‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת מדיין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמת מדיין. הצג את כל הרשומות

יום שני, 17 ביולי 2017

פרשת מטות- מסעי,במה ייחודה של מלחמת מדיין?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות מסעי - במה  ייחודה של מלחמת מדיין?

מאת: אהובה קליין .


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)




ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבטי גד ,ראובן וחצי מנשה בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

 [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ניתוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד.

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בציווי להילחם במדיין: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.  אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.  וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה..."  [במדבר ל"א, א-ז]

שאלות :

א] מי היו אנשי הצבא הנבחרים?

ב] מדוע נבחר פנחס לעמוד בראש הלוחמים?

ג] במה שונה מלחמת מדיין מהמלחמות הקודמות?

תשובות :

אנשי הצבא הנבחרים.

דעת מקרא סובר: כי המדיינים נחשבו לעם של נוודים, לא היה להם צבא גדול במיוחד, כדי שעם ישראל כולו יצא נגדו, אלא אפשר היה להסתפק בחיל חלוץ של המתנדבים. והדבר נלמד גם מהחלק השני של הפסוק:" וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן",- זהו מונח סתמי ואין בו כלל צליל- המזכיר מלחמה.

גם המילים: "וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן" אינו  מונח צבאי טהור.

הרמב"ן אומר:" ויתכן עוד שנאמר: כי משה נצטווה:" צרור את המדיינים ונקום  נקמת בני ישראל" ושלח לשם מועטים להכות בערי הפריזי [שהיו ערים לא מבוצרות] וכל עץ טוב להפיל וכל מעין לסתום...ולא צווה להם דבר רק לנקום כאשר תימצא ידם, וה'  יתברך...נתן מדיין ומלכיהם...בידם" במילים אחרות, מטרת המלחמה הייתה : נקמה במדיין בלבד ולא מעבר לזה.

רבינו בחיי מסביר את המילים: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" ;הכוונה שיחגרו את חלוציהם - חגורותיהם, וכאן משבח את משה, שאף על פי שידע כי מיתתו תלויה במלחמת מדיין והנקמה בהם, הוא לא עיכב אותם בדבר.

ומביא מדרש המספר: כי לעומת משה, יהושע לא נהג כך בזמן שבא להילחם על ל"א המלכים, אמר: שאם הוא יהרוג אותם - מיד ימות בעצמו- כשם שאירע למשה מיד עם הניצחון על המדיינים, לכן התחיל את המלחמה ומיד התעכב, שנאמר: "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה"[יהושע י"א]

אמר לו הקב"ה: היות וכך נהג, לכן ה' מקצר לו את חייו וראוי היה לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו ולא חי כי אם ק"י שנה , כנאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"[ משלי י"ט]

בנוגע למילים: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" מביא רבינו בחיי את דברי רז"ל שנמסרו על כורחם, הם לא מיהרו להילחם במדיינים  מפני שחיבבו את משה וידעו שפטירתו מן העולם תהיה מיד עם הצלחת הנקמה במדיינים.

"הכתב והקבלה" מסביר: כי מהמילים:" מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- ניתן ללמוד כי הלוחמים היו אנשים חשובים וצדיקים כפי שמציין גם רש"י:

כל הלוחמים זכו לחזור בשלום מן המלחמה במדיינים ואיש מהם לא  נהרג בקרב, כפי שכתוב: "וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ". 

הרמב"ן מציין: למלחמה נגד מדיין, שלח משה רק אנשים נבחרים: "משה לא שלח את כל עם - הצבא [כפי שנהג במלחמות נגד סיחון ועוג מלך הבשן] ואף על פי שהמדיינים היו עם רב והערים בצורות גדולות מאד והטעם: כי הנכשלים בבנות מואב היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה' ,על כן בחרו למלחמה זו באנשים צדיקים וידועים לשבטיהם"[מוכרים היו לשבטיהם כאנשים רבי מעלה שלא דבק בהם שום רבב]

 בחירתו של פנחס.

רש"י מסביר: משה שלח דווקא את פנחס בראש הלוחמים ולא את אלעזר  אביו.

א] פנחס התחיל במצווה והרג את המדיינית, לכן  נצטווה לסיים!

ב] פנחס היה כהן משוח מלחמה.

ג] הוא בא לנקום את נקמת אבי אביו יוסף, שהמדיינים מכרוהו.

ומניין שהייתה אמו של פנחס שייכת ליוסף?

התשובה: לפי שנאמר [ שמות  ו, כ"ה] :" וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּנְחָס"

כלומר-מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים  לעבודה זרה, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו, במילים אחרות, פנחס זה  שאבותיו מסרו נפשם נגד גילוי עריות, ומנגד אבותיו מצד שני היו עובדי עבודה זרה, הוא שנבחר לנקום במדיינים  לפי שהם הכשילו את ישראל בשתי עבירות אלו.

 נקמתו של פנחס הייתה כפולה:

א] "נקמת ה' " על שתי עבירות הנ"ל.

ב] נקמת בני ישראל על  שהמדיינים מכרו את יוסף.

בעל הטורים מבהיר: כי משה לא שלח את הנשיאים למלחמה כדי שלא יתביישו לפי שלשבט שמעון - נהרג נשיאם ומאז לא העמידו תחתיו נשיא אחר.

רבינו בחיי מסביר: פנחס נבחר- לפי ששקול כנגד כולם .

ומדוע לא נישלח משה למלחמה זו? התשובה: משה נתגדל במדיין, ישב על הבאר ולא הלך - לפי שנהוג להגיד: בור ששתית מתוכו מים אל תזרוק בו אבן.

שואל רבינו בחיי: מדוע לקח עמו פנחס את כלי הקודש למלחמה- שזה כלל את הארון ואת הציץ? על כך ענו במדרש: מלכי מדיין היו עושים כשפים עם בלעם והיו פורחים באוויר בראותם את המלחמה הזאת, לכן אמר משה ללוחמיו: אם תיראו אותם עושים כשפים תראו להם את הציץ שעל ראשו של הכהן- והתוצאה תהיה מדהימה, הם יפלו בארץ. ולכן כתוב: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם, שנפלו מן האוויר על חללי מדיין והרגום, וכתוב בספר יהושע [פרק י"ג]: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם"

את החצוצרות לקחו איתם, כי כך היו נוהגים ,בני ישראל, בזמן מלחמה. וגם כאשר היו מתכנסים- היו עושים זאת באמצעות החצוצרות.

 ייחודה של מלחמת מדיין.

 הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש מסביר:  לא ראינו במלחמות הקודמות של ישראל נגד סיחון, עוג מלך הבשן והאמורי- שהיה שם כהן עם ארון הקודש והחצוצרות. מסתבר: כי מלחמות אלה- היו מלחמות כיבוש-או לשם הגנה עצמית, במילים אחרות, המטרות היו חומריות. אך בניגוד למלחמות ההן, מלחמת מדיין הייתה בעלת מטרה מוסרית ורוחנית- מטרות נעלות ביותר.

לכן במלחמה מסוג זה, מן הראוי שהכהן וכלי הקודש יהיו נוכחים- במטרה לקרוא לעזרת אלוקים.

על פי הנאמר במסכת סוטה [מ"ג]- כלי הקודש- כללו את הארון והלוחות שבו. וזאת כיוון שהם הלכו להילחם למען התורה ומצוותיה, מטרתם הנעלה הייתה: שהתורה ומצוותיה יוכלו  לשכון לבטח  בקרב העם.

הכהן המשמש סמל לתורה והמקדש ומסירות נפש בעבודת ה' ,דאג למסירות העם למען התורה - באמצעות החצוצרות היה קורא לאומה לשמוע את התורה ומצוותיה. החצוצרות לא נועדו רק לתקופת היותם של בני ישראל במדבר, אלא  יש להם משמעות לדורות הבאים.

האויב האמיתי של ישראל אינו דווקא זה שמבקש את אובדנו הגופני, אלא זה הזומם להשמידו מבחינה מוסרית ורוחנית.

היות ועם ישראל הוא העם הנבחר שקיבל עליו את התורה, מכאן שכל פגם בשלמותו המוסרית מנתק את הקשר הקיים בינו לאלוקים- וזוהי המלחמה המיוחדת –במטרה לנקום במדיין על כך  שרצה להשמיד את ישראל מבחינה רוחנית. והיות שמדיין שאף להשחית עמים אחרים עשה את הפשע  הבין לאומי החמור ביותר- והתוצאה: שהפסיד את זכות קיומו כאומה בתוך האומות לפני ה'.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מלחמת מדיין הייתה ייחודית בכך- שנועדה לנקום במדיינים מעצם רצונם להשמיד את ישראל מבחינה מוסרית ורוחנית ולכן  השתתף בה גם הכהן וכלי הקודש- המסמלים את ייחודה של ישראל- כעם נבחר ה' וכאן התכלית הנעלה הייתה להציל ולטהר את ישראל למען ימשיך לדבוק בתורה ומצוותיה לדורות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מלחמת מדיין/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מלחמת מדיין

שיר מאת: אהובה קליין ©

עם נבחר אלוקים

גם אם נפל בכשלים

אכל פירות באושים

נפל רוחו למעמקים.



 כארי יקום  יתנשא

ישוב לתורת משה

ינקום נקמת המדיינים

למען  הסר כתמים.



בראשו יתייצב פנחס

על אויב אכזר אינו חס

כלי הקודש בידו

אלוקים מושיע עמו.



כי לא ייטוש ישראל

אותם לעד ירומם

מדיין נעלם באומות

לבניו  ניצחון וישועות.

 הערה: השיר בהשראת פרשת מטות[חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 28 ביולי 2016

ציורי תנ"ך/ משה קוצף על ראשי צבא ישראל- בשובם ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה"

[במדבר  ל"א, י"ד]
הטכניקה: שמן על בד.
העלאת תמונות
Biblical paintings by Ahuva Klein
Moses is  angry about Israeli Army leaders,
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 25 ביולי 2016

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות- מדוע כעס משה על ראשי צבא ישראל ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשת  השבוע:

ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן וחצי מנשה(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ישראל יוצאים למלחמה נגד המדיינים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו מתארת התורה את הציווי לישראל לנקום את נקמת המדיינים ולאחר שעם ישראל מילאו אחר ציווי זה, משה כועס על ראשי הצבא בשובם למחנה עם שלל רב.

וכך הכתוב מתאר את תוצאת המלחמה: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם את אווי ואת רקם ואת—צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב: וישבו בני ישראל את נשי מדיין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם ואת כל— חילם בזזו: ואת כל— עריהם במושבותם ואת כל- טירתם שרפו באש: ויקחו את- כל השלל ואת כל- המלקוח באדם ובבהמה..." [במדבר ל"א, ח-י"א]

ותגובת משה: "..ויקצוף משה על פקודי החיל.."

 השאלות הן:

א] התורה מדגישה את הריגת בלעם במלחמה זו, מדוע?

ב] מדוע משה כועס על ראשי הצבא של ישראל?

ג] מה ניתן ללמוד על משה מתוך כעס זה?

תשובות

 הריגת בלעם במלחמה.

רש"י מפרש :התורה רוצה להדגיש כי בלעם בא על ישראל והחליף אומנותו באומנותם לפי שאין ישראל מנצחים את אויביהם אלא על ידי פיהם, כלומר על ידי תפילות ובקשות לה' על רצונם לנצח את אויביהם. מה עשה בלעם ?  תפס את שיטתם וקילל אותם בפיו. כנגד זה - במלחמה עם ישראל החליפו אומנות [שיטת] באומנות[שיטת] אומות העולם המשתמשים בחרב להרוג, כפי שנאמר בברכת יצחק את עשיו: "ועל חרבך תחייה"[ בראשית כ"ו, מ]

החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין ] לומד מדברי רש"י: שאומנותם של ישראל- הוא כוח הדיבור, מכאן שהם יכולים ליצור עולמות גשמיים ורוחניים כפי שנאמר: "ואשים דברי בפיך.. לנטוע שמים וליסוד ארץ" [ישעיהו נ"א, ט"ז]- מכאן שכל אדם חייב להיזהר שלא יקלקל את כלי אומנותו, היינו- פיו ולשונו בדיבורים אסורים- דוגמת לשון הרע, אלא ירגיל עצמו להשתמש בפיו באופן קדוש- לתפילה ולימוד תורה.

ישנו מדרש של חז"ל: השואל: מה חיפש בלעם אצל המדיינים?

לפי דברי רבי יוחנן: בלעם הלך אל המדיינים לקבל שכר על שגרם למגפה בקרב עם ישראל כתוצאה מהצעתו האכזרית להכשיל את בני ישראל בבנות מואב, על זה אמר רב: "זהו שאומרים הבריות: הגמל הלך לבקש קרניים- אוזניים שהיו לו נחתכו ממנו.."

כעסו של משה על ראשי הצבא.

"קדושת הלוי" מפרש: כי המטרה של עם ישראל במלחמתם נגד המדיינים הייתה: אך ורק לקיים את מצוות הנקמה במדיין, אבל לא לעסוק בביזה!

רבי נתן אומר: כי ה' ציווה את ישראל להקיף את המדיינים רק משלושה צדדים – על מנת לאפשר להם לברוח מכיוון רביעי, כך סובר גם הרמב"ם:[הלכות מלכים ו, ז] "כשצרים על עיר לתופשה [לכובשה] אין מקיפים אותה מארבע רוחותיה [מכל ארבעת הכיוונים שלה] אלא משלוש רוחותיה: ומניחים מקום לבורח [מן העיר המוקפת] ולכל מי  שירצה להימלט על נפשו, שנאמר: "ויצבאו על מדיין, כאשר ציווה ה' את משה"- מפי השמועה למדו[חכמים] שכך ציווהו"

לכן,"התורה והמצווה למלבי"ם" סובר: שהשאלה באיזה אופן הקיפו ישראל את המדיינים? האם מכל הכיוונים, או אפשרו להם פתח רביעי לבריחה?

על עניין זה ישנה מחלוקת ומסופר בספרי: כי לוחמי ישראל הקיפו את המדיינים מכל ארבעת הצדדים באופן שלא הייתה באפשרותם להימלט על נפשם. ואילו רבי נתן סובר: שכן אפשרו למדיינים מהצד הרביעי לברוח על מנת להציל את נפשם.

ובמחלוקת זאת נפסקה ההלכה כדברי רבי נתן.

הרמב"ן סובר: כשם שישנה מצווה לקרוא לשלום אל האויב, טרם יציאה למלחמה כך ישנה גם מצווה בזמן המלחמה להניח לו להימלט מכיוון רביעי ולהשאיר אותו פתוח. וזאת מסיבת רחמים.

לפי השל"ה  הקדוש: הם חטאו בדבר שהשכל היה מחייב אותם להיזהר מכך שהרי הנשים היו עיקר המחטיאות- והן נלקחו בשבי ועל כך ישראל לא היו צרכים לחכות לפקודות. זה נחשב להם לחטא ולכן משה קצף עליהם.

גם בלעם התוודה על חטאו בכך שלא הבין שהמלאך עומד לפניו, כשאמר: "חטאתי כי לא ידעתי כי אתה ניצב לקראתי"[במדבר כ"ב, ל"ד] לכן אם אדם אינו מבין דבר שהשכל מחייב אותו להבין- הרי התנהגותו היא בגדר חטא.

כעסו של משה על מה מעיד?

חז"ל אומרים: שדווקא משה שהיה העניו מכל אדם וידע להעביר על מידותיו יודע היה מתי הוא חייב לכעוס על- "שרי האלפים ושרי המאות"

כאן משה מתגלה כמנהיג בעל סגולה מיוחדת- האומר את דבריו בקשיחות לרבים ללא חשש ומורא  מפני לוחמים גיבורים השבים מן הקרב עטורי ניצחון - וזאת מפני שמנהיג  אמיתי, יודע בדיוק מתי לנהוג כלפי הציבור בסלחנות ומתי  לגלות תקיפות וגם כעס- וזאת  גם מן הטעם שיש ועליו להוכיח אותם על חטאם כדי שישובו בתשובה.

רבי פנחס מקוריץ [ מבחירי תלמידיו של הבעל שם טוב]היה נוהג להגיד: שהוא  מתאמץ במשך מהלך חייו לשמור את מידת הכעס באמתחתו ויודע להשתמש בה רק ברגע ההכרחי והנכון.

כתוצאה מכך- הוא שולט על מידה רעה זו ואין מידה זו שולטת עליו.

רבינו בחיי אומר: "ולמדנו  שכל סירחון הדור תלוי בגדולים שיש כוח בידם למחות ואינם מוחים"

 לסיכום, לאור האמור לעיל.

 אנו לומדים כי פעמים רבות ישנה מידה כנגד מידה והקב"ה מסובב כך את הדברים שבסופו של דבר הכול לטובת עם ישראל.

ומעניין הדבר שבלעם תפס אומנותם של ישראל- להשתמש בפיו בדומה לעם ישראל - הרגילים להתפלל ולהתחנן לאלוקים, הוא  השתוקק לקלל ויצא מברך.  ואילו במלחמת מדיין ישראל תפסו אומנותם של אומות העולם והשתמשו בחרב וכך בלעם מצא את מותו בקרב.

כעסו של משה על ראשי הצבא מוכיח את היותו מנהיג משכמו ומעלה ההולך בדרך האמת ומטיף מוסר לאנשים- ללא יראה ופחד.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר