‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויקרא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויקרא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 באפריל 2020

ציורי תנ"ך/ הקרבת קורבן ציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת: ויקרא]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הקרבת קורבן ציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of Israel bring sacrifice- bull to the door of theTabernacle


 "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה--וְאָשֵׁמוּ.  יד וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת, אֲשֶׁר חָטְאוּ, עָלֶיהָ--וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד"
 [ויקרא ד, י"ג- י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 25 במרץ 2020

פרשת ויקרא- מהו פר העלם דבר של ציבור?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא - מהו פר העלם דבר של ציבור?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הקרבת פר העלם דבר- על ידי הציבור לפני פתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]


"ונתנו בני אהרון אש על המזבח וערכו עצים על-- האש"[ויקרא א,ז]



ציורח  תנ"ך/ סעודת מחלקי קורבן השלמים המותרים למקריב[לבעלים] ציירה: אהובה קליין (c)


"ונאכל בכל עיר [ירושלים] לכל אדם טהור"

תוצאת תמונה עבור מנחת מאפה קורבן מנחה
ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)

תוצאת תמונה עבור ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  הקרבת קורבנות במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

חומש ויקרא - הוא הספר השלישי מתוך חמשת חומשי התורה ומכיל עשר פרשיות, רוב הפרשיות עוסקות בנושא: הקורבנות והכוהנים - המשרתים בקודש, לכן הספר נקרא גם בשם נוסף: "תורת כוהנים" , מעניין שבמשך  דורות רבים,  נהגו  מלמדי  התינוקות בישראל ללמד תחילה את חומש ויקרא ועל כך יש הסבר:

לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים- שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד  תורה דווקא בחומש ויקרא ולא בחומש  בראשית - כדברי האמוראי  ר' אשי:   "מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים[ויקרא] ואין מתחילין  בבראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"

 ישנם 2 סוגי קורבנות:

 על קורבן יחיד נאמר:

"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן, לַיהוָה--מִן-הַבְּהֵמָה, מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ, אֶת-קָרְבַּנְכֶם. אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה". [ויקרא א, ב'-ד']

על קורבן ציבור נאמר:

"וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר, מֵעֵינֵי הַקָּהָל; וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה--וְאָשֵׁמוּ.  וְנוֹדְעָה, הַחַטָּאת, אֲשֶׁר חָטְאוּ, עָלֶיהָ--וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן-בָּקָר, לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.  וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-רֹאשׁ הַפָּר--לִפְנֵי יְהוָה; וְשָׁחַט אֶת-הַפָּר, לִפְנֵי יְהוָה.  וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, מִדַּם הַפָּר, אֶל-אֹהֶל, מוֹעֵד" [ויקרא ד, י"ג- י"ז]

השאלות הן:

א] מה הטעם בהקרבת קורבנות?

ב] מהו קורבן אשם של ציבור?

תשובות.

הציווי להביא  קורבנות:

רש"י שואל : מדוע נאמר: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב" ? התשובה: מה האדם הראשון לא הקריב מן הגזל ,גם  אתם אל תקריבו מן הגזל.

לפי "אבני אזל": הכתוב מרמז כאן על האדם הראשון - כדי ללמדנו שאם הוא מעוניין שקורבנו יהיה מן השלימות והאמת, עליו להשריש בקרבו הכרה ברורה, שאין בכל העולם מי שיוכל להטיב לו, או להרע לו- פרט לאלוקים. בדומה לאדם הראשון שלא היה  אדם נוסף בעולם שהוא יכול היה לתת בו אמון. אלא בטח רק בה' ,כאשר האדם מגיע להכרה: "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" [תהלים ע"ג-כ"ה] אז הוא יכול להתמלא בביטחון שקורבנו יירצה לפני ה'.

 לפי  דברי רבי אברהם יהושע [בעל "אוהב ישראל"]

כאשר האדם מוכן להקריב למען ה' קורבן מעצמו ובשרו בנאמנות רבה-הדבר נחשב ל"קורבן לה' " ומחשיבים כאילו הקריב את חלבו ודמו לכבוד אלוקים., אך אדם המקריב מהבהמה ,הבקר והצאן-הוא מסתפק רק לתת תרומת ממון ואינו מוכן למסור את נפשו למען ה'-עליו אומר הכתוב: "תקריבו קורבנכם"-זה קורבן המשתייך למקריב עצמו וערכו נמוך ואין הוא נחשב: "קורבן לה' "

יש דעה האומרת: כי קורבן הוא מלשון קירבה והתקרבות לה'.

לפי דברי ספורנו: כאשר אדם מקריב מתוך הכנעה ולב  נשבר- זה  נחשב לקורבן אמתי, אך אם הקרבן לא מתוך כוונה עמוקה-אין הדבר רצוי אצל ה'.

לפי הרמב"ן: כאשר אדם מקריב קורבן והוא מתבונן בכל התהליך של ההקרבה-כיצד נזרק הדם של הקורבן וכיצד נשרפים האיברים, יחשוב כי בשל חטאיו היה ראוי הוא, בכבודו ובעצמו ,שיעבור תהליך זה, אך למעשה הקב"ה נוהג עם החוטא בחסד בכך שנותן לו אפשרות להקריב בהמה – והיא מכפרת על חטאיו.

הרמב"ם מסתמך על דברי חז"ל ואומר: כי כל העולם עומד בזכות הקורבנות.

בספר מורה נבוכים  פרק ג': הרמב"ם אומר: כי מטרת הקורבנות-לנתק את עם ישראל  מעבודה זרה, לפי שהיו רגילים לראות אצל אומות העולם כיצד עובדים לבעלי חיים: הצאן היה אלילם של המצרים והבקר-אלילם של אנשי הודו, לכן ה' ציווה לשחוט את תועבת הגויים - כדי לעקור את עניין עבודת האלילות מישראל ולקרבם לאבינו שבשמים.

קורבן ציבור:

יתכן מצב שעֲדַת יִשְׂרָאֵל חטאו- והכוונה לראשי העם ולפי חז"ל-  מדובר בבית הדין הגדול - הם טעו באחת מהוראותיהם  ואילו העם לא ידעו שהם טעו ופעלו לפי ההוראה המוטעית - אי לכך עברו על אחת המצוות וחטאו בה. כשייוודע החטא לעדה ,כלומר-  לבית דין הגדול ,הם צריכים לכפר על הדבר ולהביא קורבן הנקרא: פר העלם דבר של ציבור- פר הבא על כל המצוות.

רבינו בחיי מבהיר: חטאו של האדם הראשון וחטאם של עם ישראל- דומים זה לזה, לכן אמרו חכמי האמת כי האדם הראשון הקריב שור,  ומפני זה  שאלו במדרשם: מדוע היו צריכים להביא את קורבן – הפר אל פתח אהל מועד?, דבר שלא נאמר על הקורבנות? ועל כך הם מביאים משל: אחד שאהב את המלך הביא לו דורון נאה ,אמר המלך: תלו את הדורון בפתח הארמון כדי שכולם ידעו איזה שי נאה הביא אוהבי. וממשיך ואומר רבינו בחיי: הדורון הזה הוא התשובה שהרי -מי שהלך אחר ליבו וחטא אין דבר נאה יותר מאשר  שובו בתשובה עם אותו דבר שנטה אחריו, כי בכך שמביא את הדורון הוא מוכיח לכול , על כך שהוא מודה על חטאו ועוזב וחוזר בתשובה מלאה ולכן מביא את הפר לפתח אוהל מועד.

רש"ר מסביר: שגגת ההוראה של בית דין גדול טעונה כפרה בתנאי שגרמה לשגגת מעשה מצד הקהל: "מעשה תלוי  בקהל והוראה תלויה בבית דין" ולא משנה אם חברי בית הדין עצמם עשו כהוראתם אם לא. אך חטא העם תלוי בצוואר בית הדין - רק אם בית הדין הורו על מנת שיעשו מעשה לפי הוראתם.

אין זה מספק שיאמרו: "מותרים אתם לעשות"

לדעת ר' שמעון בן אלעזר שנתקבלה להלכה על ידי הרמב"ם [הלכות שגגות  י"ב, א,] "קהל" הכוונה:  לרוב האומה , או רוב היהודים בארץ ישראל.

המילה: "וְאָשֵׁמוּ"- פירושו- חטא האומה שנגרם כתוצאה מטעות חכמי האומה - מטיל אשמה על האומה כולה. חטאת קהל זו, כשאר כל החטאות באה רק על דבר שחייבים על  זדונו - כרת.

במצב זה, לדעת ר' יהודה אשר התקבלה להלכה- מוטל על הציבור הלאומי- ולא על בית הדין הגדול- להביא את הקורבן המכפר על שגגת בית הדין,  האומה פועלת כגוף אחד מאוחד, ובית הדין הגדול - הוא הנפש המשכלת של הקהל, לכן האומה מביאה את הפר משלה לצורך בית הדין ובאה בתוכחה אל עצמה ואל בית הדין שעליהם לעבוד את ה'  כ "פר"

האומה מופיעה כחטיבה אחת הכוללת את שנים עשר השבטים לכן אין מביאים פר אחד, אלא - כל שבט ושבט- גם אם קיים מיעוט שלא חטא- מביא פר אחד לצורך בית דין הגדול, אפרים ומנשה - מהווים שבט אחד- כלומר- שבט יוסף כפי שהופיעו על אבני חושן המשפט של הכהן הגדול.

הסמיכה על קורבן זה נעשית על ידי שלושה, ולדעת ר' יהודה: גדולי החכמים אשר תפקידם לייצג את כל בית הדין.

לסיכום, לאור האמור לעיל, בזמן  שהמשכן היה קיים, ומאוחר יותר המקדש- הייתה יכולת לכפר על חטאים, בין אם מדובר ביחיד, או ציבור שלם, וזאת על ידי הבאת קורבן מתוך קירבה והכנעה אל בורא עולם על מנת  שיסלח על החטא ברחמיו הרבים.

אך בימינו באין משכן  או  מקדש - מוטל על עם ישראל לקיים את מצוות התורה כדת וכדין, ואם חטאו ,חלילה, עליהם להרבות בשלושה דברים:

"תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"

 ובמיוחד בימים קשים אלה- כאשר מתרחשת מגפה עולמית בכל תבל, עלינו להתעורר ולעשות תשובה- למען ירחם עלינו בורא עולם ויגאלנו במהרה בימינו אמן ואמן.

ההפטרה:
 מתוך ישעיהו מ"ג- מ"ד]

הנה כמה קטעים מתוך ההפטרה:

עַם-זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ.  וְלֹא-אֹתִי קָרָאתָ, יַעֲקֹב:  כִּי-יָגַעְתָּ בִּי, יִשְׂרָאֵל.   לֹא-הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי; לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה, וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה.   לֹא-קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי; אַךְ, הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי, בַּעֲוֺנֹתֶיךָ.   אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ, לְמַעֲנִי:  וְחַטֹּאתֶיךָ, לֹא אֶזְכֹּר.   הַזְכִּירֵנִי, נִשָּׁפְטָה יָחַד; סַפֵּר אַתָּה, לְמַעַן תִּצְדָּק.  אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן, חָטָא; וּמְלִיצֶיךָ, פָּשְׁעוּ בִי.  וַאֲחַלֵּל, שָׂרֵי קֹדֶשׁ; וְאֶתְּנָה לַחֵרֶם יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל לְגִדּוּפִים.,,,,

וְעַתָּה שְׁמַע, יַעֲקֹב עַבְדִּי; וְיִשְׂרָאֵל, בָּחַרְתִּי בוֹ.   כֹּה-אָמַר יְהוָה עֹשֶׂךָ וְיֹצֶרְךָ מִבֶּטֶן, יַעְזְרֶךָּ:  אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וִישֻׁרוּן בָּחַרְתִּי בוֹ.  כִּי אֶצָּק-מַיִם עַל-צָמֵא, וְנֹזְלִים עַל-יַבָּשָׁה; אֶצֹּק רוּחִי עַל-זַרְעֶךָ, וּבִרְכָתִי עַל-צֶאֱצָאֶיךָ.   וְצָמְחוּ, בְּבֵין חָצִיר, כַּעֲרָבִים, עַל-יִבְלֵי-מָיִם.   זֶה יֹאמַר לַיהוָה אָנִי, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם-יַעֲקֹב; וְזֶה, יִכְתֹּב יָדוֹ לַיהוָה, וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, יְכַנֶּה.  
 כֹּה-אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת:  אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.   וּמִי-כָמוֹנִי יִקְרָא, וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי, מִשּׂוּמִי, עַם-עוֹלָם; וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה, יַגִּידוּ לָמוֹ.   אַל-תִּפְחֲדוּ, וְאַל-תִּרְהוּ--הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי, וְאַתֶּם עֵדָי; הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי, וְאֵין צוּר בַּל-יָדָעְתִּי.
יֹצְרֵי-פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ, וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל-יוֹעִילוּ; וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, בַּל-יִרְאוּ וּבַל-יֵדְעוּ--לְמַעַן יֵבֹשׁוּ.  ....."
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קרבן ציבור/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קרבן ציבור

מאת: אהובה קליין. ©

עם קדוש נבחר

נכנע ליבו נשבר

חש  כאב בנשמתו

עבירה  נפלה בחלקו.



 בהוראה מוטעית כשל

 לא באשמתו פעל

 נפל ברשת שגגה

 בעקבות הוראה שגויה.



שואף ליישר הדורים

 מואס בפירות באושים

מבקש מחילה וכפרה

 מהמלך הגדול והנורא.



 פר בן בקר מוביל                    

 צועד יחד בשביל                  

 לפתח אוהל מועד קרב             

 חפץ מצוקתו  ליישב.



הפר  מעיט צעדים

נבוך  חסר אונים

ה' לבניו מוחל

ונסלח לבני ישראל.

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא [חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 20 במרץ 2019

ציורי תנ"ך/ יציקת שמן על קורבן מנחה/ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יציקת שמן- על מנחת מאפה תנור/ ציירה: אהובה קליין (c)

קורבן מנחה.
 שיר מאת: אהובה קליין ©

Biblical paintings by Ahuva Klein- Oil casting on a victim



 "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... " 
 [ויקרא ב, ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 11 במרץ 2019

פרשת ויקרא- מהו קורבן מנחה- ובמה ייחודו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויקרא -  מהו קורבן מנחה-ובמה ייחודו?

מאת: אהובה קליין.

חומש ויקרא כולל עשר פרשיות  רובן עוסקות בנושאי הקורבנות ובכוהנים העושים עבודת קודש במקדש ,לכן חכמים קוראים לספר זה גם בשם:

 "תורת כוהנים"

הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ה' קורא למשה מבין הכרובים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ קורבן עולה ויורד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ קורבן עולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ סעודת  קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  מנחת מאפה תנור ויציקת השמן עליה/ ציירה: אהובה קליין (c)






העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ העני מגיש קורבן מנחה לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונותציורי תנ"ך/ המקריב קורבן עולה של יונים - מגיש לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


מעניין , כי במשך דורות רבים היה מנהג אצל מלמדי התינוקות להתחיל ללמד תורה, דווקא מחומש "ויקרא" ומדוע?

תשובה על כך-  נאמר במדרש רבה [ז, ג] על ידי האמורא רבי אסי: "מפני מה מתחילין לתינוקות [ילדים קטנים הלומדים תורה  אצל הרב] בתורת כוהנים [חומש ויקרא] ואין מתחילין ב"בראשית"? אמר הקב"ה: הואיל והתינוקות טהורים [לפי שרכים בשנים, עדיין לא חטאו מעולם] והקורבנות טהורים - יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. [כלומר  ילמדו את  תורת הקורבנות]

"כלי יקר" מסביר: כי  אות האלף הקטנה המופיעה בפסוק הראשון במילה: "ויקרא"-  רומזת: שהקטנים יתחילו ללמוד דווקא חומש זה. ולימוד זה כמו האות א' - המשמשת כראש  ליתר האותיות הבאות  אחריה:

"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו,"

 אחד מסוגי הקורבנות שהכתוב מתאר הוא: קורבן מנחה:

"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.  וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה--אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה.  וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה--לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה.  וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר--סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.... "  [ויקרא ב, א- ה']

השאלות הן:

א] מה המיוחד בקורבן מנחה ומי  המקריב?

ב] לשם מה נועדו השמן  והלבונה-על הקורבן?

תשובות.

קורבן מנחה.

על המילים: "נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה.."  נאמר במסכת: מנחות [ק"ד, ע"כ]"מפני מה נשתנית מנחה [הכוונה לקורבן מנחה] שנאמר בה: "נפש" [בניגוד לשאר קורבנות נדבה]?

אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? עני! מעלה אני עליו[ ה' מחשיב לו]- כאילו הקריב נפשו לפני"

האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי [מייסד חסידות חב"ד]:  מן הכתוב  בספר משלי: "זֶבַח רְשָׁעִים, תּוֹעֵבָה"-   לומדים חז"ל: שאדם המקריב קורבן ללא שעשה תשובה , קורבנו אינו מכפר! אך דבריהם אלה אינם מכוונים לקורבן מנחה שאינו כמו הזבחים -כפי שאומר רבי שמעון במסכת מנחות [ג, ע"ב]: "שאין המנחות דומות לזבחים"

שהרי מנחת עני בניגוד  לשאר הקורבנות- מכפרת אפילו בלא תשובה של האדם שמקריב את הקורבן ומדוע?

התשובה: מפני שמשך כל חיי העני – הם תשובה אחת גדולה ומתמשכת!

ראיתי הסבר יפה בספר: "נתיבות שלום" המביא את דברי רבינו יונה בספרו "שערי תשובה" שם מתאר: מה חושב היהודי שמביא את הקורבן לה: שתהיה שחיטת הקורבן כאילו המקריב שחט את עצמו כמו שגלוי וידוע לה' שהיהודי היה עושה זאת אילו זה היה רצון הבורא והוא כאילו מקריב את נפשו והכהן הוא כמלאך משרת- עומד ומקריב את נפשותיהם של צדיקים על המזבח.

בספר "קשת אהרון"[מאת: הרב אהרון בן- ציון שוריין] מביא את סוגי קורבנות מנחה:

ישנם חמישה סוגי מנחות:

א] מנחת סולת. ב] מנחת מחבת. ג] מנחת מרחשת. ד]מנחת מאפה תנור, והיא חלות.  ה] מנחת מאפה תנור והיא רקיקין.

"רקיקין: רקיק הוא מאפה שטוח שמובא בחלק מן המנחות כקרבן בפני עצמו, או כתוספת לקרבן בהמה" [הסבר של מכון המקדש].

על פי  הגר"א: התפילות הן כנגד הקורבנות, תפילה ללא כוונה- היא: כגוף ללא נשמה ודברים אלו מבוססים על דברי הגמרא: [מסכת ברכות [כ"ו, ב]

"דתפילות כנגד תמידין תיקונם, וכל תפילה היא במקום קורבן, ואמרינן במשנה [מנחות ק"י, א]"נאמר בעולת בהמה- אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח, לומר לך, אחד המרבה ,אחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים" -הרי דחשוב בעיני ה' מנחת סולת של עני כמו קורבן בהמה של עשיר!

רש"ר מסביר: בדרך כלל המילה: "מנחה" משמעותה: מתנה אשר באמצעותה מכיר הנותן במקבל  כאדון על גורלו בכך הוא מביע את תלותו במקבל ומכניע עצמו למרות המקבל [את המנחה]

בניגוד ליתר הקורבנות ,הנפש אינה הקורבן, אלא האדם שמקריב את המנחה מביא את קניינו לפני מזבח ה' ולכן פירוש המילים:

"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"

"נפש החפצה לבטא את תשוקתה לקרבת ה' על ידי הבאת מתנת הכנעה.."

"כלי יקר"  אומר על הפסוק :"נֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה"  כי עצם העובדה שה' מחשיב שהעני כאילו הקריב את נפשו בהבאתו את המנחה מטעם זה נאמר בפרשת צו: "מצות תאכל"- כלומר- לחם עוני. כל זה שייך לאיש העני- הנכנע בטבע כעיסת מצה שאינה טופחת!

לכן התורה  מתחילה לסקור את הקורבנות מהעשיר אל העני- זה נקרא: "קורבן עולה ויורד"

ככל שאדם יותר עשיר – הוא קרוב יותר לעבירה, לפי שהוא יכול להיות בגדר של :"וישמע ישורון ויבעט" במילים אחרות –יחשוב שהכול עשה בעצמו -ובכוחותיו הבלעדיות הגיע לעושר שלו- תוך כדי התעלמות מהקב"ה שהעניק לו זאת. וההוכחה לכך, שנאמר: "אשר  נשיא יחטא" [להלן  ד, כ"ב]

אדם כזה שהגיע למעמד ברמה זו- יצרו גדול מחברו, לכן קודם הוזכר  קורבן הבקר ששייך לעשיר ואחר כך מוזכר הצאן שהוא שייך לאדם מהמעמד הבינוני, אחריו קורבן העוף- השייך  לעני ולבסוף המנחה שהמקריב אותו- דל שבדלים- הוא נכנע ביותר לה' ותמיד נושא עיניו לה'  -משליך מעליו את המרמה ובנוסף מקריב את כל כולו לה' ונעשה בריה חדשה,

לכן נאמר בקורבן מנחה: "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה". 

ישנו מדרש חז"ל: [על פי- "פרפראות  לתורה"/ מנחם בקר] האומר על הפסוק מתהלים:

"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ". [תהלים כ"ב, כ"ה] בנוהג שבעולם, שני בני אדם נכנסים אצל הדיין [לדין תורה] אחד עני ואחד  עשיר: למי הדיין הופך את פניו? [למי הדיין מסביר פנים?] לא אצל העשיר?!

אבל כאן [כאשר העני מביא קרבן לה' ]

"כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ, עֱנוּת עָנִי--    וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ; וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ". כוונת המדרש:  שאלוקים אינו מפלה לרעה את העני, אלא מקבל את קורבנו, מה שאין בטוח שיקרה אצל דיין בשר ודם!

תפקיד השמן והלבונה-על הקורבן.

רש"ר מסביר: אם נוסיף שמן לקורבן מנחה- התוצאה תהיה:

"...שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ" [בראשית מ"ט, כ]

או כפי שנאמר:".. שָׁמֵן חֶלְקוֹ " [חבקוק א, ט"ז] הדבר מסמל: עשירות "ולחם שמן" מתווספים למחייה הפשוטה.

הלבונה- היא מסממני הקטורת והיא מצטיינת בריח טוב. – היא מסמלת  בנוסף ליתר הדברים שנזכרים- "את שביעות הרצון" שאינה נובעת מתוך הפרנסה ועשירות, אלא זוהי ברכה בפני עצמה, שהרי יתכן שאדם נהנה מהדברים הטובים שבעולם- אך אינו מרוצה!

קורבן  מנחה אינו מסמל את האדם- אלא את האמצעים לקיומו  החומרי ושביעות רצונו שהרי ה' מספק לכל  אחד את  האמצעים שנועדו לקיומו, לכן [כמו שכתוב במסכת מנחות ק"ד,] "אין שניים מתנדבים עישרון אחד . כי כל אדם מקבל את  העישרון שנועד רק לו. הדבר בא לידי ביטוי במידת קורבן מנחה, חשוב לדעת-אם חסר מן העישרון, המנחה- פסולה ועישרון- הוא  עשירית האיפה. "מנחה"-  היא בהרחבה המילה- "מן"  וכמו שהמן שנאסף במדבר  בתור מזון לעם ישראל  ,התורה מציינת שכמותו הייתה עשירית האיפה.

 המילה:"מנחה"- היא בהרחבה המילה- "מן " והשורש של המילה: "מן"- "מנה" מכאן  ניתן להסביר ש"מנחה" היא המנה שהוקצתה  מאת ה'-  ליחיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי: הקב"ה מקבל באהבה את קורבן המנחה מאת  האיש העני-כאילו מקריב את נפשו ובכך ייחודו של קורבן זה. המקריב את הקורבן  מתואר – כאדם בעל ענווה ואמונה בה' והוא מודה לה' על שדואג לו לאמצעים הגשמיים- לפרנסה ובכך מגלה את מידותיו הטובות: ההכנעה לה' וההתרחקות מההתנשאות, הכרת הטוב וגם כוח השמחה, הוא שמח בחלקו על כל מה שהעניק לו בורא עולם.

יפים דברי דוד המלך: "טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן".[תהלים צ"ב, ב]

יהי רצון שנזכה  תמיד להודות לה' על כל מה שמעניק לנו  מתוך זמר ושמחה!


השבת אנו קוראים בהפטרה [מתוך דברים כ"ה]
את פרשת  זכור:

שבת זכור
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ זכירת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ מחיית עמלק/  ציירה: אהובה קליין (c)

 בשבת הסמוכה לפורים- נוהגים לקרוא את פרשת זכור  מתוך חומש דברים[כ"ה, י"ז- י"ט]


 בה אנו מצווים  לזכור את אשר עשה עמלק לעם ישראל  בדרך כאשר יצאו ממצרים,


וזאת מהטעם :כי המן הרשע אשר   תכנן להרוג  ולהשמיד את  היהודים – ולא עלה בידו-היה מזרע עמלק.


וכך הכתוב מתאר את עמלק:


"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.  אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח...."

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע-אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין- הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף במצב זה -הוא עלול להתנחל שם ולגרום ולהרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא -ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק- זוהי מלחמת מצווה.



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר