‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויגש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת ויגש. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 בינואר 2020

פרשת ויגש- כיצד הגיב יעקב לבשורה- כי יוסף חי?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש - כיצד הגיב  יעקב לבשורה - כי יוסף חי?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו   יוסף שולח את אחיו לבשר לאביו כי הוא חי במצרים:  "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.  וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.  וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת".  [בראשית מ"ה, כ"ו- כ"ח]

השאלות הן:

א] יוסף מזהיר את אחיו, מדוע?

ב] כיצד הגיב יעקב לבשורה המשמחת?

תשובות.

יוסף מזהיר את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

על פי  ספר הישר: יוסף אומר לאחיו לא לריב בדרך- למען ידעו שמה' הייתה כל ההתרחשות - למען החיות עם רב במצרים - כי  יהיו עוד חמש שנות רעב, יוסף מדגיש לאחיו: שלא  יבואו אל אביהם באופן פתאומי - אלא ינהגו בחכמה.

רש"י סבור: יוסף הזהיר את אחיו שלא יריבו בדרך -על דבר  מכירתו לפי שהיו נכלמים במעשיהם וחשש שיתחילו מאשימים, זה את זה.

רבינו בחיי מסביר: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תפחדו מלשון -"ולב רגז"- כמו שנאמר:    "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" 

"הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל ־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־ הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ"׃   [דברים ב', כ"ה]

לפי שבנוהג של עולם, נושאי הבר ולחם ומזון היו מתייראים בדרך ולא ממהרים, לכן אמר להם יוסף שילכו בזריזות וימהרו לבוא אל אביהם ולא יפחדו בדרך כלל, היות ויוסף שולט על כל מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו וממוראו יראו, ולכן אחי יוסף ילכו ויגיעו לשלום. [זה לשון הרמב"ן כפי שמביא רבינו בחיי ]

דרשו חכמים: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תהיו עסוקים בדברי הלכה מפני טורח הדרך, אך לא מנע מהם לגמרי שלא ילמדו כלל. שהרי אמרו רז"ל-  [במסכת סוטה מ"ט ]

"אמר ר' אילעא בר ברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף באש שנאמר "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם".[מלכים-ב- ב'. י"א]

"כלי יקר" מביא כמה הסברים, אחד מהם:

יוסף התכוון  שאחיו יתעסקו בדברי תורה - כי התורה נקראת: "דרך" לפי שכתוב: "אַשְרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה". [תהלים  קי"ט, א]

ההליכה הזו היא - ממקום למקום וזה  גם מצוי בעיון חכמת התורה, לפי שהמעיין בה עובר ממדרגה למדרגה- מחכמה לבינה ומבינה לדעה.

רבי אליעזר  טוען: יוסף הזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה פשוטים ולא בדברי הלכה הדורשים עיון עמוק ומטורח הדרך- יהיה להם לב רגז ובלתי מיושב, במצב כזה -  עלולים לטעות ,חלילה, בהבנה.

וכך גם רש"י התכוון.

 בראשית רבה, מסביר: יוסף בא להזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה –נושאים- פשוטים- וזאת על מנת שלא יטעו בדרך ,כי התורה  שעוסקים בה בדרך-  תנחה אותם אל מחוז חפצם  לשלום. כמו שכתוב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו', כ"ב]

כמו כן, אם תתעסקו בתורה- לא תפחדו מן הליסטים ולא  תטעו בדרך, היות והתורה תציל אתכם מכל פחד וטעות- לפי שהתורה "מגנא ומצלא"- מגינה ומצילה את האדם מפורענויות.  [מסכת  סוטה כ"א, ע"א]

תגובת יעקב לבשורה- כי יוסף חי.

האגדה מספרת: כאשר האחים התקרבו לביתו של יעקב- לבושים בבגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ויתמה מאד, ויבואו בניו הביתה והיו מחבקים ומנשקים את אביהם ואז הודיעו לו : כי יוסף הבן חי והוא מושל בכל מצרים ולא האמין להם יעקב, אלא רק כאשר הזכירו לו את הדברים שלמד עם יוסף ביום שנפרד ממנו לאחרונה.

יעקב ראה את העגלות שיוסף שלח ואת כל החפצים היקרים, התמלא בשמחה והודה לה' על כל החסדים.

האחים סיפרו לאביהם  את כל גדולת יוסף במצרים, אך יעקב  אמר : כי כל ההישגים הגשמיים שהשיג יוסף – לא ישמחו אותו, אלא חשוב  במיוחד  לשמוע מהי רמתו הרוחנית -צדקתו ,חסדיו ויראתו את ה'?

ענו לו האחים: כי יוסף עושה  חסדים ונותן  צדקה לאלפים, עושה משפט  לעשוקים. לשמע דברים אלו, קם יעקב על רגליו והודה לאלוקים על כל החסדים ובכך שהעניק ליוסף לעמוד בכל הניסיונות, אחר כך לבש את הבגדים היפים שיוסף שלח לו, השמועה המשמחת הגיעה  לתושבי כנען והם באו אל יעקב לברכו ושמחו בישועות ה' והיו מהללים את ה' ,הוא  סיפר לאנשי המקום על ימי היעדרותו הקשים של יוסף  ועתה על גדולתו במצרים, ומכאן חייבים לזכור: כי צדיק ה' בכל דרכיו!

לפי דברי רש"י: תגובתו הראשונית  של יעקב הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב, כלומר - רגשותיו השתנו וליבו הפסיק להאמין  לידיעה שאמרו לו  בניו- וזאת מפני גודל הפלא, קשה היה לו להאמין שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.

בהמשך רש"י אומר: כי כדי שיעקב יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף, יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם: עניין פרשת עגלה ערופה ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי אכן יוסף חי וקיים.

רש"י לומד זאת מהמילים: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."

רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה  משמחת בפתאומיות, הוא עלול להתעלף ולהיות כמת, והסיבה היא: כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב: הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא  ומתפשט בגוף כלפי חוץ ואילו פנימה  הלב עצמו מתקרר והדבר גורם לעילפון.

הדבר נפוץ אצל אנשים זקנים, או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.

רבינו בחיי מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.

 רש"ר מפרש: [ הרב שמשון רפאל הירש] "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם"."לבו עמד מלכת"  לשון עילפון מתוך שמחה גדולה כמובן ויש לכך סימוכין למה שנאמר בהמשך: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" ופרוש הדבר שיעקב חזר לעצמו. והרי זה דבר טבעי ששמחה מעין זו- היא למעלה מכוחו ,אך הכתוב מדגיש: "כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם".  לכן לא יתכן שהתעלף מתוך שמחה, אלא  דעתו הייתה מבולבלת וליבו קפא מתוך ספק מתוך שלא האמין לדבריהם ולא היה מסוגל בבת אחת להתאים את עצמו לבשורות טובות שהגיעו אליו.  אך כאשר סיפרו לו בפרטי פרטים על התנהגותו של יוסף וראה גם את העגלות אז באותו רגע נאמר : "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"- הוא קם מתוך מצב של אבלות שארך תקופה של עשרים שנה- כעת שוב שרתה עליו השכינה [על פי אונקלוס] ולכן מיד נקרא שוב בשם: "ישראל"

ממשיך ואומר רש"ר: מהרגע שיוסף נפרד מיעקב- הכתוב קורא לו "יעקב" והיוצא מן הכלל היחיד הוא: בזמן של התרוממות ותקיפות הדעת- זמן של תחייה רוחנית ולו רק לרגע, נקרא "ישראל"  באופן דומה התרחש בזמן פטירת רחל ויעקב  היה באבלות עליה ,הכתוב מציין:

ו"ַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [ בראשית , ל"ה, כ]

לעומת זאת לאחר שיעקב התיישב בדעתו הכתוב מציין: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר". [ לעיל ל"ה, כ"א] לכן כאן שהאחים מבשרים ליעקב : כי יוסף חי- הדבר מרומם אותו ובדבריו הוא אומר להם:" וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי"  די בכך שיוסף חי! המעמד המכובד שאליו הגיע יוסף הם מעל ומעבר לצפייה!

בהמשך נאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא,

יעקב נוסע מתוך רוח שמחה השורה עליו. הוא נוסע לפסגת חייו אשר הייתה מלווה במאבקים קשים, ייסורים וניסיונות. לכן כעת נוסע יחד עם כל אשר לו- כ"ישראל".

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב אשר לא ראה את יוסף תקופה כה  ארוכה  והיה בסבל ואבלות ,כעת כאשר התבשר כי יוסף חי , הוא היה המום ברגע הראשון והתעלף, רק לאחר שהשתכנע על פי דברי האחים והסימנים שראה-  במו עיניו - התיישבה דעתו וחש רוממות רוח, ובאותו רגע נקרא בכתובים בשם: "ישראל" כנאמר:

ַ"ותְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל"....


ההפטרה:


 יחזקאל ל"ז,ט"ו- כ"ז

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

חזון אחדות עם ישראל.



" וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.   וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ.  וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ.  דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי.   וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ--לְעֵינֵיהֶם.   וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.   וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.   וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.   וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.   וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.  וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם.  וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם".  {פ}
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב והבשורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב והבשורה

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 אחי יוסף יגיחו ממצרים

 בקדושה יניעו שפתיים

 עטורים מלבושי הדר

 מתגברים ,מוחים צער.



עימם עגלות ומגדנות

בפיהם בשורה וישועות

אביהם הקשיש יושב

על בן הזקונים חושב.

 

עת  יופיעו בפניו

אורו לפתע עיניו

בפניהם ראה שמחה

דמעה מעיניו מחה.



בשורה  בישרו  ליעקב 

מֵעַז יָצָא מָתוֹק              

יוסף חי במצרים

מלכות מתנת שמיים.                     



ליבו   עצר מלכת

חש כעץ שלכת

משראה הסימנים

כהרף עין האמין!

 הערה: השיר בהשראת פרשת ויגש  [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 18 בדצמבר 2018

ציורי תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical  paintings

Joseph and Benjamin meet  in Egypt


"וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו".    
 בראשית מ"ה, י"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 11 בדצמבר 2018

פרישת ויגש- הפגישה הדרמטית בין יוסף ובנימין -והמסר/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש - הפגישה הדרמטית בין יוסף ובנימין והמסר?

 מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי  לפרשה.


ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף ובנימין  במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחד הנושאים שבפרשה: התוודעות יוסף אל  אחיו והחיבוק עם בנימין, כפי שהכתוב  מתאר:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.  כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר.  וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" [ בראשית מ"ה, ד- ח']

וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.  וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי, הֵנָּה.  וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.  וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.  וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ". [שם, מ"ה,  ד'- י"ט]

השאלות הן:

א] כיצד הרגיע יוסף  את אחיו?

ב] כיצד התרחשה פגישת יוסף ובנימין?

תשובות.

יוסף מרגיע את אחיו.

יוסף פונה אל אחיו במילות הרגעה ושכנוע:  "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.........."

מפרשים רבים, כגון :אברבנאל, ריב"ש, ספורנו, סוברים: יוסף מסביר לאחיו: אל תחשבו שמכירתי היתה מקרה, אלא אתם שימשתם מכשיר בידי אלוקים להגשים באמצעותכם את  תכליתו: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"  לכן, אומר אברבנאל: לא מסופר שה' העניש את האחים על המכירה, או שאביהם- יעקב הוכיחם על מעשיהם.  אלא הנקודה היא: שגם אם כל אדם- יש  לו בחירה  חופשית,  הרי ישנו מצב בו ה' יטה את בחירת האדם  למטרה מסוימת, האחים בחרו לשנוא את יוסף ובאופן זה - התגלגל יוסף למצרים- במטרה למלא שליחות זו.

"העקדה" מסביר את דברי יוסף באופן שונה: הוא אינו משחררם מאשמת המכירה, שם את הדגש על המילה: "הנה" והכוונה- הנה אתם מכרתם אותי ולמרות מעשיכם- הכול התגלגל באופן שונה , בעצם, "לא אתם שלחתם אותי הנה". אלא הקב"ה התערב כאן וכל  המעשה הרע שלכם נהפך למשהו טוב- המכירה- הפכה לשליחות.

בעלי הרמז סוברים: כי יוסף התכוון לומר לאחיו- "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ"-הכוונה:  לעת עתה אין לכם  על מה להתעצב- כי הוא ידאג למזונם ,אך בהמשך ההשתלשלות בשלב האחרון - יש סיבה לדאגה ועצבות.- כי גלות מצרים מתקרבת, למרות שיוסף ראוי היה  לרדת למצרים בשלשלאות ברזל, אך   התגלגל הדבר בצורה של: "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה"

"שפתי כהן"  מגלה רמזים נוספים בדברי יוסף וטוען שהמילה: "למחיה"  מורכבת מהאותיות: ל' ,מ' [בגימטרייה- שבעים] חיה [נפש]-  לפי שירדו למצרים שבעים נפש. ולגבי המילים: "לשום לכם שארית"-בגלות מצרים עם ישראל ינצל מבחינה לאומית - כי בעיני המצרים הם יהיו תועבה ולא יתבוללו בהם, ובסופו של דבר  :"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" בסוף הגלות- ישראל יצאו לפליטה גדולה למרחב של  חירות.

פגישת יוסף ובנימין במצרים.

בהמשך התוודעות  יוסף אל אחיו, התורה מתמקדת בפגישה בינו  לבין בנימין

רש"י מסביר: את כוונת דברי יוסף במילים:

"וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם".  

כאן יוסף משווה בין האחים לבנימין ומדגיש: כשם שאין לו כל רגש  של שנאה אל בנימין, שהרי בנימין  לא היה שותף במכירת יוסף   לישמעאלים , באותה מידה אינו חש תרעומת  וכל שנאה  כלפי יתר האחים. על אף שמכרוהו,  אין יוסף נוטר כלפיהם שנאה וכעס.

יוסף בוכה על צווארי בנימין ובנימין בוכה על צווארי יוסף,

על כך מסביר רש"י:

בכייתו של יוסף הייתה על שני בתי מקדש - הבית הראשון והבית השני שעתידים להבנות בחלקו של בנימין - בנחלת הארץ וסופם להיחרב.

ואילו בנימין בכה על צוואריו של יוסף - ובכיו  היה על  משכן שילה שעתיד להיבנות בחלקו של יוסף ובסופו של דבר- ייחרב.

הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר שואל: מדוע יוסף בוכה על  בתי המקדש שהיו בחלקו של בנימין ואילו בנימין בוכה על משכן שילה שבנחלת יוסף? מן הראוי היה שכל אחד מהם  יבכה על חורבן הבית  שנמצא בחלקו-היינו-  יוסף יבכה על חורבן משכן שילה ואילו בנימין יבכה על חורבנם של בתי המקדש בתחום חלקו?

התשובה היא: אדם מישראל חייב להצטער ולבכות על אסון הפוקד את חברו יותר מאשר להצטער על אסונו שלו ,ואפילו אם אדם מגיע למדרגה הגבוהה של קבלת ייסורים באהבה, אל נא יקבל באהבה ייסורים של הזולת.

שאלה נוספת : מדוע השניים בוכים  דווקא בשעת שמחה - כשהם נפגשים מבכים את החורבן בעתיד?

אלא, כאשר הם נפגשו חשו כי הפירוד עד כה נגרם בגלל שנאת חינם- מיד ראו ברוחם את החורבן שבא  כתוצאה משנאת- חינם לכן בכו, כי שנאת חינם  היא אשר גרמה לתוצאות אלה- ובעתיד חגרום גם לחורבן.

רבינו בחיי מבהיר – כי יוסף נפל על צווארי בנימין ובנימין נפל על צווארי יוסף- כמנהג אחים שהם בני אם אחת - ואהבתם  איש לרעהו עזה., כמו שכתוב בשיר השירים: "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי"  [שיר השירים ח, א]

"החיזקוני" מסביר: כי נאמר "צווארי"- בלשון רבים כי כל אחד מהם בכה משני צדדי הצוואר.

הרב יחזקאל שינפלד מביא הסבר מעניין בספרו: "שו"ת הפרשה" מדוע בכו שני האחים- יוסף ובנימין בשעת שמחה?

התשובה: חכמינו מסבירים: כי בעולם הזה אין האדם צריך לנהוג בשמחה מושלמת- גם שמחה הכי גדולה- צריכה להיות מוגבלת ואם אין הדבר מתנהל בצורה זו -  שמחה מופרזת  נראית כפריקת עול מלכות שמים.

הגמרא במסכת ברכות [ל, א] מספרת על  מר בריה דרבינא שערך חתונה לבנו, וראה כי שמחת החכמים רבה מידי והיא מצטיירת כפריקת עול, מיד הביא כוס יקרה ששוויה היה - ארבע מאות זוז ושבר אותה  לפניהם, החכמים  היו עצובים. בעלי התוספות כתבו: כי מעשהו זה של  מר בריה דרבינא - הוא המקור לכך שנוהגים לשבור כוס בזמן החופה של זוג הנכנסים בברית נישואים.

וזאת כדי להגביל את השמחה. ועוד  מסופר בגמרא: שאביי ישב לפני רבה ועשה רושם כאחד ששמח שמחה יתרה.

אמר לו רבה: הרי כתוב: "וגילו ברעדה", ענה לו אביי: התפילין שנמצאים עלי- משמשים עדות , הם עדות  שממשלת קוני ומשרתו עלי  והם מזכירים לי שאין לפרוק עול גם בשעת שמחה!

יתכן שיוסף ובנימין  ששמחתם הייתה כה גדולה בזמן פגישתם- חששו  כי למראית עין –היא תיראה כפריקת עול מלכות שמים- לכן הזכירו את עתיד  החורבן והצער וכך הדבר יגרום לכך-שלא יתנתקו מעול מלכות שמים-  ביודעם   כי זקוקים הם לרחמי שמים גם בעתיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יוסף היה  אדם חכם ונבון- אשר רוח אלוקים בו, לכן מלבד יכולתו לפתור חלומות- הוא הבין כי עליו להתייחס אל אחיו בכבוד ואף השווה את אהבתו אל בנימין לאהבתו שלו כלפי אחיו ולא נהג איפה ואיפה, וזאת למרות שאחיו היו שותפים למכירתו, ובנימין לא לקח חלק  בדבר ולכן ראוי יוסף למילים:

 "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".

[תהלים קי"א, י']

המסר הנלמד מההתרחשות. לא לנקום ולא לנטור שנאה כלפי הזולת, אלא לנהוג בכבוד ועל כך  בחכמה ננהג אם  נתפלל  אל ה':

"לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי". [תהלים נ"א, י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר