‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 27 בדצמבר 2022

פרשת ויגש- מפגש מלכים בפרשה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת ויגש - מפגש מלכים בפרשה – כיצד ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.. וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה. א-ב]



ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



                      ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 




 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ההפטרה:
 יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז

ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c


המשך לפרשת מקץ - חותמת באירוע מציאת הגביע בשקו של בנימין , כתוצאה מכך הוכרז על בנימין בעקבות מציאת הגביע בשקו - כי הוא חייב להישאר במצרים - דבר שהכעיס את כל האחים :

"וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.  וַיְחַפֵּשׂ --בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.  וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ד, י"א- י"ז]

כאן בפרשת ויגש נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל -יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָֹ.....  וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.  כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". [בראשית  מ"ד, י"ח- ל"ד]

השאלות הן:

א] כיצד ניגש יהודה אל יוסף לשכנעו לבטל את גזרת הישארות בנימין במצרים?

ב] כיצד התנהלה השיחה בין השניים - ומה הייתה התוצאה?

תשובות:

יהודה ניגש אל יוסף בבקשה להצלת בנימין מן השבי.

נאמר: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה".

האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצ'וב שואל: מדוע מתנגד כעת יהודה להשארת בנימין במצרים? הרי הוא בעצמו הציע את הרעיון:

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  [בסוף פרשת: מקץ. פרק מ"ד, ט"ז]

תשובתו: בתחילה חשב יהודה שאותה שעה שבה נמצא הגביע באמתחת בנימין - זו העת לתחילת שיעבוד מצרים. שנגזר על בני ישראל בברית בין הבתרים ולכן קיבל באהבה גזירה זו , אך כאשר יצאה ההכרזה מפי המשנה למלך [יוסף]: "וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם".[מ"ד, י"ז] הבין לפתע יהודה: אין זו תחילת השעבוד של ישראל במצרים, אלא מזימה שפלה המכוונת כנגד בנימין בלבד. לכן  הסתער יהודה כנגד החלטה  זו ודיבר בעוז ובעוצמה - באוזני המשנה למלך כדי למנוע לקיים גזרה זו נגד בנימין.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש רבה: על: שלושה  סוגי הגשה:

א. הגשה למלחמה.

ב. הגשה  לפיוס.

ג. הגשה לתפילה - סוד התפילה. [דעת רבנן ]

על כן סובר: המגיד ממזריץ:"אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש  - כלומר - יהודי אינו יכול  להתפלל כאשר הוא מבקש על עצמו בעת צרה, כי אז הוא מעורר  קטרוגים על עצמו, אלא עליו להניח בצד את כל ענייניו ויבקש רק עבור ה' המשתתף בצרה  מסוימת- העומדת על הפרק.

הנה משל יפה: על פי  הבעש"ט" על דברי דוד המלך:

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־ יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ": (תהלים פרק ק"ב פסוק א)

מעשה במלך  שהכריז ביום שמחתו : כל מי שיבקש דבר ממנו - ימלא את מבוקשו.

אחד ביקש שררה וכבוד , השני ביקש עושר. המלך נתן לכל אחד את מבוקשו.

אך, היה יהודי אחד חכם - שכל  מבוקשו היה: שהמלך בכבודו ובעצמו ידבר עמו ג' פעמים ביום - בעיני המלך בקשה זו מצאה חן מאד - שהדיבור של המלך כה חביב על יהודי זה:

מה עשה המלך בתגובה  לבקשה זו? ציווה  המלך שיתנו לו להיכנס  אליו כרצונו – לארמונו ולשוחח  אתו וגם יפתחו לו את כל האוצרות של  העושר והכבוד ויתנו לו כל מה שירצה.

הנמשל:  משמעות התפילה -  שהיהודי  שופך שיחו ומדבר עם ה' שלש פעמים ביום .

צריך לשאוף להיות מחובר לה' ולהרגיש שבכל עת יכול לגשת  לה' , היינו -  כשמבקש שה' באופן ישיר יקבל את תפילתו ואינו מבקש תפילה על ידי מלאכים ושרפים שאינם מבינים תעלומות לב יהודי. אלא מבקש רק עבור "בִּי אֲדֹנִי" על מה שגם ה' בצרה - כי רק ה' יודע את צרתו הספציפית של כל יהודי.

בעל הטורים סובר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" בגימטריא -  זהו להילחם עם יוסף [ב"ר]

ובגימטריא: גם נכנס ופייסו - כי לשלושה דברים נכנס כדברי רבי אלעזר: אם למלחמה - אני בא, אם לפיוס - אני בא, אם לתפילה - אני בא .

מוסיף בעל הטורים חידוש מעניין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"- סופי תיבות - "שווה" שאמר לו יהודה: אני שווה לך - כמו שאתה מלך - אני מלך ועל זה - דורש במדרש [ב"ר] כדברי דוד המלך: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו".[תהלים מ"ח, ה]

כלומר: ניגש אליו לדבר תחנונים.. ברם אמר לו: תדע לך שלא אתה אדוני ולא אני עבדך כי אם : "כי כמוך" אני מלך ולא לבד כמוך כי אם גם "כפרעה" הגדול ממך - שהוא מלך, גם אני כמוהו מלך - ולמלחמה אנו נועדים..

רבינו בחיי  מביא את דברי שלמה המלך:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ."[משלי  י"ח, כ"א.]

הביאור: אם אדם ידבר בדרך טובה - בדרך רכה – יהיה פריו קודש הלולים  לה' ויהיה שכרו רב , אך אם ידבר בדרך קשה ורעה יראה תוצאה של פרי מר ויסבול מהרבה עונשים. יהודה החזיק במידה הטובה ודיבר בצורה רכה ולא מתוך כעס!

אופן התנהלות השיחה בין יהודה ליוסף

רש"י מסביר את תשובת יוסף: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה - הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי"- הרי ידעתם שאיש חשוב כמוני יודע לנחש, לדעת ולהבין על פי שכלו וחכמתו- כי אתם גנבתם את הגביע.

יהודה עונה: יודעים אנחנו את האמת [יהודה מייצג את אחיו] שלא אנחנו גנבנו , אבל מאחר שאין אנו יכולים להוכיח זאת שלא חטאנו ולא גנבנו מאומה - אנחנו מקבלים את הדין, האלוקים סובב את כל הדברים - להביא לנו את המצב אליו הגענו. כנראה בעקבות עוונות אחרים שחטאנו, ומדגיש רש"י: "כאן מצא בעל - חוב מקום לגבות שטר חובו" - כלומר: בעל החוב מצא שעת כושר לגבות מידינו את החוב, אף על פי שבעניין הזה כשלעצמו   אין אנו חייבים לו, כלומר: למרות שלא חטאנו עכשיו, הביא עלינו ה' עלילת חטא להענישנו - בעקבות חטאים אחרים שחטאנו.

לכן נשאלת השאלה כיצד נצדיק את עצמנו?  הצעת יהודה: אנחנו נהיה כולנו  עבדים, כולל גם מי שהגביע בידו, כנאמר:

"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  אך יוסף מתעקש לקחת את בנימין - עד כאן התנהלות השיחה בין יוסף ליהודה בסיומת פרשת מקץ.

בפרשתנו ממשיך יהודה לשכנע את יוסף למען שחרור בנימין: "יכנסו דברי  באוזנך" לשמוע את דברי ולהשתכנע לקבלם :

"בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל- יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"   [להלן מ"ד, י"ח]

במילים אלה, עושה יהודה  הכנה ליוסף שהוא הולך לדבר בלשון קשה - דבר שיעורר את כעסו של יוסף"

יהודה אומר ליוסף: "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" 

רש"י מסביר מילים אלה באמצעות ארבעה פירושים:

א] אתה יוסף חשוב  כפרעה - כמו מלך בכבודו ובעצמו - זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] לפי מדרשו: התכוון יהודה לרמוז ליוסף – שאם יוסיף לעכב את בנימין  סופו ללקות בצרעת דוגמת הצרעת שלקה פרעה - כעונש על חטא דומה על  שלקח  את שרה אמנו כפי שנאמר:

"וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם".[בראשית  י"ב, י"ז] וזה רק על לילה אחד שפרעה עיכב אותה בארמונו ! 

ג] יהודה רומז ליוסף שהוא מתנהג כמו פרעה - הידוע שאינו עומד בדיבורו  - מבטיח ואינו מקיים. אתה יוסף גם לוקה במידה מגונה זו - אתה רוצה לקחת את בנימין לעבד ואתה אומר שברצונך לשים עליו עין כדברי הכתוב:

"וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו".   [להלן מ"ד, א]

זוהי הפרת הבטחה ממש - כדרך התנהגותו של פרעה, כי עכשיו אתה אומר שאתה רוצה לקחתו לעבד...

ד] "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"  -אתה שווה בעיניי כמו פרעה שאם תכעיס אותי, אני מזהיר אותך - כי אהרוג אותך ואת פרעה אדונך.[ב"ר]

ממשיך יהודה בדברי השכנוע: כבר בהתחלה כשבאנו לכאן, שאלת אותנו [כשבאנו במטרה לבקש אוכל] באת מתוך רצון להכשיל אותנו  [בעלילה]  - במטרה: להביא עלינו רעה, מדוע היה חשוב לך לשאול אותנו את כל השאלות האלה? אתה באת להכשיל אותנו, האם עשית זאת  לפי שאתה חושב שאנחנו באנו להשתדך אתך - וכי  לבקש את בתך לאחד מאתנו היינו מבקשים ?, או שמא את אחותנו אתה מבקש לקחת לאישה?!

למרות ששאלות אלה לא היו נצרכות - השבנו על שאלותיך ביושר, לא חששנו מפניך ולא העלמנו ממך אפילו דבר אחד. למרות שיוסף לא מת, הרי יהודה, מתוך יראה מיוסף, התיר לעצמו לשקר באומרו: כי יוסף מת:" , יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". [להלן  מ"ד, כ]

זאת מהטעם: שאם היה אומר יהודה: שיוסף חי, אז  היה עונה לו יוסף: תביא אלי את יוסף - כפי שיוסף ביקש את בנימין. ממשיך יהודה ואומר: לאחר שיוסף מת, בנימין נותר לבד ואין לו יותר אחים מאותה אימא, אם יעזוב בנימין את אביו חוששים אנו, שבנימין ימות כדרך שאמו - רחל  מתה בדרך , על פי הכתוב:

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".[להלן מ"ח, כ"ט]

לפי שהשטן נוהג לקטרג בשעת  סכנה , היות וכל הדרכים  - בחזקת סכנה [ירושלמי. מסכת ברכות] החשש לאסון מתרבה בדרך וכך היה אומר יעקב: עכשיו כשהוא [בנימין ]חי ונמצא אצלי אני מתנחם לו על אמו רחל ועל אחיו יוסף  שמתו ,לכן אם ימות גם זה יהיה דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד ותאבד גם הנחמה על אמו ואחיו, על ידי מות בנימין - גם  יעקב, האב ,ימות מרוב צער.

לכן אני ערב את הנער- מוכן לשבת במקום בנימין.

ואם תשאל, מדוע אני נלחם  לבדי  יותר משאר אחיי? לפי שאין גורלו של בנימין קשור לעניינם הפרטי ואני לעומתם התקשרתי להיות נאמן לשלומו  - בכך שקיבלתי על עצמי להיות מנודה בשני עולמות - בעולם הזה ובעולם הבא - במידה ולא אשיבהו בשלום לאביו.

לכן מוטב שאני אשב במקומו ,כי לכל הדברים הקשורים בעבדות אני עולה עליו:  אני חזק ממנו למלחמה - להילחם למענך בזמן הרצוי - ולשמש לשירותך כעבד לכן אני יותר מעולה ממנו [ב"ר]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יהודה ניהל את שיחתו עם יוסף   באופן מלכותי ואצילי - מתוך אמונה בה' ,חכמה, בינה ודעת שיצליח לשכנע את יוסף בצדקת דרכו השיא התבטא בדבריו:

"כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יְהוּדָה נִגַּשׁ אֶל יוֹסֵף/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יְהוּדָה נִגַּשׁ אֶל יוֹסֵף

מֵאֵת : אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֵת הִתְגַּלָּה בְּמַפְתִּיעַ

בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין הַגָּבִיעַ  

יְהוּדָה מִהֵר לְהַצִּיעַ

פִּתְרוֹן עָשׂוּי לְהוֹשִׁיעַ.

 

לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ נִגַּשׁ

מֵעֶקְרוֹנוֹתָיו אֵינוֹ מָשׁ

בְּדַעַת וּבְחָכְמָה דּוֹגֵל

לְפַיֵּס, לְהִילָּחֵם ,לְהִתְפַּלֵּל.

 

בְּפָנָיו הַנָּאוֹת מִתְבּוֹנֵן

טֶרֶם יָחֵל לְהִתְחַנֵּן

מְבַקֵּשׁ בִּנְיָמִין לְשַׁחְרֵר

כַּאֲרִי עַל טַרְפּוֹ מִסְתַּעֵר.

 

 חָשׁ כְּאֶחָד הַמְּלָכִים

 מְנַסֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמִים

 עַל אָבִיו הַבָּא בַּיָּמִים

 שֶׁאִבֵּד אֶחָד הַבָּנִים.

 

עַתָּה מוֹדִיעַ נֶחְרָצוֹת

נוֹשֵׂא  מִלִּים כְּדָורְבָנוֹת

אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי

וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: וַיִּגַּשׁ  [ ובסיומת פרשת מקץ [חומש בראשית]     


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 7 בדצמבר 2021

פרשת ויגש- מה ראה יוסף שאחיו לא ראו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  ויגש - מה ראה יוסף שאחיו לא ראו ?

מאת: אהובה קליין .


יצירותיי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו..וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה.א-ב]




ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 



 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

פרשה זו ממשיכה  את המשך מימוש הבטחת  ה' לאברהם על  ירידת ישראל למצרים:

"ידֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה." [בראשית ,ט"ו, י"ג]

בסוף פרשת מקץ התגלה הגביע באמתחת בנימין האחים כתגובה על כך קרעו את בגדיהם ושבו אל מצרים , יהודה מציע ליוסף שכל האחים - כולל בנימין יהיו  עבדים ליוסף - אך יוסף מסרב להצעה זו  ומציע  שישאירו את בנימין במצרים ואילו יתר האחים יעלו חזרה אל אביהם.

בפרשתנו מופיע  יהודה לפני יוסף ומציע לו הצעה נדיבה: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". להלן, מ"ד, ל"ג-ל"ד]

יוסף נשבר ברגשותיו ומגלה את זהותו בפני אחיו:

"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.  וַיִּיתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל- יִיחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...". [להלן, מ"ה, א- ו']

לבסוף שולח את אחיו  אל אביהם  שיביאוהו מצרימה ומעניק להם צידה לדרך ובגדים וגם את אביו אינו מקפח כפי שהכתוב מתאר:

"וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹורִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹונֹות נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ.  וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲליֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ". [להלן מ"ה, כ"ג—כ"ה]  

 

השאלות הן:

א] מדוע בעת  התוודע יוסף אל אחיו הזכיר לאחיו-את דבר מכירתם אותו?

ב] מה שלח יוסף לאביו?

ג] מה משמעות  אזהרת יוסף את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"?

 

תשובות.

יוסף מזכיר לאחיו את דבר מכירתו .

הכתוב מציין: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה". 

רש"י מסביר: ראה יוסף בזמן שהתוודע בפניהם - כי הם נסוגים לאחור ומתקשים לעמוד לפניו לכן אמר בלבו: "עכשיו אחיי נכלמים" לכן פנה אליהם בלשון רכה ותחנונים: "גְּשׁוּ-נָא אֵלַי" בלשון בקשה ובאופן נעים. את מכירתו הזכיר: כדי להדגיש - כי הכול מאת ה' והוא שלח אותו למצרים- במטרה למלא שליחות שיוכל לשמש להם פרנס ויתאפשר לו  לדאוג למחייתם ומזונם.

"נתיבות שלום"  שואל מדוע כבר לא יכול יוסף להתאפק? ומדוע אומר להם: "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה" וכי לא היה די להגיד: "אני יוסף"?

בעבר יוסף עשה הרבה צרות לאחיו - אם כן מה רצה יוסף להשיג  בהערת מכירתו? אלא כאשר יוסף התוודע אל אחיו היה מצב מיוחד: ייחוד עליון שלו עם אחיו ולכן דרש: הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי"; בעת איחוד יוסף עם אחיו - לא עמד זר וזה על דרך מה נאמר בכניסת הכהן הגדול לקדש הקודשים - שהרי נאמר שם:

"וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹואוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ.." [ויקרא ט"ז, י"ז] מכאן אנו למדים: כי יש מדרגות קדושה שלא כל אחד יכול להיכנס  בהן –כמו עזרת נשים, עזרת ישראל ,היכל וקודש הקודשים , הרי בשעה שנכנס הכוהן הגדול לקודש הקודשים הייתה הבחינה של ייחוד עליון - לכן בשעה זו לא יכול להיות שם כל אדם - באוהל מועד ובמצב זה היה שרוי יוסף כאשר התוודע  אל אחיו היה ייחוד עליון כאשר ציווה להוציא כל איש מעליו ומכאן אנו לומדים: כך צריך להיות בזמן שיהודי מתאחד עם  הקב"ה. גם כאשר מתפלל היהודי תפילת  שמונה עשרה - בבחינת התייחדות עם אלוקים.

בזמן שהכהן הגדול ניגש אל הקודש – רוח הקודש הייתה שולטת עליו והיו פניו בוערות כלפידים, היינו - כאשר נכנס הכהן הגדול לקודש  הקודשים – היה מתעלה לדרגת מלאך ושרף – לא היה נחשב בגדר אדם- לפי שהיה מבטל את עצמו לגמרי ועל דרך זה ניתן להסביר: כי בזמן שיוסף היה נמצא ביחידות עם אחיו היה מבטל עצמו לגמרי ובזמן ייחודי זה - הוא יחוד י"ב צירופי שם הוי"ה

רצה יוסף לשבור את אחיו עד שיהיו בבחינת אין ואפס ,שיהיו מסוגלים להגיע לדרגת ייחוד עליון.  כתוצאה מזה, יהודה היה מוכן לשבת במצרים במקום  בנימין - לפי שיהודה מלך ישראל, היה מוכן להיות עבד,  עד כדי כך היה  מוכן להשפיל עצמו - כי עבדות היא תכלית השפלות, כאשר ראה  יוסף כמה היה מוכן יהודה לבטל עצמו - כבר לא יכול היה  יוסף להמשיך להתאפק ובכה.

לכן הזכיר את מכירתו - כדי להוכיח להם שכמו שבזמן מכירתו הגיע לשיא השפלות כך גם עתה היה מבטל עצמו וכך הביא גם את אחיו שביטלו את ישותם - כדי להגיע לדרגת ייחוד עליון.

הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק שואל: וכי זה דרך פיוס שיוסף מזכיר לאחיו את מכירתם?

אלא התשובה: יוסף  משמיע דברי ריצוי ופיוס: אל תחשבו שבכך שירדתי למצרים הדבר גרם לקלקל לי את המידות ואל תחשבו שהלכתי בדרכים הרעות של המצרים, אני יוסף - אשר מכרתם אותי מצרימה אני אותו  יוסף הנער שהכרתם - מאז לא שיניתי את אורחות החיים ולכן אל תיעצבו  בכלל – בגלל מעשה המכירה - כי בכלל לא גרמתם לי כל רע  באופן מעשיכם...

האר"י הקדוש  סובר: יוסף אמר לאחיו: "אַל-תֵּעָצְבוּ", תתרחקו  מתחושת העצבות ואם תנהגו כך, אז תשיגו את כוונת ה' כי  ה' שלח אותי למצרים כדי: לפרנסכם: "כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם...".

כידוע אחד העקרונות של החסידות: לעבוד את ה' מתוך שמחה ולהתרחק מהעצבות. ולפי תורת הבעש"ט – מטשטשת העצבות את הכרת האדם בה' וכך לא ניתן להבין את דרכי הנהגת ה' בעולם.

יוסף שולח לאביו מתנות.

נאמר: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹורִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו—לַדָּרֶךְ"

רש"י מסביר:   המילה: "כְּזֹאת"- באה להורות: שלא שלח יוסף לאביו את החמורים והאתונות עצמם, אלא שלח לו מאכל בחשבון - כשיעור הזה ומהו החשבון ששלח יוסף לאביו? התשובה: שיעור כזה אשר לפי כובד המשא היה צריך עשרה חמורים ועשר אתונות לשאת את המזון בכמויות.

מצאנו בגמרא [מסכת מגילה ט"ז, ע"ב] ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו.

על כך אמר רבי אפרים זלמן מרגליות [מחכמי קהילת ברודי בסוף המאה הי"ח וראשית המאה הי"ט] בדרך כלל, הזקנים נמצאים במצב ירוד כאשר יושבים בחברת צעירים אשר משדרים כוח ועוצמה, אך כאשר מגישים יין ישן שסגולתו המיוחדת היא: שככול שהוא ישן יותר כך משובח יותר- הזקן הלוגם ממנו רואה  עצמו משול ליין טוב – ההולך ומשתבח משנה לשנה. מטעם זה, אמרו חכמנו ז"ל: שיחודו של יין ישן הוא בכך: שדעת זקנים נוחה הימנו..

ה"קהלת יצחק" שואל שאלה מעניינת: למה נחשב יין ישן כ"טוב מצרים"? לא מצאנו בשום מקום שהשתבחה מצרים ביינה, אלא  דווקא ארץ ישראל השתבחה בכך.

הוא מתרץ: ידוע שארץ מצרים נקראת "רהב"   כדברי הנביא : "וּמִצְרַיִם, הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ; לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת, רַהַב הֵם שָׁבֶת". [ישעיהו ל, ז] משמעות המילה: "רהב"- "גאווה"- כי המצרים היו שקועים בתאוותם ועושרם ומתוך כך נעשו בעלי גאווה.

במסכת בבא  בתרא אומרים חז"ל: שאדם שמתייהר- [כלומר: מתגאה]- יינו מחמיץ- [כלומר: היין של בעל גאווה מתחמץ] לכן  אין למצרים יין טוב וגם אם ישנו שם יין ישן. לכן שלח יוסף לאביו - יין ישן, להוכיח לו שלא למד מדרכי המצרים והוא נשאר צדיק כמו שהיה בעבר- הראיה לכך שיינו לא מחמיץ- כי לא הושפע מגאוותם של המצרים!

רבינו בחיי מסביר: יוסף שלח לאביו - עשרה חמורים ועשר אתונות שיהיו נושאים את המשא שלו. הוא שלח זכרים ונקבות כמו המנחה ששלח אביו –יעקב לעשיו,

כפי שנאמר: "עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָישִׁים עֶשְׂרִים", [בראשית ל"ב, ט"ו]

בר ולחם ומזון, בר - זו תבואה הכולל חמשת מיני דגן, ולחם—אלו מיני קטניות, כגון: פול ועדשים שמהם עושים לחם, ומזון - אלו מיני פירות שהם  מזון לאדם, כגון: תאנים וצימוקים ותמרים וכיוצא בכך. "ודע - כי כל בר עושים ממנו לחם,אבל לא כל לחם מן הבר וכן - כל לחם הוא מזון אבל כל מזון אינו לחם".

"אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"

רש"י מסביר את כוונת יוסף  באזהרתו את אחיו: "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" באמצעות שלושה פירושים:

א] אמר להם: תדעו לכם, אם תהיו טרודים ביותר בדברי תורה בדרך, אתם עלולים להסיח דעתכם ולתעות מן הדרך הנכונה וזה לשון מליצה- כאילו הדרך "רוגזת" עליהם ואינה מאפשרת  להם ללכת דרכה.

ב] פירוש נוסף: יוסף מזהיר את אחיו: שלא יחפזו בדרכם - יתר על המידה- הליכה בחיפזון ובמהירות - קרויה: הליכה "רוגזת" ,היינו, חסרת מנוחה!   וכך הזהיר אותם: אל תפסעו פסיעה גסה - כלומר: פסיעות גדולות, אלא לכו בנחת על ידי פסיעות קטנות וכאשר תצטרכו לפנות למקום ישוב  בלילה – תפנו לעיר כשעדיין החמה זורחת ואל תמשיכו ללכת  לדרככם אחרי שקיעת החמה.

ג] לפי פשוטו של מקרא - יש לומר- שחששו של יוסף היה: שאחיו יהיו נרגזים וזועפים בדרך. מהסיבה: שהיו נכלמים ובושים מפני יוסף על שמכרוהו לעבד וכן חשש יוסף - שמא יריבו ביניהם בדרך על דבר מכירתו - ועלולים להתווכח זה עם זה ולהאשים זה את זה ולומר איש אל אחיו "על ידך נמכר" והאשמה  תלויה בך, או -"אתה סיפרת לשון הרע עליו ועל ידי זה גרמת לנו לשנוא אותו ולכן האשמה תלויה בך"! 

 

רבינו בחיי מסביר באמצעות שני פירושים:

א] הזהיר יוסף את אחיו שלא יפחדו בדרך., מלשון- "לב רגז" כפי שנאמר: "וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" [דברים כ"ח, ס"ה]

מדוע הזהיר אותם בכך? לפי שנוהג בעולם בתקופת בצורת הם מתפחדים- לכן אמר שילכו  בזריזות ולא יפחדו - כי שמו של יוסף ידוע לכל הארצות כמושל על כל ארץ מצרים וכולם מתייראים ממנו ולכן ילכו ויגיעו  בשלום ,זה לשון הרמב"ן.

ב] הזהיר שלא יתעסקו בדבר הלכה מפני טורח הדרך- אבל לא מנע מהם שלא ילמדו כלל.

שהרי אמרו רז"ל: "שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דבר תורה ראויים לשרף שנאמר:

"וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם";  [מלכים ב, י"א] הכוונה: שאליהו הנביא נפרד מאלישע, לפי  שהיו מדברים דברי תורה נפרדו זה מזה. ואם לא היו מדברים דברי תורה- היו נשרפים.

לסיכום. לאורך כל הפרשה - יוסף אינו כועס על אחיו ואף מעניק להם מתנות בשפע , הוא מבין: כי עצם גלגוליו  בירידתו מצרימה - זה רצון ה' מה שאין כן חשיבת אחיו - הם חשים אשמה בכך שמכרוהו ובסופו של דבר חשים אי נוחות.

ויפים דברי שלמה המלך:

"רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי  י"ט, כ"א]

ההפטרה:
 יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז

ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר