‏הצגת רשומות עם תוויות טומאה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טומאה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 5 ביוני 2017

פרשת בהעלותך- פסח שני מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך - פסח שני מהו ?



מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות//ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ואחרי כן יבואו הלוויים לעבוד את אוהל מועד"/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין

c


 ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


אחד הנושאים בפרשת בהעלותך הוא: פסח שני  כפי שהכתוב מתאר: " וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.   וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה – יְצַווֶּה יְהוָה לָכֶם.  וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.   בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.   לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.   וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא.  וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה:  חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ".  [במדבר  ט,ו—ט"ו]

 השאלות הן:

 א] מה המשמעות של פסח שני?

 ב] מדוע במצוות  הפסח, ישנה אפשרות להשלימה במועד אחר?

 תשובות

 פסח שני.

פסח שני נועד לאנשים שמסיבה מסוימת לא היה ביכולתם להקריב את קורבן הפסח במועד הראשון-היינו-  בארבעה עשר לחודש הראשון ולכן לאנשים אלה התורה קבעה מועד שני בארבעה עשר לחודש השני. ויום זה נקרא בפי חז"ל: פסח שני.

על פי דעת מקרא: אותם אנשים שנטמאו, יתכן בגלל  טומאת מת כמו שנאמר: "כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל": [במדבר  י"ט, י"ג]

או כמו שנאמר במקור נוסף : "וְנֶפֶשׁ כִּי-תִגַּע בְּכָל-טָמֵא, בְּטֻומְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל-שֶׁקֶץ טָמֵא, וְאָכַל מִבְּשַׂר-זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר לַיהוָה--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ".[ ויקרא  ז', כ"א] ביום ההוא לא היה באפשרותם לקיים את הפסח- מפני שחסר היה להם זמן שקיעת השמש –כי רק אז ניתן להיטהר.

חז"ל  ראו באותם אנשים כחשובים  המשתוקקים מאד לעשות  את הפסח ,אך הם חששו מעונש  בכלל אי קיום מצוות הפסח , יתכן שכבר היה ידוע להם באותו זמן שמי שאינו מקיים את מצוות הפסח – צפוי לו עונש כרת.

הייתה להם בעיה, להבחין בין מזיד לשוגג ואנוס בעניין זה .  ואז באה התורה והבהירה להם את כל הדינים בעניין הזה.

יתכן גם לומר שאותם אנשים לא רצו להרגיש עצמם פחותים – לעומת שאר עם ישראל.

הם לא דרשו שישתנו למענם דיני הטומאה והטהרה. ,אלא מטרתם הייתה: להשתתף במצוות קורבן פסח ולאכול מבשרו בערב כאשר יהיו טהורים באופן מוחלט.

לכן בקשתם הייתה: "לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"?

רש"י מסביר את תשובת משה לאותם האנשים  באומרו להם: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּוה יְהוָה לָכֶם".

משה אומר להם: שיחכו לתשובה מפיו-כתלמיד המובטח לו  מפי רבו ועל כך מאושר אותו ילוד אישה שבכל פעם שהוא  מעוניין להתייעץ עם בורא עולם -זוכה לדבר עם השכינה. וכל עניין זה היה ראוי שיאמר על ידי משה בעצמו כשאר התורה כולה, אך אותם אנשים שהשתוקקו כל כך לקיים את  הפסח- זכו שדברים אלה יאמרו על ידיהם- לפי שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

דעת מקרא מדגיש: למרות שמדובר באנשים יחידים המקיימים פסח שני ולא הציבור, השאלה היא: מה כוונת הכתוב בלשון רבים: "ַעֲשׂוּ אֹתוֹ"?

והוא מביא את דעת חז"ל- הרואים בכך הידור מצווה שגם פסח שני  יעשה ברוב עם.

כמו שכתוב: "אין שוחטין את הפסח על היחיד" ובהמשך נאמר שמהדרים בכך עד כמה שאפשר. [ מסכת פסחים ח, ז]

ההבדל בין פסח ראשון לפסח שני:

"הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית"  [משנה , מסכת [פסחים ט, ג]

הקרבת קורבן פסח  -  ניתן להשלים  במועד מאוחר יותר.

בעל "תפארת שלמה" מסביר: כי בכל התורה כולה לא ניתן למצוא מצווה שניתן להשלימה במועד מאוחר יותר, אלא רק בעניין הקרבת קורבן פסח . מי שנטמא קרוב לחג הפסח, או  נמצא  - בדרך רחוקה מירושלים – התורה נתנה לו  מועד ב'  להקרבת הפסח והוא: י"ד באייר.

לכן נשאלת השאלה: מה המיוחד במצוות פסח לעומת שאר המצוות שלא   אפשרה להם התורה  באופן דומה לאחר את המצווה?

תשובתו : כאשר הגיע  מועד הקרבת קורבן הפסח בשנה השנייה ליציאתם ממצרים, התגלו אנשים בעלי מסירות נפש שרצו מאד לקיים את המצווה, אולם לא יכלו , על כן הם זכו לעזרה משמים ,הקב"ה נעתר לבקשתם וקבע להם ולכל הדורות את המועד השני להקרבת הפסח וגם לעתיד לבוא בזמן הגאולה כאשר בני ישראל יתאמצו בכל ליבם ונפשם לקרב את "קץ הימין" תופיע לפתע  ישועת ה' כהרף עין- טרם זמנה.

לסיכום, פסח שני ניתן לאנשים שלא יכלו לקיים פסח ראשון, או בשל טומאתם, או משום שהיו רחוקים מירושלים ולא היה באפשרותם להקריב במועד הראשון: י"ד ניסן, אותם אנשים שהוכיחו מסירות נפש בהשתוקקות זו - אלוקים הורה למשה לאפשר להם לקיים פסח שני במועד ב' : י"ד אייר.

והמסקנה היא : שכל דבר שעם ישראל עושה במסירות הקב"ה מסייע בידו .
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 13 ביוני 2016

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים ללא רחמים?

 מאמר מאת: אהובה קליין.




ציורים מתוך הפרשה



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך / בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליי ן(c) שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות הכסף והעם מתאסף/ציירה: אהובה קליין(c) ][שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין(c)

עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות  במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך:  חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:

 וכך הכתוב מתאר את חטאה:

"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב]    ובהמשך  הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל  האדם אשר  על פני  האדמה"

תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן  עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]

התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות-  מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]

השאלות הן:

א] מהו  עוון לשון הרע?

ב]  כיצד  חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?

תשובות.

עוון לשון הרע.

רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין  הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע  וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן  חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת  חינם והרס בחיי הפרט והכלל.

נאמר: "לא  תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו  דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.

על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר  בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.

ועוד נאמר: "ולפני  עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]

הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע  בנוסף  לחטאו-  גורם לשומע לחטוא.

כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.

והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר  בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק  לעולם הבא"

 מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.

 חטאה של מרים ועונשה המהיר.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .

אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:

א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.

ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת  צרעת]

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן  העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.

כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.

מרים שהייתה מנהיגה  בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך  עם זאת -מרים   על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.

 מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים -חטאה ועונשה/שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מרים- חטאה ועונשה.

 שיר מאת: אהובה קליין©

 

מנהיגה ברמ"ח איבריה

מרובת חסדים במעשיה


שמרה  למשה אמונים

 מתקופת רכותו בשנים.

 

שותפה לגאולת מצרים

זכויותיה  כמרחבי שמים

 בתוף  ומחול חוללה

שירת מרים נקראה.

 

דאגותיה לאחיה המנהיג

כנהר אותה יציף

רגע חטאה בלשונה

על כך בצרעת שילמה.

 הערה:

 השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 6 ביוני 2016

פרשת נשוא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת נשא- מדוע נאמרה פרשת הטמאים- דווקא ביום הקמת המשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו צמודה בדרך כלל  לחג השבועות – היא ארוכה במיוחד וכוללת : 176 פסוקים המתארים: נושאים רבים ומגוונים.
ציורים  לפרשת נשוא:

ציורי תנ"ך הנזיר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ חנוכת המשכן-קורבנות הנשיאים ועגלות הצב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ ברכת כוהנים- הכהנים מברכים את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שילוח הטמאים מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הנזיר מביא קורבן לכהן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 אחד הנושאים בפרשה הוא: שילוח הטמאים אל מחוץ המחנה:

"וידבר ה' אל משה לאמור: צו את--- בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: מזכר עד—נקבה תשלחו אל- מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את  מחניהם אשר אנוכי שוכן בתוכם: ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר  דיבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל":[במדבר ה, א-ה]

השאלות הן:

 א] מה הקשר בין שם הפרשה: "נשא"- לבין שילוח הטמאים?

 ב] מה ניתן ללמוד על שילוח הטמאים?

 ג] מדוע התורה מדגישה:  "ויעשו כן בני ישראל" ובפעם השנייה: "כן עשו בני ישראל" ?

תשובות.

הקשר בין: "נשא"- לבין  נושא הטומאה.

הפרשה פותחת במילים: "...נשא את ראש" יש כאן רעיון ומסר נפלא אל האדם: הראש רומז על - המוח ועל כן האדם צריך ללמוד בחייו כי עליו  להשליט את המוח על הרגש,  ואל ילך  לפי ראות עיניו ותחושותיו הפיזיות המסוגלות לבלבלו -כי יש ורגליו עלולות  להובילו לדרכים עקלקלות והתוצאות מרות וקשות. הוא עלול לחטוא חטאים ,לרדת לשפל המדרגה .מדובר במצב שהרגליים מובילות את הגוף למקומות פסולים.

כגון :אדם נתקל בקבוצת חברים העוסקים ברכילות ומבלי להרגיש גם הוא משתלב בחטא הרכילות , לבסוף חלה אצלו הדרדרות רוחנית,  התוצאה: נענש בצרעת מגיע לשפל המדרגה- נעשה טמא  – מאיגרא רמא  לבירא  עמיקתא וסופו שישלח מחוץ למחנה.

אך מנגד, זקיפות הקומה אצל האדם זה משהו רוחני, כמו שנאמר: "שאו  מרום עינכם וראו מי ברא אלה" [ישעיהו מ, כ"ו]  כאשר עם ישראל נושא ראש ומשליט    את השכל על הרגש- אזי מובטחת לו התרוממות ועוצמה.

בתהלים נאמר: "שאו שערים ראשיכם ,הינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" [תהלים כ"ד, ז]

 שילוח הטמאים.

רש"י- ע"פ חז"ל [פסחים ס"ז, ע"א] בזמן חניית בני ישראל במדבר היו שלושה מחנות:

מחנה שכינה- לפנים מן יריעות חצר המשכן.

מחנה הלוויים- מסביב למשכן.

מחנה ישראל -מסביב למחנה הלוויים בכל  הכיוונים.

 אדם שהיה צרוע ונטמא נשלח מחוץ לכל המחנות.

לעומתו- הזב היה מותר לו לשהות בתוך מחנה ישראל ,אך לא במחנה שכינה ולא במחנה לוויה.

ואילו הטמא לנפש-כולל מי שנטמא  לשרץ- אינו יכול לשהות במחנה שכינה בלבד אך יכול להיות במחנה לווייה  ומחנה ישראל.

נשאלת השאלה: מדוע נושא הטמאים הוזכר דווקא ביום הקמת המשכן- לאחר מפקד השבטים - החל באחד באייר וקביעת אופן חניית שבטי ישראל במדבר?

חז"ל מסבירים: כי רק אחרי שנקבע אופן חנייתם של שבטי ישראל היה מן הראוי לכתוב על שילוח הטמאים- מהסוגים השונים אל מחוץ למחנה, כי לפני כן לא היה תחום בין מחנה למשנהו  אי לכך -לא היה ניתן לשלח את הטמאים קודם לכן.

 ה"כלי יקר" מביא את דעת בעל המדרש: ומביא  טעם- מדוע עניין הטמאים הוזכר כאן,  לאחר שהמשכן  היה מסודר וסביבו כל המחנות- והקב"ה  הישרה את שכינתו בתוכם בא והזהירם שלא יגרמו ,חלילה לסילוק השכינה- על ידי שלושה ראשי עבירות  העשויים לגרום לחורבן והם :

כל צרוע- זו עבודה זרה, כל זב- זה גילוי עריות. וכל טמא לנפש- זו שפיכות דמים.

עבירות אלו גרמו להרס וחורבן ורז"ל אמרו [במדבר רבה ז, ד] שכאשר חלו בצרעת על עבירה זו- נחרב בית ראשון ושני למרות שלא עבדו בפועל- עבודה זרה בתקופת בית שני, הרי חטאו בשנאת חינם ולשון הרע שהוא כנגד עבודה זרה, בהקשר לכך רז"ל מזכירים את הפסוק: "ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" [תהלים י"ב, ה] לפי שהעוסק בלשון הרע נחשב לכופר בעיקר,  ולכן המצורע נשלח מחוץ לשלושת המחנות כדי להרחיק שמץ של עבודה זרה משלושתם. והטעם השני הוא: היות והמצורע גרם להפריד בין איש לרעהו על ידי שעסק ברכילות- הוכרח להרחיקו מחוץ לשלושת המחנות- על מנת שיחוש את בדידותו.

אדם זב- מזוהה עם חוטא בעריות ,הוא משולח ממחנה שכינה ולויה – כי כל מקום קדוש אינו סובל דבר ערווה ,לעומת מחנה ישראל שאין בה הרבה קדושה. וכל טמא לנפש - חייב להישלח מחוץ למחנה השכינה כדי שלא יפגום בכבוד השכינה.

היות ושלושת הגורמים הללו: גרמו לסילוק השכינה ולחורבן המקדש על כן התורה ציוותה להרחיקם מן המחנה למען לא יטמאו את מחניהם-  כי המקום שהם שוהים בו - הקב"ה מסלק את השכינה משם.

ועוד סיבה להרחקת הטמאים:

דוד המלך קרא ליצר הרע: טמא [מסכת סוכה נ"ב, ע"א] לפי שהכשילו בשלושת העבירות הנ"ל: גילוי עריות בבת שבע, שפיכות דמים- באוריה החיתי, עבודה זרה, כמו  שלמדו [מסכת סנהדרין ק"ז, ע"א] – מן הפסוק:" ויהי דוד בא עד  הראש" [שמואל-ב, ט"ו, ל"ב] - ביקש לעבוד עבודה זרה.. וגם בעבודה זרה ישנה טומאה.

לכן היה צורך להרחיק את שלושת סוגי הטמאים-שהם שלושה ראשי עבירות - הגורמים לסילוק השכינה.

"ויעשו כן בני ישראל" מצוין פעמיים.

חז"ל אומרים: כי הטעם לכך שהכתוב מדגיש פעמים: "ויעשו כן בני ישראל" ללמד שאף הטמאים עצמם לא עיכבו.

בעל ה"תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין ]מסביר: שני ציוויים ניתנו כאן, האחד לבית- דין על מנת שישלחו את הטמאים - אל מחוץ למחנה וציווי שני לטמאים עצמם שיסכימו לציית לציווי ולא יסרבו , לכן הכתוב רוצה להדגיש כי הטמאים כיבדו את הציווי של היציאה מחוץ למחנות ועשו זאת ללא כפייה.

ה"חיזקוני" אומר רעיון דומה: המילים: "ויעשו כן בני ישראל" מתייחס אל המשלחים. שלא ריחמו על קרוביהם ושילחו אותם מחוץ למחנה. ולגבי הציון בשנית שבני ישראל עשו את הציווי, הכוונה שאף הטמאים עצמם שיתפו פעולה וקיבלו עליהם את הדין -"כאשר דיבר ה' אל משה"

ה"כתב סופר" מסביר: ששילוח הטמאים- לא נבע מתוך שיקולי דעת של טובת הכלל,  היינו ,מתוך אמצעי זהירות של טובת הכלל- שהרי רצוי להרחיק את החולים המסכנים את שלום העם, אלא הדבר נעשה – על מנת לקיים את מצוות אלוקים.

לסיכום, ניתן ללמוד: כי כל נושא הטמאים נאמר ביום הקמת המשכן לפי שברגע שהוקם המשכן וכל השבטים על דגליהם שכנו במקום המיועד להם, אז שרתה השכינה במשכן, אך היה צורך לסלק את כל הטמאים - היות והשכינה אינה סובלת טומאה ועבירות מהטעם שהדבר מסוגל להבריח את השכינה מהמשכן.

 יהי רצון ועם ישראל יתרחק מכל העבירות וידבק במצוות – ובא לציון גואל.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 4 באפריל 2016

פרשת תזריע- מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תזריע

מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?

מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורים מתוך הפרשה:
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ היולדת מביאה קורבן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הנגע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציור לשבת החודש:
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו פותחת במצוות ברית המילה: " וביום השמיני ימול בשר עורלתו" [ויקרא י"ב,  ג]  מכאן שביום  השמיני  ללידתו, התינוק -  נכנס בבריתו של אברהם אבינו.

 השאלות הן:

 א] במה חשיבותה של ברית המילה?

ב]  מצוות ברית המילה הוזכרה כבר בפרשת לך- לך, מדוע   מוזכרת שוב?

 ג] מה המיוחד במספר השמיני?

 תשובות

 חשיבותה של ברית המילה.

במשנה במסכת נדרים [דף ל"א, ע"ב]:"רבי אומר: גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים". ובגמרא שם בדף [ל"ב, ע"ב] כתוב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים ארבעים ושלושה אברים [כמניין אברם] ולבסוף המליכו על מאתיים ארבעים ושמונה איברים, אלו הן: שתי עיניים ושתי אוזניים וראש הגויה"

והר"ן מסביר: שבתחילה הקב"ה המליך את אברהם על איבריו שהם ברשותו ויש ביכולתו להיזהר בהם מעשיית עבירה ,אך עיניו ואוזניו של אדם אינן ברשותו שהרי בין אם רוצה ובין אם אינו רוצה , לא תמיד יראה דברים  שהוא חפץ לראותם וגם השמיעה אינה בשליטתו.  אך כאשר אברהם  נימול הקב"ה נתן לו את האפשרות-  לשלוט גם על  איברים אלו וכך הגיע למצב ששמע וראה דברים הקשורים למצוות.

מכאן אנו לומדים מה כוחה של מצוות "המילה" ומה טמון בה.

אברהם נימול בגיל  תשעים ותשע, ועד אז הוא היה עמל על  מידותיו  ומעשיו הטובים ובזכות זה הפך לעמוד העולם בתחום  האמונה והחסד  ושימש  אור לגויים.   המעלה שאליה הגיע אברהם- היא מעלה  כה גדולה- שהוא הצליח להגיע לכוחות על אנושיים ובעזרתם היה  מנתב את כוחותיו לתחום המעשים הטובים והמצוות.

באמצעות מצוות "המילה"-  האדם מקבל כוחות עצומים המרוממים אותו לדרגה שמימית ורוחנית גבוהה  במיוחד.

בעצם, זה קשר עמוק שנקשר על ידי היהודי לקב"ה במסגרת  הברית, כי האדם נעשה בן בריתו של ה' וכך הוא זוכה להגנה גדולה והקב"ה טומן בו כוחות מיוחדים שלא היו לו לפני כן. ה' מגן עליו ומכוון את דרכו בחיים ומסייע לו להתמודד עם ניסיונות שונים במהלך חייו.

בספר "נתיבות שלום" בפרשת לך-לך: ישנו פירוש על סמך מדרש : הערל  נחשב לבעל מום לפני הקב"ה.

ישנו שוני בין אומות העולם – ליהודי :  בתחום הנפש,  הנשמה של היהודי מרוממת וקדושה ביחס לאומות העולם, גם מבחינה גופנית ישנו  הבדל: והוא מתבטא ב"מילה" .אדם שלא עבר ברית מילה, נחשב כבעל מום רוחני ואין הוא קדוש . על ידי ברית המילה הוא מצטרף  להיות חלק  מעם ישראל וזוכה  לקבל את קדושת ישראל המיוחדת אשר מבדילה אותו  מהגויים.

מצוות המילה המופיעה בפרשה

המפרשים שואלים: מדוע באמצע ביאור דיני טומאה וטהרה של היולדת מופיעה  מצוות ה"מילה"- ובמיוחד כאשר מצווה זו הוזכרה כבר בחומש בראשית- פרשת לך- לך, הרי את הפרטים הנוספים על ה"מילה" ניתן היה להזכיר גם שם?

יש האומרים שכוונת חז"ל לומר: "וביום השמיני.." שאפילו יום השמיני  להולדת התינוק חל בשבת ,מצווה זו דוחה את השבת. וטעם זה לא ניתן היה להזכירו בפרשת לך-לך- היות ועדיין אברהם לא נצטווה על שמירת השבת.

 ניתן להסביר כי אדם שנולד  וחי בקרב בעלי חיים- המחקרים מוכיחים- כי  היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג  כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי?

על כך בגמרא- מסכת יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם" התורה ולימוד התורה- הופכים  את האדם מחיית אדם למצב של צלם אנוש.

התורה משנה את האדם בהתנהגותו ביחס לשאר בעלי החיים.

 אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו- רק אז רואים את השינוי  בינו לשאר היצורים. – כי התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.

 הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם  לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש- כי רק התורה , קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה-  גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו של האדם מופיעה רק לאחר נושא- הבהמה ,החיה ועוף.

 מכאן ניתן להבין את האמרה  במדרש רבה  בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו : יתוש קדם לך"

 המיוחד במספר השמיני.

מתברר כי המספר שמונה: הוא  מעל הטבע ,מכיוון שהעולם נברא בשבעה ימים  שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע ,גנוז בו  כוח אין סופי  לשרוד באופן  ניסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.

 

רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני של המילואים- הטקס של ההכנות להשלמת המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר  זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן, אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.

הבשמים- מהם הורכב שמן המשחה- היו גם שמונה.

גם הבדים במשכן היו  שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן, ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,

 הקורבנות  הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים.

 גם השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו  בו שמונה  מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן.

על כן אין זה פלא כי גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עצם כניסתו של הרך הנולד ביום השמיני להיוולדו בבריתו של אברהם -  מעניקה לו  דרגה נשגבה בהשוואה ליתר הברואים- הן מבחינה  רוחנית והן מבחינה גופנית. מעתה  הוא משתייך לעם היהודי  כבן בריתו של אלוקים.

וכל הטקס  נערך ביום שמיני דווקא, לסמל את הכוח הנצחי והעל טבעי של העם היהודי  לאורך כל  הדורות- המתבטא במספר מיוחד זה כאמור שהוא מעל הטבע.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר