‏הצגת רשומות עם תוויות כהן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כהן. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 באפריל 2019

ציורי תנ"ך/ הכהן יוצא לבדוק את המצורע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The Cohen goes out to check the Leper


"וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ".
[ויקרא י"ד ,ג]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 9 באפריל 2019

פרשת מצורע- הנזקים הגשמיים והרוחניים של המצורע?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מצורע - הנזקים הגשמיים והרוחניים - של המצורע?

מאת: אהובה קליין

הציורים שלי  לפרשה: 

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ציירה: אהובה קלייו(c) [שמן על בד]




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הצרוע יושב בדד מאחורי המחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

 פרשה זו  העוסקת במצורע היא המשך של הפרשה שלפניה - [פרשת תזריע].

כפי שהכתוב מתאר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. [ויקרא י"ד, א'-ה]

השאלות הן:

א]   במה ייחודה  של מחלת הצרעת?

ב]  מה המיוחד בכהן לאבחן  את הנגע?

תשובות

מחלת הצרעת וייחודה.

כידוע מחלה נוראה זו, הייתה באה על יהודי שלא נזהר בלשונו שהרי כבר אמר שלמה המלך:  "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ".[משלי י"ח, כ"א]

והיא נכללת באותה קטגוריה עם העבירות החמורות ביותר:

עבודה זרה,

גילוי עריות.

שפיכות דמים.

המדבר לשון הרע- מטמא את פיו וגם אם אומר דברי תורה—הם נטמאים ונופלים לתוך כוחות הטומאה.

דוד המלך מזהיר:

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".  [תהלים ל"ד,- י"ט-ט"ו]

מכאן: שאין ערך לעשיית מעשים טובים- אם בו בזמן עוסקים בלשון הרע באופן זה, אין הטוב מגיע למקום המתאים. אך מהרגע שהמצורע חוזר בתשובה ונטהר, רק אז דברי התורה, או המעשים הטובים שעשה בעבר- באים על תיקונם- נזקפים כעת לזכותו.

"אור החיים"  אומר על  בעל – לשון הרע: "מה תקנתו? יעסוק בתורה ויתרפא". המשמעות היא: רק  באותה עת- ביום טהרתו-  לימוד התורה שלו  יכול לגרום לרפואתו.

ב"חובת הלבבות" [לרבינו בחיי] כתוב: בזמן שאדם מדבר לשון הרע על חברו - ניטלות ממנו כל הזכויות שצבר על עשיית המצוות במשך חייו והדבר נזקף לטובת אותו אדם  שהוא מרכל עליו!

בספר החינוך נאמר:

"משרשי המצווה, לקבוע בנפשותינו –כי השגחת ה'  היא פרטית על כל אחד ואחד מבני האדם וכי עיניו [של הקב"ה] פקוחות על כל דרכיהם, כמו שכתוב:  "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה". [איוב ל"ד, כ"א] לכן עלינו לדעת שמחלה זו נגרמה  כתוצאה  מהחטא שחטאנו.

מעניין, כי הנגע בעור ,או בשיער מקבל  גוון לבן, הרי הלבן בדרך כלל מסמל טהרה, כמו שכתוב:

"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינו -  אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיו"ּ.[ישעיהו א', ח']

וביום הכיפורים הכהן השתמש בלשון של זהורית:    שהיא- רצועת צמר מתמשכת הצבועה בצבע אדום המופק מתולעת .

הכהן היה קושר את לשון הזהורית על קרני השעיר וכולם היו מצפים ומייחלים ללשון הזאת- שתלבין ואז ישמש להם הדבר הוכחה שנמחלו החטאים.

אם כן מדוע הנגע בעור, או בשיער - דווקא לבן?

התשובה לשאלה זו: שגם אם אדם עושה מעשים טובים ומצוות והוא נחשב  בגדר של לבן- קדוש וטהור- והכל עושה בקדושה למען אלוקים, אבל באותו זמן הוא פוגע בזולת כגון: שמדבר דברים רעים על חברו- מכיוון שכך, הרי כל הלובן במעשיו חסרי ערך הם  והוא יקרא: טמא! ["באר הפרשה"- מאת: רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א]

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

"אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל, הייתי מבקש לפני ה' שיברא לאדם  שני פיות, אחד שיהא עמל בתורה ואחד שיעשה לו בכל צרכיו, חזר ואמר רשב"י: ומה שיש לאדם פה אחד, אין העולם יכול לעמוד ממלשינות שלו, אילו היו שניים, על אחת כמה וכמה- שאין העולם יכול לעמוד בכך" [ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א]

כוחו  המיוחד של הכהן.

רבי ישראל מאיר מראדין  בעל "החפץ חיים" טוען: כי תמוה הדבר שמצורע אינו ניגש לרופא שיבחין את סוג הנגע.  אלא טהרתו תלויה בכהן !

מתברר כי טהרתו של המצורע  תלויה במוצא פיו של הכהן, כפי שכתוב במסכת נגעים[ג, א]:" הוא [הכהן]  אומר: "טמא" והוא אומר: "טהור" ומה הטעם לכך? על כך אומרים  חז"ל : כי  הנגעים באים על האדם בעבור שחטא בלשונו ברכילות- מסיבה זו גם הריפוי של הצרעת בא מכוח דיבורו של הכהן- וכל זה  מהטעם: של מידה כנגד  מידה.

 נאמר [ערכין ט"ו] כי הצרעת אינה באה על האדם במקרה, אלא  על פי רוב-בעבור עבירת לשון הרע. לכן  ישנו צורך לבוא אל הכהן שהוא העומד לכפרת החוטאים וברגע שהמצורע יתבונן במכפר -היינו בכהן- עשוי להגיע להרהורי תשובה ואף יפשפש במעשיו, אך יש וייסגר פעמים מחוץ למחנה- שמא  הרהר בתשובה, אלא שזו לא הייתה מטרה של עשיית  תשובה שלמה לגמרי.

על דרך משל, ניתן להסביר שאדם חשב להשיב מחצית מכסף שגזל מרעהו ואז אלוקים יחדש לו כמה סימנים ועקב כך - יוסגר בשנית למען ישלים  את תשובתו ויהיה טהור לגמרי.

מסופר על מנהג מעניין של בית הלוי:

היה ברשותו קופסת טבק ובכל עת היה מתבונן על קופסא זו, משנשאל לפשר העניין? הראה לשואלים- שחקוקות אותיות על המכסה: "שמו ,שמנ" , ר"ת   הכוונה למילים: "שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו" ,הוא כתב את הסימן הזה- על מנת שיזכור בכל רגע ורגע לנצור את  לשונו.

החפץ חיים כתב [שער הזכירה פ"ו]: שאומנם בימינו כבר לא קיימת מחלת הצרעת- אך במקומה קיימת עניות נוראה.

על פי "אהל יעקב": המצורע הנבדק אצל הכהן, נוכח לדעת כמה משקל יש למילים- שהרי מילה אחת בפי הכהן עשויה להכריע  את גורלו, כי כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טמא"- הוא איננו טמא ולמרות שהנגע בולט לעין, כל עוד הכהן אינו אומר את המילה: "טהור" הוא  לא נחשב לטהור וזאת שלמראית עין - נרפא הנגע. מעוצמת מילותיו של הכהן ילמד בעל לשון הרע- כמה כוח יש לדיבור והדבר ישפיע עליו לא להגיד מילים  שאינן טובות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי החיים והמוות בידי הלשון ובחכמה ינהג האדם אם יחשוב היטב- טרם יוציא מילה מפיו.

שבת הגדול.
השבת נקראת: שבת הגדול- מכמה טעמים:

בשבת זו הרב נושא  דרשה על הנס הגדול במצרים- בני ישראל לקחו את קורבן הפסח ללא הפרעה מצד המצרים, למרות  שהמצרים החשיבו את  הצאן לאליל שלהם.

בשבת זו מפטירים בספר תרי עשר- מלאכי: נאמר:

ציורי  תנ"ך/ אליהו הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם...."

 [מלאכי  ג,- כ"ג- כ"ד]


 ועוד סיבה:  הקרבת קורבן הפסח, הייתה הראשונה שנצטוו  הם נהפכו-ל "גדול" לעם המוחויב לקיים מצוות.השבת מציינת את יום גדילתם של ישראל.

וישנה עוד הבטחה  בהפטרה זו:

העלאת תמונות

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי". [מלאכי, ג, י]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ אכילת קורבן הפסח והמצות בחיפזון- טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

יש שם הבטחה:

 "וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי.."

העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת הכהן אל המצורע/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יציאת הכהן  אל המצורע


 שיר מאת: אהובה קליין ©


  הכהן ממלא  חובתו

  לצרוע בעת בדידותו

  מחיש  תנועתו כאייל

  עַל כָּל צַעַד ושַעַל.



 עטור בגדי כהונה

 מלווה ברוח  השכינה

 מחוץ למחנות פוסע

 דבק באחריותו כסלע.



 לפתע יבחין באיש

חמלה עליו ירגיש

מניח שהתרפא מהנגע

ממתין לחירותו הרגע.



נושא תפילה לאלוקים

מתוך עמקי מעמקים

 לבל יצליח בשליחותו

 וישיב האיש לביתו.


הערה: השיר בהשראת פרשת: מצורע חומש ויקרא]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע באריג/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein-

The Cohen discerns lesions on the garment


"וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן".
[ויקרא  י"ג, מ"ט]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 2 באפריל 2019

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע- מהו מקור הנגעים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ טקס ברית המילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ שמחת-טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן: ציירה: אהובה קליין( c)[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן נגע בבגד/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע במים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


\העלאת תמונות
\ציורי תנ"ך/ עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה"/ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו עוסקת בענייני נגעים, אחד מהם הוא  נגע בבגד :

"וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר.  וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן"  [ויקרא י"ג, מ"ז- נ]

השאלות הן:

א] מה הטעם לנגע בבגד- ומה  דינו ?

ב] מדוע חשוב להתרחק מלשון הרע ?

תשובות

הטעם לנגע בבגד.

הכהן  בודק את הבגד - אם אכן מדובר בצרעת.

רבינו  בחיי מסביר: הנגעים היו סימן לחטא שחטא האדם,

הבגד שנראה  עליו הנגע לאחר הכיבוס –ראוי לקרעו מהבגד. ואם יראה שהוא  גם פורח- הבגד טעון שריפה, אך עם הנגע יעלם בכיבוסו, הוא טעון טבילה ורק אז יהיה הבגד טהור. יש לדעת , שנגעים הבאים על האדם הם אות ומופת –בגלל חטאים שחטא .

רבותינו ז"ל מביאים משל: למה הדבר דומה? לעבד רע שנמכר, כשבא רבו לקנותו היה יודע שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים שאם יעשה  טעויות ,יכבול אותו באמצעותם, והנה היות והעבד חטא כבל אותו רבו.

הנמשל: הקב"ה יודע  טרם עת-אם האדם עתיד לחטוא והכין  ייסורים אלה מראש שאם יחטא - ירדֶה בו באמצעותם, ואכן אם האדם חטא, היה מקבל את הנגעים בסדר מסוים.

תחילה קירות ביתו היו מקבלים נגעים, אם אותו אדם עשה  תשובה  מוטב, אם האדם המשיך בדרכו הרעה- בגדיו נהיו  נגועים, אם האיש חזר למוטב, ניתן להתגבר, ואם האיש לא הבין את מסר הנגעים וממשיך בחטאיו- מקבל נגעים בגופו...

לדעת רבי בחיי כל הנגעים היו בגדר נס- היו מורים על השגחה אלוקית גמורה והצרעת הייתה רק בארץ הקודש!

רש"ר-[הרב שמעון רפאל הירש] מסביר: כי הבגדים הם ביטוי העיקרי לאופיו החברתי של האדם ובמחשבה יהודית- "לבוש" מורה על אופי ו"התלבשות"  אופי שאדם רוכש לעצמו- ואם הקב"ה שולח נגע בבגד  של האדם- הוכחה היא: שהוא  כועס עליו בשל עוול חברתי.

"הכלי יקר" מסביר: כי בעבור שלושה  סוגי חטאים- האדם נענש בנגעים :

א] לשון הרע- וההוכחה שאדם שחלה בצרעת ונרפא , חייב להביא קורבן הכולל גם ציפורים- לפי שהן רומזות על פטפוטים [לדעת רש"י]

ב] גסות רוח: שנאמר: "ולקח למטהר עץ ארז ואזוב" על כך אומר רש"י : שאם אדם היה מגביה עצמו כארז, עכשיו יתקן מעשיו וישפיל עצמו כאזוב.

ג] צרות עין: שנאמר:" ובא אשר לו הבית " ותנא דבי רבי ישמעאל זה שייחד ביתו לו.. "[מסכת ערכין  ט"ז, ע"א] ודבר זה כולל: חמדת ממון. שלומדים מגחזי, [מלכים- ב, ה, כ"ז] – וכן גָּזַל - ישנו נגע בקירות הבית ,על הכוהן-לפנות את הבית ולפזר ממונו.

התרחקות מלשון הרע.

מעשה בחפץ חיים [מחבר "משנה ברורה"]  פעם אחת בשעות הערב חזר מבית המדרש בו סיים את תפילת ערבית, לפתע עצרה עגלה רתומה לשני סוסים והעגלון שאל את הרב: אמור נא לי  רבי יהודי, שמא אתה יודע היכן גר הרב  הצדיק הגדול- ענה לו החפץ חיים: דע לך שאין החפץ חיים משמש כרב וחפץ חיים אינו צדיק כה גדול.

כעס עליו העגלון וצעק: מה אתה סח? הרי ידוע בתוך כל קהילות ישראל- שהחפץ חיים גאון גדול וצדיק הדור! ענה לו החפץ חיים: מה אומרים הבריות אינו מוכיח שהדבר באמת נכון, מסתבר שאין הסביבה מכירה אותו די, אלא אני מכיר אותו היטב וכל מה שאומרים עליו- ממש מוגזם.

כשמוע העגלון דברים אלה -התחיל מקלל לעבר הרב ואף הצליף  על גבו מכות באמצעות השוט שבידו והמשיך בנסיעתו.

החפץ חיים הצטער מאד שגרם ליהודי לבצע עבירה שלא מתוך דעת, כעבור שעה קלה הגיע החפץ חיים לביתו ומצא את העגלון יושב וממתין להגעתו. כאשר התבונן העגלון באיש הנכנס לחדרו, נוכח לדעת שהוא בעצמו לפני שעה קלה- חרף וגידף אותו והצליף בו במכותיו.

הוא ממש חש ברע וכמעט התעלף, אלא שהחפץ חיים הרגיעו במילים טובות: ואמר לו: בעצם הקללות מגיעות לי וגם המכות שספגתי, אבל כעת למדתי פרק חשוב בדרך ארץ: לא רק שאסור לדבר  לשון הרע על אחרים ,אלא יזהר האדם אפילו על עצמו  לא לדבר לשון הרע!

אמר שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ". [משלי י"ח, כ"א]

אמר דוד המלך: "אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי".[תהלים  ל"ט, ב]

מעשה שהיה: מלך פרס חלה במחלה קשה, ייעצו לו הרופאים: עליך לשתות חלב לביאה-  זה הדבר היחיד שיכול להצילך. הגיע אליו איש אחד וטען שהוא יכול להביא למלך –חלב לביאה- בתנאי  שיתנו לו עשרה עיזים, נתנו עבדי המלך לאיש את העיזים מיד הלך לגוב האריות והייתה שם לביאה אחת מינקת את גוריה, יום אחד נעמד האיש מרחוק והשליך לעברה עז אחת והיא מיד אכלה אותה. ביום השני התקרב אליה מעט והשליך שוב עז –לעברה. וכך נהג אתה וכל פעם התקרב אליה יותר ויותר, עד שהצליח לקחת ממנה מחלבה וחזר. כשהיה בחצי הדרך, נרדם על איזה ספסל בעודו חש עייפות מהמאמץ הנפשי והגופני וראה בחלום את אברי גופו מתגרים זה בזה, הרגליים אמרו: אנחנו החשובים, בלעדינו לא היה האיש מצליח לקחת את חלב הלביאה, הידיים אמרו: בלעדינו לא היה מצליח לחלוב את הלביאה, אמר הלב: אם לא הייתי נותן עצה כה חכמה לאיש מה הייתם יכולים בכלל להועיל ?ענתה הלשון: ואם אני לא הייתי מדברת -כיצד האיש היה עושה את הדבר? מיד ענו ללב כל האיברים: איך לא פחדת  להידמות אלינו הרי אתה  תמיד במקום חשוך ומוסתר ואין בך עצה כשאר האיברים? ענה הלב: מהיום תדעו שאני השולט עליכם! התעורר האיש מחלומו והלך אל המלך ואמר לו: הבאתי לך חלב כְּלַבְתֵּא,[פירוש- אישה רעה]

קצף המלך וציווה לתלותו ,כשהלך בדרך לשם, התחילו האיברים לבכות, אמר להם הלשון: לא אמרתי לכם שאין בכם ממש? אם אני מצילה אתכם, תדעו שאני שולטת עליכם ענו לו: נכון!

מיד אמר האיש לתליינים: השיבו אותי חזרה למלך, אולי יש לי עוד סיכוי להינצל.

מיד השיבוהו אל המלך, שאל את המלך: מדוע ציווית לתלותני?

ענה לו המלך: משום שהבאת לי חלב כְּלַבְתֵּא, ענה לו האיש, מה אכפת לך איזה חלב הבאתי לך הרי אתה תתרפא ועוד ללביאה קוראים כלבתא לקחו את החלב ואכן התגלה שהחלב היה –חלב לביאה. אמרו האיברים ללשון אנחנו מודים לך מאד. זהו שאמר המלך שלמה: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן"

על פי רש"י: לשון הרע הורגת שלושה: למספר לשון הרע, למקבל את הדברים ועל מי שנאמר הדבר.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי על האדם להתרחק ממידות רעות: גאווה, גסות רוח, לשון הרע .

לכן אם תלמיד חכם הוא: יעסוק בתורה, כפי שנאמר:

"מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" [משלי ט"ו ,ד]. ואם האדם- הוא- עם הארץ - שישפיל את דעתו.

השבת הזאת: היא: שבת החודש- 

הרביעית לארבע פרשיות היא פרשת החודש, בה קוראים על ענייני קרבן פסח מתוך פרשת בא (שמות יב, א-כ) ומפטירין מנבואת יחזקאל "כה אמר ה' א-להים בראשון באחד לחדש וכו'" (מגילה ל, א). 


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

השבת: ר"ח ניסן הבא עלינו לטובה.


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
[שיר השירים.  ב,י"ב]



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר