ציורי תנ"ך/ יעקב ועשיו מתפייסים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein-Esav

interested in Jacob' family

 "וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על בוא יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

Rachel tells her  father about Jacob's coming

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". 

[בראשית כ"ט,י"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא- מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויצא - מדוע זכה יעקב לברכה אצל לבן?

 מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ סולם יעקב [חלומו של יעקב]/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לראות את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב  יוצק שמן על המזבח בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מעל פי הבאר/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת-צאן  לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את- האבן מעל פי  הבאר..."[בראשית כ"ט,י]


ציורי תנ"ך/ פגישת יעקב ורחל ליד הבאר ובכיו של יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/  יעקב עובד שבע שנים למען רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו יעקב פוגש לראשונה בחייו את רחל ליד הבאר, לאחר שהצליח להסיר את האבן מעל המים:

"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן- אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.  וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה- מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת:  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָייְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.  וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.  וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי".[בראשית כ"ט, י"ב- ג]

השאלות הן:

א] מדוע בחר יעקב ברחל- האחות הקטנה-דווקא ?

ב] מי היה לבן וכיצד התייחס אל יעקב?

תשובות.

יעקב  בוחר ברחל.

"החיזקוני" סובר: שמועה  יצאה - כי הגדולה מיועדת לאחיו הגדול של יעקב הלוא הוא עשיו ,לכן פחד יעקב לדרוש את האחות הבכורה - לאה , היות וכתוצאה מבחירתו זו ,עשיו  עשוי להתרגז מאד בטענה: שיעקב לא  הסתפק לקנות ממנו את הבכורה ,אלא אף את אשתו לקח!

הגר"א [הגאון אליהו מווילנא] פירש את הפסוק: "שקר החן והבל היופי"  [משלי ל"א, ל]  תוך כדי שאלה: אם חן ויופי – הבל ושקר הם , מדוע משבח הכתוב את רחל שהייתה יפה? אלא שהתשובה היא: היופי- הוא  הבל ושקר כאשר הוא לבד!

אבל  באישה יראת ה' –  היא מעלה גדולה!

לכן  ניתן להבין מדוע חפץ יעקב ברחל?

ספורנו סבור: כי יעקב התאהב באישיותה - לא בגלל טעם אחר.

רש"י אומר על המילים: "וְרָחֵל, הָיְיתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".  יפת תואר- הכוונה: צורה הפרצוף - שהיו קווי דמותה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה, רש"י מביא  הוכחה להסבר זה מן הכתוב: "חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ.." [ישעיהו מ"ד, י"ג] כמו  האומן העוסק בחיתוך עץ לפסל יסמן עליו את מקום החיתוך , הכוונה לקו המתאר את הצורה הכללית של הפנים.

"וִיפַת מַרְאֶה"- הוא- זיו הקלסתר- כלומר: מאור פנים.

מכאן, שרחל הייתה יפה בצורת פניה וגם האירה פנים.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: כאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא התרגש מאד כי דמות אמו - רבקה נתגלתה לו באישיותה של רחל.

בעל הטורים מבאר : כשראה יעקב לראשונה את הבאר עוד בטרם  רחל הגיעה למקום, נזכר בדברי אמו –רבקה- שאמרה לו: כשם שאני יפת תואר והזדמנתי על הבאר –כן יהיה לך סימן מבנות אחי- אם תראה שהיא כתוארי - היא בת מזלך!

מוסיף ומדגיש בעל הטורים:

כאשר  יעקב ראה לראשונה את רחל - באותו זמן  גולל את האבן מעל הבאר- כוון שראה אותה- שרתה עליו שכינה ורוח הקודש .

 בדומה לכתוב בתהלים: "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי " [תהלים  ט"ז, ט]

פירוש נוסף: יגל כבודו של יעקב- כאשר יסיר יצר הרע שדומה לאבן [ב"ר, ע, ח]

"אור החיים" מפרש את המילים:  "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא.":

אמר יעקב לרחל:  כי הוא קרוב אליה משתי בחינות:

א] קירבת הגוף באומרו: שהוא אחי אביה. [בן רבקה –אחות לבן]

ב] קירבת הנפש - באומרו שהוא בן רבקה וידועה רבקה בצדקותה –במעשיה הטובים.

לעניות דעתי, על פי הסבר זה, ניכר שיעקב חפץ ברחל- לכן  הסביר לה שהם קרובים זה לזו.

לבן הארמי.

לבן היה אחיה של רבקה--אימם של יעקב ועשיו.

הכתוב מציין : כי רחל רצה וסיפרה לאביה על בואו של יעקב, שואל רש"י:  הרי נהוג שבמקרה כזה, נוהגת הבת לספר לאימה ולא לאביה?

אלא, מסתבר שאימה נפטרה ולא היה לה למי  לספר, אלא רק לאביה.

האגדה מספרת: כאשר רצה רחל אל לבן- אביה - לספר על בואו של יעקב, אמר בליבו: הן הביא אליעזר אתו כסף וזהב ואבנים יקרות ,אף כי יעקב אהוב על יצחק ורבקה ,מיד רץ לבן אל יעקב והנה ראה שאין לו גמלים ואין עבדים, אמר בליבו: אין זאת, כי  ודאי הביא עמו  זהב וכסף וכל אבן יקרה, כדאי שאחבק אותו  ,סביר להניח - כי האוצרות טמונים בכיסיו, לכן חיבק ומישש את בגדי יעקב, אך התאכזב מאד משגילה שאין  שום דבר, לכן חשב, אולי  הביא יעקב עמו מרגליות יקרות והסתיר אותן  מתחת ללשונו, אם כך אנשקה  לו ואראה  מה בפיו? כאשר לבן נישק את יעקב, התעצב על ליבו, כי לא גילה דבר!

לכן יעקב סיפר ללבן, כי בדרך שדד אותו, אליפז –בנו של  עשיו - באומרו: אבי ציווני להמיתך ולקחת את כל אשר ברשותך, יעקב הציע לאליפז לא לפגוע בו, אלא להסתפק בלקיחת הכסף והזהב שברשותו- כי עני נחשב למת, לכן נשאר חסר כול.

מששמע זאת לבן, אמר ליעקב: אתה בעיניי היום – כעצם שהסירו מעליה את כל הבשר החלטתי לכבדך מאד ועתה שב אצלי בביתי ימים אחדים! ואכן יעקב לא התבטל אצל לבן, אלא עשה כל עבודה, הן בביתו והן בשדהו.

רש"י מסביר:  את דברי לבן ליעקב: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה". "אך"- זו מלשון מיעוט- בכך רוצה לבן לומר ליעקב: אכניסך לביתי רק משום שאתה קרוב משפחה שלי. וזאת במיוחד  לאחר שלבן נוכח לדעת שאין לו שום תועלת בעלת ערך  מיעקב, לכן  החליט שרק משום הקרבה המשפחתית ביניהם יטפל בו -יארח אותו זמן קצר- משך חודש ימים. וכך אכן נהג. ואף הכנסת אורחים זו לא הייתה חינמית, אלא בתמורה לכך שיעקב  שימש כרועה צאן.

רבינו בחיי מביא את  הסברו של רבנו שלמה  על דברי יעקב ללבן: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"

יעקב הדגיש את המילים: ב "ְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" לפי שלבן היה בעיני יעקב- בחזקת  רמאי וחשש שמא יביא לו אישה מן השוק ששמה רחל, לכן הוצרך להגיד: "בִּתְּךָ" וחשש שמא יביא לו את לאה, לכן אמר: "הַקְּטַנָּה", למרות שיעקב נזהר שלבן  לא ירמהו, אך למרות זאת, לבן רימהו ונתן לו את לאה.

"אור החיים" סובר: כי רחל הודיעה ליעקב - כי אביה רמאי ולכן יעקב סיפר ללבן את כל  מה שעבר עליו בדרך עם אליפז.

רבי אברהם אלימלך בידרמן מביא את דברי הרד"ק:  למרות שלבן  שאל  את יעקב מהו השכר עבור עבודתו? ענה לו יעקב: 'לא תיתן לי שום דבר קצוב, אלא יהיה  שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי , כלומר, לבן הארמי 'ביקש לעקור את הכול - להרחיק את יעקב  מאמונתו בקב"ה – כדי שלא יחוש שהוא תלוי בה' ולא יאמין כי פרנסתו היא מן השמים. אך יעקב שהיה ירא שמים ובעל אמונה איתנה בבורא עולם, לא  אבה לשמוע לדברי לבן וענה לו: שאינו מעוניין בשכר קבוע, כי באופן זה ,יסמוך ,חלילה רק על משכורתו הקצובה והקבועה וימעט חלילה ביטחונו בה' ,אלא שכרו יהיה ,אך ורק - על פי מה שיגזור עליו אלוקים. כמו בהמשך  ההתרחשות בפרשה, אנו עדים להתעשרותו של יעקב כיצד ילדו הכבשים עקודים,  מטרתו של יעקב הייתה, לשאת עיניו תמיד למרום ולדעת כי הפרנסה משמים בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: יעקב חפץ ברחל – בתו הקטנה  של לבן,  מכמה טעמים, ואחד מהם: כי ראה את יופייה, אך גם את  היותה נערה- בעלת יראת אלוקים ומאור פנים.

 ובאשר לאביה, הבין – כי לבן הוא איש ערמומי ודבריו אינם נובעים מתוך כוח האמת ונמנע מליפול ברשת  שקריו ויפים דברי ירמיהו הנביא:

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ".

 לכן אין זה פלא שיעקב  זכה לברכת שמים גם בסביבת לבן הרמאי.

עוד מיצירותיי על הפרשה:

ציורי תנ"ך/ רחל משתוקקת לבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל  שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לארץ כנען/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."

[בראשית ל"א,ל"ה]

[שמן על בד]

"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו"[בראשית ל"א,ד]

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים בכר הגמל/ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך.."

ההפטרה:
 הושע י"ב-י"ד:
 קטע מתוך ההפטרה:
 "וַיִּבְרַח יַעֲקֹב, שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה, וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.   וּבְנָבִיא, הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא, נִשְׁמָר.  הִכְעִיס אֶפְרַיִם, תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו, עָלָיו יִטּוֹשׁ, וְחֶרְפָּתוֹ, יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
 כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת, נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיֶּאְשַׁם בַּבַּעַל, וַיָּמֹת.  וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים, מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים, כֻּלֹּה; לָהֶם, הֵם אֹמְרִים, זֹבְחֵי אָדָם, עֲגָלִים יִשָּׁקוּן.   לָכֵן, יִהְיוּ כַּעֲנַן-בֹּקֶר, וְכַטַּל, מַשְׁכִּים הֹלֵךְ; כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן, וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה.   וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי.   אֲנִי יְדַעְתִּיךָ, בַּמִּדְבָּר--בְּאֶרֶץ, תַּלְאֻבוֹת.  כְּמַרְעִיתָם, וַיִּשְׂבָּעוּ--שָׂבְעוּ, וַיָּרָם לִבָּם; עַל-כֵּן, שְׁכֵחוּנִי.   וָאֱהִי לָהֶם, כְּמוֹ-שָׁחַל--כְּנָמֵר, עַל-דֶּרֶךְ אָשׁוּר..... "

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יעקב צופה לבאות.

שיר מאת: אהובה קליין  ©

בהגיע יעקב לחרן

חש כסלע   איתן

בתום תפילה לאלוקים

מצימאון  הציל העדרים.

אבן הסיר מהבאר

זוכה להכיר את רחל

דמו זורם בעורקיו

כמנגינת כינור  הרהוריו.

כעת צופה לבאות

חפץ את לבן לראות

לדעת הבשורה  בפיו

היאות למשאלתו להקשיב?

מביט ברחל  קורא שפתותיה               

לאביה  לוחשת מילותיה:

אורח נכבד אחי אביה

זה עתה נכנס לחייה.

לבן זוקף ראשו

רוקם תכניות בליבו

שמא נפל בחלקו

אוצר אדיר לכיסו.

הערה: השיר בהשראת פרשת: ויצא [חומש בראשית]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב רוכש חלקת שדה באזור שכם/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

 Jacob buys a plot of land in Shcem area

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר.  וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה."

 [בראשית ל"ג, י"ח- י"ט]

 ציורי  תנ"ך/ יעקב רוכש  חלקת שדה באזור שכם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ליד הבאר/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ליד הבאר.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב  ליד הבאר

להציל עדרים ימהר

כארי  מגלה גבורתו

האבן יגולל בזריזותו.

לפתע רחל מגיחה

פניה  מביעות שמחה

בליווי צאן  אביה

תבחין באהבת חייה.

יעקב ינשק  נערתו

בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ

דמעות ניגרות מעיניו

כמעיין  שוטפות פניו.

ברוח הקודש  חוזה

נתיב אפרתה רואה

רחל מבכה בניה

יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר  למעשיה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  ויצא [חומש בראשית.]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות-מכירת הבכורה והשפעתה לדורות/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש נזיד עדשים לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בפרשתנו אנו  מתבשרים על הולדת שני האחים – עשיו ויעקב- ונחשפים אנו להכרת התנהגותם והשוני המהותי ביניהם וכן להתנהגותם ומעשיהם- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.  וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.  וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"  [בראשית כ"ה- ל"ד]

השאלות הן:

א] במה נבדלו שני האחים- יעקב ועשיו?

ב] כיצד התייחס עשיו לבכורה?

תשובות.

יעקב  ועשיו - השוני ביניהם.

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"

רש"י מסביר: על פי הכתוב המתאר את עשיו-" אדמוני" הדבר בא ללמדנו שיהיה שופך דמים.- עשיו היה גם שעיר- כלומר כל גופו היה מכוסה שיער.- כבגד של צמר מלא שיער.

רש"י מתייחס למילים: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"-  על עשיו נאמר בלשון רבים: "ויקראו שמו.."  זאת בניגוד ליעקב שעליו נאמר: בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" -כי כולם  קבעו את שמו עשיו – מלשון: "עשיה" לפי שהיה נראה עשוי וגמור בשערו הרב שלא  כדרכו של תינוק.

רש"י אומר על יעקב- כי ה' קרא לו בשם זה, לפי שכתוב בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואין התורה מזכירה מי קרא לו בשם זה.

אמר הקב"ה: אתם קראתם לבן הבכור שלכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם והוא יעקב הנקרא בכור, כמו שנאמר:

"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".[שמות ד, כ"ב]

דרך אחרת לפרש את המילים: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" [ויקרא- בלשון יחיד] אביו הוא זה שקרא לו בשם יעקב- על שום שאחז בעקב עשיו בעת הלידה וכך   דרכו של עולם שהאב נותן שם לבנו.

עוד כשעשיו ויעקב היו קטנים, כבר נפרדו דרכיהם - עשיו לרשעו ויעקב לתמימותו ,אך כל עוד שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ולא היה איש עוקב אחריהם, אבל כשהם הגיעו לגיל  שלוש עשרה שנה, אז כולם הבחינו בשוני הרב ביניהם, יעקב הולך לבתי מדרשות ואילו עשיו הולך לעסוק בעבודה זרה.

"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה"- הכוונה שהיה יודע  לצוד ולרמות את אביו בפיו , היה נוהג  לשאול אותו שאלות- על מנת  להצטייר בפניו כצדיק, כגון: כיצד מעשרים את המלח? ואת התבן? בעוד שדברים  אלה אינם צריכים מעשר.- מהטעם הזה, יצחק התפתה להאמין שעשיו צדיק.

רבינו בחיי מבהיר :שעשיו היה צייד משני צדדים, היה צד חיות ועופות בשדה, ומנגד היה צד את אביו בדרך של עורמה וכך מזמן הנאות  בעיני אביו.

עשיו מכונה בשם "אִישׁ שָׂדֶה"- והכוונה שהיה אדם בטלן נוהג להתהלך בשדות וצד חיות ועופות בקשתו - להנאתו בדומה לאנשים בטלים.

יעקב לעומתו היה: "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים". אינו בקי בשקרים וברמאיות- אלא פיו וליבו שווים,  היינו-דובר אמת תמיד, לכן היה נקרא " אִישׁ תָּם,"

ֹ"יושֵׁב אֹהָלִים"- היה יושב בשני אוהלים- של שם ועבר ולומד תורה.

רבינו בחיי מציין: על דרך הקבלה:  יעקב-יושב אוהלים [בלשון רבים]- אוהל של מעלה ואוהל של מטה, שידוע היה שצורת יעקב חקוקה הייתה למעלה בכיסא הכבוד.

הכתוב מציין שיצחק אהב את עשיו - כי סבור היה שהוא צדיק על פי שאלותיו ואילו רבקה אהבה את יעקב.

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר את יחס ההורים לילדיהם:

יצחק  נחשב ל:"עולה תמימה"- הוא ישב  סמוך לבאר לחי ראי- ברוגע ובבדידות הוא העדיף חיים  אלה על פני חיי רעש והמולה של החברה האנושית ,לכן יתכן שאופיו של עשיו כאדם בעל אנרגיות חזקות ועוצמה יותר משלו - גרם לו  לראות בו כאדם - העשוי לשמש עמוד התווך של הבית.

לעומתו ,רבקה אהבה את יעקב - לפי שראתה בו דמות שלמה אשר  משדרת חיים  שמעולם לא פגשה  בבית משפחתה.

הנה רעיון מעניין:

ה"ישמח משה"   שואל: מדוע יש להאשים את עשיו על רשעותו? הרי עוד בהיותו ברחם אמו, כאשר היא עברה - ליד בתי עבודה זרה, היה מפרכס לצאת למקום זה, היינו שעצם יצירתו הייתה ברע?

ההסבר  לשאלה זו: אכן עשיו נולד ב"טבע רע", מכף רגל ועד  ראש לא היה  לו מתום ,לעומתו יעקב נולד בקדושה עילאית, אך מכיוון שהם היו תאומים היה בהם עירוב- מעט זה בזה ,מטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשיו הרשע- כדי לרמז כי נדבק בו  גם מרשעותו של עשיו ומנגד נדבק גם בעשיו מעט ממעלותיו הקדושות של יעקב וזו הייתה  כל עבודתם בעולם הזה, יעקב נדרש להסיר לגמרי את זוהמת עשיו  מעליו ולעומתו- עשיו היה צריך להגדיל את  חלקו של יעקב אשר בו - ולהתעלות.  ה' קרא  לו בשם יעקב- על שם אחיזתו בעקב עשיו- כי זה מבטא את עיקר  החשיבות בעבודת ההתגברות על הרוע- היות וזה תפקידו של האדם והוא גורם כך נחת רוח לבוראו.

יחסו של עשיו לבכורה.

התורה מתארת לנו את  הרגע של ויתור הבכורה מצד עשיו  כאשר נענה לבקשת יעקב:

אותו יום עשיו חוזר עייף מהשדה, כפי שמתואר  בפסוק: "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף". 

רש"י מסביר את פשר עייפות זו: אותו יום עשיו הרג נפש בשדה והכוונה שהוא התעייף  ברציחה , על הסבר זה יש הוכחה במקרא:

"אוֹי-נָא לִי, כִּי- עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים" [ירמיהו ד, ל"א] הכוונה לציון שהיא -מקוננת ויגעה נפשה  באומרה-בעבור אלה ההורגים אותנו.

עשיו רעב ומבקש מיעקב שבישל נזיד עדשים אדומות לאכול- ומדוע בישל?, כי באותו היום נפטר אברהם - כדי שלא יראה את עשיו נכדו יוצא לדרך רעה. כי  בזמן זה בדיוק התפקר עשיו לגמרי ועבר על רציחה וחטאים קשים אחרים. ואם אברהם היה רואה זאת הרי אין זו "שיבה טובה" כפי שהתורה מציינת שהוא מת בשיבה  טובה. לכן ה' קיצר את שנות חיי אברהם.

ביום  הראשון של ה"שבעה" אינו אוכל משלו. ומדוע  יעקב בישל ,דווקא, עדשים?

כי העדשים  דומות בצורתן לגלגל- כי האבלות- היא גלגל חוזר בחיים. כעת  עשיו מבקש מיעקב  שייתן לו לאכול מזה ובלשונו הוא מתבטא:

"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף.."[ שם  כ"ה, ל]

עשיו מתכוון לאכול בגסות כדרך הבהמה , יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו כמות מרובה מהתבשיל.- לשון הלעטה- הוא לשון האכלה לבהמה - [מסכת שבת קנ"ה] "אין אוכסין [ אין תוחבים אוכל רב לתוך הגרון בכוח] את הגמל בשבת אבל מלעיטין אותו"

יעקב חפץ לקנות את  הבכורה - מעשיו, היות שעבודת הקורבנות תלויה בה. אמר בליבו: אין רשע זה  ראוי  שיקריב קורבנות לה'.

מנגד ,עשיו מזלזל בבכורה וטוען: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  התכוון לומר שעבודת הבכורה היא נודדת שהרי  עבודת הקורבנות לא תהיה כל הזמן אצל הבכורות- בשל חטא העגל ואחרי זה- עבודת הקורבנות עברה לשבט לוי.- עשיו ביזה את עבודות הקרבת הקורבנות לה' ואמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  כאן הכתוב מעיד על רשעו הרב של עשיו - כי על ידי זה שהיה מוכן למכור את  הבכורה  ליעקב, הוא ביזה את עבודת ה'.

בנוסף הוא לקח נשים מבנות חת וזו הייתה "מורת רוח ליצחק ורבקה"

לעומתו, יעקב שומע בקול הוריו- לא לקחת אישה מבנות הארץ ובסופו של דבר, יעקב נושא אישה  מבנות משפחתו - בדומה לאביו יצחק .אחרי נשואיו של יעקב גם עשיו לוקח מבנות  ישמעאל . יצחק לא ידע על  מכירת הבכורה. ועל פי  חז"ל גם לא ידע על הידרדרותו הרוחנית של עשיו.

רש"ר מדגיש: כי יעקב לא הכריח את עשיו למכור לו את הבכורה, ההוכחה: שהוא נתן את התבשיל טרם המכירה ,הוא לא ניצל את רעבון עשיו כדי שימכור לו את הבכורה ולכן נאמר: "נתן" ולא נאמר: "מכר"- כמו שכתוב:

"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"

יש להניח שביום מותו  של אברהם, יעקב שאל את עצמו: איך היו פני הדברים אם ישמעאל היה יורש את מקום אברהם, הרי עשיו הנכד המיועד לרשת את מקומו-עלול במקום לרשת את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם לשוטט בשדות וכולו עסוק בצייד .

לסיכום, כל השוני של שני האחים והתנהגותם ומכירת הבכורה ליעקב- נותנת את אותותיה לדורות- גם בימינו , כשם שעמדו אז- זה כנגד זה שני האחים –כך לאורך דורות יעקב ימכור את קנייניו הגשמיים לעשיו - אם רק יסכים  לאפשר לו לקיים את שליחותו הרוחנית והמוסרית.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)