‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 בדצמבר 2019

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על בוא יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


Biblical paintings by Ahuva Klein

Rachel tells her  father about Jacob's coming


"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". 
[בראשית כ"ט,י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 4 בדצמבר 2019

פרשת ויצא- מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא - מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?

 מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ סולם יעקב [חלומו של יעקב]/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לראות את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב  יוצק שמן על המזבח בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c)


[שמן על בד]

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת-צאן  לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את- האבן מעל פי  הבאר..."[בראשית כ"ט,י]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פגישת יעקב ורחל ליד הבאר ובכיו של יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  יעקב עובד שבע שנים למען רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו יעקב פוגש לראשונה בחייו את רחל ליד הבאר, לאחר שהצליח להסיר את האבן מעל המים:

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן- אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה- מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי".[בראשית כ"ט, י"ב- ג]

השאלות הן:

א] מדוע בחר יעקב ברחל- האחות הקטנה-דווקא ?

ב] מי היה לבן וכיצד התייחס אל יעקב?

תשובות.

יעקב  בוחר ברחל.

"החיזקוני" סובר: שמועה  יצאה - כי הגדולה מיועדת לאחיו הגדול של יעקב הלוא הוא עשיו ,לכן פחד יעקב לדרוש את האחות הבכורה - לאה , היות וכתוצאה מבחירתו זו ,עשיו  עשוי להתרגז מאד בטענה: שיעקב לא  הסתפק לקנות ממנו את הבכורה ,אלא אף את אשתו לקח!

הגר"א [הגאון אליהו מווילנא] פירש את הפסוק: "שקר החן והבל היופי"  [משלי ל"א, ל]  תוך כדי שאלה: אם חן ויופי – הבל ושקר הם , מדוע משבח הכתוב את רחל שהייתה יפה? אלא שהתשובה היא: היופי- הוא  הבל ושקר כאשר הוא לבד!

אבל  באישה יראת ה'  היא מעלה גדולה!

לכן  ניתן להבין מדוע חפץ יעקב ברחל?

ספורנו סבור: כי יעקב התאהב באישיותה - לא בגלל טעם אחר.

רש"י אומר על המילים: "וְרָחֵל, הָיְיתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".  יפת תואר- הכוונה: צורה הפרצוף - שהיו קווי דמותה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה, רש"י מביא  הוכחה להסבר זה מן הכתוב: "חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ.." [ישעיהו מ"ד, י"ג] כמו  האומן העוסק בחיתוך עץ לפסל יסמן עליו את מקום החיתוך , הכוונה לקו המתאר את הצורה הכללית של הפנים.

"וִיפַת מַרְאֶה"- הוא- זיו הקלסתר- כלומר: מאור פנים.

מכאן, שרחל הייתה יפה בצורת פניה וגם האירה פנים.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא התרגש מאד כי דמות אמו - רבקה נתגלתה לו באישיותה של רחל.

בעל הטורים מבאר : כשראה יעקב לראשונה את הבאר עוד בטרם  רחל הגיעה למקום, נזכר בדברי אמו –רבקה- שאמרה לו: כשם שאני יפת תואר והזדמנתי על הבאר –כן יהיה לך סימן מבנות אחי- אם תראה שהיא כתוארי - היא בת מזלך!

מוסיף ומדגיש בעל הטורים:

כאשר  יעקב ראה לראשונה את רחל - באותו זמן  גולל את האבן מעל הבאר- כוון שראה אותה- שרתה עליו שכינה ורוח הקודש .

 בדומה לכתוב בתהלים: "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי " [תהלים  ט"ז, ט]

פירוש נוסף: יגל כבודו של יעקב- כאשר יסיר יצר הרע שדומה לאבן [ב"ר, ע, ח]

"אור החיים" מפרש את המילים:  "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא.":

אמר יעקב לרחל:  כי הוא קרוב אליה משתי בחינות:

א] קירבת הגוף באומרו: שהוא אחי אביה. [בן רבקה –אחות לבן]

ב] קירבת הנפש - באומרו שהוא בן רבקה וידועה רבקה בצדקותה –במעשיה הטובים.

לעניות דעתי, על פי הסבר זה, ניכר שיעקב חפץ ברחל- לכן  הסביר לה שהם קרובים זה לזו.

לבן הארמי.

לבן היה אחיה של רבקה--אימם של יעקב ועשיו.

הכתוב מציין : כי רחל רצה וסיפרה לאביה על בואו של יעקב, שואל רש"י:  הרי נהוג שבמקרה כזה, נוהגת הבת לספר לאימה ולא לאביה?

אלא, מסתבר שאימה נפטרה ולא היה לה למי  לספר, אלא רק לאביה.

האגדה מספרת: כאשר רצה רחל אל לבן- אביה - לספר על בואו של יעקב, אמר בליבו: הן הביא אליעזר אתו כסף וזהב ואבנים יקרות ,אף כי יעקב אהוב על יצחק ורבקה ,מיד רץ לבן אל יעקב והנה ראה שאין לו גמלים ואין עבדים, אמר בליבו: אין זאת, כי  ודאי הביא עמו  זהב וכסף וכל אבן יקרה, כדאי שאחבק אותו  ,סביר להניח - כי האוצרות טמונים בכיסיו, לכן חיבק ומישש את בגדי יעקב, אך התאכזב מאד משגילה שאין  שום דבר, לכן חשב, אולי  הביא יעקב עמו מרגליות יקרות והסתיר אותן  מתחת ללשונו, אם כך אנשקה  לו ואראה  מה בפיו? כאשר לבן נישק את יעקב, התעצב על ליבו, כי לא גילה דבר!

לכן יעקב סיפר ללבן, כי בדרך שדד אותו, אליפז –בנו של  עשיו - באומרו: אבי ציווני להמיתך ולקחת את כל אשר ברשותך, יעקב הציע לאליפז לא לפגוע בו, אלא להסתפק בלקיחת הכסף והזהב שברשותו- כי עני נחשב למת, לכן נשאר חסר כול.

מששמע זאת לבן, אמר ליעקב: אתה בעיניי היום – כעצם שהסירו מעליה את כל הבשר החלטתי לכבדך מאד ועתה שב אצלי בביתי ימים אחדים! ואכן יעקב לא התבטל אצל לבן, אלא עשה כל עבודה, הן בביתו והן בשדהו.

רש"י מסביר:  את דברי לבן ליעקב: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה". "אך"- זו מלשון מיעוט- בכך רוצה לבן לומר ליעקב: אכניסך לביתי רק משום שאתה קרוב משפחה שלי. וזאת במיוחד  לאחר שלבן נוכח לדעת שאין לו שום תועלת בעלת ערך  מיעקב, לכן  החליט שרק משום הקרבה המשפחתית ביניהם יטפל בו -יארח אותו זמן קצר- משך חודש ימים. וכך אכן נהג. ואף הכנסת אורחים זו לא הייתה חינמית, אלא בתמורה לכך שיעקב  שימש כרועה צאן.

רבינו בחיי מביא את  הסברו של רבנו שלמה  על דברי יעקב ללבן: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"

יעקב הדגיש את המילים: ב "ְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" לפי שלבן היה בעיני יעקב- בחזקת  רמאי וחשש שמא יביא לו אישה מן השוק ששמה רחל, לכן הוצרך להגיד: "בִּתְּךָ" וחשש שמא יביא לו את לאה, לכן אמר: "הַקְּטַנָּה", למרות שיעקב נזהר שלבן  לא ירמהו, אך למרות זאת, לבן רימהו ונתן לו את לאה.

"אור החיים" סובר: כי רחל הודיעה ליעקב - כי אביה רמאי ולכן יעקב סיפר ללבן את כל  מה שעבר עליו בדרך עם אליפז.

רבי אברהם אלימלך בידרמן מביא את דברי הרד"ק:  למרות שלבן  שאל  את יעקב מהו השכר עבור עבודתו? ענה לו יעקב: 'לא תיתן לי שום דבר קצוב, אלא יהיה  שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי , כלומר, לבן הארמי 'ביקש לעקור את הכול - להרחיק את יעקב  מאמונתו בקב"ה – כדי שלא יחוש שהוא תלוי בה' ולא יאמין כי פרנסתו היא מן השמים. אך יעקב שהיה ירא שמים ובעל אמונה איתנה בבורא עולם, לא  אבה לשמוע לדברי לבן וענה לו: שאינו מעוניין בשכר קבוע, כי באופן זה ,יסמוך ,חלילה רק על משכורתו הקצובה והקבועה וימעט חלילה ביטחונו בה' ,אלא שכרו יהיה ,אך ורק - על פי מה שיגזור עליו אלוקים. כמו בהמשך  ההתרחשות בפרשה, אנו עדים להתעשרותו של יעקב כיצד ילדו הכבשים עקודים,  מטרתו של יעקב הייתה, לשאת עיניו תמיד למרום ולדעת כי הפרנסה משמים בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: יעקב חפץ ברחל – בתו הקטנה  של לבן,  מכמה טעמים, ואחד מהם: כי ראה את יופייה, אך גם את  היותה נערה- בעלת יראת אלוקים ומאור פנים.

 ובאשר לאביה, הבין – כי לבן הוא איש ערמומי ודבריו אינם נובעים מתוך כוח האמת ונמנע מליפול ברשת  שקריו ויפים דברי ירמיהו הנביא:

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ".

 לכן אין זה פלא שיעקב  זכה לברכת שמים גם בסביבת לבן הרמאי.

עוד מיצירותיי על הפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רחל משתוקקת לבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל  שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 



ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."
[בראשית ל"א,ל"ה]

[שמן על בד]

"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"[בראשית ל"א,ד]


ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."

ההפטרה:
 הושע י"ב-י"ד:
 קטע מתוך ההפטרה:
 "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.   וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר.  הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
 כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת.  וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן.   לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה.   וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי.   אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת.  כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי.   וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות.

שיר מאת: אהובה קליין  ©



בהגיע יעקב לחרן

חש כסלע   איתן

בתום תפילה לאלוקים

מצימאון  הציל העדרים.



אבן הסיר מהבאר

זוכה להכיר את רחל

דמו זורם בעורקיו

כמנגינת כינור  הרהוריו.



כעת צופה לבאות

חפץ את לבן לראות

לדעת הבשורה  בפיו

היאות למשאלתו להקשיב?



מביט ברחל  קורא שפתותיה               

לאביה  לוחשת מילותיה:

אורח נכבד אחי אביה

זה עתה נכנס לחייה.



לבן זוקף ראשו

רוקם תכניות בליבו

שמא נפל בחלקו

אוצר אדיר לכיסו.

הערה: השיר בהשראת פרשת: ויצא [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 20 בנובמבר 2018

ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב אבינו לפני רחל ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Jacob weeps before Rachel at the well    


" ..........וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ"

 בראשית כ"ט, י"א]

ציורי תנ"ך/ יעקב בוכה בפני רחל ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c) [ שמן על בד].

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 בנובמבר 2018

פרשת ויצא- מה גנוז- בפגישת יעקב ורחל ליד הבאר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת ויצא - מה גנוז - בפגישת יעקב ורחל ליד הבאר?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/


  ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב עובד בעד רחל- שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".


ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?


ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)


[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו, יעקב מקיים את ציווי אמו יוצא מבאר שבע  בדרכו לחרן  וזוכה לפגוש את רחל ליד הבאר כפי שהכתוב מתאר:

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר.  וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.  וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן.  עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא;.. ".  [בראשית כ"ט, א- י"ד]

השאלות הן:

א]   באיזה אופן הלך יעקב לחרן?

ב]   מפגש יעקב עם רחל- ליד הבאר, מה המיוחד?

תשובות.

יעקב הולך לחרן.

נאמר:"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם". 

רש"י מסביר:  את הקושי - מדוע נאמר תחילה  לשון משא – היינו "וַיִּשָּׂא"  ואחר כך כתוב  "וַיֵּלֶךְ"?

אלא, שמכאן ניתן ללמוד: שהיה הולך  יעקב, תחילה -  מתוך פחד וחשש [שמא עשיו ירדוף אחריו]  לכן הליכתו הייתה קשה ורגליו היו כבדות.

אך  לעומת זאת כאשר ה' הבטיח לו בשורה טובה ומעודדת שיזכה לשמירה מה' - כפי שהכתוב מציין: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ" [שם כ"ח, ט"ו] רגליו כבר לא היו כבדות וכאילו ליבו נשאם.

רש"י מבסס את הסברו על פי בראשית רבה.

ה"כלי יקר" מבהיר: "לפי שבהליכה ראשונה אמרו חז"ל [סנהדרין צד. ע"א] שקפצה  לו הארץ ולפי זה לא הייתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס, הוצרך לומר שמכאן והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ - כי אם ברגליו כשאר אדם"  במילים אחרות - שכאשר יצא יעקב בתחילת דרכו  מבאר שבע לכיוון  חרן על פי רש"י   התקצרה לו הדרך שהרי היה כתוב : "ויפגע במקום" והמקום הוא הר  המוריה לפי שנעקר הר המוריה ממקומו ובא לקראתו, אך מכאן והלאה הלך כאדם רגיל.

רש"ר מסביר: שיעקב הפך לאיש אחר, לא עוד: "ויצא יעקב" אלא : "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו" אין רגליו מוליכות אותו ,גופו אינו נושא את רוחו, אלא הנשמה נושאת את גופו.

זו הגישה שבאמצעותה יוצא לפגוש את עתידו מתוך ביטחון בה'  ושמחה בעודו חסר כל ,מלבד המקל האוחז בידו.

ומדוע היה חסר כול? לפי שישנו מדרש המספר: כי אליפז- בנו בכורו  של עשיו רדף אחרי יעקב ובציווי אביו ביקש להורגו, הציע לו יעקב לקחת את כל רכושו שהיה אתו - כך יחשב לעני ועני נחשב למת, ואליפז שהיה במלכוד רגשות, מצד אחד רצה לקיים את צווי אביו ומנגד אהב את יעקב ולא רצה להורגו, עשה כן, לכן יעקב היה חסר כול- כאשר הלך לחרן.

המפגש  של יעקב עם רחל.

רבינו בחיי  מפרש: בכל אחד מבין האבות מוצאים אנו בארות ובכל אחד מהם  נרמז בהם העתיד: באר- זהו רמז לבית המקדש שהוא עתיד להבנות בזרעם והמשיל את בית המקדש לבאר מים כי משם תצא תורה.

בנוגע  ליצחק הכתוב מציין: "מַיִם חַיִּים" [שם כ"ח, י"ט]

עוד מוסיף רבינו בחיי: נאמר: "וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים.."

המילה "שָׁם"- רומזת רמז לנוכחות ה' במקום, כמו שכתוב: "וָאָקוּם, וָאֵצֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה-שָׁם כְּבוֹד-יְהוָה עֹמֵד" [ יחזקאל ג, י"ט]

ישראל משולים לצאן- כמו שכתוב: "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" [יחזקאל ל"ד, ל"א]

כאן הכתוב מזכיר: "שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן"- לפי שישראל מחולקים לשלוש קבוצות: כוהנים, לוויים, ישראלים והיו עולים למקדש שלוש פעמים בשנה.

לאחר שיעקב הסיר את האבן מעל באר המים לעיני הרועים ועשה זאת בקלות ובמהירות- כפי שמעיד על כך: רש"י בדומה  לאדם המסיר פקק מבקבוק – הדבר מוכיח   עד כמה כוחו של יעקב היה גדול.

 רש"ר טוען:  כי הקלות בה יעקב הרים את אבן מעל הבאר לבדו – עד כדי כך שהוא גרם לה להתגלגל-  בעוד שאבן זו הייתה כה כבדה שאחרים רק בכוחות משותפים יכלו  להזיזה - זה מוכיח: למרות שיעקב היה חסר כול, היו לו "נכסים" גופו החזק והבריא היה הנכס  שישמש לו לבנות את עתיד ביתו ,זה כוח שניתן להשיג אותו על ידי חיים טהורים שקיים כבר בעברו- לימוד תורה – זהו יסוד להשגת עושר וכבוד. ועל כך אמר שלמה המלך:

"אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ;    בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד". [משלי ג', ט"ז]

יעקב אינו מסוגל לסבול השתמטות, או בגידה, אלא נאמנות למילוי  החובה.

ה"נכס" השלישי"- ההתלהבות לעבוד , זריזות  והיכולת לעזור לזולת גם אם הדבר  אינו נוגע לו אישית. זוהי מידה שאינה מצופה- מ"איש תם יושב אוהלים " אישיות מיוחדת זו  מייצגת את כל התכונות של עם ישראל העם שנועד לייצג את   משלוחי היד השונים- הרוחניים והגשמיים בחיים.

כאשר יעקב רואה לראשונה את רחל הוא מנשק  אותה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל";

ה"חיזקוני" מסביר: כי דווקא רחל הגיעה ולא לאה, לפי שעיני לאה היו רכות והרוח  ומזג האוויר  קשים לה, לפיכך לא רעתה את הצאן ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה!

הרמב"ן  ואבן עזרא סבורים: כי נשיקה בלמ"ד- "לְרָחֵל"-  איננה בפה, אלא נישק אותה על ראשה ,או כתפה.

לכן נשיקה עם האות למ"ד- היא ביד או בכתף, או בלחי על פי מנהג המדינות.

לעומת זאת, אבן עזרא טוען: שכל נשיקה בלא האות למ"ד היא בפה.

רבינו בחיי מסביר: כאשר יעקב נישק את רחל-  קטנה הייתה ועדיין לא הייתה מתאימה להינשא ולכן מסר לבן את הצאן בידיה ולא מסר ללאה שהייתה גדולה ממנה, כי הייתה כבר ראויה להינשא, על כן הייתה יושבת בבית.

 בהמשך נאמר: "וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" על בכיו  זה של יעקב בעת פגישתו עם רחל, מפרש רש"י בשתי דרכים:

א] לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ,  היות ונקברה לבדה בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה.

ב]: היות ויעקב הגיע בידיים ריקות ,לפי  שאליפז לקח לו את  כל מה שהיה בידו. לא – כאליעזר -עבד אברהם- שהעניק תכשיטים לרבקה ובכך שימח אותה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כיצד ניתן לבנות בית יהודי – על בסיס "נכסים" הכוללים- כוח, רצון, מסירות ,יושר ואחריות - הנובעים מתוך החיבור לבאר המים – באר הרוחניות- סמל התורה והמקדש  ואת הדגם הזה מייצג יעקב אבינו אשר נשען על עץ החיים לאורך כל הדרך.  כפי שאמר שלמה המלך:       עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.[משלי ג, י"ח]   
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר