‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויצא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 25 בנובמבר 2020

פרשת ויצא- כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא - כיצד הצטדק לבן ברמאותו ליעקב?

מאת: אהובה  קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".[בראשית  כ"ט,כ"ה- כ"ו]



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/

  ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".

ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?

ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



בפרשה זו מגלה יעקב, כי לבן רימה אותו ! זאת לאחר שעבד עבור רחל במשך שבע שנים ועל כך אנו קוראים בתורה:

"וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה."  [בראשית כ"ט, ט"ז- י"ט]

בהמשך נאמר: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.  וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי.."  [שם, כ"ט, י"ח- כ"א ]

אך יעקב לא ציפה לתוצאה:

"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"  [שם, כ"ט, כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:

א] רחל ולאה - במה היו שונות?

ב] מדוע העדיף יעקב את רחל על פני לאה?

ג] כיצד לבן רימה את יעקב ונתן לו את לאה?

תשובות.

רחל ולאה.

על רחל נאמר: "וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה". 

רש"י מסביר: "תואר"- הכוונה לצורת פניה – שהיו קווי מתאר פניה- מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה - לשון תואר אנו מוצאים בתנ"ך:

"חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". [ישעיהו מ"ד, י"ג]- הקו החיצוני המתאר את  צורתו הכללית.

הגר"א [הגאון רבנו מווילנא]  שואל: הרי נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"   [משלי  ל"א, ל] ויש בכך קושי, אם חן ויופי - נחשבים להבל ושקר, כיצד יתכן שהכתוב משבח בדבר שקר ?- והתשובה היא : היופי –הוא הבל ושקר כאשר הוא מופיע לבד!

אבל - באישה – יראת ה'- היא מעלה גדולה - לכן כאן הכוונה: שהיה לה גם יופי וחן יחד עם יראת ה' וזו מעלה גדולה.

יש עוד הסבר של הגאון: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי"- כשהנשים  הן בלי יראת ה' -הן כנזם באף חזיר, אבל "אישה יראת ה' היא תתהלל" הכוונה שכעת גם החן והיופי- תתהלל.

על דרך זו מוסבר גם: "כֹּ֣ה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אַל־ יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל  הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־ יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ"׃[ירמיהו ט, כ"ב- כ"ג]

אין להתהלל בחכמה ובגבורה ובעשירות לבד ,אלא "בזאת"-היינו - בחכמה ובגבורה ובעשירות תהלל אותו - כשישכיל ויזכור כי הכול מאת ה'- שידע איך להתנהג בעשירות , בגבורה ובחכמה , כל כוונתו תהיה לשם שמים.

ספורנו סבור: כי רחל הייתה יפת מראה גם בצבע העור שלה "שהיה צח ואדום - כי אומנם הצבע הוא מושג לחוש הראות"

לגבי לאה נאמר: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת";

רש"י מסביר: היו עיניה של לאה בוכיות ודומעות, מהטעם שהייתה סבורה: שהיא מיועדת להינשא לעשיו ולעלות בגורלו, משום כך הייתה בוכה פעמים רבות - לפי שהיו אומרים: "שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן, הגדולה – לאה -  מיועדת להינשא לגדול- עשיו והקטנה- רחל ראויה להינשא לקטן - יעקב, - לכן הייתה בוכה לאה- שלא תינשא לעשיו.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ] טוען: במקום לציין  שלאה הייתה פחות יפה הכתוב מבליט ומהלל את מה שהיה כן יפה בה- עיניה היו רכות וענוגות- בהשוואה לרחל שהייתה כולה יפה.

"החיזקוני" סובר: כי עיני לאה רכות והרוח והאוויר היו קשים לה - לפיכך לא הייתה רועה את הצאן כרחל.

אונקלוס אומר: כי המשמעות של עיניים רכות - עיניה היו יפות ונאות.

דעת זקנים לבעלי התוספות: מציין את יופיין של עיני לאה, אך לדעתו היו עיני לאה –כואבות מהבכי.

יעקב  מעדיף את רחל.

ספורנו מבהיר: כי יעקב אהב את רחל- הוא התאהב באישיותה היות והיא רחל ולא בגלל טעם אחר.

רש"ר סבור: כי בחירת רחל הייתה על סמך מראה החיצוני - שהייתה מאד יפה.

"חיזקוני" טוען: כי הייתה שמועה שהאחות הגדולה - לאה  מתאימה לעשיו – לאחיו הגדול לכן  יעקב פחד, אפוא, לדרוש את לאה- האחות הגדולה, שמא יכעס עליו עשיו, בייתר שאת ,אחרי מכירת הבכורה ויטען: כי יעקב לא רק את הבכורה  חמד, אלא גם את אשתו המיועדת.

לבן מרמה את יעקב.

יעקב אומר ללבן: "מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי"?

חז"ל אמרו במדרש: כאשר גילה יעקב - כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה ולא את רחל, אמרה לאה ליעקב: הלא גם אתה רימית את אביך ואמרת: "אנוכי עשיו בכורך", למעשה, הדבר מוזר  שלאה מגינה כאן על עשיו. אך אומר  ליקוטי כתר: כי לאה מגינה על עצמה ולא על עשיו.

היא טוענת: אני הייתי מיועדת לבכור אולם אתה שרכשת את הבכורה  הרי קנית בכך גם אותי!

ישנו פירוש המסביר:  כי לבן באומרו:

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".   לבן מתכוון לקנטר את יעקב בעניין הבכורה - לכן הוא אומר: "הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה"- יעקב היה  הצעיר ועשיו הבכור- אומנם במקומכם נהוג למכור את הבכורה לצעיר - להקדים את הקטן לגדול- אך אצלנו המנהג שונה!

המלבי"ם ורש"ר מסבירים: את "הצטדקותו" של לבן האומר ליעקב: אל תחשוב, כי רציתי לשנות את  הבטחתי מלתת לך את רחל, או שמא, רציתי להשיא לך את לאה בניגוד לרצונך. האמת, שכל מה שעשיתי- היה למען אוכל לקיים את הבטחתי, אומנם הבטחתי לך לתת את רחל-אלא מנהג המקום גרם לעיכוב, לכן קיימתי את המנהג ונתתי לך את לאה - וזאת במטרה לתת לך בהמשך את רחל.

אין אתה צריך לעבוד לפני שתיקח אותה-שבע שנים נוספות, אלא: "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת..." ואתן לך את רחל באשראי, תעבוד את שבע השנים אחר כך, אני נתתי לך תחילה את לאה- רק מהטעם: שאוכל לתת לך אחר כך את רחל. אתה אינך בקי במנהגי המקום הזה - כי אצלנו: המבקש את הצעירה - מתכוון גם לבכירה הכול התנהל כאן כשורה - בהתאם להבטחתי ומנהגי המקום.

לסיכום,  לאור האמור לעיל: לבן היה רמאי, איש גשמי מאד - אשר הממון תמיד בראש מעיניו - הוא  מצטייר כלפי חוץ כאיש "צדק" ואינו מוכן להודות ברמאותו - כל התנהלותו והבטחותיו כלפי  יעקב-  הם במטרה לקיים את "הבטחתו" ליעקב.  אחד בפה ואחד בלב !

עלינו להישמר  מאנשים  שאינם ישרים, כפי שאנו מתפללים בכל בוקר בתפילת שחרית :

"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִיםמֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִפֶּגַע רָע........"

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

לבן מצטדק ליעקב/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

לבן מצטדק ליעקב.

מאת: אהובה קליין. ©

השחר עלה במרום

יעקב נזכר בסדום

מפנה ללבן שאלה

על מה ולמה רימה?

 

 

שבע שנים עבד ברחל

חורף קיץ, יום וליל

אותה פגש לראשונה

ליד הבאר , יפה וברה.

 

שם, הזיל דמעה

התנבא על עתידה       

חיש תובע הבטחת לבן

המצטייר כאיש צח ונאמן.

 

 

לבן חותנו , מצטדק

כאנשי המקום נוהג

לו העניק את הבכירה

בוא תבוא גם הצעירה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויצא [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 10 בדצמבר 2019

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על בוא יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


Biblical paintings by Ahuva Klein

Rachel tells her  father about Jacob's coming


"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". 
[בראשית כ"ט,י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 4 בדצמבר 2019

פרשת ויצא- מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא - מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?

 מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ סולם יעקב [חלומו של יעקב]/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לראות את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב  יוצק שמן על המזבח בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c)


[שמן על בד]

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת-צאן  לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את- האבן מעל פי  הבאר..."[בראשית כ"ט,י]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פגישת יעקב ורחל ליד הבאר ובכיו של יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  יעקב עובד שבע שנים למען רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו יעקב פוגש לראשונה בחייו את רחל ליד הבאר, לאחר שהצליח להסיר את האבן מעל המים:

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן- אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה- מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי".[בראשית כ"ט, י"ב- ג]

השאלות הן:

א] מדוע בחר יעקב ברחל- האחות הקטנה-דווקא ?

ב] מי היה לבן וכיצד התייחס אל יעקב?

תשובות.

יעקב  בוחר ברחל.

"החיזקוני" סובר: שמועה  יצאה - כי הגדולה מיועדת לאחיו הגדול של יעקב הלוא הוא עשיו ,לכן פחד יעקב לדרוש את האחות הבכורה - לאה , היות וכתוצאה מבחירתו זו ,עשיו  עשוי להתרגז מאד בטענה: שיעקב לא  הסתפק לקנות ממנו את הבכורה ,אלא אף את אשתו לקח!

הגר"א [הגאון אליהו מווילנא] פירש את הפסוק: "שקר החן והבל היופי"  [משלי ל"א, ל]  תוך כדי שאלה: אם חן ויופי – הבל ושקר הם , מדוע משבח הכתוב את רחל שהייתה יפה? אלא שהתשובה היא: היופי- הוא  הבל ושקר כאשר הוא לבד!

אבל  באישה יראת ה'  היא מעלה גדולה!

לכן  ניתן להבין מדוע חפץ יעקב ברחל?

ספורנו סבור: כי יעקב התאהב באישיותה - לא בגלל טעם אחר.

רש"י אומר על המילים: "וְרָחֵל, הָיְיתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".  יפת תואר- הכוונה: צורה הפרצוף - שהיו קווי דמותה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה, רש"י מביא  הוכחה להסבר זה מן הכתוב: "חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ.." [ישעיהו מ"ד, י"ג] כמו  האומן העוסק בחיתוך עץ לפסל יסמן עליו את מקום החיתוך , הכוונה לקו המתאר את הצורה הכללית של הפנים.

"וִיפַת מַרְאֶה"- הוא- זיו הקלסתר- כלומר: מאור פנים.

מכאן, שרחל הייתה יפה בצורת פניה וגם האירה פנים.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא התרגש מאד כי דמות אמו - רבקה נתגלתה לו באישיותה של רחל.

בעל הטורים מבאר : כשראה יעקב לראשונה את הבאר עוד בטרם  רחל הגיעה למקום, נזכר בדברי אמו –רבקה- שאמרה לו: כשם שאני יפת תואר והזדמנתי על הבאר –כן יהיה לך סימן מבנות אחי- אם תראה שהיא כתוארי - היא בת מזלך!

מוסיף ומדגיש בעל הטורים:

כאשר  יעקב ראה לראשונה את רחל - באותו זמן  גולל את האבן מעל הבאר- כוון שראה אותה- שרתה עליו שכינה ורוח הקודש .

 בדומה לכתוב בתהלים: "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי " [תהלים  ט"ז, ט]

פירוש נוסף: יגל כבודו של יעקב- כאשר יסיר יצר הרע שדומה לאבן [ב"ר, ע, ח]

"אור החיים" מפרש את המילים:  "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא.":

אמר יעקב לרחל:  כי הוא קרוב אליה משתי בחינות:

א] קירבת הגוף באומרו: שהוא אחי אביה. [בן רבקה –אחות לבן]

ב] קירבת הנפש - באומרו שהוא בן רבקה וידועה רבקה בצדקותה –במעשיה הטובים.

לעניות דעתי, על פי הסבר זה, ניכר שיעקב חפץ ברחל- לכן  הסביר לה שהם קרובים זה לזו.

לבן הארמי.

לבן היה אחיה של רבקה--אימם של יעקב ועשיו.

הכתוב מציין : כי רחל רצה וסיפרה לאביה על בואו של יעקב, שואל רש"י:  הרי נהוג שבמקרה כזה, נוהגת הבת לספר לאימה ולא לאביה?

אלא, מסתבר שאימה נפטרה ולא היה לה למי  לספר, אלא רק לאביה.

האגדה מספרת: כאשר רצה רחל אל לבן- אביה - לספר על בואו של יעקב, אמר בליבו: הן הביא אליעזר אתו כסף וזהב ואבנים יקרות ,אף כי יעקב אהוב על יצחק ורבקה ,מיד רץ לבן אל יעקב והנה ראה שאין לו גמלים ואין עבדים, אמר בליבו: אין זאת, כי  ודאי הביא עמו  זהב וכסף וכל אבן יקרה, כדאי שאחבק אותו  ,סביר להניח - כי האוצרות טמונים בכיסיו, לכן חיבק ומישש את בגדי יעקב, אך התאכזב מאד משגילה שאין  שום דבר, לכן חשב, אולי  הביא יעקב עמו מרגליות יקרות והסתיר אותן  מתחת ללשונו, אם כך אנשקה  לו ואראה  מה בפיו? כאשר לבן נישק את יעקב, התעצב על ליבו, כי לא גילה דבר!

לכן יעקב סיפר ללבן, כי בדרך שדד אותו, אליפז –בנו של  עשיו - באומרו: אבי ציווני להמיתך ולקחת את כל אשר ברשותך, יעקב הציע לאליפז לא לפגוע בו, אלא להסתפק בלקיחת הכסף והזהב שברשותו- כי עני נחשב למת, לכן נשאר חסר כול.

מששמע זאת לבן, אמר ליעקב: אתה בעיניי היום – כעצם שהסירו מעליה את כל הבשר החלטתי לכבדך מאד ועתה שב אצלי בביתי ימים אחדים! ואכן יעקב לא התבטל אצל לבן, אלא עשה כל עבודה, הן בביתו והן בשדהו.

רש"י מסביר:  את דברי לבן ליעקב: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה". "אך"- זו מלשון מיעוט- בכך רוצה לבן לומר ליעקב: אכניסך לביתי רק משום שאתה קרוב משפחה שלי. וזאת במיוחד  לאחר שלבן נוכח לדעת שאין לו שום תועלת בעלת ערך  מיעקב, לכן  החליט שרק משום הקרבה המשפחתית ביניהם יטפל בו -יארח אותו זמן קצר- משך חודש ימים. וכך אכן נהג. ואף הכנסת אורחים זו לא הייתה חינמית, אלא בתמורה לכך שיעקב  שימש כרועה צאן.

רבינו בחיי מביא את  הסברו של רבנו שלמה  על דברי יעקב ללבן: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"

יעקב הדגיש את המילים: ב "ְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" לפי שלבן היה בעיני יעקב- בחזקת  רמאי וחשש שמא יביא לו אישה מן השוק ששמה רחל, לכן הוצרך להגיד: "בִּתְּךָ" וחשש שמא יביא לו את לאה, לכן אמר: "הַקְּטַנָּה", למרות שיעקב נזהר שלבן  לא ירמהו, אך למרות זאת, לבן רימהו ונתן לו את לאה.

"אור החיים" סובר: כי רחל הודיעה ליעקב - כי אביה רמאי ולכן יעקב סיפר ללבן את כל  מה שעבר עליו בדרך עם אליפז.

רבי אברהם אלימלך בידרמן מביא את דברי הרד"ק:  למרות שלבן  שאל  את יעקב מהו השכר עבור עבודתו? ענה לו יעקב: 'לא תיתן לי שום דבר קצוב, אלא יהיה  שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי , כלומר, לבן הארמי 'ביקש לעקור את הכול - להרחיק את יעקב  מאמונתו בקב"ה – כדי שלא יחוש שהוא תלוי בה' ולא יאמין כי פרנסתו היא מן השמים. אך יעקב שהיה ירא שמים ובעל אמונה איתנה בבורא עולם, לא  אבה לשמוע לדברי לבן וענה לו: שאינו מעוניין בשכר קבוע, כי באופן זה ,יסמוך ,חלילה רק על משכורתו הקצובה והקבועה וימעט חלילה ביטחונו בה' ,אלא שכרו יהיה ,אך ורק - על פי מה שיגזור עליו אלוקים. כמו בהמשך  ההתרחשות בפרשה, אנו עדים להתעשרותו של יעקב כיצד ילדו הכבשים עקודים,  מטרתו של יעקב הייתה, לשאת עיניו תמיד למרום ולדעת כי הפרנסה משמים בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: יעקב חפץ ברחל – בתו הקטנה  של לבן,  מכמה טעמים, ואחד מהם: כי ראה את יופייה, אך גם את  היותה נערה- בעלת יראת אלוקים ומאור פנים.

 ובאשר לאביה, הבין – כי לבן הוא איש ערמומי ודבריו אינם נובעים מתוך כוח האמת ונמנע מליפול ברשת  שקריו ויפים דברי ירמיהו הנביא:

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ".

 לכן אין זה פלא שיעקב  זכה לברכת שמים גם בסביבת לבן הרמאי.

עוד מיצירותיי על הפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רחל משתוקקת לבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל  שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 



ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."
[בראשית ל"א,ל"ה]

[שמן על בד]

"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"[בראשית ל"א,ד]


ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."

ההפטרה:
 הושע י"ב-י"ד:
 קטע מתוך ההפטרה:
 "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.   וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר.  הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
 כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת.  וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן.   לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה.   וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי.   אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת.  כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי.   וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר