‏הצגת רשומות עם תוויות נקמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקמה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 20 ביולי 2022

פרשת מטות- מסר: למנהיג, לעם ישראל ולאויבים/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת מטות- מסר: למנהיג, לעם ישראל ולאויבים.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/משה  פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ פנחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את  תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן אץ חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)



ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי להפטרה בספר  ירמיהו  פרקים: א-ב]


ציור להפטרה/ ירמיהו רואה: סיר נפוח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור להפטרה [ירמיהו ב] "זכרתי לך חסד..." / ציירה: אהובה קליין (c)




ציור להפטרה [ירמיהו א] ירמיהו ומקל השקד/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחד הנושאים בפרשה מסועפת זו : הציווי למשה לנקום את נקמת עם ישראל נגד המדיינים, כפי שהתורה מתארת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר  ל"א, א-ד]

בהפטרה אנו קוראים בספר ירמיהו [פרק א-ב, עד פסוק ד]

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, מִן -הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְמָלְכוֹ וַיְהִי, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד-תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְצִדְקִיָּהוּ בֶן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה--עַד-גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. 
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ:  נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר:  כִּי-נַעַר, אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי:  כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר.   אַל-תִּירָא, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם-יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-יָדוֹ, וַיַּגַּע עַל-פִּי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, עַל -הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס--לִבְנוֹת, וְלִנְטוֹעַ.  {
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת:  כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.  וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה; וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו, מִפְּנֵי צָפוֹנָה.   וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי הִנְנִי קֹרֵא, לְכָל-מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה--נְאֻם-יְהוָה; וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב, וְעַל, כָּל-עָרֵי יְהוּדָה.   וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, עַל כָּל-רָעָתָם--אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם." [ירמיהו א, א - ט"ז]

עוד פסוק מאד משמעותי:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.  קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל  אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה".- [שם, ב', ב-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי להתנקם במדיינים ?

ב] מהו החוט המקשר בין הפרשה לדברי ירמיהו בהפטרה ?

תשובות.

הציווי לנקום במדיינים.

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ"

דעת מקרא מסביר:  הסיבה לנקום במדיינים  כבר  מופיעה  בפרשת פנחס: "צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹותָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר" [במדבר כ"ה, י"ח].

המדיינים גרמו  לעם ישראל להיצמד לבעל פעור - בעצת  בלעם ומהסיבה הזו מתו במגפה: "וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[שם כ"ה, ט']

למרות שבנות מואב התחילו בפעולה ,אבל הכוונה הזדונית הייתה אצל בנות מדיין בלבד.

מהטעם, הזה היה  הציווי  האלוקי למשה לנקום במדיינים - שהם היו פלג אחד מתוך שבטים הקרויים בשם זה, שקבעו את מושבם בחבלי ארץ שונים ונרחבים באזור הדרום - במדבר באזור שמצפון  לאילת ועד המדבר בשטח הסורי.

באותו זמן , פלג זה ישב  קרוב מאד למואב, ושלטו באזור זה חמישה מלכים לפי מה שכתוב ביהושע [י"ב, כ"א]

"וְכֹל, עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן:  אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת-נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". [יהושע י"ג, כ"א]

מן ההיגיון הוא: שהם לא השתייכו למשפחת יתרו - כהן מדיין - חותן משה ,אלא המלחמה היא: כנגד נוודים - מטעם זה: התורה אינה מפרטת את שמות המקומות שהתרחשו שם הקרבות אלא מציינת באופן כללי:

"וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ". [במדבר ל"א, י.]

"נתיבות שלום " מסביר –ע"פ רש"י ועל פי  מדרש רבה: בשתי מלחמות היו צריכים לבחור אנשים צדיקים  - במלחמת עמלק ובמלחמת מדיין.

בנוסף לכך - בשתי מלחמות אלה - סדר המלחמה היה על ידי  תפילה.

דרשו חז"ל: כי במלחמת עמלק כתוב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק". [שמות י"ז, י"א] פירשו חז"ל-  [ר"ה כ"ט] בעניין זה - שזו הייתה  משמעות של תפילה ובדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה -לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא".[במדבר ל"א, ד]

 כתוב פעמיים- תפילה בדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה" שמופיע פעמיים! לפי שמכל שבט  לקחו ב' אלפים ,מתוכם- אלף  שיצאו להילחם פיסית נגד המדיינים והאלף הנוספים - אנשים שנועדו להתפלל.

שנים עשר אלף מבני ישראל היו מתפללים וצריך להבין מדוע בשני  המלחמות– מלחמת מדיין ומלחמת  עמלק - היו זקוקים ליותר תפילות בהשוואה למלחמות אחרות נגד האויבים?

התשובה לכך: שאר המלחמות נגד עם ישראל  היו מלחמות גופניות כנגד גופם של עם ישראל - אך מלחמת עמלק לא הייתה מלחמה גופנית - אלא רוחנית כי בזמן שבני ישראל התחילו מתכוננים לקראת מעמד הר סיני  לקבל את התורה הופיע עמלק - שנחשב לראש הקליפות ורצה לנתק את החיבור בין עם ישראל לקב"ה.

לכן זו מלחמה לה'- נגד  עמלק מדור לדור - מלחמה רוחנית!

כך גם המלחמה נגד מדיין - היא מלחמה רוחנית לכן כתוב: "לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר ל"א, ג] - גם כאן  עיקר המטרה נקמת ה' במדיין.

מלחמה זו התרחשה בזמן שבני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל- שזו הייתה המטרה של יציאתם ממצרים.

דווקא אז  התנהלה מלחמה זו -  שהייתה התגברות הסט"א של קליפת בלעם ובלק - במטרה לנתק את החיבור של עם ישראל  מאביהם שבשמים.

החוט המקשר בין הפרשה  להפטרה בספר ירמיהו.

להלן כמה הסברים: הקשר להפטרה בספר ירמיהו:

1]  בהתאם למנהג האשכנזים קוראים את ההפטרה הזו בתקופת בין המצרים-  וזאת מבחינת החורבן המתרחש.

על ידי הפרשנות האלוקית והדרישה מעם ישראל, מצד אחד מבחינים אנו באישיות הנביא  המקשיב לדברי ה' ,אך מנגד אנו רואים את האטימות  בעם. מתוך תוכן ההפטרה- ניתן ללמוד את הסיבות הגורמות, חלילה, בסופו של דבר לחורבן.

2] בפרשה אנו קוראים על הציווי של ה' למשה לנקום במדיינים , נקמה זו מטרתה: להעניש את מדיין - היות  והמדיינים החטיאו את עם ישראל ושאיפתם הייתה לנתק את החיבור הנצחי בין עם ישראל לקב"ה - זה היה  מאבק רוחני איתן .

הרצון של האויבים להרחיק את עם הנצח מהתורה הקדושה - עובר מדור לדור גם בימינו  עדים אנו לרוחות רעות  המנסות בכל  דרך  לפגוע , חלילה, בדת והרוח היהודית שלנו.

לפי זה, בהפטרה: לומדים אנו: שהעם זקוק למנהיג משכמו ומעלה - או לנביא  דוגמת ירמיהו.  אשר ה' הקדיש אותו לנבואה ,עוד בטרם נולד בזמן שהותו בבטן אמו.

לדברי המלבי"ם - לא הייתה השליחות הזאת לצורך עצמו ולא לצורך שליחות מסוימת אלא:  "נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ - . "לכל האומות!

ה' אומר לו שלא תהיה לו סיבה להגיד: שהוא נער חסר ניסיון -  יש בכך שלושה חסרונות:

א] הנער אינו מעז לדבר בפני גדולים.

ב] אינו יודע לסדר את דבריו  כראוי - במליצה ולשון חדה.

ג]  העם לא יישא פנים אליו ואם ינבא נבואות קשות - הם מסוגלים לקום נגדו ולהורגו, חלילה.

על פי רש"י: הרי הוא –חסר ניסיון ואינו ראוי להוכיחם - בהשוואה למשה שהיו לו קבלות - בהרבה  נסים, כגון: יציאת מצרים, מתן תורה, ירידת המן..

הקב"ה מדגיש ומוכיח לירמיהו הנביא:  שהוא מיועד להיות נביא וה' הושיט לו יד על פיו ומעכשיו הוא מקבל את כוח הנבואה - לפעול בכל מציאות העולם.

 לכן ה' מראה לנביא את שתי המראות:

 א] עץ השקד- מקל של עץ שקד - הממהר לתת פריחה ופירות  לפני  כל האילנות וכך ה' גם שוקד על דבריו.

מדרש אגדה: השקד משעת חניטתו עד שמסיים להבשיל - עשרים ואחד יום- כמניין הימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר- לתשעה באב שבו נשרף בית המקדש!

ב] מראה סיר נפוח - רותח ומעלה בועות ופניו לכיוון צפון , המשמעות: שמצפון- שזוהי ארץ בבל -  תפתח הרעה על יושבי הארץ.

הקב"ה מבטיח  שהוא קורא  לכל ממלכות צפון - מזמין אותם לשפוט בינו ובין עמו ,כדי שיבואו כולם לירושלים ואז ה' ינהל את טענותיו ומשפטיו בפניהם -על כך שעם ישראל הושפע מעבודה זרה  ונמנע מלקבל עול מלכות שמים.

3] נאמר בהפטרה: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל- אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה".

המשמעות: עם ישראל נחשב כתרומה לה' - שהיא קדושה והיא ראשית התבואה - וכשם שהתרומה אסורה באכילה לזרים והעונש על כך- מיתה בידי שמים ,כך גם האויבים המכים את ישראל ופוגעים ומצערים -בסופם ללקות גם בגופם וגם בנפשם  על ידי ה'.

לאור האמור לעיל, המסר - הן בפרשה והן בהפטרה: המנהיג, או הנביא - שליח ה'- חייבים להנהיג את העם הנבחר ביד רמה ברוח התורה והאמת והעם חייב  להמשיך להיות מחובר למקור מים החיים ולא לסטות, חלילה  מרצון ה' ואילו האויבים מנגד ידעו - כי עתידים  להיענש על מעשיהם .הנביא - או המנהיג של עם ישראל יהיה:  

"לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת--עַל-כָּל-הָאָרֶץ"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 8 בינואר 2020

פרשת ויחי- מה האחים ביקשו מיוסף ומה קיבלו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי - מה האחים ביקשו מיוסף ומה קיבלו?

מאת: אהובה קליין.

 היצירות שלי  לפרשה:


יעקב מברך את בניו  טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


"זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות וירכתו על- צידון"[בראשית מ"ט,י"ג]


ציורי תנ"ך/ יעקב  משתחווה לשכינה,לאחר שיוסף נשבע לו כי  יקברהו בארץ ישראל.
ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף ואחיו שבים למצרים מהלוויית אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  האחים  חוששים מנקמת יוסף אחרי מות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף אומר לאחיו: כי הכל מאת אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)





Joseph succeeds and transcends and ages in Egypt



Biblical paintings by Ahuva Klein-


פרשת ויחי- היא הפרשה החותמת את חומש בראשית, ומתארת את הכבוד הרב שהעניקו  בני יעקב ובראשם יוסף - לאביהם  בדרכו האחרונה וקיימו את בקשתו:  להיקבר במערת המכפלה אשר רכש אברהם מעפרון החיתי.

עתה מששבו אל מצריים מהלוויית אביהם החלו לחשוש מנקמת יוסף כלפיהם עקב מה שעוללו לו בצעירותו ועקב כך ירד למצרים.

כך דיברו ביניהם:

"וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.  וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.  כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו.  וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.  וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב.  וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם". [בראשית נ, ט"ו- כ"ב]

השאלות הן:

א]  מדוע אחי יוסף חששו אחרי מות אביהם?

ב]  מה בקשו מיוסף ומה הבטיח להם?

ג]  מדוע יוסף הציע לכלכל את אחיו?

תשובות.

אחי יוסף חוששים אחרי מות  יעקב אביהם.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב: כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה - על כל מה שעוללו לו בעבר.

האגדה מספרת:

ויהי כאשר שבו יוסף  ואחיו למצרים מלוויית יעקב אביהם, יוסף חדל לקרוא לאחיו להצטרף אליו לאכול לחם, מפני שחשב: בעוד אבינו, יעקב היה חי ביקש ממני תמיד לשבת בראש אחיי ואני לא סירבתי לצווי זה. כי דבריו היו מקודשים לי ואם עכשיו אמשיך בדרך זו, יווצר מצב שאחיי יפצירו בי לאמור: שב נא בראש השולחן כפי שהיית נוהג  בעוד אבינו היה חי, אך אני אינני מסוגל לשבת בראש השולחן ,הרי ראובן אחי הוא הבכור וגם יהודה חשוב- שהתברך על ידי אבי  במילים: "מלכים ממך יצאו".

כאשר הבחינו האחים כי יוסף אינו קורא להם לבוא לאכול לחם עמו, אמרו איש לרעהו: כעת יוסף ירצה להשיב לנו רעה על כל מה שעוללנו לו בעודו נער, מיד פנו אל בלהה ובקשו ממנה: לכי נא אל יוסף ודברי אליו בשם יעקב אבינו לאמור:

"שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ.." והרי הבטחת, בקחתך את  אחד מאחינו  לעבד, אמרת: עלו לשלום אל אביכם ועתה  נאמר: " וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים".

אכן ,בלהה  נגשה אל יוסף ואמרה לו את דברי האחים, ברגע שיוסף שמע כי אחיו חושדים בו חשד זה, החל לבכות בכי רב ואז ניגש אליהם וניחם אותם בדברים, אל תחשבו שישולם תחת טובה רעה ? הרי אתם עשיתם לי טובה שגרמתם לי לרדת מצריימה, הרי כאן במצרים הייתי עבד ,בן בלי שם, בבית האסורים   ומשם יצאתי  לדרגה של מלוכה[משנה למלך] והנה אחיי הטובים הגעתם והנה נודע לכל תושבי הארץ במצרים - כי בן יעקב העברי הצדיק והחסיד אני!

לכן, אחיי, אני מבקש מכם לחדול ממחשבות אלה ,הרי כולכם ראיתם - כי לא יכלו עשרה כוכבים להרע לכוכב אחד-איך יוכל כוכב אחד להרע לעשרה? שובו נא לגושן ותשבו במקום בשלום וזכרו את דברי אבינו האחרונים לעשותם ולשומרם ואלוקים יהיה אתכם, לא תיראו - כי מה יעשה לכם אדם? דברי יוסף הרגיעו את האחים וישבו מעתה לבטח בארצם.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי , יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

בקשת האחים מיוסף

ה"כלי יקר" מתייחס למילותיהם של האחים:

"אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ" ושואל: הרי היה  לומר שא נא פשע וחטאת אחיך, ולמה הפרידו בין ה"פשע" ל"חטאת" והכניסו את  המילה "אחיך בין שני סוגי החטאים שלהם?

ומה הטעם באמירת: "כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ" ?

התשובה לכך: נראה שהיה כאן פשע וחטאת:

הפשע- שרצו האחים להרוג את יוסף בידיים כשסיפר ,בעודו נער, את חלומותיו והרי הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ואפילו לפי דבריהם שהחשיבו אותו למוציא דיבה עליהם.

החטאת: שמכרוהו לעבד ועל זה יש להם עוד קצת התנצלות- היות שיוסף באותה  תקופה  הביא את דיבתם רעה-לאביהם ואמר לו  שהם קוראים לבני השפחות בשם: "עבדים" ,לכן גמלו לו מידה כנגד מידה ומכרוהו לעבד, על כן נאמר: "שא נא לפשע אחיך" היות ועל הפשע אין הם מתנצלים. לכן הם מבקשים מחילה ורחמים, אבל על  וחטאתם- דין הוא  שיוסף ימחל להם ועל כך מבקשים מחילה- כי גמלו לו רעה.

בכך רצו לומר שיש להם קצת  התנצלות שגמלו לו רעה על הדיבה הרעה.

בכך מיושב למה הקדימו הפשע לחטאת, כי   אין נהוג לבקש מחילה תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על החטא הקטן, אלא בדיוק הפוך!

המלבי"ם מביא פירוש מעניין למילה: "אָנָּא....."

מאת הצדיק הגאון: שמשון מאסטרופלי:   " אָנָּא " -    ראשי תיבות= אריה, נשר, אדם , נחסר- שור, לפי שאם יוסף –שהוא בבחינת שור – יהרגם, לא יזכה להיות במרכבה, על כן עוד אמרו האחים: "ש"א  נ"א"- ראשי תיבות-  שור, אריה, נשר, אדם, זו המרכבה [של השכינה ] בשלמותה.

 בכך רמזו ליוסף: אביך ציווה לפני מותו:

".....אֵל שַדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז" [בראשית מ"ח, ג] גם כאן ראשי תיבות: אריה, שור, נשר, אדם.

יש כאן אזהרה ליוסף שלא יפגע- חלילה ,באחיו מפני שהוא עלול להיות  נחסר ממרכבת השכינה.

החת"ם סופר מסביר:

", וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" -אם אביך מת, אלוקיך קיים –דברי רש"י.

אמרו חז"ל [מסכת סנהדרין]"אמר  רבי מאיר, בזמן שאדם מצטער[שפורענות באה עליו בעוונו [רש"]- מה אומרת השכינה באותו זמן? כמו שאדם שיגע ועייף אומר: ראשי כבד עלי וזרועי גם כבד עלי [רש"י] האחים היו סבורים שיוסף לא העניש אותם בזמן  חיי אביו – מהסיבה: שלא רצה לגרום צער לאביו, לכן אמרו לו: אם אביך מת - אלוקיו קיים! אם לא רצית לגרום צער לאביך הרי כל שכן אין לך אפשרות לגרום צער  לריבונו של עולם - המשתתף בצערו של כל אדם  מישראל.

יוסף מציע לכלכל את אחיו.

"וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת- טַפְּכֶם";

על כך ראיתי הסבר יפה בספר: "ללמדך" /הרב מרדכי פרוינדליך זצ"ל. הוא שואל בספרו:
הלא האחים כלל לא ביקשו מיוסף כי יכלכל אותם ואת טפם, אלא רק שיסלח על הרע שגמלוהו, אם כן ,מדוע הציע יוסף שיכלכל אותם?

על כך מביא הרב מקרה אמיתי שהתרחש לפני כמה שנים בעיר אחת בה שימש הרב ברוך בער כראש  ישיבה באחת הישיבות,  הייתה לו בעיה שהעיקה עליו מאד, בתו בוגרת והוא התקשה למצוא לה שידוך, השנים חלפו, והנה באחת הימים, לאחר תפילות מרובות נמצא שידוך טוב, בחור ירא שמים הלומד בישיבה -בה הרב עצמו שימש כראש ישיבה,  והתקיימו האירוסין, אלא שבאותה תקופה, נהוג היה שאין החתן והכלה מתראים   בתקופה בין האירוסין לחתונה, לכן הוצע לבחור לעבור לישיבה מרוחקת ולהמשיך ללמוד שם תורה, הם העניקו לו מתנה: מגבעת מהודרת, חליפה  ושעון, והנה אחרי זמן לא רב, הבחור שלח חזרה את המתנה שקיבל וביטל את האירוסין עם הכלה! כמובן שהכאב היה עצום במשפחה והם קיבלו את הגזרה בעצב רב.

כעבור זמן מה, הוצע לאותו חתן להתמנות לרב בקהילה מסוימת, אלא שהוא נדרש למכתב המלצה וכך פנה אל רבי יעקב בער בבקשה: להמציא לו אישור בו ימליץ עליו לתפקיד מכובד זה, הרב התקשה לעשות כן, אך הוא גמר בליבו לכתוב את ההמלצה  ולכך הזמין שלושה בחורים תלמידי חכמים שיעברו על המכתב- כדי לבדוק, אם לא כתב שם איזו מילה שעשויה לגלות את הכאב האישי שהרב בעצמו נפגע מאותו חתן,  תלמידי החכמים עברו על המסמך ולא מצאו בו כל פגם!

שאלו הבחורים לפשר העניין? והרב  הסביר להם, כי אומנם הוא מחל לאותו בחור על מעשהו, אך הכאב שנגרם לו היה מאד עמוק והוא הרגיש שהוא מקפיד עליו וקשה לו להשתחרר מזה. אבל כעת שנזדמן לו  לעשות חסד עם אותו בחור, הוא חש כי הצליח לעקור את  שרידי  הקפידא שבליבו ומכאן אנו לומדים: שאדם שנפגע ממשהו, יכול למחול לו מחילה גמורה, רק עם יעשה עבורו חסד. והנמשל: האחים לא בקשו מיוסף שיכלכל אותם, אלא רק שיסלח להם על מעשיהם.

אולם יוסף החליט להוציא מהם כל ספק על כך שהוא מחל להם באופן מושלם וזאת על ידי שיגמול להם טובה תחת הרעה שעוללו לו והבטיח לכלכל אותם ואת  משפחתם במצרים.

לסיכום , לאור האמור לעיל:  יוסף מתגלה כצדיק, אשר אינו  נוקם באחיו ,הם מבקשים מחילה  והוא מבטיח להם לגמול עמם חסדים וכי  כל  אשר התרחש מאת האלוקים הוא.

ההפטרה:


מלכים א פרק ב

קטע מתוך ההפטרה.

" וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד, לָמוּת; וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ, לֵאמֹר.   אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ.   וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו, כַּכָּתוּב, בְּתוֹרַת מֹשֶׁה--לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה, שָׁם.   לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר, אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת, בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם:  לֵאמֹר--לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ, מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל"



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר