‏הצגת רשומות עם תוויות חנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חנה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בנובמבר 2016

בכי לאור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 בכי לאור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)


חיי האדם רצופים עליות  ומורדות בדומה לגלי הים, ישנם ימים בהם - הים מגביר את גליו בקצב אדיר ורם ,אך ישנם ימים בהם הוא רגוע ושלו, על פי רוב כאשר השמים מעוננים ,או קודרים, הדבר משתקף גם בים והוא נראה זועף.

 מעניין להתבונן באירועים שונים בתנ"ך בהם, האנשים מאבדים שלוותם ומגיבים    מתוך בכי:

ישנם מקרים בהם הבכי מוצדק ונובע מתוך כאב ועצבות, כך מגיבה הגר  כאשר נשלחת למדבר עם בנה ישמעאל והמים אוזלים בכדה, היא משליכה את בנה  תחת אחד השיחים ופורצת בבכי, כפי שהכתוב מתאר: "ותשב מנגד ותישא את קולה ותבך"  ובהמשך נאמר: "וישמע אלוקים את קול הנער" [בראשית כ"א, ט"ז- י"ז] אך לא נאמר שה' שמע את קול הגר, מכאן מסיק רש"י מסקנה מעניינת: גדולה כוחה של תפילת החולה עצמו - מתפילת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל לפני ה'.

כאשר שרה אימנו נפטרה, נאמר:"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"[שם כ"ג,]

מעניינים דבריו של רש"י הסובר: כי שרה נפטרה מתוך בהלה בעקבות ניסיון העקדה של יצחק.

מעניינת במיוחד פגישתו הראשונה של יעקב ברחל ליד הבאר בחרן, כפי שכתוב מתאר : "ויהי כאשר ראה יעקב את- רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו וייגש יעקב ,,, לרחל ויישא את קולו ויבך" [שם, כ"ט, י-י"ב]

מדוע בכה יעקב? רש"י עונה: לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עימו בקבורה  ואכן היא לא נקברה במערת המכפלה, אלא בדרך אפרתה, אך יש פירוש נוסף לבכיו של יעקב-   לפיו בכיו נבע מתוך שהצטער שקיבל את פני רחל בידיים ריקות ולא היה בידו מתנות  להגיש לה וזה בניגוד לאליעזר- עבד אברהם- שהגיש לרבקה מתנות יקרות , נזמים, צמידים ומגדנות.

על לאה- בתו של לבן- נאמר: "ועיני לאה רכות" על כך מעיר רש"י- כי עיניה היו בוכיות ודומעות  משום שהייתה סבורה כי מיועדת להינשא לעשיו ועל כך הצטערה מאד- לפי שהבריות  היו מדברים ביניהם- כי לרבקה היו שני בנים -ושתי בנות היו ללבן, הגדולה- לאה ראויה הייתה להינשא לעשיו- הבכור. והקטנה- רחל - ראויה להינשא ליעקב שהיה הצעיר.

 ולאה בכתה רבות לפי שלא רצתה להינשא לרשע זה.

על יעקב מסופר שהוא התאבל על יוסף בנו כאשר  בניו שלחו לו את  כותונת הפסים  מוכתמת בדם, נאמר: "וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני, אבל שאולה ויבך אותו אביו" על בכי זה אומר רש"י: כי לא רק יעקב בכה על בנו יוסף, אלא גם יצחק- הסבא בכה, אך הוא לא התאבל, לפי שידע בביטחון שיוסף חי.

כאשר בסופו של דבר אחי יוסף נפגשים אתו במצרים נאמר: "ויסוב מעליהם ויבך.." [שם מ"ב, כ"ד]

הטעם לבכיו של יוסף: לפי  ששמע שהיו אחיו מתחרטים על מה שעוללו  לו במכירתו והתמלא ברחמים עליהם.

על חנה –אשת אלקנה מסופר כי הייתה עקרה והייתה הולכת למשכן בשילה יחד עם אלקנה ופנינה- אשתו השנייה אשר לה היו ילדים והיא הייתה מקניטה אותה על כך וחנה הייתה מצטערת ובוכה כנאמר: "ותבכה ולא תאכל וכאשר אלקנה שאל אותה מדוע היא בוכה? " הרי אנוכי טוב לך מעשרה בנים"? מסופר כי התפללה לה' " והיא מרת נפש ותתפלל על- ה' ובכה תבכה"

תפילה מעין זו, אשר יוצאת מעומק הלב ומתוך בכי ותחנונים, עליה נאמר כי שערי דמעה אינם ננעלים. כמו שנאמר במסכת בבא מציעא דף נ"ט ע"א: "אף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר: שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש (תהלים  ל"ט, י"ג)."במקרא ניתן גם לפגוש בבכי שאינו מוצדק ואינו נובע ממניעי עצבות- אלא מתוך מניע של  הוצאת דיבה על ארץ הקודש, כזה היה בכי המרגלים אשר אמרו למשה: כי ארץ ישראל אינה טובה וכתוצאה  מכך כולם בכו כפי שהכתוב מציין:

"ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו בלילה ההוא"[במדבר י"ג, א]

בידוע כי בכי זה נהפך לדורות בתשעה באב- בו אנו בוכים על חורבן המקדש.


ציורי תנ"ך/ בכיים של גולי בבל בגלות/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 ידוע גם בכיים של גולי בבל: "על נהרות  בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון" [תהלים קל"ז]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ישנם מקרים בתנ"ך שהבכי הוא מתוך מועקה ועצבות ,אך יש גם בכי מסיבות אחרות ואפילו שאינן מוצדקות.

יהי רצון שעם ישראל לא ידע עוד בכי וכאב, אלא רק שמחה, כדברי דוד המלך:

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.[תהלים  ל', י"ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 5 בספטמבר 2015

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מי הייתה חנה ובמה גדולתה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפתח  השנה החדשה- הבאה עלינו לטובה

אנו מייחלים לכלל ולפרט שזו תהיה שנה טובה מקודמתה: "תכלה שנה וקללותיה  תחל שנה וברכותיה".

כידוע: "תשובה תפילה וצדקה מעבירין  את רוע הגזרה"

התשובה חייבת  לבוא מעומק הלב ולא מהשפה ולחוץ  וכמוה - הצדקה:  עשיית חסד עם העני אשר זקוק לעזרה ומושיט את ידו, אין לעמוד מנגד, אלא להירתם ולסייע לו.

התפילה חייבת להיאמר מתוך כוונה טהורה ותחנונים, למען יקבל אלוקים את תפילתנו ובקשותינו

במידת הרחמים ולא במידת הדין.

ואכן ביום הראשון של ראש השנה , קוראים את ההפטרה בספר שמואל- א, א – על חנה ותפילתה .

מתוך עיון והתעמקות  בהפטרה ניתן ללמוד על חנה וגדולתה.

חנה - אשת אלקנה  אשר לו אישה נוספת בשם פנינה, נוהגת הייתה להצטרף לבני ביתה  וללכת עימם  מידי שנה - למשכן שילה ושם היה  אלקנה מתפלל, משתחווה וזובח זבחים לה',

ציורי תנ"ך/ אלקנה נותן לחנה מנה אחת  אפיים /ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

בעוד שחנה הייתה עקרה, פנינה הייתה אם לילדים -  מזלזלת ומקניטה אותה  על דבר עקרותה.

אלקנה מנסה לפייס את חנה ומאהבתו אליה נותן לה מהזבח- מנה אחת אפיים  בהשוואה לפנינה ולילדיה ובנוסף מנסה להרגיעה באומרו: "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"

אך חנה איננה מוותרת על שאיפתה להרות וללדת.

היא ניגשת אל היכל ה' ופותחת בתפילה מיוחדת  לנגד עיניו של עלי הכהן  - היושב בפתח:  "והיא  מרת נפש ותתפלל על  ה' ובכה  תבכה"  בנוסף נודרת נדר שאם תזכה בפרי בטן, תקדיש את הבן הילוד לה'-עם הבטחה:  "ומורה לא יעלה על ראשו"

עלי הכהן מתבונן בה לאורך כל תפילתה ומבחין כי רק שפתיה נעות, אך קולה אינו נשמע.

הוא תוהה, שמא שתויה היא, אך היא עונה לו: "אישה קשת- רוח אנוכי ויין ושיכר לא שתיתי ואשפוך את- נפשי לפני ה'.. " עלי  מבשר לה  שתלך לשלום וה' ימלא את משאלתה ,היא שבה "ופניה לא היו לה עוד " מתוך הבנה  כי תפילתה התקבלה במרומים.

כעבור תקופה היא אכן ילדה בן וקראה לו בשם: שמואל  "כי מה' שאלתיו" וכאשר  הילד נגמל מילאה את נדרה והביאה אותו אל בית ה'.

חנה מכריזה בנחרצות: "אל הנער הזה התפללתי  וייתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו"

איננה שוכחת להודות לה' ומתפללת: " ..כי שמחתי בישועתך"

תפילתה של חנה - היא ייחודית בכך שהיא  משתמשת בשני מוטיבים המאפיינים את  תפילת ראש השנה: תפילה להמתקת הדין וכן המלכת הקב"ה עלינו.

אשת חיל זו - הראשונה שמכנה את  האלוקים :"ה'  צבאות"

תפילה  מעין זו אשר יוצאת   מעומק הלב ומתוך בכי ותחנונים – עליה נאמר: שערי דמעה אינם ננעלים- כמו שכתוב  [בבא מציעא נ"ט ,א]:"אע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר: [תהלים  ל"ט, י"ג] שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה ,אל דמעתי אל תחרש"

תפילת חנה יכולה לשמש לנו דוגמא  לתפילה הנעשית מתוך כוונה יתרה-  ברמ"ח  אברים ודמעות שליש – יש בעוצמתה  להבקיע רקיעים – תפילה מעין זו נענית אצל האלוקים.

מי ייתן וגם תפילת עם ישראל תתקבל במרומים ביום קדוש זה  דוגמת תפילתה של חנה,

ובע"ה נזכה כולנו בשנה טובה ומתוקה- שנת שלום ושגשוג ובוא הגאולה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר