריות.

ב] פרישה מן הציבור.

ג]  חוסר התחשבות תורנית בשאלת ארץ ישראל.

ד] מאיסה  בארץ חמדה.

רבינו בחיי מביא מדרש: כאשר העושר  בא משמים- , היינו -מרצונו של ה' , הוא מתקיים, אך כאשר אינו בא משמים- אינו מתקיים, ידועים לנו שני עשירים: האחד קורח  מישראל והשני –המן שהיה מתוך הגויים- המשותף לשניהם: כי אבדו מן העולם, היות ומתנתם לא הייתה משמים, אלא היו חוטפים את הממון לעצמם- כלומר חושבים שכל העושר בזכותם וכוחם הבלעדי. בדומה לכך בני גד וראובן - היו עשירים גדולים, חומדי ממון והיו מוכנים להתנחל מחוץ לגבולות הארץ ופרשו  מן הציבור, וכל זה למען רכושם , לפיכך בזמן הגלות- הם גלו תחילה , כפי שנאמר: "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה" [דברי הימים א]

עוד נאמר: "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים". [תהלים כ"ה, ז]

ההסבר: כי העושר אינו בא לא ממדבר ולא מהרים ולא מזה שהאדם מסתובב במדבריות ומתאמץ יתר על המידה,, אלא העושר בא מהקב"ה - שהוא הנוטל ממנו של זה ומעבירו לאחר. כפי שכתוב: "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים".[שם ע"ה, ח]

ומדוע נקראים: "נכסים" ? מפני שנכסים מזה ונגלים לזה. חנה אמרה: "יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם". [שמואל-א, ב, ז]

ה"כלי יקר" מבהיר: ששבטים אלה בטחו בכוחם ,אך יש  ללמד מעט זכות עליהם, לפי שרצו לרכז את המקנה שלהם סמוך לגבול עם האויבים, מתוך מחשבה שאם האויב ינסה להילחם בהם, יפגע תחילה בצאן ובינתיים יצליחו למלט  ולהציל את הטף שלהם - אשר יבנו להם ערים במרכז, אך משה לא אהב רעיון זה, לפי  שהוכיחם שאינם בוטחים בקב"ה! והציע להם להפוך את תכניתם: את המשפחות לרכז סמוך לגבול ואת הצאן במרכז- כדי להוכיח לכולם שהם בוטחים בתשועת ה'  ובכך להשפיע על אחיהם שגם הם יבטחו בה' .

ר' שמחה ויטל מקלם אומר: כי חמדת הממון - היא אבי החמדות והתאוות- בדומה למחלה שבתחילתה אין לחזות את ממדי התפשטותה- ממגרעת זו חשש משה ולכן כינה אותם: "תרבות אנשים חטאים"

לסיכום, לאור האמור לעיל: למרות שישנם פרשנים הרואים בבני גד וראובן נקודות זכות, הרי רובם  טוענים, כי בני גד וראובן, טעו במטרתם ודרכיהם וההוכחה לכך שהם  גלו מנחלתם תחילה ובסופו של דבר איבדו את נכסיהם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בני גד וראובן/ שיר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בני גד וראובן

 שיר מאת: אהובה קליין ©

בני גד וראובן  רואים

שטחי מרעה רעננים

מיני דשאים  ירקרקים

מי נהרות   משקשקים.



עבר הירדן חומדים

למקניהם  הרב דואגים

בעיני משה מצטיירים

תרבות אנשים חטאים.



אהבה עזה לנכסים

בארץ חמדה מואסים

על גדרות צאן חולמים

אך את אחיהם שוכחים.



חמדת הממון בדמם

זורמת לחדרי ליבם

אך לא לעד  נהנים

מההתנחלות -ראשונים גולים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת מטות- מסעי [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 ביולי 2017

ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן ומלחמת מדיין/ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ"

[במדבר ל"א, ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 17 ביולי 2017

מלחמת מדיין/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מלחמת מדיין

שיר מאת: אהובה קליין ©

עם נבחר אלוקים

גם אם נפל בכשלים

אכל פירות באושים

נפל רוחו למעמקים.



 כארי יקום  יתנשא

ישוב לתורת משה

ינקום נקמת המדיינים

למען  הסר כתמים.



בראשו יתייצב פנחס

על אויב אכזר אינו חס

כלי הקודש בידו

אלוקים מושיע עמו.



כי לא ייטוש ישראל

אותם לעד ירומם

מדיין נעלם באומות

לבניו  ניצחון וישועות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת מטות[חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 ביולי 2016

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשת  השבוע:

ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן וחצי מנשה(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל יוצאים למלחמה נגד המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו מתארת התורה את הציווי לישראל לנקום את נקמת המדיינים ולאחר שעם ישראל מילאו אחר ציווי זה, משה כועס על ראשי הצבא בשובם למחנה עם שלל רב.

וכך הכתוב מתאר את תוצאת המלחמה: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אווי ואת רקם ואת—צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב: וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל— חילם בזזו: ואת כל— עריהם במושבותם ואת כל- טירתם שרפו באש: ויקחו את- כל השלל ואת כל- המלקוח באדם ובבהמה..." [במדבר ל"א, ח-י"א]

ותגובת משה: "..ויקצוף משה על פקודי החיל.."

 השאלות הן:

א] התורה מדגישה את הריגת בלעם במלחמה זו, מדוע?

ב] מדוע משה כועס על ראשי הצבא של ישראל?

ג] מה ניתן ללמוד על משה מתוך כעס זה?

תשובות

 הריגת בלעם במלחמה.

רש"י מפרש :התורה רוצה להדגיש כי בלעם בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם לפי שאין ישראל מנצחים את אויביהם אלא על ידי פיהם, כלומר על ידי תפילות ובקשות לה' על רצונם לנצח את אויביהם. מה עשה בלעם ?  תפס את שיטתם וקילל אותם בפיו. כנגד זה - במלחמה עם ישראל החליפו אומנות [שיטת] באומנות[שיטת] אומות העולם המשתמשים בחרב להרוג, כפי שנאמר בברכת יצחק את עשיו: "ועל חרבך תחייה"[ בראשית כ"ו, מ]

החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין ] לומד מדברי רש"י: שאומנותם של ישראל- הוא כוח הדיבור, מכאן שהם יכולים ליצור עולמות גשמיים ורוחניים כפי שנאמר: "ואשים דברי בפיך.. לנטוע שמים וליסוד ארץ" [ישעיהו נ"א, ט"ז]- מכאן שכל אדם חייב להיזהר שלא יקלקל את כלי אומנותו, היינו- פיו ולשונו בדיבורים אסורים- דוגמת לשון הרע, אלא ירגיל עצמו להשתמש בפיו באופן קדוש- לתפילה ולימוד תורה.

ישנו מדרש של חז"ל: השואל: מה חיפש בלעם אצל המדיינים?

לפי דברי רבי יוחנן: בלעם הלך אל המדיינים לקבל שכר על שגרם למגפה בקרב עם ישראל כתוצאה מהצעתו האכזרית להכשיל את בני ישראל בבנות מואב, על זה אמר רב: "זהו שאומרים הבריות: הגמל הלך לבקש קרניים- אוזניים שהיו לו נחתכו ממנו.."

כעסו של משה על ראשי הצבא.

"קדושת הלוי" מפרש: כי המטרה של עם ישראל במלחמתם נגד המדיינים הייתה: אך ורק לקיים את מצוות הנקמה במדיין, אבל לא לעסוק בביזה!

רבי נתן אומר: כי ה' ציווה את ישראל להקיף את המדיינים רק משלושה צדדים – על מנת לאפשר להם לברוח מכיוון רביעי, כך סובר גם הרמב"ם:[הלכות מלכים ו, ז] "כשצרים על עיר לתופשה [לכובשה] אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה [מכל ארבעת הכיוונים שלה] אלא משלוש רוחותיה: ומניחים מקום לבורח [מן העיר המוקפת] ולכל מי  שירצה להימלט על נפשו, שנאמר: "ויצבאו על מדיין, כאשר ציווה ה' את משה"- מפי השמועה למדו[חכמים] שכך ציווהו"

לכן,"התורה והמצווה למלבי"ם" סובר: שהשאלה באיזה אופן הקיפו ישראל את המדיינים? האם מכל הכיוונים, או אפשרו להם פתח רביעי לבריחה?

על עניין זה ישנה מחלוקת ומסופר בספרי: כי לוחמי ישראל הקיפו את המדיינים מכל ארבעת הצדדים באופן שלא הייתה באפשרותם להימלט על נפשם. ואילו רבי נתן סובר: שכן אפשרו למדיינים מהצד הרביעי לברוח על מנת להציל את נפשם.

ובמחלוקת זאת נפסקה ההלכה כדברי רבי נתן.

הרמב"ן סובר: כשם שישנה מצווה לקרוא לשלום אל האויב, טרם יציאה למלחמה כך ישנה גם מצווה בזמן המלחמה להניח לו להימלט מכיוון רביעי ולהשאיר אותו פתוח. וזאת מסיבת רחמים.

לפי השל"ה  הקדוש: הם חטאו בדבר שהשכל היה מחייב אותם להיזהר מכך שהרי הנשים היו עיקר המחטיאות- והן נלקחו בשבי ועל כך ישראל לא היו צרכים לחכות לפקודות. זה נחשב להם לחטא ולכן משה קצף עליהם.

גם בלעם התוודה על חטאו בכך שלא הבין שהמלאך עומד לפניו, כשאמר: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי"[במדבר כ"ב, ל"ד] לכן אם אדם אינו מבין דבר שהשכל מחייב אותו להבין- הרי התנהגותו היא בגדר חטא.

כעסו של משה על מה מעיד?

חז"ל אומרים: שדווקא משה שהיה העניו מכל אדם וידע להעביר על מידותיו יודע היה מתי הוא חייב לכעוס על- "שרי האלפים ושרי המאות"

כאן משה מתגלה כמנהיג בעל סגולה מיוחדת- האומר את דבריו בקשיחות לרבים ללא חשש ומורא  מפני לוחמים גיבורים השבים מן הקרב עטורי ניצחון - וזאת מפני שמנהיג  אמיתי, יודע בדיוק מתי לנהוג כלפי הציבור בסלחנות ומתי  לגלות תקיפות וגם כעס- וזאת  גם מן הטעם שיש ועליו להוכיח אותם על חטאם כדי שישובו בתשובה.

רבי פנחס מקוריץ [ מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב]היה נוהג להגיד: שהוא  מתאמץ במשך מהלך חייו לשמור את מידת הכעס באמתחתו ויודע להשתמש בה רק ברגע ההכרחי והנכון.

כתוצאה מכך- הוא שולט על מידה רעה זו ואין מידה זו שולטת עליו.

רבינו בחיי אומר: "ולמדנו  שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות ואינם מוחים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל.

 אנו לומדים כי פעמים רבות ישנה מידה כנגד מידה והקב"ה מסובב כך את הדברים שבסופו של דבר הכול לטובת עם ישראל.

ומעניין הדבר שבלעם תפס אומנותם של ישראל- להשתמש בפיו בדומה לעם ישראל - הרגילים להתפלל ולהתחנן לאלוקים, הוא  השתוקק לקלל ויצא מברך.  ואילו במלחמת מדיין ישראל תפסו אומנותם של אומות העולם והשתמשו בחרב וכך בלעם מצא את מותו בקרב.

כעסו של משה על ראשי הצבא מוכיח את היותו מנהיג משכמו ומעלה ההולך בדרך האמת ומטיף מוסר לאנשים- ללא יראה ופחד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה קוצף/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 משה קוצף/ שיר מאת: אהובה קליין ©

שנים עשר אלף חלוצים

בראשם בחיר הכוהנים

על קהל מדיין צובאים

בציווי איש האלוקים.

 

 ארון הברית  נוטלים

בחרדת קודש צועדים

בליווי חצוצרות וניגונים

אימה יטילו במדיינים.

 

כנהר הסוחף סלעים

בזרם מימיו הכחולים

את נשות מדיין שובים

ובצל הניצחון בוזזים.

 

אוי לאותו ביזיון

להיכשל בניסיון

כמטר  הניתז משמים

קוצף משה מניף ידיים.
 הערה: השיר בהשראת פרשת מטות- [חומש במדבר]-
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר