‏הצגת רשומות עם תוויות יצחק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יצחק. הצג את כל הרשומות

יום שני, 12 בפברואר 2018

אמונה בצדקת הדרך- לאור התנ"ך- כיצד?/ מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

אמונה בצדקת הדרך - לאור התנ"ך- כיצד?

מאת: אהובה קליין.

הידעתם שארצנו הקטנה מככבת יום יום , בחדשות עיתוני העולם ולמרבה הפלא - ישנן מדינות גדולות ועשירות - שכמעט אינן מופיעות  בתקשורת.

אין זה סוד, שאנו מוקפים על ידי שבעים זאבים - הלוטשים עיניהם לעבר מדינתנו הקטנה והמיוחדת ולא זו בלבד, אלא מידי פעם אף מאיימים עלינו ובנוסף עסוקים בהכנות  למלחמה  נגדנו, עליהם אומר דוד המלך: "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה". [תהלים ל"ז, ט"ו]

מתברר שיש משהו בארצנו שאין דוגמתו בשום מקום בתבל כפי שהתורה מתארת לנו: "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [דברים י"א, י"א- י"ב]

ההסבר: בהיות עם ישראל עם נבחר – אשר כרת ברית  נצחית עם ה' במעמד  הר סיני- דוגמת ברית נישואין בין חתן לכלה, עם ישראל התחייב לקבל את התורה - עוד בטרם הייתה בידו, באומרו - כאיש אחד בלב אחד: "וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".[שמות כ"ד, ז]

מכאן והלאה- עם ישראל חייב לקיים את התחייבותו כלפי ה'  לעד , מנגד - הקב"ה מביט על עם ישראל בכל יום ויום וזוכים אנו לברכת שמים- לגשמים בעתם –ובתנאי שנציית לציוויי ה', אך כאשר   עם ישראל מפר, חלילה את הברית הנצחית - קיומנו בארצנו הקדושה -  מוטל בסכנה.

על מנת להיות איתנים בצדקת דרכנו - עלינו להיות מחוברים אל תורתנו הקדושה ולזכור את  הבטחת ה' לאבותינו: אברהם יצחק  ויעקב והבטחה שניתנה למשה - גדול הנביאים ומנהיגם של עם ישראל:

בתחילת חומש בראשית בסיפור הבריאה, שואל רש"י : הרי  התורה הייתה צריכה להתחיל דווקא עם המצווה  הראשונה שנצטווו ישראל: "החודש הזה לכם" שהרי עיקר התורה היא מצוותיה, אם כן מדוע התורה פותחת בסיפור הבריאה תחילה?

על כך עונה רש"י: משום שהקב"ה שברא את העולם ,הוא אשר נתן לעם ישראל את נחלתו כמו שנאמר: "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים [תהלים קי"א, ו] וזאת כדי להודיע: שאם בעתיד-  יבואו ויאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים " התשובה תהיה: כי הקב"ה שברא את העולם - הוא נותן את הארץ למי שישר בעיניו.

הבטחת הארץ ניתנת לאברהם: "וה' אמר- אל-אברם אחרי היפרד לוט מעמו שא נא עינך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה: כי את כל-הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד- עולם"  [בראשית י"ג, י"ד -ט"ז]

הקב"ה חוזר על הבטחתו  לאברהם סמוך לברית בן הבתרים: "ויאמר אליו אני  ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את—הארץ הזאת לרשתה:"[שם  ט"ו,ז]

ובברית בן הבתרים הקב"ה חוזר על הבטחת הארץ כפי שנאמר: "וביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את- הארץ הזאת מנהר מצרים ועד הנהר הגדול נהר-פרת..." [שם  ט"ו ,י"ח-כ"א]

 Father of many nation
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כשאברהם בן תשעים ותשע שנים ,ה' משנה את שמו: מאברם לאברהם - נאמר: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את-כל—ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוקים"

ה' מבטיח למשה את הבטחת הארץ- כפי שכתוב: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻורֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ הבטחת הארץ למשה/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]


חז"ל אומרים: במסכת  ברכות [ה, א] "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן, אלא על ידי ייסורים ; אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא"

לאור כל האמור לעיל , הדבר המתבקש הוא - להיות דבקים בצדקת הדרך ולקיים את מצוות התורה בעבור חיינו על פני האדמה בארץ ישראל- כדברי דוד המלך:      "וַיּיתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻומִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻוקָּיו --  וְתוֹרֹותָיו  ינְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ".[תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 13 בנובמבר 2017

פרשת תולדות- עשיו שונא ליעקב- האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-  עשיו שונא ליעקב-  האומנם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)



העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




פרשתנו  מספרת על ראשיתם של שני לאומים - יעקב ועשיו ומתארת בפנינו את ההבדל  המהותי בין שני האחים –  באופן קו מחשבתם, דרכם והתנהגותם הלכה למעשה - דבר שנותן את אותותיו גם בימינו וזאת למרות ששניהם אחים  תאומים מבטן ולידה, לאימא רבת חסדים וטובת לב.
וכך התורה מתארת  זאת : " וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה.  וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [בראשית כ"ה, כ"א-כ"ח]
השאלות הן :
א] מה המשמעות של התרוצצות הבנים בקרבה של רבקה?
ב] מה ההבדל המהותי בין יעקב לעשיו?
ג] מדוע אהב יצחק את עשיו?
תשובות :
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ"
רש"י מסביר: על כורחך המקרא הזה אומר דרשני- כלומר הכתוב  עצמו  אומר: דרוש והעמק בי, ואין הכתוב ממש מסביר מהי  התרוצצות זו, אך  מתאר: כי על דבר זה-התלוננה רבקה-לפי שהיא הרגישה שזו התרוצצות משונה- לא כדרך הנשים ההרות.
ולכן חז"ל מסבירים:
א] זוהי לשון ריצה , כאשר רבקה הייתה עוברת ליד בית מדרש של שם ועבר היה רוצה יעקב לצאת ומתנועע ודוחק במעיה, אולם כשהייתה עוברת סמוך לפתח של עובדי אלילים היה עשיו מתנועע ורוצה לצאת לשם.
ב] " וַיִּתְרֹצְצוּ .."- מלשון-"ריצוץ"- שהיו הבנים כבר  אז מתרוצצים נלחמים זה בזה, היו מתווכחים ביניהם בנחלת שני העולמות-העולם הזה והעולם הבא -לפי שכל אחד  שאף  לרשת  את העולם הזה וגם את העולם הבא.
מטעם זה הלכה רבקה לבית  המדרש של שם ועבר- מקום שדורשים  את ה'- רצתה לדעת מה יהיה בסופה כאשר תלד?
רבקה קיבלה תשובה : "שְנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ"
לא נכתב: "גויים", אלא "גיים" וזה לשון גאון וגדולה. לרמוז ששני גדולי עולם יצאו בעתיד משני גויים אלה והם: אנטונינוס מלך אדום שהוא מזרע עשיו ורבי יהודה הנשיא שהוא מזרע ישראל - שחיו באותה תקופה ועליהם נאמר: שלא פסק  משולחנם לא צנון ולא חזרת לא בקיץ ולא בחורף ,הכוונה שהיו שניהם עשירים והיו נכבדים והיו מרבים לערוך סעודות לקהל שלהם והצנון והחזרת- שהם סוגי ירקות – היו דרך קבע מצויים על שולחנם. אפילו שלא  בעונתם כאשר מחירם יקר, דבר המעיד על עשירותם.
ממשיך ואומר רש"י: כי שני לאומים - הם  שתי מלכויות וכבר בהיותם במעי אימם הם נפרדים בדרכיהם: כאשר האחד הולך לרשעו, השני הולך לתמימותו וצדקתו. הם לעולם לא יהיו שווים בגדולתם, כאשר האחד קם, מנגד השני נופל.
רבי יחזקאל מקוזמיר [מגדולי האדמורים של המאה הי"ט] מבהיר:  שכבר אמרו חז"ל במדרש ספרי ובבראשית רבה: "בידוע שעשיו שונא ליעקב" מתברר שעשיו הרשע היה מוכן לוותר על עבודה זרה שכל כך אהב לעסוק בה -ובלבד שלא ייתן ליעקב להגיע אל פתחי בתי המדרש וזה עוד בהיות השניים ברחם אימם!!
יעקב ועשיו- ההבדלים ביניהם.
רבינו בחיי מפרש :עשיו נולד שעיר: כולו שיער כאדרת לכן הוא נקרא: "שעיר" שגם השיער שלו נחשב חלק מהכוח שלו.
במדרש נאמר: שהכוח שלו - יש לו שיער כנגד ליבו ובזמן שתתרחש הגאולה שיער זה ינשור בתקיעת השופר, כמו שנאמר: "וַאדֹנָי יְהוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".[זכריה ט.]
יעקב ועשיו למרות שהיו אחים ונולדו באותו זמן - הם היו שני הפכים ושונים במידותיהם, בעוד שעשיו היה נמשך אחרי תענוגי הגוף - יעקב היה נמשך אחר הרוחניות- "אחר עצת הנפש"- כפי שמכנה זאת רבינו בחיי.
עשיו – איש יודע ציד- זה מוכיח כי אומנתו של עשיו מקצוע של אדם בטל הרודף אחר תאוות העולם. איש שדה - כאילו נאמר: איש האדמה ומכאן שמו הנוסף: "אדום" הנגזר מהמילה: אדום ומן האדמה-הכוונה שהיה אדם חומרי -גשמי.
מכאן ניתן להבין: כי אדם המשתדל בעיקר במאכל ובמשתה ומשתעשע  בצייד המבטא- תענוגי הגוף בעולם הזה - אין זה פלא שהוא מוכן לבזות את עבודת ה'-  ויראתו- ואלו נחשבים בעיניו: טפלים – מנגד תענוגי הגוף הם העיקר אצלו.
במידה רעה זו התאפיין עשיו, כמו שנאמר: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה".
וידועים דבריו :
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה"[בראשית כ"ז, ל"ו]ואם הוא טועם נופת וצוף בתענוגים זה עניין  זמני, לעתיד לבוא: הוא יצטער- כמו  שהכתוב מתאר  את  תגובתו של עשיו, כאשר התברר  לו שיעקב הקדים אותו בברכה  ,היינו, הביא לפניו את המאכל לאביו.
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד" [בראשית  כ"ז, ל"ד]
 על רדיפה אחר התענוגים, אומר: שלמה המלך:  "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה, שִׂפְתֵי זָרָה;    וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ.  וְאַחֲרִיתָהּ, מָרָה כַלַּעֲנָה"[משלי  ה, ג-ד]
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על עשיו נאמר "אַדְמוֹנִי" אומנם נאמר גם על  דוד המלך  שהיה אדמוני:" וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִים וְטוֹב רֹאִי"[שמואל –א, ט"ז, י"ב]  והפירוש= אדום לחיים- סימן לבריאות טובה ושופעת ,עשיו היה שעיר- וזה מרמז על עודף אנרגיות וכוח חיים המספקים להתפתחות השיער, דבר שקורה בגיל מאוחר יותר, אך עודף  האנרגיות היה כה רב שהתוצאה הייתה: שכל גופו של עשיו היה מכוסה שיער רב - לכן נקרא:"עשיו"- משורש- "עשה"- שפירושו איש עשוי במלואו ומפותח מכל הבחינות.
לעומת דרכו של עשיו- יעקב- הולך בדרך הפוכה- הוא איש  תם- יושב אוהלים.
מוסיף ואומר רבינו בחיי:" מה שרצה עשיו לקנות- רצה יעקב למכור- והוא  רדיפת התאוות ובקשת  תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו- אינו אלא כעדשה שהיא עגולה" ומכאן שיעקב רצה למכור-להחליף חיי שעה בחיי העולם והיא עבודת ה' שהייתה בבכורות"
פרשה זו רומזת לנו כי הגיהינום מתוכנן לכת של עשיו -ואילו גן עדן  מזומן ליעקב ובניו והכוונה לדרשתם של רז"ל: כאשר באו שני האחים לקבל את הברכות מאביהם: יצחק עם יעקב- נכנס גן עדן -ועם עשיו נכנס גיהינום.
ועוד דבר מעניין לגבי שמות האחים: שמו של עשיו לא השתנה לעולם, אבל שמו של יעקב השתנה לשם: "ישראל" בכך  נכנס בשמו שם הוויה- מה שאין כן אצל עשיו!
יעקב היה איש  תם – יושב אוהלים.
המילה:"תם" מרמזת על כך-  שהוא היה בעל מידת אמת.
לכינוי:" יושב  אוהלים"-שני פירושים:
א] על דרך  הפשט: יעקב היה לומד בבית מדרש של שם ועבר.
ב] על דרך הקבלה- יושב אוהלים-אוהל של מטה ואוהל של מעלה.
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו"
רבינו בחיי מסביר: כי יצחק לא אהב את עשיו בשל בכורתו, אלא  היות והיה מהנה אותו בציד.
עשיו היה  צייד משני צדדים מצד אחד – צד חיות ומנגד היה  נוהג לצוד את דעת אביו בעורמה.
ורז"ל מציינים: כי עשיו היה מספר לאביו :כי היה בבית המדרש ולמד שהמלח חייב במעשר ויצחק היה מאמין לו ורוח הקודש הייתה צועקת לא להאמין לו-!כי שבע תועבות בליבו, ועוד דרשו : כי היה צד ומאכיל את אביו ובכך נותן  שוחד כדי שאביו יעניק לו את הברכה.
על כך נאמר: "השוחד  יעוור עיני צדיקים"
רש"ר מבהיר: כי יצחק היה עולה תמימה הוא התרחק מהמולת העולם והעדיף לשבת בבדידות ושקט -סמוך לבאר לחי רואי - ועל כן דווקא טבעו הנועז והנמרץ של עשיו מצא חן בעיני יצחק הוא ראה בו כוח ועוצמה לשמש עמוד התווך של הבית- לעומת זאת רבקה ראתה ביעקב את השלמות המייצגת אורח חיים שונה ממה שהכירה בביתה.
אבל ההורים צריכים להיזהר לא לפעול אך ורק  לפי רגשותיהם ,דבר זה פוגם בגישה החינוכית הנכונה.
לסיכום, לאור האמור לעיל -  נראה כי השוני בין המידות המאפיינות את שני האחים מוכיח: כי ישנו הבדל תהומי בין השניים ועל כן לא יפלא , איפוא, האמרה: "כי עשיו שונא ליעקב"- כה נכונה ,גם  בימינו רואים את התנהגותם של רוב אומות העולם כלפי ישראל.
מי ייתן  ודברי הנבואה יתקיימו במהרה:
וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר". [עובדיה א'      , י"ח]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 28 בדצמבר 2015

סעודה ושמחה בתנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

סעודה ושמחה בתנ"ך.

מאמר מאת: אהובה קליין.

ישנם דברים המרוממים נפשו של אדם ומוציאים אותו מחיי השגרה ,מעלים את רוחו במעלות השמחה  וזאת כאשר הוא לוקח  חלק  פעיל   באירועים משפחתיים ,או ממלכתיים. דוגמת : ימי הולדת, חתונות, בר מצווה ,או אירועים ממלכתיים אחרים.



ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה  ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

 תוך כדי עיון בתנ"ך  ניתן למצוא פסוקים המתארים אירועים מעין אלה. בחומש בראשית  מסופר על משתה ושמחה שערך אברהם אבינו  ליצחק בנו במלאות לו שנתיים.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור ואנשים חשובים כגון : שם , עבר  ואבימלך [בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול בלידת יצחק, בנוסף גם העושר שהיה בבית אברהם , שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות אתו ברית ".

כלומר, עצם הולדת יצחק הביא אור גדול ,שמחה ואושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו חשובי אותו הדור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה- היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, הרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם  שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט]

ועוד נאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת = ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

גם על יצחק מסופר שערך משתה לאבימלך - מלך גרר  כאשר באו אליו להתפייס עמו לאחר סכסוך שהיה ביניהם.

וכאשר יצחק שאל אותם: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ושלחוני מאתכם"? תשובתם הייתה: "ראה ראינו כי - היה ה' עמך ונאמר תהי אלה בינותינו ביננו ובינך ונכרתה ברית עמך" [שם כ"ו, כ"ז- כ"ח]  כלומר זה היה  טקס של ברית שלום בין יצחק לאבימלך מלך גרר ושר  צבאו.

גם אצל יוסף מסופר כי ערך  מסיבה לאחיו במצרים - לרגל איחוד המשפחה מחדש, והכתוב מתאר: כי אכלו לחם ושתו יין אבל באופן נפרד מהמצרים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם- כי לא יוכלון המצרים לאכול את - העבריים לחם.. וישתו וישכרו עמו" [בראשית  מ"ג, ל"ב]  כלומר האכילה הייתה בקדושה טהורה.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו עורכים סעודת קורבן שלמים בירושלים, כפי שהכתוב מתאר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"ז, ז]

הנביא ישעיהו אומר: "והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות" כוונתו: לא לאכול מתוך תאווה גשמית והנאת הרגע, אלא לחשוב גם על הרוחניות  על חיים מתוך קדושה.

 מכאן שהאכילה והשתייה בתנ"ך נעשית בקדושה, כמו שהכתוב מצווה את עם ישראל: "קדושים  תהיו"

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי גם כאשר אדם עסוק בסעודה, אל ישכח  את בורא עולם שהעניק לו את כל הטוב ועל כן

יקפיד לברך ברכות הנהנין וברכת המזון ויתבל את הסעודה בדברי תורה שיוסיפו נופך של קדושה בקרב הסועדים.

על כך נאמר במסכת אבות: "רבי  חניניא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב ליצים.

שנאמר  בתהלים: "ובמושב לצים לא ישב," [תהלים א, א]אבל שניים שיושבין ויש ביניהן דברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי  שמו.." [מלאכי ג, מ"ז]

יהי רצון שירבו שמחות בישראל. אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 9 בנובמבר 2015

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות- מה סודו של יצחק להצלחתו בארץ המובטחת?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים לפרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



פרשה זו מעמידה במרכז את יצחק ומתארת את תולדותיו: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק.."[בראשית כ"ה, י"ט]

ניסיון הרעב בארץ- העובר על יצחק בדומה לאביו אברהם, הוא מתכונן  לרדת למצרים, אך לפני כן הוא הולך לגרר אל אבימלך מלך פלישתים, אלא שאלוקים מצווה עליו לא לעזוב את גבולות הארץ:

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך"[שם  כ"ו, ב] יצחק מקיים את ציווי ה' ונשאר בגרר.  אך בהמשך אבימלך מגרש את יצחק : "..לך מעמנו כי - עצמת ממנו מאד"

השאלות הן:

א] מדוע הכתוב מדגיש כי אברהם הוליד את יצחק?

ב] אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ, מדוע?

ג]  מהי הסיבה ליחס הרע של הפלישתים  כלפי יצחק?

התשובות.

הדגשת הכתוב: "אברהם הוליד את יצחק"

על פי רש"י: שני פירושים:

א]לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.

ב] לפי הדרש:  היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי  שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.

כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?

 אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים  כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד  ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה  תחילה"

בעצם אנשים אלה אמרו דברים נכונים ,אלא באופן לא ברור אשר משתמע לשתי פנים, כך שהמאזין למילותיהם: "מאבימלך נתעברה שרה" יחשוב במשמעות זולה וגסה ,לכן אנשים אלה מכונים בפי חכמנו: "ליצני הדור" מכאן לומדים שאדם חייב להקפיד לדבר באופן ברור וטהור, "מוות וחיים ביד הלשון" [משלי י"ח, כ"א]

אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.

רש"י מפרש: יצחק רצה לרדת בזמן הרעב למצרים בדומה לאביו אברהם, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה"  מהטעם שיצחק נחשב לעולה תמימה משעת העקדה ולכן אין ראוי שיעזוב את הארץ המובטחת. כשם שעולה היוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה, כך נאסר על יצחק לצאת את גבולות ארץ ישראל.

אור החיים מפרש: "נתכוון לומר סתם לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו הגם שיהיה הפך רצונו, וליטול שכר על הדבר כי רצה הקב"ה לזכות ידידיו"- מכאן שהקב"ה רצה לתת ליצחק שכר וזכות על כך שישב בארץ הקודש כפי שציווה את אברהם אביו:" לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" [שם י"ב, א]

ספורנו מסביר: כי הקב"ה התכוון לומר ליצחק -שלמרות הרעב בארץ ה' יהיה עמו ויברכהו ולא יחסר לו מרעה לצאנו. ויברך אותו בממון ובמקנה וזאת מהסיבה: שה' נשבע כבר לאברהם אביו- לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת ולפיכך בהיותו גר במקום יהיה נשיא אלוקים בתוכם ויקנה בה חזקה להוריש לזרעו.

יחסם של הפלישתים אל יצחק.

כאשר יצחק משתקע בגרר הרי  כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו  בימי אברהם , הפלישתים  סותמים אותם וממלאים בעפר.

רש"י מסביר : כי לפי שמסופר בהמשך הפרשה על יצחק  שחפר את הבארות מחדש:" וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו.." לפיכך  הקדים הכתוב לתאר - שאת הבארות האלה סתמו הפלישתים אחרי מותו של אברהם - בטענה כי הבארות הללו משמשים תקלה ומכשול מפני מחנות  החיילים - שיבואו להילחם נגדם והבארות יספקו להם מים.

רוב  הפרשנים מסבירים : כי הגורם לסכסוך בן יצחק לפלישתים  ואבימלך בראשם -  השנאה לישראל, שנאה זו מופיעה מצד האויבים לאורך כל הדורות  כלפי האומה  היהודית ונמשכת עד ימינו.

התורה מסבירה  את סתימת הבארות מתוך קנאת הפלישתים ביצחק כפי שכתוב: "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים"

אותו אבימלך שבזמנו כרת ברית עם אברהם אבינו: והתחייב לא לשקר לו, לנכדו  ולנינו ,אינו עומד בדיבורו ומעביר את הקנאה אל יצחק, והשנאה אצלו עד כדי כך גדולה  שהוא מגרש את יצחק ואומר: "לך מעמנו כי עצמת ממנו" .

למרות שיצחק עובר למקום אחר שנאה זו אינה מרפה ממנו והולכת בעקבותיו. וגם שם מתקוטטים אתו  בעניין הבארות שהוא חופר , אבל אבימלך ברוב צביעותו בא אליו בהצעה חדשה של כריתת ברית ביניהם ,יצחק מגיב באומרו: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי" ?

תשובתו של אבימלך  מזכירה את האויבים שלנו היום: הוא אומר ליצחק: "עשינו עמך רק טוב, ונשלחך בשלום" הוא כאילו עושה לו טובה בכך שלא זרק אותו לשואה ,אלא איפשר לו לעזוב את ארצו אחרי שלקחו לו את האדמה והבארות., על כך ישנו מדרש יפה:

 בראשית רבה [ס"ד]: משל  לארי שנתקע לו עצם בגרונו ,מיד הכריז: מי שיצליח להוציא את העצם מגרונו- יבוא על שכרו. מיד הופיע עוף בעל צוואר ארוך וחרטום מאורך במיוחד, והצליח להוציא את העצם מגרונו של ארי זה. תבע העוף את שכרו ,ענה לו האריה: לא די לך שחרטומך שהיה בגרוני לא ניזוק ויצאת  בשלום ולא בלעתיו, אתה עוד מעז לבקש על כך שכר?

הנמשל על פי חז"ל: אבימלך טען בפני יצחק: היית בארצי ואני שלחתי אותך ריקם ,אבל יצאת בריא ושלם, לא קרה לך דבר. על כך אתה חייב לגמול  לי טובה.

מכאן שכל מה שקרה ליצחק הוא תבנית הסכסוך בשרשרת ההיסטוריה של העם היהודי עד היום ממש.

זוהי בעיה אנטישמית.

"אוצר חיים" מסביר:  כי ניתן ללמוד מתגובתו של יצחק לגבי העתיד של ישראל. על יצחק נאמר:"ויעתק  משם", הפתרון  לאנטישמיות:

 לעם ישראל יש ארץ אחת, וזוהי ארץ ישראל ולכן עליו לגור רק שם ולתמיד.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד כי כל  שנאת הפלישתים נבעה מתוך קנאה בהצלחתו של  יצחק, יצחק שציית לצוויי  ה'-  הצליח  לעלות ולהתעלות  וזה היה סוד הצלחתו, וכאשר הפלישתים באו לכרות אתו ברית ,הם  נתנו טעם לצעד זה: "ראו ראינו כי היה ה' עימך.."למרבה הצער, אותה שנאה קיימת עד ימינו ועל מנת להתגבר עליה עלינו לציית לתורה הקדושה- ולמלאה ככתבה ולשונה וליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. וכשם שיצחק הצליח בעזרת  הבורא, כך עם ישראל  בע"ה יזכה להגיע למנוחה והנחלה לעד- בארץ המובטחת. אמן !
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קנאת הפלישתים ביצחק/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קנאת הפלישתים ביצחק

שיר מאת: אהובה קליין ©

 

יצחק עולה תמימה

עליו שורה ברכה

עושר לו בגרר

צאן מקנה ,בקר.

 

 מתברך בשדות וכרמים

בארות- עבדיו חופרים

פלישתים בו מתבוננים

קנאתם רוע מעללים.

 

אבימלך  כהר געש

יגרש יצחק בכעס

עינו צרה בהצלחתו

 כזאב זועף מרחיקו.

 

יצחק בוטח באלוקים

לו שומר אמונים

אבימלך  אתו מתפייס

 בהבחינו בגודל הנס.

 הערה: השיר בהשראת פרשת תולדות[חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

פחד, יראה וחרדה בעין התנ"ך/מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פחד, יראה וחרדה בעין התנ"ך.


מאמר מאת: אהובה קליין.


 הפחד- תחושה פיזיולוגית שאינה נעימה הנגרמת מחשיפה לגירוי העלול לסכן את  שלומינו, או את חיינו,

 הוא חיוני למהלך חיים תקין- היות והוא משמש אמצעי לאדם להיזהר ולהישמר  מסכנות שונות.

בימים אלה כאשר גל טרור פוקד את ארצנו, אנו נתקלים בתחושה זו ביתר שאת ויש לכך השלכות על חיי היום, יום.

יש המדירים רגליהם ממקומות הומי אדם ויש אף הממעטים להסתובב ברחובות, ואף מסתגרים בבתיהם.

מנגד, ישנם השאננים שאינם חוששים ומתנהלים רגיל.

מעניין , להתבונן בספר הספרים -התנ"ך ולראות כיצד מתבצעת ההתמודדות עם הפחד?

אברהם אבינו מתמודד בצורה מעניינת עם  תחושה זו, כאשר הוא יורד למצרים בעקבות הרעב בארץ, הוא מבין כי אשתו שרה

היא אישה יפה ועל כן חושש מהמצרים, לפי שהיו שטופים בזימה, כולל מלכם - פרעה בכבודו ובעצמו [כדברי רש"י]

 אברהם  מציע לשרה לשקר ולומר : "אמרי- נא אחותי את - למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך" [בראשית י"ב, י"ג]

רש"י מוסיף ואומר: כי אברהם  טמן את שרה בתיבה מפחד שמא יהרגו אותו וייקחו אותה לעצמם.

לבסוף גילו אותה ואף נלקחה לבית פרעה, אך בעקבות נגעים שה' הביא על פרעה, היא הושבה לאברהם בריאה ושלמה.





ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

מקרה דומה קרה לאברהם ושרה כאשר הגיעו לגרר, גם שם אמר שאשתו – אחותו, היא נלקחה לאבימלך, כאשר הוחזרה

ללא פגע, שאל אבימלך מדוע אברהם אמר כי שרה היא אחותו?

תשובתו הייתה: "..כי אמרתי רק אין- יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי"[שם כ, י"א]

יעקב אבינו חושש מפני יצחק אביו כאשר אמו מציעה לו להקדים את עשיו אחיו- בהבאת ציד ליצחק טרם מותו.

יעקב חושש שמא  יצחק יגלה את התרמית, שהרי יעקב היה חלק ואילו עשיו שעיר, לכן אמר: אולי ימושני אבי והייתי בעיניו -

כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה" אמו הרגיעה אותו: "עליי קללתי בני אך שמע בקולי" ונתנה לו את בגד החמודות של

עשיו.  לאחר שיעקב  קיבל את הברכה ראשון, לפני עשיו אחיו ,הגביר עשיו את שנאתו אליו, רבקה האיצה ביעקב לעזוב את הבית לחרן.

היות וחששה לשלומו.

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל חרן/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


שלמה המלך - החכם מכל אדם- אמר: "חרדת אדם ייתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" [משלי כ"ט, כ"ה]

מבדילים אנו בין חרדה לפחד: חרדה- משמעותה בהלה הגורמת לשתק את האדם לבלבלו  בדרכי החשיבה

 ואף לגרום לו  למוקש.

לעומת זאת הפחד-  זהירות מבוקרת יותר המביאה את האדם לנהוג בדרכים מתוך תבונה.

בחכמה ינהג האדם כאשר יפחד מאלוקים, כפי שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך: כי אם ליראה את ה'

אלוקיך ללכת בכל דרכיו .."[דברים י"ב,י"ב]

"ראשית חכמה יראת אלוקים שכל טוב לכל עושיהם.." [תהלים קי"א, י]-דברי דוד המלך.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא : כי על האדם להתחשב ולהתמודד  בשעת  סכנה כנאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד".

[משלי כ"ח, י"ד]

הבה נייחל לימים טובים ורגועים יותר- בהם הקערה תיהפך על פיה  ועם ישראל יתאחד ויתחזק וישמש אור לגויים ולא ידע

עוד פחד מפניהם.     

יהי רצון שיתגשם  בנו הפסוק: "היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים..."[דברים ב, כ"ה] . אמן !           
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר