‏הצגת רשומות עם תוויות מדבר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מדבר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 11 במרץ 2019

ציורי תנ"ך/ הענן מעל המשכן- אות לבני ישראל להתקדם במסעם/ ציירה: אהובה קליין. (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein


The  cloud above the tabernacle and the people of Israel


 "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם".  
[שמות  מ, ל"ו]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 5 במרץ 2019

פרשת פקודי- הענן על המשכן- מה תפקידו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פקודי- הענן  על המשכן- מה תפקידו ?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]


 
ציורי תנ"ך/ שלחן  לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מקדש את המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ בעת עליית הענן מעל המשכן בני ישראל ממשיכים במסעותיהם/ ציירה: אהובה 

ציורי תנ"ך/ הענן מלווה את ישראל  גם במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד האש מלווה את ישראל בלילה/ ציירה: אהובה קליין(c)
קליין (c) פרשת פקודי היא האחרונה בחומש שמות  ומסיימת את תיאור הקמת המשכן לפרטי פרטים בנוסף לפרשיות הקודמות: תרומה, תצוה, כי תישא, ויקהל .


חז"ל סוברים כי בני ישראל נצטוו , על  הקמת המשכן ממחרת יום הכיפורים, לאחר שובו של משה מהר סיני -עם הלוחות השניים .

סיום מלאכת המשכן מצוין בפרשתינו: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן".  [שמות, מ', י"ז] כל ההכנות וכל חלקי המשכן נמשכו  פחות מחצי שנה  ומהלך זריז זה  מוסבר בהכרת העם שהקמת המשכן -יגרום לתיקון חטא העגל שבעקבותיו נסתלקה השכינה  וכעת שוב  תשוב  השכינה לשכון על עם ישראל.

בסיום הפרשה, התורה מתארת:  "וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  וְלֹא- יָכֹול מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן.  וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם.  וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן--וְלֹא יִסְעוּ, עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ.  כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ--לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל- מַסְעֵיהֶם". [שמות מ, ל"ד- ל"ח.]

השאלות הן:

א]  מה מסמל הענן מעל המשכן?

ב]  מדוע משה לא עסק במלאכת המשכן?

תשובות.

משמעות הענן.

נאמר: "ּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם".                  
ספורנו מסביר: כי השכינה שרתה במשכן באופן קבוע והענן שהיה מכיל את השכינה - לא זז משם אלא כשהיו צריכים ישראל - לנוע לדרכם.

הענן , לא היה במשכן שילה, מימי יהושע עד  סוף תקופת השופטים וגם לא בבית ראשון ולא בבית שני, אבל לעתיד לבוא בבית השלישי שיבנה במהרה בימינו , זה אכן יהיה כפי שמתואר בספר זכריה:

"וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב; וּלְכָבוֹד, אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ".[זכריה ב, ט]  


ראיתי מדרש  מעניין האומר:  "אמר הקב"ה, בעולם הזה הייתה שכינתי בינכם ולעינכם [ולא בתוככם פנימה] לעתיד לבוא - שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר: "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל". [מלכים-א, ו, י"ג]   [מתוך "פרפראות לתורה/ מנחם בקר"]

הגר"א [הגאון רבנו אליהו מוילנא] אומר: "אף שהלך לפניהם הענן ביציאתם ממצרים, לא היה אלא לשעתו עד הים, וגם לא היה לעיני כל ישראל, רק לפני הנביאים שבהם , מה שאין כן-מתפילת משה ואילך, שהתפלל  [בפרשת כי תישא] "ונפלינו אני ועמך" והשיב לו הוא יתברך: "נגד כל עמך אעשה וגו'  , וזהו: "לעיני כל ישראל" ועל זה אנחנו מצפים:  "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן".[ישעיהו נ"ב, ח]

רבינו בחיי אומר על המילים: "כִּי עֲנַן יְהוָה עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ.."- מן הראוי היה שיהיה כתוב "ענן ביום ואש תהיה בלילה", אלא בפסוק בא הכתוב לרמוז על מידת יום ועל מידת לילה. במקום המילה "יום" נאמר: "יוֹמָם"- ונכפלה האות מ' וזה לרמוז כך מידת הרחמים – מילה כפולה. ועצם המילה:         "לַיְלָה" למעשה  בא מהמילה: "ליל" ואילו הוספת האות הה"א האחרונה במילה- הוא רמז למידת הדין שהיא שולטת בעיקר בלילה.

מידה זו נמתחה כנגד בכורי מצרים בחצי הלילה, וזה סוד הלשון  באותיות המקרא וכן מה שכתוב ביהושע[ א, ח]

"לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" היה ראוי שיהיה כתוב שם: "והגית בו ביום ובלילה", אך הכתוב בא לרמוז לנו: שספר התורה   כולל את מידת הדין ואת מידת הרחמים.- הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה.

ועוד מוסיף רבינו בחיי: השכינה הייתה מחוברת לעם ישראל במדבר כמו שכתוב:  "וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  י וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ..." [שמות  ל"ג, ט]

ובמשלו של בלעם על עם ישראל נאמר :  "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל".[ במדבר ,כ"ד, ה]

ענן ה' היה מלווה את עם ישראל במדבר וכמה היה נאה המראה, כאשר בני ישראל חונים במדבר ,כל שבט  עם דגלו השייך לו- בסדר מופתי - המחנות הקדושים האלה- היו שקולים- כמחנה מלאכים ותרשישים כשהשכינה הייתה נראית בענן- לכולם- כולל  האנשים והגברים.

 דרשו רז"ל: על דברי דוד המלך[ תהלים פ"ה, י]

"אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ;    לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ". אמר הקב"ה: בעולם הזה  השריתי שכינתי ביניכם בבית המקדש, אך בגלל שחטאתם, נסתלקה ממכם השכינה  וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם...." אבל בעתיד לבוא- השכינה לא תמוש ממכם., כפי שהכתוב מציין:

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם".[ויקרא  כ"ו, י"א- י"ב] מכאן, שבעתיד, ישנה הבטחה שתחזור הנבואה לישראל כמו בימים הקדומים והשכינה תשוב ,וכולם ילמדו את דעת ה' בשפע חכמה ולא ילמדו עוד מלחמה. ה' יברא לעמו לב חדש ואילו את לב האבן יסיר ויקרע. לא יהיה יצר הרע ולא שטן וזאת היא הנחמה שלנו בגאולה שלנו הקרובה.

התפארת והכבוד ישובו לעם ישראל כפי שהיה בראשונה ועל כך הבטיח  הנביא ישעיהו בחתימת ספרו- במילים:

"קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח". [ישעיהו ס',א']

ואם  בגאולה הראשונה- כאשר ה' הוציא את עם ישראל ממצרים ,נראה לנו כבודו מתוך מחיצת ענן במדבר וה' ליווה אותנו לאורך כל הדרך במדבר כפי שנאמר:

"אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה" [במדבר י"ד, י"ד].

הרי שבעתיד לבוא עם ישראל יעלה לדרגה גבוהה יותר,נוכל לראות את השכינה ללא מחיצה נבדלת ובלי ענן – כפי שהבטיח הנביא ישעיהו: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן"  [ישעיהו נ"ב, ח']

משה  לא השתתף במלאכת המשכן?

על פי מדרש  תנחומא : כיוון שנשלמה מלאכת  המשכן, הכול ציפו להשראת השכינה והם הצטערו שלא שרתה השכינה , החליטו ללכת לחכמי הלב- ובקשו מהם שיעמידו את המשכן  ואז תשרה השכינה, אך חכמי  הלב, לא ידעו ולא יכלו להעמיד את המשכן וכשניסו להעמידו היה מיד נופל.

הלכו מיד אל בצלאל ואהליאב - האומנים, בקשו מהם שיעמידו את המשכן ואמרו להם: אתם הקמתם את המשכן  כנראה  שעל ידכם ראוי שיעמוד. אך גם הם לא הצליחו במשימה ,מיד היו אנשים מתחילים לרנן על משה: "תראו מה גרם לנו בן עמרם שהטריח אותנו והוציא מאתנו כספים והבטיח שהקב"ה- ירד מהעליונים וישרה את שכינתו במשכן כפי שהבטיח: "..ושכנתי בתוכם"

אולם,  הסיבה שעדיין לא שרתה השכינה במשכן- כיוון שמשה היה מצטער שלא זכה להשתתף עם עושי המלאכה- במשכן. מסיבה זו לא הצליחו להקים את המשכן.

הלכו ישראל אצל משה ובקשו ממנו לגשת למשכן אם הכול נעשה כשורה? משה אישר שהכול נבנה בהתאם להוראות, אם כך שאלו אותו- מדוע המשכן אינו עומד? משה היה מצטער על כך עד שאמר לו הקב"ה" לפי שהיית מיצר היה לך עשייה ולא חלק במלאכת המשכן, לפיכך לא יכלו אותם חכמים להעמידו בשבילך, כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד, שוב אינו עומד לעולם..."

ב"עץ יוסף" ,כתב בשם המפרשים: משה לא השתתף במלאכת המשכן, חשב שיתנדבו הציבור תחילה והוא ימלא את החסר בסוף, בדומה לנשיאים אך משה לא נענש כפי שהנשיאים נענשו שהתורה החסירה להם אות מהשם שלהם  כפי שכתוב "הנשאם"

אם כן מדוע לא נענש גם משה? התשובה בספר "דעת סופרים" : למשה היה תפקיד למסור את התורה וללמדה את עם ישראל- וכדי שלא יתבטל בשליחות זו - לא עסק במלאכת המשכן.

לסיכום לאור האמור לעיל:  הענן מעל המשכן  שימש כמחיצה לשכינה- היה מלווה את עם ישראל במדבר לאורך כל הדרך, על פי הנבואה השכינה עתידה לשוב לעם ישראל בגאולה הקרובה ולהגן על העם.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 ביוני 2018

פרשת חוקת- מדוע נענשו ישראל במכת נחשים?/ מאמר מאת: אהובה קליין/

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת חוקת - מדוע נענשו ישראל במכת הנחשים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתלוננים על העדר מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שירת הבאר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ סרבנותו של מלך אדום לאשר לישראל לעבור דרכו/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  מכת הנחשים במדבר/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה: אהובה קליין(c)  [שמן על בד]


בפרשה כמה אירועים , ביניהם מכת הנחשים – עונש שנתן הקב"ה לעם ישראל בעקבות תלונותיהם- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.  ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם, אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, וַיְנַשְּׁכוּ, אֶת-הָעָם; וַיָּמָת עַם-רָב, מִיִּשְׂרָאֵל.  וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ--הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל- הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.  וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ--וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי".[פרשת חוקת כ"א, ד-י]

השאלות הן:

א] על מה התלוננו עם ישראל?

ב] מדוע נענשו דווקא במכת הנחשים?

תשובות.

תלונותיהם של עם ישראל.

רש"י מסביר: כי ברגע שאדום לא נתנו רשות לעם ישראל לעבור דרכם ועל ידי כך, התארכה להם הדרך וטורח הדרך קשה עליהם - "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ".  דעתם לא הייתה די רחבה לקבל את הטרחה  הזו, זה היה גדול עליהם. הם הביעו את אי היכולת לעמוד בסבל הזה.

דעת מקרא סובר: כי נמאסה עליהם טרחת הדרך ובמיוחד -כאשר הכיוון היה לצד ים סוף זה גרם להם לחששות: ששוב  הם עלולים לנדוד זמן רב מידיי, כמו שנדדו בעת הראשונה לכיוון ים סוף.

רבינו בחיי : מביע תמיהה בדבר תלונותיהם של עם ישראל? הרי מים היה להם בשפע ,אחרי שמשה הכה  על הסלע, מזון גם היה להם, מן - לחם מן השמים אשר ירד- מידי יום ביומו, אלא הבעיה הייתה:  שהם השוו בינם  לבין שאר אומות העולם -  שמקבלים מזון בשפע- בין אם הם זכאים ,או חייבים [בעונשים]  בעוד שאצל עם ישראל, הלחם יורד כל יום מחדש  ואין ה' מעניק להם מנה  הגונה של מן - למשך תקופה  ארוכה!

אפילו המים ,שיש לכל העולם באופן בלתי פוסק, הרי אצל עם ישראל- ברגע שמרים נפטרה גם באר המים נסתלקה מהם במדבר.

ומאחר וכל העניינים מתנהלים אצל עם ישראל על פי העונש, או השכר, עם ישראל מחודש בהנהגת ה'- יותר משאר העמים. גם לגבי הלחם מן השמים- היו להם השגות: הוא לחם קלוקל- שהם נאלצים לאסוף אותו כל יום מחדש והוא עתיד להתקלקל במעיים שלהם ונפשם מאסה כבר במזון זה. הרי זה בנגוד לטבע! משום שהאוכל הזה נספג בגופם ולעולם – לא נפרש מהם. וזוהי הדיבה שבני ישראל הוציאו על המן- בדבר  כה מכובד ונעלה- הם הטילו פגם באמצעות לשונם הרע !

הרי בכך שהם זכו- למן- שהוא מזון משמים- זוהי מעלה   בדומה למלאכי השרת ,אך הסיבה לכך שהמן הופיע, יום, יום מחדש -  על מנת שהם יבטחו תמיד בה', כמו שכתוב: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.."   [תהלים קכ"ג, ב]

ה"כלי יקר" מסביר: הם התלוננו  על הלחם והמים יחד, כי שניהם היו רוחניים וקלים- וכל הדברים הקלים עשויים להועיל  לבעלי מנוחה, אך לא להולכי  מדבריות, מהטעם כי- מאכל כבד  מועיל ומתעכל טוב אצל בעלי יגיעה.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כי לעם ישראל לא הייתה כבר סבלנות- נפש החיים לא הייתה מסוגלת לשאת בסבלנות את תלאות הדרך.   הם לא היו מרוצים גם מהנהגת ה' לכן התלוננו:

"לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר" למרות שלא הייתה להם כל הצדקה להתלונן - לא חסר להם דבר!

העונש - מכת הנחשים והשרפים.

רש"ר מסביר: שהקב"ה שיחרר את הנחשים ולא עצר בעדם,  הנחשים האלה היו כל הזמן מצויים במדבר, אך עד כה נעשה  לעם ישראל- נס  ואלוקים הרחיק אותם מהם. כעת הקב"ה הסיר  מחסום זה והנחשים במדבר חזרו לטבעם  הרגיל ונשכו את העם.

 משה מתאר כיצד  התרחש הנס – שהנחשים עד כה לא פגעו בהם:

"הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן" [ דברים ח, ט"ו]

מכאן שהנחשים והשרפים, הם חלק טבעי של המדבר.

מטרת נשיכת הנחשים הייתה: לעורר את העם להבחין בסכנות  שעורבות לו  במדבר ולהביאו למסקנה: כי רק ה'  הוא זה שהרחיק  מהם את הנחשים עד  כה וכעת השיב אותם והם  נשכו את העם.

"עקדת יצחק" מפרש: עד כה  כל חיי עם ישראל  התנהלו במדבר  לא בדרך הטבע ,אך משנמאס להם לחיות חיים על טבעיים והתחילו להתלונן על הלחם ה"קלוקל" הראה להם ה' – מה הם חיי טבע ומה משמעותם- לכן  הביא עליהם את הנחשים.

"חת"ם סופר" סבור: תלונתם של עם ישראל – באה על רקע פגישתם עם חיים ארציים הם הבחינו בפירות בשטחי שכניהם כמו שנתאוו לסיר הבשר בקברות התאווה- לכן נענשו בנחשים – היות ובמשך תקופה של ארבעים שנה  ראו נחשים , אבל לא ידעו- כי הנחשים בכוחם להזיק. אך כעת שהתחילו להתלונן כשראו אצל אחרים – פירות,  נענשו מידה כנגד מידה כי ראיית פירות ותאוותם חייבת גם  בראיית נחשים הבאים להזיק להם.

אומנם כל עוד ראו פירות ולא התאוו- גם לא סבלו מהנחשים ,אך כעת השתנו   התנאים.

רבינו בחיי מבהיר:  בעוד שעם ישראל- לאור כל הנסים שראו במדבר- היה צפוי שיתחזקו באמונה בה' ,אך לפי שחטאו בהוצאת דיבה נענשו בעונש הנחש הידוע כמוציא דיבה [בתיאור שיחתו עם חוה בגן עדן]

דרשו  רז"ל: יבוא הנחש שאוכל  סוגים שונים של מזון –אך בפיו הכול בטעם אחד ויעניש את אוכלי המן שאוכלים סוג אחד של מזון ,אך מרגישים הרבה טעמים!

מעניין המדרש  המתאר: במדבר היה ענן אחד מתוך שבעה עננים ותפקידו היה להרוג את הנחשים והעקרבים שלא יזיקו לעם, וזה היה דבר פלאי!

אך כעת משעם ישראל הוציאו דיבה-דווקא  בדבר שלהם שימש משהו טוב- מידה טובה , מיד שלח הקב"ה את הנחשים והשרפים שהיו ממילא במדבר- ולא הסתפק בנחשים, אלא שלח להם את –הַשְּׂרָפִים- השורפים,] כי עד עכשיו הענן היה שורף אותם כדי שלא יזיקו לעם ישראל וכיון שעם ישראל חטא- כעת הנחשים הם היו השורפים!

ובכך שהם כינו את המן – "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל"- לשון ביזוי- נענשו.

ה"כלי יקר" מסביר: כנגד שתפלו על המאכל – נענשו בנחשים לפי שנאמר על הנחש:" וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" [ישעיהו ס"ה, כ"ה]

וכנגד שתפלו על המים שולחו  בהם השרפים- כשאין מים- לא ניתן לכבות את האש!

בספר "מטה שמעון" ראיתי הסבר יפה: עם ישראל נענשו בנחשים ובשרפים היות והנחש עסק בלשון הרע ונתקלל לכל ימיו ועם ישראל לא למדו ממנו ודיברו לשון הרע על הקב"ה -לכן יבוא נחש שהתחיל בלשון הרע ויפרע ממספרי לשון הרע- לפי שנאמר: "וּפֹרֵ֥ץ גָּדֵ֖ר יִשְּׁכֶ֥נּוּ נָחָֽשׁ" [קהלת  י, ח]

 לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל נענשו במכת הנחשים והשרפים במדבר-  מידה כנגד מידה, הם הוציאו דיבה על  כל הדברים הטובים שהעניק להם ה' במדבר- בדומה לנחש שפתח בלשון הרע  בשיחתו בגן עדן עם חוה ונענש  קשות לנצח- ויש לראות בזאת כפיות טובה- ומידה רעה!

למדנו ממשה רבינו שהייתה לו הכרת הטוב גם לדומם –במכת הדם במצרים, אהרון היכה על היאור ולא משה!  לפי שהייתה לו הכרת הטוב ליאור שהגן עליו  בהיותו בתיבה.                                   
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 ביוני 2018

פרשת שלח- מי היה המקושש ובמה נענש?/ אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שלח - מי היה המקושש ? ובמה נענש ?

מאת: אהובה קליין.

הציורים  שלי  לפרשה:

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לתור את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך המרגלים חוזרים אל המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ המרגלים ליד נחל אשכול, ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בכיים של המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין (c) [\שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מצוות ציצית/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]

בתוך שלל הנושאים המופיעים בפרשה - ישנו  אירוע מעניין ,שהתרחש במדבר ביום השבת: המקושש - דווקא ביום קדוש זה וכך מתואר המקרה : "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ, הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--אֶל-מֹשֶׁה, וְאֶל-אַהֲרֹן, וְאֶל, כָּל-הָעֵדָה.  וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר:  כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מוֹת יוּמַת הָאִישׁ; רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וַיָּמֹת:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה". [במדבר ט"ו, ל"ב-ל"ז]

השאלות הן:

א] במה נחלקו המפרשים על  סיפור המקושש?

ב] במה חטא המקושש ובמה נענש?

תשובות.

דעות המפרשים -  סיפור המקושש.

רש"י  מפרש: כי  על ידי הבאת מקרה המקושש – הכתוב מדבר בגנותם של ישראל, לפי ששמרו שבת ראשונה במדבר ואילו בשבת השנייה - הופיע המקושש ולמעשה – בכך חילל את השבת השנייה.       

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" וכי איננו יודעים שהם היו במדבר? אלא המטרה להוכיח באמצעות המילים: "וַיִּהְיוּ ","וִּימְצְאוּ",-– שכל האירוע הזה התרחש מיד עם בואם למדבר.

בעל "שפתי כהן" [רבי מרדכי הכהן מצפת] מסביר :ודאי  שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר ושם המן היה יורד כל ימות השבוע ובשבת לא היה יורד וביום שישי ירד "לחם משנה"-[מנה כפולה של מן] כלומר למרות שראה את כל הנסים במדבר-  והוא [המקושש] ראה  מעלת השבת ואף- על פי כן חילל את השבת!

רבי שמשון רפאל הירש טוען רעיון המנוגד לדברי רש"י: עצם  העניין שהכתוב מציין את הימצאותם של ישראל  במדבר: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" – אף על פי שישראל חטאו בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל [בחטא המרגלים] - ונענשו באופן קשה - לפי שנגזר עליהם לא להיכנס  לארץ, אלא למות במדבר- למרות זאת הם המשיכו לשמור על התורה, לשמור אמונים לה' ולתורתו ובשם  התורה הם הגנו על המצוות בפני כל העם. ישנו דגש יתר  על העדה במדבר- על מסירותם לתורת ישראל , לעומת החוטא עצמו - היינו המקושש. מכאן, שבשבחן של ישראל מדובר.

 רבינו בחיי מפרש כמה פירושים :

א] האירוע של המקושש במדבר – בא לרמוז לנו – שכל מי שהולך במדבר ואינו יודע באיזה  יום הוא נמצא - הוא חייב לשמור שבת ואינו פטור ממצווה חשובה זו, [אחת מעשרת הדיברות] ללמדך: שלמרות שישראל נדדו במדבר היו  מכוונים - ימים ושנים ,על פי חשבון ולא היה פתח לטעות בדבר, היו סופרים שישה ימים וביום השביעי-כדברי רז"ל-שבתו כולם ונהנו מיום של מנוחה ולפי החשבון - לכן, לא היה סיכוי לטעות בדבר.

משום כך, רמזה לנו התורה הקדושה: שכל מי שמהלך  במדבר ואינו יודע באיזה יום- שבת- הרי אם לא ישמור שבת- חייב  מיתה אפילו במדבר.

ב] על פי המדרש: המקושש שבני ישראל ראו במדבר, היה: צלופחד בן  חפר.  ההוכחה לך: לפי שבנות צלופחד אמרו למשה ושאר האנשים שהיו אתו: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-יְהוָה, בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ".[במדבר  כ"ז, ג]

אור החיים: שואל: הרי ידוע שאדמת המדבר היא מלוחה ואינה מצמיחה צמחיה, אם כן מהיכן צמחו עצים?

התשובה- התורה מדגישה את המילים:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר";

חז"ל אמרו על כך: בארה של מרים  היה משקה  ומעלה  גינות ופרדסים ועל כן היו במדבר צמחים .

אור החיים אומר: בנוגע למילים: "וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים--בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"-   הדגש הוא על " לשון מציאה", על כך אומרים  חז"ל: אמר  משה לעם ישראל: צאו וראו אם ישנו אדם שחילל  את השבת וכך עשו.

"החיזקוני" מבהיר: מלמד שהיה משה מעמיד שוטרים במדבר ואז   מצאו את האדם המקושש.

המקושש- חטאו ועונשו.

רש"י לומד מהמילים: "הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" שגם לאחר שבני ישראל התרו במקושש ,הוא לא הפסיק את מלאכתו זו!

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים  מה הכוונה "המקושש"?

א] היה  ראוי לומר- "מלקט עצים" בשבת, מכאן הוא מסיק שהמקושש אסף תבן וקש לפי שכתוב בחומש שמות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת- הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים--כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן" [שמות  ה, ו-ח] לעומת זאת, לשון לקיטה –הוא  : לקיטת עצים כמו שכתוב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ" [ירמיהו  ז, י"ח]

ב] בעולם ישנם שישה קצוות והם נבראו באמצעות כוח ה' הנעלם- בשישה חותמות- כל קצה וקצה בחותם אחד ונבראו בשישה ימים, והשבת נקראת:
"אות" וחטאו של המקושש היה - שהוא כפר באותה האות ובחידוש העולם והפך את הקודש לחול והשבת בעיניו הייתה – כשאר ימות השבוע ולכן נקראה בשם: "מקושש"- מלשון- מקו- שישה, כי יצא מהקו האמצעי של שישה קצוות וכפר ביום השביעי – שהוא  היכל הקודש.

רש"ר מסביר את המושג: "מקושש עצים"- בכמה דרכים:

א] "קצץ", "גזז" ,"חתך"

ב] להרים מלשון- "למשש"

כך גם חז"ל מסתפקים במה בדיוק חטא  המקושש?האם זו הייתה מלאכה של "תולש", או "מעמר"- או מעביר ארבע אמות ברשות הרבים?

אלא שרש"ר מעלה כאן סברה מעניינת:  עצם העובדה שהחטא נעשה בפרהסיה, לפי דברי הגמרא במסכת חולין: מומר לחלל שבת בפרהסיה- דינו כמומר לעבודה זרה והוא אף נחשב למומר התורה כולה- זוהי  העבירה היחידה שחומרתה בכך שהיא נעשית לעיני כול  וכך עבירה זו- דומה לעבודה זרה.

הדבר החמור הנוסף המיוחס לאותו מקושש- שהוא חילל את השבת במזיד- גם לאחר שהזהירו אותו- הוא המשיך בעבירה!

רבי עקיבא סובר ,רעיון מעניין במיוחד: שאותו מקושש הייתה כוונתו , דווקא לשם שמים- היות וסבורים היו בני ישראל: שהיות וחטאו בחטא המרגלים - היינו- בהוצאת  דיבה  על הארץ הטובה-  נגזרה עליהם שלא יזכו להיכנס לתוך  הארץ המובטחת- מכאן שאין הם מחויבים עוד בקיום מצוות ,בא  המקושש  וחילל שבת  - כדי שייהרג ויראו אחרים וידעו שחייבים להמשיך לקיים מצוות. [מסכת בבא בתרא, קט"ז]



לגבי העונש: היות ולא ידעו במה ייענש- אומנם משה הבין  שהחוטא יקבל עונש מוות- לפי שכתוב: "מחלליה- מות יומת" [שמות ל"א, י"ד] אלא לפי מה שכתוב במסכת  סנהדרין ע"ח  " לא היה יודע באיזו מיתה נהרג"

 בסופו של דבר- על פי דין שעה דינו היה  מוות בסקילה.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד שהמקושש עבר עבירה חמורה בכך שחילל את השבת לעיני כול- למרות שהוזהר, מעניינים דברי המפרשים לגבי זהות החוטא ומטרתו- אך כולם בדעה אחת לגבי העונש: "מחלליה- מות יומת"
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר