‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 25 באוקטובר 2022

פרשת נח- נח לפני המבול ואחרי המבול/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת נח – נח - לפני המבול ואחרי המבול.

 מאת: אהובה  קליין

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ נח משלח את העורב/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)













ציורי תנ"ך/ נח בכרם לוגם יין/ ציירה: אהובה קליין (c)




     "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


לראשונה מוזכר נח כבר בסוף פרשת בראשית: "וַיְחִי-לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן.  וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר:  זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" [בראשית ה, כ"ח- ל']

בתחילת פרשת נח הכתוב מתאר: מי היה נח:

"אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת - הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ.  וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת". [בראשית ו', ט'- י"א]

בהמשך הכתוב מתאר את משפחתו של נח ואת ציווי ה' לנח לבנות תיבה טרם יופיע המבול - כעונש  על ההשחתה בעולם:

"וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.  וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת- הַתֵּיבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר". בראשית  ו, י'-ט"ו]

בתום המבול נח מתואר כך:

"ויִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן - הַתֵּיבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.  וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן - היין, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". [להלן ט, י"ט- כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היה נח? וכיצד  הצטייר לפני אלוקים- לפני המבול?

ב]  כיצד מתואר  נח  אחרי המבול?

תשובות.

נח  בעיני ה' -  טרם המבול.

נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".

ה"נתיבות שלום" מסביר: כי ראשית הטומאה אצל  האדם - היא מפגם העיניים  לפי שהעין רואה והלב חומד. באותו אופן גם ראשית הקדושה מתחילה בעיניים.

בזמן בית המקדש היו עשר קדושות, אך בימינו איך ימשיך היהודי קדושה?

התשובה : בעיניים - על ידי ששומר  את עיניו כפי שמצווה על ידי ה'. מכאן מתחילה הקדושה שאם שומר - היהודי את עיניו ממראות אסורים- ממילא הלב אינו חומד - זו הכוונה לנוח שהיה צדיק תמים ולא פגם בעיניו לכן ניצל מהמבול.

שהרי כנגד דור המבול שחטאו - הכול התחיל מהעיניים ואילו נח  -  תחילת הקדושה הייתה בעיניו - לכן נח מצא חן בעיני ה' -  ממנו שבה ונבנתה הבריאה מחדש.

התורה האריכה מאד בהתרחשות המבול: כדי  ללמד אותנו מה עלול לקרות לאדם מדברים שליליים הנראים לו  כדברים פעוטים ואינו חש בהם דבר שעשוי להביא לחורבן - עד כי קץ כל בשר בא לפני ה' !

רש"י מסביר: הואיל והתורה מזכירה את נח לכן מספרת את שיבחו כפי שנאמר במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה"

ללמד : כי עיקר תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים.

אשר למילה:" בְּדֹרֹתָיו": 

יש  מרבותינו  דנים את נח לשבח  - לפי שאם היה חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר.

אך, יש הדורשים  את נח לגנאי-  כי לעומת דורו היה אמנם צדיק - אבל אם היה חי בתקופת אברהם אבינו לא היה נחשב כלל  [מסכת סנהדרין ק"ט]

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] סובר: כי בזכות מעלותיו  ה' בחר בנוח להיות אבן היסוד לאנושות החדשה וכאן רש"ר מסביר את מעלותיו הייחודיות:

"אִישׁ": לדעת חז"ל, התנ"ך אינו משתמש במילה: "אִישׁ" בנקל ,אלא רק מי שמוכיח עצמו כ "אִישׁ" צדיק ומומחה [ בראשית רבה,  ל, ז ]"

נח עמד במבחן של אומץ לב ואופי איתן במשך תקופה של שש מאות שנה -שהיה מתהלך את אלוקים במהלך הדורות המתחלפים הדבר שאפיין את התקופה: חטא מוסרי, "חמס"- עוול חברתי ולעומת כל ההשחתה הזו, נח היה: "צדיק": לצדיק נחשב אדם שנותן לכל אחד ואחד את המגיע לו.

הוא רואה כל דבר משום חובתו ולא מפני דאגה אישית.

צדק - הוא : צדק חברתי  ומתקשר עם פעולה ועשייה כגון: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים"; [משלי י', ט"ז ] או, "עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" [תהלים ק"ו, ג]

"תָּמִים": הכוונה להליכה לקראת התקדמות - שלב, שלב – לקראת שלמות אישיותו .שואף לשלמות מוסרית ואינו נופל ברשת של פיתויים חיצוניים.

"בְּדֹרֹתָיו:

א] היה צדיק תמים ביחס  לדורו.

ב] אף בדורו נשאר "צדיק  תמים"

רבים שואלים: מדוע נח לא התפלל על דור המבול בדומה לתפילת אברהם על סדום ועמורה? אלא שנח ,כנראה הבין, שיש פחות מעשרה צדיקים ולכן התפילה לא תועיל.

האגדה  מספרת:

אביו של נח , למך שמו קרא לבנו הנולד מנחם מתוך כוונה : שיעזבו הרשעים בימיו את דרכיהם הרעות  וישובו אל ה' - והוא ינחמם"

אולם אביו של למך מתושלח קרא לנכדו: נח  מלשון מנוחה .

משנולד נח באה ישועה לעולם, קצרו מה שזרעו ,בניגוד לדור אנוש שהיו זורעים חיטה – אך התוצאה הייתה שפעמים רבות היו צומחים קוצים ודרדרים.

כאשר נח נולד - בעוד ששאר  אצבעות בני האדם היו מחוברות יחדיו - אצלו האצבעות היו נפרדות ועל כך הוריו מאד התפלאו.

כשנח חשב על כך שהוא שונה מכל הבריות ,הבין כי כנראה  ה' ברא אותו באופן זה - למען שליחות מסוימת ולכן יצר כלי חריש וקציר ובכך הקל על  עובדי האדמה בנוסף לכך, בימיו שוב נכנעו הברואים והיו עושים רצונו של האדם ממש כמו שהיו מקשיבים לאדם הראשון - כי מאז שהאדם הראשון חטא באוכלו מהפרי האסור: מרדו בו הברואים, השור סירב  לשמוע לחורש, התלם באדמה סירב לעשות רצונו ומעתה שבו האנשים ושלטו על הכול.

עוד דבר טוב קרה בימי נח,  בימיו של למך היה רעב בעולם , אולם  משנולד נח פסקו שנות הבצורת והרעב מן העולם.

התנהגות נח אחר המבול.

נאמר: "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם"

רש"י מסביר: "ויחל" -  נח עשה עצמו חולין לפי שהיה צריך לעסוק בנטיעה אחרת שאין בה תקלה של השתכרות.

את ענפי הגפן  שמר טרם המבול בתוך תיבה.

מובא במדרש חז"ל - [מדרש רבה ל"ו, ג] נח הכניס לתיבה לפני המבול ענפים של ענבים ונטיעות של זיתים ותאנים.

מדוע הכניס נח לכאורה, דווקא את שלושת  המינים.?

ניתן לבאר: נח ידע שאפשר  מכל עצי הפרי להרכיב עם מין אחר. חוץ מענבים וזיתים שהם אינם מקבלים הרכבה מסוג אחר של עץ.

בזוהר הקדוש נאמר: [בראשית ל"ט] מדוע נמשלו ישראל לגפן? לומר לך: מה גפן אינו מקבל נטיעות אחרות - אף ישראל אינם מקבלים עליהם - אלא את הקב"ה !

בירושלמי [כלאים פרק א, הלכה ז] על הפסוק:

" בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ."[תהלים קכ"ח. ג]

מה זיתים אין בהם הרכבה גם בניך לא יהיה בהם – פסולת.

חז"ל סוברים: התאנה פרי שגורם לתאווה כפי שמובא בחז"ל:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָוה- הוּא לָעֵינַיִים"- לפי זה פרי עץ הדעת – היה תאנה.

נח הכניס לתיבה דווקא את הגפן, התאנה והזית. להעביר מסר לעולם שרק מי שבבחינת ענבים וזיתים אינם מתערבבים בשאינם מינם - ואפילו אם יש להם תאווה כדוגמת התאנה - רק הם ינצלו מהמבול. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]

אך עדיין מתבקשת השאלה: מדוע  נח  הגזים בשתיית היין עד כי השתכר?

אולי הדבר נובע ,דווקא ,מתוך מסירות הנפש שהשקיע בתיבה בזמן המבול בתנחומא  [נח אות ט'] נאמר: "א"ר לוי, כל אותן י"ב חודש לא טעם-טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו  זקוקים לזון את הבהמה , את החיה ואת העופות וכו' "

"אור החיים" מבאר : שהותר  לנוח לאכול בעלי חיים - הואיל וטרח ויגע בהם בתיבה וכל זה מוכיח עד כמה לנח הייתה מסירות נפש למען קיום העולם!

לעניות דעתי, יתכן שנח הזדעזע מהמבט סביבו - כיצד עולם שלם נכחד ואיננו? לכן לגם מהיין עוד ועוד - על מנת שישמח כפי שנאמר:

"וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"[תהלים  ק"ד, ט"ו]

לסיכום ,לאור האמור לעיל, נח היה צדיק תמים ועשה בפועל מעשים טובים לפני המבול - לכן הוא מצא חן בעיני ה' אשר בחר דווקא, בו להציל את העולם, אך מנגד, אחר המבול - נח השתכר וכך ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

זו הייתה נפילה קשה מאד - כי מכאן התדרדרות לא נעצרה עד שהגיע לאוהלו ושם התבזה.

מכאן  נלמד מדברי הרמב"ם: ללכת בשביל הזהב  "האדם חייב להיות ער כל העת ליצריו הפנימיים ולא להניח להם להטות מדרך האמצע" [מתוך "אלה דברי הרמב"ם/ אברהם בן דויד]  


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 30 באוקטובר 2019

פרשת נח- כיצד הגיע נח באחריתו לקללת זרעו?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נח - כיצד הגיע נח באחריתו לקללת זרעו?

מאת: אהובה קליין .

היצירות שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ נח מצא חן בעיניע ה' / ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ נח בונה  תיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם  עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ נח ושלושת בניו- שם, חם ויפת/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ התיבה והמבול/  ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)



ציורי תנ"ך/ נח משתכר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)


העלאת תמונות

     "וַיֹּאמֶר,   אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו".

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

פרשה  זו המתארת את המבול פותחת בתיאור שבחים על נח: "אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". [בראשית ו, ט]

אך בתום המבול , הכתוב מתאר את הידרדרותו של נח  למעמקים  והכל החל מרגע נטיעתו את הכרם וכך הכתוב מתאר את נח הצדיק בתהליך ירידתו המוסרית:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן- הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן.  שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.  וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.  וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.  יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי- שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ". [בראשית ט, י"ח-כ"ח]

השאלות הן:

א] מה משמעות נטיעת הכרם על ידי נח?

ב] מדוע קילל נח את כנען?

תשובות.

משמעות נטיעת הכרם על ידי נח.

רש"י: מסביר תחילה ,כיצד השיג נח את שתילי הגפן לצורך נטיעת הכרם. טרם בוא המבול-הוא לקח אתו לתיבה ענפי גפנים ששימשו ייחורים ע"מ לנטוע כרם לאחר המבול.

לעניות דעתי, נח חיפש לעצמו לאחר המבול הנאה ותענוגות וחשב שימצא זאת באמצעות שתיית היין, הרי ידוע כי: "יין ישמח לבב אנוש":[תהלים]

לכן נטע דווקא כרם בתחילה.

ממשיך רש"י בדבריו ומבהיר: הידרדרותו של נח החלה כבר בנטיעת הכרם, שהרי על ידי פעולה זו-עשה עצמו נח-חולין, כלומר: חילל את מעלתו - כי  מן הראוי היה שיעסוק בנטיעה של עצי פרי אחרים שאין בהם חשש להגיע לתקלה של שיכרות.

רבינו בחיי אומר: נח - עד נטיעת הכרם נחשב לקדוש בהיותו דור עשירי מאברהם. אך ברגע שנטע את הכרם, ירד מקדושתו לדרגת חולין וזה: מלשון-"ויחל"

האגדה מספרת: כאשר הלך נח לטעת כרם, הגיע השטן ושאלו: מה הוא נוטע? ענה לו נח: "כרם אני נוטע! וישאל השטן את נח לאמור: מה משפט הכרם ומה חפצך בו?

ויען נח ויאמר: ידוע תדע כי פריו גם הלח וגם היבש טובים מאד  למאכל ואף גם זאת באוותי אוציא - מהפרי יין המשמח לבבות, ואמר השטן: אמצא נא חן בעינך ונתתי לעזר אותך במטעי כרמך, ואמר נח: טוב! עשה כאשר דיברת.

וימהר השטן ויביא טלה וארי וחזיר וישחטם וישקה  עם דמם את המקום אשר נטע נח את כרמו, והשטן עשה את הדבר הזה בעבור הראות לנוח כי לא טוב שתות יין רב. כי  אם שתות האדם רק כוס אחד"

הנמשל: אם אדם שתה כוס אחד- יהיה שקט כטלה, אם שתה שתי כוסות- נעשה גיבור כארי.

אך אם ימשיך לשתות וישתכר יהיה דומה לחזיר המתגולל ברפש וטיט, לאחר שהשטן סיים את  "עזרתו" לנח הלך מהמקום. והנה כאשר בשלו הגפנים, נח שתה עוד ועוד עד שהשתכר והגיע למצב של בוז.

וכאן באה התורה ללמדנו: שהיין יכול לגרום לצרות רבות, ואכן היין החטיא את הצדיק התמים , אשר זכה להציל את העולם ובסופו  של דבר גרם שזרעו יהיה מקולל.

נח  מקלל את כנען.

רש"י שואל: ומהי קללה זו?: יש מרבותינו הסוברים כי כנען-בנו של חם - ראה ראשון את נח בשכרותו ,הלך לספר זאת לאביו במקום שיכסה את נח בקלונו, מסיבה זו קולל כנען.

ומה הייתה הקללה?:כאשר נח התעורר משיכרונו אמר: "..ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"[בראשית ט, כ"ה]

רבינו בחיי אומר: כי נח היה צריך לקלל את בנו –חם - שהיה אחראי על התנהגותו כלפי אביו ומדוע קילל דווקא את נכדו: "ארור כנען..."?

התשובה היא: שני טעמים:

א] לדעת הרד"ק: אי אפשר היה לקלל את חם מפני שהקב"ה בירך אותו בעבר.  שנאמר:" ויברך אלוקים את נח ואת בניו" ואין זה מן הראוי לקלל את מי שה' בירך תחילה!

ב] אם היה מקלל את חם ,היה מזיק אך ורק לגופו ואינו מזיק לזרעו, ולכן רצה לקלל את כנען שהיה בן  בכור של חם שאם יוליד  כל זרעו יהיה במסגרת הקללה.

ההוכחה שכנען היה בכורו של חם- על סמך הכתוב: "וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן"  ודאי בעת הזאת עדיין לא היה להם זרע אחר, אלא את כנען לבדו.

הרב משה עמיאל  שואל: אם מעשהו של נח היה פסול בכך שהשתכר בתוך האוהל, מדוע הוא לא נענש על כך?

התשובה: המספר לשון הרע על אחרים יותר גרוע ומגונה מהחוטא עצמו ,לכן  קולל כנען - בנו של חם בעניין לשון הרע שהפיץ כלפי אבי המשפחה שנתפס בקלקלתו.

ניתן לראות כי נח אשר שתה יין לשוכרה ירד מגדולתו כהרף עין ובמו ידיו הרס את כל אשר בנה במשך חייו בתחילתו.

רבינו בחיי מסביר את משמעות הקללה שנאמרה לכנען:

"אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"

על דרך הפשט: נח קילל את כנען- מידה כנגד מידה,  הוא ביזה את סבו כאשר הסתכל בערוותו, ולא די שלא כיסה אותו, אלא הוא סיפר על כך בחוץ ולעג  לנח. וידוע הדבר כי העבד הוא נבזה, ולכן קללו בעבדות למשך כל ימי חייו שיהיה נבזה כנגד שביזה את סבו.

אך  שם, ויפת אשר כיסו את אביהם בבגד- דרך כבוד- אלוקים העניק להם מידה- כנגד מידה, ישראל קיבלו את התורה- הם  מבני שם, זכו למצוות ציצית, ואילו גוג ומגוג שמשתייכים לבני יפת עתידים לימות המשיח שיזכו לקבורה שיהיו נקברים ומכוסים וההוכחה לכך שגוג ומגוג הם אכן מבני יפת:  על כך בנבואת הנביא יחזקאל:

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל  גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג".  [יחזקאל ל"ט, י"א]

מכאן ניתן להוכיח: כאשר שניים עושים מצווה אחת  יחדיו והאחד  מבין השניים מקדים  ומתאמץ יותר מהשני- זוכה לשכר גדול יותר מחברו. כפי שנאמר: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה":

לא נאמר: "ויקחו" מכאן : ששֵׁם התאמץ לקיים את המצווה יותר- לכן זכה לשכר מצוות ציצית שהוא שכר גדול יותר משכר קבורה. בדומה  לכך נאמר במסכת סוטה פרק: "אילו נאמרין" יוסף שקידש שם שמים בצנעה  ה' הוסיף לו אות משמו: שנאמר בתהלים: " עֵדוּת, בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ.." [תהלים פ"א, ו'] ואילו יהודה  שקידש שם שמים בגלוי נקרא כולו על שמו של הקב"ה.

ספורנו גם מוסיף פירוש  על משמעות הקללה לכנען על ידי נח: כיוון שהיה קטן במעלה ובזוי מכולם כפי שנאמר: "וְעֶבֶד אֱוִיל, לַחֲכַם-לֵב". [משלי י"א, כ"ט] לכן בחטאו הוסיף שיהיה: "עֶבֶד עֲבָדִים",

רש"ר סבור:" אם הדור החדש מתבונן בתאווה דוגמת חם שהתבונן בהשפלתו של נח אביו- אם הדור רואה רק את חולשותיהם האנושיות של הוריו ולועג למסורת  הרוחנית והבנים מנתקים בבוז  את הקשר עם דור האבות - סביר להניח שגם עתידם יהיה ויישאר בגדר חלום -באותו  אופן שהם לעגו על דרכי אבותיהם -באופן זה  יענשו מידה כנגד מידה וצאצאיהם ילגלגו גם עליהם. לכן, "חם" הוא לעולם אבי "כנען"! כיוון שמודגש כמה פעמים שכנען עתיד להיות עבד- מכאן שישנו קשר עמוק בין אופיו של כנען לבין גורלו שעתיד להיות עבד- כנען הוא "ארור" מחמת אופיו הטבעי שהרי העתיד שמור רק לישרים טהורי הלב ולא לפראים הגסים, וכך גם היחסים בין בני אדם ובין האומות ,רק אלה היודעים לשלוט על עצמם יוכלו לשמור על חירותם, כי תאווה ללא גבולות גורמת לעבדות ,והכובש את יצרו לא  ייפול ברשת שוחד ומיני פיתויים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק  כי אדם לאורך כל  חייו - עליו  להתמיד להיות עקבי ואל  יסור מדרך הישר- כי המעבר- מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא- יכול להתרחש, חלילה, כהרף עין, דוגמת נח בסוף ימיו והקללה על כנען מוכיחה עד איזה רמה מוסרית, חלילה אדם עשוי להגיע כאשר  הוא חסר יראת שמים  ועל כן  קולל  כנען בן חם לעבד עבדים.

עוד מיצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ דור הפלגה ובניית  מגדל  בבל/ ציירה: אהובה קליין (c

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך
עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ההפטרה:

ישעיהו פרק נד

 רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה.  הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי.   כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ.  אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד.   כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא.  כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ יְהוָה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹהָיִךְ.  ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ...".

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "רני עקרה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר