‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת וארא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת וארא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 13 בינואר 2021

פרשת וארא - מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת וארא,  מה הייתה שליחות מכת הצפרדעים במצרים?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מכת הצפרדעים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה מקוצר רוח ועבודה קשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה  פוגש -את פרעה על שפת היאור/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על

בד]



ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה רואים כי מכת הדבר אינה פוגעת  במקנה של ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד





Biblical painting




Israel pray to  God in Egypt



"וגם אני שמעתי את - נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור את בריתי"[שמות ו,ה]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c)



יורי  תנ"ך/ משה מתפלל להסרת הברד/ ציירה: אהובה קליין(c)



בפרשה זו מתארת התורה את המכות הראשונות שהנחית  ה' על פרעה ועל עמו  כתגובה על אי רצונו לשחרר את עם ישראל מן העבדות הקשה והאכזרית.

בתחילת הפרשה - אלוקים פונה אל משה  ומודיע לו: שהוא שמע את צעקת  בני ישראל ויקיים את הבטחתו להנחיל  להם את הארץ כפי שהבטיח לאבות.

" וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.  וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי".

 [ שמות  ו' ,א-ה]

אלא שהדרך איננה קלה כלל וכלל - פרעה חייב היה תחילה לספוג מכות קשות.     שלושת המכות הראשונות היו:                                                                 דם, צפרדע , כינים . מי שהכה את היאור עם המטה במכת הדם והצפרדע - הוא אהרון ולא משה !

לפי שהיאור הגן על משה בהיותו  בתיבה, לפיכך לא לקה על ידי משה - במכות אלה, אלא על ידי אהרון - ע"פ ציווי ה'.

גם במכת כינים אהרון מכה את עפר הארץ !

לא משה: לפי שעפר הארץ הגן על משה -  כדברי רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי וטמנהו בחול"

יש כאן מסר חשוב מאוד : לא להיות כפוי טובה אפילו לדומם !

וכך התורה מתארת את מכת הצפרדעים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן נְטֵה אֶת-יָדְךָ בְּמַטֶּךָ, עַל-הַנְּהָרֹת עַל- הַיְאֹרִים וְעַל-הָאֲגַמִּים; וְהַעַל אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים , בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַיהוָה.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה וַיֹּאמֶר, לְמָחָר; וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ.  וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים, מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ, וּמֵעֲבָדֶיךָ, וּמֵעַמֶּךָ:  רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה" [שם ח, א-ח]

השאלות הן:

א] מידת הדין ומידת הרחמים - אימתי?

ב] כיצד התרחשה מכת הצפרדעים?

תשובות

מידת הדין ומידת הרחמים.

"אלשיך" הקדוש מסביר: "שנינו במסכת סוטה [י"ד, ע"א]: "תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה - ממידת אכזריות למידת רחמנות [במילים אחרות: ממידת הדין - למידת הרחמים] לא כן לגבי המצרים - המשעבדים את עם ישראל - כלפיהם היה תהליך הפוך,

כפי שנאמר בסוף פרשת שמות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה..." [ו', א'] ומכאן נבין כי מידת  הרחמים – תיהפך כלפי פרעה- למידת הדין, עד שישלח את בני ישראל  מארצו, לכן התורה מדברת בלשון קשה  בתחילת הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, .." [כינוי למידת הדין]

אֶל-מֹשֶׁה; "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה"- [כינוי למידת הרחמים] באמצעות  המילים התורה מדגישה: כי כלפי עם ישראל הנמצאים –בסבל רב  בגלות - מצרים ,ה' ינקוט באופן שונה מהדרך בא ינקוט כלפי פרעה והמצרים, לגבי ישראל מידת הדין תיהפך למידת הרחמים  ובמהרה יושיעם ויגאלם מהשעבוד הקשה.

הצדיק רבי ברוכ'ל ממז'בוז' [נכדו של הבעל שם טוב], הסביר את דברי דוד המלך:

"אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים,    לְבָרֵי לֵבָב". [תהלים ע"ג, א']

כלפי עם ישראל –נאמר: "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל"- המשמעות: אלוקים מתייחס במידת הטוב והחסד. אך כלפי המנהיגים של עם ישראל:

"אֱלֹהִים,  לְבָרֵי לֵבָב".-  הכוונה אל מנהיגי העם – איתם אלוקים מתנהג במידת הדין !

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין מבהיר: האמת היא, שמנהיג ישראל אינו רשאי להניח על ראשו כתר של מנהיגות ,אלא בתנאי שמקבל על עצמו לשאת אתו את כל הסבל והייסורים שעם ישראל בכללותו מחויב לסבול, על כך התלונן משה אל ה'- כאשר שב מארמונו של פרעה:

...... אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" [שמות, ה, כ"ב]

כוונת משה  הייתה: אתה שלחת אותי אל פרעה ואני נהפכתי למנהיגם של ישראל -  הרי אני חש שאני  צריך  לסבול ולא עמך?

על כך ה' השיב למשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה"- אל משה ה' פנה באמצעות מידת הדין. כפי שראוי לפנות אל מנהיג העם.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה"- הבטיח למשה להתייחס לעם ישראל במידת הרחמים- ולגאלם מעבדות לחירות.

מכת הצפרדעים.

רש"י מסביר:

באמצעות שני פירושים:

א]על פי מדרש

ב] כפשוטו.

הוא מבסס את דבריו על תנחומא:

" כתוב אחד אומר: 'ושרץ היאור צפרדעים' וכתוב אחד אומר: 'ותעל הצפרדע'.

א]  רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת הייתה, והיו המצרים מכים אותה - ומתזת צפרדעים הרבה" ולהסבר לשון היחיד: "צפרדע" ולא "צפרדעים"  בלשון רבים – מסביר רש"י תחילה מדרש זה ורק אחר כך את הפשט.

ב] לפי פשוטו: מדובר כאן בשם קיבוצי - "צפרדע" בדומה לדוגמא: שיעקב מודיע לעשיו: "וַֽיְהִי־ לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר .." אין הכוונה לשור אחד וחמור אחד- אלא לשוורים רבים וחמורים רבים.

ראיתי הסבר יפה   על פי: "עדות ביהוסף":  מובא בילקוט -  כי בתקופת מכת הצפרדעים - הייתה מלחמה בין מלכות מצרים ומלכות כוש, הסכסוך היה בדבר מחלוקת על גבולות  מדינותיהן, למרבה הפלא- הצפרדעים הכריעו את הכף !

לפי זה - כולם ראו  בעליל, כי גבולה של מצרים מגיע בדיוק עד המקום בו היו הצפרדעים!

כאשר החרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים על מצרים- רצו להרחיב את שטח מצרים ולהיכנס מבעד לגבולות כוש. אך , בחסדי ה', הרצון הזה לא צלח והצפרדעים כיסו רק את שטח מצרים עד הגבולות של המדינה - לא חצו את גבול מצרים !

"באר מים חיים" מסביר: את ההבדל בין הצפרדעים שהעלו החרטומים לבין הצפרדעים  שעלו לפי ציווי אלוקי - על ידי אהרון הכהן:

הצפרדעים שהועלו על ידי חרטומי מצרים: לא קפצו לתוך התנורים הבוערים- כי אם על ארץ מצרים.- היות ולא באו בציווי אלוקי ולכן לא הייתה להן מחויבות למסור את נפשם - לעומת הצפרדעים שבאו בציווי אלוקי - באמצעות אהרון הכהן.

מתוך ספר "פנינים משולחן הגר"א"- הסבר מעניין: " מה ראו חנניה .מישאל ועזריה, שמסרו  עצמם על קדושת השם לכבשן האש ?

נשאו קל וחומר בעצמם-  מהצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווים על קדושת ה', כתוב:  ובאו ועלו..." ובתנוריך ובמשארותיך.."- אנו שמצווים על קדושת השם, על אחת כמה וכמה"! [מסכת פסחים נ"ג, ב]

מששמע הסבר זה ה"שאגת אריה" הוא הקשה על כך, ואמר: קל וחומר זה - מופרך!

שהרי גם הם הצטוו, כמו שהכתוב :"ועלו ובאו" ואיך אמרו ז"ל שלא הצטוו?

מששמע זאת הגר"א [הגאון רבי אליהו מווילנא ] שהיה אז רק בגיל שבע שנים  בלבד , חלק על ה"שאגת אריה" ואמר:  כי האמת שהצטוו הצפרדעים,  הרי לא הצטוו על שריפת אש לבד -  אלא שיעלו בתנור ובמשארות ובמטות ובחדר משכבם, והייתה כל אחת ואחת יכולה לומר לחברתה שתלך היא אל התנור, ואני אלך אל החדר ואל המשכבות, וכן כולם ומשהלכו גם לתנורי האש, הרי  הקל וחומר מסתדר יפה. כתגובה על דבריו קפץ ה"שאגת אריה" והגביהו ונשקו על מצחו.

האגדה מספרת: "והצפרדעים עלו בבתי המצרים ויבואו בתנוריהם ובמשארותיהם ותאכלנה את הבצק ותמררנה את חיי המצרים מאד, ויהי הצפרדעים אשר באו גם בתוך גופות המצרים ותכאבנה אותם. וירא פרעה את הדבר הזה ,וימהר ויקרא למשה ואהרון ויאמר: העתירו [התפללו] נא אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את בני ישראל, ויתפלל משה אל ה', וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות ומן השדות"

רש"ר מסביר: השם "צפרדע" הוא צירוף - "צפר" ו"דע" [ידיעה], בארמית: "עור דעניא".

תרגום אונקלוס: ידיעת היקיצה, הצפרדע מרעישה בלילה, אך  כאשר השחר וקרניו עולים מוקדם בבוקר - הצפרדע נעשית לפתע- ביישנית ושקטה.

צפרדעים אלה ,שבדרך כלל חשים בושה מאימת האור והרעש - עלו ממקומם החשוך והפריעו לכל ארץ מצרים ,הם נכנסו לארמונו של פרעה - מלך מצרים- אל חדר משכבו, על מיטתו ועל לבני חצרו - הם המאיסו את לחמם של המצרים בתנוריהם ובמשארותם - [כלים להכנת מזון] .הם זחלו גם על המלך עצמו - על עמו ועל משרתיו.

מכת הצפרדעים באה על המצרים - כדי להשפיל אותם בשל גאוותם  שהיו מתנשאים כאלילים על עבדיהם – וכאן הקב"ה מראה להם : כי אפילו יצורים קטנים כצפרדעים שבדרך כלל נפחדים- פסקו לפחד מהם, או לרכוש להם כבוד.

בכל המקומות בהם הסתובבו הצפרדעים - ללא יראת כבוד ופחד מהמצרים -  נגלה את כל הדרכים בהם מיררו אדוני מצרים את עבדי ישראל.- הרי עבדים אלה היו מאד מושפלים, לא היו להם בתים,- לא חדרי משפחה פרטיים, לא מקום ללון בו ולא לחם ראוי לאכילה. ועל כך אנו נזכרים בליל הסדר כאשר אנחנו אוכלים את "לחם העוני"

הצפרדעים האלה באו גם לעורר את המצרים: איך אדם מרגיש בזמן  שאיננו יכול ליהנות מביתו, מיטתו, לחמו- בלי לחשוש כל שנייה מהתערבות מטרידה מאד.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי אלוקים נהג עם פרעה מלך מצרים ועמו - במידת הדין עד לשחרור עם ישראל מכבלי הגלות במצרים,

מטרת מכת הצפרדעים הייתה: להשפיל את פרעה מלך מצרים וכל עמו - לפי שהחשיבו עצמם כאלילים השולטים על עבדיהם.

 ויפים דברי דוד המלך:

"גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב-כֹּחַ;    לִתְבוּנָתוֹ, אֵין מִסְפָּר. מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהוָה;    מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי-אָרֶץ". [תהלים קמ"ז- ה-ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מכת הצפרדעים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מכת הצפרדעים

מאת: אהובה קליין ©

ויהי היום , כבה האור

צפרדעים הופיעו מהיאור

הטילו אימה בהלה ושחור

בלבלו  קטן ועד גדול .

 

פרעה מלך מצרים

חש מאוים כפליים

מלך  גאוותן וחזק

צפרדע עליו יצחק?

 

קפץ מכיסאו פתע

חש בממלכתו שסע

בארמונו אורחים משונים

בבושת פנים שלוותו מפרים.

 

פרעה אלוהי העבדים

מעבידם בחומר ולבנים

על פיו יישק דבר!

שקוע בשרצים עד צוואר.

 

אוי לאותו ביזיון

ינסה לאתר  פתרון

ייגש למשה ואהרון

להתפלל להסרת הכיליון.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא [חומש  שמות]   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 21 בינואר 2020

פרשת וארא- אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  וארא - אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?

מאת: אהובה קליין .

 היצירות שלי  לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)




תוצאת תמונה עבור פרעה שולח שליחים לגושן"
ציורי תנ"ך/ פרעה שולח שליחים לגושן לבדוק אם מכת הדבר הגיעה גם לשם/ ציירה: אהובה קליין (c)




תוצאת תמונה עבור מכת ברד"

ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


תוצאת תמונה עבור משה מתפלל להסרת הברד"
ציורי תנ"ך/ משה פורש ידיו למרומים- להסרת מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה-  מקוצר רוח ועבודה קשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/  ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
\


ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה  קליין.(c)







ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)



 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בפרשה זו  אלוקים מתחיל  להביא על פרעה ועל עמו את עונש  עשרת המכות, המכה הראשונה הייתה מכת הדם כפי שהכתוב  מתאר:

"כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה:  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר. 

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם.  וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן- הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.  וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ, גַּם-לָזֹאת.  וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר".[שמות ז, י"ט  -  כ"ה]

השאלות הן:

 א] אימתי החלו המצרים להציק לבני ישראל?

 ב] מה היה המיוחד במטה של משה ?

 ג]   מה אפיין את מכת הדם ?

תשובות

התחלת השעבוד.

הרב חיים ליב הלוי שמואלביץ בסיפרו:"שיחות מוסר" מביא את דברי הפרשן "אור החיים"

ה"אור החיים" כותב:  הרי נאמר בתורה: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא".   כל זמן שיוסף היה חי - היו המצרים נוהגים בכבוד כלפי עם ישראל , אך כאשר יוסף נפטר ירדו בני ישראל מגדולתם בשלבים , בתחילה היו מעולים יותר מהמצרים ובזמן מיתתו של יוסף נעשו שווים למצרים ובהמשך במיתת כל האחים ירדו  למטה מדרגתם, הם היו נבזים בעיני המצרים, אבל עדיין לא משועבדים, ומשמת כל הדור ההוא -  החל השעבוד הנורא.

מכאן ניתן ללמוד: שלמרות שהמצרים היו רשעים לא היו יכולים לשעבד את עם ישראל כל עוד היו  נכבדים וחשובים בעיניהם -ורק כאשר ירדו מדרגתם ונעשו מבוזים בעיניהם, התחילו לשעבדם.

למעשה, שני צדדים למטבע: האחד מצד המצרים, שלא היו מסוגלים לשעבד בני אדם  נכבדים וחשובים ומהצד השני: כל עוד היו ישראל חשובים ונכבדים בעיני עצמם לא היו המצרים מסוגלים לשעבדם ורק כאשר בני ישראל הושפלו מחשיבותם בעיני עצמם, נעשו משועבדים לפרעה.

כך , דרכו של היצר הרע במלחמתו עם האדם תחילה הוא מתאמץ להשפילו בתחומי  היצר, וכאשר הדבר מצליח אז האדם נופל ברשת שלו ומכאן והלאה הוא מפילו בכל חטא ועוון. לכן העבודה המוטלת על האדם להתעלות- ולהיות תמיד נכבד וחשוב ,ומכיוון שהאדם מעריך את  דרגתו הוא נזהר לא לחטוא כדי שלא ירד מרמתו הגבוהה ,על מנת שלא יחפוץ להגיע לדרגה נמוכה ולביזיון.

אך בני ישראל אחרי מות דור יוסף-ירדו בקדושתם  וברמתם הרוחנית ועל כן פרעה חש כי ניתן לשעבדם.

 מטהו של משה.

 הגר"א- הגאון  רבינו אליהו  מווילנא סבור:

על מטה זה היו כתובות , מתחילת בריאת העולם – עשרת המכות: דם, צפרדע... ובהגדת פסח אנו קוראים:" רבי יהודה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב"- מכאן שרבי יהודה היה סבור שראשי התיבות של המכות היו כתובים על המטה.

הרב דוד צבי הופן מסביר בספרו   "פירושי דוד הופמן":

"יש ,אפוא, להניח - שה' קשר את הכוחות העל טבעיים בחפצים מסוימים שאותם אפשר לחוש בחושים, כשם שנתן את האותות הטבעיים באותות טבע מסוימים ובמקום לעשות את הנסים במישרין, נתן כוח נסי  במטה. וראויה לציון העובדה, שבמטה נעשו דווקא עשרה נסים:

פעמיים הפיכתו  לנחש-תנין, שש מכות מצרים, קריעת ים סוף, הוצאת המים מן הסלע ברפידים, הניצחון על עמלק ומכת הדם על היאור והנהרות ..."

לעניות דעתי, כל דבר שנברא בעולם יש לו שליחות ספציפית מסוימת, הן החי, הצומח והדומם.

לכן למטה גם הייתה שליחות רוחנית לקיים בפועל  את רצון ה' בכל עת.

מכת דם.

האגדה מספרת: אלוקים פונה  אל  משה ומודיע לו: כי מעתה יביא על פרעה ועל עמו מכות גדולות- עד אשר ייכנע ויהיה מוכן  לשלח את עם ישראל מארצו ולכן ה' פוקד על משה לגשת אל פרעה ולהזהירו: שאם לא יהיה מוכן לשחרר את עם ישראל מידיו -  משה יכה על היאור במטהו  וייהפך לדם.

 משה  מתחנן אל ה' ואומר:  כיצד אני מסוגל להכות את היאור הרי כך אשלם רעה  תחת טובה? הרי היאור הגן עליי כאשר הייתי תינוק בתיבה, כשמוע ה' את דברי משה אמר לו: תן את המטה לאהרון אחיך ויכה הוא על המים. ואכן אהרון היכה על כל יאורי מצרים ונהרותיה וכל מקורות מימיה וכך כל ארץ מצרים הוכו במכת הדם.

אחר הדברים האלה, חיפשו המצרים לשתות מים, אך לא היו מסוגלים למצוא- כי מכת הדם אחזה בכל מקורות המים, לכן  פנו המצרים אל העברים והבחינו שהם כן שותים מים ,וימהרו וייקחו בחוזקה מהם את המים ,אך ראו  זה פלא, רק נגעו בידם בכלים של העבריים, מיד הפכו המים לדם.  חיש ציוו את העבריים: מלאו כפות ידכם מים והשקו אותנו, ואכן העבריים עשו כן, אולם בגעת שפתי המצרי במים אשר בכף העברי נהפכו המים לדם, משראו המצרים  שזה המצב, התעצבו מאד וציוו על העברים: מלאו את קערותיכם מים ונשתה יחדיו ,גם כאן המים שהגיעו לפי המצרים – נהפכו לדם  בעוד שהמים ששתו העברים – לא השתנו! מיד התחלו המצרים מתחנפים אל העברים , מדברים אליהם  יפה  ומתחסדים לפניהם ומעניקים להם מתנות- כסף וזהב וגרמו להם להתעשר, אך הדם שנכנס  למים הגיע לתוכם ושבר את צימאונם.

 רש"י שואל: מדוע  ה' היכה תחילה דווקא את היאור? ותשובתו:

לפי שאין גשמים יורדים במצרים והנילוס משקה את אדמתם לכן, המצרים   עובדים לנילוס, לפיכך תחילה ה' היכה את אלוהיהם  ואחר כך אותם.

לפי הסבר זה: מטרת מכת הדם הייתה להראות למצרים שהדבר אותו הם עובדים - נלקה  תחילה ולכן אינו אלוה, אלא ה' הוא האלוקים!

רש"י מסביר את  המילה: ַ"יְאֹרֵיהֶם "- - תעלות מים שמימיהם נמשכים מן היאור  לשטחים השונים ועל שם התעלות הללו [היאורים]- נקרא גם הנילוס: יאור. כל שאר נהרות אינם קרואים יאורים ,חוץ מנילוס ,לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים –בידי אדם  והנילוס עולה בתוכם ומשקה אותם.

"חיזקוני" כותב חידוש מעניין: היאור נהפך לדם לפי שעה ואחר כך שב לקדמותו. כאשר נהפך היאור לדם כל הדגים מתו ולא יכלו המצרים לשתות  ממימיו כשחזר  להיות שוב יאור, עדיין המצרים לא יכלו לשתות את מימי  היאור מפני שנדף ממנו  ריח רע בעקבות  מותם של הדגים.

רבינו יוסף בכור שור פירש את הפסוק:

"וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר".  :היאור שב לקדמותו ועדיין לא ניתן היה לשתות ממימיו, מה עשו המצרים? חפרו במקומות שלא היו דגים.

וזה מה שכתוב בתהלים:"וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן". [תהלים ע"ח, מ"ד]

נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה". 

היכן מצאו  חרטומי מצרים - מים להפוך אותם לדם- הרי אהרון הפך את כל מימי מצרים לדם?

רבי יונתן בן עוזיאל עונה על כך ומסביר: הפכו מים לדם- מים שהובאו מארץ גושן.

אך ניתן גם להסביר: המים אשר נשאבו קודם המכה הם כבר היו מונחים בתוך הכלים, לכן לא הפכו לדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המצרים  ובראשם פרעה- החלו לשעבד את עם ישראל החל ממות כל דור יוסף ,מאחר והם הבחינו ברופפות המוסרית של ישראל ,לכן סברו כי נקל יהיה בידם לרמוס אותם על ידי גזרות קשות, אלא שלא הצליחו במטרתם לפי :

"...שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

["והיא שעמדה"]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר