‏הצגת רשומות עם תוויות מסירות נפש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסירות נפש. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 22 במאי 2018

פרשת נשא- מדוע נקרא המשכן על שם משה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא - מדוע נקרא המשכן על שם משה?

מאת: אהובה קליין 



הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ בני גרשון נושאים את יריעות המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן ביום הקמתו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הנזיר /ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מתנות הנשיאים ביום הקמת  המשכן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ ברכת הכוהנים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים אל מחוץ למחנה/  ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד(c)


פרשת נשא - היא הגדולה מבין פרשיות התורה ומונה-176 פסוקים - שמונה פעמים כמספר האותיות - א' ב'. ומעניין –כי בספר תהלים אנו מוצאים במזמור  קי"ט- הארוך ביותר בספר תהלים - 176 פסוקים.

מדהים ,שגם בתורה שבעל- פה, מסכת בבא בתרא- שהיא המסכת הגדולה במסכתות הש"ס שבתלמוד הבבלי- ישנם : 176 דפים.

חז"ל טוענים: שאין זה מקרה שפרשת נשא כה  ארוכה, הטעם הוא: שברוב השנים, פרשה זו נקראת  מיד לאחר  חג השבועות, חז"ל לימדו אותנו לחבב את התורה - כאילו –בכל יום ניתנה לנו , כמו שכתוב:  "בכל יום  תהיה בעינך כחדשה" [מסכת  ברכות ט', ע"ב] אך ניתן להבין כי סמוך למעמד הר סיני השתוקקו בני ישראל להשביע נפשם בה במידה רבה במיוחד ושאיפה זו של עם ישראל- באה  לידי ביטוי- באורך המיוחד של פרשה  זו.

אחד הנושאים בפרשה: יום סיום הקמת המשכן- כפי שהכתוב  מציין:  "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".

השאלות הן:

א]  מה המשמעות: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן"?

ב]  כיצד נתקדש המשכן?

תשובות.

"בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן"

על פי פירוש רש"י: ישנו דגש על המילה:" כַּלּוֹת"- והמשמעות: יום הקמת המשכן- היו ישראל ככלה הנכנסת אל חופתה.

שואל רש"י- מדוע תלה הכתוב את הקמת המשכן במשה?- הרי  התורה מספרת לנו  כי חכמי הלב: בצלאל בן- אורי ואהליאב בן אחיסמך בנו את המשכן וכליו, אלא לפי שמשה נהג במסירות נפש יתרה לגבי  בדיקת כל פרט ופרט במשכן - כדי שיהיו הדברים  תואמים את צווי ה' אל משה בהר סיני- להורות לבעלי המלאכה , בדומה לכך אנו מוצאים אצל דוד המלך שגם הוא מסר את נפשו על בניין המקדש – כפי שנאמר: "זְכוֹר-יְהוָה לְדָוִד--    אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.  אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַיהוָה"; [תהלים קל"ב, א- ב]

לכן בית המקדש נקרא על שמו וההוכחה לכך: נאמר: "עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד"  [מלכים א, י"ב, ט"ו]

מלמד, שבמשך כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן ומפרקו ואילו ביום השלמת הקמת המשכן - הוא העמיד את המשכן ולא  פרקו.

אותו יום שהושלם המשכן- היה ר"ח ניסן.

רבינו בחיי: מבהיר  רעיון  דומה לדברי רש"י: על פי דבריו: נאמר : "נֹצֵר תְּאֵנָה, יֹאכַל פִּרְיָהּ;    וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד". [משלי   כ"ז, י"ח]- מכאן, שאין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה- כלומר כל דבר שאדם יגע עליו במסירות נפש- הקב"ה נותן לו שכרו , שהרי בפועל שלמה המלך  הקים את המקדש, אבל היות ודוד נתן נפשו עליו- לכן המקדש  נקרא על  שמו של דוד המלך, לפי שנאמר: "מִזְמוֹר:  שִׁיר-חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד".[תהלים ל, א] ולא צוין כאן שמו של שלמה.

לפיכך- היות ומשה מסר את נפשו למען הקמת המשכן- נקרא המשכן על שמו.

רבינו בחיי מביא עוד פירוש מעניין: אומנם הקמת המשכן נרשמה  על שמו של משה, אך למעשה המשכן הוקם מעצמו בידי שמים כפי שנשמר: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:  הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן". [שמות מ, י"ז]

במדרש  נאמר: "להקים את המשכן זהו שאמר הכתוב: מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[במדבר כ"ד, ה]

אם אוהלך, למה משכנותיך? ואם משכנותך למה אוהלך? אלא אהלך  אלו האוהלים, משכנותיך-אל תקרא  משכנותך , אלא משכונותיך, אמר לו הקב"ה למשה: שיעשו לו משכן, שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, [שזה אכן קרה]שכיון שחטאו, מה כתוב?

"שָׁמַע אֱלֹהִים, וַיִּתְעַבָּר;    וַיִּמְאַס מְאֹד, בְּיִשְׂרָאֵל- וַיִּטֹּשׁ, מִשְׁכַּן שִׁלוֹ"!  [ תהלים ע"ח, נ"ט]  זה המשכן שלא נעשה, אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם"

פירוש נוסף של רבינו בחיי: מדרש: אמר רבי סימון בזמן שה' ציווה לישראל על הקמת  המשכן -רמז למלאכי השרת שגם הם יקימו  משכן , לכן בזמן שהוקם משכן למטה על האדמה- הוקם משכן גם למעלה ומהו אותו משכן למעלה?- זהו משכן של הנער בשם מטטרון שהוא מקריב  את נפשות הצדיקים כדי לכפר על עם ישראל בתקופת גלותם-  וההוכחה לכך, שכתוב: "מָכוֹן  לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה"; [שמות  ט"ו, י"ז] [פסוק- מתוך שירת הים]

האופן בו נתקדש המשכן.

נאמר: וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם".

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר: "מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם" כלומר, הפעולה של: "וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו", הושלם רק כאשר משה עשה את הפעולות הבאות:

"וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם"

.רק כאשר התקדש כל המשכן נתקדשו כליו הנפרדים. שהמקדש באופן כללי מהווה רעיון אחד מאוחד ורעיון מקיף זה מעניק - לכל פרט ופרט את משמעותו הקדושה. כי כל פרט ופרט הוא  אינו שלם וחד צדדי, הקדושה של כל חלק וחלק תלויה בכך שאותו חלק יושלם על ידי שאר החלקים, באותו אופן אמור על הכלל שלא יוכל לפעול  במידה ויחסר לו אפילו פרט פחות חשוב בתוכו.  לכן המקדש מבטא את רצון ה': "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". [שמות כ"ה, ח]

למה הדבר  דומה?  למשפט - אם חסרה בו מילה ,או, אות הוא איננו שלם. לעומת זאת , אין שום משמעות לאות, או להברה  בודדת, כך גם המקדש הוא שלם - רק כאשר מורכב מכל החלקים הקדושים – הכלל זקוק לכל חלק וחלק ומנגד כל חלק בודד  זקוק לכלל.

"המשכן וכל כליו" מסמלים את התפקיד" .ו"המזבח וכל כליו" [החצר]- מסמלים את הדרך למלא את התפקיד הזה.

הרמב"ן טוען: שמשה קידש את המשכן וכליו על ידי שמן המשחה-  זה התרחש לאחר שבעת ימי המילואים- ביום הקמת המשכן.

לסיכום, לאור האמור לעיל: המשכן נקרא על שמו של משה, למרות שהוא נעשה על ידי - אומני המשכן, אלא שמשה  נטל את האחריות המלאה על כתפיו  מתוך מסירות  נפש - לעמוד על כך שכל פרט ופרט במשכן יעשה על  פי צווי ה' באופן מדוקדק, לכן אין זה פלא שהמשכן נקרא, דווקא על שמו.

יהי רצון שעם ישראל  יהיו קדושים- כאיש אחד בלב אחד ואז ממילא נהיה ראויים להבטחה: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 במאי 2015

פרשת במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת במדבר הפותחת את חומש במדבר: נקראת גם בשם: חומש הפקודים

על פי דברי חז"ל , הטעם לכך: לפי שהחומש בתחילתו וגם לקראת סופו מתאר את מפקד בני ישראל.

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל — זכר לגולגולתם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא..." [במדבר  א, א-ג]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]


השאלות הן:

א] פרשה זו נקראת בין יום ירושלים לחג השבועות- האם במקרה?

ב] מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

ג] מדוע ה' ציווה למנות את עם ישראל?

תשובות.

התקופה בה נקראת פרשת במדבר.

מעניין כי פרשת במדבר נקראת בין יום ירושלים לבין  חג השבועות.

מתברר שאין מקרה בעולם.

מקרה = קרה מה'. היום הראשון שהותרה הכניסה לראשונה לכותל המערבי בתום  מלחמת ששת הימים  , היה ביום מתן תורה שבועות  תשכ"ז.

חג השבועות- מתאפיין באיחוד עם ישראל, לפי שהתורה ניתנה על הר סיני ביום: ו' בסיון כאשר כל עם ישראל התאחדו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, כפי שנאמר:"ויחן  שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.

 על כך אמר רש"י: כי על סמך המילה:"ויחן" הנאמרת בלשון יחיד-ניתן ללמוד כי עם ישראל, התאחד ברגע היסטורי זה- כאיש אחד בלב אחד.

וכאן הקשר אל חג השבועות- חג מתן  תורה.

הדבר היחיד שמסוגל לחבר עם ללא מדינה וארץ, הרי זו תורת ישראל.

כך גם לגבי העיר ירושלים, ככתוב : "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים]

ואמרו ע"כ  חז"ל: "עיר שמחברת את ישראל- זה לזה" [ירושלמי ב"ק  פ"ז, ה"ז]

ובנוסף יש בכוחה של ירושלים לחבר ולאחד  גם את תפילותיהם של עם ישראל, כפי שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה  לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"

והגמרא מתארת: "היה עומד בחוץ לארץ יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר:" והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים שנאמר: "והתפללו אל ה'  דרך העיר אשר בחרת" [שם מ"ד]

היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה" [דברי הימים-ב ו, ל"ב]

היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי- הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה" [מלכים-א, פ"ח- פל"ב].

נמצא, עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח . בדרום, מחזיר פניו לצפון. בצפון, מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.

את המשותף להליכה במדבר, יום ירושלים ומתן תורה, ניתן למצוא בגמרא: "לך ה' הגדולה- זו קריעת ים סוף, והגבורה- זו מכת בכורות. והתפארת - זו מתן תורה. והנצח - זו ירושלים .. וההוד-זה בית המקדש".

כל האירועים: מתן  תורה במדבר, יום ירושלים, חג השבועות- הם גורם מאחד את עם ישראל וכאשר כולם מאוחדים אז השכינה שוכנת על כולם.

מסירות נפש ומדבר.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

רבי מאיר שפירא מלובלין: אומר התורה ניתנה לעם ישראל  כדי שיקיימוה בכל תנאי ומצב. עד כדי מסירות נפש למען האמונה בה' לאורך כל החיים, מסירות נפש זו  מופיע בתורה כבר מהופעתו ומעשיו של אברהם אבינו, על כך ישנו מדרש:  "בשלושה דברים ניתנה תורה  : באש ,במים ובמדבר...מה אלו חינם לבאי העולם. כך דברי תורה חינם הם" [מדרש  רבה [א'-ז']

 א] "באש"- רמז לאברהם אבינו שקפץ לכבשן- האש -למען אמונתו, זו מסירות נפש של יחיד.

ב] "במים" רמז למעשה נחשון בן עמינדב, שקפץ לים- סוף –בראש עם ישראל וזו הייתה מסירות נפש של רבים.

ג] "במדבר"- רמז למעשי אבותינו, שהלכו במשך ארבעים שנה במדבר- זוהי מסירות נפש  מתמדת של כל העם-וזוהי המדרגה הגבוהה ביותר.

הציווי למנות את עם ישראל במדבר.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

 כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.

 וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ההליכה במדבר הייתה בעלת משמעות רוחנית גדולה- מקום בה עם ישראל נאלץ להסתפק במועט  עד כדי מסירות נפש, שם זכה לקבל את התורה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

זכות זאת שמורה לעם ישראל  לנצח, כפי שנאמר: "...זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי  במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו, ב, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר