‏הצגת רשומות עם תוויות עץ השדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עץ השדה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 2 בפברואר 2021

פרשת יתרו- מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת יתרו - מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:









ציורי תנ"ך/ יתרו מזהיר את משה- שמא ייבול כעץ ללא מים ומזון-
 מצב בו הוא שופט את העם לבדו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא  יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c)





"וְהִגְבַּלְתָּ   אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמות,י"ט, י"ב]

ציורי תנ"ך/ עם ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד-מול הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


  

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ יתרו  משיב את ציפורה ובניה אל משה/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם".[שמות י"ח,י-י"א]




ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשת יתרו - מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?

מאת: אהובה קליין.

זכות גדולה - נפלה בחלקו של יתרו - חותן משה שפרשה זו נקראה על שמו.  כששמע  יתרו  על כל הניסים שעשה ה' לעם ישראל- הן במצרים והן במדבר קיבל עליו את האמונה באלוקים וזכה ששמו יונצח  -  כאן בפרשה המיוחדת   המתארת את-מעמד הר סיני ועשרת הדברות.     

אכן הפרשה מתארת את השמועה שהגיעה לאוזניו:                                       "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.  וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי- אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.  וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים. [ שמות  י"ח, א-ה]

מתברר, כי יתרו העריך מאד את משה - חתנו והתמלא רחמים כלפיו כאשר ראה כיצד  הוא מתאמץ , יתר על המידה - בזמן שהוא בכבודו ובעצמו שופט את העם מהבוקר עד הערב , לכן אמר למשה:                                            "...מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם -- מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.  כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת- תּוֹרֹתָיו.  וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.  עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים.  וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת- הַחֻקִּים וְאֶת- הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.  וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ". [שם י"ח, י"ד-כ"ג]   

 

 

השאלות הן:

א] מי היה  יתרו - במה ייחודו וגדולתו?

ב] נאמר: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" במה שונה מאחרים ששמעו?

ג] ביקורתו של יתרו כלפי משה - בתחום השיפוט-כיצד ?

 

 

תשובות

יתרו – ייחודו וגדולתו

יתרו חותן משה היה כוהן מדיין , במשך שנים רבות עבד עבודה זרה, אולם משראה את כל הניסים שהתרחשו לעם ישראל- התגייר והכיר באלוקי ישראל.

האגדה מספרת: "ויצו המלך [פרעה] ויקראו שלושת יועציו: יתרו ואיוב ובלעם ויאמר להם: זה וכזה חלמתי ועתה עוצו נא עצה מה לעשות לבני ישראל למען השמידם מעל פני הארץ, וישמע יתרו את דברי פרעה, ויברח אל ארצו.."

חז"ל משבחים את יתרו על מידת הכנסת האורחים שגילה כלפי משה בזמן בריחתו ממצרים - כמו ששנינו  במסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א]

בשכר "קראו לו ואכל לחם"- ועל כך זכו בניו וישבו בלשכת הגזית - בתוך אולם שבהר הבית - שבו היו מתכנסים חכמי הסנהדרין בימים שבית המקדש היה קיים.

לפי דברי רש"י: ליתרו היו שבעה שמות: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל.

השם: "יתר" ניתן לו על שם שייתר פרשה אחת בתורה.

רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת  אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם  -  שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.

כי אם רק היו מסתפקים להעביד את  ישראל בפרך  לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם", אבל התוספת שהם הוסיפו - לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט]  זה היה פשעם של המצרים.

רבי יהושע מבלז שואל: מדוע נאמר: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ" מדוע לא נאמר: "וילך  ממדיין"- כפי שנאמר על יעקב: "וילך חרנה"  [בראשית כ"ה. י]?

תשובתו: קיים הבדל בין: "וילך" לבין "ויבוא".

"וילך"- משמעו:  הליכה איטית וחוסר רצון. ואילו: "ויבוא"- המשמעות: הליכה מתוך רצון וזריזות .ידוע. כי יעקב אבינו נאלץ לצאת בלית ברירה מארץ ישראל משום רצונו של עשיו להתנקם בו - בשל הברכה - בה  התברך יעקב טרם עשיו. לכן נאמר שם: "וילך" ,אך מנגד יתרו השתוקק בכל לבו לבוא למחנה ישראל ולזכות להיות תחת כנפי השכינה, מטעם זה נאמר:" וַיָּבֹא יִתְרוֹ"

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" - בהשוואה לאחרים ששמעו.

האגדה מתארת את חשיבותו של יתרו גם בעיני ה':

"וישמע יתרו את כל הגדולות אשר עשה ה' למשה   ולישראל עמו וישלח אל משה לאמור: הנה אנוכי יתרו- חותנך בא אליך המדברה, ועתה הואל נא ויצאת לקראתי והלכתי אחריך אל המקום אשר אתה חונה שם.

אולם אם תמאן לצאת לקראתי, כי קטונתי בעינך - ויצאת לקראת אשתך ושני בניך ההולכים אתי אליך, וה' אמר אל משה: צא לקראת יתרו חותנך וקרבתהו אליך וכבדתהו, כי הולך הוא להתגייר- ואהבת גרים כמוני! ויצא משה לקראת יתרו. וילך אתו גם אהרון ונדב ואביהוא בניו ושבעים איש מזקני ישראל, וייגש משה אל יתרו וישאל לו לשלום ויישק לו ויכבדהו כאשר יכבד בן את אביו, ויספר לו משה את כל אשר עשה ה' לישראל, וישמח יתרו מאד ויאמר: אין כה' אלוקיכם ואין כמעשיו! הן עד היום הזה הייתה מצרים  סוגרת ומסוגרת וגם עבד אחד לא יכול לברוח ממצרים,- ויפליא אלוקיכם לעשות ויוצא עם רב כזב לעיניי כל המצרים! ויהי כשמוע ציפורה אשר עשה ה' למצרים בים סוף ואת דבר השירה אשר שרו הגברים והנשים- ותתעצב אל ליבה  עד  מאד, כי לא הייתה בעת ההיא בין בני ישראל ולא שוררה לה'!

ויאמר ה': עקב אשר התעצבה ציפורה על הדבר הזה - על כן יבוא יום והייתה נשמתה את דבורה - אשת לפידות- אשר תושיע את ישראל - ותשיר גם היא שיר ישועה וגאולה"

הה"ק מהר"ד מללוב: אומר: והלא הכול שמעו? אלא ,הוא שמע והבין - מתוך הבנתו - הסיק מסקנות לעומת אחרים שגם שמעו, אלא נשארו איתנים בדעתם-והדבר לא נגע לליבם..

חידושי- "הרי"ם מסביר:

כבר בתחילה שאף יתרו להתגייר . אלא חש שעדיין לא הגיע הזמן- בשל- שאינו טהור וכשר במידה הראויה -  כדי להיות  חלק מעם ישראל, אך מששמע   שאחרי קריעת ים סוף  "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא"- עדיין  עם ישראל היה חייב להילחם כנגד יצר הרע [עמלק סמל כוח הרע שבאדם] הבין: כי  מדרגתם הגבוהה של ישראל- אינה נובעת מתוך שאין להם מלחמה ביצר הרע, אלא -  בעזרת החסד של ה' - הם מתגברים עליו. ולכן ראה הזדמנות להתגייר ולהיות לאחד מישראל.

 רש"י אומר: כי תחילה נקרא: "יתר" אבל לאחר שהתגייר נוספה לו אות אחת: ו'

זו מידה חשובה באדם- כאשר הוא שפל בעיני עצמו-  עושה עצמו  כאילו מיותר- כדברי חכמים: "לשארית נחלתו- למי שמשים את עצמו כשיריים" וכך נהג יתרו- חש עצמו מיותר  והתנהג בענווה. רק לאחר שהתגייר קיבלה מידה זו של "יתר" את חשיבותה האמיתית- והתורה מציינת את הדבר בשם "יתרו" — יתר שלו. גם לאחר שהתגייר- נשאר בעל ענווה ומיותר בעיני עצמו.

ביקורתו של יתרו - על משה בתחום השיפוט - "נָבֹל תִּבֹּל" !

".....לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.  נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ". 

רש"י מבאר: כתרגומו—הכוונה ללשון כמישה—כדברי הנביא ירמיהו:

"אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל-" [ירמיהו ח', י"ג]

וכדברי הנביא ירמיהו:

" כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה". [ישעיהו  ל"ד, ד']

דברי יתרו מכוונים לא רק כלפי משה, אלא גם לגבי אהרון, חור ושבעים הזקנים.

אונקלוס: מסביר: באופן דומה - הכוונה  לכמישה והתייבשות.

"החיזקוני" טוען: לשון ערבוב: כמו שנאמר בעונשם של דור הפלגה:                 "הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ".  [בראשית, י"א, ז] הכוונה: שמשה  יתבלבל וגם הם יתבלבלו אחד צועק מכאן: "שמעני" והשני צועק מכוון אחר ומשה לא ידע למי לענות קודם.

רבינו בחיי מסביר: דע לך משה, אינך רשאי  לשאת משא  כה כבד - זה גורם לטרחה רבה וגם לעייפות גם לך ולכל הקהל הם לא יצליחו  להתקרב אליך ולהגיש לפניך את עצומותיהם.

 ספורנו סבור: כי משה פשוט לא יוכל להשתלט על כל משימות המשפט- קודם עליו להקשיב לכל הדברים הגדולים - וגם לשמוע את כל אלה המרגישים צורך לדבר  אתו.

לעניות דעתי- המשיל  יתרו את משה ואת  יתר עוזריו והקהל- לעץ השדה- כפי שנאמר:

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ'   י"ט)

 כשם שעץ חייב תנאים טובים לגדילתו והתפתחותו – גם משה – כשופט יחד עם כל עוזריו והקהל - חייב את כל התנאים הנוחים והסבירים - כדי שיוכל למלא את ייעודו כראוי - ללא נטל כבד מידי על עצמו.

כך גם העץ - אם יהיה שתול יחד עם עצים רבים , ללא מרווחים - לא יחזיק מעמד- שורשיו לא יוכלו להתפתח כראוי, או אם יינטעו אותו באדמה לא ראויה – לא יחזיק מעמד , כך גם  לגבי תנאי מזג האוויר- אם לא יתאימו לצומח- לא תהיה צמיחה.

אברבנאל. סבור: כי המעלה של יתרו היא שהוסיף רק פרשה בתורה, אך לא  הוסיף  חכמה למשה ,  כי הכול נמסר למשה מסיני - כולל  סדרי השיפוט וההנהגה, - לכן שכרו היחיד של יתרו - הוא: על רצונו הטוב - עניין הנצחת עצתו  למרות שישראל לא היו זקוקים לה.

לסיכום,  יתרו ראוי לשבח על התנהגותו המסורה כלפי משה  ועם ישראל ועצתו לגבי אופן השפיטה של משה ויפה הדימוי של משה לעץ השדה בתנאי  שפיטה מפרכים. עם כל זה ניתן להגיד על משה את דברי דוד המלך:


"וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִיתֵּן 

  בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;

    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [תהלים א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יתרו חס על משה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יתרו  חס על משה

מאת: אהובה קליין ©

בתום שמועות טובות

נסים נפלאות וישועות

מגיח יתרו  ממדיין

בחכמתו  לפזר ענן.

 

במשה  המנהיג צופה

כיצד שופט, אינו מרפה

זה בזה הכול מתקהלים

טענותיהם בפניו  שוטחים.

 

יתרו נחרד מרוב המעמסה

חדרי ליבו מתמלאים דאגה

לחתנו החכם והנבון

החס על עמו ללא חשבון.

 

חיש ניגש  בחרדה

מעורר ביקורת בענווה

נבול תיבול כעץ יבש   

לרחם עליו ביקש.

הערה: השיר בהשראת: פרשת יתרו [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר- וכיצד?/ מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר-וכיצד?

מאת: אהובה קליין.

הציורים  שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ משפט - צדק- אלוקי/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משפט צדק בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המלך וספר התורה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ האיסור למלך להרבות בסוסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך- החכם באדם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ דוד המלך על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחת האביב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול מברך את עם ישראל- טרם יציאתם למלחמה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


אחד הנושאים שבפרשה: אימתי  לשים  מצור על עיר  וכיצד לנהוג  בעת המצור   עם עץ השדה?

וכך התורה מתארת את המצב: "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ.  וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ" [דברים כ, י- י"ג]

בהמשך הכתוב מתאר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ". [כ, י"ט –כ]

השאלות הן:

א] במה התורה מזהירה את עם ישראל?

ב] כיצד לנהוג כלפי עץ  השדה- בעת המצור?

תשובות

כוח השלום.

רש"י  מסביר: אם  אותה עיר  שעם ישראל מתקרב אליה, איננה חפצה בשלום, יש לצור עליה מצור - מהטעם: שאם היא איננה חפצה בשלום, סופה להילחם בך אם תניח אותה ותלך, כלומר תוותר. במצב זה יש לצור עליה ואף להרעיבה ,להצמיאה  ולהמיתה מיתת תחלואים.

רבינו בחיי מביא את דברי רש"י: מדובר במצב של  מלחמת רשות.   תחילה פותחים בשלום עם האויב – כדי לנסות להימנע ממלחמה, אבל במלחמת מצווה של שבעה העמים אין  פותחים  בשלום.

מדגיש רבינו בחיי: בכל מקרה פותחים תחילה בשלום- בין אם זו מלחמת רשות ובין אם זו מלחמת מצווה- אין הדבר אמור לגבי עמון, ומואב לפי שנאמר:

"לֹא-תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל-יָמֶיךָ, לְעוֹלָם".[דברים כ"ג, ז]

אך אם הם בעצמם ביקשו שלום , מקבלים את בקשתם.

פרשה זו מהווה אזהרה לעם ישראל שלא יתחילו להילחם עם שום אומה ,אלא אם כן קודם קוראים לה לשלום! זה אמור לגבי מלחמת רשות וכן לגבי מלחמת מצווה של שבעת העמים ,אם העמים מקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח וגם את מס המלך- אז אין  הורגים מהם נשמה. שנאמר:

"וְהָיָה֙ אִם ־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כׇּל ־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא ־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ"׃ [דברים, כ, י"א]

הכוונה: שהם יסכימו לעבוד את המלך בגופם ובממונם, כגון: בניית חומות וחיזוק מצודות ובניין ארמון המלך, כמו שנאמר:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".  [מלכים א, ט, ט"ו]

רש"י מסתמך על ספרי האומר: "דבר אחר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר...": מגיד שתובע שלום שניים שלושה ימים עד שלא נלחם בה, וכן הוא אומר:

"וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג, יָמִים שְׁנָיִם".[שמואל-ב, א, א]

מתוך דברי הכתוב בפרשתנו אנו לומדים שני מסרים:

א] שזמן המצור היה לפחות שלושה ימים.

ב] לפני הטלת המצור יש לתבוע שלום במשך שניים ,או שלושה ימים.

במלחמת רשות זו - המטרה להחריב את העיר ,אך אילו היה מדובר במלחמת מצווה נגד שבעת  העמים- עליהם נאמר: "לא תחיה כל נשמה"! כפי שהכתוב  מתאר:

"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".  [דברים, כ, ט"ז]

רש"ר מסביר: המצור על העיר נועד "לתפשה ולא לשבותה" [על פי ספרי] המטרה צריכה להיות ,אך ורק להכניע את העיר- ולא להפוך את התושבים לעבדים כשבויי מלחמה.

התייחסות אל עץ השדה.

הרמב"ן מבהיר: אסור להשחית עץ פרי כלל – כפי שהתורה מציינת: "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"

זה כמו: "כי נפש הוא חובל"

אבל על פי דעת רבותינו: מותר  לכרות עץ מאכל –כדי לבנות מצור, ולא אמרה התורה: רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל  וגו' ,אלא להקדים ולהגיד: שאילן סרק קודם, הכוונה: שהתורה  הזהירה לא  להשחית את העץ ולכרות אותו דרך השחתה.

רבינו בחיי  מוסיף על דברי הרמב"ן ואומר:  "אין לך  להוציא כוח בזה לכרות עץ השדה, אלא תשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותיקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת".

במילים אחרות: אין להשחית עץ הנותן פירות- לפי שממנו יש לאדם תועלת.

 ודרשו רז"ל: אם תראה תלמיד חכם והגון- ממנו תאכל ואותו לא תכרות.,,,   כלומר  עץ השדה הוא משל לתלמיד חכם- שאותו יש לכבד וללמוד ממנו.

דעת מקרא סבור:  הכתוב מתכוון לאסור  כריתת עצים הגדלים סביב העיר- לפי  שהצרים על העיר רגילים להשחית את  המקום שהם חונים שם,  לכן אסרה התורה להשחית את העצים ולקצץ את ענפיהם, אבל  אין האיסור הזה חל על המלחמה במואב – לפי  שהם היו אויבי ישראל- כפי שמתאר דוד המלך: "אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי;    וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד ..... אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים;    מוֹאָב וְהַגְרִים". [תהלים פ"ג, ה- י"ז]

אלישע הנביא אמר על מלחמת מואב- למלך ישראל:

"וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים". [מלכים ב',,ג, י"ט]

אונקלוס אומר: אסור להרים ברזל על עץ הפרי כי ממנו אוכלים וממנו באה הפרנסה- כי לאחר שתכבוש את העיר – עץ הפרי יספק לך מחיה.

דבר אחר: באה התורה ללמדנו מידות טובות- מידת החמלה - שנהיה מרחמים על דבר שנהנינו ממנו – כמו שאמרו בתלמוד:  "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"

יונתן תירגם- שהעץ שונה מן האדם- לפי שאינו יכול להסתתר בעת מלחמה .

העץ שמותר להשחיתו: הוא עץ שעדיין צעיר ואינו נותן פירות, ואתה  יודע שהוא  אינו עץ פרי וגם שיגדל לא ייתן פירות- הוא אילן סרק, מותר לקצוץ ענפים ממנו – ואפילו לגדעו כליל.

התורה אוסרת לכרות עץ מאכל , אפילו בעת הטלת מצור על מקום בזמן מלחמה.

בדומה לכך מצאנו  למען  מטרה קדושה- כי ציוותה התורה לקחת "עצי שטים" ולא עצי פרי ועל כך נאמר בשמות רבה: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים" וכאן לימד  ה' אותנו דרך ארץ- התנהגות נאותה,

ה' שהכול שייך לו ,כאשר  ציווה להקים  משכן לימד, אותנו:  שאם אדם ירצה להקים בית מעץ  פרי, אמור לו: מה מלך המלכים שהכול שלו כאשר ציווה לבנות משכן - ביקש לבנות את המשכן  רק מעצים שלא נותנים פירות, אתם לצרכים הפרטיים שלכם על אחת כמה וכמה.

על פי הרמב"ם: התורה אוסרת להשחית עצי פרי בכל מקום ובכל זמן ולא רק בזמן מצור הקודם למלחמה.

כך כותב הרמב"ם :"אין קוצצים אילני   מאכל ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום  כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה- לוקה [נענש] ולא  האילנות בלבד, אלא, כל המשבר כלים וקורע בגדים, והורס בניין [הראוי למגורים], סותם מעיין ומאבד מאכלים הראויים לאכילה דרך השחתה- עובר ב: לא תשחית.

לסיכום, לאור האמור לעיל: על פי התורה- יש תמיד להעדיף את השלום עם האויבים, אך אם האויב מסרב לשלום -יש לצור עליו מצור ולהיזהר לא לפגוע בעצי הפרי- שהם מספקים מזון לאדם : "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"!
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר