‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויחי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויחי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 בדצמבר 2020

פרשת ויחי- מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויחי - מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט, י"ג]



ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/יוסף לעת זקנתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ [דיפטיכון] הצלחת יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt
Biblical paintings by Ahuva Klein-

פרשת ויחי - היא הפרשה האחרונה בחומש בראשית  המסיימת את סיפורי האבות – המתוארים בחומש בעשרה פרקים:

פרשה זו היא סתומה - לפי שאין בינה לבין הפרשה הקודמת רווח, או הפסק, אלא המשך רצוף בין שתי הפרשיות.

רש"י מביא שני פירושים מדוע הפרשה סתומה:

 פירוש א]  רמז לנו: כיוון שיעקב  נפטר, נסתמו עיניהם וליבם של עם ישראל  מצרת השעבוד. עם מותו של יעקב - החלו המצרים לשעבדם.

פירוש ב] ביקש יעקב לגלות את הקץ, אך נסתלקה  ממנו  השכינה באותו רגע. [בראשית רבא]

לדעת שפתי חכמים: עדיין לא החל השעבוד ממש, אלא החלה  צרת השעבוד כפי  שנאמר במסכת סוטה: "בפרך" כלומר : היה פרעה מדבר עם ישראל שיעבדו לו  בפה רך.

יש עוד פירוש מעניין שראיתי:[בספרו של הרב אליהו שלזינגר:

["אלה הדברים על התורה"]

צרת השעבוד החלה דווקא ברגע שנפטר יעקב אביהם, היות וכל עוד היה בחיים הוא היה, בנוסף לאביהם, גם מורה הדור ואיתם היו מתייעצים בכל דבר. כפי שנהוג להגיד: "והיו עינך רואות את מוריך"

ברגע שהשיב את נשמתו לבורא ,הבלבול היה גדול וכאן החלה צרת השעבוד.

הפרשה מתחילה   בתיאור ימיו האחרונים של יעקב במצרים אשר במהלכן הוא קורא ליוסף בנו להתייצב לפניו ומבקש ממנו: שישבע לקבור אותו בארץ ישראל:

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.  וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.  וְשָׁכַבְתִּי, עִם- אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ..." [בראשית  מ"ז, כ"ח- ל"א]

בהמשך הוגד ליוסף כי אביו חולה - לכן הוא ניגש אל אביו עם שני בניו - אפרים ומנשה וזוכה שיעקב  אביו יברך את אפרים ומנשה ,אך בטרם ברכה זו,  הכתוב מספר:

"וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם.  וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם:  אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי.  וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם.  וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". [שם, מ"ח, ב'- ח']

 השאלות הן:

 א] מה  משמעות שם הפרשה: "ויחי" ?

 ב] מאין כי לעולם חולקים כבוד למלכות ?

 ג] מדוע היה חשוב ליעקב להזכיר  ליוסף את הבטחת הארץ לישראל?

תשובות.

משמעות שם הפרשה: "ויחי"

חכמי ישראל מדייקים  באופן פתיחת הפרשה דווקא במילה: "ויחי"  כפי שנאמר :"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.." ואילו כאשר שב יעקב לאחר תקופה ממושכת בניכר   נאמר:  "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן" [שם ל"ז, א].

ההבדל הוא: "וַיֵּשֶׁב" משמעותו : ישיבת קבע ורק בארץ ישראל. לעומת זאת  כאשר יהודי שוהה בגלות - זו אינה מציאות קבועה ,אלא זמנית במטרה להחיות את נפשו עד  יעבור זעם, מטעם זה נאמר על שהיית יעקב בחוץ לארץ [מצרים]

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" - שהייה זמנית שאינה קבועה.

רבינו  בחיי אומר : כי המילה: "וַיְחִי" שווה בגימטרייא = שלושים וארבע- מספר זה - בא לרמז לנו על שנותיו  הטובות והמאושרות של יעקב שעליהם ראוי להגיד "וַיְחִי יַעֲקֹב" וזאת, למרות שיעקב אומר לפרעה  עם הגעתו למצרים:

"...מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם"׃  [בראשית מ"ז, ט] אך ניתן להסיק שהשנים שבהן חי יעקב במחיצת בנו יוסף - "בן הזקונים" והאהוב- היו עבורו שנים טובות ושמחות. תקופה זו כוללת: שתי תקופות שוות של שבע - עשרה שנים:

א] שבע עשרה שנים ראשונות בחיי יוסף עד  למכירתו למצרים.

ב] שבע עשרה השנים האחרונות בחיי יעקב שבהן נוצרה אחדות משפחתית מחדש בתוך משפחת יעקב השסועה.

על פי ה"זוהר"  הקדוש: יעקב זכה לחיות במצרים : במשך שבע עשרה שנה- כגמול ראוי על צער הפרידה מיוסף בנו האהוב. שנפרד ממנו באופן כה אכזרי בשיתוף האחים. בגיל שבע עשרה. [שם ל"ז, ב]

 ישנם פרשנים הסבורים: כי המשפט: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" מזכיר לנו את תחילת העלילה עם יוסף ואחיו:

"אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן.."

 [ שם, ל"ז, ב]

מהפסוק הזה ניתן ללמוד: שיוסף היה כה צעיר רק בן שבע עשרה כשהופרד בכוח הזרוע מיעקב אביו ונמכר למצרים, במשך שבע עשרה שנה יעקב לימד את יוסף תורה  ודרך ארץ כלפי אחיו. ולכן בא הכתוב להדגיש בפנינו שאין הקב"ה מקפח שכר מצוות ומעשים טובים של כל אדם, וכך זכה יעקב לשכר הולם מצד יוסף ובניו שקיימו בסוף  תקופת חייו מצוות כיבוד אב במשך שבע עשרה שנים תמימות - מידה כנגד מידה!

מעולם חולקים כבוד למלכות:

בפרשתנו מתואר : ַ"ויּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה:

על כך אומר רש"י: כך אמר יעקב ,על אף שיוסף הוא בני והוא חייב בכבודי, מכל מקום- הוא מלך ולכן  אני אחלק לו כבוד, לכן התחזק ,למרות חולשתו והתיישב וקיבל את יוסף בישיבה. משום כבוד. ומכאן יש ללמוד: שלעולם חולקים כבוד למלכות ואפילו כאשר המלך מבחינתו ,לא ראוי לכך.

דוגמאות נוספות לכך בתנ"ך:  משה חלק כבוד למלכות, כפי שאמר לפרעה:

"וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּֽחֲווּ לִי לֵאמֹר .." [ שמות י"א, ח]

משה התכוון- שפרעה בעצמו ירד אליו, ורמז לו זאת בלשון: "עבדיך"- מפני כבוד המלכות.

דוגמא נוספת: מצאנו אצל אליהו הנביא- שחלק כבוד לאחאב – מלך ישראל למרות שהיה רשע שנאמר:

"וְיַד יְהוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה" [מלכים- א, י"ח, מ"ו]

כלומר, אליהו הנביא חגר את עצמו ורץ לפניו בזריזות כראוי כפי שנוהגים לבוא - בפני מלך.

חז"ל דרשו את הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ו, י"ג), שהקב"ה "צוום לחלוק כבוד למלכות", והפליגו שם חז"ל במעלת כבוד המלכות ואמרו: "וכן מצינו ביעקב, יוסף, אליהו, דניאל, חנניה משאל ועזריה, שחלקו כבוד למלכות"

יעקב מזכיר ליוסף את הבטחת הארץ.

 ".,,,וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם".

האגדה מספרת : "ויקרבו ימי יעקב למות ויבואו האנשים אשר הפקידם יוסף לשרת את אביו ולהיות שומרים לראשו ואמרו לו: אביך חולה ויצווני לאמור: לכו אל יוסף בני ואמרתם לו: בואה אל אביך כי דבר לו אליך: ויהי כשמוע את דבריהם ויצר לו מאד. וימהר וייקח את שני בניו עמו-  את מנשה ואת אפרים ויבוא אל יעקב אביו, ויאמר יעקב: הנה נא ידעתי בני, כי יבואו ימים והיו המתים בדבר ה': אפס כי בראשונה יקיצו- כל אלה הקבורים בארץ ישראל והקבורים בארץ אחרת – יתגלגלו במחילות ובמערות עד בואם ארצה- ישראל והמר[יהיה מר וקשה] להם הדבר הזה מאד, ואף גם זאת - בהיקברי בארץ מצרים ובאו אנשי המקום והשתחוו לקברי –כאשר ישתחווה איש לאלוקיו- כי קדוש אני בעיניהם... והיה ביום ההוא היות כל עפר ארץ מצרים לכינים ועלו ובאו בגופתי. על כן אנוכי שואל בני את השאלה הזאת לאמור: במותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורת אבותיי במערת המכפלה! ועתה בני אם  תיתן לי את שאלתי ושמחתני שמחה גדולה, ואם אין ויצאה נפשי ברגע ומתי! ויאמר יוסף: שלום לך אבי! אנוכי אעשה לך ככל אשר דיברת אלי". על רקע בקשתו של יעקב להיקבר  לאחר מותו במערת המכפלה- ניתן להבין מדוע הזכיר ליוסף את הבטחת הארץ לאחוזת עולם.

חכמים: מתפעלים מהקשר החזק שחשים אבותינו- אברהם יצחק ויעקב, לארץ המובטחת:

אברהם לא יצא מן הארץ ,אלא רק בתקופת הרעב וכאשר שלח את אליעזר עבדו להביא שידוך ליצחק הוא מזהירו בשבועה:"  הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה." [שם כ"ד, ו]

יצחק אבינו לא יצא  מעולם מחוץ לגבולות ארץ ישראל- שהובטחה לבניו, ואילו יעקב שהוכרח לרדת מן הארץ לפרקי זמן ארוכים, אינו שוכח בסוף ימיו לצוות את יוסף לקברו בארץ ישראל בלבד!

רבינו בחיי מדגיש: כי יעקב קרא ליוסף דווקא ולא לאף אחד מאחיו - לפי שסמך רק עליו וביקש ממנו שלא יקברהו במצרים ,אלא יקברהו בארץ ישראל - לפי שהאבות מחבבים את קברות ארץ ישראל - היא ארץ קדושה ומכפרת עוונות ושם נמצא שער השמים !

לסיכום, לאור האמור לעיל,  ניתן להסיק, כי יעקב אבינו  שהיה דבק בהבטחת ארץ ישראל לאבותיו ולדורות הבאים - הקדים בדבריו אל יוסף את הבטחת ה' אליו - במטרה לבקש מיוסף להיקבר במערת המכפלה ולמרות שנחלש לעת זקנתו התחזק והתיישב במיטתו – כי כיבד את יוסף בנו - כמשנה למלך במצרים- אשר על פיו יישק דבר.

ומכאן: שלעולם חולקים כבוד למלכות.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב קורא ליוסף במצרים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יעקב קורא ליוסף במצרים

מאת: אהובה קליין ©

 

השמועה, עשתה לה כנפיים

יעקב קורא ליוסף במצרים

עַל ערש דווי במיטתו

נשמתו חונקת זעקתו.

 

כעופר איילים קל רגליים

יגיחו יוסף מנשה ואפרים

התרגשותם מרקיעה שחקים

לעיניהם יעקב  שבע הימים.

 

יעקב נתמך בכריות

שפתיו - שפתי רננות

הבטחת ארץ נחלת אבות

אחוזת עולם לדורות!

 

 מקום בו שער שמים

קדושה שורה כפליים

בגינוני מלכות  משביע

להיקבר בארץ תובע.

 

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי –[חומש בראשית].     

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 8 בינואר 2020

פרשת ויחי- מה האחים ביקשו מיוסף ומה קיבלו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי - מה האחים ביקשו מיוסף ומה קיבלו?

מאת: אהובה קליין.

 היצירות שלי  לפרשה:


יעקב מברך את בניו  טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט,י"ג]


ציורי תנ"ך/ יעקב  משתחווה לשכינה,לאחר שיוסף נשבע לו כי  יקברהו בארץ ישראל.
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)





Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt



Biblical paintings by Ahuva Klein-


פרשת ויחי- היא הפרשה החותמת את חומש בראשית, ומתארת את הכבוד הרב שהעניקו  בני יעקב ובראשם יוסף - לאביהם  בדרכו האחרונה וקיימו את בקשתו:  להיקבר במערת המכפלה אשר רכש אברהם מעפרון החיתי.

עתה מששבו אל מצריים מהלוויית אביהם החלו לחשוש מנקמת יוסף כלפיהם עקב מה שעוללו לו בצעירותו ועקב כך ירד למצרים.

כך דיברו ביניהם:

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.  וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.  כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו.  וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.  וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב.  וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם". [בראשית נ, ט"ו- כ"ב]

השאלות הן:

א]  מדוע אחי יוסף חששו אחרי מות אביהם?

ב]  מה בקשו מיוסף ומה הבטיח להם?

ג]  מדוע יוסף הציע לכלכל את אחיו?

תשובות.

אחי יוסף חוששים אחרי מות  יעקב אביהם.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב: כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה - על כל מה שעוללו לו בעבר.

האגדה מספרת:

ויהי כאשר שבו יוסף  ואחיו למצרים מלוויית יעקב אביהם, יוסף חדל לקרוא לאחיו להצטרף אליו לאכול לחם, מפני שחשב: בעוד אבינו, יעקב היה חי ביקש ממני תמיד לשבת בראש אחיי ואני לא סירבתי לצווי זה. כי דבריו היו מקודשים לי ואם עכשיו אמשיך בדרך זו, יווצר מצב שאחיי יפצירו בי לאמור: שב נא בראש השולחן כפי שהיית נוהג  בעוד אבינו היה חי, אך אני אינני מסוגל לשבת בראש השולחן ,הרי ראובן אחי הוא הבכור וגם יהודה חשוב- שהתברך על ידי אבי  במילים: "מלכים ממך יצאו".

כאשר הבחינו האחים כי יוסף אינו קורא להם לבוא לאכול לחם עמו, אמרו איש לרעהו: כעת יוסף ירצה להשיב לנו רעה על כל מה שעוללנו לו בעודו נער, מיד פנו אל בלהה ובקשו ממנה: לכי נא אל יוסף ודברי אליו בשם יעקב אבינו לאמור:

"שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ.." והרי הבטחת, בקחתך את  אחד מאחינו  לעבד, אמרת: עלו לשלום אל אביכם ועתה  נאמר: " וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים".

אכן ,בלהה  נגשה אל יוסף ואמרה לו את דברי האחים, ברגע שיוסף שמע כי אחיו חושדים בו חשד זה, החל לבכות בכי רב ואז ניגש אליהם וניחם אותם בדברים, אל תחשבו שישולם תחת טובה רעה ? הרי אתם עשיתם לי טובה שגרמתם לי לרדת מצריימה, הרי כאן במצרים הייתי עבד ,בן בלי שם, בבית האסורים   ומשם יצאתי  לדרגה של מלוכה[משנה למלך] והנה אחיי הטובים הגעתם והנה נודע לכל תושבי הארץ במצרים - כי בן יעקב העברי הצדיק והחסיד אני!

לכן, אחיי, אני מבקש מכם לחדול ממחשבות אלה ,הרי כולכם ראיתם - כי לא יכלו עשרה כוכבים להרע לכוכב אחד-איך יוכל כוכב אחד להרע לעשרה? שובו נא לגושן ותשבו במקום בשלום וזכרו את דברי אבינו האחרונים לעשותם ולשומרם ואלוקים יהיה אתכם, לא תיראו - כי מה יעשה לכם אדם? דברי יוסף הרגיעו את האחים וישבו מעתה לבטח בארצם.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי , יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

בקשת האחים מיוסף

ה"כלי יקר" מתייחס למילותיהם של האחים:

"אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ" ושואל: הרי היה  לומר שא נא פשע וחטאת אחיך, ולמה הפרידו בין ה"פשע" ל"חטאת" והכניסו את  המילה "אחיך בין שני סוגי החטאים שלהם?

ומה הטעם באמירת: "כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ" ?

התשובה לכך: נראה שהיה כאן פשע וחטאת:

הפשע- שרצו האחים להרוג את יוסף בידיים כשסיפר ,בעודו נער, את חלומותיו והרי הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ואפילו לפי דבריהם שהחשיבו אותו למוציא דיבה עליהם.

החטאת: שמכרוהו לעבד ועל זה יש להם עוד קצת התנצלות- היות שיוסף באותה  תקופה  הביא את דיבתם רעה-לאביהם ואמר לו  שהם קוראים לבני השפחות בשם: "עבדים" ,לכן גמלו לו מידה כנגד מידה ומכרוהו לעבד, על כן נאמר: "שא נא לפשע אחיך" היות ועל הפשע אין הם מתנצלים. לכן הם מבקשים מחילה ורחמים, אבל על  וחטאתם- דין הוא  שיוסף ימחל להם ועל כך מבקשים מחילה- כי גמלו לו רעה.

בכך רצו לומר שיש להם קצת  התנצלות שגמלו לו רעה על הדיבה הרעה.

בכך מיושב למה הקדימו הפשע לחטאת, כי   אין נהוג לבקש מחילה תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על החטא הקטן, אלא בדיוק הפוך!

המלבי"ם מביא פירוש מעניין למילה: "אָנָּא....."

מאת הצדיק הגאון: שמשון מאסטרופלי:   " אָנָּא " -    ראשי תיבות= אריה, נשר, אדם , נחסר- שור, לפי שאם יוסף –שהוא בבחינת שור – יהרגם, לא יזכה להיות במרכבה, על כן עוד אמרו האחים: "ש"א  נ"א"- ראשי תיבות-  שור, אריה, נשר, אדם, זו המרכבה [של השכינה ] בשלמותה.

 בכך רמזו ליוסף: אביך ציווה לפני מותו:

".....אֵל שַדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז" [בראשית מ"ח, ג] גם כאן ראשי תיבות: אריה, שור, נשר, אדם.

יש כאן אזהרה ליוסף שלא יפגע- חלילה ,באחיו מפני שהוא עלול להיות  נחסר ממרכבת השכינה.

החת"ם סופר מסביר:

", וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" -אם אביך מת, אלוקיך קיים –דברי רש"י.

אמרו חז"ל [מסכת סנהדרין]"אמר  רבי מאיר, בזמן שאדם מצטער[שפורענות באה עליו בעוונו [רש"]- מה אומרת השכינה באותו זמן? כמו שאדם שיגע ועייף אומר: ראשי כבד עלי וזרועי גם כבד עלי [רש"י] האחים היו סבורים שיוסף לא העניש אותם בזמן  חיי אביו – מהסיבה: שלא רצה לגרום צער לאביו, לכן אמרו לו: אם אביך מת - אלוקיו קיים! אם לא רצית לגרום צער לאביך הרי כל שכן אין לך אפשרות לגרום צער  לריבונו של עולם - המשתתף בצערו של כל אדם  מישראל.

יוסף מציע לכלכל את אחיו.

"וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת- טַפְּכֶם";

על כך ראיתי הסבר יפה בספר: "ללמדך" /הרב מרדכי פרוינדליך זצ"ל. הוא שואל בספרו:
הלא האחים כלל לא ביקשו מיוסף כי יכלכל אותם ואת טפם, אלא רק שיסלח על הרע שגמלוהו, אם כן ,מדוע הציע יוסף שיכלכל אותם?

על כך מביא הרב מקרה אמיתי שהתרחש לפני כמה שנים בעיר אחת בה שימש הרב ברוך בער כראש  ישיבה באחת הישיבות,  הייתה לו בעיה שהעיקה עליו מאד, בתו בוגרת והוא התקשה למצוא לה שידוך, השנים חלפו, והנה באחת הימים, לאחר תפילות מרובות נמצא שידוך טוב, בחור ירא שמים הלומד בישיבה -בה הרב עצמו שימש כראש ישיבה,  והתקיימו האירוסין, אלא שבאותה תקופה, נהוג היה שאין החתן והכלה מתראים   בתקופה בין האירוסין לחתונה, לכן הוצע לבחור לעבור לישיבה מרוחקת ולהמשיך ללמוד שם תורה, הם העניקו לו מתנה: מגבעת מהודרת, חליפה  ושעון, והנה אחרי זמן לא רב, הבחור שלח חזרה את המתנה שקיבל וביטל את האירוסין עם הכלה! כמובן שהכאב היה עצום במשפחה והם קיבלו את הגזרה בעצב רב.

כעבור זמן מה, הוצע לאותו חתן להתמנות לרב בקהילה מסוימת, אלא שהוא נדרש למכתב המלצה וכך פנה אל רבי יעקב בער בבקשה: להמציא לו אישור בו ימליץ עליו לתפקיד מכובד זה, הרב התקשה לעשות כן, אך הוא גמר בליבו לכתוב את ההמלצה  ולכך הזמין שלושה בחורים תלמידי חכמים שיעברו על המכתב- כדי לבדוק, אם לא כתב שם איזו מילה שעשויה לגלות את הכאב האישי שהרב בעצמו נפגע מאותו חתן,  תלמידי החכמים עברו על המסמך ולא מצאו בו כל פגם!

שאלו הבחורים לפשר העניין? והרב  הסביר להם, כי אומנם הוא מחל לאותו בחור על מעשהו, אך הכאב שנגרם לו היה מאד עמוק והוא הרגיש שהוא מקפיד עליו וקשה לו להשתחרר מזה. אבל כעת שנזדמן לו  לעשות חסד עם אותו בחור, הוא חש כי הצליח לעקור את  שרידי  הקפידא שבליבו ומכאן אנו לומדים: שאדם שנפגע ממשהו, יכול למחול לו מחילה גמורה, רק עם יעשה עבורו חסד. והנמשל: האחים לא בקשו מיוסף שיכלכל אותם, אלא רק שיסלח להם על מעשיהם.

אולם יוסף החליט להוציא מהם כל ספק על כך שהוא מחל להם באופן מושלם וזאת על ידי שיגמול להם טובה תחת הרעה שעוללו לו והבטיח לכלכל אותם ואת  משפחתם במצרים.

לסיכום , לאור האמור לעיל:  יוסף מתגלה כצדיק, אשר אינו  נוקם באחיו ,הם מבקשים מחילה  והוא מבטיח להם לגמול עמם חסדים וכי  כל  אשר התרחש מאת האלוקים הוא.

ההפטרה:


מלכים א פרק ב

קטע מתוך ההפטרה.

" וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר.   אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ.   וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם.   לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם:  לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל"



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר