‏הצגת רשומות עם תוויות מצרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מצרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 בינואר 2020

פרשת וארא- אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  וארא - אימתי החלו המצרים לשעבד את ישראל?

מאת: אהובה קליין .

 היצירות שלי  לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מכת הדם במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)




תוצאת תמונה עבור פרעה שולח שליחים לגושן"
ציורי תנ"ך/ פרעה שולח שליחים לגושן לבדוק אם מכת הדבר הגיעה גם לשם/ ציירה: אהובה קליין (c)




תוצאת תמונה עבור מכת ברד"

ציורי תנ"ך/ מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


תוצאת תמונה עבור משה מתפלל להסרת הברד"
ציורי תנ"ך/ משה פורש ידיו למרומים- להסרת מכת הברד/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל אינם שומעים למשה-  מקוצר רוח ועבודה קשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/  ארבע לשונות הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
\


ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה  קליין.(c)







ציורי תנ"ך/ בני ישראל צועקים לה'  במצרים/ציירה: אהובה קליין(c)



 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

בפרשה זו  אלוקים מתחיל  להביא על פרעה ועל עמו את עונש  עשרת המכות, המכה הראשונה הייתה מכת הדם כפי שהכתוב  מתאר:

"כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה:  הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר. 

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם.  וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן- הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.  וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ, גַּם-לָזֹאת.  וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר".[שמות ז, י"ט  -  כ"ה]

השאלות הן:

 א] אימתי החלו המצרים להציק לבני ישראל?

 ב] מה היה המיוחד במטה של משה ?

 ג]   מה אפיין את מכת הדם ?

תשובות

התחלת השעבוד.

הרב חיים ליב הלוי שמואלביץ בסיפרו:"שיחות מוסר" מביא את דברי הפרשן "אור החיים"

ה"אור החיים" כותב:  הרי נאמר בתורה: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא".   כל זמן שיוסף היה חי - היו המצרים נוהגים בכבוד כלפי עם ישראל , אך כאשר יוסף נפטר ירדו בני ישראל מגדולתם בשלבים , בתחילה היו מעולים יותר מהמצרים ובזמן מיתתו של יוסף נעשו שווים למצרים ובהמשך במיתת כל האחים ירדו  למטה מדרגתם, הם היו נבזים בעיני המצרים, אבל עדיין לא משועבדים, ומשמת כל הדור ההוא -  החל השעבוד הנורא.

מכאן ניתן ללמוד: שלמרות שהמצרים היו רשעים לא היו יכולים לשעבד את עם ישראל כל עוד היו  נכבדים וחשובים בעיניהם -ורק כאשר ירדו מדרגתם ונעשו מבוזים בעיניהם, התחילו לשעבדם.

למעשה, שני צדדים למטבע: האחד מצד המצרים, שלא היו מסוגלים לשעבד בני אדם  נכבדים וחשובים ומהצד השני: כל עוד היו ישראל חשובים ונכבדים בעיני עצמם לא היו המצרים מסוגלים לשעבדם ורק כאשר בני ישראל הושפלו מחשיבותם בעיני עצמם, נעשו משועבדים לפרעה.

כך , דרכו של היצר הרע במלחמתו עם האדם תחילה הוא מתאמץ להשפילו בתחומי  היצר, וכאשר הדבר מצליח אז האדם נופל ברשת שלו ומכאן והלאה הוא מפילו בכל חטא ועוון. לכן העבודה המוטלת על האדם להתעלות- ולהיות תמיד נכבד וחשוב ,ומכיוון שהאדם מעריך את  דרגתו הוא נזהר לא לחטוא כדי שלא ירד מרמתו הגבוהה ,על מנת שלא יחפוץ להגיע לדרגה נמוכה ולביזיון.

אך בני ישראל אחרי מות דור יוסף-ירדו בקדושתם  וברמתם הרוחנית ועל כן פרעה חש כי ניתן לשעבדם.

 מטהו של משה.

 הגר"א- הגאון  רבינו אליהו  מווילנא סבור:

על מטה זה היו כתובות , מתחילת בריאת העולם – עשרת המכות: דם, צפרדע... ובהגדת פסח אנו קוראים:" רבי יהודה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב"- מכאן שרבי יהודה היה סבור שראשי התיבות של המכות היו כתובים על המטה.

הרב דוד צבי הופן מסביר בספרו   "פירושי דוד הופמן":

"יש ,אפוא, להניח - שה' קשר את הכוחות העל טבעיים בחפצים מסוימים שאותם אפשר לחוש בחושים, כשם שנתן את האותות הטבעיים באותות טבע מסוימים ובמקום לעשות את הנסים במישרין, נתן כוח נסי  במטה. וראויה לציון העובדה, שבמטה נעשו דווקא עשרה נסים:

פעמיים הפיכתו  לנחש-תנין, שש מכות מצרים, קריעת ים סוף, הוצאת המים מן הסלע ברפידים, הניצחון על עמלק ומכת הדם על היאור והנהרות ..."

לעניות דעתי, כל דבר שנברא בעולם יש לו שליחות ספציפית מסוימת, הן החי, הצומח והדומם.

לכן למטה גם הייתה שליחות רוחנית לקיים בפועל  את רצון ה' בכל עת.

מכת דם.

האגדה מספרת: אלוקים פונה  אל  משה ומודיע לו: כי מעתה יביא על פרעה ועל עמו מכות גדולות- עד אשר ייכנע ויהיה מוכן  לשלח את עם ישראל מארצו ולכן ה' פוקד על משה לגשת אל פרעה ולהזהירו: שאם לא יהיה מוכן לשחרר את עם ישראל מידיו -  משה יכה על היאור במטהו  וייהפך לדם.

 משה  מתחנן אל ה' ואומר:  כיצד אני מסוגל להכות את היאור הרי כך אשלם רעה  תחת טובה? הרי היאור הגן עליי כאשר הייתי תינוק בתיבה, כשמוע ה' את דברי משה אמר לו: תן את המטה לאהרון אחיך ויכה הוא על המים. ואכן אהרון היכה על כל יאורי מצרים ונהרותיה וכל מקורות מימיה וכך כל ארץ מצרים הוכו במכת הדם.

אחר הדברים האלה, חיפשו המצרים לשתות מים, אך לא היו מסוגלים למצוא- כי מכת הדם אחזה בכל מקורות המים, לכן  פנו המצרים אל העברים והבחינו שהם כן שותים מים ,וימהרו וייקחו בחוזקה מהם את המים ,אך ראו  זה פלא, רק נגעו בידם בכלים של העבריים, מיד הפכו המים לדם.  חיש ציוו את העבריים: מלאו כפות ידכם מים והשקו אותנו, ואכן העבריים עשו כן, אולם בגעת שפתי המצרי במים אשר בכף העברי נהפכו המים לדם, משראו המצרים  שזה המצב, התעצבו מאד וציוו על העברים: מלאו את קערותיכם מים ונשתה יחדיו ,גם כאן המים שהגיעו לפי המצרים – נהפכו לדם  בעוד שהמים ששתו העברים – לא השתנו! מיד התחלו המצרים מתחנפים אל העברים , מדברים אליהם  יפה  ומתחסדים לפניהם ומעניקים להם מתנות- כסף וזהב וגרמו להם להתעשר, אך הדם שנכנס  למים הגיע לתוכם ושבר את צימאונם.

 רש"י שואל: מדוע  ה' היכה תחילה דווקא את היאור? ותשובתו:

לפי שאין גשמים יורדים במצרים והנילוס משקה את אדמתם לכן, המצרים   עובדים לנילוס, לפיכך תחילה ה' היכה את אלוהיהם  ואחר כך אותם.

לפי הסבר זה: מטרת מכת הדם הייתה להראות למצרים שהדבר אותו הם עובדים - נלקה  תחילה ולכן אינו אלוה, אלא ה' הוא האלוקים!

רש"י מסביר את  המילה: ַ"יְאֹרֵיהֶם "- - תעלות מים שמימיהם נמשכים מן היאור  לשטחים השונים ועל שם התעלות הללו [היאורים]- נקרא גם הנילוס: יאור. כל שאר נהרות אינם קרואים יאורים ,חוץ מנילוס ,לפי שכל ארץ מצרים עשויה יאורים –בידי אדם  והנילוס עולה בתוכם ומשקה אותם.

"חיזקוני" כותב חידוש מעניין: היאור נהפך לדם לפי שעה ואחר כך שב לקדמותו. כאשר נהפך היאור לדם כל הדגים מתו ולא יכלו המצרים לשתות  ממימיו כשחזר  להיות שוב יאור, עדיין המצרים לא יכלו לשתות את מימי  היאור מפני שנדף ממנו  ריח רע בעקבות  מותם של הדגים.

רבינו יוסף בכור שור פירש את הפסוק:

"וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת:  כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר".  :היאור שב לקדמותו ועדיין לא ניתן היה לשתות ממימיו, מה עשו המצרים? חפרו במקומות שלא היו דגים.

וזה מה שכתוב בתהלים:"וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן". [תהלים ע"ח, מ"ד]

נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה". 

היכן מצאו  חרטומי מצרים - מים להפוך אותם לדם- הרי אהרון הפך את כל מימי מצרים לדם?

רבי יונתן בן עוזיאל עונה על כך ומסביר: הפכו מים לדם- מים שהובאו מארץ גושן.

אך ניתן גם להסביר: המים אשר נשאבו קודם המכה הם כבר היו מונחים בתוך הכלים, לכן לא הפכו לדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המצרים  ובראשם פרעה- החלו לשעבד את עם ישראל החל ממות כל דור יוסף ,מאחר והם הבחינו ברופפות המוסרית של ישראל ,לכן סברו כי נקל יהיה בידם לרמוס אותם על ידי גזרות קשות, אלא שלא הצליחו במטרתם לפי :

"...שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם".

["והיא שעמדה"]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 בינואר 2020

פרשת ויגש- כיצד הגיב יעקב לבשורה- כי יוסף חי?

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויגש - כיצד הגיב  יעקב לבשורה - כי יוסף חי?

מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו   יוסף שולח את אחיו לבשר לאביו כי הוא חי במצרים:  "וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ.  וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם.  וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת".  [בראשית מ"ה, כ"ו- כ"ח]

השאלות הן:

א] יוסף מזהיר את אחיו, מדוע?

ב] כיצד הגיב יעקב לבשורה המשמחת?

תשובות.

יוסף מזהיר את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". 

על פי  ספר הישר: יוסף אומר לאחיו לא לריב בדרך- למען ידעו שמה' הייתה כל ההתרחשות - למען החיות עם רב במצרים - כי  יהיו עוד חמש שנות רעב, יוסף מדגיש לאחיו: שלא  יבואו אל אביהם באופן פתאומי - אלא ינהגו בחכמה.

רש"י סבור: יוסף הזהיר את אחיו שלא יריבו בדרך -על דבר  מכירתו לפי שהיו נכלמים במעשיהם וחשש שיתחילו מאשימים, זה את זה.

רבינו בחיי מסביר: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תפחדו מלשון -"ולב רגז"- כמו שנאמר:    "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" 

"הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל ־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־ הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ"׃   [דברים ב', כ"ה]

לפי שבנוהג של עולם, נושאי הבר ולחם ומזון היו מתייראים בדרך ולא ממהרים, לכן אמר להם יוסף שילכו בזריזות וימהרו לבוא אל אביהם ולא יפחדו בדרך כלל, היות ויוסף שולט על כל מצרים וחיי כל הארצות ההם בידו וממוראו יראו, ולכן אחי יוסף ילכו ויגיעו לשלום. [זה לשון הרמב"ן כפי שמביא רבינו בחיי ]

דרשו חכמים: "אַל-תִּרְגְּזוּ"- אל תהיו עסוקים בדברי הלכה מפני טורח הדרך, אך לא מנע מהם לגמרי שלא ילמדו כלל. שהרי אמרו רז"ל-  [במסכת סוטה מ"ט ]

"אמר ר' אילעא בר ברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף באש שנאמר "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם".[מלכים-ב- ב'. י"א]

"כלי יקר" מביא כמה הסברים, אחד מהם:

יוסף התכוון  שאחיו יתעסקו בדברי תורה - כי התורה נקראת: "דרך" לפי שכתוב: "אַשְרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה". [תהלים  קי"ט, א]

ההליכה הזו היא - ממקום למקום וזה  גם מצוי בעיון חכמת התורה, לפי שהמעיין בה עובר ממדרגה למדרגה- מחכמה לבינה ומבינה לדעה.

רבי אליעזר  טוען: יוסף הזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה פשוטים ולא בדברי הלכה הדורשים עיון עמוק ומטורח הדרך- יהיה להם לב רגז ובלתי מיושב, במצב כזה -  עלולים לטעות ,חלילה, בהבנה.

וכך גם רש"י התכוון.

 בראשית רבה, מסביר: יוסף בא להזהיר את אחיו שיעסקו בדברי תורה –נושאים- פשוטים- וזאת על מנת שלא יטעו בדרך ,כי התורה  שעוסקים בה בדרך-  תנחה אותם אל מחוז חפצם  לשלום. כמו שכתוב: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ". [משלי ו', כ"ב]

כמו כן, אם תתעסקו בתורה- לא תפחדו מן הליסטים ולא  תטעו בדרך, היות והתורה תציל אתכם מכל פחד וטעות- לפי שהתורה "מגנא ומצלא"- מגינה ומצילה את האדם מפורענויות.  [מסכת  סוטה כ"א, ע"א]

תגובת יעקב לבשורה- כי יוסף חי.

האגדה מספרת: כאשר האחים התקרבו לביתו של יעקב- לבושים בבגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ויתמה מאד, ויבואו בניו הביתה והיו מחבקים ומנשקים את אביהם ואז הודיעו לו : כי יוסף הבן חי והוא מושל בכל מצרים ולא האמין להם יעקב, אלא רק כאשר הזכירו לו את הדברים שלמד עם יוסף ביום שנפרד ממנו לאחרונה.

יעקב ראה את העגלות שיוסף שלח ואת כל החפצים היקרים, התמלא בשמחה והודה לה' על כל החסדים.

האחים סיפרו לאביהם  את כל גדולת יוסף במצרים, אך יעקב  אמר : כי כל ההישגים הגשמיים שהשיג יוסף – לא ישמחו אותו, אלא חשוב  במיוחד  לשמוע מהי רמתו הרוחנית -צדקתו ,חסדיו ויראתו את ה'?

ענו לו האחים: כי יוסף עושה  חסדים ונותן  צדקה לאלפים, עושה משפט  לעשוקים. לשמע דברים אלו, קם יעקב על רגליו והודה לאלוקים על כל החסדים ובכך שהעניק ליוסף לעמוד בכל הניסיונות, אחר כך לבש את הבגדים היפים שיוסף שלח לו, השמועה המשמחת הגיעה  לתושבי כנען והם באו אל יעקב לברכו ושמחו בישועות ה' והיו מהללים את ה' ,הוא  סיפר לאנשי המקום על ימי היעדרותו הקשים של יוסף  ועתה על גדולתו במצרים, ומכאן חייבים לזכור: כי צדיק ה' בכל דרכיו!

לפי דברי רש"י: תגובתו הראשונית  של יעקב הייתה:"ויפג ליבו"-הכוונה כי נחלף ליבו של יעקב, כלומר - רגשותיו השתנו וליבו הפסיק להאמין  לידיעה שאמרו לו  בניו- וזאת מפני גודל הפלא, קשה היה לו להאמין שהדברים נכונים -שאכן יוסף חי במצרים בריא ושלם.

בהמשך רש"י אומר: כי כדי שיעקב יאמין לדברי בניו בדבר קיומו של יוסף, יוסף מסר לאחיו סימן שימסרו לאביו -והוא בדבר נושא הלימוד שאביו לימד אותו בטרם ניתק הקשר ביניהם: עניין פרשת עגלה ערופה ורק כאשר יעקב קיבל סימן זה שהיה ידוע לו וליוסף בלבד -יעקב חזר להאמין לבניו כי אכן יוסף חי וקיים.

רש"י לומד זאת מהמילים: "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.."

רבינו בחיי מסביר את תגובת יעקב לידיעת קיומו של יוסף במצרים:"ויפג ליבו"-הכוונה לא הייתה הפוגה בדמעות ופסקה תנועת ליבו של יעקב והיה כאדם מת. וכך גם באופן טבעי כאשר אדם מקבל ידיעה  משמחת בפתאומיות, הוא עלול להתעלף ולהיות כמת, והסיבה היא: כי מתרחש במצב זה תהליך מיוחד בלב: הלב נפתח ומתרחב בפתאומיות והחום הטבעי הנמצא בתוך הלב יוצא  ומתפשט בגוף כלפי חוץ ואילו פנימה  הלב עצמו מתקרר והדבר גורם לעילפון.

הדבר נפוץ אצל אנשים זקנים, או כאלה שהם חלשים ובריאותם רופפת.

רבינו בחיי מסתמך בעניין זה על דברי רז"ל שדרשו על נושא זה במסכת כתובות.

 רש"ר מפרש: [ הרב שמשון רפאל הירש] "וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם"."לבו עמד מלכת"  לשון עילפון מתוך שמחה גדולה כמובן ויש לכך סימוכין למה שנאמר בהמשך: "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" ופרוש הדבר שיעקב חזר לעצמו. והרי זה דבר טבעי ששמחה מעין זו- היא למעלה מכוחו ,אך הכתוב מדגיש: "כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם".  לכן לא יתכן שהתעלף מתוך שמחה, אלא  דעתו הייתה מבולבלת וליבו קפא מתוך ספק מתוך שלא האמין לדבריהם ולא היה מסוגל בבת אחת להתאים את עצמו לבשורות טובות שהגיעו אליו.  אך כאשר סיפרו לו בפרטי פרטים על התנהגותו של יוסף וראה גם את העגלות אז באותו רגע נאמר : "וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"- הוא קם מתוך מצב של אבלות שארך תקופה של עשרים שנה- כעת שוב שרתה עליו השכינה [על פי אונקלוס] ולכן מיד נקרא שוב בשם: "ישראל"

ממשיך ואומר רש"ר: מהרגע שיוסף נפרד מיעקב- הכתוב קורא לו "יעקב" והיוצא מן הכלל היחיד הוא: בזמן של התרוממות ותקיפות הדעת- זמן של תחייה רוחנית ולו רק לרגע, נקרא "ישראל"  באופן דומה התרחש בזמן פטירת רחל ויעקב  היה באבלות עליה ,הכתוב מציין:

ו"ַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [ בראשית , ל"ה, כ]

לעומת זאת לאחר שיעקב התיישב בדעתו הכתוב מציין: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר". [ לעיל ל"ה, כ"א] לכן כאן שהאחים מבשרים ליעקב : כי יוסף חי- הדבר מרומם אותו ובדבריו הוא אומר להם:" וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי"  די בכך שיוסף חי! המעמד המכובד שאליו הגיע יוסף הם מעל ומעבר לצפייה!

בהמשך נאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא,

יעקב נוסע מתוך רוח שמחה השורה עליו. הוא נוסע לפסגת חייו אשר הייתה מלווה במאבקים קשים, ייסורים וניסיונות. לכן כעת נוסע יחד עם כל אשר לו- כ"ישראל".

לסיכום, לאור האמור לעיל, יעקב אשר לא ראה את יוסף תקופה כה  ארוכה  והיה בסבל ואבלות ,כעת כאשר התבשר כי יוסף חי , הוא היה המום ברגע הראשון והתעלף, רק לאחר שהשתכנע על פי דברי האחים והסימנים שראה-  במו עיניו - התיישבה דעתו וחש רוממות רוח, ובאותו רגע נקרא בכתובים בשם: "ישראל" כנאמר:

ַ"ותְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.  וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל"....


ההפטרה:


 יחזקאל ל"ז,ט"ו- כ"ז

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

חזון אחדות עם ישראל.



" וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.   וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ.  וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ.  דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי.   וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר-תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם, בְּיָדְךָ--לְעֵינֵיהֶם.   וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם.  וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.   וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.   וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם.   וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.   וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.  וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם.  וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם".  {פ}
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר